מה הרגשתכם על מי שעוזב ארצנו הקדושה ונוסע לקבר בחוץ לארץ?יעקב דדא


אם נוסעים לטיול, קל וחומר שאפשר לקברי צדיקים.שליסל מטורף
אותו דבר לגבי מסע שורשים בפוליןשירוש16

שניהם נצרכים.

במינון.

ולא להגזים שכל העולם זה רק ללכת לאומן כל ר"ה. פעם אחת זה מספיק.

לדעתי.

טרם הייתי באומן אז אני לא מכירה את החוויהaya80

אבל בהחלט יש אנשים שהפכו את הטיסה לשם להרגל..

אם זה מה שנותן להם יראת שמים והתקשרות לצדיקאלעד

אז אני וה' יתברך נהיה האחרונים שנמנע מהם את זה

אין ביכולתי למנוע מעושי רצון ה'- כלום.שירוש16

אך אני כן יכולה להביע את דעתי בעינין.

 

ולדעתי- כל העיסוק סביב הנושא של "נסיעה לאומן/ל-אני-לא-יודעת-איפה" הוא מוגזם וחסר פרופורציה.

רוצה ללכת?- תלך. אבל לא צריך לסחוף את כל העולם ללכת וכן להציף את הרחוב/פורום בשיחות ודיונים בנושא.

הצפת הנושא בימינו מגיעה ממחנה המתנגדים דווקאאלעד

רוב החברים שלי שיוצאים לאומן סוברים בדיוק כמוך

מצחיק קצת, כי הם נוסעים לצדיק שביקש לפרסםעוגי פלצת
את העניין של להיות אצלו
קנאת סופרים פנסאי
וואו! כנראה קבר של צדיק מאוד מיוחד עוגי פלצת
רגש אדיש ומשועמם. בד"כ עובר להתעסק בעניין אחרשמש אא
למה אני עושה משאל? בגלל שאני יודע שהרבה הולכים אבל לא שלםיעקב דדא

אני מרגיש תפילה כשאני מול נוף כביר , כן גם בחוץ לארץ  ככה אני מרגיש.

 אני לא יודע מה אפשר להרגיש מול קבר. אצלי קבר זה  בור שבתוכו יש עצמות  ( כן גם הקבר של הסבא שלי). אבל יש כאלה שאצלם זה גורם להתרגשות , ויש בי גדולי ישראל כאלה שהלכו לקברים ויש כאלה כמו הרבי מקוצק שהשתדלו לא ללכת לקברים. וגם הגר"א. 

 ומה גרם לי להעלות את זה עכשיו. למדנו אתץ דיני חודש אלול בקיצור שולחן ערוך . ושם בסעיף י"ג הוא כותב:

אֲבָל אַל יָשִׂים מֲגָמָתוֹ נֶגֶד הַמֵּתִים הַשּׁוֹכְנִים שָׁם, כִּי קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בִּכְלָל וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. אַךְ יְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם ...

 למה הוא לא כותב שיזהר לא לאכול שם בשר וחלב? בגלל שאף אחד לא אוכל שם בשר וחלב !

 וזה אומר שהמון אנשים כן חושבים על הצדיק בעצמו וכן מתפללים לצדיק ובזה עוברים עברות.

 אז אם אני הייתי בחול  בטיול או שורשים על יד קבק צדיק , והיה זמן להתפלל הייתי מתרחק מהקבר או מתפלל ען הגב לקבר .

 אבל ככה זה אני ומעניין איך אחרים מרגישים.

 אז תחשבו על כאלה שנוסעים לקבר של מישהו שנחשב צדיק על הכיפק , גם בארץ וגם בחו"ל.  מהדיבורים של כאלה נדמה לי שהם כולם בלי יוצא מהכלל לא חושבים על להתקרב לה' רק על לבקש משהו , זותומרת להתפלל,

 לצדיק המנוח בעצמו. ולכן מעניין איך מרגישים אחרים .

 

בכל הפרסומות לאומן, ה' בכלל לא נזכר כי לא רלונטי לעניןמיכה קיטור

אלה שעושים את הפרסומות הם  אלה שעושים בוחטא כסף מכל אחד שנוסע . הם מרויחים המון מסידור לינה ואוכל וגם תיווך לכרטיסי נסיעה . הם לא מוציאים סתם כסף על פרסומות.

 הם יודעים בדיוק מה בראש של האנשים הפוטנציאלים לנסיעה , ועובדים על זה. אז לכן לא מזכירים בכלל את הקב"ה  וההתקרבות אליו כאילו בעזרת הצדיק.זה בכלל לא בראש של מי שנוסע לשם .

 מה שכן בראש זה רק הצדיק שאליו מתפללים, ושלא יספרו סיפורים אחרים.

 תיראו לעומת זאת את חב"ד למשל.  שמעתם שמישהו מחבד ייסע לקבר של הרבי שלהם בניו יורק? .  שמעתם שמישהו אפילו שם עושה תפילה בסביבה של הקבר ?

