דבקות בה' – הבדלה מהגוי
לחודש אלול
הרב מאיר כהנא
"אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו:ג) - ראשי תבות "אלול". חודש אלול הוא חודש של דודים - אהבה. שיר השירים הוא ספר האהבה-הדודים של ישראל והקב"ה.
כאשר הרמב"ם חיפש את המשל הגדול והעמוק ביותר לאהבת ה', הוא היה חייב לתת את הדוגמה של אדם ואשתו, ולומר שיותר משאדם אוהב את אשתו באמת, צריך לאהוב את ה'. צריך לשגות בה תמיד, כמו שכתוב: "בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ד:כט). הוא שאמר שלמה: "חולת אהבה אני" (שיר השירים ב:ה). זה המשל שנתן הרמב"ם לאהבת ה'. כל שיר השירים הוא המשל הזה. שלמה כתב זאת כך, כי רק כך יתחיל האדם להבין את המצווה ואת המושג של אהבת ה'. ומשום כך, אלול הוא החודש שאנו חייבים לחפש בו את הדרך להתקרבות של "אני לדודי ודודי לי".
האהבה הגדולה ביותר היא אהבה של דבקות. זו היא אהבה אינסופית. יש מצווה לדבוק בה', כמו שכתוב: "ובו תדבק" (דברים י:כ), "ולדבקה בו" (שם יא:כב). וכך אומר דוד: "דבקה נפשי אחריך" (תהלים סג:ט), "דבקתי בעדותיך" (שם קיט:לא). וזו היא אהבת ה'. הדבקות היא שיא האהבה בין האדם למקום.
זה העניין של "דודי לי ואני לו" - הוא לי ורק הוא, ואני לו ורק אני. יש כאן עניין של קנאה: רק זה ורק זאת. וכך כתוב: "ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חיק נוכריה" (משלי ה:כ) - גם שלמה המשיל את ישראל לאישה. וכן: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" (משלי ה:יז). וכך נאמר בספרי: "'ודברת בם' (דברים ו:ז) - עשם עיקר ואל תעשם טפלה. שלא יהיה משאך ומתנך אלא בהם, שלא תאמר: למדתי תורה, אלך ואלמד תורת האומות, ת"ל '(ושמרתם את מצותי) ללכת בהם' (ויקרא יח:ד), ולא להיפטר מהם. וכן הוא אומר: 'יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך' (משלי ה:יז)" (ספרי ואתחנן לד). ואם אסור ללמוד תורת גוי, קל וחומר שאסור לערב אותם במצוות ובתורה. אין מקום לערב את הזר והזרות והתרבות הזרה עם התורה. יש כאן קנאה: הקב"ה מקנא לו, לעמו, לתורתו.
צריך דבקות בה', וממילא נהיה מובדלים משאר האומות, שהרי אם אתה דבק בה', ממילא אתה מובדל משאר האומות. המדרש אומר: "אומות העולם אומרים לישראל 'אנא הלך דודך'... 'אנא פנה דודך' (שיר השירים ו:א)... כנסת ישראל משיבה... מה טיבכם שואלים עליו ואין לכם חלק בו? מאחר שנדבקתי בו, יכולה אני לפרוש ממנו? מאחר שנדבק בי, יכול הוא לפרוש ממני? כל הן דהוא לגבי הוא אתי ליה" (שיר השירים רבה ו:ז). גם אם יש היום הסתר פנים, בכל זאת הוא דבוק בנו ואנו בו. על הפסוק "אנא הלך דודך... דודי ירד לגנו" (שיר השירים ו:א-ב) אומר רש"י שבאו שאר אומות (סנבלט) ורצו לבנות את בית המקדש יחד עם ישראל, וישראל ענו להם "לא תבנו עמנו", כעניין שנאמר: "לא לכם ולנו לבנות בית לאלוקינו" (עזרא ד:ג), "ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים" (נחמיה ב:כ).
החודש הזה הוא חודש של "אני לדודי ודודי לי" - דבקות בה' ולא בשום דבר אחר, להגיע יותר ויותר קרוב אליו. זה אומר שמצד אחד יש דבקות בה', ומצד שני יש התנתקות מהגוי ומהתרבות שלו. אין לנו חלק בהם, ואין להם חלק בנו. בדלנות והבדלה - זאת האמת. האדם חייב להידבק רק בה'. שיא הדבקות באהבת ה' היא מסירות נפש, ולאו כל חכם זוכה לה. זה לא בא רק מלימודים, אבל ודאי שאדם שלא למד, קשה לו מאוד מאוד להגיע לזה. חייבים לשבת וללמוד, אבל צריך לדעת לשם מה לומדים - כדי להגיע לדבקות בה' ולמסירות נפש.
