למה זה לא רצון השם?

של הקדוש ברוך הוא אליה ואיך וכמה הוא משבח אותה, שהוציא אותנו ממצרים - להביא אותנו אל הארץ, שחס על כבודה-כשמדברים עליה,כשעושים בה מעשים שלא מתאימים לה.כמה פעמים חזר והבטיח אותה לאבות.כמה האבות חיבבו אותה.ועוד המון

ואז אפשר לרדת לנביאים וכתובים ולהתבונן ביחס אליה..

אח"כ במדרשים,(במשניות בקצרה כי כך סודרו המשניות,בקצרה...)ובגמרות...

אפשר לעבור על סיפורי צדיקים(למי שיש לו אמונת חכמים ) ולראות איך התיחסו הראשונים (אני פשוט לא בקי בגאונים,עמכם הסליחה,במחילת כבודם) כמו ריה"ל,רמב"ם,רמב"ן(אלו דוגמאות מוכרות...) 

והאחרונים,כנ"ל אוה"ח,הגר"א(שלא היה יוצא לבית הכנסת!! אבל ניסה לעלות פעמיים לארץ) הבעש"ט וכו'

זה די מבהיר שזה רצונו.

ואם תשאל,אם כן,למה זה לא חיוב ברור(כזה שיהרג ועל יעבור)-י'י נתן לנו מקום להתגדר ולהוסיף מרצוננו. ועוד כי מפני חולשת הגלות,היו זמנים שמצוות ישוב והורשת הארץ היו מצוות שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בהם.

ומובן שרצונו שנתדבק בה כל רגע.

מה  שמזכיר לי את האם הבנים שמחה דף רי"ב (היום פתחתי בעמוד ההוא באיזה הקשר,סיעתא דשמיא)

שמסביר את הפסוק אמרי לערי יהודה -הנה אלהיכם , כידוע שאותיות הנסמכות לשם מאחריו יש בהם קדושה כשם

ומוכיח ש"ערי יהודה"(ארץ ישראל{ובפרט ביישובה}) הם נסמכים לשם וממילא קדושת הארץ כקדושת י'י (מיד אחריו)

כמו שכתוב על כלב בן יפונה- יען אשר מילא אחרי (כלומר שהגן על ארץ ישראל,במילים שלי) וכתוב אחרי י'י אלהיכם תלכו ובו תדבקון,ודורשים במדרש,וכי אפשר להידבק בשכינה? אלא , מה הוא ברא את העולם התעסק בנטיעה אף אתם "כי תבואו אל הארץ-ונטעתם כל עץ מאכל" , תתעסקו בארץ. עיין שם והרווה צמאונך...

נגיד חס וחלילה מישהו בוגד באשתו וחוזר אלייה...

למה זה בגידה?

בלטייל כדי לראות נופים וכד' אני נוטה להסכים איתך.

אבל לבקר משפחה?

ללכת לקברי צדיקים? וכד' ממש לא.

כדי להיזהר ליתר ביטחון ולא לצאת. יש הרבה רבנים שמתירים (אפילו הרוב לדעתי) יציאה לזמן קצר אני לא מסכים איתם כל כך אלא אם כן זה לעודד עליה וכולי ואז זה מצווה...

גרועים בעיניי אלף מונים מהשאלה הספציפית של יציאה מארץ ישראל

ביקור קרובים קצר במצרים היה יכול לקחת פחות זמן, גם באמצעים שהיו קיימים אז.

לפי מה שזכור לי אומן לא נימצאת ברשימה

ככה זכורה לי לשון הרמב"ם , לא סגור.

הוא הדגיש כל פעם שגם האפשריות ליציאה האלה זה רק במצב שאי אפשר למצוא אישה כשרה בארץ (ברוך ה" אין צורך כיום לעזוב בגלל זה)  וכו בכל שאר המקרים...

אני מכיר אנשים ששנה עם אומן או שנה בלי אומן זה פשוט שנים אחרות. אומן מתדלק אותו ונותן לו כוח לכל השנה. 

האם בשביל זה, גם אם לדעתך זה לא נכון, ור' נחמן לא מחזק אותך. האם בשביל זה לא היית יוצא לחו"ל?

האם הרב שממנו הצינור שאתה יונק את עיקר תורתך יהיה בחו"ל - לא תלך ללמוד אצלו תורה? 

אני לא ברלסבר, לא טסתי לאומן, אך אני מבין את מי שרוצה לטוס באמת כדי להתקשר לר' נחמן.

