במקרה הטוב דו ספרתי.

להלן תשובות לכל השאלות (קיבלתי במייל מאתר the marker)
הודעת הוואטסאפ שמשגעת את המדינה: כמה כסף תקבלו מהבנקים בפרשת העמלות?
בהודעה המופצת ברשתות החברתיות נכתב כי בשל הסדר פשרה שנחתם בין הבנקים ללקוחות שהתאגדו בתביעה ייצוגית כל מי שהחזיק חשבון בנק בין 1990 ל-2008 זכאי ל-2,500 שקלים. בפועל, הסכום נמוך בהרבה ויש לכם רק עוד 9 ימים לדרוש מהבנקים פיצוי של כמה שקלים בלבד
הודעת וואטסאפ ששוגרה אתמול לעשרות אלפי ישראלים על החזר שהם צפויים לקבל מהבנקים עוררה סערה. ההודעה בישרה על פיצוי כספי משמעותי שצפויים לקבל לקוחות הבנקים על סמךהסדר פשרה בתביעה ייצוגית בגין תיאום עמלות. ההסדר אמנם אמיתי, אך הסכום שנכתב בהודעה, 2,500 שקל, אינו נכון, וצפוי להסתכם בכמה שקלים בודדים לכל לקוח.

בסוף חודש מאי 2015 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב הסדר פשרה בתביעות הענק שהוגשו נגד הבנקים בטענה כי חמשת הבנקים הגדולים תיאמו ביניהם עמלות - טענה שהתובעים התקשו להוכיח. לפי ההסדר הבנקים יפצו את הלקוחות בסכום של 35 מיליון שקל - אך מכיוון שמדובר בקבוצה גדולה שעל הבנקים לפצות - הפיצוי יסתכם כאמור בשקלים בודדים לכל לקוח. המועד האחרון להגשת הבקשה לקבלת פיצוי הוא 13.9.15 - כלומר נותרו עוד 9 ימים.

בהסדר הפשרה נקבע שהבנקים יפצו כל אדם או תאגיד שניהל חשבון בנק בבנקים הפועלים, לאומי, דיסקונט, מזרחי, טפחות והבינלאומי בתקופה שבין 1.1.1990 לבין 30.6.2008. מי שמחזיק באותו חשבון הבנק מאז ועד היום יקבל את הפיצוי באופן אוטומטי לחשבון הבנק שלו, ואולם מי שהחליף מאז חשבון בנק נדרש להיכנס לאתר האינטרנט של הבנק ולמלא את הצהרה כי החזיק חשבון באותו הבנק, כמו למשל בדוגמה הזאת באתר בנק הפועלים.

לקוח שסגר מאז את חשבון בבנק ולא שמר תדפיס חשבון, יידרש לחתום על ההצהרה בפני עורך דין - פעולה שבוודאי לא מצדיקה את עצמה כאשר מדובר כאמור בפיצוי בסך שקלים בודדים לכל לקוח.

הסדר הפשרה שאושר בבית המשפט המחוזי בסוף חודש מאי הביא לסיומה את אחת הפרשיות הגדולות שהסעירו את המערכת הבנקאית בשנת 2009 כשהממונה על הגבלים העסקיים רונית קן קבעה כי הבנקים העבירו ביניהם מידע לגבי עמלות, באופן שאיפשר להם להתאים את מחיר העמלות שגבו מהציבור. הממונה קבעה זאת לאחר חקירה מורכבת שנמשכה שנים, שבמהלכה חוקרי הרשות השיגו מסמכים המתעדים את החלפת המידע בין הבנקים.

ואולם הבנקים עירערו על קביעתה של קן לבית הדין להגבלים עסקיים, ולאחר שנים של התדיינויות, הממונה על ההגבלים פרופ' דיויד גילה התקשה לעמוד מאחורי קביעתה קן ועל כן תמך בהגעה להסדר פרשה, שבמסגרתו הבנקים ישיבו לציבור סכום של 70 מיליון שקל - העיצום המרבי שבסמכותו של הממונה של הממונה להטיל בהליך מינהלי. הסדר פשרה אחד כאמור כבר נחתם על מחצית מהסכום, ואילו בתיק האחר טרם הושגה פשרה.