אתה רציני? המון חב"דניקים נוסעים לאוהל של הרבי באמריקהשליסל מטורף
להזכירך, זו בעיה להגיד על הרבי שהוא עצמותאיל אחר

אצל רבים מאד מהחב"דניקים הוא רק נעלם, והוא עוד יחזור. מהבחינה הזו הם במצב הרבה יותר חמור מהברסלבים. הם משטתחים על קברו של הרבי, וגם מוחאים לו כפיים בשעה שהוא היה רגיל לבוא לתפילה. הם לא מדגישים את הקבר, כי הם הולכים לבקר את הרבי ב-770.

איך כל ההוזיים...יוני
"מוחאים לו כפיים בשעה שהוא היה רגיל לבוא לתפילה"
תגיד אתה דפקט??
קיצור שו''ע זה נחמדטוביה2
אבל אל תשכח שהשו''ע פוסק להלכה ללכת בערב ר''ה להתפלל על קיברי צדיקים

הזמן היחיד בשנה (אין בכל או''ח עוד סעיף כזה)
בדיוק הרב דודקביץ דיבר על זה עכשיו.שליסל מטורף
ואמר שאין לו שום דבר נגד הנוסעים בהוראת רבותיהם, אך שמי שנשאר בארץ לא ירגיש חסר
בכך שלא נסע, ושזו זכות גדולה להיות בארץ
ישראל בראש השנה.
בעבר שמעתי ממנו אחרתטוביה2
אולי הוא שינה את דעתו
לטוביה. מהקיצור רואים בברור שהרבה הולכי קברים מתפללים למת !יעקב דדא

והכתיבה שלך "נחמד" היא חוצפה וגזות רוח !

מה לעשותטוביה2
הוא ממש חולק על הש''ע
לטוביה: אתה משקר . השו"ע לא פוסק שחובה ללכת לקברים.יעקב דדא

( הרמ"א מזכיר נתינת צדקה במקום כפרות , ומזכיר את נתינת הצדקה שנוהגים קצת אשכנזים כשהולכים לבית קברות ושנתינת המדקה היא משהו יפה

 אתה מזייף ומכשיל את הרבים שהולכים להתפלל אל המתים , ושלא יספרו הסברים שלא נכונים במציאות אצל כמעט כולם )

שו''ע תקפא ס' ד'טוביה2
טוביה . מההפניה רואים שאתה לא סתם משקר, אלא משקר במצח נחושהיעקב דדא

מה כתוב במראה המקום שהבאת?

 קודם כל השולחן ערוך לא כותב חצי מלנ על הליכה לקברים. !

 הרמ"א שם מוסר  :

" ויש מקומות נוהגין לילך על (הקברות ולהרבות שם בתחנות,ונותנים צדקה לעניים ." 

 וזה בניגוד מוחלט למה שכתבת:

"  השו''ע    פוסק  להלכה    ללכת בערב ר''ה להתפלל על קיברי צדיקים"  .

 הנוסח של הרמ"א  זה בהחלט לא "פוסק להלכה" !!! 

 

 יותר מכך . אני הזכרתי את הקיצור שו"ע שמזהיר את אלו שכן הולכים, מתפילה למתים!

 

 אתה לגלגת בגסות רוח על  שהזכרתי בכלל את הקיצור !

 

 אבל שם במקום שהפנית , בעל המשנה ברורה   אומר:

"אך אל ישים מגמתו נגד המתים"  !!!

הוא לא כותב לא לאכול שם בשר וחלב . למה  לא כותב ? כי זה לא קורה !

 אבל גם הוא , כמו הקיצור שו"ע  יודע היטב שהמונים מההולכים לקברים מתפללים אל המת בעצמו ! 

 וזה מה שקורה היום לאלה שנוסעים לקברים.

תנוקיות לשמהטוביה2
אז נכון זה הרמ''א ולא השו''ע. אז עליו יכול ה'קיצור' לחלוק?!
ברור שכשהרמ''א מביא מנהג הוא לא מדבר על 'גידול החסה בשטחים'
וברור שזה המנהג אצל רבים וטובים ואם המ''ב חולק על המנהג הזה זו בעיה שלו
לטוביהטעית,הטעית,ביזית גדולי פוסקים. נא שתוק.יעקב דדא


מה ביזויטוביה2
עם כל הכבוד לרבנים שצינת מדובר באחרוני האחרונים - לא בכאלו שיש מסטרת הלכתית המחייבת לפסוק לפיהם. כאשר הם יוצאים נגד מנהג מוכר שנסמך על הרמ''א והכל בו זה ממש לא מחייב אף אחד גם אם המ''ב הבין את הרמ''א אחרת
ועכשיו אתה מבזה את המשנה ברורה בגלל שאינו טועה ומטעה כמוך !יעקב דדא

 המשנה לא "הבין את הרמ"א אחרת"  .

 ביקשתי ממך לשתוק , כי כל מה שאתה כותב זה ביזוי תורה.

