בדיוק כמוני וכמוך אגב

‏מקורבי פולארד ועורכי דינו לשרים ופוליטקאים: המנעו מדיבורים והצהרות בעניינו-זה מקשה על סיכוי לקבל הקלות אחרי שיצא מהכלא. בקיצור די לחבק.

אגב זה מה שהמדינה עשתה ליהודי רוסיה, הזיקה להם על ידי ההפגנות 'למענם'

אנחנו מסתכלים על נפילת מסך הברזל..

גם חלק מהמלחמה בשואה הרגה יהודים, אולי באמת היה כדאי לא להילחם בשואה.

והוא אמר שהם הזיקו מאשר הועילו

האם יתכן מצב שתסכים להודות שהרבי טעה?

זה לולם לא יהיה דיון ענייני,

כאשר אינך יכול לסגת טפח מדבריו זצ"ל

יש גם צדדים חיוביים בלי סוף =)

במאסר עולם שנקבע בקטע הזה ל30 שנים. כעת כדי להאריך את המאסר שלו הם צריכים לוליינות משפטית לא קטנה שלא בטוח שהעם האמריקאי ייתן לה להתרחש כי היא יכולה להיות תקדים משפטי. למעשה, בחוק הנוקשה האמרריקאי ייתכן שכדי לכלוא אותו שוב הם יצטרכו לעשות לו משפט חוזר - ולמיטב ידיעתי זה בלתי אפשרי בחוק האמריקאי כי אדם לא יכול להישפט פעמיים על אותה עבירה.

במילים אחרות - האמריקאים לא "נחמדים" כאן אלא פשוט סוג של יקים - הם קבעו שהמאסר שלו יהיה ל30 שנה, אז המאסר שלו ל30 שנה. אין שום עילה להמשיך במאסר, הוא לא התפרע וכו'...

אבל נכון גם שהשיחרור שלו לא ניבע מעקשנות של מנהיגי ישראל, מה נעשה...

והיצמדות ל"מה שנכתב".

בעונש המקורי נכתב מאסר עולם שנקצב אז ל30 שנה. למעשה, כבר מאז נכתב מועד השיחרור שלו לעוד 30 שנה... זה לא משהו חדש...

אז זה מה שהם עושים. 30 שנה זה 30 שנה.

ושיודגש - בטח שאני לא בא לסנגר על הממשל האמריקאי שהתאכזר לפולארד. אני רק מסביר מנקודת מבטם את העניין... אני כמובן חושב שהם התנהגו בצורה מכפירה וחסרת פרופורציות למרגלים אחרים ממדינות אויב...

תראה איזה גדול האיש הזה ששוב ושוב לא מתייאש ומאמין בעם שלו..וכן, אני מקווה מאוד שברגע שיוכל יעלה לארץ ויקבל חיבוק כזה ענק מהעם שאוהב אותו. ומודה לו על עזרתו החיונית לעם שלנו...

שנה והתאכזרה אליו כאחרון הטרוריסטים?

זה גם ארץ ישראל. ולא"י יש חשיבות יהודית-היסטורית שלא קשורה לממשלה.

נראה שפיספתם משהו, אסור לפולארד לעלות לארץ 5 שנים אחרי שיוצא לחופשי. אובמה היחיד שיוכל להקדים- והוא כבר אמר שאיננו מתכוון להתערב. לצערי הרב לא כ"כ בקרוב יוכל פולארד להחליט האם לעלות לארץ או לא.

ייתכן שיהיו מועמדים לנשיאות שכדי להתחבב על הקהל היהודי יצהירו שהם יתנו לפולארד לעלות לארץ... וגם אם לא, ייתכן שהנשיא/ה הבאם יהיו קצת שונים מאובמה בנושא הספציפי הזה ויתנו לו...

לא משנה מה יקרה בפועל. אם ישחררו אותו מוקדם או לא.

מה שבטוח- כל רגע שהוא מתמהמה מחוץ לכלא הוא ייודע יותר ויותר לכשלים בציבור הישראלי ועל המאמצים שמדינת ישראל ל-א עשתה עבור שיחרורו והוא יירתע עוד יותר מלעלות לארץ.

אבל בכל מקרה- לעלות או לא לישראל זו שאלה של מסורת.

כי אני יכולה להעיד שלכל אחד בכל מגזר בציבור הישראלי יש חשבון לסגור עם הממשלה- אבל בכל זאת הם נשארים פה.

ולמה?

לא כי יותר יקר לקנות פה מילקי. אלא בגלל שזו הארץ שלנו.

וכל יהודי, במיוחד אחרי שהוא הרגיש כלוא ומבודד לשנים ארוכות- יירצה לחזור הביתה- לארץ.

מאוד בארץ ממש כמו גיבור.

הוא יגיע לפה והתקשורת תשחיר את פניו

מה הוא צריך את זה

כשהוא נשאר עדיין תקוע באמריקה שלא ברצונו, גם אם כאדם חופשי,

עוד תישאר כלפיו פה קצת סימפטיה

למה  שלא  ירצה  לעלות אחרי  30  שנה  בכלא   האמריקני  בתך  שירצה  לעלות

להגיד שהמדינה בגדה בנו בגירוש זה גם טעות.
ראש הממשלה מעל בציבור, אבל לא המדינה.

אל תאשימו ת'מדינה צאשימו ת'אשמים.