בפסק הדין, שבו אושר הסכם הפשרה כתב השופט אליהו בכר כי "נקודת המוצא העיקרית להליך זה היוותה עובדה ולפיה הממונה הוציא לאור את קביעתו בעניין היות העברת מידע הנוגע לעמלות בגדר הסדר כובל בין הבנקים. קביעה זו היוותה קרן יסוד מוצקה לתובענות הייצוגיות. מרגע ביטולה של קביעה זו במסגרת פסק דינו של ביה"ד להגבלים עסקיים, מתאריך 15.6.14, נותרה כמות מועטה ולא בולטת של ראיות בתיק. במצב דברים זה, הסיכוי לקבל את הבקשה ובעקבותיה התובענה כייצוגית, הפך להיות סיכוי נמוך ביותר. מעבר לזאת אין לשכוח, כי בקביעת הממונה לא היתה כל טענה לפיה הבנקים תאמו ביניהם מחירי העמלות, אלא הקביעה היתה שהמידע שהועבר ביניהם סייע להם ביישור קו וביישום אסטרטגיות העמלות היחסי במדד יוקר העמלות שפרסם בנק ישראל, פרקטיקה העלולה להוות הפרה של החוק, אך בוודאי חומרתה פחותה מפרקטיקה של תיאור מחירים".

עוד כתב השופט בכר בפסק הדין כי "ללא הסדר אליו הגיע הממונה עם הבנקים, היה קושי גם לממונה לעמוד מאחורי קביעתו לאור העררים שהוגשו". בהמשך פסק הדין כתב כי "קיים קושי לא מבוטל בהוכחת התובענות הייצוגיות" וכי "הסכומים המוצעים כחלק מהפשרה הינם כאמור סכומים שלא בהכרח היו משתלמים ללקוחות הבנקים, לו ההליך היה נמשך עד תומו".

הכתבה פורסמה באתר TheMarker

ועד משהומקור:http://www.jdn.co.il/news/552447)

אתמול הופתעו מאות אלפי ישראלים לקבל הודעה בלתי-רשמית שהופצה, בה נאמר כי ייתכן והם זכאים לקבלת פיצוי בסך אלפי שקלים מהבנק שלהם, במסגרת הסדר פשרה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד הבנקים הגדולים, בגין תיאום עמלות.

“חברים, לכל מי שהיה חשבון בנק בין השנים 1990 ל-2008 באחד מהבנקים, מגיע לו זיכוי בסך 2,500 שח שנגזר על הבנקים לשלם במסגרת הסכם פשרה של הבנקים כנגד תביעה ייצוגית נגדם. תפנו לבנק עד ה 13.09 ותדרשו את המגיע לכם”, נכתב בהודעה בתוספת שלושה סימני קריאה. “גשו לבנק ותבקשו את הפיצוי הזה. אל תוותרו, כי הם בטוח לא יעשו את זה בשבילכם”, הגיע הטיפ בסוף.

אז לפני שתרוצו לחדש את הסלון על חשבון המתנה שנפלה עליכם מהשמיים, כדאי להבהיר את העובדות: היה תיאום מסוים בעמלות, הייתה תביעה ייצוגית ויש גם הסדר פשרה במסגרתו חויבו הבנקים לשלם ללקוחותיהם 35 מיליוני שקלים. רק מה? באותם הבנקים הוחזקו באותה העת מיליוני חשבונות. חשבון פשוט מעלה כי גובה ההחזר שתקבלו יהיה לכל היותר עשרה שקלים בודדים…

דין פרוטה כדין מאה, אז הנה הדרך בה תקבלו את ההחזר: מי שממשיך להחזיק בחשבון הבנק בגינו הוא אמור להזדכות, יקבל את הסכום הפעוט ישירות אל החשבון, מבלי צורך להירשם, אך אלו שסגרו את החשבון או העבירו אותו לבנק אחר, נדרשים למלא טופס באתר האינטרנט של הבנק הקודם ולצרף אליו הוכחה על קיומו של החשבון שנסגר. המועד האחרון להרשמה הוא בערב ראש השנה הבעל”ט – בעוד 9 ימים.

