למה אנחנו יודעים רק לשתוק ולא לצאת לרחובות כמו השמאל?
יהודים נדרסים בירושלים ובגוש עציון, נדקרים בתל אביב. רכבים נחטפים בבנימין וירי בשומרון.
בשנה שעברה נרצחו בטרור כ-12 יהודים, השנה כבר בחודשיים הראשונים הגענו למספר הזה שרק המשיך לעלות וזה מבלי להתייחס למאות הפיגועים בהם ב"ה לא נהרגו יהודים, אלא "רק" נפצעו (יהטדה גליק, איילה שפירא וכו') ופיגועים שב"ה לא היו בהם בכלל נפגעים. ואין פוצה פה.
רק בשבוע שעבר היו כ-20 תקריות טרור. בנוסף לכך היו ניסיונות הצתה של 2 יישובים, אחד ביום שישי (בית חגי) והשני השבת (טלמון). וגם על זה אנחנו שותקים.
אני חושב שהגיע הזמן לזעזע את המדינה לא פחות מהזעזוע מאותו תינוק שנהרג ע"פ החשד ע"י יהודי. זה לא ייתכן שהטרור הערבי חוגג באופן יום יומי(!!!!), אבל כשתינוק ערבי אחד נהרג פתאום יוצאים לרחובות ומתחילים למחות ולהכריז שצריך להלחם בטרור היהודי.
ע"פ מה שאני ראיתי אותו התינוק מת מזריקת בקבוק תבערה על הבית. בקבוקי תבערה הם שיגרה ביו"ש. אבל את אף אחד זה לא מעניין כי מי שזורק אותם זה ערבים והנפגעים הם יהודים. איילה שפירא כמעט נרצחה מבקבוק תבערה שהושלך על רכבה והיא עדיין בתהליכי שיקום. שבוע קודם לכן נזרק בקבוק תבערה על אימה, פיגוע שנגמר ב"ה ללא פגיעה. אני מתאר לעצמי גם שזאת הפעם הראשונה שתשמעו על כך שישובים סופגים בקבוקי תבערה שנזרקים עליהם מעבר הגדר. גם זה לא מעניין.
אז בזמן שכולם מנופפים באבו-חדיר ובתינוק, נזכר כולנו בעשרות נרצחי הטרור בשנים האחרונות, במאות הפצועים ובאלפי אירועי הטרור שנהפכו להיות חלק בלתי נפרד משגרת החיים שלנו, ביו"ש ובארץ כולה.
(בתמונה: חיה זיסל הי"ד, תינוקת בת שלושה חודשים שנרצחה בתחילת השנה בפיגוע דריסה בתחנת הרכבת הקלה בירושלים)