לחודש אלול
הרב מאיר כהנא
"אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו:ג) - ראשי תבות "אלול". חודש אלול הוא חודש של דודים - אהבה. שיר השירים הוא ספר האהבה-הדודים של ישראל והקב"ה.
כאשר הרמב"ם חיפש את המשל הגדול והעמוק ביותר לאהבת ה', הוא היה חייב לתת את הדוגמה של אדם ואשתו, ולומר שיותר משאדם אוהב את אשתו באמת, צריך לאהוב את ה'. צריך לשגות בה תמיד, כמו שכתוב: "בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ד:כט). הוא שאמר שלמה: "חולת אהבה אני" (שיר השירים ב:ה). זה המשל שנתן הרמב"ם לאהבת ה'. כל שיר השירים הוא המשל הזה. שלמה כתב זאת כך, כי רק כך יתחיל האדם להבין את המצווה ואת המושג של אהבת ה'. ומשום כך, אלול הוא החודש שאנו חייבים לחפש בו את הדרך להתקרבות של "אני לדודי ודודי לי".
האהבה הגדולה ביותר היא אהבה של דבקות. זו היא אהבה אינסופית. יש מצווה לדבוק בה', כמו שכתוב: "ובו תדבק" (דברים י:כ), "ולדבקה בו" (שם יא:כב). וכך אומר דוד: "דבקה נפשי אחריך" (תהלים סג:ט), "דבקתי בעדותיך" (שם קיט:לא). וזו היא אהבת ה'. הדבקות היא שיא האהבה בין האדם למקום.
זה העניין של "דודי לי ואני לו" - הוא לי ורק הוא, ואני לו ורק אני. יש כאן עניין של קנאה: רק זה ורק זאת. וכך כתוב: "ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חיק נוכריה" (משלי ה:כ) - גם שלמה המשיל את ישראל לאישה. וכן: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" (משלי ה:יז). וכך נאמר בספרי: "'ודברת בם' (דברים ו:ז) - עשם עיקר ואל תעשם טפלה. שלא יהיה משאך ומתנך אלא בהם, שלא תאמר: למדתי תורה, אלך ואלמד תורת האומות, ת"ל '(ושמרתם את מצותי) ללכת בהם' (ויקרא יח:ד), ולא להיפטר מהם. וכן הוא אומר: 'יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך' (משלי ה:יז)" (ספרי ואתחנן לד). ואם אסור ללמוד תורת גוי, קל וחומר שאסור לערב אותם במצוות ובתורה. אין מקום לערב את הזר והזרות והתרבות הזרה עם התורה. יש כאן קנאה: הקב"ה מקנא לו, לעמו, לתורתו.
צריך דבקות בה', וממילא נהיה מובדלים משאר האומות, שהרי אם אתה דבק בה', ממילא אתה מובדל משאר האומות. המדרש אומר: "אומות העולם אומרים לישראל 'אנא הלך דודך'... 'אנא פנה דודך' (שיר השירים ו:א)... כנסת ישראל משיבה... מה טיבכם שואלים עליו ואין לכם חלק בו? מאחר שנדבקתי בו, יכולה אני לפרוש ממנו? מאחר שנדבק בי, יכול הוא לפרוש ממני? כל הן דהוא לגבי הוא אתי ליה" (שיר השירים רבה ו:ז). גם אם יש היום הסתר פנים, בכל זאת הוא דבוק בנו ואנו בו. על הפסוק "אנא הלך דודך... דודי ירד לגנו" (שיר השירים ו:א-ב) אומר רש"י שבאו שאר אומות (סנבלט) ורצו לבנות את בית המקדש יחד עם ישראל, וישראל ענו להם "לא תבנו עמנו", כעניין שנאמר: "לא לכם ולנו לבנות בית לאלוקינו" (עזרא ד:ג), "ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים" (נחמיה ב:כ).
החודש הזה הוא חודש של "אני לדודי ודודי לי" - דבקות בה' ולא בשום דבר אחר, להגיע יותר ויותר קרוב אליו. זה אומר שמצד אחד יש דבקות בה', ומצד שני יש התנתקות מהגוי ומהתרבות שלו. אין לנו חלק בהם, ואין להם חלק בנו. בדלנות והבדלה - זאת האמת. האדם חייב להידבק רק בה'. שיא הדבקות באהבת ה' היא מסירות נפש, ולאו כל חכם זוכה לה. זה לא בא רק מלימודים, אבל ודאי שאדם שלא למד, קשה לו מאוד מאוד להגיע לזה. חייבים לשבת וללמוד, אבל צריך לדעת לשם מה לומדים - כדי להגיע לדבקות בה' ולמסירות נפש.
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל