אני רוצה להביע את המחשבות והרגשות הרבות שלי על ארוע היום ואשמח ולדעת גם מה דעתם.
הניגוד בין מעשה הסלידה שהתבטא ברצח מהרעיון שעומד בראש מצעד הגאווה והמעשים שנתמכיפ בידי האנשים שם, לבין חיי יהודי שחשוב יותר ויקר יותר מכל.
כואב שאנו נמצאים בתקופה בה הדברים לא ברורים. מצד אחד רוצים חופש, חיים, זרימה וקיום. ומצד שני רצונות עמוקים של קדושה.
כששתיהם לא מבוררים זה מביא מצד אחד ליישום כלהערכים היהודיים שלנו, שיש להם השקפה מאוד איתנה לגבי מושג האהבה הטהורה - ע"י כעס עצבנות וקנאה של אנשים קטנים.
מצד שני,עצם השאיפה( ולא הישום המזעזע ברצח) היא אמיתית, כי חיים כאלה של וויתור לכל נטיה ראשונית בוסרית ולא מבוררת וממילא גם שפלה ופוגעת בטוב של האדם- נטיות הומוסקסואליות -הם לא שווים את ערך האדם שעם ישראל שמאמין בצלם אלהים שבאדם לא מוכן לוותר על שום טיפת קדושה.
אבל איך משוחחים בין 2 הדמויות האלה? איך בסבלנות ואמון מצמיחים אדם מחוץ למקומות כאלה בצורה טבעית? איך מציבים אלטרנטיבה של אהבה לכל תחושות הבטן הקטנות של מצעדי הגאווה? איך מאירים פנים בחן ומצד שני לא מוותרים על שום תביעה של קדושה שמתבטאת ומופיעה במיוחד רק בתורה והמצוות וכל הפרטים של הההלכה ששומרים על ההגיינה הנפשית מכל הזוהמה?איך עם שלם יעבור תהליך של אחדות ושלום בלי ויתור על שום ערך ובלי הדלדלות ויאוש מחיפוש של אמת? מתי יהיה יחש בין החופש המוסרי שלנו שמתקן את כל התאוות לבין החופש הפשוט שרוצה לזרום עם החיים הטבעיים?איך ראש מפלגה דתי מגנה מעשה רצח, אבל במקום לשים במקום את העמדה המוסרית שלו ביחס למצעד הוא רק מביע תמיכה רדודה מתוכן, מה שמייצג סוג של תמיכה בעצם התופעה מאנשים שמייצגים תורה?!
לדעתי אלה דברים שצריך לענות עליהם בבנין חיים חדש בעם. בלי וויתור על השאיפות של התורה, אבל מתוך שיחה עם כל המקומות הטבעיים והתיקון שלהם מתוך אמון וסבלנות, מהפכה, צמיחה ואהבה אמיתית.מה שיתבטא במיוחד בבערה פנימית להקפיד על קלה כחמורה, אבל יצירת שפה חדשה טבעית ועמוקה להסביר על מנת להבין את החיים הגדולים שבתורה, ושהיא לא סותרת שום נטיה באדם אלא מתקנת ושמה במקום הנכון. צריך שיטת שלמה של הסברה מתוך הבנה פנימית עמוקה של כל מה שנשתדל לחיות על פי ההלכה.
לעניות דעתי צריך חשבון נפש עמוק, כמה אנחנו חיים את התורה, בנחת עם הבריות, ותשוקה ואהבה לכל המצוות, כמה אנחנו מאירים את זה בתוכנו ולסביבה שלנו, כמה אנחנו יודעים לדבר את מה שאנחנו חיים ועל ידי כך להעניק גם לאחר שלא מבין והסתבך בקטניות של זרמים תרבותיים חומריים. כמה אנחנו מרגישים בתוכנו את הטוב של התורה ומאמינים בטוב שהיא וחיים את זה באהבה וחיבה עצומה.כמה אנחנו יודעים לשוחח עם כל אדם בנחת ולא לוותר על העמדה העצמית של התורה. כמה קידשנו את החיים הטבעיים הרגשיים האמנותיים התרבותיים והחברתיים ולא נשארנו דתיים גלותיים בשטיבלך.
