תבדוק כל מקרה מה היה קודם, אולי יש משהו משותף שגורם לזה, בנוסף, רוב הנשים כשהם מרגישות אהובות ויש עזרה- תחושה של שותפות בעבודה עם הבעל הם לא מרגישות שהעול עליהן והן רגועות יותר, יכול להיות, ויכול שלא קשור..
תדברו בינכם איך אתה יכול לסייע לה בעבודה על זזה..

לדבר ביניכם בנחת,

להדגיש קודם את החיוב והשמחה - 

ולהסכים שהנקודה הזאת צריכה עבודה, כי היא גורמת לאי נעימות כשמופיעה.

כלומר: זה שהאשה מגדירה עצמה כבעלת "פתיל קצר", זה כבר טוב. המודעות. אבל צריכה גם להבין שיש מקום לעבוד על זה.

אתה מבחינתך, תהיה סבלן לתהליך - וגם חשוב שלא תיקח "ברצינות" מידי התפרצויות כאלה, חבל לסבול ובוודאי להגיע לתחושת האשמה עצמית כלשהי; צריך להתייחס לכך כמו "וירוס", בא, והולך אחרי זמן קצר.

אבל נראה שצריך לעשות תהליך. שזה לא ייהפך לנורמה מחמת ההרגל.

תדברו ביניכם בנחת על הנושא, בזמן טוב, ואולי שהיא תציע איך לעבוד על כך.  בין בתוך עצמכם בין בהיעזרות שלה, כי זה אכן דבר שאינו נעים. חבל שיעיב על שפע הטוב.

האם אתה עובד ? כלומר יוצא מהבית לעבודה בבוקר נגיד ,וחוזר אחה"צ?

זה גם משפיע על השני. אם השני מתעצבן זה רק גורם להגביר את כלל העצבים...

לפעמים צד רגוע מדי רק מעצבן יותר

כי אז מרגישים שהוא לא מבין ולא מזדהה בכלל

(במיוחד כשעצבנים על משהו שהצד הרגוע אחראי אליו, כמו איחור)

שלא תיתן תשובות חסרות אחריות ומסכסכות.

טוב לשבת בארץ מדבר מאשת מדינים וכעס - מה אתה רוצה לומר בזה?

לפי מילות מפתח.

אתה מזכיר את זה:

זו תמימות יפה - אבל לא תמיד "מציאותית" (ובתופעה שהוא ציין, יתכן שבדרך-כלל לא..) - "חייב להיות סיבה"?.. לא.

זה לא קשור לאישה טובה או רעה, ולא למרגישה לחץ חריג מעבר לאדם רגיל.  ובוודאי לא לכך שכאילו אין "תקשורת טובה". אדרבה, אדם שנקלע למצב כזה שלא בגללו, אחד הדברים החשובים זה שלא יתחיל לחפש את הבעיה "אצלו".. כי היא לא שם. מוטב שלפחות אחד יהיה רגוע יותר ולא יילחץ מפרצי כעס מעבר למה שזה מפריע מצד עצמו. וזה אכן דבר לגמרי לא נעים.

יש אנשים כאלה, זו לא תופעה כ"כ בלתי מצויה.  לא פעם זה מבית ששם היתה אמא שמתפרצת ב"איבוד ראש" וכד', והבת - כשמגיע מצב קצת בלתי צפוי - נסחפת בעל-כרחה לדפוס התגובה שהיא מכירה מילדוּת, מחוסר יכולת לעצור את ההתפרצות, על אף שיודעת שזה לא טוב, וחביבה בדרך כלל.

אלו דברים שניתן וחשוב לעבוד עליהם. אם כי המודעות לכך שזה בא מבעיה שאינה באמת תלויה בזולת או בחומרת-ארוע, והמודעות לכך שגם היא עוד רגע תתפוס שאמרה שטות - יכולה לעזור לשני, כי במקום להיפגע (ואכן כשמתפרצים בכעס זה יכול לפגוע ולתת תחושה מאד לא נעימה, גם כש"יודעים"..), ירחם על כך שאומרת דברים שאינה חושבת אותם באמת ואינה רוצה בהם.

