תבדוק כל מקרה מה היה קודם, אולי יש משהו משותף שגורם לזה, בנוסף, רוב הנשים כשהם מרגישות אהובות ויש עזרה- תחושה של שותפות בעבודה עם הבעל הם לא מרגישות שהעול עליהן והן רגועות יותר, יכול להיות, ויכול שלא קשור..
תדברו בינכם איך אתה יכול לסייע לה בעבודה על זזה..

לדבר ביניכם בנחת,

להדגיש קודם את החיוב והשמחה - 

ולהסכים שהנקודה הזאת צריכה עבודה, כי היא גורמת לאי נעימות כשמופיעה.

כלומר: זה שהאשה מגדירה עצמה כבעלת "פתיל קצר", זה כבר טוב. המודעות. אבל צריכה גם להבין שיש מקום לעבוד על זה.

אתה מבחינתך, תהיה סבלן לתהליך - וגם חשוב שלא תיקח "ברצינות" מידי התפרצויות כאלה, חבל לסבול ובוודאי להגיע לתחושת האשמה עצמית כלשהי; צריך להתייחס לכך כמו "וירוס", בא, והולך אחרי זמן קצר.

אבל נראה שצריך לעשות תהליך. שזה לא ייהפך לנורמה מחמת ההרגל.

תדברו ביניכם בנחת על הנושא, בזמן טוב, ואולי שהיא תציע איך לעבוד על כך.  בין בתוך עצמכם בין בהיעזרות שלה, כי זה אכן דבר שאינו נעים. חבל שיעיב על שפע הטוב.

האם אתה עובד ? כלומר יוצא מהבית לעבודה בבוקר נגיד ,וחוזר אחה"צ?

זה גם משפיע על השני. אם השני מתעצבן זה רק גורם להגביר את כלל העצבים...

לפעמים צד רגוע מדי רק מעצבן יותר

כי אז מרגישים שהוא לא מבין ולא מזדהה בכלל

(במיוחד כשעצבנים על משהו שהצד הרגוע אחראי אליו, כמו איחור)

שלא תיתן תשובות חסרות אחריות ומסכסכות.

טוב לשבת בארץ מדבר מאשת מדינים וכעס - מה אתה רוצה לומר בזה?

לפי מילות מפתח.

אתה מזכיר את זה:

זו תמימות יפה - אבל לא תמיד "מציאותית" (ובתופעה שהוא ציין, יתכן שבדרך-כלל לא..) - "חייב להיות סיבה"?.. לא.

זה לא קשור לאישה טובה או רעה, ולא למרגישה לחץ חריג מעבר לאדם רגיל.  ובוודאי לא לכך שכאילו אין "תקשורת טובה". אדרבה, אדם שנקלע למצב כזה שלא בגללו, אחד הדברים החשובים זה שלא יתחיל לחפש את הבעיה "אצלו".. כי היא לא שם. מוטב שלפחות אחד יהיה רגוע יותר ולא יילחץ מפרצי כעס מעבר למה שזה מפריע מצד עצמו. וזה אכן דבר לגמרי לא נעים.

יש אנשים כאלה, זו לא תופעה כ"כ בלתי מצויה.  לא פעם זה מבית ששם היתה אמא שמתפרצת ב"איבוד ראש" וכד', והבת - כשמגיע מצב קצת בלתי צפוי - נסחפת בעל-כרחה לדפוס התגובה שהיא מכירה מילדוּת, מחוסר יכולת לעצור את ההתפרצות, על אף שיודעת שזה לא טוב, וחביבה בדרך כלל.

אלו דברים שניתן וחשוב לעבוד עליהם. אם כי המודעות לכך שזה בא מבעיה שאינה באמת תלויה בזולת או בחומרת-ארוע, והמודעות לכך שגם היא עוד רגע תתפוס שאמרה שטות - יכולה לעזור לשני, כי במקום להיפגע (ואכן כשמתפרצים בכעס זה יכול לפגוע ולתת תחושה מאד לא נעימה, גם כש"יודעים"..), ירחם על כך שאומרת דברים שאינה חושבת אותם באמת ואינה רוצה בהם.

טוב שהיחס הכללי נעים. וחשובה המודעות של האשה וגם יכולתה להתנצל ברגע שנרגעה, גם אם תתנצל הרבה, ובידיעה שבעלה לא ינצל את זה. וחשובה העבודה העצמית. ההחלטה מראש, למשל, שהיא "סופרת בלב" לפני תגובה במצב לחץ, ועוד תירגולים. לבד או בהיעזרות בייעוץ לנקודה הזאת.

הכל, כמובן, מתוך המציאות כפי שנשמעת כאן.

אני נשוי 7 שנים + 3 

עובר התמודדות דומה ולדעתי הפתרון הוא בפרטים.

הם מודעים לזה, לא כשזה קורה, ותמיד באותו רגע זה מלווה בהצדקה מסויימת.