 השולחן ערוך לא פסק ללכת לקברים, הרמ"א לא פסק ללכת לקברים, הכל בו לא פסק ללכת לקברים ,  המשנה ברורה לא פסק ללכת לקברים.

 רק אתה כותב מה שבא לך בלי שום כבוד לאמת.

 תפסיק. די.

ועכשין אני הולך לחמור מכול ומזלזל ב...טוביה2
יעקב דדא.

הכול בו בברור פסק ככה (לפחות לפי הבנת הרמ''א) ואם אתה חושב שלו אז כדאי שתסביר למה
הרמ''א הביא את הכול בו להלכה (כי בדרך כלל דעות שמובאות ברמ''א ולא רק ב'דרכי משה' הן להלכה - כמו ההבדל בין שו''ע ל'בית יוסף') ואם אתה חושב שלא אז תסביר למה
יתרה מזאת רבים וטובים נוהגים את המנהג והמ''ב לא שיך נגד מנהג - הוא לא כזה מקור הלכתי מחייב - מדובר באחרון מהמאה שנים האחרונות ואין 'מסורת פסיקה עדיין'
אני לא יודע מי מאיתנו כותב אמת אבל אני יודע מי במגום לתת טיעון צועק 'שקרן' בעיני זה לא ייעון חזק - בטח שלא כנגד המנהג כרמ''א
ליעקב דדא.אתה צודק בכל מלה אבל גורם לטוביה להמשיך לבזות תורהמיכה קיטור

תקרא את העברית ואת התוכן הנוראים  של טוהיה :

"המשנה ברורה לא שייך נגד מנהג".

 מה זה ? מי כותב ככה ?

 ברור שטוביה הוא מאיזו כת , שדומה ליהדות אבל היא לא .

 שום דבר לא יעצור אותו הוא ימשיך ויגיב עד שיהיה אחרון. ומה יותא מכל זה ? רק יבזה תלמידי חכמים שלא הלכו לכת שלו , רק יטעה את הקוראים.

 אז בבקשה מספיק לענות לטוביה ולהתיחס אליו .

ותשים לב להצהרה שלו בחתימה , המגדר ממלא לו את המוח יותר מדי.מיכה קיטור


הרמ"א גם כתב בשגיאות כתיב. כך אמרו לי על סמך כתבי יד.איל אחר

הוא אמר להגנתו, שספר הלכה לא נפסל בחסרות ויתרות.

יעקב דדא, אני באופן אישי אוהב את הדעה שהבאת, אבל די ברור שפתחת את השרשור כדי להוציא קיטור ותו לא. 

אני לא מכיר באופן אישי את טוביה2, אבל לא נראה לי שהוא מתרגש מכם. אם אתם רוצים לנהל קרב תורני-אינטלקטואלי כמו שצריך, זה יפה. נא להקפיד לא רק על כתיב נכון, אלא על מסר חד ומבוסס.

 

ועוד משהו, הרמ"א, המשנה ברורה והקיצוש"ע כולם אחרונים וגדולים בתורה. לפי הרמב"ם, כל מי שבא אחרי חתימת התלמוד, דבריו נבחנים לפי עניינם ונמסרים להכרע הדעת על פי ראיות מוצקות וברורות.

מיותר לציין מה דעת הרמב"ם בנושא שהבאת. הדברים עתיקים ומפורסמים.    

ההשוואה בין הרמ''א למ''ב היא מגוחכתטוביה2
יש עניין של מסורת פסיקה וזה שקיבלו על עצמם פוסק פלוני. המ''ה עצמו לא חלק מעולם על הרמ''א אם לא כשיטה אחרת.

ליעקב היקר. יש ב''ה דברים אחרים שממלאים לי את הראש פשוט לא היתה לי שום חתימה שהיתה חשובה לי - והיות שהעירו לי על זה כמה אנשים אז זה מה שעשיתי. לא מתאים לך - זו שוב בעיה שלך
אתה יכול להצביע על קהילייה מסויימת שפוסקת כפי הרמ"א?איל אחר

אבל באופן עקבי.

אתה מכיר קהילה ספציפית שפוסקתטוביה2
כמו מישהו מסויים
(ואל תגיד רמבמיסטים כי הם לא וחבל להתחיל את זה כאן)
אני טענתי טענה אחרת היות ויש כאלו שבדין הזה ספציפית נוהגים כרמ''א - ותמיד היו כאלו - הרי שאי אפשר ליטעון נגדם
ה"מסורת" שבכל דין נוהגים כמו מישהו אחר, היא לא מסורת פסיקה.איל אחר

קובצי מנהגים זה לא עניין של מסורת פסיקה.

זה לא סוד שתמיד היו כאלו בכל אתר ואתר, וזה לא עומד להיפסק בעתיד הנראה לעין.

אתה דיברת על מסורת פסיקה, ושבשל כך אין מה להשוות בין האישים, היות ומסורת הפסיקה מכרעת.

