הוא הודיע לאשתו: "ממחר אני קם לסליחות ב- 3 לפנות בוקר". ענתה לו אשתו: "הלוואי שתקום ב- 3 בצהריים".
שימי הלך לחנות שעונים, וקנה שעון מעורר של פעם, עם פעמונים מברזל וגולה מפלדה...
שעון כזה שיכול להעיר את המתים.
הצלצול שלו מחריש אוזניים ומחריד אנשים... בשעה 9 בערב, הוא כיוון את השעון לשעה היעודה ונכנס לישון.
אשתו סיימה את הניקיון בבית, ובשעה 11 נכנסה גם היא לישון. בשעה 03:00 השעון צלצל... הגולה השתוללה בין הפעמונים... היא קמה בבהלה ושאלה את עצמה:
"מי אני? מה השעה? איפה אני?".
והשעון מצלצל במרץ...
הילדים קמו עם הפיג'מה, שמו עליהם את תיקי ביה"ס כדי ללכת ללימודים...
השכן הוציא דגל לבן מהחלון לאות כניעה...
כל הבניין קם על הרגליים חוץ מ... שימי!
אשתו השליכה עליו את השעון בחמת זעם, ואמרה לו: "קום! הרסת אותנו עם השעון שלך...".
"ילדים! תחזרו לישון, זה עדיין לילה...".
"אדוני השכן, סליחה, יש כאן תקלה...".
בשעה 3 ורבע התיישב שמעון על המיטה והתחיל לדבר עם עצמו: "מי אני? מה אני? איזה יום היום?
אולי אני מת? אולי אני בגן עדן?...".
ואשתו צעקה עליו: "קום! לך כבר!". הוא קם,
ובמקום לנעול נעלי גומי שקטות הוא נעל את כפכפי העץ, וצעד בקול רעש גדול למטבח - תק תק...
אשתו מרגישה את הדופק במצח, והראש שלה עומד להתפוצץ... והשכן מפרפר... שמעון החליט שהוא חייב לשתות תה.
הוא מצא את הקומקום עם הזרבובית,
חימם אותו על הגז, והשריקה החרישה את אוזני אשתו. השכן כמעט נפח את נשמתו...
במקום לקחת כוס פלסטיק וכפית פלסטיק, שימי לקח כוס זכוכית וכפית מתכת ועירבב - קליק ליק, קליק ליק...
במקום לשתות את התה בשקט הוא הפעיל שאיבות... בצאתו מהבית הוא טרק את הדלת והמשקוף כמעט נעקר ממקומו.
עכשיו שימי צריך לומר סליחות על זה שהוא קם לסליחות!!! (הרב קוואס)