טוב שהיחס הכללי נעים. וחשובה המודעות של האשה וגם יכולתה להתנצל ברגע שנרגעה, גם אם תתנצל הרבה, ובידיעה שבעלה לא ינצל את זה. וחשובה העבודה העצמית. ההחלטה מראש, למשל, שהיא "סופרת בלב" לפני תגובה במצב לחץ, ועוד תירגולים. לבד או בהיעזרות בייעוץ לנקודה הזאת.

הכל, כמובן, מתוך המציאות כפי שנשמעת כאן.

אני נשוי 7 שנים + 3 

עובר התמודדות דומה ולדעתי הפתרון הוא בפרטים.

הם מודעים לזה, לא כשזה קורה, ותמיד באותו רגע זה מלווה בהצדקה מסויימת.

אך בסך הכל מספר ההתתפרצויות ומינון העוצמות בלתי נסבלים.

אני מזהה סוג של חוסר פרופורציה בתגובות או בבחירת המשפטים והאינטונציה.

שבמקרה שלי זה קשור לחוסר איטליגנציה בזה ספציפית והיא מודעת לזה. 

ללמוד להגיד 'אני עצבנית עכשיו'

זה מוציא את כל האויר מהמפרשים

והמודעות למצב עוזרת גם לי וגם למי שסביבי להתמודד נכון יותר עם הסיטואציה

(גם מה שאח"כ) - 

אבל עם זה צריך לדעת ש"לא להיפגע" כשמתפרצים בכעס לא--מוצדק, זה לא פשוט. בהיות שמתייחס אל האשה כאדם קרוב, ומכבד בכללי, ממילא זה אכן פוגע. וצריך לדעת את זה מהצד של "בעלת הפתיל הקצר", בתור מוטיווציה לעשות אכן כל מאמץ. הן ב"תחבולות" כמו שהזכרת, והן בעבודה ישירה על הנושא, ובתירגול של דיבור נינוח במצב מזוהה.. אכן, עבודה...

אומרת שהיא כזו וזהו. תשלים עם זה?

או שהיא אומרת שהיא כזו ומנסה להשתפר..?

יש הבדל גדול בין שני המקרים..

שזה הגיע אצלן מהמקום שהן הרגישו שהן מתמודדות לבד עם החיים.

אישה צריכה בעל 'גדול' להישען עליו, ולפעמים בעלים חושבים שאם האישה שלהם מוכשרת חכמה חזקה סימן שהיא לא צריכה אותם.

וזה ממש ממש לא.

ועוד נקודה - מאד אופייני להריונות ולידות צפופות. תבדוק את הנקודה הזו.

בעלי פשוט לא יכל להתמודד עם זה ולכן הסתגר בעצמו ימים שלמים כל פעם שהתפרצתי (גם אם זה לא היה עליו, אלא על הילדים וכדו').

בינתיים עשיתי המון עבודה, ולרוב כבר לא מרימה אפילו את הקול, אבל אני יכולה להגיד לך מה היה יכול לעזור לי אז:

תוך כדי הסיטואציה - אין מה לדבר איתה כי כשעצבניים לא רואים ולא שומעים כלום. תשאל אותה אם בא לה כוס קפה, תה, ולשבת במקום שקט איזה עשר דקות, ואתה בינתיים תשתלט על הילדים / כביסה, מה שזה לא יהיה. 

אם יש ביניכם תקשורת טובה, וגם היא רוצה לעבוד על זה, שווה לשאול אותה אם בא לה שתלכו ביחד לייעוץ. אני מדגישה את ה"ביחד" כי לאורך כל הדרך בעלי אמר לי ללכת לייעוץ - אבל כשאומרים לך "תלכי לייעוץ" המסר הוא "את בעייתית ודפוקה, לכי לטפל בעצמך, ותעזבי אותי בשקט". אם תציע לה שתלכו ביחד, זה גם משדר "אנחנו ביחד בזה" וגם יכול לתת לך עצות מעשיות איך לעזור לה. 

