הורשת הגוים מהארץ – היסוד הרעיוני
מעטו של בנימין כהנא

מדוע 'מתעקש' סדר היום הלאומי שלנו להיות מורכב מנושאי 'שטחים' ו'ערבים' זה עשרות בשנים? אי אפשר כבר להחליף נושא?
"והורשתם את הארץ וישבתם בה... ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה. והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם" (במדבר לג, נג,נה).
בפסוקים אלו של פרשת 'מסעי' מצויה התיחסותה של התורה לבעיה המרכזית שמדינת ישראל ותושביה מתחבטים בה מאז קומה, וביותר מאז מלחמת ששת הימים.
כאילו חוק טבע
ישנם שכבר התעייפו מהעיסוק הלאומי הבלתי פוסק בענייני שטחים וערבים. לדבריהם, הגיע הזמן להתחיל לעסוק בעניינים אחרים, חשובים יותר, כמו דמותה התרבותית של מדינת ישראל. יתכן שיש משהו בטענתם. אבל שימו לב לדבר מעניין: לא מהיום קיימת מגמה לנסות להסיט את עיקר הדיון הציבורי לנושאים תרבותיים, חברתיים וכלכליים. אך משום מה הדבר לא מצליח. כאילו לפי חוק טבע, הענין הזה לא עוזב אותנו. העובדה היא עובדה: מאז חזרתנו ארצה, לא הניחה לנו בעיית ה'שטחים' והערבים אף לא ליום אחד.
ונשאלת השאלה: האם זה מקרה? האם זה מקרה שבמשך עשורים שלמים, דוקא בעיה זו עומדת בראש סדר היום הלאומי באופן קבוע? ומכאן יש להמשיך ולשאול: האם יתכן שהנושא הזה סתם כך יעלם יום אחר, רק בגלל שהתעייפנו מלעסוק בו, ואנו רוצים לעסוק במשהו אחר שהוא אולי יותר נוגע לחיים הפרטיים והיומיומיים?
כך הם צוררים אותנו
התורה מבטיחה לנו בנושאים הנ"ל, שזה לא יקרה לפני שנוריש את יושבי הארץ מפנינו. עד אז הם לא יתנו לנו להסית את הדיון. לא יעבור יום בלי שהם יצררו אותנו על הארץ שאמורה להיות שלנו, ואשר עד שלא נוריש אותם היא איננה בידינו. וה'צרירה' באה מכל הכיוונים, גם מהבלתי צפויים ביותר. היא באה, כמובן, דרך פיגועי טרור ; היא באה דרך פשיעה לאומנית באחוזים חסרי פרופורציה למספרם היחסי באוכלוסיה ; היא באה דרך תאונות דרכים באחוזים כנ"ל ; היא באה דרך חוצפה גוברת והולכת במישור הפוליטי, והדרישה לביטול יחודה היהודי של המדינה והפיכתה למדינת-כל-אזרחיה ; היא באה דרך הפיכה לנטל תקציבי (בטחוני וביטוח-לאומי) על המדינה אותה הם עונים ; היא באה לידי ביטוי, בזה שהם משתלטים על מקומות הבילוי במרכזי היהודים ומטמאים אלפי בנות יהודיות, שיוצאות איתם מדעת ושלא מדעת ; היא באה דרך הפחד שהם מטילים ברחובות.
לא סכסוך שכנים
הסיבה לכל זה היא, שהעימות בין היהודים לבין הגוים היושבים בארץ, איננו – ומעולם לא היה – בעיה מקרית. זה איננו סכסוך שכנים רגיל על חתיכת אדמה. אם זה היה כך, זה אולי היה יכול להיפתר בהידברות כזו או אחרת. אבל את העימות הזה, מסיבה שתוסבר להלן, קבע הקדוש-ברוך-הוא כטבע וכעובדה. בכל פעם שעם ישראל יבוא לארצו ויסרב/יפחד להוריש את יושבי הארץ – התורה מבטיחה שהם יעשו לנו צרות מהסוג שהקדוש-ברוך-הוא רצה שאנחנו נעשה להם. עד שנקיים את חובת "והורשתם את כל יושבי הארץ" [רש"י: "'והורשתם' – וגרשתם"] (וראו בספר שופטים פרק ב).
ובאמת, מדוע זה כך? מדוע ה' קבע את הטבע הזה? מדוע אין התורה מלמדת אותנו לחיות על פי הקו הכל-כך יפה של 'דו-קיום' עִם עַם נוסף בארץ ישראל?...
התשובה לכך נוגעת ליסוד הקיום הלאומי שלנו. אם נבין אותה, נבין גם מדוע בעיה זו איננה מן הבעיות שניתן לטאטא אותן אל מתחת לפני השטח, ולו לזמן מה.
בידוד לאומי
הקדוש-ברוך-הוא יצר את עם ישראל כדי שהוא יהיה העם שיממש את היעוד של הקדושה בעולם. התנאי הראשון על מנת להגיע לקדושה, והוא להיבדל מהיפוכה של הקדושה – מהגוים ותרבותם הרעה. זוהי הכוונה העמוקה של "עם לבדד ישכון". ה' לא רצה שנהיה מעורבים בין האומות – לא בארצותיהם ובודאי שלא בארצנו שלנו. משום כך הוא הטיל עלינו כעם שתי חובות: לא לחיות בחוץ לארץ, מקום משכן הגוים שמהם ומתרבותם ומחשבותיהם עלינו להיבדל ; ומצד שני, שלא נניח לכך שבארצנו שלנו יגורו בינינו גוים.
ההתערבות בגוים מביאה בהכרח לידי עיוות רעיוני ואימוץ מחשבות הגוים. ה' רצה שנהיה עַם בעל מחשבה מיוחדת, ערכים ומושגים אחרים, תורניים, רעיון יהודי. במצב בו איננו מובדלים מהגוים בדרך בה בנחתה התורה, אין בכלל מה להתחיל לדבר על שינוי תרבותי בעם. השינוי התרבותי יחל – ויתחולל – כאשר ניבדל מהגוים ונבדיל אותם מתוכנו. זו מציאות. זה חלק מחוק החיים היהודי. כאן לא שייכות פשרות, כי מדובר בתנאי בו תלוי מימוש יעודנו כיהודים.

אשמח לעזרה