קטע שלי.. אשמח מאוד לשמוע דעתכם.צמר גפן מתוק

לנשים נשואות  מותר הכל.

 

לנשים נשואות מותר הכל.

להתקשר אליך שבועיים אחרי החתונה, למרר בבכי על הבעל המתוק והאהוב שחזר לצבא.

מותר להן לענות לך להודעה ששלחת אחרי יום יומיים שלושה ושבועיים אחריי.

מותר להן לשכוח ממך לשנה שנתיים או אפילו שלוש

ולפגוש אותך באוטובוס איזה יום אחד ולהצטער נורא על שכך היה.

(לא. זה אכן לא אשמתן)

מותר להן לדרוש ממך להשקיע עבורן באירוסין בשבת כלה

ואיך בל נשכח את היום הגדול והמכריע-יום החתונה.

מותר להן לדרוש ממך לעשות ככל אשר יחפצו

סתם כי הן כלות

ולכלות מותר הכל.

מותר להן להעליב אותך לפגוע בך ולהיזכר בך רק כשהן צריכות אותך

סתם כי הן נשים נשואות.

אז אני עוצרת את זה פה ועכשיו.

לנשים נשואות לא מותר הכל.

להפך.

אפילו אסור.

אסור להן להעליב אותך או לפגוע בך

או להיזכר בך אחרי שנה

ולהצטער על הזמן האבוד.

הן לא מורמות מאף אחת

גם אם המטפחת שלהן עוברת את הכמה סנטימטרים הטובים למעלה.

נכון שהקשר משתנה.

נכון שהבעל חייב להיות במקום ראשון

וכל השאר במינון הנכון.

אך אין זה מתיר

לפרוץ את הסכרים

לשבור את גבולות

לשכוח מזה אומר להיות בן אדם.

אשת חיל מי ימצא.

האומנם?

 

** הקטע הזה מכליל, אך ברור לי שלא כולן כאלו.

מפה לשם. גם אתם חוויתם דברים דומים?

כיצד אתם מתמודדים? 

מאוד מוכר..):אבי אבי
גם בכיוון ההפוך, אחד החברים הכי טובים שלי התחתן לפני שנה ושכח ממני בערך, זה נורא..אני אישית לא יוצא מזה..
מוכר מאד. מוצאים את האיזון בין לשכח לחברה נאמנה באמתנפש חיה.
תודה לכם על התגובות! באיזשהו מקום זה מנחם..צמר גפן מתוק


מזדההשירוש16

לדעתי מדובר בסגנון מסוים.

יש נשים שהן בידיוק להפך.

אבל ברור שזה עסק מעצבן...

בתור נשואה- נעלבתי.כמו צמח בר
סתם...
אני מבינה על מה את מדברת. בהחלט מכירה כמה וכמה בנות שהתחתנו ו"שכחו" מהעולם...
כשהתחתנתי הבטחתילעצמי שאני לא אהיה כזאת מגעילה.

ואיך אני היום?
את זה תשאלי את חברות שלי


יכולה רק לומר שזמן וכוח זה לרוב עניין של רצון. אם רוצים-מוצאים זמן לחברות. אם רוצים- לא מעופפים בחתונה ושמים לב לכולם. אם רוצים- שומרים על קשר.
יש מקרים בודדים מאוד שזה באמת לא עניין של רצון אלא של נסיבות החיים. אבל הם בודדים, נקודתים וספציפיים.

ומי שבוחרת שלא לרצות? טוב נו, זו בעיה שלה.
אני לא בטוחה שאני רוצה חברות כאלו..
בעוד כמה שנים היא תפקח עניים ותחפש את החברות שלה..
אני כל כך מזדהה...ציון חמדתי
יש לי כמה חברות נשואות ולפעמים אני גם מרגישה ככה...
איך אני מתמודדת?
מתפללת שאני לא יהיה כזאת...
אני כל כך מזדהה...ציון חמדתי
יש לי כמה חברות נשואות ולפעמים אני גם מרגישה ככה...
איך אני מתמודדת?
מתפללת שאני לא יהיה כזאת...
מוכרzm
גם לי הייתה חברה ממש טובה שמאז שהיא הכירה את בעלה היא התנתקה לגמרי, כל שיחה מתחילה בכמה זמן לא דיברנו ומסתיימת בחייבים להפגש. כמובן שלא נפגשים פשוט בגלל שמשום מה נשכח ממנה בסוף כבר נמאס לנג'ס ולשלוח שוב ושוב הודעות שלא יובילו לכלום.
עצוב שאחרי שעוברים עם חברה תקופה ארוכה ורואים את כל התהליך שהיא עשתה והיא את התהליך שלך שחוסמים דווקא ברגעים של הכי אושר, כשהיה קשה לשמוע שוב ושוב על משברים היה הכי הרבה שיחות וקשר חזק דווקא שטוב פתאום הקשר נעלם זה הכי כיף לשמוע שטוב וששמחים.
אני פשוט החלטתי לוותר, לא להשקיע בקשרים שהם חד צדדים, חבל על המאמץ והאכזבות.
יצא ממש ממורמר, שזה הכי לא אני ב"ה בכל שלב בחיים ה' מפגיש אותנו עם האנשים שמסייעים לנו להתמודד להתחזק ולהתקרב אליו;)
זה נכון אבל זכותם.. עד שמצאו את החצי השני שלהם.dora

מה הם אשמים שאת עדיין משועממת

אז נסי לחפש חברים חדשים..

zm
בוודאי שאני לא מצפה שהקשר יהיה אותו הדבר, אבל אפשר להשתדל, וקצת לנסות. אם אדם מתחתן זה לא שאין לא שוב דבר נוסף בחיים. עדיין הוא הולך ללימודים כרגיל רוב היום לא נמצאים ביחד, אין שום סיבה לא להתקשר ולנסות לדבר שיחה אמיתית, אפילו של כמה דקות.
לא מדברת על יציאות או שיחות לתוך הלילה אלה קשר בסיסי מתוך הכרת תטדה על מה שהיה.
צודקת.. עדיף לא לשפוט אותם יותר מידי. משום מה אני בטוחהdora

שזה לא מרוע.

אגיב בצורה מסודרת...צמר גפן מתוק

אני בהחלט חושבת שמדובר באופי. יש לי כמה חברות נשואות שלא מתנהגות כפי האמור לעיל, אולם - חוויה לא נעימה, כמו זו, זה משהו שגם כשאתה מחליט לשחרר ממנו ולהרפות הוא עדיין יכול להשאיר עקבות ולפתח בך רגישות יתר למציאות כזו,

כמו צמח בר- אני מתנצלת שנעלבת!  אם כי באיזשהו מקום אני חושבת שהתחושה הלא נעימה שהתעוררה בך בעקבות הדברים בהחלט יכולה להעיד על נקודה אמיתית שקיימת פה והבנה על מדובר.  כמו שכתבתי למטה וגם למעלה עכשיו, מדובר באופי ולא כולן כאלה.. אני מסכימה איתך לגבי האמירה האחרונה שמדובר בסוף בסוף ברצון. 

ודורה- זכותם ? אני חולקת. ואסביר. הם לא אשמים שאני עוד מחפשת, והאמת שהרצון לקשר לא נובע משעמום. מדובר על קשר עם חברות ילדות שעברנו את הכל ביחד.. כשמדובר בקשרים מהסוג הזה, מהקשרים האלה שאתם מבטיחים לעצמכם בגיל 16 שהחברות תשאר לנצח, וזה מתנפץ לך, אתה לא חושב על שיעמום.. אתה חושב על האנשים הטובים, החברים שהקיפו אותך ונתנו לך הרגשה טובה כשאתה איתם. ואתה כמהה לקשר מהסוג הזה. עכשיו, כחלק מתהליך התבגרות בחיים, וכשחברות מתחתנות פתאום מבינים שקשר לנצח זה אשליה לרוב, ושהחיים מזמנים לך כל הזמן חברים  חדשים...מה שבעיקר מפריע לי וזה מה שניסיתי להעביר בקטע הזה, זה התפיסה שאם את כלה..נשואה.. מותר לך לחרוג מהכללים. להתנהג איך שאת רוצה, לומר מה שאת רוצה, לדרוש מה שאת רוצה. כי את הרי כלה! את נשואה! איפה הגבול פה?? ותאמיני לי.. יש גבול.... אני מדברת מדם ליבי על חוויה מאוד לא נעימה שעברתי.. אני נמצאת במקום ב"ה שהצליח לשחרר את החוויה הזאת, ב"ה הצלחתי להתקדם ולהיות במקום אחר שטוב לי, עם האנשים שטוב לי איתם... וזה בסדר שכולם ממשיכים הלאה.. ככה זה החיים. אבל יש דברים שאם לא יאירו את עינהם הם פשוט ימשיכו...

עין טובה זה שריר חשוב שחייבים לאמן ולפתח. אני כתבתי את הדברים מנקודת מבטי, ומנסה לדון לכף זכות. אבל מצווה גם להוכיח את עמיתך. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.  

מבינה! מאוד!נשואים פלוס
יותר מידי טוב אפילו...
פגועה!
התלבטתי מה אומר לבת שלי שתבוא בת 15. עם חברה שהיא אחות. האם אנפץ חה את האשליה?! בסוף החלטתי לצאת מנקודת הנחה שאני לא. מתחרטת על שום חלק בחברות שהיתה ואיננה.. ומה שהיה היה טוב ומעכשיו.. אמשיך קדימה.
וכן... צריך לדעת למצוא חברת אמת. וכן.. חברות שגדלנו איתם פתאום מרשות לעצמן לזרוק אותך.. וכן..)-;
ראיתי משפט יפה..'אדם שבוחר לתת את כולו למישהו, יקבל או חבר לחיים או שיעור לחיים.

בהצלחה!!
אני מבינה את הכאב.. יצא לי כמה פעמים לראות את זה קורה.dora

אמא שלי תמיד היתה אומרת לי החבר הכי טוב זה מי שיהיה בעלך... אז אולי אני כבר הכנסתי לי את זה לראש אז אין לי יותר מידי ציפיות מחברות כשהן כבר נשואות וגם תמיד יהיו עוד שישארו רווקות. 

בכל אופן תחשבי שיש לנשואות במיוחד טריות, מלא דברים חדשים בחיים להתמודד איתן, לא כולן לוקחות את זה בצורה קלילה ולפעמים גם יש בעלים שרוצים את האישה לידם. אז יש מיליון סיבות ..

 

 

כמה דברים:כמו צמח בר
א)לא באמת נפגעתי.. וכתבתי את זה שם..
ב) זה לא עניין של אופי, זה עניין של החלטה ורצון. כל אחת יכולה להחליט לנהוג ככה.
אני יודעת, אבל לפרפאזה..צמר גפן מתוק


שקטה-מיוחד

אנשים לא אוהבים שאומרים להם את האמת בפנים

תודה לכם!צמר גפן מתוק


בתור נשואה...בת 30

נראה לי שזה מאוד הגיוני וטבעי שבשנה הראשונה והשניה בני הזוג יתחפרו להם בתוך עצמם ורק מדי פעם יגיחו להגיד שלום.

לא כולם כאלה, ולא לכולם טוב או מתאים להיות כאלה. אבל יש זוגות שכן. אני יכולה להעיד על עצמי שארועי השנה הראשונה וגם אחר כך דרשו ממני את מירב הכוחות שלי. כל הפנית כוחות מכוחות הנפש כלפי אדם אחר היתה באה על חשבון הקשר הנבנה בינינו.

עם הזמן- זה משתחרר, ולכן הרבה פעמים חברויות ישנות חוזרות לחיים אחרי שנה או שנתיים.

ואם זה כך, יש בזה גם דבר נכון.

לא אומרת שצריך להתעלם ולשכוח מחברויות שלפני הנישואין, אבל בהחלט צריך לדעת שאת רוב האנרגיות משקיעים בלהפוך את בן או בת הזוג לחבר או לחברה הכי טוב/ה.

אוקיי ואת מצפה מהחברות להקפיא את עצמן לשנה - שנתיים??מקרוני בשמנת
ולגבי זה הנדרשים הרבה כוחות נפש - נו, בשביל מה יש חברות? למה לא לשתף אותן, לפרוק ולהתייעץ?
למה לא?
לא, זה לא זכותם.הקולה טובה

אין לאף אחד זכות לפגוע באחר

או להתיחס אליו בזלזול.

אין לאף אחת זכות לצפות שכולם יעשו בשבילה בלי שתצפה מעצמה להחזיר בחזרה.

 

כשאני הייתי כלה- לא ציפיתי מאף אחת שתעשה בשבילי כלום.

ומי שבכ"ז עשתה ועזרה ותרמה- הייתי אסירת תודה.

שבוע אחרי החתונה כבר הזמנתי לארוחה חברה טובה שעזרה לי המון (ארגנה את השבת כלה וליותה אותי בחתונה)

והיה לי ברור- שכמה שאני צריכה להשקיע בבית שלי, זה לא סותר השקעה בחברות.

הפוך- אם אני חולמת על בית של חסד, של עשיה ותרומה לאחר- זה חייב להתחיל ככה.

זה חייב להיות בית שבו גם שבועיים אחרי החתונה, אם חבר של בעלי בבאסה כי היה דייט נוראי- אז אני נותנת לבעל לעזור לו ולנחם אותו. או שנזמין אותו אלינו כדי שיתעודד קצת..

 

למה ברור לכולם שזוג טרי טרי יכול ללכת לשבת שלמה אצל ההורים- אבל לא יכול להקדיש שעה של שיחת טלפון\ארוחת ערב עם חבר\ה?

 

ואז יום אחד אותו זוג שנכנס לבועה יתעורר- ויגלה שנעלמו לו החברים, כי חברות זה דבר שצריך להשקיע בשבילו. 

 

זה שהקב"ה עשה איתי חסד, ואני התחתנתי, לא נותן לי שום פריבילגיה על האחר שטרם זכה. הפוך- הוא נותן לי חובה "עזוב תעזוב עימו" לעזור לו. בין אם בלנסות לשדך או לפחות להיות שם בשבילו כחבר\ה.

יפה מאד!!!-רוני-

גם אני בתור נשואה משתדלת להתנהג כך...

אני מתנצל שאני שובר קצת את ההזדהות הכמעט כלליתmatan

אבל עם כל הכבוד לך- צאי לרגע מעצמך.

יש דברים שלא עושים- לפגוע, להעליב, לדבר לא יפה, זה גבול אדום שלא צריך לקבל מאף אחד.

אבל רוב האנשים לא פוגעים בכוונה, אלא את נפגעת בגלל שאת מצפה למשהו והוא לא קורה,

או שבטעות נאמרים דברים שאת נפגעת מהם.

אדם נשוי מחוייב קודם כל לבית שלו- גם גבר וגם אישה. מרגע שמתחתנים, הקשר משתנה,

מאוד

מאוד

מאוד.

לא, זה לא בקטנה, זה לא שאת לא חשובה, אבל זה באמת חשוב להבין- זוג צריך את הזמן שלו,

כשתתחתני תביני, שזה לא מחוסר חשיבות שלך, את חשובה, ויכול להיות שהיא אפילו חושבת עלייך

הרבה יותר משהיא מתקשרת, אבל בבחירה בין עשרים דקות עם בעלה בבוקר או את- אז את מפסידה,

ואם בעלך היה מעז לעשות את הבחירה ההפוכה, הוא היה מקבל ממך קיטונות של עלבון וזעם.

גם לי יש חברים שהתחתנו, הקשר שלנו שונה לחלוטין, החבר הטוב ביותר שלי כמעט ולא נפגש איתי, נסיבות החיים-

ועדיין מקפידים לשמור על קשר.

אם היית חושבת רגע על חיים של נשואה אולי היית מבינה באיזה מצב היא נמצאת.

יש לה לתחזק מע' יחסים עם בעלה(עד שלא תהיי שם לא תביני...), עם ההורים שלה, ההורים שלו, לימודים או עבודה,

תחזוקת בית, זה המון אחריות והמון מה לעשות, אז כן- נדחקת למקום לא ראשון ברשימה, נפגעת- בעיה שלך, היא לא עושה

שום דבר לא בסדר, היא רק חיה, ויש לה מספיק מה לעשות ועל מה להרגיש לא בסדר חוץ ממך.

היא לא שוחכת מה זה אומר להיות בן אדם, והיא לא מתקשרת פעם בשנה כי לא אכפת לה, אלא כי אכפת לה, וזו הדרך שיש לה.

לגיטימי לגמרי שהיא תבנה חיים בלעדייך- מה לעשות, את לא התחתנת איתה, גם אם אתן חברות ילדות, היא בונה חיים חדשים

לגמרי עכשיו. צריך לשמור על קשר עם החברות, כמה שאפשר ומצליח- וכחברה, את צריכה להיות בשבילה לא עוד מישהו שהיא לא בסדר כלפיו, אלא להעריך כל מה שהיא עושה בקשר, כי הוא לא מחוייב בכלל.

