סעיף א[עריכה]

צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת, לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ. ואפילו כל שהוא, אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו, חוצץ, אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה, או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו, חוצץ, ואם הוא חופה רוב הגוף, אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך, חוצץ.

הגה: ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינן חוצצין, גזרה אטו דברים החוצצין (הגהות שערי דורא):

ואין לי תשובה ברורה על זה.

והנה ההודעה המקבילה בשרשור המקביל - זו כנראה דעת הרמב"ם, אבל לא דעת ראשונים אחרים.. - הר הבית

תושבי העולם? הארץ? נוער הגבעות? [כמובן אם הטובל שייך לקבוצה הזו]. 

אני אגיד לך למה כוונתי - הר הבית

כנראה יש התחשבות מסויימת בהשתייכות של הטובל, השאלה עד לאיזו רמה מגיעים.

ביאור הלכה סי' שכ ד"ה במקום שנהגו.

לענ"ד יצא מדבריך חומרות לגבי כמה דברים שנשים עושות לנוי, אם אינם מקובלים ברוב העולם, ויש לבדוק מה כתבו הפוסקים לגביהם.

זה קשור למודרנזציה.
אצל לדוגמא גבעונים לא מקפידים על לכלוך בין הציפורניים וזה לא קשור לעוני.

וגם לא תמיד אפשר לפסוק כמו הרמב"ם.

מדברי הרמב"ם נראה, שבעל קרי מותר בהר הבית, וממילא כל הטבילה שאנו דנים בה עכשיו - מיותרת.

אולם ראשונים רבים אחרים לא סוברים כך.

בשביל להחיש את הגאולה צריך דווקא ללמוד בעיון ובעמקות ולראות את מכלול הדעות והשיטות, ורק כך ניתן לפסוק הלכה. זה מה שנקרא ראש גדול ואופק רחב.

וגם לנשים בנוגע לטהרות היא שנויה במחלוקת, ויש אומרים שאדרבה דווקא בטהרות צריך להחמיר יותר (הסוגיה בחולין דף י,א). ובכל אופן, לדאוג להסתרק שלא יהיו קשרים, זה באמת חובה מן הדין.

(בשעת הדחק אפילו לא חייבים עם מסרק, אבל העיקר שלא יהיו קשרים).

רמב"ם הלכות נזירות פרק ה הלכה יד

נזיר חופף על שערו בידו וחוכך בצפרניו ואם נפל שער אינו חושש שהרי אין כוונתו להשיר ואפשר שלא ישיר, אבל לא יסרוק במסרק ולא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ודאי ואם עשה כן אינו לוקה.

שרוב בעלי אותה אומנות אינם מקפידים.

שבזה גם החולקים על הרמב"ם יודו.

צריך לזכור שמדאורייתא רק רובו ומקפיד חוצץ. מיעוטו ומקפיד, ורובו ואינו מקפיד - אלו גזירות מדרבנן.

מה שאדם כל שהוא כתב יותר נשמע.

סתם לטעון באוויר זה לא טענה חזקה.

האמת שקושיא מעיקרא ליתא.

הוא צריך להקפיד לסרק בידו ולא להגיע למצב של ראסטות. ואם לא עשה כך - הוא במצב של תחילתו בפשיעה וסופו באונס.

והאמת היא שבאופן כללי מצינו בדיני נדרים שאדם יכול להדיר עצמו מקיום מצוות מסויימות ע"י נדר. הוא אמנם פושע שעשה זאת, אבל סו"ס כרגע הוא אנוס.

חפיפה לגברים באמת שנויה במחלוקת - הר הבית

ואגב, מקור לשיטה החולקת על הרמב"ם [ראיתי עכשיו בביאור הגר"א בשו"ע] הוא במשנה במקוואות ט,ג ששם נראה שדעת רבי אליעזר היא כדברי הרמב"ם שזה תלוי בטובל עצמו, אבל תנא קמא חולק.

[כנראה הרמב"ם מבין את המשנה אחרת, כי גם הוא לא פוסק כרבי אליעזר].

היא אחד הפתרונות הגלותיים למצב שאין לנו הכרעה ברורה.

עדת תימן, (ובתקופות מסויימות גם עדות אחרות) בחרה ללכת אחרי פסקי הרמב"ם. 

הבית יוסף נקט דרך הכרעה ע"פ רוב, בעיקר רוב בין כמה פוסקים מרכזיים שהתקבלו בעם ישראל, וגם זה כמובן דרך של זמן הגלות, שאין בה רוב של סנהדרין היושבת בלשכת הגזית.

אנחנו עדיין זקוקים לפתרונות גלותיים בנושא הכרעת ההלכה, ולעיתים אנחנו מחוייבים לפתרונות שנקטו הדורות שלפנינו [ויש הרבה מה לדון בגבולות של זה, ואכמ"ל].

התעלמות מכלל הפסיקה ההלכתית והצמדות לפוסק אחד חשוב ומרכזי, איננה גאולת התורה.

אבל בקשר לבעיתיות וגלותיות בהצמדות לפוסק אחד אני ממש מסכים.

לגבי החמרה מספק.

אבל כאשר אתה מביא רמב"ם [ואת דברי הרב צפניה ערוסי], ואוהב תורה מביא כמה ראשונים שחולקים עליו, ולכן כותב להחמיר, זו לא החמרה סתם, אלא זו הכרעה הלכתית הגיונית. [שעשה אותה לפניו הבית יוסף]. 

ייתכן שאם היית שואל את הבית יוסף, הוא היה אומר לך שלא עלתה טבילה, גם אם זה יבוא לידי קולא במשהו אחר, כי כך הכרעת ההלכה ע"פ רוב הראשונים.