אך בסך הכל מספר ההתתפרצויות ומינון העוצמות בלתי נסבלים.

אני מזהה סוג של חוסר פרופורציה בתגובות או בבחירת המשפטים והאינטונציה.

שבמקרה שלי זה קשור לחוסר איטליגנציה בזה ספציפית והיא מודעת לזה. 

ללמוד להגיד 'אני עצבנית עכשיו'

זה מוציא את כל האויר מהמפרשים

והמודעות למצב עוזרת גם לי וגם למי שסביבי להתמודד נכון יותר עם הסיטואציה

(גם מה שאח"כ) - 

אבל עם זה צריך לדעת ש"לא להיפגע" כשמתפרצים בכעס לא--מוצדק, זה לא פשוט. בהיות שמתייחס אל האשה כאדם קרוב, ומכבד בכללי, ממילא זה אכן פוגע. וצריך לדעת את זה מהצד של "בעלת הפתיל הקצר", בתור מוטיווציה לעשות אכן כל מאמץ. הן ב"תחבולות" כמו שהזכרת, והן בעבודה ישירה על הנושא, ובתירגול של דיבור נינוח במצב מזוהה.. אכן, עבודה...

אומרת שהיא כזו וזהו. תשלים עם זה?

או שהיא אומרת שהיא כזו ומנסה להשתפר..?

יש הבדל גדול בין שני המקרים..

שזה הגיע אצלן מהמקום שהן הרגישו שהן מתמודדות לבד עם החיים.

אישה צריכה בעל 'גדול' להישען עליו, ולפעמים בעלים חושבים שאם האישה שלהם מוכשרת חכמה חזקה סימן שהיא לא צריכה אותם.

וזה ממש ממש לא.

ועוד נקודה - מאד אופייני להריונות ולידות צפופות. תבדוק את הנקודה הזו.

בעלי פשוט לא יכל להתמודד עם זה ולכן הסתגר בעצמו ימים שלמים כל פעם שהתפרצתי (גם אם זה לא היה עליו, אלא על הילדים וכדו').

בינתיים עשיתי המון עבודה, ולרוב כבר לא מרימה אפילו את הקול, אבל אני יכולה להגיד לך מה היה יכול לעזור לי אז:

תוך כדי הסיטואציה - אין מה לדבר איתה כי כשעצבניים לא רואים ולא שומעים כלום. תשאל אותה אם בא לה כוס קפה, תה, ולשבת במקום שקט איזה עשר דקות, ואתה בינתיים תשתלט על הילדים / כביסה, מה שזה לא יהיה. 

אם יש ביניכם תקשורת טובה, וגם היא רוצה לעבוד על זה, שווה לשאול אותה אם בא לה שתלכו ביחד לייעוץ. אני מדגישה את ה"ביחד" כי לאורך כל הדרך בעלי אמר לי ללכת לייעוץ - אבל כשאומרים לך "תלכי לייעוץ" המסר הוא "את בעייתית ודפוקה, לכי לטפל בעצמך, ותעזבי אותי בשקט". אם תציע לה שתלכו ביחד, זה גם משדר "אנחנו ביחד בזה" וגם יכול לתת לך עצות מעשיות איך לעזור לה. 

אם יש ביניכם תקשורת טובה, גם שווה לשאול אותה מה מצית אותה, מה היא מרגישה (אצלי התפרצויות נבעו בדרך כלל מהרגשה של עומס בלתי נסבל, יחד עם חוסר אונים, ולפעמים גם רגשי נחיתות), איזה חלק, לדעתה, מגיע מהבית (מאיך שהיא גדלה), ומה אתה יכול לעשות כדי לעזור. תופתע לגלות כמה פתרונות פשוטים יכולים להיות. אצלי, לדעתי, אם בעלי היה אז מסכים לקחת את הילדים לאחר הצהרים אחד בשבוע, זה היה מוריד את ההתפרצויות שלי בלפחות 50%. הרבה התפרצויות קרו אצלי בימי שישי לפני שנסענו להורים של בעלי, כיון שמערכת היחסים שלי עם אמא שלו הייתה לא משהו. אם הוא היה מוכן להודות שלא קל להיות אצל אמא שלו, ולחשוב אתי מה אפשר לעשות כדי להקל עלי שם, זה גם היה מאוד עוזר. 

חשוב שאשתך לא תרגיש שיפוטיות. מול הילדים תמיד תגבה אותה - גם בשבילה וגם בשביל הילדים. אחר כך בשקט תוכל להעיר לה בעדינות ולשתף מה הפריע לך. יותר קל לקבל ביקורת באופן שניתנת כאילו הבעיה היא במבקר. "הפריע לי ש..." ולא "את עשית כך וכך..."

תדבר איתה כשותף ולא כמבקר. "מה יכול לעזור לך לא לכעוס...."