יש משהו במה שאתה אומר...נשואים פלוס
אבל קשר שבנוי על שנים של נתינה, תמיכה והדדיות..
וברגע אחד של טבעת הופך להיות כמעט חד סטרי..שום הגיון לא יועיל לכאב!
וכן.. יש נשים נשואות שמרשות לעצמן להשתמש בחברה הרווקה..
מי ש"מרשה לעצמה להשתמש בחברתה הרווקה"סתם מגיבה

בדרך כלל לא התחילה עם זה עם הנישואין. קשר הדדי לא הופך להיות מנצל. מה שמשתנה הוא המינון של הקשר. אכן, יש קשרים שמבוססים על מניע של אינטרס, ומהותם משתקפת לאחר שהאינטרס בטל, אך במקרה של חברות אמת האכפתיות לא נעלמת.

לא הסכמתי עם הכמה שורות האחרונות שלך..כמו צמח בר
"להעריך את כל מה שהיא עושה"
לא יודעת. מנסיוני כנשואה- אפשר למצוא רגעים שבהם יש זמן להתקשר ולהיפגש עם חברות..
כשהבעל בתפילה.. כשנוסעים ללימודים/לעבודה ובעוד מלא הזדמנויות..
זה ממש לא חייב לבוא על חשבון הקשר עם הבעל.

במיוחד בשנה הראשונה, כשעוד אין ילדים.. וזמנים שהבעל לא נמצא הם זמנים "מתים"
אז במקום לקרוא ספר/לראות סרט/כל דבר כזה-אפשר להתקשר לחברות.

אני הראשונה שתאמר שהקשר לא נשאר אותו הדבר.. החיים משתנים. אבל מכאן ועד מחיקת כל קשר עם החברות- זה לא נכון ולא בריא.
וזה באמת מעליב. אם ב-א-מ-ת אין לך זמן אפילו לשיחת טלפון- תסבירי שאת משתדלת אבל לא מגיעה לזה. זה הדבר הכי מתבקש ובסיסי.
חתונה זה לא מוות. החיים לא נסגרים הרמטית ואין בהם מקום לאף אחד אחר.

אז הבעל לוקח תפקיד מרכזי מאוד, וממלא את רוב הזמן.. אבל תמיד אפשר למצוא זמן לחברות.. אם רק רוצים.
הגדרת נכון... מסכימה.נשואים פלוס
אני חושבת שרגישות היא חשובה גם בין חברות וגם כשנשואים
למה לא להעריך?matan

אני לא מבין מה הבעיה בלהעריך את עצם העובדה שהיא חשבה עליה בתוך כל זה,

זה שיש הרבה זמנים מתים זה נכון, תמיד, אבל הם לא באמת מתים-

הרבה פעמים צריך לנוח בהם, לדבר עם אמא\אבא\סבתא\אחות, לפכמים גם להיות קצת לבד.

 

שתעריך את זה שהיא מספיק חשובה כדי להיכנס לראש שלה שעסוק בכל-כך הרבה דברים אחרים,

זה רק מעיד על כמה היא חשובה.

ברצינות ?צמר גפן מתוק

איך אפשר לזלזל כך בבן אדם? מאיפה הפריבילגיה להתנהג ככה? לטעמי- זה שאתה נשוי לא מביא לך שום לגיטימציה שבעולם להתנהג בצורה כזאת. להעריך שאני בכלל עולה לה במחשבה בעוד היא עסוקה בהרבה דברים אחרים? התורה אמרה לא טוב היות האדם לבדו. אבל דרך ארץ קדמה לתורה. וכמו שמסבירים על מה שאנחנו אומרים בתפילה ״ לעולם יהא אדם ירא שמיים״- קודם תהיה בן אדם. אח״ כ ירא שמיים.

את צריכה להפריד בין פרשנות לעובדותmatan

את מפרשת את חוסר התקשורת כזילזול. החלטה שלך. לא חייב להיות ככה.

באיזו צורה? בלהיות עסוק מאוד בחיים שלך? בלהיות בעל דברים אחרים חשובים חוץ ממך?

כן- להעריך כל דבר שנותנים, כי הוא לא מובן מאליו. התורה אמרה לא טוב היות האדם לבדו ולכן היא יצרה מציאות

של איש ואישה- ואם חברים הם "אינטרס" כזה, אז זה באמת יסתיים ואם לא- אז לא.

מי אמר שהיא לא בן אדם או מזלזלת? זו ההסתכלות שלך על זה

 

ובעניין ה"אם רק רוצים"matan

אם רק רוצים אפשרלעשות הכל-

אם רק רוצים אפשר להפיל על כל אחד.

זה לא קשור תמיד לרצון, לפעמים הרצון לא יכול לבוא לידי מימוש בגלל הרבה סיבות חיצוניות, ובגלל רצונות אחרים, חזקים יותר.

 

נו... ואם רצונות אחרים מתעלים על זה זה לא קשור לרצון?כמו צמח בר

זה קשור.

זה פשוט אומר שברשימת הרצונות יש רצון חזק יותר.

ואם היא היתה רוצה- וודאי שהיא היתה יכולה לשנות את המיקום של הרצון.

ואת זה אני אומרת כנשואה, כן, לפעמים יש לי רצון להיות עכשיו בבית בנחת עם בעלי ולא לצאת עם חברות. זה בהחלט אומר שאני פחות רוצה לצאת עכשיו עם חברות. אבל הייתי מצפה מחברה טובה שתבין שהקשר לא יכול להיות כמו פעם.

מן הצד השני, אני אשתדל לשמור איתה על קשר בזמנים שנוחים ומתאימים, כי אני גם רוצה בקשר החברי איתה. רק בצורה אחרת...

 

(ואגב, אם תשים לב, אמרתי שברוב המקרים זה עניין של רצון.לא מדברת על מקרים דראסטיים וקיצוניים, אלא על זוג ממוצע)

ברור, התכוונתי שזה לא קשור לעצם הרצוןmatan

מה שהתכוונתי לומר שזה לא "רק" לרצות, צריך שהרצון יהיה מאוד בולט וחזק, כי יש המון רצונות שמקשים על זה,

והציפייה של חבר\ה שהם יתעלו מעל הרצונות האלו היא לא שייכת. לנשואים צריך כל הזמן לחדד כמה חשוב לשים לב

ולהשתדל כדי לחזק את הרצון הזה. לרווקים צריך לחדד כל הזמן- כמה לא ברורה העובדה שהם יועלו מעל הרצונות האחרים

ושאסור שהם יעשו את זה על חשבון רצונות מסויימים.

זה לא שהנשואים לא רוצים קשר אבל "לא נעים" להם, הם רוצים, רק לא באותה עוצמה שהם רוצים דברים אחרים,

זה לא אומר שהם לא בסדר, רק שיש להם המון רצונות יותר חזקים, ואם אנחנו מתרגלים להיות כמעט בעדיפות ראשונה

כחברים לפני הנישואים, אז הנפילה אחרי היא מאוד משמעותית, אפילו אם היא רק כמה שחייבים.

המצב הנכון הוא שכל צד שמח במה שהצד השני עושה, כל עוד אין פה ניצול, אלא רק באמת קושי של חיים.

קשר מנצל הוא בעייתי אבל הוא לא כזה נפוץ.

כשחברה שלי נשואה- מצליחה למצוא את הזמן ושולחת ליצמר גפן מתוק

הודעה, אני חייבת לענות. 

אבל כשאני שולחת הודעה או מתקשרת- היא לא חייבת לענות. להפך. יש לה לגיטימציה אפילו לסנן אותי ימים ושנים.. 

עכשיו סבבה. אחרי השרשור זה יש דברים שאני אומרת לעצמי, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, יש לה חיים אחרים, קשיים אחרים. מציאות חדשה ולא פשוטה להתרגל אליה.. עול, מעמסה רגשית, התמודדות עם ניסיון להכיל את הבעל ואת הילדים ואת שאר המשפחה ושכולם יחיו בשלום זה עם זה וללמוד ולעבוד ולחיות ולשמוח בחיים האלו...הכל נכון.

אין בי ציפייה שהקשר יהיה מה שהיה. הוא משתנה. הוא נהיה אחר. וככה זה הטבע בחיים.. אך בגלל הלגיטימציה הזאת יש כאילו תחושה שהיא מאפשרת הכל...לפרוץ את המחסומים ולתת תחושה לסביבה (נכון שזה תלוי הרבה באינטרפטציה שלי לדברים..) שהיא מורמת בגלל שהיא יכולה להתנהג איך שהיא רוצה, ואני- לא.

אז אולי זה גם המקום לבקש סליחה מנשואים ונשואות. סליחה שאנחנו לפעמים מסננים אתכם בכוונה... זה לא ממקום רע. אולי דרך לקרוא תיגר ולחשוף את הכאב שלנו - הרווקים.  

 

התחשות מחויבות שלך היא מדהימהmatan

אבל היא לא הכרח. לסנן ולא לענות בכלל זה באמת התנגות לא נעימה, פוגעת אפילו של חוסר יחס.

אפשר ללמד זכות גם על זה, אבל אין שום סיבה שתהיה לגיטימציה לצד אחד לעשות דברים שלצד השני "אסור".

בחברות אני לא משתמש בכלל במושג מותר ואסור... נראה לי קצ תכבד על חברות, אם הייתי צריך להתייחס לחברים

שלי על פי זה הייתי כנראה מזמן לא חבר שלהם. קשר נקבע על פי שני הצדדים- כל צד נותן מה שנוח לו והוא יכול,

ככל שנותנים יותר מקבלים יותר כמובן, והקשר מעמיק, אבל בסופו של דבר כל צד נותן מה שהוא יכול, אף אחד לא חייב

לשני שום דבר על הנתינה- מקסימום אם הושאלו או הולוו דברים הם צריכים להיות מוחזרים, אם לא רוצים לתת אותם

כמתנה.

אבל- אם לא חייבים לענות כשמתקשרים, לא חייבים, אין צד אחד שחייב יותר מהשני. אותו דבר לגבי לחזור להודעות,

המחיר של זה הוא הנמכת הקשר, אבל כל אחד בוחר את המקום שהוא רוצה ויכול להחזיק קשר, לדרוש מאדם להיות

חבר ברמה שהוא לא יכול\מעוניין רק כי הוא היה כזה, זה חסר טעם. הציפיה שלך פוגשת מציאות שונה, מכאן מגיעים

אכזבה, כאב ופגיעה. שיחה פתוחה על הנושא(ראיתי שכתבת שכבר היתה לך) יכולה לעזור לתאם ביניכן, ואז הציפיה

תהיה מותאמת למציאות. בכל מקרה החלשות הקשר היא פוגעת, ועליה עניתי לך בהודעות הקודמות.

אז את יודעת לצפות לרמת וסגנון קשר נכון- ואין זה אומר שאת חייבת דברים שהיא לא, ואתלא מתאכזבת כל פעם,

ולא כועסת. ואם את מבינה שהקשר משתנה, אז אמנם יש כאב מסויים, אבל הוא יעבור ו לא יתפוס יותר מדי מקום.

כדאי לשקף, להסביר ולדבר על מה שכואב לך. מתוך התנסחות של "קשה לי" "יעזור לי", לפעמים זה רק עניין של

להעלות את התחושה מולה.

אני מסכימה,צמר גפן מתוק

ויחד עם זאת, החלטתי להפסיק להלחם על הקשר הזה.

מתוך מחשבה שאני רוצה להלחם על מי שנלחם עליי.

אני מאמינה בכל ליבי שאם הקשר חשוב מספיק לשני הצדדים ניתן למצוא את שביל הזהב בין כל מהמורות החיים. 

אולי זה אגואיסטי מידי..

(חח לא אולי, יש פה מימד אגואיסטי, אהיה כנה עם עצמי ועם כולם..)

אבל לא הדחקתי את הכאב ואת התחושות שהוא מביא איתו, להפך.. התמודדתי איתו ונתתי לו הרבה מאוד מקום בתוכי, (גם על ידי כתיבת הקטע הזה, שהוא קיצוני גם קצת, יש לומר... ) ובכלל אני חושבת שבכל קושי שאנחנו עוברים בחיים חשוב מאוד לתת מקום וביטוי לכאבים שהוא מביא איתו ולא לדחוק אותם וגם לא לשפוט את עצמנו על שכך אנחנו מרגישים.. בסופו של דבר, דברים שאנחנו עוברים בחיים מעלים אותנו קומה ומאוד שמחתי שפתחתי את זה דווקא בפורום כזה בו יש מימד של אנונימיות. ומאוד החכמתי מקריאת הדברים.

 

הקטע הזה הוא לא סתם קיצוניmatan

הוא תוקפני, ועל זה הגבתי.

 

צריך לתת מקום לכאב, אבל גם זה במידה.

הוא תוקפני, אם כי..צמר גפן מתוק

בפסקאות האחרונות אני חושבת שקצת מיתנתי אותו.

באופן כללי הכתיבה שלי מאוד אופטימית ומלאת אמונה

והקטע הזה לא מייצג אותי.

אשמח לצרף לפה קטע אחר שכתבתי שאולי יאיר קצת אור אחר.

 

היא יושבת בצד החדר, החדר מסודר ובוהק ויש תחושה שכאילו הכל מחכים לבואו. המחשבות נודדות למקום אליו הן תמיד נודדות בתקופה הזו שלה חייה, מעסיקים-לא מעסיקים, לרגע מצפים, לרגע כואבים, עוד רגע והייאוש נכנס ללבב פנימה  הצפירה קוטעת בן רגע את מחשבותיה, מודיעה שהכלה הגיעה. ופתאום יש איזה שקט דק שאופף את החדר. השמלה שלה פשוטה אך יפה, האיפור עדין ולא מוגזם ועגיל פנינה קטן ולא מתחנף על אזנה.

מבטים חטופים לעזרת הגברים, כולם מסביבה קוראים לה התעוררי. מודיעים לה בקול גם אם היא לא מרגישה, התעוררי כי בא אורך. אך היא עדיין תקועה בסוף מעשה במחשבה תחילה. וכמה היתה רוצה להחזיר את המצב לקדמותו, לרגע אחד או שניים. להרגיש שוב את אותו רגש, את אותה תקווה שלא האמינה כי היא הגיעה לה. האם אז היא זכתה? ומה זה בעצם לימד אותה? אולי בעיקר לדעת להרפות מכאב שאפף אותה זה זמן רב.

&

הגשם הראשון של הסתיו מעיד על התחדשות. הוא מנקה את הרחובות ומביא לעולם אוויר חדש ונקי. בגלל זה הוא מגיע אחרי החגים, כי עכשיו העבודה האמיתית מתחילה. ובכוח הזמן הזה טמון עוצמות רבות הניתנות למימוש אם רק תאמין בכך.. החלטות חדשות, כמו כל סתיו. להתחיל מחדש למרות שכבר פעמים רבות התחילה. העולם שלנו מאופיין בהרבה מאוד בלבול. לא ברור לנו אם אנחנו בדרך הנכונה. אם עשינו משהו שלא היינו אמורים לעשות, אם אמרנו משהו שלא היה צריך להיאמר, והאם התנהגנו כראוי. אולם, היא נחושה. ואף על פי שיתמהמה,עם כל זה אחכה לו.

&

שלושה כוכבים נוצצים בשמים, כאילו מבשרים על שגרה חדשה שחוזרת שוב.  לנוכח האנשים העומדים ורוקדים  מחוץ לבית הכנסת הקטן והפשוט בסמטת רחוב צרה, היא מבקשת בשקט , חכי רגע,  אני רוצה להיפרד ממך ככלה לכלה.

אני חושבת (לצמר גפן מתוק)כמו צמח בר

שאת באמת עושה הכללה גסה מידי.

אם חברה תסנן אותי באופן קבוע גם אני אפגע.

 

לא יודעת למה חברה שלך עושה את זה, אבל זה בהחלט לא כולם.

תפרידי בין מה שחברה שלך עושה לבין מה שנכון לעשות ולבין מה שאני מאמינה שרוב הנשואים והנשואות עושים.

מסכימה....צמר גפן מתוק

רק שבכוחה של חוויה שלילית אחת...

לאמון לוקח זמן רב יותר להיבנות מחדש.

מעריכה את הדברים! 

אבל הלגיטימציה הזאת, כפי שאת מכנה אותה, היא אמיתית ולא בגללהדסדס

היותה "מורמת מעם" ,שזה פרשנות שלך להתנהגות החברה, אלא משום כורח הנסיבות.

זה עד כדי כך לגיטימי ,עד שהתורה פטרה את האשה הנשואה ממצוות "כיבוד הורים" ברמה מסויימת, שהרי עכשיו כבר "רשות אחרים " עליה.

לא מדובר רק בזמן /חוסר זמן,אלא בפניות נפשית ,רגשית וכן, גם מעשית-ההתמודדות הזאת של השנים הראשונות בנשואין לא פשוטה בכלל -זה כניסה לעולם אחר ,שבו יש כ"כ הרבה לעכל ולעשות,להרגיש,להפנים, לעבד, עד שגם אם יש לך זמן ,אתה פשוט לא שם-לא כי אין לך דרך ארץ,לא בגלל שאת 'מורמת מעם,אלא בגלל המצב החדש.

זאת גם הכוונת התורה" נקי יהיה לביתו"-ככה זה בשניה/שנים הראשונות לפעמים.

 

אל תסיקי ממה שכתבתי שאני לא מבינה את ההרגשה- מבינה ועוד איך, אבל צריך לדעת שזה שצד אחד נפגע לא בהכרח אומר שהצד השני פגע-מבינה? לפחות לא ב"קום ועשה".