אם יש ביניכם תקשורת טובה, גם שווה לשאול אותה מה מצית אותה, מה היא מרגישה (אצלי התפרצויות נבעו בדרך כלל מהרגשה של עומס בלתי נסבל, יחד עם חוסר אונים, ולפעמים גם רגשי נחיתות), איזה חלק, לדעתה, מגיע מהבית (מאיך שהיא גדלה), ומה אתה יכול לעשות כדי לעזור. תופתע לגלות כמה פתרונות פשוטים יכולים להיות. אצלי, לדעתי, אם בעלי היה אז מסכים לקחת את הילדים לאחר הצהרים אחד בשבוע, זה היה מוריד את ההתפרצויות שלי בלפחות 50%. הרבה התפרצויות קרו אצלי בימי שישי לפני שנסענו להורים של בעלי, כיון שמערכת היחסים שלי עם אמא שלו הייתה לא משהו. אם הוא היה מוכן להודות שלא קל להיות אצל אמא שלו, ולחשוב אתי מה אפשר לעשות כדי להקל עלי שם, זה גם היה מאוד עוזר. 

חשוב שאשתך לא תרגיש שיפוטיות. מול הילדים תמיד תגבה אותה - גם בשבילה וגם בשביל הילדים. אחר כך בשקט תוכל להעיר לה בעדינות ולשתף מה הפריע לך. יותר קל לקבל ביקורת באופן שניתנת כאילו הבעיה היא במבקר. "הפריע לי ש..." ולא "את עשית כך וכך..."

תדבר איתה כשותף ולא כמבקר. "מה יכול לעזור לך לא לכעוס...."

הכי מעצבן כשעצבנים - זה ההרגשה שהשני כועס עליך בגלל התנהגותך. כמה שיותר תמיכה. בטוח אשתך מרגישה עם עצמה רע ורוצה להשתנות. אם תציב רף עדין וגבוה מידי יכול להרחיק או לייאש אותנ.

זה עוזר .בדוק ומנוסה

שזה נכון "לגבות" התפרצות כעס מול הילדים. זה אולי "בשבילה", אבל לא בשביל הילדים. ילדים שיודעים שאמא צועקת בכעס שלא בצדק - ועוד אבא מגבה, עלול לגרום שיכעסו על שניהם. לא אומר שהוא צריך לגעור בה מולם - אבל לא לגבות.

דומני שיותר נכון, שבמקום שנשים ש"מתעצבנות הרבה" יתנו עצות איך לגבות, ותרצינה שהמבקר ידבר כאילו הבעיה היא "בו" - הן תעמודנה מול הבעיה ותעבודנה על עצמן.

איך אפשר לדרוש מאדם, שאשתו מתפרצת תדיר עליו ועל ילדיהם ללא הצדקה, שיסביר כאילו הבעיה היא "בו", יגבה.. התפרצות כעסנית היא דבר פוגע. מי שפוגע ללא הצדקה, בקביעות, צריך לחפש עצות לעצמו.  ולא לומר, "הכי מעצבן כשעצבנים - זה ההרגשה שהשני כועס עליך"... רק למתעצבנת מותר לכעוס? השני אינו בן-אדם?...  אכן, באופן נורמלי הוא כועס.  ואם הוא מצליח להסתכל על כך בתור "וירוס" ולרחם - הוא חסיד. אבל לא שזו תהיה דרישה של הכועסת.  לכל היותר בקשה מעומק הלב בשעות רגועות, שכך יקח את זה, עד שהיא תצליח לרסן את עצמה...

אולי ההיפך: צריך להציע לאשה, שתבוא בשעות רגועות ותתייעץ עם בעלה מה היא יכולה לעשות כדי להירפא מזה. שתבקש אותו להיות שותף בעזרה לה.

בס"ד

מה שאני הייתי עושה (אצלינו זה היה הפוך הוא היה הכועס)

1- כשהייתי רואה את זה עומד לקרות, אז הייתי מקדימה אותו, ומטפלת במצב בעצמי, ואז ברגע שההורה הכועס,

אבל רואה שזה כבר בטיפול, הרבה פעמים הוא לא מרגיש צורך להתערב

2-   כשהוא כבר כועס לפעמים הייתי "מגבה" אותו, ולוקחת את הילד איתי לחדר, כדי לדבר איתו.

(בכלל כשילד עושה משהו לא בסדר, אני בדרך כלל לוקחת אותו לחדר ריק ומדברת אתו שם, ולא לעני כל ישראל..)