ארץ ישראל היא ארץ טובה, ועם ישראל הוא עם מעולה וההנהגה הרבה יותר מצליחה ממהנהגה שתקופת קום המדינה
לא הכל שחור =)

כן, יכול להיות שהיא לא עשתה ככל יכולתה במשל 30 שנים להוציא אותו ברצף, אבל זה לא אומר שלא ניסו.
חחח אםילו העו"ד שלו מסר שפולארד מוסר תודה לכל מי שפעל בעבורו ובמיוחד לביבי שפעל יותר מכל ראש ממשלה אחר לשחרורו.

מה שאמרת הוא כמו להגיד שארה"ב מממנת 50% מתקציב המדינה ובלעדיהם נקרוס, זה טעות חמורה על גבול השקר

קיצר אחי, אני פשוט לא מסכים עם פתיחת הדיון =)

תיסלאם

המדינה היא אחלה גם מצד ההנהגה.
אני לא אומר שאין דפקות (אתמול הייתה אחת רצינית)

אבל חשבת על זה שבמשך 30 שנה המדינה לא התייאשה מלשחרר אותוח?

תראה לי מדינה שאחרי שנה תמשיך לנסות. !30! שנה. כל מדינה אחרת הייתה שוכחת ממנו מזמן.

פה במשך כל השלושים שנה קמו מחאות נשלחו מכתבים ונעשו מאמצים שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם
           ( לא שמעתי שביב לחץ על ארה"ב לשחרר את פולארד אבל לו פולארד מודה)

.לא הייתה חוזר לפה אפילו אם זו לא הייתה ארץ הקודש?

תן קישור לכתבה אחת בה נשיא או ר"מ מגיש בקשה רישמית לחון אותו

הנשיאים - מי זה היה קלינטון/בוש? לא זוכר.. אבל זה היה בקדנציה הראשונה של ביבי. זה היה בעקבות איזה הסכם כלשהו. בסוף הנשיא בצורה ערמומית ושפלה חזר בו ברגע האחרון, וסירב לשחרר.

אין לי קישור עכשיו אבל תחפש בויקיפדיה על פולארד אני בטוח שתמצא את זה...

מדינת ישראל מעולם לא עמדה באופן רשמי מאחורי פולארד (ובעני זה חרפה אחרי שהיא הסגירה אותו)

רוה"מ שמקבל הבטחה רשמית מנשיא ארצות הברית במסגרת איזה הסכם כלשהו שגם פולארד ישוחרר - זה לא רשמי? אם זה לא רשמי אז מה זה כן?

(או כח"כ) היל"ת הוא מעולם לא פנה רשמית כרה"מ בבקשה כזו

מתוך הויקיפדיה:

יצחק רבין היה ראש הממשלה הראשון הישראלי שניסה להביא לשחרורו של פולארד וביקש בשנת 1995 מנשיא ארצות הברית ביל קלינטון לחון אותו. מכתב של שבעה מזכירי הגנה לשעבר, בהם דונלד רמספלד, דיק צ'ייני, ג'יימס שלזינגר וקספר ויינברגר וכן התנגדות שרת החוץ מדליין אולברייט הרתיעו אותו מלהעניק לו חנינה‏^[14].

קלינטון התבקש שוב לחון את פולארד על ידי בנימין נתניהו, כחלק מהמשא ומתן על ההסכם שנחתם בינו לבין יאסר ערפאת בוועידת ואי. כאשר נודע הדבר לראש ה-CIA, ג'ורג' טנט, הוא איים להתפטר מתפקידו וקלינטון נסוג פעם נוספת מכוונתו לחון אותו.

אציין שגם בתקופתו של שרון חתמו מרבית חברי הכנסת כולל שרון עצמו כראש ממשלה, על עצומה לנשיא ארצות הברית הקוראת לחון את פולארד. אבל, במקרה זה, שרון נמנע בסוף מלהעביר את העצומה לנשיא...

משמע- כולם+- ניסו לעזור, וביבי הצליח.

חוץ מזה, לא על כל המאמצים נכתב ספר. כל עוד פולארד לא משתחרר למה שיכתבו על זה?
זה אומר שיכול להיותר שהיו יותר מ6 מליון נסיונות להוציא אותו ולא שמענו על זה כלום

אל תוציא את עצמך מהכלל, כי אנחנו לא רוצים לאבד אחד כמוך.

(המדינה היא גם שלך)

אתה מוצאי את עצמך מהמדינה, וזה חבל.

אלא אם התכוונת ל' באיזה מובן אני נשמע כמו בנאדם אחלה' 
ואז אני הענה בתשובה הלא עוזרת- בגדול =)

באיזה מובן היא שלי?

ות'אמת, אני לא יודע לענות עליה יותר מדי.
מה שכן, אתה יודע-הרי אמרת שהיא שלי =)

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)

ולא את ציבור הבית שלך.

אולי יש קבוצה של חברים מסביבך שזה השיח בה, אבל זה לא מה שעובר על הציבור כולו, לא מה שקורה בעיתונים החרדיים, לא מה נאמר אצל הרבנים, לא מה שהיה במשך היסטוריה שלמה.

ויש לציין שאתה שם אותנו במילכוד, כי אם נהיה "נגד" מה שאתה אומר אז זה פוגע בך, ואם נהיה "בעד" אז אנחנו נעשה שקר בנפשנו.

תוכל לעזור לנו להבין איך לשוחח איתך?

יש לציין שגם אני מתמודד עם השאלה הזו, בקשר לאיך לתקשר עם עצמי

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..