לפעמים זה עניין של הרגשה, שכן-גם היא מובנת ולגיטימית, אבל אין צורך להפוך את הצד השני לרע ,מזלזל ,נצלן וכו...

^^^^^^renanaal


צודק ב 100% !!!רם


אבל אני כרווקה,מקרוני בשמנת
האם עליי לא ליצור חברויות כי יש סיכוי שיתחתנו וגם ככה החברות תלך לפח?!? האם אני אמורה כבר מעכשיו פשוט שלא יהיו לי חברות בכלל וזהו?
הרי בסוף בעזרת השם כולם מתחתנות, אז כולל יפסיקו באיזשהו שלב להיות חברות של ממש ורק יואילו בטובן להגיח לעולם ולמסור לי ד"ש מתוך הנישואים שלהן..

ואני מצטערת, לא קונה את זה שנשואה פתאום מחוייבת במליון קשיים אחרים. עם עד עכשיו, כל השנים הייתי כתובת לקשיים שלה, אז למה עכשיו הקשיים דחוקה מרחיקים בינינו?? זה נראה לי כל כך דבילי ומיותר. והנשואה תפסיד בכך. בגלל שאני רווקה אני לא מבינה את הקשיים שלה ואין לי איך לתמוך? מי שחושבת ככה אז בעיה שלה ושתהנה לה עם הקשיים שלה. חבל.
יש לי חברה נשואה ומתוקה עם שני ילדים ואנחנו אפילו לא גרות קרוב. אז אני מגיעה אליה והיא לא באה עד אליי, דבר סופר לגיטימי ומציאותי. מצד שני אין דבר שמשמח אותי יותר מאשר לראות שהחברות הדדית. כשהיא משתפת אותי בקושי או בשמחה, כשהיא מדווחת על התקדמות או נסיגה, כשאנחנו עדיין נהנות מבדיחות פנימיות ומבינות זו את זו בעניינים מסויימים - זאת תחושה נהדרת. ונראלי שזה לא גורם לה כ-זה סבל.

למה היא כנשואה "מגיחה" אליי ברוב חסדה??
לי אין חיים?
אז אגלה לכם - גם לי יש כביסות, כלים, נקיון, הכנת אוכל ועוד מענייני הבית. גם לי יש לארוז לשבתות ולכל יציאה. גם לי יש קשיים כלכליים. גם לי יש לימודים ועבודה שדורשים המון זמן וכוחות. גם לי יש בדיקות רפואיות, קשיים רפואיים, טיפולים ומעקב אחרי הגוף. גם לי יש סבתות והורים ואתגרים מול המשפחה. ויש לי דייטים ונסיון למצוא זמן לדייטים האלה, ולטפח את הקשרים עם המדוייטים.
מה אין לי? בעל.
נו, וזה הופך אותי לכל כך רחוקה ומנותקת מהחברה שלי??
מסכימה...מדי פעם פה

מוסיפה שגם כשלא יצרתי קשר עם חברות אחרי החתונה, הקדשתי שעות ארוכות ארוכות במחשבות ובשיחה עם בעלי לנסות להכיר משהו לחברות. פשוט לא הצלחנו.  אז לדון לכף זכות

אממ..ammyy admin

אצלי יש ויש .. 

 

כלומר יש כאלו ששכו ויש כאלו שבוכים לי כבר שנצא זוגות ביחד.. 

 

איך מתמודדים? .. 

 

פשוט מאוד. אני חי את החיים שלי בלי צפיות משום דבר. ובפרט לא מאנשים.

(: 

חווים גם חוויםשמש אא
תתנחמי בזה שכשאת תתחתני את לא תהיי כזו
יותר נכוו..תקווי לא להיות כזו.. אנשים טובים מאוד נופלים בזהאנונימית1111
אני משתדלת לשכנע את עצמי לא לדון אחרים עד שלא אתנסה בזה בעצמי ..
כמה דברים..צמר גפן מתוק

אני שמחה מאוד לקרוא שיש גם כאלה שלא מזדהים עם זה... זה טוב ולגיטימי...ותודה על הדברים.

אבל.. צאי לרגע מעצמך?!

אני אתעלה על עצמי כשהן יחשבו עליי וישאלו אותי מה שלומי.(אבל באמת, כן? לא כדאי לסמן וי ולצאת ידי חובה...)

אני אתעלה על עצמי כשהן ישאלו אותי אם יש לי מישהו ויתעניינו בי קצת מעבר.

אני אתעלה על עצמי כשהן יציעו אולי את אחד החברים של הבעל. (למה לא בעצם??)

אני לא מצפה שהיא תבחר ביני לבין בעלה.

ואני גם לא מצפה שבין שיחה עם בעלה על הבוקר ובין האכלת התינוקת עם המטרנה  הדבר הראשון שהיא תעשה זה להתקשר אליי ולהתעניין בי.

אבל אני כן אני מצפה שאם הייתי שם בשבילה לאורך כל הדייטים הכואבים והמתישים והסוחטים נפשית האלו שכולנו עוברים, ואם לא ישנתי לילות וימים כדי האירוסין והשבת כלה והחתונה שלה תעבור בצורה המושלמת (ולא פחות מזה. לכלות יש סטנדרטים גבוהים.) זה לא יהיה דרישה מוגזמת שלא תעלם (לשנה? שנתיים?) ושתהיה שם בשבילי. נכון שלא באותו מינון. נכון שלא באותה צורה. אבל שתהיה שם...אני מבינה שהיא כבר לא צריכה אותי. שהייתי חברה שלה רק לצורך אינטרסים. זה הכי צביעות.

וכשתהיי שם תביני?

אתה צודק.

אני לא שם...

ואני לא באמת מבינה.

אבל היא הרי הייתה במקום שלי.

למה היא לא טורחת להבין גם אותי?

אני דווקא מאוד מזדהה איתך..!אנונימית1111
עבר עריכה על ידי אנונימית1111 בתאריך כ"ד בתשרי תשע"ו 11:07
את יודעת מה? במידה מסוימת אני אעדיף שחברה טובה מאוד תתעלם מקיומי מאשר תשתמש בי ( כדי לגוון את חיי השיגרה עם הבעל..), לא כולן, אבל יש הרבה כאלה...
אני לא יודעת אם זה מנחם..אבל..
ו.. מהצד השני.. תדעי שיש בנות נשואות שהחברות עם החברות הרווקות לפעמים אפילו מעיקה עליהן.. שוב, לא כולן..
המצב יכול להיות מאוד רגיש משני הכיוונים..
תדעי שאת בהחלט לא לבד!
אולי היא לא היתה במקום שלך..לפיד בוער~!
כי לה לא היה חברה כמוה. יש לה אותך.
אני מגיב אלייךmatan

אם הייתי מגיב אליה- הייתי אומר לה לצאת מעצמה, ושהיא צריכה לשים לב יותר.

אנחנו לא מתעלים מעל עצמנו רק בתנאי ש- אם כן, אז זו בעיה.

להתעלות על עצמנו זו עבודה פנימית שלנו.

דרישות מאנשים אחרים הן תמיד דבר לא חיובי, אני לא דורש מחברים שלי כלום, אני יכול להגיד להם שאני נפגע מהיחס

שלהם, או שאני מאוכזב מהתנהגות מסוימת, אבל אין לי דרישות כלפיהם, הם לא חייבים לי כלום.

במקום לשפוט אותה על זה שהיא מתקשרת "רק בשביל לסמן וי"- אולי תסתכלי על זה שהיא בכלל התקשרה?

אולי חברה שלך לא רוצה לשאול כלום כי אם היא תשאל את תגידי שהיא "מתנשאת" "לא מתחשבת" וכו'...

אולי אין מישהו שמתאים לך? רוצה שסתם ישלחו לך שידוך? ומי אמר שיש לה זמן לשבת ולחפש לך שידוך?

אנשים נשואים הם לא ילדים שחיים אצל ההורים שלהם- יש להם אלף ואחד דברים על הראש, ומה לעשות,

שהם קצת יותר דחופים כרגע. שנה ראשונה זו תקופה ע-מ-ו-ס-ה רגשית, ואם מה שהיא מרגישה כשהיא מתקשרת

זה ביקרות- אז היא לא תעמוד בזה, גם שנה שנייה לא תמיד פשוטה.

זה לא קשור לצריכה או לא צריכה אותך- ממש לא, זה קשור לשטף של חיים שהיא צריכה להצליח למצוא את עצמה בתוכו,

שינויים עצומים שהיא צריכה זמן ומקום להכיל- ואין לה זמן ומקום לאף אחד אחר. כשהיא לא מתעסקת במשפחה מורחבת

היא עסוקה במשפחה שהיא מקימה, כשלא בזה, בלימודים\עבודה, כשלא בזה בבית וכשלא בזה היא נושמת רגע, וצריכה

להצליח להכיל את כל מה שעובר עליה(לאו דווקא בסדר הזה). אז לפעמים אין זמן. קורה.

זה לא קשור לאינטרסים- ואם את רוצה שהיא תהיה שם כי "אני הייתי בשבילה" - אז את זו שהורידה את זה לאינטרס,

מה שנתת נתת, וכל הכבוד לך על זה- היא לא חייבת להחזיר לך על זה.

יכול להיות שהיא הייתה במקום שלך- אבל לה אין זמן לעשות את החושבים, את צריכה לפעול וליזום- כן, להגיד שאת רוצה

לקבוע, להתעקש, בנעימות וחברות כמובן, אבל להתעקש שתקבעו זמן, אולי אפילו זמן קבוע, לשיחה, לפגישה. את צריכה

להיות המנוע של הקשר כי היא לא מסוגלת, היא צריכה להניע יותר מדי. אם תבקשי ממנה להניע את הקשר, היא לא תוכל,

וזה גם לא הוגן. ואז תראי שהיא חושבת עלייך, אבל לא בהאשמה והתקפה.

החיים האלו שלנו לא הוגנים, הא?צמר גפן מתוק

לחלק יש הרשאות לבצע דברים שאין ביכולת אנשים אחרים. יש מעמדות. יש הרככיה סמויה בציבור שלנו ומי שנשוי באושר שוכח את זה מאוד מהר. אנחנו אומרים כל יום בתפילה שלא תביאנו לידיי ניסיון. וכל הזמן חושבים שאצל השני הדשא טוב יותר. אני תמיד בעד לדון לכף זכות, לא לשפוט עד שלא אבין. אבל כרגע, בשלב הזה בחיים שאני לא נשואה אין לי את היכולת והכלים להכיל או להבין את הצד השני. ואני נשארת במקום שלי עם הכאב שלי. שנשואים( מי יותר ומי פחות) חוו.ציפיות זה אכן מתכון מועד לפורענות. אולם בשורה התחתונה. אדם רוצה להיות בקרבת אנשים שטוב לו איתם. שאכפת להם ממנו. שיתמכו בו, יעודדו. ידיו לתת פעם מילה טובה ואפילו רק לומר שחשבו בשבילי על איזה בחור זה יעשה לי ולכל אחת לא את היום אלא יחזיק אותן כל השבוע!! כל אדם עושה בסוף את הבחירות שלו.. וכנראה שאת אותו היחס שנספק לסביבה שלנו נקבל אותו בחזרה..

שובmatan

אין שום טעם בהתעסקות שלך במה היא צריכה לעשות. זה לא עוזר לך.

לא מכיר שום היררכיה, מכיר חיים, מה לעשות שלהיות נשוי זה קצת יותר מורכב ממה שחושבים?

אם רוצים להיות בקרבת אנשים שטוב לנו איתם הכי טוב זה להרים את הכפפה.

הממצמר גפן מתוק

אני מכירה כמה זוגות נשואים מקרוב שעם כל הקשיים שהם עוברים בחיים הם מוציאים את הראש החוצה!!! אני לא אתן דוגמאות על מנת שלא לפגוע בצנעת הפרט אבל יש בידי כמה הוכחות טובות מאוד (מקרוב מאוד!)שבסוף בסוף בסוף מדובר ברצון. ( ואיזה קשיים הם עוברים... ומה הם עושים עבור השני...)אני שמחה שאין לך מושג על מה אני מדברת כשאני אומרת הררכיה. כי זו הרגשה לא נעימה שאנשים נשואים מתנשאים מעליך. בסופו של דבר בן אדם ירים את הכפפה רק לחבר אמת שיוכל לתת בו את אמונו. 

בחירה שלךmatan

אין לך מה להשוות בין זוגות, יש שוני מהותי ומשמעתוי בין זוגות- כמות עזרה, סגנון התערבות של הורים,

סגנון אישיות של הזוג, מצב כלכלי, לימודים\עבודה, אינטנסיביות, מרחק וכו'... ככה שלהגיד "יש כאלו שעושים את זה"

זה חמוד, אבל לא רלוונטי.

יש כאלו שיותר קשה להם, יש כאלה שיותר קל.

תמיד צריך לזכור שזה מסובך, בעיקר.

צודק. אך כאב. כמו כאב מותיר עקבות שגם זמן רב לא בהכרח ירפא.צמר גפן מתוק

תודה על הנקודות למחשבה מאירות עיניים.

הכאב הוא דבר נוראmatan

נכון.

אני מצטער שככה את חווה את זה, ושזה מה שקורה.

אני לא מכיר אותך, אבל זו חוויה מאוד לא נעימה בוודאי.

ממש כךסתם מגיבה

מה שרואים מכאן לא רואים משם

שאלהשומשום

 

קודם כל, מבינה מאוד את הכאב. והשאלה- ניסית לדבר איתה על זה?

תשובהצמר גפן מתוק

באותו יום שנפגשנו ( כשנה לאחר שהתחתנה..) היא פתחה את הנושא ואני שיתפתי אותה בהכול...

שיתפתי אותה בכך שהיו דברים שנפגעתי ממנה, ועל הקושי שלי לסלוח לבן אדם שמעולם לא ביקש סליחה.היא ניסתה להבין את הכאב שלי אך אני החלטתי להרפות ולשחרר... והיום אני נמצאת במקום שטוב לי ב"ה. (ובלעדיה)  

 

עכשו אני מעריכה עוד יותרנפשי ישובב

את חברתי הנשואה, בשנתם הראשונה, ואת השיחות והמפגשים שאנו מקיימות על אף המרחק ולמרות זאת. זה ממש לא מובן מאליו, וב"ה. תזכירו לי להגיד לה את זה שובכאילו מוציא לשון

 

כל זה מהאזנה פנימית (ולא רק קריאה) בשרשור זה. ובקשר לדברים- ממש מזדהה, מצד אחד, באופן כללי, אך לגבי הפגיעה האישית ובכלל, מציעה לנו שני דברים שעוזרים גם באופן כללי בחיים:

 

א. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו- ובע"ה כשנגיע למקומו רק אז נדע, והפעם את מקומנו. חתונה, בניית בית וקשר שכזה ובמיוחד בהתחלה זה שלב כ"כ גדול, מיוחד ומורכב מהרבה פרטים, בפועל, ודורש  המון כוחות. וכל אחת (ואחד? אתם הבנים תגידו) לוקחת את זה ממש ממש באופן אחר ובצורה אישית, כך שלעיתים באמת גם לחברות הכי טובות אין מספיק מושג מה היא עוברת ואיך קבלה את זה, וגם לא מתאפשר תמיד לשתף. אז.. אל תדון.

 

ב. מאמינה ויודעת שאם היא חברה טובה- היא ממש לא רוצה לפגוע בך ולהיפך. אז כל מה שקורה- לעיתים זה תלוי גישה פנימית שלנו ובעקבותיה גם באה התגובה והפגיעה. כדאי להתבונן בדברים בעין טובה, ולנסות להפיק מהמצב הכי טוב שאפשר בשמירה על הקשר בינכן גם אם לעיתים נראה לך שאין לה כח וחשק ואולי אפשרות באותו רגע לשיחה. ולהרפות. ולהיות שם כשצריך.

 

מקווה שעזרתי, ולוואי ואוזני וליבי שלי ישמעו ויפנימו...

2 נק חשובותארלט

הראשונה לצורך הבנת הנשואות: לפעמים גם הבעל לא כל כך מאפשר קשר רציף עם חברות ומרגיש צורך במרבית תשומת הלב- עבורו ועבור הבית.. זה קורה  ושלום בית חשוב מאד.

והשניה- לגמרי מסכימה איתך בנושא השידוכים- לא היה מזיק בציבור שלנו שהנשואים יתאמצו יותר בחיפוש שידוך לחברות/ים רווקות/ים

חלק מהשלום ביתלפיד בוער~!
זה שהבעל יאפשר לאישה קצת חופש ממנו. נשמע לי מחשיש בעלים כאלה שמנתקים את האישה מהחברות..
דברים שרואים משם, לא רואים מכאן נה נה נה...ברווזה


תשמעי, מצד אחד צודקת, מצד שני...מותר להבין גם אותן.ותן טל

וגם "אותם" אם אני מדבר בתור גבר...

 

החיים הם בדרך כלל כאלו, ויש זמנים שבהם אדם צריך להשקיע יותר בדבר אחר, בטח כאשר מדובר בדבר כל כך גדול כמו זוגיות... אנחנו לא יכולים לדעת מה יש בזוגיות שלהם וכמה הם צריכים להשקיע כדי לחזק ולבסס אותו...