ואז זה מצד אחד קו אחיד ששני ההורים באותו קו- וזה מאד מאד חשוב לילד,

ומצד שני המסר עובר באופו רגוע.

כמובן שהסיטואציה שונה, אבל ניתן לגבות את המסר של ההורה הכועס, באופן רך יותר,
שמרגיע גם את הילד וגם את ההורה. 
כאשר אימא מתפרצת בכעס, בתוכה היא מבינה שזו לא תגובה נכונה, רק שחוסר האונים מציף אותה.

אם אתה לוקח אחריות לסיטואציה ומטפל בה במקומה, זה לדעתי יכול לעבוד לשני הכיוונים,

גם חוסך לה את הצורך לטפל במשהו שכרגע אין לה כלי לטפל בו, (אם היה היא לא הייתה כועסת)

וגם כאמור חוסך מהילד את הכעס שלה.

בהצלחה

הבחנת טוב בין "לגבות מסר",

לבין "לגבות התפרצות וכעס" לא מוצדקים.

הרבה הורים עושים כך. אמיתי. והילד מבין בדיוק את ה"תפקיד" של כל אחד מהם..

באמת מבעס...

אני יכולה להגיד על עצמי שכשיש לי בעיות כאלה ואחרות (כמו- מבולגנת או לפעמים גם עצבנית..) ואני אומרת: "מה לעשות? אני כזאת..."

בעלי לא מוכן לקבל את זה, ואומר שכל אחד יכול לבחור להשתנות. 

כמובן, הוא אומר את זה בנועם ובנחת והשדר העיקרי הןא שהוא מאמין בי שאני באמת יכולה להשתנות ולהתנהג אחרת.

זה עוזר..! וגם יש שינוי ושיפור!

(גם בעלי יכול להעיד..!)

והכי חשוב- לפתוח את הדברים ולדבר עליהם, בצורה נעימה ומכבדת. כל אחד יגיד מה מפריע לו ולחשוב ביחד מה ואיך אפשר לעשות שיהיה נעים בבית ולשנינו- הרי זאת המטרה.

אנחנו ב"ה משתדלים לעשות שיחה זוגית כזאת על בסיס שבועי (בהמלצת בניין שלם)- מומלץ!

זה מועיל להינצל מהכעס ומשפיע על הבערה הפנימית.

שלום! 

כותבת את התגובה שלי לפני שקראתי את האחרים..

רק רוצה להמליץ ממש בחום לשתף את רעייתך הנפלאה מה קורה לך בעת שהיא כך.. מה זה יוצר אצלך.. זה לא משנה את זוגתך בהכרח אבל זה עוזר לה להבין יותר אותך. מודעות זהו שלב חשוב מאוד וגם שיתוף. אם היא מגדירה עצמה ככזאת היא בעצם טוענת שזה מה יש ועם זה צריך להתמודד. דבר זה הוא נכון כי אנחנו לא מתחתנים ומתכוונים שבני זוגנו ישתנו. מצד שני אנחנו רוצים לבנות משהו משותף - יחד ולכן חשוב מאוד לשקף ולשתף את החוויה שלך בתוך הסיפור הזה. וגם אם היא מעוניינת תשאל אותה מה יכול לסייע לה ברגעים כאלה מצידך- למשל להניח לה, לקרוץ לה בחיבה.. וכו'. בהצלחה!

להתמקד בחלק שלי. לעשות חשבון נפש עם עצמי, ו"לנקות את הצד של המדרכה שלי".

יכול להיות שאני לא מספיק עוזר בבית / מכיל אותה / מעריך אותה / מקבל אותה / מוותר על הציפיות הלא מציאותיות שלי.

גם אם אשתי טועה, אם זה מאוד מפריע לי, משהו בגישה האישית שלי צריך תיקון.

אני מדגיש שאני מדבר על מה שקורה אצלי, ואולי זה יעזור גם לאחרים.

ותראו יחד כמה זה חמור ואיך צריך להתרחק ממנו.

כל הכבוד לה שמודעת אבל היא צריכה להבין שיש מקום לשינוי 

רק להגיד לך מנסיוני וההכרות שלי עם נשים לא חסר נשים שכועסות ועצבניות וזו עבודה תמידית להתגבר על הכעס.