 

אני חשבתי שזה פשוטטוביה2
אין מסורת פסיקה במובן הזה
אבל אם תהיה מחלוקת של הש''ך ואחרון אחר מאותה תקופה זה כבר שונה - למעשה יש הטוענים את זה אפי' על המ''ב לעומת הערוך השולחן או הדרכי משה. ברור שאם השנים 'התקבו' פוסקים מסויימים לעות אחרים (למשל רמב''ם מול הריטב''א או הרמב''ן או השו''ע והרמ''א מול שאר פוסקי תקופתם - שאפילומאינם מוכרים כל כך

ברור שיש משקל לכך ש'פוסק חשוב' פוסק באופן מסויים לעומת פוסק לא מוכר
לא סתם עטרת במרכאות את התואר 'פוסק חשוב'.איל אחר


אני מבין שבשבילך הרמ''א היה ליצן?טוביה2
ברור שטוביה הוא מכת שמבזה ליטאים שאינם סוגדים לאליליהמיכה קיטור

ברור שהוא מתחזה לדתי .

 הוא חוזר ומטעה במצח נחושה , לגבי מה שכתבי או לא כתבו השולחן ערוך, הרמ"א, כל בו והמשנה ברורה .

 אצלו יש רק אנשי הכת שלו , ולמען פולחן סביבם וסביב קבר שלהם לא איכפת לו לעבוד על כולם בעיניים.

עניינית??טוביה2
טוביה, סמכתי עליך שתבין.איל אחר

אמרת שאין מה להשוות בין החפץ חיים לרמ"א, ואני חושב שדווקא יש מה להשוות על אף השנים שעברו ביניהם. אני לא מעדיף את אחד מהם על פני השני. שניהם גדולי תורה אחרונים, וכל אחד מהם פסק לפי הכרע דעתו. 

אם אתה חושב שיש פוסק חשוב ופוסק לא חשוב, יערב לך. כל זה רק נועד רק להקל על הברירה, כשעומדת לפניך מסה כזו של פוסקים.  

 

אני כמובן לא מסכיםטוביה2
הרמ''א (ואחרים אחריו) חלקו על ראשונים בעת הצורך (לעיתים נדירות) והסיבה פשוטה - אין 'אסיפה' של כל גדולי ישראל ומחליטים שמי שמקבל 'סמיכה' ממחר הוא אחרון או כל שם שתקרא לזה. זה דבר שנמשך דורות. כמו שרב הוא 'תנא ופליג' ויש ריטב''א שאומר את זה גם על שמואל ור''י - אם אני זוכר נכון - וכמו שיש בגמרא מקטעים שהם סבוראים ויש מהראשונים שחלקו על הגרונים וכו' אבל המ''ב פשוט לא נמצא באותו מקום הלכתי
נכון. גם החלוקה לראשונים ואחרונים לא מבטאת בהכרח עדיפותאיל אחר

לא מובן לי על איזה מקום הלכתי אתה מדבר.

טענתי אענה פשוטהטוביה2
הרמ''א פוסק כמו הכל בו שהולכים בערב ראש השנה לקברים - בכול הדורות היו רבים שנהגו כמו הרמ''א הזה - אי לכך ובהתאם לזאת (ואם כל הכבוד הראוי לאחרוני הדור האחרון) מי שיוצא נגד זה פשוט לא מפריע לי
השרשור הזה קיבל תפנית לא מכובדת, לצערי, ולכן לא כ"כ הגבתיאיל אחר

לנושא הדיון. 

בכל הדורות האמת נעדרת, אבל רק בעקבתא דמשיחא ישוטטו לחפש את דבר ה' וירגישו עד כמה היא נעדרת.

עד אז נקפיד להיפרד כידידים.  . 

אתה נגרר אחרי ההסבר המוזר שלו שיש כאן מחלוקת..אדם כל שהוא

הרמ"א כותב שנהגו ללכת על הקברות.

גם הקיצור שלחן ערוך מביא את המנהג, וגם מהמשנה ברורה משמע שהוא מקבל אותו.

שניהם מזהירים את ההולך מטעות שיכולה להיות, אך לא מבטלים את המנהג. 

גם אם אני חושב שזה טעות אני שמח ומתרגש לראות אנשיםלשם שבו ואחלמה

שמחפשים את קרבת ה' ועובדים אותו 

ועוד מוציאים על זה ממון רב וטרחה רבה

כולם מדברים על חוויה אבל זה שטויות

יש כאלה שזו חוויה מטורפת בשבילם

אבל לרוב האנשים זה פשוט הוצאה כספית גדולה וטרחה גדולה

אבל הם עושים את זה כי הם מאמינים 

שזה רצון ה' ושעל ידי כל הם זוכים עוד יותר לקרבת ה' מאשר בארץ ישראל. 

אז אני מאוד מעריך אותם על המסירות נפש שלהם ושל נשותיהם. 

 

 

👆👆👆☝☝☝עוגי פלצת
כל מילה מדוייקת 👌🏻👌🏻👌🏻פנסאי
ללשם , אתה מערבב תחושות המוניות עם מחשבה סדורה.מיכה קיטור

כמעט כל ההמונים שנוסעים לקבר , נוסעים בשביל האיש שקבור שם . הקב"ה בכלל לא בראש שלהם. 