על כל פנים, טיסה סתם 'לראות עולם' אני מסכים שיש בזה בחינת 'אשת איש'...

לדוגמא - הרצון לפצח אגוזים, איננו טיעון הלכתי כאשר דנים בשאלה האם מותר לקטוף אגוזים מהעץ בשבת.

הוא כן טיעון הלכתי, כאשר דנים בשאלה האם מותר לי לטלטל פטיש בשבת.

הייתי כותבת עכשיו תגובה מפורטת,

אבל,

מקריאה של השרשור יש לי הרגשה (ותקן אותי אם אני טועה) שאתה לא באמת מעוניין לשמוע הסבר / תירוץ / גישה הלכתית אחרת.

ברור לך שרצון ה' הוא שנישאר בארץ, וכל מי שיאמר אחרת לא מכוון לרצון ה'.

כשתהייה מוכן לקבל שיש רבנים (גדולים וחשובים) שאומרים שהנסיעה לרב'ה לראש השנה *היא* היא רצון ה', והיא נעשית לשמה ולכבודו וכדי לחזור יותר מתוקנים ושלמים *בעבודת ה'*, אז יהיה אפשר לעשות דיון הוגן.

לא אמרתי שתיסע, לא אמרתי שתארגן קבוצה, אמרתי שתהייה מוכן לקבל שיש גם גישה כזאת.

אה, ואני בת, אז אני לא בקיאה בפירוט המקורות ההלכתיים.

אבל אני כן בקיאה בכך שיש חסידים שנוסעים לרב'ה שלהם כי ככה הוא אמר, והם עושים את זה לגמרי כדי להתקרב לה', ולא סתם כדי לספוג אווירה, כיף או ריחוק מהבית.

לכן גם אי אפשר להשוות נסיעה כזאת לסתם טיול.

ברור שכל טיול אחר, נופים, עבודה, אישה וכל זה אפשר לעשות כאן.

להתפלל על קבר של הרב'ה שלך- אי אפשר כאן.

ככה:

א. אומן זו לא דוגמה. אומן זה משהו אחר לגמרי מיציאה לטיול וכד'.

ב. הדיון הזה לעולם לא יגמר, הרי. תמיד יהיו מי שיטענו מליון וחצי טיעונים נגד, ותמיד יהיו מי שטסים וזהו.               יש גם את אלה (כמוני) שפעם יכלו לטעון אפילו 4 מליון טיעונים נגד, אבל בסוף הבינו בליבם פנימה שאין מנוס...מי שרוצה להיות מחובר לר' נחמן אז צריך להיות באומן, לפחות פעם אחת. ולי לקח בערך שש שנים לעשות את זה..

מי שממילא לא בענין של ברסלב ואומן- אז סבבה, שלא יטוס. ובטח שלא יכול להבין את הענין.

אבל מי שכן- אז כל הדיונים האלה כבר לא נוגעים לו.

ג. האמת היא שכל רב שמדבר נגד- מעולם לא היה באומן, כמובן. יש מעט שכן יצא להם להיות ומאז הם הפסיקו לדבר נגד... בחיים לא שמעתי על רב שהיה באומן ואח"כ דיבר ופסק שאסור לטוס. ואני מתכוונת לרבנים שלא "מזוהים" עם ברסלב.

ד.לעצם הענין- מותר הלכתית לצאת להשתטח על קברי צדיקים. מי שקצת יעיין בנושא הזה בתורת ברסלב וישמע כמה שיעורים בענין יוכל להבין שהענין פה הוא הרבה מעבר ללהשתטח על קבר ר' נחמן. יש פה מהלכים גדולים שקשורים לגאולה- גם לגאולה הפרטית של כל אדם וגם לגאולה הכללית של עם ישראל.

ה. יתנגדו המתנגדים כמה שרוצים- העובדה היא שאנשים טסים. נקודה. ויש הרבה אנשים שמה שקורה להם באומן מעולם לא קרה להם פה בארץ. וח"ו - אני לא מפחיתה בערך מערת המכפלה וכו'. אבל מה לעשות שר' נחמן הבטיח הבטחה מפורשת , ועד כה נראה שההבטחה הזו מתקיימת.

תודה על המילים הבהירות.

מסכימה עם כל מילה.

ואיזה כיף לך שנסעת..

1. בא נגיד ככה שלא אתה זה שמחליט שמי שטס לאומן זה בעצם יצר הרע....תשאיר לטסים לאומן את העמידה בפני הקב"ה.הם יודעים לעשות את זה יפה בדר"כ. לא אתה צריך לעמוד במקומם ולשפוט אותם על היצר הרע או לא שלהם.

2. נכון, יש אנשים שלא טסים. וברור שר' נחמן מדבר המון על מעלת א"י, מה השאלה בכלל. זה ידוע וברור ומוכר. הלוואי שהיו מעלים את עצמותיו לפה, אבל בינתיים הוא שם.

3. שמחה שזה ברור לך שאומן זה עיוות...כנראה שיש הרבה אנשים טובים, כשרים, לומדי תורה ועובדי ה' שלהם זה ברור שזה לא עיוות. אם באמת זה מענין אותך יש על הנושא הזה שיעור או שניים של הרב ארז דורון.

בכל מקרה- מה אתה יודע מה מקדם את הגאולה ומה לא? התוועדת עם גדולי הצדיקים ועם הקב"ה????

4. אמנם כתבתי על אנשים שעוברים משהו באומן, אבל בעיני זו בכלל לא הסיבה העיקרית לטוס. ויש הרבה מאוד, אם לא הרוב שלא עוברים שום חוויה מיוחדת. באים, מתפללים, עושים מה שצריך, חוזרים הביתה ולא מרגישים שום וואו. אבל זה שלא מרגישים- לא אומר שלא קורה משהו. לפעמים לא יודעים, לפעמים לא מרגישים אבל ברוב המקרים מרגישים- מרגישים שמשהו בחיים זז, מתקדם, נפתח, קורה. אלו דברים שקשה להסביר אותם למי שבכלל לא מבין על מה מדובר.

ולסיכום- כמו שכתבתי- תמיד יהיו אלו שמתנגדים ותמיד יהיו אלה שטסים.

לענ"ד המתנגדים לא באמת מבינים על מה מדובר, כי הם לא בענין של ברסלב ור' נחמן, ובענינים כאלה- עד שאתה לא בפנים אתה לא מבין, וכשאתה בפנים אז הרבה שאלות נפתרות מאליהן.

א. צדיק שנפטר זה לא רק בנאדם שמת. גם חז"ל אמרו שצדיקים במיתתם קרויים חיים. לצדיקים יש כוח לפעול גם אחרי מותם.  זה לא אומר שאת חייבת להתרוצץ מקבר הרשב"י למערת המכפלה ןלקבר רחל ולשאר קברי צדיקים. אבל זה כן אומר שלקבר של צדיק יש משמעות מעבר ל"מקום טמא". אחרת למה כלב בן יפונה הלך להתשטח במערת המכפלה? זה סתם טמא, לא?.....

ב. למה נראה לך שאם אני אומרת שמשהו קרה בחיים שלי אחרי שהייתי בקברו של צדיק אז זה גלותי? לא הבנתי מה הקשר. את עושה השוואה: חיים= גאולה, מוות= גלות.

גלות וגאולה זה משהו שבכלל לא קשור לחיים ומוות. וכאמור- צדיקים במיתתם קרויים חיים.

ולהזכירך, כשבנ"י יצאו מצרים הם לקחו את עצמות יוסף איתם, כל ה40 שנה במדבר. בשביל מה? כולה בנאדם שמת. יש פה ענין יותר מהותי, והם לא לקחו אותו רק בגלל שהוא השביע אותם.

ג. מה לעשות, אבל בציון של ר' נחמן יש ענין נוסף, והוא ההבטחה שלו. ההבטחה שכל מי שיגיע וכו'. זה גם פסיכולוגי? את יכולה לא להאמין בזה, או להרגיש שזה לא קשור אלייך. אבל עובדה שהייתה הבטחה.

ב. אתה מדבר על "מוות" ו"חיים", בצורה מטאפורית יותר- עמ"י בגלות הוא לא "חי". מסכימה לגמרי. אבל מתבודדת התיחסה למושגי מוות וחיים כפשוטם- שלכת לקבר של צדיק שמת זה גלותי. ולכן כתבתי אני לא מבינה את ההשוואה שלה.

ג. מה שכתבתי על הציון של ר' נחמן מגיב ל"זה בסך הכל קבר של צדיק". אז זהו, שיש משהו שונה באומן- שם בקבר של הצדיק יש הבטחה של הצדיק.

מה שאני אומרת הוא שקברו של צדיק זה לא "סתם" עוד קבר.