וגם הזדמנות ללמוד על הודאה להשם על מה שיש לאדם ושלא חייב להיות לו הכול.

וגם אולי תמליץ לה באהבה ובעדינות ללכת לאיזו סדנה למיגור כעס.

בהצלחה

ועבדה על עצמה המווון, זה שטויות להגיד "אם עד עכשיו היא לא למדה לשלוט בעצמה אז אין סיכוי שהיא תלמד". תמיד יש סיכוי. בן אדם תמיד יכול להשתנות. אני יודעת. אני עשיתי את זה.

אף אחד חוץ מבשמךָ...

אין לך כל מונופול על הכרת המציאות... וכמובן, בחיים לא עשית סטאטיסטיקה, שאתה יכול לומר "99 אחוז"...

זה שבתי הכלא אינם ריקים וכו', לפעמים זה בגלל ש"האמינו" במה שאתה כותב, ואומרים: אנחנו כך...  אבל כאלו שחזרו בתשובה, עלו - יכולים להיות אפילו כאלה שהיו בבתי כלא ואח"כ הגיעו לדברים יפים מאד, בכל התחומים.

כשבמקום לעודד תיקון ולשבחו - ניגשים בגישה "מיואשת" כמו שלך, זו עצמה פשיעה, וזה מעצים פשיעה. נקוה שאנשים לא ישמעו לזה.  יבחרו בטוב - ויהיה להם טוב, ללא קשר הכרחי ל"נקודת הפתיחה" בנושא זה או אחר.

אין אדם נתפס על צערו..

מה הבעיה בזה?

דבר חסר-שחר, תסלח לי.

מי שלא למד בילדותו - כן יכול ללמוד בבגרותו.

יש תשובה, יש תיקון. יש דברים שאדרבה, כשמתבגרים לומדים, מפנימים ועולים.

אלו מעשים שבכל יום.

ומותר לה להעיד על עצמה

זה כבר נקרא שהיא עם פתיל קצר???

אם כך אז כולנו עם פתיל קצר, הלכת רחוק מאוד 

נשמע שאתה מוציא תיסכול אישי שלך - עליה.

לפי התגובה שלה, רואים שהיא הצליחה לעבוד על עצמה ממצב פוגע בגלל התפרצויות-כעס, למצב של שליטה עצמית. כל הכבוד! ואינה צריכה להיא לכאן "חתימה מהבעל" כדי שתאמין לה..

ה"פתיל הקצר" היחידי פה, הוא של תגובתךָ. אולי יש לך תיסכול מוצדק - להוציא אותו על אחרים - לא מוצדק.

להמשיך לכתוב בסגנון פראי.

עצם המחשבה שלך שאני "מנהל אתר שמתיימר לשנות אנשים" - מראה על אי הבנה גדולה של הנקרא.

אתה כותב בצורה פראית - זה לא הופך אותך למבין יותר. ואם כך אתה עוסק ב"גישור", באמת אולי כדאי להחליף מקצוע..

ראיתי כאלה שעסקו לא פחות שנים ממך ב"טיפול" - ועשו שטויות יותר גדולות.

מי דיבר כאן על אנשים ש"חזרו אחד לשני" וכו'.

מה שדובר הוא על היכולת של בני אדם לעבוד על מידותיהם.

הגר"א - חכם ממך - אמר שזה עניינו של אדם בחיים, לשבור את מידותיו.

אנשים פה מעידים על עצמם ששינו הנהגת כעסם. עבדו והצליחו.

אני גם ראיתי כאלה.

אז מלבד שהנושא עליו הגבת לא היה אם "מסתדרים" או לא - אלא היכולת של אשה לעבוד על כעסה - 

אבל גם המסקנה שלך, "פראית" לחלוטין:

"זוג שלא מסתדר צריך להתגרש".... ועל זה אתה כותב "אל תלמד אותי"... לא אלמד אותך - כי אין לי כל ענין "ללמד" אדם שכותב כך.  אבל אתה כותב דברי הבל גמורים: זוג שלא מסתדר - קודם ינסה להסתדר. וכך דרכו של עם ישראל מעולם.