 תשים שוב לב שבכל הפרסומות לנסיע מזכירים רק את האיש המת . אין אף מלה על ה' . המפרסמים יודעים מה מניע את הקליינטים הפוטנציאלים שלהם.

מיכההכהניסט הנודד
אם היית מכיר קצת את חסידות ברסלב היית יודע שכל ההתעסקות של חסידי ברסלב היא בעבודת ה׳ יתברך בלבד
הכי כיף להכליל בלי לדעת יותר מדי. זה גם קל מאד.א-לדהיד
נ.ב. יש עניין לא לעשות רווח לפני סימני פיסוק. אתה יכול למסור גם ליעקב דדא, נראה ששניכם באותה סירה.
להיות קטנוני? לפני מקף צריךעוגי פלצת
אז תתקן את החתימה שלך
צריך לפני מקף?צריך עיון
מה שאני מכיר גם לפני וגם אחרי לא צריך, לא?
יש שני סוגים של מקפיםנפתלי הדג
מקף-של-צירוף הוא בלי רווח, מקף של הפניה - עם.

(ד"א, אלו גם מקפים שונים, המקף הקצר שמשתמשים בו בד"כ הוא לצירוף, המקף התקין להפניה הוא ארוך יותר)
תודהצריך עיוןאחרונה
וידוי של עריק...מחפש אהבה

ישבתי אתמול, מאוחר בלילה, עם חבר.

שנינו עריקים (אני מאתמול.. מזל טוב!), שנינו עובדים ולומדים כמה שעות בערב.

סיפרתי לו שהציעו לי מסלול מיוחד לחרדים. משהו תקדימי שעוד לא היה.

לא רוצה להרחיב בפרטים, רק אומר שלכאורה אין שום מניע דתי לסרב לו. זה אפילו יותר טוב רוחנית מהעבודה שלי היום.

אמרתי לו: "יוסף, אתה בא?"

זה לקח כמה דקות, כמה שתיקות.

ואז זה השפריץ ממנו החוצה:

"לא רוצה ללכת למקום שלא אוהבים אותי שם",

"לא רוצה ללכת למקום שרוצים שאשתנה"

"מקום שיאהבו אותי רק אם אהיה כמו כולם".

פתאום הבנתי, המסלול שאני הולך להתגייס אליו, לא יתרום כלום לצבא. הוא סוג של מסלול מומצא כדי לגייס אותי בכל מחיר.

אתם פשוט מנסים לשנות אותי.

 

גלית דיסטל, במה זכית שיצאו מפיך המילים האלו: "רוצים שהחרדים יתגייסו? ... זה לא יבוא בקללות. זה לא יבוא בכפייה. ... זה יבוא כשנקשיב למצוקה שלהם. ... אפשר לפתור את זה. אפילו בקלות. אם רק נעצור רגע להקשיב להם"

"אני רוצה שתדעו אחיי החרדים, אתם לא לבד, ספינת הדגל של הימין מאחוריכם במאה אחוז ולא כנדבה ולא כתרומה אלא כי אתם סיירת המטכ"ל של הזהות היהודית במדינה הזו''.

היא תקפה בחריפות את הקואליציה: "מה שקורה עכשיו הוא בלתי נסבל. על לפיד אמרה: "מרכז בור ונבער שמי שעומד בראשו אין לו אפילו תעודת בגרות ושהיהודי הקדוש בעיניו הוא ישו, ובזכות שמאל קיצוני, לב המדינה הזו נדחק לשוליים".

היא הזהירה: "אתם יושבים כאן זחוחים ולא מבינים איזו רעידת אדמה תתרגש עליכם, אנחנו על סיפו של הר געש, אני כרגע עומדת על הלבה ומתריעה - לא יימשך יותר מצב שבו רוב יהודי ציוני יהיה מדוכא, לא יימשך! אנחנו מילימטר מלהבעיר את האדמה הזאת, אתם לא מבינים? כמה אפשר לדכא?''

"אני ממש לא אופטימית, אלא מודאגת מאוד מפני העתיד, כי ברור לי שגם אם החרדים יתגייסו זה לא ירגיע את הרוחות, כי תמיד ימשיכו להיות נגדם טענות: 'למה מפרידים בין גברים ונשים?' 'למה משקיעים כל כך הרבה כסף בהתאמת חטיבות לאורח חיים חרדי?' ועוד, אבל אני גם מאמינה בלב שלם שהקב"ה הוא זה שמנהל אותנו ורוצה שנגיע לימים טובים יותר. אז כן, עוד יהיה טוב, ועד שזה יקרה אני מבטיחה להמשיך לפעול"

"הדבר שפועם בי יותר מכל הוא לא תחושת הביטחון, אלא דווקא תחושת החופש. חופש כערך עליון חופש מקסימלי בכל תחום אפשרי. החופש שלי כיהודייה לבנות בית על אדמת אבותיי כי זוהי האדמה שלי ושל בני עמי. החופש של יזמים ישראלים צעירים חרוצים ומלאי מוטיבציה לבנות עסק משגשג מבלי לשאת את עולו של המגזר הציבורי ואני יודעת כמה עול זה מכביד, סחבתי אותו על כתפיי במשך שנים לא מעטות".