הסיפור החל כאשר חמשת הבנקים הגדולים בישראל – הפועלים, לאומי, מזרחי-טפחות, קבוצת דיסקונט וקבוצת הבינלאומי – הואשמו לפני מספר שנים על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים כי העבירו ביניהם מידע על העמלות, אשר שימש אותם לצורך קביעת מחיריהן. מכאן המרחק עד לתביעה ייצוגית הייתה קצרה. בשל קשיים משפטיים בהוכחת הטענות לקרטל, הגיעו הבנקים להסדר פשרה עם מגישי התביעה הייצוגית, במסגרתו ישיבו ללקוחות, כאמור, סכום של 35 מיליוני שקלים.

הכל 35 שקלים לבנאדם - ותרשי לי להניח שהיו להרבה יותר ממליון אנשים חשבון בנק... (מה שכן, אם לאדם אחד שני חשבונות - הוא יקבל זיכוי אחד בבד. כלומר זה פרסונלי ולא על פי מספר החשבונות).

אלא אם כן רובם של האנשים העבירו את החשבון 2008 והלאה לחשבון אחר, ולא יטרחו לחתום על תצהיר/לצרף תדפיס של הבנק הקודם כולל הצהרה - ואז הסכום יעלה כי יחולק בין פחות אנשים...

ועדיין, אני לא מאמין שמישהו יזכה לראות מזה יותר מאשר 40 שקלים וזה במקרה הממש ממש טוב... מגוחך

אם יש לכם, אתם לא זקוקים לחתימת עורך דין, מספיק לצרף את צילום התדפיס...ואז זה בחינם. (מצד שני אם הסכום יהיה פעוט כל כך, ייתכן שהבול והמעטפה יעלו יותר )

ובסנקציות הכלכליות האישיות.
 

גם סתם חיילים לא שואלים אותם מה הם רוצים להם אפילו לא מציעים מסלולים מותאמים לאורח חייהם.

צריך להיזהר לפעמים מחופש מוגזם. ולנהייה אחרי מה שהעם אומר.

מבחינה בטחונית (אולי לא כל כך שייך אבל ממליצה לשמוע את ד"ר

מרדכי קידר בנושא "איך איראן קיבלה הסכם כל כך טוב?)

כמעט שבת שלום לכולם!

אף אחד לא הכין אותי למפגש עם הלוף. וככה הצבא שינה אותי. יצאתי היפרוסמי. די שרוט נהייתי מאירועים שונים לחלוטין.

ואולי לא

זה לא באמת משנה

מה שמשנה זה מי אתה/ מה אתה רוצה/ בוחר לעשות עם החיים שלך

אם סביבה עלולה לשנות אותך

סימן שגם היום הסביבה מגדירה אותך/ מחליטה בשבילך

לא משנה איפה תהיה

אתה זה שאחראי לעצמך

אף אחד לא באמת משנה אותך

אלא אתה בוחר/ מאפשר את זה

אז ככה:

א. אנחנו מתגייסים לצבא כי זה מה שנכון לעשות. זו מצווה. והארגון צריך חיילים במגוון סוגים ותחומים.

ב. זו הכללה פזיזה וחפוזה להסתכל על הצבא ולא על האנשים שמרכיבים אותו. יש אנשים שירצו שתשתנה ויש אנשים שלא. יש מקומות שיותר ויש מקומות שפחות. ככל שאתה יותר "נמוך" בהיררכיה שם אתה דווקא פוגש יחס אחר וטוב. אני יכול לומר שאצלי רוב מוחלט מקבל אותנו הדתיים באהבה אדירה, ויש אפילו כמה שקצת התקרבו (אפילו רק בדעות) בעקבות המפגש איתנו. בנוסף, בטירונות שלי (לא קרבי) הייתה לידי מחלקה של ביינישים מבוגרים, ומפקד המחלקה שלהם ביקש במיוחד לקבל מחלקה כזו כי הוא מרגיש שזה מפרה אותו.

