נתחיל מצד שמאל ונגיע לדיון שלנו.
המפלגות הערביות.
מק"י(כיום חד"ש)- המפלגה יהודית ערבית לא ציונית.
מר"צ- המפלגה הציונית(ואני לא נכנס פה להגדרות שלי אלא לאיך שהם מגדירים את עצמם) השמאלנית ביותר.
המערך(כיום המחנה הציוני)- המפלגה המרכזית בשמאל, האלטרנטיבה השילטונית.
מפלגות המרכז- מה שמייחד אותם זה החילוף המהיר שלהם, עלייה מטאורית ונפילה לא איטית הרבה יותר(די שנזכיר מהעשור האחרון, כולנו, יש עתיד, התנועה, קדימה, שינוי).
המפלגות החרדיות- ש"ס ויהדות התורה(מה שמייחד אותם זה השמרנת הציבורית שגורמת לכך שאף(!) מפלגה של המגזר החרדי לא הצליחה להיכנס לכנסת חוץ משתיהם(והרבה ניסו.. יחד, הרב אמנון יצחק, הרב אמסלם, המפלגה של הרב אויירבך, בזכותינו)
מחל(כיום הליכוד)- המפלגה המרכזית בימין, מפלגת השלטון.
מפד"ל(כיום הבית היהודי)- מפלגה דתית לאומית (תקופות שיותר דתית תקופות שיותר לאומית.
איחוד לאומי(כיום תקומה)- מפלגה שלעולם לא רצה לבד ומצד שני תמיד הצליחה להכניס לפחות נציג אחד לכנסת.
ונעבור לנקודה שלנו:
מי שלא מזהה בנט, סער וארדן.
התמונה אתמול מהריקוד דגלים מהעצרת בכותל.
מי יודע מה משותף בינהם?
כולם אנשי ימין מובהקים כולם ליברלים בגישתם הדתית ולא מחבבים גדולים של רוה"מ.
רק לשם הטריוויה ארדן וסער ממש לא היו חברים, הם ניהלו שתי מחנות שהמטרה שלהם היתה להילחם בבא הימים על כיסא יו"ר הליכוד.
מה שאיחד אותם היתה ההבנה שביבי לא הולך כלכך מהר לפתוח את קרבות הירושה(אגב לפני שבועיים זה עוד היה חלום שהם ידברו בניהם היום הם כבר חברים טובים).
אז מה יקרה?
הערכות שונות ומשונות:
א. תקום מפלגה שתהיהי מימין לליכוד ומשמאל לתקומה(שכנראה תתרחב) שתבלע את הבית היהודי במתכונתו הנוכחית(זו הסיבה שהתקומה תתרחב) בבא הימים כל ראשי אותה מפלגה ינסו להילחם על ראשות הליכוד בדרכים מדרכים שונות(בעיקר ע"י התמזגות בתוך הליכוד, החלום הוורוד ביותר של בנט לפי דעתי).
ב. לא יצא מזה שום דבר, איך תקח שלושה אנשים שרוצים להיות ראש ממשלה ותאחד אותם במפלגה אחת.
וכל שאר האופציות השונות והמשונות על הרצף.
דבר אחרון זה ההפקרות שבה מתנהל ראש הממשלה.
מרגע סיום הבחירות ראש הממשלה מתכנן כבר את הקמפיין של הכנסת ה21, מבצר את השלטון שלו כך שיזכה גם בבחירות הבאות.
שומר אצלו את היכולת להקים לו גם ערוץ טלוויזיה שיוכל לתמוך בו נוסח ישראל היום(למרות שהמהלכים שבדרך מנוגדים לגמרי לגישתו הכלכלית, העיקר לשמור את השלטון אצלו).
דואג שלא יוכלו לצמוח תחתיו מנהיגים חדשים בליכוד(מה השתות שהוא שומר את שר החוץ להרצוג הרי ברור שאם הרצוג יכנס הוא ירצה עוד הרבה תיקים נוספים, הוא לא יסתפק רק בחוץ.).
מאכיל מרורים את כל שותפיו הקואלציונים(שהחזירו לו בחזרה) כדי שלא יהוו אלטרנטיבה.(אגב כל יציאתו המוקדמת לבחירות זה מהפחד שלפיד וליבני מתחזקים ונצחו אותו בבחירות הבאות).
כל היום מדבר על יציבות שלטונית? אבל מה הוא יעשה עם אותה יציבות? איזה מהלך הוא מתכנן לעשות? איזה רפורמה איזה שינוי?
הוא מתנהל כמו מלך בממלכה שכל היום צריך לשמור את מעמדו.
אם כל המטרה שלך היא היסרדות אז לך הביתה!
אין לנו צורך בראש ממשלה שכל המהלכים שלו בממשלה ובכנסת הם רק כדי שהוא יוכל להיבחר להם שוב רק בדרך יותר קלה, אנחנו רוצים ראש ממשלה שאכפת לו מהמדינה ולא מהתעסוקה של עצמו.
אני חושב שלא יזיק לליכוד כמה שנות אופזיציה ובניה מחדש של המפלגה תוך כדי שמראים לביבי את הדלת החוצה..
עד כאן המרמור שלי להפעם..