 

"החופש של בני האדם להיות בטוחים בכל מקום. החופש של נשים ערביות לזכות בלילה אחד שקט ונטול חרדה מבלי להתהפך במיטה ולתהות האם בנם יהיה קורבן לאלימות. החופש של נשים חרדיות לבחור במחיצה ציבורית כי זהו צו מצפונם וזוהי בחירתן החופשית הלגיטימית והמלאה. החופש של כל הורה לבחור את חינוך ילדיו על פי תפיסת עולמו גם כשמדובר בהורה חרדי".

 

"החופש הנפלא להתבטא ולהחליף רעיונות מבלי לחשוש מהענישה המצמררת ואכזרית של משטרת התקינות הפוליטית. החופש של הציבור לצרוך רעיונות ולגבש מחשבות מתוך היצע של תקשורת חופשית. כי שוק חופשי הוא מחשב חופשית. החופש של נבחרי הציבור שיושבים בכנסת הזאת לממש את רצון העם מבלי לחשוש מאיום השוט הבלתי נראה אך קיים תמידית של מערכת אכיפת החוק, שלא תמיד חקר האמת הוא נר לרגליה ולא תמיד רדיפת הצדק הוא המנוע שמניע אותה".

בתחילת דבריה סיפרה ח"כ דיסטל על הוריה שלא הורשו לגעת בירקות בשוק באיראן על מנת שלא "יטמאו" אותן ביהדותם, ובהמשך הדברים אמרה: "המערכת הפוליטית כמו שילבה הידיים מימין ומשמאל כדי ליצור אחדות, אלה שהאחדות הזאת איננה כוללת את אבי ואת אמי. הם נדרשים כעת אחר כבוד פשוט לזוז הצידה. הוריי אמנם אינם טמאים עוד, הם רק המחלה שבגללה קם לו גוש הריפוי, הם רק הפגם שבגללו קם לו גוש השינוי, הם רק אבן בנעל של ישראל הראשונה שבגללה קם לו גוש האיחוי. אבי ואימי ולמעלה משני מיליון בני אדם חרדים, דתיים, מזרחים ומסורתיים הפכו שקופים או נלעגים או מוחרמים או נרדפים והכל בשם איזו אחדות מזויפת שבאה להסתיר שיסוי עמוק מאוד ושנאה עמוקה ביותר".

 

אני לא מבין על איזה תוקפנות אתה מדבראריק מהדרום
איזה לחבוט ואיזה נעליים וכך עניתי לך גם כששאלת אותי בפרטי, אם כבר תוקפנות כלפי נפשי תערוג וגם זה אולי.
יאוש - זה בלקסיקון שלכם?זיויק
אני מתלבט בקשר לנושא מסוים אם זה שם
אצלי זה נוכח הרבה..מחפש אהבה

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

 

אבל נשמע מסקרן הנושא

אמoo

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה


מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

ככה מרגישזיויק

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

זה אומרoo

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים


באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

מזדההמחפש אהבה

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אין יאוש בעולם כללדוסיתת
פרטי ונמקיזיויק
😀
או הו, במקום מכובד מאודנקדימון
לצערי
😒זיויקאחרונה
מה שלומכם אנשים? משיח נאו בפומ!
חיים נושמים יומיום ב"הל המשוגע היחידי

אני מבין שאת מהוותיקות פה

חסדיזיויק
מישו יכול להסביר מה הסיפור של 'ל המשוגע היחידי'?מחפש אהבה
מה אתה רוצה לדעת?ל המשוגע היחידי
אתה מגיד קצת לא לעניין, סליחה על ההתקפהמחפש אהבה

קמתי במצב רוח קרבי..

מחילה.ל המשוגע היחידי

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)

ב"ה מעולהדוסיתתאחרונה
אוף! מחפש מישהו אחד בעולם שיבין אותי...שבור לרסיסים
אתה יכול לנסות לשתףנקדימון
מחוץ לשיחות פוליטיקה יש כאן אנשים טובים וחכמים
גם בפוליטיקה!מחפש אהבהאחרונה
אני כבר לא מחפשזיויק
תתנחם בזה
משהו יפה שפגשתי..מחפש אהבה

עוד סיפור, הפעם עם בחור. הבחורצ'יק שאני מדבר עליו הוא מוכשר בקנה מידה. מעמיק, חכם, נבון, בעל מידות, ו---מכיר היטב את מעלותיו. 

ובכן, קרה שבתקופה מסוימת בישיבה הבחור התחיל להתנדנד. פתאום הצוות אינו מרוצה ממנו. הוא נכנס לעימותים עימם. הוא אינו מרוצה מהצוות. הם "יורדים לחייו" ומשפילים אותו. הם אינם מכירים בערכו ובמעלותיו, וכו'. 