 

אז נכון שזה לא מצדיק לפגוע מילולית בחברות, אבל לגבי "התעלמות" צריך לקחת את זה בפרופורציות... או במילים אחרות: חכי שאת תהיי נשואה ואז תראי אם את לא גם נכנסת לתוך הקטע הזה שבו 98 אחוז מהזמן מוקדש לבן זוג (בטח בשנה-שנתיים הראשונות...) ואז פתאום את מגלה שירד דרסטית הקשר עם החברות...

 

מאחל לך ב"הצלחה ושתצליחו למצוא את הדרך כן לשמור על קשר עם חברות נשואות אבל בלי לנסות לעשות להן תחושה שהן "אשמות" בכך שאין קשר "טוב"....

רוצה להגיב בתור נשואהסתם מגיבה

ובכן, הייתי רווקה קשישה, שמרגישה רגשות כאלה בדיוק. והיום אומרים עלי בדיוק את אותם דברים, אני מאמינה. כלומר, יש כמה חברות שאני בקשר רציף איתן. מי שאכפת לך ממנה - לא קשה מידי להיות איתה בקשר. ובכל זאת, באופן אנונימי יש לי בשבילך נקודה למחשבה. מי אמר לך שטוב לכל הנשואות? מי אמר לך שכל הבעלים מתוקים כמו שאת מדמיינת? השנה הראשונה היא גהינום להרבה כלות מתחילות. ההפתעות בנישואין הן לא תמיד חלום חייך. ולכן, בהרבה מקרים הראש שלהן באמת לא במקום. עד היום- כמעט שנה מהנישואין, אני קמה בבוקר בוכה מחלומות ביעותים, ומלאת דאגות ביום יום. 
ואת? ברור שתיהי כלה (שמחה) ואז יהיה מותר גם לך הכל!!!!!! וכולן תעשינה לך מכל הלב. רק תשמרי על עצמך לא להיפגע, מספיק יש לך כאב משל עצמך.

המון הצלחה יקירתי, 
שתזכי לשמוח שמחה שלמה.
 

וואי כתבת כ'כ יפה!!לפיד בוער~!
ממש הזדהתי!! כתבת פשוט מדויק..
נקודה קטנה-אמא שלה
רק נקודה קטנה להעלות-
זה שלא שמעת הצעה בפועל לא מעידה על כך שהיא לא חושבת עליך או מנסה,פשוט רוב ההצעות עוברות קודם דרך הבחורים ואז אם הם תפוסים או מסננים,זה לא יגיע אליך אבל זה לא אומר שלא נעשו נסיונות בכיוון..
(ואני יכולה להגיד מהכיוון השני, של מי שהתחתנה כמעט ראשונה בכל קבוצה חברתית שהיתה לי, שדוקא החברות הרווקות קשות להשגה, ואין להן זמן להיפגש ולדבר.. אבל זאת החוויה שלי..)
סיפור אישימאמינה בך ה'

בס"ד

 

צודקת בכל מילה.

 

יש לי חברה טובה שהיא כמו איבר מגופי. התחתנתי לפניה בארבע שנים (ועוד עם בחור שהיא הכירה לפניי).

במשך ארבע השנים האלו היא היתה איתי תמיד, לא עזבתי אותה לרגע ואמרתי זאת גם לבעלי, שאין מצב שאשאיר אותה לבד.

ל היו לי חיים של זוגיות, אבל לא היה איכפת לי, העיקר לא לפגוע בה.

כשהיא התחתנה, הייתי בהריון שלישי, חודש תשיעי. ליוויתי אותה בכל הקניות (הייתי חוזרת שבורה ומפורקת), ברשימת מוזמנים, כתיבת הזמנות, בחירת שמלה ומדידות, לבטים, חששות ורגעים שמחים. לא עזבתי אותה לרגע.

גם כשהיה לי קשה, לא הראתי לה. היא הרי ליוותה אותה ועשתה המון בשבילי - לא הייתי מסוגלת לנהוג אחרת, גם אם רציתי. (ולא רציתי). קניתי לה בדיוק מה שהיא קנתה לי למרות שהייתי מרוששת עם שני ילדים ושלישי בדרך.

שנה לאחר מכן, היא ילדה בת, ואז יכולתי לשחרר ולחיות בנחת וברוגע, שעשיתי את מה שהיא עשתה בשבילי!

 

היום אני נשואה באושר (תמיד הייתי), יש לי בעל רגיש ומבין ומדהים. זכינו ויש לנו כיום שמונה מתוקים והתשיעי בדרך, בעז"ה.

לחברתי יש כיום חמישה ילדים, שיהיו בריאים.

אנחנו עדיין חברות טובות, הכי טובות, הבעלים מאוד מסתדרים. יודעות להשים גבולות, מדברות בפתיחות את עם השנייה.

תומכות, מעודדות ואוהבות מאוד מאוד.

 

נשים נשואות, אל תעזבו את הרווקות, תחבקו אותן, גבר טוב יבין זאת. ואפילו יעודד כשצריך!

 

 

כתבת מהמם!אשכולית
אני עוד נקראת קטנה אבל כמה חברות נשואות, מתוכן אחת חברה טובהאשכולית
קודם כל אני רוצה לומר לך תודה שפתחת את זה.
זה מצב מעצבן. מסכימה איתך על המגיע הכל. הכל פשוט הכל עשיתי בשבילן. 3 שבתות כלה רצופות, ערבים ומסיבות לפני החתונה, החתונה עצמה וכל זה בתקופה עמוסה.
קצת לפני החתונה של החברה הטובה דיברתי איתה והיא פתחה את הנושא של אחרי החתונה- תשמעי, המדריכת כלות אמרה שזה אף פעם לא אותו דבר אחרי החתונה והכל משתנה וכו..
אז שמחתי שפתחנו את זה לפני אבל זה לא חסך את הקושי של מיד אחרי החתונה.
אין הודעות, ליתר דיוק- את משתפת וכשהיא יכולה מידי פעם היא מגיבה.. ולפעמים אני מרגישה שעדיף שהיא לא תגיב מאשר שכן.
כל פעם אחרי הודעות אני אומרת לעצמי אולי זה לא חכם לשלוח הודעות. אולי יותר עדיף בלי. והיא גם שולחת- כשצריך אותי...
היום חודש וחצי אחרי החתונה אני מרגישה יותר טוב, התאוששתי ב"ה.. אבל זה היה קשה מאוד.
אני באמת לא מצליחה להבין את זה. בזמן שהוא יוצא לערבית היא לא יכולה להרים טלפון???
זה באמת כזה מסובך??
זה מזכיר לי את תקופת השירות שלי שאנשים נוספים מעבר לשירות היה לי קשה לדבר איתם.. ועבדתי על עצמי וזה עבר.. ואם אתה רוצה אתה מוצא זמן. נקודה.
אני לא יודעת.. אני לא רוצה לשפוט כי אכן לא הגעתי למקום שלה.. ולא שלהם בתור זוג..
אבל אלו הרגשות שלי...
הייתי שמחה שיום אחד היא תפנה את ליבה.. קצת קצת.. ותרים טלפון אמיתי- שפשוט תגיד לי- אני באמת איתך בלב אבל תדעי לך שזה קצת מסובך לשלב את שניהם ביחד..
כלום מעבר..
האמת....צמר גפן מתוק

תודה לכם.

שמחתי לשמוע שהתחושות האלו מוכרות.

שמחתי לשמוע שיש עוד שמזדהים - בחורים ובחורות כאחד.

אני שמחה שהצפתי את הנושא הזה שכאילו נהיה טאבו עליו.

ונתתי לעצמי מקום בתוך הכאב שאפף אותי.

ויחד עם זאת..

שמחתי לקרוא על העין הטובה שלכם

ועל כל הנשים הנשואות שטרחו (אולי נעלבו) והגיבו ברגישות עצומה.

אלה החיים... זה נכון. וזה כנראה תהליך של התבגרות, הפנמה... התעלות מעל עצמי.

ועוד הרבה שיעורים חשובים לחיים שנצטרך לעבור.. בצורות שונות....

הלוואי וכולנו נדע בע"ה בכל שלב שנימצא בחיים - רק טוב.

 

 

 

 

הייעכשיו שתיקה

בס"ד

 

 

מעניין מה שאת כותבת.

אני כנשוי גם אמרתי לעצמי שלא אהיה כזה. 

להגיד שהצלחתי? לא. אז אני לא יתקשר לחבר רק שאני צריך אותו כי בעיניי זה לא אתי, לא מוסרי ולא חברי אבל אני לא מצליח להיות בקשר כבעבר וזה בסדר גמור בעיניי.

חיי הנישואין הם שונים. סדר היום שונה סדר העדיפויות שונה וזה משליך. משליך על הקשר עם החברה, על התחביבים, על העיסוקים ועוד. 

אני ב''ה כן מצליח להיות בקשר עם עוד מספר חברים אבל בוודאי לא כבעבר ובעיניי זה הכי בסדר בעולם.

 

לסיכום: ניכר כאב מדברייך והחלקים המגעילים (סליחה על הביטוי) שתיארת ראויים לגינוי עם זאת למי שמצפה שרמת הקשר תישאר כבעבר או אפילו דומה לה לא מציאותית. כך לדעתי.

 

יום טוב ושמח

אני חושבת שבסוף אנחנו מסכימיםצמר גפן מתוק

מילת המפתח היא איזון.(או מינון) 

תודה על הרגישות! 

ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה.shindov

אין שום חילוק בדבר הזה בין לפני נישואין ובין אחרי. כך אמור להיות. אלא שיכולים להיות שינויים בעוצמה ובתדירות.

התמודדות: 1. לדון לכף זכות. 2. להוריד את רמת הציפיות. להבין שהמעבר מרווקות לנישואין הוא שינוי אטמוספרי. ולפעמים מאבדים משהו בדרך. לא הכרחי אבל קורה. 3. והכי חשוב, תשתדלי להבטיח לעצמך לא להיות כזאת. לא נורא זה עובר. בהצלחה בהמשך.

הגדרת מדויק. תודה.צמר גפן מתוק


הייתי חייבת להגיב..אז נרשמתי במיוחד..לימוד זכות

קודם כל אפתח ואומר שאני זוכרת טוב מאוד את ההרגשה שכאילו נשכחתי מליבם של מי שהכי יקרות לי (ועדיין)...

בעיקר את ההרגשה שאני מוחלת כל פעם על הכבוד וממשיכה בכוח לנסות לשמור על קשר תוך התחשבות בחברה הנשואה.

חשוב לי להגיד שאחרי בירור אמיתי שלי עם עצמי (עוד לפני שהתחתנתי) גיליתי שעדיף לי להקדיש לעצמי יחסית הרבה זמן בשביל עצמי כדי להכיל דברים, גם אם זה בא על חשבון החברות. 

ועכשיו לעניין-

מעט זמן אחרי שהתחתנתי, החברה הכי טובה שלי, עברה מה שעברה (לא משו היסטרי, אבל כן משהו שהשפיע עליה) והייתה זקוקה לתמיכה ועידוד מחברות קרובות. היא שלחה לי הודעות פעם פעמיים ואני לא הגבתי.

מיותר לציין כמה שהיא נעלבה וכעסה. ממש ממש הבנתי אותה.

מה שהיא לא ידעה, (ואחר כך גילתה) זה- 1. שהפלאפון שלי התקלקל ולא קיבל הודעות למשך תקופה.

2. שבאותו זמן הייתי עם בחילות של תחילת הריון. בחילות קשות ממש. בכיתי המון מרוב כאבים, ולא היה לי כוח נפשי אפילו לדבר עם אמא שלי בפלאפון. כל דבר עשה לי הרגשה לא טובה. מזה צימצומים...... וכל זה בסה"כ בערך שלושה/ארבעה חודשים אחרי שהתחתנתי  ובערך חודשיים אחרי שבעלי חזר ממילואים של חודש.

 

בתוך כל זה, חשבתי הרבה על חברה שלי, בלי לדעת שעובר עליה משהו, וגם בלי להיות מסוגלת אפילו להתקשר אליה.

איכשהו נודע לי שהיא נפגעה והרגשתי מאוד מאוד רע עם זה. ידעתי שאין בי הרבה אשמה, ובכל זאת הייתי עצובה. כי בחיים לא הייתי רוצה לפגוע בה. אז ניסיתי לפייס אותה כמה שיכולתי, ולאט לאט היא סלחה. ייאמר לזכותה שיש לה לב רחב וגדול מאוד.

 

ולמה אני מספרת לך את זה? כדי שתדעי שאפילו אם ממש ברור לך לגמרי שחברה שלך היא שיא הלא בסדר, ושיא החסרת רגישות ואכפתיות, לא מחייב שזה כך. ואולי יש דברים שהיא לא יכולה לספר לך, אבל אם היית רואה את התמונה במלואה על כל הפרטים הקטנים, אולי אפילו היית מבינה אותה.

ואת- את תשמחי בינתיים שיש לך כוחות וזמן להיפגש עם חברות אחרות, ותשמחי בעובדה שיכול מאוד להיות שהתנהגת במקרה הזה לפנים משורת הדין וזה בטוח נספר לך. מאחלת לך לפגוש את אהוב ליבך עוד השנה ולראות את כל הפרטים הקטנים האלה שמרכיבים את המציאות המורכבת והנפלאה של בית חדש. ומאחלת לך שכל הקשיים שעוד יהיו לך יומתקו בהרבה הרבה אושר אמונה ושמחה.

 

ודרך אגב- אותה חברה התחתנה לא מזמן, ועכשיו לי כבר קשה מאוד לתפוס איתה שיחה בטלפון...

אבל כל זה לא פוגם אפילו בקצת באהבה שלי אליה. ואני מאמינה שגם הפוך.

תפתחי מקום בלב לסליחה, ובסוף את תרוויחי מזה יותר מכל העולם.

 

הייתי חייבת להגיב..אז נרשמתי במיוחד..לימוד זכות

קודם כל אפתח ואומר שאני זוכרת טוב מאוד את ההרגשה שכאילו נשכחתי מליבם של מי שהכי יקרות לי (ועדיין)...

בעיקר את ההרגשה שאני מוחלת כל פעם על הכבוד וממשיכה בכוח לנסות לשמור על קשר תוך התחשבות בחברה הנשואה.

חשוב לי להגיד שאחרי בירור אמיתי שלי עם עצמי (עוד לפני שהתחתנתי) גיליתי שעדיף לי להקדיש לעצמי יחסית הרבה זמן בשביל עצמי כדי להכיל דברים, גם אם זה בא על חשבון החברות. 

ועכשיו לעניין-

מעט זמן אחרי שהתחתנתי, החברה הכי טובה שלי, עברה מה שעברה (לא משו היסטרי, אבל כן משהו שהשפיע עליה) והייתה זקוקה לתמיכה ועידוד מחברות קרובות. היא שלחה לי הודעות פעם פעמיים ואני לא הגבתי.

מיותר לציין כמה שהיא נעלבה וכעסה. ממש ממש הבנתי אותה.

מה שהיא לא ידעה, (ואחר כך גילתה) זה- 1. שהפלאפון שלי התקלקל ולא קיבל הודעות למשך תקופה.

2. שבאותו זמן הייתי עם בחילות של תחילת הריון. בחילות קשות ממש. בכיתי המון מרוב כאבים, ולא היה לי כוח נפשי אפילו לדבר עם אמא שלי בפלאפון. כל דבר עשה לי הרגשה לא טובה. מזה צימצומים...... וכל זה בסה"כ בערך שלושה/ארבעה חודשים אחרי שהתחתנתי  ובערך חודשיים אחרי שבעלי חזר ממילואים של חודש.

 

בתוך כל זה, חשבתי הרבה על חברה שלי, בלי לדעת שעובר עליה משהו, וגם בלי להיות מסוגלת אפילו להתקשר אליה.

איכשהו נודע לי שהיא נפגעה והרגשתי מאוד מאוד רע עם זה. ידעתי שאין בי הרבה אשמה, ובכל זאת הייתי עצובה. כי בחיים לא הייתי רוצה לפגוע בה. אז ניסיתי לפייס אותה כמה שיכולתי, ולאט לאט היא סלחה. ייאמר לזכותה שיש לה לב רחב וגדול מאוד.

 

ולמה אני מספרת לך את זה? כדי שתדעי שאפילו אם ממש ברור לך לגמרי שחברה שלך היא שיא הלא בסדר, ושיא החסרת רגישות ואכפתיות, לא מחייב שזה כך. ואולי יש דברים שהיא לא יכולה לספר לך, אבל אם היית רואה את התמונה במלואה על כל הפרטים הקטנים, אולי אפילו היית מבינה אותה.

ואת- את תשמחי בינתיים שיש לך כוחות וזמן להיפגש עם חברות אחרות, ותשמחי בעובדה שיכול מאוד להיות שהתנהגת במקרה הזה לפנים משורת הדין וזה בטוח נספר לך. מאחלת לך לפגוש את אהוב ליבך עוד השנה ולראות את כל הפרטים הקטנים האלה שמרכיבים את המציאות המורכבת והנפלאה של בית חדש. ומאחלת לך שכל הקשיים שעוד יהיו לך יומתקו בהרבה הרבה אושר אמונה ושמחה.