אבל הרי מי שהמציא את ענין ההשטחות על קברי צדיקים הם לא חסידי ברסלב, נכון?

סתם ככה רש"י, בעקבות חז"ל,  כותב שכלב הלך למערת המכפלה?

סתם ככה התפתח הענין הזה?

ואגב, אני שמעתי (בשיעור, לא ראיתי מקור מול העניניים) שהגר"א כותב על מעלת קברי הצדיקים דווקא בעת הזו, שעדיין אין לנו בית מקדש.

כלומר, ההנחה שקברו של צדיק הוא לא כמו קבר של אדם פשוט- היא הנחה עתיקה ומבוססת למדי...

המקור היחד של כל החיים היהודיים שלך הוא מהתורה?

אין משנה, תלמוד, אגדות חז"ל, ראשונים, אחרונים?

וזה שזה לא מתחבר לך- אני לא כ"כ מבינה מה לא מתחבר.

לא למערת המכפלה, לא לקבר יוסף?

אם ההתנגדות שלך לקברי צדיקים היא עקרונית, זה משהו אחר מאשר אם ההתנגדות שלך היא לאומן בלבד.

למה לטחון קמח? 

מי שהנשמה שלו היא נשמה חסידית-קבלית מחפש את המיסטיקה שביהדות. 

ומי שהנשמה שלו היא רמבמיסטית-פילוספית יחפש את הפשטנות שביהדות.

אין טעם לדיון הזה, 

יש מקורות בפנימיות התורה בלי סוף לטעם לקברי צדיקים. 

יש מקורות נגד קברי צדיקים ברמב"ם ובפילוספים. 

מר כדאית ליה ומר כדאית ליה. ועל זה אמרו שבעים פנים (לעומת על דברים אחרים שמנסים להדביק את המשפט הזה).

והרמב"ם לא פסק הלכה לפי פילוסופיה. הקשר בין הרמב"ם לבין פילוסופיה הוא הקשר בין תורה ומדע. זאת אומרת: ייחוד ה', שלילת ההגשמה, ההתבוננות בבריאה, שלילת האסטרולוגיה וכו'.. .

דהיינו, אך ורק סוגיות באמונה ולא הלכות תפילה, ברכות או אבלות.

דעת הרמב"ם באיסורים והיתרים במצוות המעשיות מבוססות אך ורק על דין התלמוד כפי שנמסר ע"י הגאונים ותלמידיהם וכפי הבנתו את הסוגיות.

וכמו שאמרת שבעים פנים לתורה אחת ולא שבעים תורות שמולבשות על התורה.

בכל מקרה הרמב"ם בטוח שהתנגד, ואתם בוודאי זוכרים את קברו של משה רבנו. 

ממשה רבנו אפשר ללמוד ש"אין עושים נפשות לצדיקים - דבריהם הם זכרונם". נפשות אלו כעין מצבות קטנות שנקראות "נפש על הקבר" לאדם רגיל עושים - לצדיק לא. זה על פי דין התלמוד.

מה שכתוב על כלב זהו מדרש וממדרש לא לומדים הלכה למעשה.

בברסלב יש ענין להגיע לציון של ר' נחמן.

זה שהיום יש המון אנשים שחוזרים בתשובה או מתקרבים לברסלב- זה מה שיוצר את התחושה שזה ענין גדול. פשוט כי יש המון אנשים שמגיעים לשם.

והעניין עמוק, אבל רחוק מלהיות מיסטי.

אדם עשוי מגוף ונשמה. הגוף הוא כלי הכרחי לנשמה, שבלעדיו היא אינה יכולה למלא את מאווייה הגשמיים והרוחניים. יעקב אבינו וגם יוסף הצדיק האמינו באמונת אבותיהם לאורך כל ימי חייהם. הגוף היה כלי שבאמצעותו הם יכלו לעבוד את ה' בהתאם לאותה אמונה. כשם שבחייהם נפשם הייתה עם אבותיהם, כך הם ביקשו שגם גופם יהיה עם אבותיהם - עד הקבר. "ונשאתני ממצרים ושכבתי עם אבותי וקברתני בקבורתם". 

חלק מההתייחסות השלילית להרוגי בית דין, בגלל חומרת מעשיהם, היא לא לקבור אותם בקברי אבותיהם עד שיתאכל הבשר (רמב"ם, הלכות אבל פ"א, ה"ט). 