כלומר, הרבה תלוי בך. לא רק להאשים ולהסתכל בעוינות על אחרים. תדאגו להצדיק את האהבה שאתם רוצים, ואם לא אהבה אז לפחות כבוד. תדאג להיות מי שמקדש שם שמיים בהתנהגות שלך (יש אצלנו אנשים שבמפורש אומרים שהם לא מקללים בשיחה איתי. לא כולם אך בהחלט יש. זה לא פלא?).

ג. אם אתה בא דרך מסלול מסודר אז יש לך גב חזק מאחוריך. ככה זה למשל בישיבות ההסדר ולכן המסלולים פורחים והבחורים יוצאים באותה רמה רוחנית כמו שנכנסו (ולפעמים אפילו יותר, עד כמה שזה נשמע מוזר לאוזן החרדית).

ד. בגלל שהמבט, בסופו של דבר, הוא לא רק שלך עליך אלא של התמונה הגדולה אזי אפילו מסלול שאולי הוא לא הכי תורם שבעולם (ואני בטוח שלא מדובר על משקי ממטרות) עדיין מועיל לטווח הארוך. אם הציבור החרדי, כמכלול, יצטרף לצרכי הצבא אזי ייפתחו מסלולים, אפשרויות ואפיקים נוספים וגם הצבא יהיה מוכרח להתאים את עצמו יותר לצרכים של האדם הדתי והחרדי. אבנים שחקו מים.

ה. לא מעט מההסתכלות על החרדים היא דבר שהם הביאו על עצמם. בעבר הם התגאו בזה, ועכשיו לצערם המחיר מתחיל להיפרע. לא מאוחר לתקן, וזה בהחלט אפשרי.

ו. לא נדבר על גלית דיסטל עצמה כי היא לא הענין, אבל גם עלינו בציונות הדתית יש כל הזמן טענות ויש כל הזמן מאבקים למרות שאנחנו מתגייסים הכי קרבי, עובדים ועמלים, לומדים ותורמים ומהווים חלק אינטגרלי מהציבור. אבל אנחנו לא עושים את זה כי "הם רוצים" אלא כי זה מה שנכון. ואנחנו מתאמצים לדאוג למה שאנחנו צריכים בתוך המסגרות השונות. ובסופו של דבר, השמאל הקיצוני הוא פחות מחמי מעם ישראל. הסיכויים שתיפול בחברה טובה הם דווקא גבוהים. כמובן תמיד יהיו בורים וטיפשים, ואפילו רשעים - אבל כמו שאמרתי, פעמים רבות אתה בעצם ההתנהגות שלך והיראת שמיים שלך תוכל לשנות את המבט. (וכן, לפעמים גם קצת ויכוחים ודיונים עם אחרים).

ז. השתדלתי מאוד לשמור על שפה ושיח אחר בתגובה הזו, ללא אמוציות. אני מקווה שזה ניכר. הפעמים הקודמות התדרדרו מהר וחבל. אני מצידי משתדל, אנא גם אתה (ואתם).

צבא זה לא תכנית לפי בקשתך

והשיבוץ לצבא לרובנו פשוטי העם הוא לפי צרכי צבא

אפשר להתדיין על כמה התפקיד הספציפי משמעותי, או על היחס והאם מנסה לשנות או לא. וכמובן כדאי לעשות צעדים בשביל לשפר את המצב בצבא והיחס לחרדים, חיילים וכו.

אבל כל זה לא מוריד מהחובה החוקית (והמוסרית, לעניות דעתי) להתגייס ולקחת חלק.

מילא היית אומר את מה שאומר ושבגלל זה אתה מנסה לשנות שיבוץ

אבל להשתמט? להוציא עצמך מכלל ישראל? לעבור על החוק ולהגיד "מזל טוב" תוך שאתה יורק על ציבור המשרתים במעשיך?

לא ולא. שום לגיטימציה. 

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

אני מבין שאת מהוותיקות פה

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..