אתה חושב שאתה חכם יותר מכולם?  מבין מה זה נישואין יותר מכולם? תופס מה המשמעות של אשה ש"מתחתנת מחדש" כאילו היא איזו סמרטוט - ואתה מתיימר "לגשר" בין אנשים.

תמשיך להתפרע כאן.

אני מקווה שהקוראים יבינו איך להתייחס לדברי הסתה כאלה של בני זוג זה בזה..

איך כתבת לבני זוג,

איך הצעת לאנשים שלא מסתדרים להתגרש.

כבר מישהי העירה לפני.

אתה יכול להמשיך לנבל את פיך. לא "עיצבנת" אותי - זה לא ברמה לזה.  

מה שהגבתי, היה לטובת אנשים כאן, נשים, שמעידים שהצליחו לעבוד על כעסם, ואתה מנסה "להפילם". בעיני אכן זו פראות.

אתה לא הראשון פה בפורום שמנסה לכתוב לאנשים אוטומאטית "להתגרש" - ולא הראשון שזוכה לקבל פידבק שלילי על עצות כאלה, מרבים. ובצדק.

ובוודאי שכאשר אדם בתגובותיו הראשונות כותב לאחרים שימשיכו "לפנטז".. הוא יודע יותר מכולם - אז מגיבים על מה שכתב בדיוק...

אכן, באמת כדאי למי שקורא, לקרוא את הודעותיך מההתחלה... וגם מה שהגיבו עליהן - ומה שהגבת לאלו שהגיבו.  זה מספיק להבנת הענין.

"ניבול הפה" הכוונה היתה לגידופיך כלפי כל מי ש"העז" לומר שניתן לעבוד ולתקן את ה"כעסנות" של האשה, אם היא באמת מעוניינת  לעבוד על עצמה (אינך רוצה להגדיר זאת כך - אין בעיה. לא מתעקש על ה"הגדרה"..):

החל ממה שכתבת למי שהעידה על עצמה שעבדה על הכעס, ש"רואים שלא למדת כלום ועדיין יש לך פתיל קצר"..

המשך ב"את רוצה לחיות באשליות".. אח"כ "תמשיך לחיות בפנטזיות"...  "מה בדיוק יש לך, איזה נסיון, להשלות אנשים"..  לכתוב לעוד מישהי "אין לך מושג מה זה עדין"..  ו"מי שלא יכול להתמודד עם האמת יכול להמשיך את דרכו".. וכעת גם, "שקרן"....

אז מה חשבת? שלא יגיבו לזה?.. 

[וממילא ה"פלפול" על השקר וההתעצבנות אינו שייך. אולי מתאים לאומרו..]

היית כותב בסגנון מתון יותר - גם אם דעתך שזו מידה שקשה לתקנה - היו דנים איתך לעצם הענין.

ולגבי ה"פוסט" הראשון שלך - לא במקרה גם אני וגם אחרים הבינו כך את דבריך, שאתה ממליץ בערך אוטומאטית להתגרש.

שכחת כרגע, שהוספת שם, שלגבי האפשרות הראשונה, מנסיונך ומנסיון אחרים - זה מתפוצץ.. כלומר: לא כדאי כנראה... אז מה נשאר? לריב או להתגרש.. בנוסף, כתבת מפורש בהודעה אחרת - ואליה התייחסתי: שזוג שלא מסתדר - שיתגרש. חד וחלק.   זו "לשונך הזהב" - מעתיק:  "זוג שלא מסתדר צריך להתגרש אחרת מי "שאוכל אותה" אלו הילדים של בני הזוג שנשארים עם טראומות לכל החיים. אז אל תנסה ללמד אותי כיצד פועלים הדברים".

נו....

הקיצור: מציע למתן פה את הדברים.ניכר שאתה כותב מתוך כאב אישי כלשהו/מרירות. אני כלל לא מזלזל בזה.

אבל מציע שוב: עבודת המידות אינה דבר שהומצא בזמננו.  אם אשה כותבת שעבדה על כעסה וכבר אינה כך - לא "להסביר" לה שזה לא נכון. פנטזיה.

אם מישהו כותב באהבה רבה על אשתו ומציין בעיה שהיא מודעת אליה - לא החליש, לא לקלקל. לא לזלזל בעצות תיקון. לא לזלזל בעדויות שזה אפשרי.