 

ודרך אגב- אותה חברה התחתנה לא מזמן, ועכשיו לי כבר קשה מאוד לתפוס איתה שיחה בטלפון...

אבל כל זה לא פוגם אפילו בקצת באהבה שלי אליה. ואני מאמינה שגם הפוך.

תפתחי מקום בלב לסליחה, ובסוף את תרוויחי מזה יותר מכל העולם.

 

מעריכה מאוד מאוד את התגובה.צמר גפן מתוק

בסליחה יש הרבה אמת והרבה יופי וגם הרבה כאב והתעלות

באחת התגובות שלי פה כתבתי שזה נורא קשה לסלוח לבן אדם שמעולם לא ביקש סליחה. ( והוא היה מודע)

אני חושבת שזה אולי אחד הדברים הכי קשים בחיים. לסלוח.

את בהחלט צודקת בהתייחסותך לגבי הפרטים הקטנים שממלאים את המציאות המורכבת הזאת.

והלוואי שכולנו נדע לשים את המשקעים שלנו מאחור.

לסלוח לאחרים אבל אולי ובעיקר- לסלוח לעצמנו ולהמשיך הלאה.

שוב תודה על התגובה! 

 

איזה צדיקה את.. באהבה רבהלימוד זכות


מציעה לך להרפות.מוטיבציה
אל תחזיקי חזק במה שהיה פעם.

זה לא שלך, זה שלה. את תעשי רק את שלך ואל תתעסקי במה שהיא.
לפעמים קשה לדון לכף זכות ולפעמים גם אין סיבה שנראית לעין שאפשר להסביר בעזרתה את ההיעלמות.
בכל מקרה -

הכל לגיטימי וכל אחד עושה את הבחירות שלו.
זה כואב, אבל זה בכל זאת לגיטימי.
לטובתך כדאי לך לנסות לא לראות את זה כמעשה אישי נגדך, אלא למלא את הזמן שלך במה שיעשה לך טוב ויגרום לך אושר.

בעז"ה דברים טובים יקרו לך
מצד אחד, אפשר להבין אותךאני123

מצד שני- כשאשה מתחתנת, הבעל, והבנייה הזוגית נמצאים בעדיפות ראשונה ועליונה.

 

ברור שהנשואה לא צריכה לנצל את חברתה, ולהתנהג לא בדרך ארץ.

 

אבל אם זוג מתחתן ולא שם את עצמו במרכז, אז הוא בבעיה.

 

במיוחד בשנה הראשונה לנישואין, הכי הכי חשובה הבנייה הזוגית. וגם אחר כך כמובן.

 

לפעמים עלולים לפגוע בחברה חסרת טאקט למשל, שמגיעה לבקר בערב טבילה... סתם לדוגמא ואז חייבים לחפף אותה..

איך את רואה סתירה בין השניים?נשואים פלוס
להעמיד את הזוגיות/ ילדים/ בית במרכז... לא שווה!!! לגרימת צער לחברה שלוותה. אותך בקושי שלך ולזרוק אותה לכלבים כשלך כבר טוב. ואת מסודרת!!!

ליזום טלפון או הודעת התעניינות אמיתית בחברה שהיתה בשבילך תמיד..לא לוקח זמן או כוחות מן הזוגיות.. אלא רק גורמת לאדם לצאת מהריבוע של עצמו ומהאנוכיות..
שאפו על התגובה הזאת! במיוחד ממישהי נשואה.צמר גפן מתוק


ואיפה את רואה שאמרתי שיש סתירה?אני123

פותחת השרשור בעצם מותחת ביחקורת על נשואות.

 

ואני מותחת ביקורת על אנשים שלא מבינים שמי שהתחתן כבר לא פנוי לחיי הרווקות כמו בעבר.

 

ולא אמרתי שיש הצדקה להתנהג לא יפה או בחוסר דרך ארץ לחברה רווקה

הכל התחיל..אריאל..

שלום!

סליחה אבל לדעתי זה לא התחיל שם , זה אולי בא לידי ביטוי כשמצפים בצורה יוצאת דופן

אבל לדעתי א. זה לא רק אצל נשים נשואות אלא גם גברים נשואים, ובכלל בכל מערכת יחסים בין חברים 

ב. אני בטוח שכל אחד או אחת כזו היה סוג של אגואיסט כלפי חבריו ומן הסתם אם היינו בודקים זאת לפני היינו מגלים קודם לכן.

*חשוב לזכור שכמובן שיש כאלה שהשמחה\ הרחיים בצווארו\ הנקי יהיה לביתו ועוד סיבות טובות לכשעצמן, אם זה מסיבתן אפשר לומר לצד שלישי לדבר על ליבו ובנועם שלא ייפגע, שכך ארעו הדברים ואולי הוא יתקן מעשיו ויסגל לעצמו דרך חדשה אך אם נצא מהפרשה בצורה שנפגענו וכעס, אנחנו היחידים שנשאר פגועים,(וכועסים ונגרר ללשון הרע וכו') כי אין שוטה ( אשה נשואה) נפגע..

תגובה מצד אחרl666

התחתנתי בגיל 20 ורוב החברות היו עדיין רווקות, אחת עדיין רווקה- עברו כבר 9 שנים

וברגע שילדתי קשר די נותק

כי הן מוכנות להיפגש רק בבית קפה במרכז העיר ולא משנה להן שבשבילי שסכום רציני לביביסיטר או להיסחף עם תינוק באוטובוס

לגמרי לא עניין אותם מה איתי, בעיקרון שמעתי מהן - תשלחי למעון ותחזרי להיות בן אדם

אפילו כשהזמנתי לשבת זה בקושי הלך

וכן לפעמים רוצים להתקשר אבל באמת אין זמן, לפעמים לא ישנים לילות ופתאום אין נושאים משותפים

לדוגמא 5 שנים אחרי חתונה הייתי ביום הולדת של חברה רווקה וסיפרתי שילדים באותו יום שברו חלון

היא שאלה אותי איפה הייתי וכשאמרתי שהייתי בחדר אחר היא כמעט האשימה אותי בהזנחה

חברה נשואה עם ילדים באותו גיל הבינה לגמרי

 

אני הייתי נשואה כמעט בדיוק כזאת וממש לא מתחרטת על כךמשיח עכשיו!

אני באמת סיננתי הרבה חברות, וכמעט ולא יצאתי איתן (אבל ממש לא ציפיתי מהן לארגן לי שבת כלה או משהו), ואני חושבת שזה תרם לזוגיות שלי ושל בעלי, שהוא החברה הכי טובה שלי. כן, שנה ראשונה זה זמן שצריך להקדיש אחד לשני בלבד ולא לערבב עוד חברות.

דודה שלי מש לא שינתה כלום בחיים החברתיים שלה אחרי החתונה (שיחות טלפון עד מאוחר בלילה, יציאות,  אירחה חברות לשבת כמעט כל שבת), והזוגיות שלה על הפנים.

 

אולי אצלי זה קצת שונה, כי התחתנתי באמצע י"ב, אז עדיין נפגשתי איתן בבית הספר...

 

 

 

משיח עכשיו, את קיצונית מאוד... לא הייתי שמחה להיות חברה שלךמבט קדימה
וגם לחברות יש חשיבות גדולה. חשוב לא לשכוח אותם. טם הבנתי אותך נכון, זו דעתי. אני לא רוצה לפגוע, אבל נראה לי שאת לא מספיק רגישה לקורה סביבך. כולל התגובה הזו...
לא נעים לי להגיד את זה אבל...פשושון

אני חושב שזה המדד לחברים אמיתיים... 

יש חבר אמיתי שמבין שכרגע אתה בבעיה או עסוק בלבנות את עצמך...אז הוא פשוט תומך ומחכה שתסיים

ויש חבר שנמצא איתך רק כי כיף להסתובב איתך (מכל מיני סיבות)...אז הוא פשוט משכנע אותך לצאת וללכת איתו בלי להתחשב בנסיבות...וכשזה לא קורה הוא תופס ת'רגליים והולך

 

 

" ״משיח עכשיו!
זה בסדר , יש לי מספיק חברות שאוהבות אותי מאד, ומבינות שבשנתיים הראשונות הזוג מתרכז בעצמו
נפגשת איתם בבית ספר.. הווי אומר שלא הבית רק עם בעלך וסביבו..נשואים פלוס
אני מעלה למחשבה אצלך מזוית שונהחניתה

אני בת 28, נישאתי לפני חצי שנה. חברתי הטובה ביותר, אז ועדיין נישאה לפני 6 שנים ועם 3 ילדים ברוך השם.

 

היא חברתי הטובה ביותר והקרובה אלי ביותר.

 

אני זוכרת בבירור שכשהיא התחתנה הייתי שם בשבילה לעזר ועם כל הלב. וכן, אני גם זוכרת שהיא היתה הרבה פחות פנויה אלי ונגישה אלי לאחר נישואיה. והייתי צריכה לפעמים להתאמץ הרבה הרבה הרבה בשביל להמשיך את הקשר איתה. ובמיוחד בשנה-שנתיים הראשונות לפעמים עברו כמה חודשים עד שנוצר קשר בשנית. כמה שהייתי צריכה אותה, אני ידעתי והבנתי שהיא לא יכולה. וכל הזמן ידעתי שהיא רוצה בקשר איתי, שהיא חברת אמת, פשוט קצת קשה לה עכשיו להיות שם בשבילי.

היו גם תקופות (במיוחד לאחר השנתיים הראשונות מהנישואין) שהיינו בקשר טלפוני יומיומי.

 

נכון, היא כבר לא היתה פנויה לצאת ולפגוש אותי בחוץ כמעט אף פעם. אבל כמעט תמיד אני יכולה להגיע אליה ולדבר איתה. והיא תמיד שמחה בי ושמחה שבאתי. וכל פעם אחרי דייט כושל או שבר הייתי באה. ובין טיפול בילדים, בישולים וכביסות היינו מדברות.

 

כשהתחתנתי היא היתה שם בשבילי. ובאה לחתונתי עם כל שלושת ילדיה ובטן גדולה, שמחה ורקדה.

 

אחרי שאני התחתנתי, אני יכולה לומר לך שאין לשפוט אדם עד שתגיע למקומו. עם כל הרצון והצורך שיש לי לחברותי, אני לא מצליחה. יש כל כך הרבה עומס מכל הבחינות בתקופה שאחרי החתונה שפשוט קשה להסביר - זה להסתגל אחד לשני, לדירה חדשה, ללו"ז חדש, לשנות הרגלים. אפילו המשפחות טוענות שאנחנו לא מספיק בקשר איתם. ואנחנו לא - פשוט עוד עמוסים, עוד דברים לא מסודרים. אני אסירת תודה למשפחתי שעזרה לי בכל ההכנות ולחברות שהגיעו ואני לאט לאט משתפרת ביכולת שלי לתמרן בין כל בתפקידים שלי בחיים, אבל זה יקח זמן.

לי דווקא היתה חוויה הפוכהחביתוש

התחתנתי בערך בגיל 28 וחברה טובה שלי שליוותה אותי ביום של החתונה כנראה לא יכלה להתמודד עם זה.

למחרת החתונה התקשרתי להודות לה שהיא היתה איתי כל היום וכו' והיא לא ענתה לי, וכך זה נמשך כמה ימים עד שהבנתי שהיא מסננת אותי.

אחרי שבועיים נראה לי דיברתי איתה, לא זוכרת אם התקשרה או אני והיא היתה ממש מדוכאת.

לאט לאט הקשר נותק ואז נזכרתי בכל מיני דברים שהיא עשתה או אמרה קודם לכן והבנתי שנורא קשה לה. גם ביום שהודעתי לה שהתארסתי בשעה טובה היא פשוט בכתה לי בטלפון.

לא אלאה בסיפורים בעניין, אלא רק הבאתי עוד צד בנושא.

אגב, אני אף פעם לא ציפיתי מחברה שהתחתנה שהקשר איתה יהיה אותו דבר אחרי החתונה, זה היה לי ברור שהיא צריכה להשקיע בחיים החדשים שלה.

 

בשורות טובות לכולם!

היא לא אמרה שציפתה שהקשר יהיה אותו דבר..אנונימית1111
ברור שלא אותו דבר, וגם לא קרוב למה שהיה לפני.חביתוש

הייתי משתדלת להתקשר פה ושם וגם אז תמיד הייתי שואלת אם היא יכולה לדבר, אם היא לא באמצע משהו ומאוד השתדלתי לא להתקשר בשעות הערב כשהבעל בבית.

אני מבינה את התסכול ממה שהציגה פותחת השרשור אבל אולי מדובר על מקרה שלה עם חברה מסוימת ולא על כולן?

 

ברור שלא כולן... נדמה לי שעם הרוב הקשר משתנה משמעותיתאנונימית1111
עבר עריכה על ידי אנונימית1111 בתאריך כ"ו בתשרי תשע"ו 06:57
וזה יכול להיות לא פשוט. ככל שהקשר היה קרוב יותר ההתמודדות עם המצב החדש עשויה להיות קשה יותר . .
נדמה לי נשואות באופן כללי מעדיפות חברות נשואות . ובכלל לא בטוח שקשור לעומס שלא מאפשר וכו..
דרך אגב, המקרה שלך נשמע חריג מאוד..כנראה שיש גם דברים כאלה..
אולי היא צפתה מוקדם מדי את אובדן חברתה הטובה..? ( רק שאת היית שונה מהרוב..)
תודה שהעלת את הנושאשומשום

 

אני חושבת שזה מצב שעלולים לצאת ממנו מאוד פגועים, ולשמוע צדדים נוספים בעניין ונקודות מבט של הצד השני עוזרים להתמודדות במצב הזה. אני אישית קיבלתי כמה נקודות למחשבה מהשרשור כאן, אז תודה

כלכך פוגעני מה שכתבת..~א.ל
לאישה נשואה לא מותר הכל
אבל גם לרווקים לא מותר תמיד לדבר בגנות " החברה שהתחתנה". ובנתיים מרבית הדברים נכתבים מן הצד הזה דווקא. למחשבה..

קצת לימוד זכות,
ועין טובה.
וכן, לפעמים הנשואות כן שומרות על קשר במידה בה הן מצליחות (לא לכולן קל לשלב הכל..). ואם הייתה קצת רגישות, והתבוננות כזו על השתדלותן, התחושות היו אחרות. למה לא להסתכל על זה כך?
כי הרבה פעמים זה באמת לא כךנעים עכשיו

ואין טעם לנסות לייפות את המציאות

 

בכל מקרה, הציפיה שהקשר ימשיך להתקיים על ידי זה שרק החברה שעדיין לא נשואה תתחזק אותו - בטעות יסודה

כנ"ל לגבי הציפיה שמי שעדיין לא נשואה תחכה עד שחברתה תתפנה ותשים לב אליה

 

 

הרבה? לא חושבת שרוב הנשואות מאבדות מאנושיותן~א.ל
הייתי חייבת להגיברעים אהובים
לפני שהתחתנתי היה לי ברור שלא אהיה מאותן ה"נשואות" שמדובר עליהן פה.. שמנתקות קשר וכו'..
ובאמת אני מעידה על עצמי שעשיתי כל שביכולתי כדי לא לנתק קשרים משמעותיים עם חברות קרובות.
אני חוויתי זאת מהצד ההפוך- ניתוק הקשרים היה דווקא מחברותי הרווקות עד שהתייאשתי מלנסות לשמור על קשר.

וכמו שהרבה כתבו לפני-עין טובה!
הייתי חייבת להגיברעים אהובים
לפני שהתחתנתי היה לי ברור שלא אהיה מאותן ה"נשואות" שמדובר עליהן פה.. שמנתקות קשר וכו'..
ובאמת אני מעידה על עצמי שעשיתי כל שביכולתי כדי לא לנתק קשרים משמעותיים עם חברות קרובות.
אני חוויתי זאת מהצד ההפוך- ניתוק הקשרים היה דווקא מחברותי הרווקות עד שהתייאשתי מלנסות לשמור על קשר.

וכמו שהרבה כתבו לפני-עין טובה!
הייתי חייבת להגיברעים אהובים
לפני שהתחתנתי היה לי ברור שלא אהיה מאותן ה"נשואות" שמדובר עליהן פה.. שמנתקות קשר וכו'..
ובאמת אני מעידה על עצמי שעשיתי כל שביכולתי כדי לא לנתק קשרים משמעותיים עם חברות קרובות.
אני חוויתי זאת מהצד ההפוך- ניתוק הקשרים היה דווקא מחברותי הרווקות עד שהתייאשתי מלנסות לשמור על קשר.

וכמו שהרבה כתבו לפני-עין טובה!
נכון, מותר להן הכל, כמו לכולןנהללית.
נכון, מותר להן הכל. כמו שלרווקות מותר הכל. ככה זה בקשרים בריאים ולא בקשרים תלותיים. בן אדם לא צריך להיות זמין תמיד. ואם כבר זמין אז למי שנמצא לידו באותו רגע. כל טלפון או הודעת טקסט תמיד תתקבל כשאת באמצע משהו חשוב או עם מישהו אהוב אחר. אבל מי ששולח את ההודעה מצפה שתהיה זמין כאילו את רק יושבת כל היום ליד הטלפון ומחכה. בקשרים הכי חזקים זה לא משנה אם לא דיברתם שנה. ממשיכים מאותו מקום באהבה. מגיעה לזולת החירות להיות זמין או לא זמין. חברות אמיתית היא מעל זמן ומקום והיא לא חונקת. מתוך ציפיה שאם באמת באמת יגיע רגע שתיהיי זקוקה לחברה שלך היא תהיה שם בשבילך, רווקה או נשואה. חוץ מזה מרגעים כאלה, לכולם מותר הכל. להפסיק לפתח בעלות על הזולת.
כמה הערות שלי...צמר גפן מתוק

הציפייה היא לא לחזור למה שהיה וגם לא לפתח תלות, ליצור קשר לא בריא, לקחת את המקום של הבעל או לרצות שהיא תהייה זמינה כל הזמן.

אני מבינה שגם אם היא מאוד רוצה, לא תמיד זה אפשרי.

כמו שגם אני יכולה להיות לפעמים מאוד עסוקה.

כמו שכולנו יכולים להיות עסוקים בחיים בלי קשר לסטטוס שלנו.

יש פה אנשים, נשים, שכתבו שהקטע שכתבתי פוגעני ותוקפני,

לא רואה את הצד השני,

לא מבין את הצד השני,

לא נמצא בצד השני,

לא מלמד זכות

דן.

וזה נכון..

הכל נכון.

אני לא מתחמקת.

כתבתי משהו לא פשוט. 

אבל חשוב לי להדגיש שאני חושבת שהוא השיג את המטרה כי הוא פשוט הציף על פני השטח סוגיה שבתחושה שלי קצת משתיקים אותה, הפכה להיות איזה טאבו. מעדיפים הרבה פעמים לא לדבר עליה והיא שוקעת. ואיתה משאירה לא פעם עקבות שנורא קשה להתעלם מהן..

חשוב לי לציין שבאופן אישי המטרה לא היתה לפגוע באף אחד חס ושלום אלא להציף את הדברים, לעורר ולקרוא את הצד השני של המטבע- שנשים נשואות הגיבו. אני מאוד מודה ומעריכה אתכן על כך.

נכון שאני עדיין לא שם ומאוד מאוד מקווה שלא אגיע למקומות שכתבתי עליהם ואת זה באמת רק ימים יגידו...

אתייחס קצת באופן אישי לחלק מהתגובות.

"לעולם חסדו"- שוב, אני מתנצלת ומדגישה שהמטרה לא הייתה לפגוע, ואני מתנצלת שכך הרגשת. את הקטע פרסמתי בלקראת נישואין וזוגיות כך שבאמת הגיוני שרוב התגובות יהיו של רווקים. מנקודות מבטם. ההסתכלות שלך היא נכונה! ובאמת החיים שלנו משתפרים פלאים כשאנחנו רואים דווקא את הטוב. ומלמדים זכות. (זה בד"כ עבודה לכל החיים.. אצל כולנו.)

"נעים עכשיו"- את צודקת. ציפיות בעיקר הם מתכון לא טוב בחיים.

אני מודה לכל הנשים שפתחו פה את ליבן, את כאבן, וסיפרו חוויות אישיות, גם הפוכות שהתרחשו. זה אכן נותן פרופרציות.

אני שוב אומרת שאני מודעת שכתבתי משהו לא פשוט. כאחת שמתעסקת הרבה עם כתיבה בחיים, אני מודעת כמה למילים יש כוח לשנות סדר בעולם. להרים מישהו, להוריד, לפגוע, להצחיק, להעליב ועוד כהנה וכהנה.

הלוואי הלוואי שנזכה יחד לראות לא רק את הטוב בכל אדם בעולם, אלא את היופי, האמת, המיוחדות שבו. בלי קשר לסטטוס שלו. וכמו שכבר כתבתי למעלה, זה בעיקר עבודה לכל החיים.

שיהיו בשורות טובות ושמחות אצל כולם.

 

 

 

 

קודם כל את לא ראשונה שמציפה את ננושאl666

זה עולה מפעם לפעם

ובקשר להשקעה של רווקות

כרווקה גרתי במדרשה והיו הרבה כלות ואז למי שהיה זמן עזרו 

אני זוכרת שעשיתי סידורים גם לבנות שלא היו לי מאוד קרובות כי היה זמן פנוי ולמה לא?

מה ההתחשבנות הזאת? אז הלכת אתה לסידורים? אז מה?

ובקשר להשתתפות בחתונה? מה זה כל כך קשה ולא נעים? את לא אוהבת לרקוד? את שונאת חתונות? אני תמיד חשבתי שבאים לחתונה בכיף ? איך זה שמביאים חשבון שאני רקדתי בחתונה שלך? 

אני בכלל חושבת שכל האירועים האלו הם בעיקרון לחברים ולמשפחה

סתם הרבה עבודה והרבה כסף.  

מבינה כ"כ את התחושה! אני הבטחתי לעצמי שלא אהיה כזאת.חלום חלומי

ואכן.. כך היה! ויעידו חברותי הטובות..

ב"ה התחתנתי מוקדם (עוד לפני שחלק מהחברות שלי התחילו לצאת).

בכל תק' החתונה הן היו בשבילי, השקיעו וטרחו. ולי היה ברור שקשר לא יכול להתנתק רק כי מתחתנים.

אין ספק, שמשפ' קודמת לכל.

אך אני מאמינה שאפשר לשלב ואין פה שחור- לבן.

דיברנו על זה לפני החתונה. והחלטנו שכל אחת מתקשרת בכל שעות היממה! אם מתאים- אני עונה ואם לא- לא. וכנ"ל להיפך.

לפעמים הן היו יותר עסוקות ממני וקשות להשגה.

והרבה פעמים דיברנו באמצע הלילה.לא סבלתי את הדיסטנס והאי נעימות שנוצרת לפעמים כשמתחתנים. הייתי נפגשת איתן, והן באו אלי. ב"ה בעלי מאד תמך ופירגן לעניין!

והלוואי וכולם יבינו שבעל הוא לא תחליף לחברות.

וגם חברה נשואה זקוקה מאד לחברות ושמחה בהן..

מאחלת לך רוב טוב!

הברכה שבמיקוד כוחות הנפש למקום אחדנהללית.
ועוד משהו- חלק מהברכה של הנישואין זה שהאנרגיות וכוחות הנפש שהיו כל כך מפוזרים קודם, מתנקזים לבית אחד. הרבה פעמים ברווקות יש תחושת ריקנות וזה הרבה בגלל זה. שאין את המקום הזה שאוסף אותנו. כתוב שלא דנים אדם עד שמגיעים למקומו. ייתכן שכשתתחתני גם את תרגישי את הצורך למקד את הכוחות שלך בעיקר במקום אחד, לפחות בהתחלה.
בתור נשואה טרייהאנונימית 5

אני שמתי לב כי דווקא החברות הרווקות שלי ניתקו קשר.
אני היחידה שמתקשרת או אפילו שולחת הודעות מדי פעם... .
ניסיתי לקבוע עם כולם מפגש, אבל פתאום כל אחת עסוקה ולא מוכנה לנסוע... .

בתור נשואה- יש יותר עיסוקים בחיים מאשר לפני.

קודם כל- פיתוח הזוגיות עם הבעל, כשהשנה הראשונה הכי מאתגרת.
אחר כך- כל הקטע של טהרת המשפחה, הריון וכו'- אני למשל, כשאני צריכה לעשות הפסק- אני מעדיפה להישאר בבית ולעשות ככה בנחת. או כשיש טבילה- בודאי שאשאר בבית ואתארגן בנחת... ובודאי שאפנה לי את היומיים- שלושה לפני כדי להספיק לסדר את הבית בנחת, לנוח טוב ולא להגיע לליל הטבילה סחוטה מעייפות .אחר כך בעזרת ה' נכנסים להריון ופתאום יותר עייפים, יש בדיקות שצריך לעשות וכו'... .
ואל תשכחי שזה בא בשלב בחיים שמתחילים להתבסס מבחינת העבודה והלימודים- מתחילים לעבוד, אז צריך לקום מוקדם ולישון מוקדם, לומדים ועובדים ביחד- חייב להיות מתוקתקים כדי להצליח, לומדים- מנצלים את הזמן כמה שיותר ואת הזמן הפנוי מקדישים לבעל.

יש יותר אירועים משפחתיים, נוסעים לשבתות וכל נסיעה זה התארגנות לפני ואחרי.
זה מוריד ימים לפגישות / לשיחות טלפון.
 

וכל זה בנוסף לעבודות הבית- כביסה, גיהוץ, בישולים, נקיון. כמובן שגם הבעל עוזר, אבל הוא לא עושה הכל לבד.

בכל הנ"ל לא באתי להצדיק את ניתוק הקשר. החכמה היא למצוא את הזמנים שכן אפשר לדבר- כמו כשנוסעים לשבת- להקדיש קצת זמן מהנסיעה לשם כך, לנצל זמנים "מתים" של נסיעות לדברים שמפנים את הזמן בבית וכן הלאה.
יחד עם זאת- לפעמים אתה פשוט שוכח להתנהג בחכמה ולמצוא את הזמנים הללו. הכל חדש, לוקח לך זמן עד שאתה לומד איך זה להיות נשוי ואיך להתנהל בתור נשוי- זה מן סוג של ערעור המצב שהיה לפני בתור רווק.
ככה אני הייתי קצת בהתחלה. יכלתי להתקשר לחברה כשבעלי הלך להתפלל ערבית. אבל נראה לך שבכלל זה היה בראש שלי? הייתי עסוקה בלסיים משימות שונות כדי שכשבעלי יבוא נוכל לשוחח בנחת את השיחה היומית.

אז יקירתי-
ההתנהגות אינה בכוונה.
לפי דעתי דרך ההתמודדות הטובה היא להשתמש בוואטס'פ (אם יש לך) ולשלוח ממנו המון הודעות. מיד פעם- "בוקר טוב! מה נשמע?" /  "מזמן לא דיברנו! מתי נח לך שאתקשר?". אל תשכחי שגם המון פעמים הלו"ז של החברות (הרווקה והנשואה) שונה בהרבה וכמעט אין זמן טכנית לדבר. כך באמצעות הוואטס'פ כל אחת עונה כשנח לה בזמן המתאים בשבילה... .

יחד עם זאת- אין להישאר רק בווואטספ אלא להקפיד להתקשר אחת לשנייה מדי פעם.



 

מעריכה מאוד מאוד את הדברים. תודה לך!צמר גפן מתוק


עוד כמה עצות מניסיוןחניתה

בתור מי שהיתה בשני צידי המתרס, אני חושבת שצריך רצון, הבנה והתגמשות משני הצדדים.

 

לרווקות הייתי אומרת שצריך להבין שיש יותר הוצאות כלכליות על הבית כנשואים, עומס מנטלי ועומס במטלות שבהתחלה עוד קשה להתמודד, אירועים משפחתיים, התחשבות בבן הזוג במשפחה משני הצדדים ולא חסר..

 

אפשר למצוא פתרונות ולהיות יצירתי, לבוא לבקר כשהבעל לא נמצא, לצאת ביחד לשיעור תורה לנשים ואחר כך לדבר, להתגמש יותר עם השעות שחברתך פנויה לדבר בטלפון.

 

ותמיד לזכור שאת לא יודעת מה עובר על הצד השני, יכול להיות משברונים ביחסים (וזה קורה הרבה בשנה ראשונה), לחצים משפחתיים שצריך להתמודד, ובאמת התמודדויות חדשות ולא קלות..

 

לנשואות הייתי אומרת לעשות מאמץ לענות כשאפשר, לחזור לטלפון כשאפשר, אפילו לשלוח הודעה "ראיתי שהתקשרת, אני לא יכולתי לענות, אהיה פנויה ב..". תמיד לנסות להסביר עד כמה שאפשר למה לא היית פנויה ,כי גם אם זה נראה מובן מאליו, זה יקל על הצד השני כשתאמרי את זה.

לעשות מאמץ להזמין לבית, ואז אפשר לדבר תוך כדי עבודות בית.

 

אם זו חברות אמיתית, חזקה והדדית, אין שום סיבה שתתפרק בגלל זה.

 

^^^^על הסוף.הלליש
לא מאמינה שבגלל נישואים חברות מתפרקת.

בד"כ זה רק תירוץ כשהסיבה שונה.

יש לי אמנם חברה אחת שהקשר נותק בגלל נישואים,אבל התברר שהיה שםבעיקר חוסר הבנה,וזה יכל להיפתר לפני שנפתר.

עם רצון טוב של שני הצדדים-אין סיבה שזה יהיה גורם לניתוק קשר...
יפה כתבתשמן פשתן

וגם צריך להבין שיש לתת לזוגות צעירים קצת זמן (כמה חודשים לפחות) להתאפס על עצמם. 

אני אומרת זאת גם בתור נשואה מול חברות שהתחתנו לא מזמן. 

 

ובעיקר - אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

כתבת נכון אבל אז מה?מקרוני בשמנת
לגבי העיסוקים -
אז אין לי טהרת המשפחה, אבל יש לי עניינים שקשורים לזה. בדיקות גופניות, גלולות, תוכים ומעקב.
גם אני לומדת ועובדת יחד. גם אני בשלב של התבססות בחיים, בלי לחכות לאף בעל שיתרץ לי את זה.
אני כל הזמן בנסיעות. כל היום וכל הלילה. אם זה להורים או לשער המשפחה, אם זה לחברות הנשואות או הרווקות, אם זה לשבתות להתארח, או סתם ללימודים. גם ממני הנסיעות דורשות התארגנות ולחץ של זמן.
ואני כן עושה את כל עבודות הבית לבד, בלי בעל. רק אני שוטפת כלים, רק אני מכבסת, רק אני מחליפה מצעים, מטאטא, מנקה, מבשלת, אופה, תולה, מתקנת, תופרת, קונה, סוחבת, מקפלת, מחשבת ועוד.. יש לי בית ואני מנהלת אותו. אני לא רווקה סטלנית שלא מזיזה אצבע.

לגבי הדברים שאין לי כמו ימי המקווה וכל זה - כמה זה מתוך כל החיים? מה עם השבועיים בהם אסורים לגמרי ואין מה לעשות עם זה? אין דקה בזמן הזה?
ונכון גם עין לי חמות, חיש לי גם פחות אירועים שאני מצופה להגיע אליהם מאשר אשה נשואה. נכון. אבל יש לי את התמודדויות שלי מול המשפחה, למה לא להפוך את זה לנושא שאפשר לדבר עליו?

ומי שיגיד שאי אפשר לשתף אותי כי אני לא מבינה אז פחחחחחח אתם לא מכירים אותי.
אני מבינה ההריונות ובלידות, מבינה התינוק, בפעוט והילדים. אני יודעת את שלבי ההתפתחות השונים ואת האתגרים שבכל שלב. אז אני לא אמא ועדיין לא ילדתי בעצמי, אבל יש לי המון ידע ונסיון לתרום לשיחה אם רק יתנו לי הזדמנות.
מי שלא מנסה להיות סנוב מצטדק יכול לראות שבעצם החיים שלי לא עד כדי כך שונים מחיי הנשואה ויש לנו המון דברים משותפים ונושאי שיחה ובילוי.
התירוץ היחיד שמתקבל עליי זה הזמן שצריך להשקיע נטו בקשר הזוגי עם הבעל וכנגד זה אין לי מילה לומר. רק - יש לכם עכשיו חיים שלימים יחד בעזרת השם. שנים על גבי שנים של עבודה זוגית וקשר משותף. בין כל הזמן האינסופי הזה, לא תוכלי להקדיש כמה דקות בשבוע / בחודש לחברות?
את צודקת ממש!מעריכה אותך ממשמעין אהבה
כרווקה גם נעלבתי שחושבים עלי ש'מה אני כבר מבינה'
ש'עוד לא התחלתי את החיים'.
תמיד האמנתי שאפשר למצוא את המכנה המשותף גם כשמסגרת החיים שונה.
גם היום כנשואה עם ילדים-אני מאמינה בזה.
רק שבפועל-לא כולן כמוך שמכילות ומוכנות להקשיב ולדבר גם על נושאים שלא מעולמן,
אשריך שאת כמו שאת.
זה באמת אפשרי.
רק כנראה לא עם כל אחת.
וואוברקת
בתור אישה נשואה אני רוצה להגיד לך תודה, זה כ"כ נכון, אני לקחתי את עצמי המון בגלל מה שכתבת
בתור רווקה-קרה לי. בתור נשואה-קרה לי גם מרווקותמעין אהבה
את צודקת.
מסכימה לגמרי שלא אמורים להתנהג ככה!
גם אני נפגעתי כרווקה כמה וכמה פעמים מחברות נשואות.

יתכן ואם היחס בכללי חיובי ונפגעים רק בהקשר מסויים-חשוב לברר בכנות עם החברה.לפעמים זה באמת לא מחוסר רגישות.

אבל
גם כנשואה-יצא לי להפגע מחברות רווקות.
גם להן לא מותר הכל.
הבנתי את הכאב,את הקנאה.
מכירה אותם מעצמי.
אבל עדיין
גם אם זה שהתחתנתי מכאיב לך, זה לא אומר שמותר לך הכל.
אני לא אשמה שהתחתנתי לפניך.
לרגע לא רציתי להשאירך מאחור.
זה שיש לי מטפחת לא אומר שהפכתי לסנובית חסרת רגשות.לא שכחתי את יסורי החיפוש והבדידות.
אני עדיין יכולה להיות חברה.
אבל אני צריכה גם אותך בשביל זה.
גם לי זה פוגע כשאת נעלמת לכמה חודשים ומודה שזה כי קשה לך שהתחתנתי.
גם אני צריכה שתשאלי אותי מה שלומי.
גם אני זקוקה לשתף.
גם לי לא כיף כשנזכרים בי רק כשזקוקים ממני משהו.

רגישות.
זה העניין.
וכולנו זקוקות לה.
עם מטפחת.או בלי.
אני לא יודעת מה עם אחרות..אנונימית1111
אבל אני יכולה להעיד שזה לא קשור לקנאה בכלל.. אולי זה נובע מחוסר בגרות מסויימת..אבל עד עכשיו לצד ההתרגשות והשמחה.. כמעט תמיד ריחמתי על חברותיי שהן עכשיו תקועות איתו לנצח..( אולי בגלל שלא התלהבתי מבן הזוג שהן בחרו, טוב מאוד שכך..לא באמת חשובה הסיבה) .
המקרים שכואבים או כאבו הם רק מקרים שהחברות עד אז הייתה אמיצה וקרובה, חברות שנחשפתי רגשית אליהן בצורה הכי חשופה שיש.. מתוך מחשבה שאין מצב בעולם ש"זה" יקרה לנו..
אני לא מסכימה עם הטענה שהרווקות אינן מגלות רגישות מספקת, הן מגלות גמישות ורגישות בצורה די מקסימאלית , לפחות בקרב חברותיי.. כשאנחנו מתכננות מפגשים הדבר הראשון שחושבים עליו זה איך לתכנן את הדברים כך שיתאים לנשואות..אני אישית כשיש לי אפשרות עושה אפילו בייביסיטר לילדים המתוקים של חברותיי.. החומה הזאת שנוצרת היא כואבת, כנראה לשני הצדדים..אישית יצא לי לשמוע כשהחברות הנשואות "שוכחות" שהרווקןת נמצאות שם שהמפגשים עם לצורך שבירת שיגרה, ומרגישים את זה בכל מיני צורות יחס. . וזה לא כ"כ נחמד. .
שני דברים-מעין אהבה
א.בת כמה את?
כשמדובר בבנות שכבר נפגשות ומחכות כמה שנים טובות-אז כן טבעי לקנא.לא במובן חיצוני ..כשאת כואבת את חסרונך וחברה זוכה למילואו-קשה שזה לא יציף את הכאב ויעורר ציפיה להשלמתו.

ב. לא באתי בטענות כלפי הרווקות..אמרתי שחויתי חוסר רגישות גם מנשואות וגם מרווקות-כך שמה שבאמת משנה זה הרגישות של האדם ואין קשר לאם נשוי או רווק
בעניין נשים נשואותפנינת חו
הי בעניין הנשואות
לפני פחות משנה חיתנתי את בני הבכור זוג צעיר. ביום החתונה ובכלל הקיפו בהמון אהבה ופינוק ודאגה מעל ומעבר חברות הכלה את הכלה. במיוחד חברה ספציפית שאני אישית נקשרתי אליה וחשבתי בליבי שאני מאוד מקווה שהכלה שלי אחרי חתונתה תשכיל לשמר מצד אחד את החברות היקרה ומצד שני לשמור על שלמות הבית. זה ממש רורה שמתחתנים ונכנסים לשגרה אינטנסיבית והחברויות נשכחות ונזנחות אני אישית מרגישה היום ממרומי גילי שחברות אלה חסרות לי עד דמעות וב"ה יש לי משפחה נהדרת ואף על פי כן אישה צריכה חברה.
אני יכולה לומר לך ששוחחתי על כך עם בני וכלתי ואמרתי להם שלא יאבדו את חברי האמת שלהם וישכילו לשמור קשרים אלה ומתוך שלמות המשפחה כמובן שהיא קודמת לכל.
אני חושבת שאם מדובר בחברה קרובה אפשר למחול לה על אותם רגעים בהם הייתה בעומק החתונה ולא חשבה מעל זה וכן לדבר בכנות ולא לאבד חברות ודוב אם מדןבר בחברות טובה ואיכותית שאינה פוגעת בשלום ושלמות המשפחה
מאוד מעריכה את הדברים.צמר גפן מתוק

זה היה כל כך חשוב לשמוע את זה.

ממקום של אישה נשואה שחיתנה ילדים.

בעלת ניסיון. 

תודה רבה לך!

למרות שכרגע זה לא יתרום לך הרבה..נשואים פלוס
כי מי שצריך להחליט במקרה שלך שהיא רוצה להשקיע בחברות הזאת זה חברתך...
ואני לא חושבת שהוכחות שהיא טועה יעשו לך טוב יותר...)-:..
את טועה.. כיוון שמי שהחליט זה אני. והחלטתי לשחרר.צמר גפן מתוק

וזה עשה לי רק טוב! 

שמחה בשבילך שהצלחת...נשואים פלוס
בכל מקרה, עדיף לנסות לא לכעוס עליה כדי שאם תתעשת...יהיה לזה תקנה ללא צורך בעוד כוחות נפש מצידך
התמודדותפרפר סגול

זו באמת התמודדות

בחיים זה ככה, למדתי משהו

אצלי החברות התחתנו מזמן (לפני 9 שנים בערך)

יש בודדות מתוקות שמתקשרות כל ערב חג לדרוש בשלומי

שזוכרות את היום הולדת שלי. 

אפילו שהם גרות רחוק ועסוקות עד למעלה מהראש בעבודה משרה מלאה

ובבית עם ארבע חמישה. 

 

אבל בגדול אפשר לומר שעם הזמן למדתי ליצר לעצמי חברות רווקות חדשות כל הזמן

אני תמיד עם חברות, ותמיד יש מישהו ואי אפשר לדון אף אחד לפני שמגיעים למקום שלו. 

הם לא יכולות להבין אותי ואני חלא יכולה להבין אותן... (בינתיים לפחות)

 

ועוד כלל חשוב! אף אחד בעולם לא שווה להצטער בגללו, חבל להעניש את עצמנו בלהפסיד דקות של אושר

 

 

 

 

אל תדון אדם וכ'ו..ammyy adminאחרונה

אגב- שמתי לב שאת עונה לכולם- תודה רבה. 

 

כל הכבוד! 

מראה על מידת הפרגון שלך.. (:

צניעות = איכות בזוגיות???מחפש אהבה

לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?

אין שום קשר, ולמה שיהיה קשר?זמירות
נראה לי שהמוטיביציה הבסיסית לשמורadvfb

היא גזירת מלך. 

 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

 

 

לא נכון. זה מוסר טבעי. מוסר טבעיקעלעברימבאר

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

אני מדבר כמובן בתור הסקאלה של השמורמחפש אהבה

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

צריך להיות בתוך הראש שלך כדי להבין מה אתה רוצה🙂זמירות
עבר עריכה על ידי זמירות בתאריך כ"ב בסיוון תשפ"ו 7:56

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

 

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

בוודאי שכןבחור עצוב
תגיבו עם הסברמחפש אהבהאחרונה
פגשתי מישהו.לגיטימי?

לא נדלקו אורות מיוחדים.

לא חשבתי שזה זה. 

לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.

עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.

משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?

עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.

וזה עדיין לא השתנה.

טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.

כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.

אבל לא רע. אפילו נחמד.

ועוד דייט.

ועוד אחד.

וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.

פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.

עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.

ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.

 

מה אני באה להגיד לכם?

לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.

כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים. 

האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.

 

מה עוד?

תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.

ובשולי הדברים,

אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.

ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..

 

מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.

(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).

..שפלות רוח

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.


תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונותadvfb

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

..שפלות רוח

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

צודק, זה המקום שלךadvfb

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

מזל טוב!תפוחית 1
מדהים ממשזיויק
מזל טוב!
כיף לשמוע, המון מזל טוב!!advfb

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

וואו איזו בשורה מרגשתברוקולי
וואו איזה משמח לשמוע🎉פצל"פ

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב!!חדשכאן
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך שמחה, אהבה, נחת ורווח
וואו, משמח לקרואארץ השוקולד

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

מדהים!! מזל טוב!!!!אני:)))))
המון מזל טוב!!קדם
ממש התרגשתי לקרוא וכן, חיכיתי שתבשרי בשורות טובות וזה משמח מאוד!! לא מכירה אותך אבל מה מקריאת תגובות שלך כאן את נראית מדהימה, רגישה וחכמה מאוד. מאחלת לכם כל טוב!!!
וואי מזל טוב..דג כחול

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..


האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.


משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...


משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)


בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

וואו יקרה איזו הודעה משמחת ומרגשת!נגמרו לי השמות

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

מזל טוב רוב שמחותניצן*

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

בשעה טובה!!יעל מהדרום
מזל טוב ושפע ברכות 🌹פ.א.
שתזכו להקים בית באהבה ובאושר! מזל טוב!זמירות
מזל טוב! משמח מאד!100
בעז'ה בניין עדי עד מלא בשפע וברכה.

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

כיף לקרוא! מזל טוב! אולי גם הוא יכתוב מצידו?מרגול

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)


ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.


ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.


שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

לגבי צידו- מעניין יהיה לקרוא את ניסוחיו ותחושותיומרגול

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי


מזל טוב!אן אליוט
הרבה אושר ושמחה לשניכם 💐
וואומחפש אהבה

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

ממליץ לך להמשיך לבוא לפה.מחפש אהבהאחרונה

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

משהו שרציתי לשתףמאותרת

היו לי כמה דייטים בחיי עם אנשים שונים -

רובם היו ב"ה נחמדים וטובים. אבל מידי פעם קרה שמי שנפגשתי איתו - נראה שמשהו התפספס מהפן של המודעות לחיצוניות ולגוף. ולי לא היה נעים להגיד שזה (כמובן תלוי כמה הדבר היה קיצוני) היה סיבה מרכזית בשבילי לא לרצות להמשיך.

ותהיתי לעצמי - מי שלא למד את זה בגיל ההתבגרות (ולא ברור לי מי מלמד שם - משפחה? חברים בפנימייה?), מתי משלים את הפער?

לכן חשוב לי להביא את זה כאן - יש אנשים שמוכנים להקים זוגיות ומשפחה, אבל נראה שהם דילגו על שלב בדרך לשם.

לא כולם, לא הרוב, אבל קיים. בעיני, אם יש לכם חבר כזה - זה חסד גדול להאיר לו ולעזור לו בנדון.

 

זה הטקסט שהתפרסם היום:

 

בואו נדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון, על הריח שבחדר:

יש איזה קטע במגזר שלנו, נטייה לחשוב שאם אנחנו בחורים עמוקים, רוחניים ומלאים במידות טובות, אז הצד הפיזי ובפרט ההיגיינה הבסיסית , הוא משהו שולי שאפשר להחליק עליו.

ואל תשאלו אותי אם לומדים את הדברים האלו בכיתה י"ב או כמה לומדים ואם בכלל.

וואלה, לא יודע.

העניין הוא שיש בחורים שבטוחים שאם הם סיימו עכשיו מסכת קידושין, הזיעה שלהם מריחה כמו מי ורדים.

אז זהו, שלא.

אבל ממש ממש לא.

לפני שניגש לפרקטיקה, קחו קצת מדע:

מחקרים כבר מזמן מוכיחים שיש קשר אקוטי וקריטי בין חוש הריח לבין תהליך הבחירה הזוגית בין שני המינים.

מדובר במנגנון ביולוגי טהור:

חוש הריח משדר למוח מסרים שקובעים בתוך שניות אם יש כאן פוטנציאל למשיכה או אינסטינקט של בריחה.

אז עם כל הכבוד ללב הטוב שלך ולכוונות הטהורות, אם המעטפת החיצונית לא משדרת ניקיון, הדרך לחופה מתארכת משמעותית:

כדי לעשות לכם סדר, ריכזתי 10 כללי ברזל פשוטים לגבר, רגע לפני שהוא יוצא לדייט:

1.תסתכל במראה.

צעד ראשון ובסיסי.

רגע לפני שאתה טורק את הדלת ויוצא מהבית, פשוט תעיף מבט.

אז מה אתה אומר?

אתה אוהב את מה שאתה רואה?

פחות?

השיער מסודר?

כי זה בערך הדבר הקרוב ביותר למה שהבחורה שאתה הולך להיפגש איתה הולכת לראות.

כן כן, ברור שהיא תראה קודם את הנשמה שלך.

אבל אתה יודע...בכל זאת יש גם את העניין של ההשתדלות והוא מתחיל ממש כאן.

2. איך הריח שלך?

עזוב אותך עכשיו מהדימוי המצחיק של עולם הכלבים, אבל ברצינות... פשוט תיסגר על הריח שלך.

אל תנחש, תבדוק.

תסתכל אם אין לך כתמי זיעה. אמיתי. זה אחד מהדברים הדוחים ביותר שיש.

כלומר גם אם אתה מתכוון להטביע את הבחורה בכתבי הרב שג"ר ולבזוק עליהם קצת הרב זקס מלמעלה, ברגע שהיא תבחין בכתמי הזיעה האלו, הקשב שלה ישאיר לך פתק:

'הלכתי ותיכף אשוב' וכנראה שבזה הרגע הדייט שלכם נגמר באופן רשמי.

כיף הא? אז פשוט, תדאג להימנע מכתמי זיעה.

ואם כבר אתה מרגיש שמתחילים להיווצר לך כאלו תוך כדי דייט כי אתה נכנס פתאום למתח או ווט אבר, תשמור על הידיים שלך לעצמך.

בכלל, תמיד טוב שכל עוד אתה לא בטוח בקריאת המפה ובכוונות שלה, תשמור על הידיים שלך לעצמך.

3. אם יש ספק – אין ספק.

תמיד טוב להשפריץ לתוך הפה משהו שנותן ריח טוב, כולל מסטיק.

בחיים אל תוותרו על מסטיק בדרך לדייט.

זה לא מעניין עכשיו אם זה הולך להיות בטעם מנטה אוכמניות או אפרסק ביישן.

פשוט תהיה במודעות לריח שיוצא לך מהפה. תמיד.

4.שים דיאודורנט.

חובה. קו אדום. אי אפשר לזוז בלי זה.

כיפה יש לך?

גם ציצית?

אחלה.

תכניס גם את הדיאודורנט לסיפור.

5.תחשוב מראש איך אתה הולך להופיע מול הצד השני.

גלינג גילינג.

אנחנו בישראל.

לא שבדיה.

לא קנדה.

ישראל.

ואם חם עכשיו בחוץ אז תביא חולצה נוספת בתיק.

אם אתם הולכים להיפגש בבית קפה, תדאג להגיע קודם:

תיכנס לשירותים.

תחליף חולצה.

תשטוף את מה שאתה צריך לשטוף ותבוא אליה רענן.

6. אל תיצמד ואל תפלוש למרחב הפרטי של הבחורה.

מעבר לסיבות הברורות שבאמת אין צורך להרחיב בהן מטעמים מובנים, יש גם את עניין הריח.

אם אתה לא סגור במאת האחוזים על איך שהבחורה חווה אותך באותו רגע, פשוט תשמור מרחק.

7. עיקרון ההדדיות.

תחשוב שכמו שאתה רוצה שיהיה לך נעים להסתכל עליה, ככה גם תדאג שיהיה לה נעים להסתכל עליך. מאוד פשוט.

אין שום סיבה הגיונית שבעולם שבחורה תשרוף שעה וחצי על הכנה לדייט וברור יגיע אליה היישר מתפילת מנחה בשטיבעלך של איצקוביץ' כי בעצם הדייט הזה מבחינתו הוא על הדרך ובמקום להשקיע קצת בהופעה שלו הוא עסק בבניין עולם.

'בין אדם לחברו' חשוב לא פחות ואם ביאסת וציערת את הבחורה, טוב, אני לא הדובר של אלוהים אבל, כנראה שיסתכלו על הדברים החשובים שעשית בצורה סקפטית יותר במקום בצורה שקיווית שיסתכלו עליהם.

8.מותר לך גם להשקיע בבגדים.

אתה לא חייב להוציא חצי משכורת על מותגים, אבל אם בא לך לעוף, תדע שיש חנויות שמוכרות את המותגים השווים ביותר ('טומי', 'ראלף לורן', 'גאנט', 'אמריקן איגל' ועוד) ממש בזול יחסית.

לא תאמין איך בחירת בגדים נכונה יכולה לשנות את כל הלוק שלך מבחוץ.

9. המסר שמאחורי הלבוש.

תזכור שמעבר להופעה הנעימה, כשבחור מגיע לדייט מושקע, הוא בעצם משדר אמירה ברורה לבחורה:

'השקעתי עבור הדייט הזה! אני יודע שגם את השקעת ואני מעריך את ההשקעה והזמן שלך ולכן גם אני על זה'.

10.זהירות, 'מביכים'.