הקרוסלה מסתובבת שמאלה וצוברת תאוצה. קרב ההאשמות — ממנו אליהם ומאליהם אליו — מביא אותו מהר מאוד הביתה. זהו! אי אפשר לשרוד איתו יותר בישיבה. הוא מעיב על כל הסדר ועל כל ה"טעם הטוב" שבישיבה. 

"אז מה אתה אומר, שלוימי? תסביר לי בצורה פשוטה: מה קרה לאחרונה בישיבה"? "כלום. אין לי מה להסביר עוד. הם אנשים רדודים. לא מבינים אותי. חושבים שאני בשר ודם כמו כל שאר הבחורים בישיבה. לא מבינים שיש לי נפש. שיש לי נשמה מעמיקה. לא מאמינים שכשאני אומר משהו — אני מתכוון לכך ברצינות. חושבים שאני עוד איזה "מתבגר" שמנסה להתמרד עליהם, וצריך "להעמיד אותו במקום" באמצעות דיכוי מתמיד והשפלות חוזרות". 

אז אתה מרגיש שהם משפילים אותך? - "מאוד." "תגיד לי, שלוימי, מה בעצם אתה רוצה מהם?" - "שיבינו אותי"! "עוד משהו?" - "שיעריכו אותי". "עוד משהו?" - "שיכירו בי". 

כאן כבר עצרנו. כי פתאום לא דיברנו על הצוות. לא דיברנו על הישיבה. לא דיברנו על השפלות, ולא על ויכוחים. דיברנו על צורך. צורך עמוק מאוד. הצורך שיראו אותי. הצורך שיגידו לי שאני שווה. הצורך שמישהו שאני מעריך – יעריך גם אותי. 

"תגיד לי", המשכתי לשאול אותו, "אם מחר בבוקר ראש הישיבה היה קורא לך לחדר שלו, מניח יד על הכתף שלך ואומר לך: 'שלוימי, אני מעריך אותך. אני יודע שאתה בחור רציני. אני יודע שיש בך עומק. אני יודע שאתה רוצה טוב' – כמה מן הכעס היה נשאר?" הוא שתק. ואז חייך. "לא הרבה", הוא הודה. 

"אז יכול להיות", שאלתי בעדינות, "שכל המלחמה הזאת היא בעצם מלחמה על הכרה?" הוא שוב שתק. והפעם השתיקה הייתה ארוכה יותר. "יכול להיות", הוא אמר לבסוף. 

וכאשר הגענו לנקודה הזאת, התחיל להתברר דבר נוסף. אדם שנלחם על הכרה, עושה לפעמים דברים שלא באמת מתאימים לו. הוא מתווכח יותר מדי. הוא מקצין. הוא מזלזל. הוא לועג. הוא חייב להוכיח. הוא חייב לנצח. הוא חייב להראות לאחרים שהם אינם מבינים, כדי להוכיח לעצמו שהוא כן. 

"תגיד לי בכנות", שאלתי אותו, "יכול להיות שהיו פעמים שלא באמת נלחמת על האמת – אלא על הכבוד שלך?" הוא הוריד את העיניים - "כן." "ויכול להיות שלפעמים זלזלת בערכים שהיו חשובים להם?" - "כן." "ויכול להיות שלפעמים ניסית להראות להם שהם קטנים ואתה גדול?" - "כן." 

וכאן קרה הדבר היפה: הוא לא נשבר. הוא לא הובס. הוא לא הוכרע. הוא פשוט פגש אמת. ופתאום נעשה לו קל יותר. כי כל עוד הוא היה משוכנע שהוא הקורבן היחיד בסיפור, הוא היה חייב להמשיך להילחם. אבל ברגע שהוא הסכים לראות גם את החלק שלו – המלחמה הפסיקה להיות נחוצה. 

"אתה יודע מה?" הוא אמר. "אני חושב שאני רוצה לדבר איתם." "להתווכח?" - "לא." "להסביר?" - "גם לא." "אז מה כן?" - "לבוא עם דגל לבן." אבל לא דגל לבן של אדם שהפסיד. דגל לבן של אדם שהבין שהניצחון אינו הדבר החשוב ביותר. דגל לבן של אדם שהבין שאפשר לומר בפשטות: "רבותיי, גם אני תרמתי למריבה הזאת. גם אני רציתי מכם הכרה. גם אני נפגעתי. גם אני ניסיתי לפעמים להכריח אתכם לראות אותי. 

והאמת היא, שכמה שאני נראה חזק – אני עדיין צריך לשמוע מכם לפעמים שאני בסדר".

וזוהי, אולי, אחת המתנות היפות ביותר של הענווה: היא אינה גורמת לאדם לחשוב פחות על עצמו. היא גורמת לו פחות לעסוק בעצמו. היא אינה מוחקת את המעלות - היא משחררת את האדם מן הצורך להוכיח אותן בכל רגע מחדש.

לתחושתי אתה מבטא את עצמךנקדימון

ולא את ציבור הבית שלך.


אולי יש קבוצה של חברים מסביבך שזה השיח בה, אבל זה לא מה שעובר על הציבור כולו, לא מה שקורה בעיתונים החרדיים, לא מה נאמר אצל הרבנים, לא מה שהיה במשך היסטוריה שלמה.


ויש לציין שאתה שם אותנו במילכוד, כי אם נהיה "נגד" מה שאתה אומר אז זה פוגע בך, ואם נהיה "בעד" אז אנחנו נעשה שקר בנפשנו.

תוכל לעזור לנו להבין איך לשוחח איתך?

שאלה טובה..מחפש אהבהאחרונה

יש לציין שגם אני מתמודד עם השאלה הזו, בקשר לאיך לתקשר עם עצמי

הזמר שהכי נגע לכם בלב...מחפש אהבה

מי זה?

יש כמה, אני חושב שאצלי זה שירים ספיציפיםל המשוגע היחידי

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש מלאShandy

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

המסתערבמיפ
זמרים הם הרופאים הכי טובים שיש למדע להציעאנימהאחרונה
הוכתר כמשפט האווילי ביותר בתולדות המוזיקה העברית בעת החדשה
אוח... ימים סוערים...מחפש אהבה

במיוחד!

היי בונבוןמיפ
בא לפו הרבה?
תגובה מוזרה בעליל - אני חייב לומר..מחפש אהבהאחרונה
לגמריל המשוגע היחידי

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד

משבר שקט עם אחותי הגדולה שמכאיב לי.אוריאנה

משהו שיושב לי על הלב תקופה ואני לא רוצה

לפתוח עם המשפחה

כי זה יכול להעכיר אווירה וזה לא מה שאני רוצה שיקרה.

אחותי הגדולה ואני לא תמיד היינו החברות הכי טובות.

קשר סבבה היו שנים יותר, היו שנים פחות.

היא התחתנה כמה שנים לפניי

והכל ממש בסדר,

אני נשואה עם המשפחה שלי,

היא נשואה עם המשפחה שלה.

באופן כללי היא בקשר הרבה יותר טוב עם המשפחה של בעלה מאשר המשפחה שלנו.

שם היא מרגישה ממש ממש חלק.

היא מגיעה לכל האירועים, הם נמצאים אצלם המון,

היא בקשר ממש טוב עם האחיות שלו.

ממש חלק מהמשפחה לגמרי.

בדיוק הפוך מאיך שהיא מרגישה איתי.

לאירועים שלי היא אפילו לא תמיד באה.

לכל מיני דברים שאני מזמינה היא די מתחמקת.

והשבת,

מישהי מהמשפחה

הייתה אצלה עם בעלה והילדים,

ופתאום הבנתי משהו,

שאני אף פעם לא הייתי אצלה בבית.

היא מעולם לא הזמינה אותי, או מישהו מהילדים שלי,

או את בעלי.

אין שום שיח כזה.

איזה פעמיים כשעברנו קרוב לעיר שהיא גרה בה,

אפילו הזמנתי את עצמי,

ופעם אחת היא פשוט לא ענתה כל היום,

ופעם השנייה היא התנצלה שהיא לא בבית.

אבל היא אף פעם לא אמרה,

אבל תבואו ביום אחר, בואו ננסה פעם אחרת.

אף פעם לא הזמינה מיוזמתה

אותנו אליה.

אני לא יודעת אם הבעיה היא אצלי או אצלה.

אולי זו פשוט תחושה כללית.

אני מרגישה שלפתוח את זה ייצור אווירה עוד יותר כבדה וממש ריב.

אני יושבת עם עצמי, ודי מתוסכלת.

לא כי אכפת לי מביקור כזה או אחר,

מעוד פעם לבוא אליה או שהיא תבוא אליי,

אלא פשוט

כי האווירה במשפחה לא כל כך

זורמת מאוחדת ומגובשת, והם פשוט

לא מרגישים חלק מאיתנו.

אין לך שליטה על הצד שלה. רק על שלךמשה

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

נכון. אבל יושב עלייאוריאנה
'אוריאנה שזה יושב עליי'משה
תנסי לכתוב קצת ולגשש בנפש מה באמת כואב לך. מרגיש לי כמו  משהו משפחתי או אחריות שלקחת על מישהו אחר.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

לא רוצה להכניס לך רעיונות לראששלג דאשתקד

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.


בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

כן כנראה. אין איזה טראומה מהעבר.אוריאנה
פשוט לא היינו הכי קרובות, עכשיו כשהילדים ממש בגילאים קרובים זה מציק.
פשוט כואב...ארץ השוקולד

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

היי מכיר קצת מקרוב.. עובר משהו מאוד דומה..אבי שם

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

סורי אם כתבתי בביטחון מדי..אבי שם

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

טוב מאד שאת רגישה לענייןזיויק

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

קשה מאוד מאוד מאוד!!!מחפש אהבה

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..

❤️❤️❤️אנוני.מיתאחרונה

אולי יעניין אותך