אתה רוצה לטעון בכ"ז שזה לא כך - קבל שיש אנשים שחוששים שזה מזיק ומקלקל. ומי שקורא/ת - יחליט מה לקבל.

ועל אף "יאושך" מאפשרויות תיקון, אני מאחל גם לך שתזכה לראות תיקון לדברים כאלה שהעדת שנתקלת בהם בקרבתך.

אני מציע להחזיר את הדברים לנושא הענייני:

אני לא באתי לנתח "אותך".  סה"כ ציטטתי בהודעה שלפני זו בדיוק אמירות שנכתבו פה, גם לפני שהיתה כל התייחסות אליהן. כל אחד יכול להחליט האם אלו אמירות ראויות או לא.

לגבי הענין עצמו: הרי כאן זה לא בי"ד. אשה ספציפית  כתבה על עצמה שעבדה המון על המידה הזו והצליחה - אז מה שייך לומר לה ש"לא נכון" ועדיין לא שמענו את עדות בעלה...  היא כתבה, ראוי להאמין. או לפחות לא לקבוע בפסקנות שמי שמאמין אלו פשוט פנטזיות.

אני מאד שמח לשמוע שאתה לא "מיואש" - ומצליח להתגבר על הבעיה ע"י להיות מאושר מאלפי דברים אחרים. אם כי, מדברים הקודמים אני מבין שלמרבית הצער כנראה אלו לא דברים שקשורים בה; כי כתבת פה למישהו שהברירה היא בין מריבות תמידיות לבין גירושין.

לגבי האמירה שאין קשר בין תיקון המידות לשינוי התנהגות כלפי אחרים - זה בוודאי לא נכון. תיקון המידות, פירושו שאדם מצליח גם לשנות התנהגות בעקבות זה. אדם שיש לו מידת הכעס, מתגבר עליה, עובד קשה, ובהתאם גם התנהלותו כלפי סביבתו משתנה.  זה אפשר, גם אם לעיתים קשה. ובוודאי שה"ציטוטים" מרבותינו שהוזכרו - רלוונטיים בהחלט.

לא באתי "להטיף לך".. כבר הסברתי שכל הענין שבגללו הגבתי בכלל, היה ההשלכה לאחרים. לכתוב למישהי באופן חזיתי: עדיין יש לך פתיל קצר; קודם שבעלך יגיב.. לבעל שמעיד שאהבה רבה בינו לבין אשתו - שהאופציה או להתגרש או מריבות תמידיות (או "להשלים עם המצב וזה לא ילך"); למישהי אחרת - שאין אפשרות לשנות, חלילה, מה שהביא מילדותו - אלו אמירות שהתגובות עליהן לא באות "כנגדך", אלא כדי לא להחליש דעת אלו שאתה יוצא נגדם.  אע"פ שאתה קורא לכך "פנטזיות", ושאר כינויים.

שוב - הענין לא לכתוב "עליך", אינני מכירך. ההתייחסות רק לדברים שכתבת. אם נפגעת אישית - הריני מתנצל.

אבל, מכיוון שניכר מהשתלשלות דבריך שאתה מאד "חם" על הנושא, מנסיון חיים כואב, אז אני חושב שבכל זאת יכולה לצאת טובה כלשהי מהדברים - וזה מה שהתכוונתי בראשית דברי ל"נושא הענייני".

כלומר: על אף שאינני מסכים לחלוטין לאי-היכולת לתיקון ששידרת פה, בכ"ז אני חושב שראוי לנשים בעלות "פתיל קצר", לקרוא מתוך דברים כמה קשה הנזק של דבר כזה. עד כדי כך שגורם לאדם "להתייאש" מהענין, גם אם לא מֵאוֹשר חייו בדברים אחרים.

אני חושב שהצירוף בין  דברים אלו, לבין מה שאני כתבתי על היכולת לתקן מידות ומעשים - יוכל אולי לתרום לעבודה עצמית אינטנסיבית למי שזקוקה לכך בנושא זה. מעין מה שהעידה פה זו שהגבת עליה לראשונה.

אולי זו תהיה תועלת שתצא מהענין.

הרבה טוב. 