בנוסף, כנראה שיש מצבים שאין לנו אפשרות להכריע את ההלכה, אם כל הרצון הטוב שיש לנו, וכבר בחז"ל מצאנו דברים כאלה שלא הכריעו, וסביר שבמשך הדורות הדברים האלה מתרבים והולכים.

וגם, לדעתי הדרך שאתה הולך בה, לא פותרת את הבעיה, אלא מחריפה אותה. 

נניח שלך ברור שזו לא חציצה, כי כך למדת מהרמב"ם, או מהסוגיא.

ואתה טובל כך, והולך לתת לכהן תרומה או חזה ושוק, ולכהן דווקא ברור הפוך [כי כך למד מראשונים אחרים, או מהסוגיא]. הכהן מתייחס לזה כאל תרומה טמאה/ קודשים טמאים. וכן בחבורה שאוכלת יחד קרבן פסח וכו'.

[בעוד שאם היית מחמיר מספק, ומסיר כל חציצה, היה אפשר מלכתחילה לפתור כאן את הבעיה בקלות].

ואפילו אם כולם יפסקו כמו הרמב"ם, אבל כל אחד ידמה את המציאויות שלא מפורשות ברמב"ם אחרת, ויפסוק לגביהן לעצמו, עדיין הבעיה תהיה חמורה ביותר.

מה הוונצפנים גם אומרים שאסור להשתקר? כמו הדרדעים היקים הפרנקפוקט?  עד מתי ונצפנים תתיקיו? מלשון יקים

בכך שיש צד גדול שהוא מתחייב כרת אם הוא דורך במקום המקדש,כי כולנו היום טמאי מתים

הרמבם התיר

לפי שיטת הרב ברדא המרא באתרא של ארץ ישראל הוא הרמבם ולא השולחן ערוך

זה גמרות פשוטות שכמעט לא נתונות לוויכוח. הכאילו "דעות" שחולקות על זה, אלו דיוקים מאולצים בדברי המפרשים.

בספר הר הקודש (ספר מדהים בנושא מקום המקדש, המחבר שלו היה נטורי קרתא לחלוטין ואוהב ארץ ישראל), טוען ומנמק, שמה שאומרים שדעת רש"י והכפתור ופרח שאסור לטבול יום לעלות להר הבית זו טעות.

בקיצור, לא צריך שהרמבם יהיה מרא דאתרא כדי לפסוק כדברי המשנה והגמרא 😉

פי הרוב

מסכים איתך , הלוואי שיהיה לנו ימים יותר שקטים

מן הסתם בדורנו זה יהיה חליפות ומגבעות, או חולצות לבנות וכיפות לבנות (אולי עד שיתרגלו😐)

יותר נוחה לחום של ישראל. מכנסיים זה המצאה אירופאית לקור שם, וכן הכובע האירופאי העבה והחם, שבמילא לא מגן על העורף מהשמש הקופחת של ישראל.

כשיבנה המקדש נאכל קרבן פסח בתוך לאפות. תתחיל להתרגל לאוריינטליזם, כי זמנם של האשכנזים עבר (אומר זאת בתור אשכנזי מלא😉)

עד אז אין סיבה לחשוב שהלבוש המכובד יהפוך להיות ג'לאביות

וברור שבחיים לא אלך עם חליפה.

מי אמר שעוד 50 שנה סין לא תשלוט בתרבות ויהיה מקובל להגיע לאו"ם בקימונו וכובע מחודד?

צריך לדבר עם החבר'ה בהוליווד בקליפורניה החמה. אם הם יתחילו ללכת עם ג'לאביות זה יתפוס בכל העולם

"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג"

זאת מחלוקת בהלכה..

להגיד את זה מוציא את הדיון למקום מאוד מסוכן של שלילת דעות אחרות בגלל הדעה שלך

ואני חושבת שחבל להגיע לשם

מי שפתח במלחמה כנגד היהודים בטענה שהם עולים להר הבית הוא חמאס, וקרא למתקפתו הרצחנית מבול אל אקצא.

מי שנלחם ביהודים צדיקים שפוקדים את הר ה' המבוזה והמחולל הנו שותף לחמאס.

ואם בשלילת דעות עסקינן, הארגון מורא מקדש מתמחה בכך. וזו אינה מחלוקת הלכתית, זו מחלוקת השקפתית וגם זה מוטל בספק.

ולבניין בית המקדש השלישי והנצחי כדי לעבוד את ה' בשמחה

אני חושבת שאם אתה קורא ליהודים חמאס, עדיף שלא תתעסק בבניין המקדש.

המקדש הוא משו של כל ישראל, לא שלך אישית....

ויש לך הרבה עבודת המידות לעשות, הכלת מורכבויות, וסתם לסדר את השכל

(זה כמו שאני אגיד שחמאס נלחם ביהודים, ואתה גם נלחם ביהודים [מורא מקדש] אז אתה כמו חמאס)

אני חושב שאם את מתעסקת באיך אני מכנה יהודים במקום להתעסק ברצון ה', את לא מבינה מה זה בניין המקדש.

לגברתי יש הרבה מה לסדר בראש, להבין שהתורה היא פשוטה, להבין שהמתייוונים הם לא בהכרח אלה שמורידים את הכיפה, ולעיתים הם אפילו משמשים בתפקיד הכהן הגדול.

הדוגמא שלך מטופשת, אני יכול לומר שכמו שהמכבים נלחמו במתייוונים היהודים ככה גם חמאס, זה מטופש, יש כאן מתייוונים שנלחמו כנגד היהודים שעשו את דבר ה', ויהודים שנלחמו כנגדם.

המצב כאן דומה מאד, יהודים שנלחמים כנגד אלו שעושים את דבר ה', ומצטרפים מבלי משים למאבק של החמאס באותם יהודים.

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.