הכי מעצבן כשעצבנים - זה ההרגשה שהשני כועס עליך בגלל התנהגותך. כמה שיותר תמיכה. בטוח אשתך מרגישה עם עצמה רע ורוצה להשתנות. אם תציב רף עדין וגבוה מידי יכול להרחיק או לייאש אותנ.

זה עוזר .בדוק ומנוסה

שזה נכון "לגבות" התפרצות כעס מול הילדים. זה אולי "בשבילה", אבל לא בשביל הילדים. ילדים שיודעים שאמא צועקת בכעס שלא בצדק - ועוד אבא מגבה, עלול לגרום שיכעסו על שניהם. לא אומר שהוא צריך לגעור בה מולם - אבל לא לגבות.

דומני שיותר נכון, שבמקום שנשים ש"מתעצבנות הרבה" יתנו עצות איך לגבות, ותרצינה שהמבקר ידבר כאילו הבעיה היא "בו" - הן תעמודנה מול הבעיה ותעבודנה על עצמן.

איך אפשר לדרוש מאדם, שאשתו מתפרצת תדיר עליו ועל ילדיהם ללא הצדקה, שיסביר כאילו הבעיה היא "בו", יגבה.. התפרצות כעסנית היא דבר פוגע. מי שפוגע ללא הצדקה, בקביעות, צריך לחפש עצות לעצמו.  ולא לומר, "הכי מעצבן כשעצבנים - זה ההרגשה שהשני כועס עליך"... רק למתעצבנת מותר לכעוס? השני אינו בן-אדם?...  אכן, באופן נורמלי הוא כועס.  ואם הוא מצליח להסתכל על כך בתור "וירוס" ולרחם - הוא חסיד. אבל לא שזו תהיה דרישה של הכועסת.  לכל היותר בקשה מעומק הלב בשעות רגועות, שכך יקח את זה, עד שהיא תצליח לרסן את עצמה...

אולי ההיפך: צריך להציע לאשה, שתבוא בשעות רגועות ותתייעץ עם בעלה מה היא יכולה לעשות כדי להירפא מזה. שתבקש אותו להיות שותף בעזרה לה.

בס"ד

מה שאני הייתי עושה (אצלינו זה היה הפוך הוא היה הכועס)

1- כשהייתי רואה את זה עומד לקרות, אז הייתי מקדימה אותו, ומטפלת במצב בעצמי, ואז ברגע שההורה הכועס,

אבל רואה שזה כבר בטיפול, הרבה פעמים הוא לא מרגיש צורך להתערב

2-   כשהוא כבר כועס לפעמים הייתי "מגבה" אותו, ולוקחת את הילד איתי לחדר, כדי לדבר איתו.

(בכלל כשילד עושה משהו לא בסדר, אני בדרך כלל לוקחת אותו לחדר ריק ומדברת אתו שם, ולא לעני כל ישראל..)

ואז זה מצד אחד קו אחיד ששני ההורים באותו קו- וזה מאד מאד חשוב לילד,

ומצד שני המסר עובר באופו רגוע.

כמובן שהסיטואציה שונה, אבל ניתן לגבות את המסר של ההורה הכועס, באופן רך יותר,
שמרגיע גם את הילד וגם את ההורה. 
כאשר אימא מתפרצת בכעס, בתוכה היא מבינה שזו לא תגובה נכונה, רק שחוסר האונים מציף אותה.

אם אתה לוקח אחריות לסיטואציה ומטפל בה במקומה, זה לדעתי יכול לעבוד לשני הכיוונים,

גם חוסך לה את הצורך לטפל במשהו שכרגע אין לה כלי לטפל בו, (אם היה היא לא הייתה כועסת)

וגם כאמור חוסך מהילד את הכעס שלה.

בהצלחה

הבחנת טוב בין "לגבות מסר",

לבין "לגבות התפרצות וכעס" לא מוצדקים.

הרבה הורים עושים כך. אמיתי. והילד מבין בדיוק את ה"תפקיד" של כל אחד מהם..

באמת מבעס...

אני יכולה להגיד על עצמי שכשיש לי בעיות כאלה ואחרות (כמו- מבולגנת או לפעמים גם עצבנית..) ואני אומרת: "מה לעשות? אני כזאת..."

בעלי לא מוכן לקבל את זה, ואומר שכל אחד יכול לבחור להשתנות. 

כמובן, הוא אומר את זה בנועם ובנחת והשדר העיקרי הןא שהוא מאמין בי שאני באמת יכולה להשתנות ולהתנהג אחרת.

זה עוזר..! וגם יש שינוי ושיפור!

(גם בעלי יכול להעיד..!)

והכי חשוב- לפתוח את הדברים ולדבר עליהם, בצורה נעימה ומכבדת. כל אחד יגיד מה מפריע לו ולחשוב ביחד מה ואיך אפשר לעשות שיהיה נעים בבית ולשנינו- הרי זאת המטרה.

אנחנו ב"ה משתדלים לעשות שיחה זוגית כזאת על בסיס שבועי (בהמלצת בניין שלם)- מומלץ!

זה מועיל להינצל מהכעס ומשפיע על הבערה הפנימית.

שלום! 

כותבת את התגובה שלי לפני שקראתי את האחרים..

רק רוצה להמליץ ממש בחום לשתף את רעייתך הנפלאה מה קורה לך בעת שהיא כך.. מה זה יוצר אצלך.. זה לא משנה את זוגתך בהכרח אבל זה עוזר לה להבין יותר אותך. מודעות זהו שלב חשוב מאוד וגם שיתוף. אם היא מגדירה עצמה ככזאת היא בעצם טוענת שזה מה יש ועם זה צריך להתמודד. דבר זה הוא נכון כי אנחנו לא מתחתנים ומתכוונים שבני זוגנו ישתנו. מצד שני אנחנו רוצים לבנות משהו משותף - יחד ולכן חשוב מאוד לשקף ולשתף את החוויה שלך בתוך הסיפור הזה. וגם אם היא מעוניינת תשאל אותה מה יכול לסייע לה ברגעים כאלה מצידך- למשל להניח לה, לקרוץ לה בחיבה.. וכו'. בהצלחה!

להתמקד בחלק שלי. לעשות חשבון נפש עם עצמי, ו"לנקות את הצד של המדרכה שלי".

יכול להיות שאני לא מספיק עוזר בבית / מכיל אותה / מעריך אותה / מקבל אותה / מוותר על הציפיות הלא מציאותיות שלי.

גם אם אשתי טועה, אם זה מאוד מפריע לי, משהו בגישה האישית שלי צריך תיקון.

אני מדגיש שאני מדבר על מה שקורה אצלי, ואולי זה יעזור גם לאחרים.

ותראו יחד כמה זה חמור ואיך צריך להתרחק ממנו.

כל הכבוד לה שמודעת אבל היא צריכה להבין שיש מקום לשינוי 

רק להגיד לך מנסיוני וההכרות שלי עם נשים לא חסר נשים שכועסות ועצבניות וזו עבודה תמידית להתגבר על הכעס.

וגם הזדמנות ללמוד על הודאה להשם על מה שיש לאדם ושלא חייב להיות לו הכול.

וגם אולי תמליץ לה באהבה ובעדינות ללכת לאיזו סדנה למיגור כעס.

בהצלחה

ועבדה על עצמה המווון, זה שטויות להגיד "אם עד עכשיו היא לא למדה לשלוט בעצמה אז אין סיכוי שהיא תלמד". תמיד יש סיכוי. בן אדם תמיד יכול להשתנות. אני יודעת. אני עשיתי את זה.

אף אחד חוץ מבשמךָ...

אין לך כל מונופול על הכרת המציאות... וכמובן, בחיים לא עשית סטאטיסטיקה, שאתה יכול לומר "99 אחוז"...

זה שבתי הכלא אינם ריקים וכו', לפעמים זה בגלל ש"האמינו" במה שאתה כותב, ואומרים: אנחנו כך...  אבל כאלו שחזרו בתשובה, עלו - יכולים להיות אפילו כאלה שהיו בבתי כלא ואח"כ הגיעו לדברים יפים מאד, בכל התחומים.

כשבמקום לעודד תיקון ולשבחו - ניגשים בגישה "מיואשת" כמו שלך, זו עצמה פשיעה, וזה מעצים פשיעה. נקוה שאנשים לא ישמעו לזה.  יבחרו בטוב - ויהיה להם טוב, ללא קשר הכרחי ל"נקודת הפתיחה" בנושא זה או אחר.

אין אדם נתפס על צערו..

מה הבעיה בזה?

דבר חסר-שחר, תסלח לי.

מי שלא למד בילדותו - כן יכול ללמוד בבגרותו.

יש תשובה, יש תיקון. יש דברים שאדרבה, כשמתבגרים לומדים, מפנימים ועולים.

אלו מעשים שבכל יום.

ומותר לה להעיד על עצמה

זה כבר נקרא שהיא עם פתיל קצר???

אם כך אז כולנו עם פתיל קצר, הלכת רחוק מאוד 

נשמע שאתה מוציא תיסכול אישי שלך - עליה.

לפי התגובה שלה, רואים שהיא הצליחה לעבוד על עצמה ממצב פוגע בגלל התפרצויות-כעס, למצב של שליטה עצמית. כל הכבוד! ואינה צריכה להיא לכאן "חתימה מהבעל" כדי שתאמין לה..

ה"פתיל הקצר" היחידי פה, הוא של תגובתךָ. אולי יש לך תיסכול מוצדק - להוציא אותו על אחרים - לא מוצדק.

להמשיך לכתוב בסגנון פראי.

עצם המחשבה שלך שאני "מנהל אתר שמתיימר לשנות אנשים" - מראה על אי הבנה גדולה של הנקרא.

אתה כותב בצורה פראית - זה לא הופך אותך למבין יותר. ואם כך אתה עוסק ב"גישור", באמת אולי כדאי להחליף מקצוע..

ראיתי כאלה שעסקו לא פחות שנים ממך ב"טיפול" - ועשו שטויות יותר גדולות.

מי דיבר כאן על אנשים ש"חזרו אחד לשני" וכו'.

מה שדובר הוא על היכולת של בני אדם לעבוד על מידותיהם.

הגר"א - חכם ממך - אמר שזה עניינו של אדם בחיים, לשבור את מידותיו.

אנשים פה מעידים על עצמם ששינו הנהגת כעסם. עבדו והצליחו.

אני גם ראיתי כאלה.

אז מלבד שהנושא עליו הגבת לא היה אם "מסתדרים" או לא - אלא היכולת של אשה לעבוד על כעסה - 

אבל גם המסקנה שלך, "פראית" לחלוטין:

"זוג שלא מסתדר צריך להתגרש".... ועל זה אתה כותב "אל תלמד אותי"... לא אלמד אותך - כי אין לי כל ענין "ללמד" אדם שכותב כך.  אבל אתה כותב דברי הבל גמורים: זוג שלא מסתדר - קודם ינסה להסתדר. וכך דרכו של עם ישראל מעולם.

אתה חושב שאתה חכם יותר מכולם?  מבין מה זה נישואין יותר מכולם? תופס מה המשמעות של אשה ש"מתחתנת מחדש" כאילו היא איזו סמרטוט - ואתה מתיימר "לגשר" בין אנשים.

תמשיך להתפרע כאן.

אני מקווה שהקוראים יבינו איך להתייחס לדברי הסתה כאלה של בני זוג זה בזה..

איך כתבת לבני זוג,

איך הצעת לאנשים שלא מסתדרים להתגרש.

כבר מישהי העירה לפני.

אתה יכול להמשיך לנבל את פיך. לא "עיצבנת" אותי - זה לא ברמה לזה.  

מה שהגבתי, היה לטובת אנשים כאן, נשים, שמעידים שהצליחו לעבוד על כעסם, ואתה מנסה "להפילם". בעיני אכן זו פראות.

אתה לא הראשון פה בפורום שמנסה לכתוב לאנשים אוטומאטית "להתגרש" - ולא הראשון שזוכה לקבל פידבק שלילי על עצות כאלה, מרבים. ובצדק.

ובוודאי שכאשר אדם בתגובותיו הראשונות כותב לאחרים שימשיכו "לפנטז".. הוא יודע יותר מכולם - אז מגיבים על מה שכתב בדיוק...

אכן, באמת כדאי למי שקורא, לקרוא את הודעותיך מההתחלה... וגם מה שהגיבו עליהן - ומה שהגבת לאלו שהגיבו.  זה מספיק להבנת הענין.

"ניבול הפה" הכוונה היתה לגידופיך כלפי כל מי ש"העז" לומר שניתן לעבוד ולתקן את ה"כעסנות" של האשה, אם היא באמת מעוניינת  לעבוד על עצמה (אינך רוצה להגדיר זאת כך - אין בעיה. לא מתעקש על ה"הגדרה"..):

החל ממה שכתבת למי שהעידה על עצמה שעבדה על הכעס, ש"רואים שלא למדת כלום ועדיין יש לך פתיל קצר"..

המשך ב"את רוצה לחיות באשליות".. אח"כ "תמשיך לחיות בפנטזיות"...  "מה בדיוק יש לך, איזה נסיון, להשלות אנשים"..  לכתוב לעוד מישהי "אין לך מושג מה זה עדין"..  ו"מי שלא יכול להתמודד עם האמת יכול להמשיך את דרכו".. וכעת גם, "שקרן"....

אז מה חשבת? שלא יגיבו לזה?.. 

[וממילא ה"פלפול" על השקר וההתעצבנות אינו שייך. אולי מתאים לאומרו..]

היית כותב בסגנון מתון יותר - גם אם דעתך שזו מידה שקשה לתקנה - היו דנים איתך לעצם הענין.

ולגבי ה"פוסט" הראשון שלך - לא במקרה גם אני וגם אחרים הבינו כך את דבריך, שאתה ממליץ בערך אוטומאטית להתגרש.

שכחת כרגע, שהוספת שם, שלגבי האפשרות הראשונה, מנסיונך ומנסיון אחרים - זה מתפוצץ.. כלומר: לא כדאי כנראה... אז מה נשאר? לריב או להתגרש.. בנוסף, כתבת מפורש בהודעה אחרת - ואליה התייחסתי: שזוג שלא מסתדר - שיתגרש. חד וחלק.   זו "לשונך הזהב" - מעתיק:  "זוג שלא מסתדר צריך להתגרש אחרת מי "שאוכל אותה" אלו הילדים של בני הזוג שנשארים עם טראומות לכל החיים. אז אל תנסה ללמד אותי כיצד פועלים הדברים".