הלוואי שמתוך סבלנות ועבודנ קשה נתקן את הכל ונראה באמת את התהליכים שמתחוללים לנו מול העיניים דרך התסביכים שכרגע הם נמצאים בהם,
הניגוד בין מעשה הסלידה שהתבטא ברצח מהרעיון שעומד בראש מצעד הגאווה והמעשים שנתמכיפ בידי האנשים שם, לבין חיי יהודי שחשוב יותר ויקר יותר מכל.
כואב שאנו נמצאים בתקופה בה הדברים לא ברורים. מצד אחד רוצים חופש, חיים, זרימה וקיום. ומצד שני רצונות עמוקים של קדושה.
כששתיהם לא מבוררים זה מביא מצד אחד ליישום כלהערכים היהודיים שלנו, שיש להם השקפה מאוד איתנה לגבי מושג האהבה הטהורה - ע"י כעס עצבנות וקנאה של אנשים קטנים.
מצד שני,עצם השאיפה( ולא הישום המזעזע ברצח) היא אמיתית, כי חיים כאלה של וויתור לכל נטיה ראשונית בוסרית ולא מבוררת וממילא גם שפלה ופוגעת בטוב של האדם- נטיות הומוסקסואליות -הם לא שווים את ערך האדם שעם ישראל שמאמין בצלם אלהים שבאדם לא מוכן לוותר על שום טיפת קדושה.
אבל איך משוחחים בין 2 הדמויות האלה? איך בסבלנות ואמון מצמיחים אדם מחוץ למקומות כאלה בצורה טבעית? איך מציבים אלטרנטיבה של אהבה לכל תחושות הבטן הקטנות של מצעדי הגאווה? איך מאירים פנים בחן ומצד שני לא מוותרים על שום תביעה של קדושה שמתבטאת ומופיעה במיוחד רק בתורה והמצוות וכל הפרטים של הההלכה ששומרים על ההגיינה הנפשית מכל הזוהמה?איך עם שלם יעבור תהליך של אחדות ושלום בלי ויתור על שום ערך ובלי הדלדלות ויאוש מחיפוש של אמת? מתי יהיה יחש בין החופש המוסרי שלנו שמתקן את כל התאוות לבין החופש הפשוט שרוצה לזרום עם החיים הטבעיים?איך ראש מפלגה דתי מגנה מעשה רצח, אבל במקום לשים במקום את העמדה המוסרית שלו ביחס למצעד הוא רק מביע תמיכה רדודה מתוכן, מה שמייצג סוג של תמיכה בעצם התופעה מאנשים שמייצגים תורה?!
לדעתי אלה דברים שצריך לענות עליהם בבנין חיים חדש בעם. בלי וויתור על השאיפות של התורה, אבל מתוך שיחה עם כל המקומות הטבעיים והתיקון שלהם מתוך אמון וסבלנות, מהפכה, צמיחה ואהבה אמיתית.מה שיתבטא במיוחד בבערה פנימית להקפיד על קלה כחמורה, אבל יצירת שפה חדשה טבעית ועמוקה להסביר על מנת להבין את החיים הגדולים שבתורה, ושהיא לא סותרת שום נטיה באדם אלא מתקנת ושמה במקום הנכון. צריך שיטת שלמה של הסברה מתוך הבנה פנימית עמוקה של כל מה שנשתדל לחיות על פי ההלכה.
לעניות דעתי צריך חשבון נפש עמוק, כמה אנחנו חיים את התורה, בנחת עם הבריות, ותשוקה ואהבה לכל המצוות, כמה אנחנו מאירים את זה בתוכנו ולסביבה שלנו, כמה אנחנו יודעים לדבר את מה שאנחנו חיים ועל ידי כך להעניק גם לאחר שלא מבין והסתבך בקטניות של זרמים תרבותיים חומריים. כמה אנחנו מרגישים בתוכנו את הטוב של התורה ומאמינים בטוב שהיא וחיים את זה באהבה וחיבה עצומה.כמה אנחנו יודעים לשוחח עם כל אדם בנחת ולא לוותר על העמדה העצמית של התורה. כמה קידשנו את החיים הטבעיים הרגשיים האמנותיים התרבותיים והחברתיים ולא נשארנו דתיים גלותיים בשטיבלך.
הלוואי שמתוך סבלנות ועבודנ קשה נתקן את הכל ונראה באמת את התהליכים שמתחוללים לנו מול העיניים דרך התסביכים שכרגע הם נמצאים בהם,
)
יש לך זיכרון צילומי לניקים …