אתה גם מאמין בשיפור האישיות. 

מסתדר שהויכוח לכשעצמו היה מיותר. אך הוא כן חידד נקודות.

אחר "עבודה" ממושכת שאנשים מחליטים להפתח ולראות מה טוב אצל האחר ובעיקר מה לא טוב אצלם והם גם מסוגלים להפנים זאת אני מעמת אותם אחד מול השניה. לאחר תהליך של סידרת עימותים אני רואה אם בני הזוג מסוגלים לשפוט את עצמם ולא לשפוט את האחר ולהכיל את עצמם.

החיים שלנו מלאים בהתמודדויות קטנות שמזיזות ומעצבות אותנו מילימטר אחר מילימטר.

גישת היהדות גורסת עבודת המידות ושיפור מתמיד.

לעמל נולדנו.

מה עם אנשים שחוזרים בתשובה וממש הופכים את עורם? ומה עם להפך?

אנשים גדלים (מכל הבחינות), מגלים תובנות שונות וההתנהגות משתנה בהתאם.

האישיות היא דבר דינאמי שמתעצב ללא הפסקה.

בדבר אחד אני מסכימה איתך - כל אחד צריך להסתכל על עצמו ולנסות להשתפר, אבל את הזולת להשתדל לקבל כפי שהוא. גם לקבל את הזולת זו עבודת המידות שלנו. או אולי *בעיקר* עבודת המידות שלנו...

סנהדרין כב ע"א ע"ב

מתני לה (שנה- לימד) רב יהודה לרב יצחק בריה (בנו) אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה שנא' "יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך" אמר לו כגון מאן? (דוגמא לאישה כזאת) אמר לו כגון אמך. איני (ככה?) והא מקרי ליה (והרי במקום אחר קרה לו) רב יהודה לרב יצחק בריה "ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים" ואמר לו כגון מאן? וא''ל כגון אמך- מיתקף תקיפא עיבורי מעברא במלה  (פירשו שם- באמת היא הייתה כעסנית אבל היא מעבירה על מידותיה) 

רש"י עבורי מעברא במלה. מעברת על מדותיה

בזמן האחרון אני במוזה רצינית להביא גמרות על כל דבר 

בס"ד

חשבת אולי לשנות גישה?

ואולי אפילו לעשות הסבה מקצועית?

כתבת שהרוב המוחלט של הזוגות שבאו אליך ,
לא ממש הצליחו לבנות מחדש את הגשר... 

בס"ד

ואו.

אתן מדהימות.

לא פשוט להודות בחיסרון, ולהיחשף כך,

וכל זה רק כדי לעזור לזוג אחר עם בעיה דומה.

יהי רצון שיהיה בבחינת "נענה תחילה"- ובזכות העזרה הזו- יהיה לכן קל יותר.

אם את רוצה לקבל עצה או לא זה תלוי רק בך, אבל תקחי בחשבון שאם לא תשני את התנהגותך (כפי שטרחת לציין) בסוף זה יתפוצץ ביניכם וישאר לך רק להמשיך ולעצבן את אבשלך... ולא תצטרכי להמתין 100 שנה.

ותמסרי לבעלך שהוא מוזמן להמשיך להתנהג כמו סמרטוט ריצפה אבל אל תתפלאי אם יום אחד תמצאי אותו בזרועות משהיא אחרת.

ועוד עצה לדרך (שוב את לא מוכרחה לקבל) תתחילי מעכשיו לפשפש במעשיו אני רק מקווה שלא תמצאי את מה שגיסתי מצאה אצל בעלה הסמרטוט ש"קיבל אותה" וגם לא טרח לריב איתה אבל מצא ניחומים בזרועותיה של אחרת שזו גם דרך שהוא מצא להתמודד עם אישה שחושבת שכל העולם מונח בכף ידה.

יום טוב.

זו ממש עצת אחיתופל!!!!

אני מבינה שראית דברים בחיים.

אבל אתה איבדת את האמון במין האנושי.

אמון בשינוי, אמון באהבה ובביחד.

להבחין בין טוב לרע.

שנדע לעולם לא להגיע אליך לגישור.

והנה הוכחה ניצחת כמה צריך המלצות על "מטפלים" למינהם.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל…