סתם, שתחשבו על זה כשאתם אומרים מיד 'לסרב פקודה'.
הצבא מבוסס על פקודות וציות.
ככה כבשנו, ככה שמרנו, ככה נלחמנו וככה לצערנו.. גם גרשנו.
תקחו נגיד פלוגה אחת, תסתכלו על כולם, כולם נראים אותו דבר במדים של צה"ל, אם תורידו מכל אחד את 'המדים' את ההשתיכות לצבא, נראה מגוון עצום של דעות, אמונות, רעינות, תכונות, וכו'.
אז זה הגיוני שיש מסגרת שתופסת בתוכה את כל המגוון הזה ומוציאה מפעלים ענקיים, מלחמות וכו'.
איך??!
בדיוק בזכות רעיון 'המדים' כל אחד שנכנס לצה"ל הופך ל'חייל'. יש הרבה פחות משמעות לאישיות ולחייו הפרטיים, בצבא הוא חייל בצבא הגנה לישראל, והוא מחויב לזה.
וככה זה, הוא מקבל פקודה- הוא עושה.
אם כל אחד היה שם את עצמו לפני המחויבות לצבא, המערכת הזאת לא היתה יכולה להתקיים.
באחת המלחמות בלבנון (נראלי..) קיבל אחד ממובלי הלחימה בשטח (לא מכירה את כל השמות של המפקדים) פקודה להמשיך ולהכנס לאחת הערים כבר ממש בתוך לבנון.
והוא החליט על דעת עצמו שזהלא מתאים ולא נכון, ו'לא שם עליהם' ושם המלחמה נעצרה...
עשה את הדבר הנכון?
אז אני לפני אמונותי ודרך חיי אומרת שהוא לא היה בסדר.. אבל מצד ההגיון הפשוט אם מותר לסרב לפקודת גירוש , אז גם מותר לסרב לפקודה כזאת ואין משמעות להחלטות שהצבא מקבל.
לדעתי-
לגרש? לא.
להתחמק? כן.
לסרב? אולי.
הייתי מפנה? אני ממש מקווה שלא. (ב"ה שיש לי פטור מהצבא)
וכן, גם לדעתי ציווי התורה קודם להגיון ולמוסר האנושי..
אבל רק שיהיה לנו ברור מה אנחנו אומרים כשאנחנו מכניסים את הכלי של הסרוב למשחק...
אולי בהזדמנות אני אערוך את זה כדי שזה יהיה יותר ברור.. לילה טוב!! 
חח מענין האם מישהו הגיע עד לכאן
בלי דילוגים 