נו....

הקיצור: מציע למתן פה את הדברים.ניכר שאתה כותב מתוך כאב אישי כלשהו/מרירות. אני כלל לא מזלזל בזה.

אבל מציע שוב: עבודת המידות אינה דבר שהומצא בזמננו.  אם אשה כותבת שעבדה על כעסה וכבר אינה כך - לא "להסביר" לה שזה לא נכון. פנטזיה.

אם מישהו כותב באהבה רבה על אשתו ומציין בעיה שהיא מודעת אליה - לא החליש, לא לקלקל. לא לזלזל בעצות תיקון. לא לזלזל בעדויות שזה אפשרי.

אתה רוצה לטעון בכ"ז שזה לא כך - קבל שיש אנשים שחוששים שזה מזיק ומקלקל. ומי שקורא/ת - יחליט מה לקבל.

ועל אף "יאושך" מאפשרויות תיקון, אני מאחל גם לך שתזכה לראות תיקון לדברים כאלה שהעדת שנתקלת בהם בקרבתך.

אני מציע להחזיר את הדברים לנושא הענייני:

אני לא באתי לנתח "אותך".  סה"כ ציטטתי בהודעה שלפני זו בדיוק אמירות שנכתבו פה, גם לפני שהיתה כל התייחסות אליהן. כל אחד יכול להחליט האם אלו אמירות ראויות או לא.

לגבי הענין עצמו: הרי כאן זה לא בי"ד. אשה ספציפית  כתבה על עצמה שעבדה המון על המידה הזו והצליחה - אז מה שייך לומר לה ש"לא נכון" ועדיין לא שמענו את עדות בעלה...  היא כתבה, ראוי להאמין. או לפחות לא לקבוע בפסקנות שמי שמאמין אלו פשוט פנטזיות.

אני מאד שמח לשמוע שאתה לא "מיואש" - ומצליח להתגבר על הבעיה ע"י להיות מאושר מאלפי דברים אחרים. אם כי, מדברים הקודמים אני מבין שלמרבית הצער כנראה אלו לא דברים שקשורים בה; כי כתבת פה למישהו שהברירה היא בין מריבות תמידיות לבין גירושין.

לגבי האמירה שאין קשר בין תיקון המידות לשינוי התנהגות כלפי אחרים - זה בוודאי לא נכון. תיקון המידות, פירושו שאדם מצליח גם לשנות התנהגות בעקבות זה. אדם שיש לו מידת הכעס, מתגבר עליה, עובד קשה, ובהתאם גם התנהלותו כלפי סביבתו משתנה.  זה אפשר, גם אם לעיתים קשה. ובוודאי שה"ציטוטים" מרבותינו שהוזכרו - רלוונטיים בהחלט.

לא באתי "להטיף לך".. כבר הסברתי שכל הענין שבגללו הגבתי בכלל, היה ההשלכה לאחרים. לכתוב למישהי באופן חזיתי: עדיין יש לך פתיל קצר; קודם שבעלך יגיב.. לבעל שמעיד שאהבה רבה בינו לבין אשתו - שהאופציה או להתגרש או מריבות תמידיות (או "להשלים עם המצב וזה לא ילך"); למישהי אחרת - שאין אפשרות לשנות, חלילה, מה שהביא מילדותו - אלו אמירות שהתגובות עליהן לא באות "כנגדך", אלא כדי לא להחליש דעת אלו שאתה יוצא נגדם.  אע"פ שאתה קורא לכך "פנטזיות", ושאר כינויים.

שוב - הענין לא לכתוב "עליך", אינני מכירך. ההתייחסות רק לדברים שכתבת. אם נפגעת אישית - הריני מתנצל.

אבל, מכיוון שניכר מהשתלשלות דבריך שאתה מאד "חם" על הנושא, מנסיון חיים כואב, אז אני חושב שבכל זאת יכולה לצאת טובה כלשהי מהדברים - וזה מה שהתכוונתי בראשית דברי ל"נושא הענייני".

כלומר: על אף שאינני מסכים לחלוטין לאי-היכולת לתיקון ששידרת פה, בכ"ז אני חושב שראוי לנשים בעלות "פתיל קצר", לקרוא מתוך דברים כמה קשה הנזק של דבר כזה. עד כדי כך שגורם לאדם "להתייאש" מהענין, גם אם לא מֵאוֹשר חייו בדברים אחרים.

אני חושב שהצירוף בין  דברים אלו, לבין מה שאני כתבתי על היכולת לתקן מידות ומעשים - יוכל אולי לתרום לעבודה עצמית אינטנסיבית למי שזקוקה לכך בנושא זה. מעין מה שהעידה פה זו שהגבת עליה לראשונה.

אולי זו תהיה תועלת שתצא מהענין.

הרבה טוב. 

אתה גם מאמין בשיפור האישיות. 