צדיק שחי את חייו לפי ייעודם האמיתי, כפי שה' הועיד לו אתם, יודע גם לדאוג לגופו שיהיה במקום טוב גם לאחר הפטירה. כפי שהזכרת הצדיקים במיתתם קרויים חיים. הם חיים תמיד, אבל מתים רק פעם אחת - אז לפחות הם דואגים לכל פרט ופרט שיהיה מתאים להם.

א. אתה מניח שטיסה לאומן מבטאת התרחקות מא"י. אני בכלל לא בטוחה שההנחה הזו נכונה. מהכרות עם הרבה ברסלברים. נכון שיש כאן איזו התרחקות פיזית- של כמה ימים בשנה או של שבוע אחד בחיים, אבל אני בכלל לא חושבת שזה מעיד על התרחקות פנימית ואמיתית מא"י.

ב. מבחינה הלכתית- לפי מה שידוע לי יש התר לצאת לחו"ל ע"מ להשתטח על קברי צדיקים.

אבל שמעתי את זה כמה וכמה פעמים.

ואני לא מסכימה שמעשית מתרחקים מהארץ. כלומר- בוודאי שלא נמצאים פה, כן?

אבל בפועל- יש הרבה מאוד אנשים מבין הטסים שמחוברים ברמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם לא"י. גם אני אישית עוסקת הרבה בעניינים שקשורים. זה המקצוע שלי וזה מה שאני אוהבת לעסוק בו.

אני לא חושבת שהיציאה המאוד ספציפית הזו, שיש לה מטרה מאוד ספציפית, פוגעת בקשר ובקרבה לא"י. עצם הטיסה לאומן היא שונה במובן הזה מטיסה למקום אחר. כי אף אחד לא טס לשם במטרה לצאת מהארץ. כלומר- למי שקשור לא"י אין ענין מסוים לצאת מהארץ, זה לא מה שאנחנו מחפשים. היציאה מהארץ היא פועל יוצא של הרצון להיות אצל הצדיק. לו הצדיק היה בארץ, זה היה נראה אחרת.

מי שטס לטיול וכד'- המטרה שלו היא, כן, לצאת, "להתאוורר" וכד'. אבל הענין וההנאה באומן הם, לפחות אצל מי שאני מכירה שטס, בענינים רוחניים. אף אחד לא טס בגלל התנאים הטובים ובגלל מזג האוויר והנוף.

אני כן חושבת, ואולי זה ישמע קצת מוזר..., אבל אני כן מרגישה שכל הקטע הזה של ר"ה באומן הוא הזוי למדי. ובכל זאת בעלי טס ואני רוצה שהוא יטוס. למה? כי לא הכל עובר רק דרך השכל. ואני מסכימה שזו תופעה מוזרה למדי, אבל אם היא קיימת, כנראה שיש לה איזה שורש, איזה בסיס, איזה אמת כלשהיא.

אני ח"ו לא טוענת שעושים דברים מהלב בניגוד להלכה. ממש לא.

אני האחרונה שאגיד כזה דבר. ור' נחמן בעצמו הדגיש את החשיבות של שמירת ההלכה כפי שהיא, עד כדי כך, שבתקופה שבה עוד רדפו את חסידי ברסלב, ה"הכר" של החסידים היה שיש להם שו""ע איתם כל הזמן.

נראה לי שהמסקנה שלך מרחיקת לכת. יש הרבה מאוד דברים המסורים ללב, בתוך המסגרת ההלכתית. חייו של יהודי לא נובעים רק מהשכל. מי שילך רק עם השכל מפספס חלק מהתמונה.

ומעבר לזה- ה"הרגשה", כפי שאתה כותב, אינה מבוססת רק על התחושה הפרטית של הלב שלי, אלא על לימוד ועיון והתחברות לכתבי ר' נחמן, ר' נתן וכו'. זה לא איזה הרגשה ש"מתפלקת" לה.

אני הייתי נזהרת מלומר על ציבור גדול מאוד של אנשים שרובם יראי שמיים שהם מונעים ע"י היצר הרע שלהם בענין הזה.

בא נגיד ככה: יש כל מיני סוגים של אנשים שמגיעים לאומן. אני לא יכולה לדבר בשם כולם, זה ברור.

אני מדברת בשם עצמי.

יש אנשים שאין להם שום בעיה לצאת מהארץ גם לטיול, אז מבחינתם אין הבדל בין אומן ללונדון, מהבחינה הזאת.

יש אנשים (לדעתי יש יותר כאלה מבין הספרדים) שלהם הענין של תפילה על קברי צדיקים הוא כ"כ ברור ופשוט, הם ינקו את זה עם חלב אמם, כך שאין להם בכלל התלבטות לגבי זה. וכל הדיון פה על קבר טמא- קדוש וכו' הוא פשוט לא רלוונטי מבחינתם.

יש אנשים שיש להם קטע של לחפש ישועות בקברי צדיקים אז הם ילכו לכל קבר, עבור כל ישועה, לא משנה אם בארץ או לא.

יש אנשים שיקראו סיפורים מטורפים על אומן אז יבואו ויצפו שגם להם תהיה ישועה מטורפת או התגלות או כל מיני דברים כאלה. (אמנם הדברים האלה קורים. אבל בטח שלא לכולם..)

ויש אנשים, כמונו וכמו הרבה מאוד מכרים וחברים שלנו שהם לא אף אחד מכל הנ"ל.

הם לא מצפים לישועות ולא להתגלות ובעצם לא מצפים לכלום.

הם לא נוסעים רק בגלל ההבטחה

הם לא ששים בכלל לצאת מא"י- להפך- קשה להם עם זה, והם נושמים לרווחה בשניה שהמטוס נוחת בנתב"ג, ולא סובלים את כל השהות באוקראינה וגם לא מסתובבים בשוק באומן. 

הם גם נזהרים שלא לעבור את החוט הדק שמפריד בין תפילה לה' בזכות הצדיק ובין תפילה לצדיק.

יש הרבה מאוד אנשים כאלה, שבסך הכל, אחרי חיפוש ארוך או קצר, הם הגיעו לר' נחמן ושם מצאו את השקט שהלב שלהם חיפש, ושם מצאו את האמת שלהם. ואנשים כאלה, טסים בעיקר בגלל סיבה אחת: כי זה מה שר' נחמן אמר. בסופו של דבר- זו הסיבה. כי חסידים מחוברים לרבי שלהם, ובברסלב הרבי הוא ר' נחמן, אז לומדים את תורותיו, ומנסים ליישם את עצותיו, ונוסעים אליו לר"ה....

ולזה התכוונתי כשכתבתי שפועלים גם מהלב. כי בבחינה שכלית, מי שמגיע מחוץ לברסלב ונכנס לתוך הענינים- יש לו מטען שכלי, הלכתי, רעיוני וכו' (כל מה שעלה כאן), וכל המטען הזה יושב לו בשכל ואומר: אסור לצאת מהארץ. וכמעט כל מי שהגיע מהמטען הזה והתחבר לר' נחמן, באיזשהוא שלב "עבר פאזה" בענין הזה, והצליח להבין בתוך עצמו שבעצם זה לא סותר. שטיסה לר' נחמן פעם בשנה, או פעם בחיים בכלל לא סותרת את מצוות ישוב הארץ, או את הגאולה או את אהבת הארץ או כל דבר אחר מהמשפחה הזו.

גם אני פעם יכולתי לנאום בראש כל חוצות את כל, אבל כל, הטענות האלה.

עד שבפנים השתנה משהו. ומה שהשתנה זה משהו בלב, בעיקר.

וכל הדברים האחרים- הדיון על קדושת או טומאת הקבר, ההבטחה וכו'- זה הועלה פה לצורך הדיון על כל צדדי הענין.

אבל לא לזה התכוונתי כשכתבתי שהולכים גם לפי הלב.

אגב, אם זה באמת מענין אותך- אתה יכול לקרוא את הספר "אומן"- מחקר לא לגמרי "מדעי" אבל עדיין מחקר שנעשה על קבוצות שונות ואנשים שונים שטסים לאומן, וזה מאוד מענין, ופותח פתח קצת להבין את הנושא.

אני נזכר בר' יוחנן מהתלמוד, שאמר לפני מותו: אני רואה לפני שתי דרכים ואינני יודע באיזה דרך מוליכים אותי.

ר' יוחנן, כאמור, חרד מאימת הדין ולא ראה את טוב העולם הבא כדבר שמובטח לו. אבל זה היה פעם. אצל חסידים הראשונים. כיום, לא רק שלא מבעיא העולם הבא, גם מבטיחים לסדר את כולם.

קצת תמוה הייתי אומר.

עייני במסכת עבודה זרה, דף נ"ה ע"א: "אמר ליה זונין לר' עקיבא לבי ולבך ידע וכו'...".

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...