מסתדר שהויכוח לכשעצמו היה מיותר. אך הוא כן חידד נקודות.

אחר "עבודה" ממושכת שאנשים מחליטים להפתח ולראות מה טוב אצל האחר ובעיקר מה לא טוב אצלם והם גם מסוגלים להפנים זאת אני מעמת אותם אחד מול השניה. לאחר תהליך של סידרת עימותים אני רואה אם בני הזוג מסוגלים לשפוט את עצמם ולא לשפוט את האחר ולהכיל את עצמם.

החיים שלנו מלאים בהתמודדויות קטנות שמזיזות ומעצבות אותנו מילימטר אחר מילימטר.

גישת היהדות גורסת עבודת המידות ושיפור מתמיד.

לעמל נולדנו.

מה עם אנשים שחוזרים בתשובה וממש הופכים את עורם? ומה עם להפך?

אנשים גדלים (מכל הבחינות), מגלים תובנות שונות וההתנהגות משתנה בהתאם.

האישיות היא דבר דינאמי שמתעצב ללא הפסקה.

בדבר אחד אני מסכימה איתך - כל אחד צריך להסתכל על עצמו ולנסות להשתפר, אבל את הזולת להשתדל לקבל כפי שהוא. גם לקבל את הזולת זו עבודת המידות שלנו. או אולי *בעיקר* עבודת המידות שלנו...

סנהדרין כב ע"א ע"ב

מתני לה (שנה- לימד) רב יהודה לרב יצחק בריה (בנו) אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה שנא' "יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך" אמר לו כגון מאן? (דוגמא לאישה כזאת) אמר לו כגון אמך. איני (ככה?) והא מקרי ליה (והרי במקום אחר קרה לו) רב יהודה לרב יצחק בריה "ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים" ואמר לו כגון מאן? וא''ל כגון אמך- מיתקף תקיפא עיבורי מעברא במלה  (פירשו שם- באמת היא הייתה כעסנית אבל היא מעבירה על מידותיה) 

רש"י עבורי מעברא במלה. מעברת על מדותיה

בזמן האחרון אני במוזה רצינית להביא גמרות על כל דבר 

בס"ד

חשבת אולי לשנות גישה?

ואולי אפילו לעשות הסבה מקצועית?

כתבת שהרוב המוחלט של הזוגות שבאו אליך ,
לא ממש הצליחו לבנות מחדש את הגשר... 

בס"ד

ואו.

אתן מדהימות.

לא פשוט להודות בחיסרון, ולהיחשף כך,

וכל זה רק כדי לעזור לזוג אחר עם בעיה דומה.

יהי רצון שיהיה בבחינת "נענה תחילה"- ובזכות העזרה הזו- יהיה לכן קל יותר.

אם את רוצה לקבל עצה או לא זה תלוי רק בך, אבל תקחי בחשבון שאם לא תשני את התנהגותך (כפי שטרחת לציין) בסוף זה יתפוצץ ביניכם וישאר לך רק להמשיך ולעצבן את אבשלך... ולא תצטרכי להמתין 100 שנה.

ותמסרי לבעלך שהוא מוזמן להמשיך להתנהג כמו סמרטוט ריצפה אבל אל תתפלאי אם יום אחד תמצאי אותו בזרועות משהיא אחרת.

ועוד עצה לדרך (שוב את לא מוכרחה לקבל) תתחילי מעכשיו לפשפש במעשיו אני רק מקווה שלא תמצאי את מה שגיסתי מצאה אצל בעלה הסמרטוט ש"קיבל אותה" וגם לא טרח לריב איתה אבל מצא ניחומים בזרועותיה של אחרת שזו גם דרך שהוא מצא להתמודד עם אישה שחושבת שכל העולם מונח בכף ידה.

יום טוב.

זו ממש עצת אחיתופל!!!!

אני מבינה שראית דברים בחיים.

אבל אתה איבדת את האמון במין האנושי.

אמון בשינוי, אמון באהבה ובביחד.

להבחין בין טוב לרע.

שנדע לעולם לא להגיע אליך לגישור.

והנה הוכחה ניצחת כמה צריך המלצות על "מטפלים" למינהם.

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה

לא יודע אם ניתן בפלטפורמה הזו יותר מדי

תחכה להתייחסות של כמה

** נגמרו לי השמות

ושאר החכמים

הצלחה רבה

@נגמרו לי השמות 

נראה כי זה מסוג הפעמים שרק היכרות מעמיקה בעולם האמיתי וראייה של התמונה הרחבה יכולים לתת בהירות במענה, להתאימו ולדייקו.

בצורה כזו בדברים המתוארים לצערי אינני חושבת שאוכל לתרום דרך הודעה בפורום.

כל תגובה תוכל לא לדייק במקרה הטוב, ולא לראות דברים מהותיים ואקוטיים במקרה הפחות טוב, ובכך לפספס את כל ההתאמה במענה.

לכן בהחלט חשוב לפנות בעולם האמיתי לכתובת מותאמת ולברר עד תום את כל מהלך החיים ולהביא לידי בהירות שלמה, החלטות טובות, הגעה לאיכות חיים ושמחה ב"ה.

הרבה ברכה והצלחה ב"ה

להבין מניין נובע לאשתך הפער הלא שגרתי הזה, והאם יש איך להתמודד - מבחינה מקצועית ומבחינת רצון שלה לתהליך. שזה קודם כל להבין שיש כאן אירוע חריג .

כל זה בקיצור ניסיתי לעזור

אתה היית מעוניין בהריונות האלה?

לא נכון להאשים לנצח את השידוך או בחירה גרועה שנעשתה אי שם.

אחריה נעשו ונעשות עוד כמה וכמה החלטות שאת חלקם אתה עדיין בוחר - כמו להביא עוד ילדים, כמו להישאר.

מה היתה העמדה שלך לכל אורך השנים? היו תקופות טובות? הייתם / היית בטיפול?

אני לא יודעת כלום מכמה שורות על היחסים ביניכם אבל אתה כותב עליה בצורה לא יפה.  

מנסה ללמד זכות שכתבת את הדברים במצב של מצוקה. 

קודם כל תברר אם עצמך אם אתה רוצה לשקם.

במקומך הייתי נעזר בטיפול אישי, ואם יש טעם, להמשיך לטיפול זוגי.

שהיא אוהבת לקרוא ולראות סדרות ופחות אוהבת להתערב במריבות ילדים

מזדהה עם זה לגמרי

גם אני מבלה הרבה שעות עם ספרים וסדרות

לא ממש אוהבת להיות הבוררת במריבות ילדים

גם לא מחבבת גדולה של עשייה

ויכולה לרבוץ על הספה שעות

אבל עדיין יש לנו זוגיות טובה

ולא הייתי מגדירה את עצמי כעצלנית

אז כנראה זו לא חייבת להיות סיבה לזוגיות לא טובה

וגם לא בטוח שהיא עצלנית

תמיד אפשר להתגרש

כנראה כדאי קודם לנסות לשנות משהו

נראה לי בתור התחלה כדאי לשנות גישה

לא מה היא עושה או לא עושה

אלא

מה אתה צריך ורוצה

מה היא צריכה ורוצה

והאם הצרכים והרצונות שלכם יכולים למצוא דרך משותפת 

שהוא הגדיר אותה "עצלנית" לא רק בגלל רביצה על הספה וצפיה בסדרות/קריאת ספרים.

כנראה שזה הרבה מעבר לכך.

מכירה כמה שאוהבות לרבוץ/לקרוא/לצפות

והן ממש ממש לא עצלניות! אפילו ההפך הגמור.

תמיד היתה כך?

יכול להיות תסמין של דיכאון או יותר גרוע מכך

הילדים באמת מוזנחים?

משהו מאוד חסר בתיאור שלך.

 התחתנה איתי בגלל זה שהיא פחדה להישאר הרווקה המבוגרת  ,

תאמת הדבר היחיד שמעניין את אשתי זה לקרוא ספרים ולראות סדרות

ושכול הבית ישרף

 היא יכולה לרבוץ על הספה שעות

שהילדים יהרגו אחד תשני

היא אחת הנשים הכי עצלניות  בעולם

מדי פעם עושה איזה משהו מזיזה את עצמה ,

היא נטו הייתה צריכה אותי בשביל הזרע שלי

להיות בוטה …

אבל אם קשה לך הבלאגן תביא עוזרת בית, אם קשה לך הילדים תקח ביביסיטר אם אתה רוצה אוכל תזמין.

לא זה המטרה בנישואים עם אישה.

ותשקיע בנישואים שלכם אם זה חשוב לך, אולי אם היא תרגיש מלאה מהזוגיות והחיים שלכם היא תוכל גם לתרום מעצמה לבית ולא לחפש להתמלא במקומות אחרים.

אתה אומר שהיא רק רצתה תורם זרע, אף פעם לא הרגשת קשר מיוחד אליה, נראה שאתה מרגיש סלידה ובוז כלפיה...

אז למה רצית להתחתן? ממתי התחושות האלה התחילו? לא היה ביניכם טוב גם בהתחלה?

נשמע שכדאי לך ללכת לטיפול אישי או זוגי כדי להבין לעומק מה קורה איתך ואיתכם ולקבל החלטות ולראות מה לעשות. ככה, בגישה הזאת כלפיה,

ובחוסר הרצון הזה ודאי לא כדאי להמשיך.

במקום סתם להתלונן בפורום, אל תהיה במקום קורבני של עשו לי שתו לי, גם אתה החלטת להתחתן איתה כנראה, מסיבותיך, צא למסע להבין מה באמת קורה פה, איפה האחריות שלך על הדינמיקה שנוצרה ביניכם,

ומה הדבר שנכון לך לעשות מכאן.