כשאתה אוכל כל מיני דברים בדייט, תדאג מראש שלא יישארו לך סימנים של 'מביכים' (מביכים למי שחי בלה-לה-לנד ולא ממש יודע, אלו הדברים האלו שנתקעים לכם בין השיניים והם... פשוט מביכים).

קיצר, בחורים!

הגיע הזמן לצאת מהעולמות של האופנים וחיות הקודש ולנחות בעולם הדיאודורנטים והאפטרשייבים.

או אם תרצו לסכם את הכול במשפט אחד:

"ניחוח טוב הוא שפה ללא מילים, העוטפת את הנוכחות בקסם ומדברת ישירות אל הלב."

כן, גם אל הלב של הבחורה שאמורה לשבת הערב, ממש מולך.

(אבינועם הרש, נראה לי שבעקבות הפרסום הזה)

וואי חשוב ממשזיויק
כלכך נכון וחשוב😊Shandy
מדהים תודה, עכשיו אפשרשפלות רוח

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

 

 

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

במידה והיה לך טוב בקשר למעט "זה" לא מוטב היהדג כחול

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

אוח, כמה שהייתי רחוק מזה פעםמחפש אהבהאחרונה

הלוואי הייתי שומע את זה אז

גבריםכְּקֶדֶם

אתם צריכים ללמוד איך להיישיר מבט

 

 

צודק… להרים את העיניים למעלה, להביט קדימהפ.א.
באיזה הקשר אתה אומר את זה?שפוי

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

נראה לי שלמדתי את זהadvfb
תסביר את עצמךזית שמן ודבש
מה הפשט? באיזה הקשר?דג כחול

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.


לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

כמאמר הסיפורנקדימון
שמסתבר שיש לו לפחות גרסה אחת נוספת בבודהיזם.

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

רב הנסתר על הגלוימחפש אהבהאחרונה

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..

מחמאות בדייטיםצופה אנונימי

אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר

במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)

על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)

מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?

שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות

יש פה בפורומים את כל המגוון על סולם הדוסימטרזמירות

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

בציבור הדתי לאומי תורנישפוי

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

 

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

אני מסכימה עם הגישה. אבל אולי בציבור אחרנחלת

זה אחרת וזה מקובל.

 

תגובה לתגובהשפוי

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

בא מבית אשכנזי אז לא מקובל בכללadvfb

גם אחרי החתונה ;)

 

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

..שפלות רוח

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

...אני:)))))

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

נשמע מעניין למה אתה שואל..מחפש אהבהאחרונה

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

אל תהי צדיק הרבה או שזו דרך ארץ בסיסית?פתחתי ניקק

כשנושקים ל30 ויש כל מיני מחסומים מלהתחיל לצאת, ופונים לטיפול ועדיין לא עוזר..

תמיד יש את העצה הככ פשוטה (שנאמרה לי גם לפני 5,6,7 שנים) פשוט תצא לדייט אחד.

כך אומרים רבים ומוסיפים להצעה כל מיני ניסוחים זהים או קרובים - אתה לא אמור וצריך לחשוב על חתונה, זה רק דייט.. אתה לא מתחייב לאף אחת. עד שלא תנסה דייט אחד אתה לא תצא מהלוף הזה. אין הבדל בין לנסות דייט בגיל 20 ללנסות בגיל 30.  הרבה התחילו ככה. תמיד יש סיכוי קטן שאולי מכח הדייט תופתע לטובה ואולי המחשבות על מסוגלות לחתונה ישתנו..


ואני , שרחוק שנות אור מלהיות במקום רוחני טוב... מרגיש בכל זאת מין תחושה לא נעימה שיש צד שני בתמונה - ולא באלי לעשות צעד שייתכן ויהיה משמעותי על חשבון הזמן והכוחות שלה..


לא יודע אם זו עצת היצר או שאולי לפחות בזה אני צודק?

תהיה כנה ותתן לבחורה להחליטאני:)))))

יש לי חברה שהתארסה עכשיו והיא רחוקה מלהיות בשלה אבל ה' עוזר ויעזור.

כדי לצאת לדייט צריך חשק וסקרנות מינימלייםadvfb

אחרת באמת חבל בשביל שניכם.

להגיד "תצא" מהצד זה הכי קל וזה ממש שיטחי.

 

אפילו שמעתי ת"ח שאומר ש"דייטים מיותרים" זה בין הגורמים המשמעותיים לרווקות מאוחרת.

ככה אנשים נשחקים ואז שמגיע דייט עם בחורה מתאימה הם באים פחות בטוב.

לכל אחד יש את הכלים שלו שהוא בוחן בהם הצעות אם היא ההצעה מתאימה או לא.

כדאי מאוד לשכלל את הארגז כלים הזה שבוחן הצעות. זה מאוד משמעותי כדי לצלוח את הדרך.

 

נשמע שגם הכל מתערבב לך.. זה טבעי ונורמלי אבל כדאי לעשות סדר.

מצב רוחני לא טוב? יכול להיות. פעם ת"ח רציני (אחר) כתב לי שצדיקות היא לא תנאי לחתונה. הקב"ה לא התנה את העניין של הקמת משפחה ברמה רוחנית כזו אחרת. אבל אם באמת אתה לא מרוצה מהמצב הרוחני שלך - תגדל מזה. תעבוד על זה. קודם כל בשבילך. ממילא שתהיה יותר שלם עם עצמך זה בודאי ישפיע גם על מערכות יחסים ופיתוח קשר זוגי בע"ה.

 

צריך הרבה חיבור לרגש והרבה שכל כדי לבצע התבוננות עצמית ולראות מה כדאי.

ולא רק מה הכדאי לתווך הקרוב, אלא מה כדאי לפתח בתור שיטת עבודה עם העולם הזה של הפגישות.

תצא לדייט. אין בכלל שאלה.קעלעברימבאר
זה ייפתח לך המון.

אומר בתור אחד שדחה כמה שנים עד שיצא לדייטים

אם אתה בן 30 ואתה לא רוצהארץ השוקולד

ופנית לטיפול ועדיין לא עזר, אני מקווה שאתה לפחות מבין למה אתה לא רוצה וכדאי לשקול לחפש טיפול שיעזור.

נשמע קצת קיצוני שאין רצון בגיל 30

לעיתים זה פשוט פחד לקפוץ למים.קעלעברימבאר

פחד שחולף ברגע שקופצים

כעת שמתי לב שצריך קצת לדייק את הניסוחפתחתי ניקק

כתבתי שאני נמצא במקום רוחני לא טוב ונשמע שזאת הסיבה המרכזית בגינה אני לא יוצא. ובגללה אני מרגיש לא בנח מהבחורה.

אבל יותר התכונתי לומר שעל אף שאני לא צדיק בכל מיני תחומים, כאן ספציפית אני כן מרגיש שמתעורר בי הצד המוסרי/הצדיק שאומר אל תצא כדי לנסות/לחוות כי זה לא דרך ארץ לעשות זאת על חשבון הבחורה/הבחורות שתפגש איתם..

(וכאמור מאידך יש הרבה קולות שאומרים לי אין בזה משהו לא מוסרי... כפי שכתבי בהודעה המקורית..). 

אבל זה תמיד יקרה בחייםShandy

כל אדם שתפגוש יוביל אותך למשהו שתסיק שתלמד ותהפוך את עצמך לטוה יותר

בין אם זה פגישה עם בחורה או או עובר אורח ברחוב

לפעמים יש שיעורים שאתנ צריך ללמוד וזה שאתה מנסה להתחמק מהם לא פותר את זה...

אתה לא יידע מה בורא עולם מנסה ללמד אותך בזה עד שאתה עובר את זה

מה שאני מתכוינת זה שנו אז מה אם כרגע אתנה לא חזק כמו שדמיינת

מי אמר שהיא בככל גם כזאת

אני גם מצטיירת לאנשים כדוסית ואני לא

אבל אני נותנת להם את הזכות לגלות את זה

אולי גם הם כאלה יש להם מין עטיפה מבויימת ובסוף הם כמוני?? ויש כאלה

וחטץ מזה בכללי

מלא מחפשים לאו דווקא מישהו כמוהם בדיוק באותה רמה רוחנית בול

יש שיעדיפו חזק יותר חזק פחות

וגם לכל אחד והיצרים/ נסיונות שלו

אז בכלל אין לך מה לשפוט את עצמך

לעבוד על עצמך תמיד צריך אם זה בא ממקום של הבנה ורצון להתקדמות

אם זה בא רק כי זה לא דייך ומה יגידו זה לא יחזיק


ועוד דבר אל תתן לפחדים שלך לנהל אותך

נכון אתה אומר יש םה משהו שהוא לא ואהבת לרעך וכו

אבל אתה צריך לצאת וזה חלק מהתטכנית שבורא עולם תכנן לך אז תבקש מננו לפני כל דייט

בורא עולם שלא יצא חס וחלילה  שפגעתי בה בכלל זה

וגם אם זה רצון ה' ורין מה לעשות לא כל מי שכנחנו יוצאים איתו תואם לנו או בא ממקום נקי

מה תגיד על אלה דיוצאים שניה אחרי שנפרדו רק כדי לעזור לעצמם לשכוח את אותו אחד אחת??

מקווה שאני הבנתי אותך ולא סטיתי מן הנושא...


אם זה לא קשור אז מחילה...


תחשוב על אשתך בעזרת השםניצן*

שבזכות זה שאתה בוחר לצאת מהמעגל ולעשות צעד שונה ולעבור דרך הלא נודע, בזכות זה בע''ה ימשך התהליך שיביא בסופו של דבר אל אשתך.

אז אולי בדרך יפגעו כמה, אולי גם לא, וגם אם כן הם יזכו לפגוש נשמה מיוחדת שאכפת לה כל כך.

(היום שמעתי שחלק אינטגרלי מזוגיות זאת פגיעות, יש כל כך הרבה מצבים שזה יכול לקרות, למשל - אם אני יוצאת אם בחור שהתמונה שלו לא מספיק מדויקת לי זה אומר שאני פוגעת בו? ברצון שלי להיות פתוחה ולנסות?, למשל - אם אני יוצאת ואני בתקופה עייפה ולא רעננה ועוד...)


נשמע מראייה חיצונית, שהסיבה הזאת של לצאת לא בסדר לצאת עם מישהי במצב כזה, זה גם עוד דרך של המוח הרציונלי ''לעזור'' להישאר באותו מצב ולא להתמודד עם החסימות.


אם יש בך רצון לנסות להתחיל לצעוד, ולעשות מעשה מעבר ללחשוב על הדברים. מציעה להגיד לעצמך, שהכל נכון, אולי זה לא בסדר ככה וככה, זה אולי לא יועיל וכו' וכו' ועם כל זה אני בוחר לצאת לדייט, כי זה הצעד שבו אני רוצה לצעוד על מנת להתקדם.


וכל פעם שמחשבה כזאת עולה, להזכיר לעצמך מה המטרה הקטנה שלך - שעכשיו היא הדבר הגדול - לצאת לדייט

וזה אפילו יכול להיות נחמד, במיוחד שזאת המטרה, מבלי לחשוב על חתונה..ותראה שבורא עולם יהיה בעזרך

..שפלות רוח

אני חושב שנשתל לכולנו במח שבשביל לצאת צריך להיות "ראוי" או כל מיני שטויות והבלים כאלו, וגם אם נניח שהם נכונים ואמיתיים וצודקים, מי קובע מתי אני ראוי או מה הופך אותי לראוי? אגב אני מדבר על ראוי בכל גווניו(נפשית, פיזית, רוחנית, כלכלית).

זה קצת כמו מחסום מנטלי כזה שצריך לשבור, לא כמו שאמרו לך "פשוט תצא ויהיה בסדר" , אלא תבין שאין ראוי או לא ראוי יש מציאות והיא x y z, למה אתה מצמצם את בורא עולם לרמת ה"כרגע אני לא מרגיש ראוי" ? בלי לזלזל ברגש שלך חלילה, אבל אין איתנו יודע עד מה..

בזה שאתה בוחר לא לבזבז לבחורה את הזמן כי אתה מרגיש לא ראוי או לא במקום הנכון, אתה מבזבז לאשתך את הזמן, היא מחכה לך שתבוא לקחת אותה למה הזמן שלה לא חשוב ושל אחרות שעלולות להסתכל עליך עקום כן? כי אתה החלטת? כי מישהו אמר לך? יש בורא עולם שמנהל הכל, הוא לא ציווה עליך להיות מוכן הוא ציווה עליך להשתדל לנסות ולפעול..נפלת או התרסקת? נו נו..תקום ותמשיך הלאה, עצת היצר היא להתמרמר בייאוש ובדיכאון של "איך אני מתקדם אחרי שאני כזה גרוע" המחשבה הזאת שחרוטה לך בראש לגבי "אני מפחד לבזבז לה את הזמן" היא שקר וכזב והיא היא עצמה הסטרא אחרא בכבודו ובעצמו, אנחנו עושים את שמוטל עלינו..אם הצלחנו או לא זה לא משנה, משנה שפעלנו ואני מבין את המקום שממנו אתה מדבר פשוט אני מנסה שתבין שאין לו חשיבות והוא לא נצרך..לא כי מה שאתה מרגיש לא חשוב אלא אני חושב שאתה *חי* את מה שאתה מרגיש וזה מה שתוקע אותך ויש הבדל עצום.

לא סתם נאמר על צדיקים שליבם ברשותם-הכוונה שהרגש שמתבטא בלב, נמצא בידיים שלהם, כלומר גם אם חלילה הוא מרגיש עצבות, הוא לא "חי" אותה, הוא פשוט נמצא לידה, ומביט מלמעלה, זה מאוד עמוק אבל יש בזה המון אמת.

בטוח שמעת על המון סיפורי צדיקים שפגעו בהם וחס ושלום ביזו אותם והם היו בשלוות נפש, איך? כי ליבם ברשותם, ברגע שאתה נותן לרגש לנהל אותך כלומר "אני מרגיש לא נעים לבזבז לה את הזמן" זה עצת היצר גמורה. לדוגמא-אני מרגיש לא נעים להניח תפילין כי אני חוטא בחטאים חמורים-לאף אחד לא אכפת, קום תניח תפילין. אותו כנ"ל פה..אתה לא רוצה לבזבז לה את הזמן-לאף אחד לא אכפת, קום תתחתן.

מחילה על התקיפות בתשובה היא לא כלפיך חלילה היא כלפי התפיסה.

ובנימה אופטימית זו, לי נשמע באופן אישי שזה יושב על משהו אחר, והטיעון של "אני לא רוצה לבזבז לה את הזמן כי אני לא במקום רוחני טוב" הוא לא מה שמפריע, וגם אם כלפי חוץ נראה שכן, ממליץ בחום לבצע בירור פנימי עמוק למה ועל מה זה יושב אולי תופתע לגלות המון על עצמך וזה רק יקדם אותך

מלא בהצלחה דוד🙏

אכן הבהרתי בתגובה נוספת שזה לא בגלל זהפתחתי ניקק
וממש תודה על ההשקעה בהודעה.
לא נפשים פעם ראשונה כדי להתחתן.יהודי שואף לטוב

איזה פיל זה בחדר, איך אפשר להתקדם ככה?

נפגשים כדי להכיר בת ישראל נחמדה, ששמעת עליה דברים טובים ובאמת מסקרן אותך להכיר את הדמות המיוחדת הזו.

זו לענ"ד גם התועלת הכי גדולה בבירורים. לשמוע עליה פרטים טכניים וקצת על האישיות זה נחמד. אל תעצור! תן לחברה שלה לשפוך עליה שבחים, כמה היא טובה, נדיבת לב, שמחה לעזור ואידאליסטית באמת!  תן לה לספר על ההשקעה שלה במהלך שהיא מאמינה בו, על המאמץ שלה לעזור לחברה שזקוקה לכך, על האווירה הטובה שהיא משרה סביבה.

אם לא קיבלת מספיק חשק להכיר, תבקש מספר של חברה אחרת.

לא נפגשים בלי רצון להכיר. אבל רק להכיר. חתונה זה רחוק, זה לא צריך להיות ברקע בפגישה ראשונה.

אתה לא מבזבז לאף אחת את הזמן. כל אחת שיוצאת לפגישה, יוצאת לנסות ליצור קשר. זה לא לבדוק אם. הקשר קיים, אלא ליצור אותו (בעומק זה לזהות אם זו הנשמה שיועדה לי 40 יום קודם יצירת הוולד, אבל הדרך לבדוק את זה היא לראות אם נוצר קשר).

בקיצור, אני מציע לקפוץ למים. גם לי זה לקח זמן. זה לא פשוט, היו הרבה פחדים, אבל אחרי בירור ודיוק הפחדים ובניית תוכנית עבודה (בסיסית מאד) התחלתי ונרגעתי (אם כתבתי על זה פה בפורום. תוכל לקרוא כאן: דייט ראשון בחיים, חייב קצת עזרה, בעיקר בנות... | ערוץ 7 )

ה' יברך אותך. בהצלחה גדולה!

מה לא נעים לך מה מהצד השני?פצל"פ

אתה לא במצב רוחני טוב, סבבה

מי שאתה לא תתאים לה אז לא תתאים לה

מן הסתם יש מישהי שאתה כן תתאים לה

אם לא תחפש אתה לא תמצא אותה


אתה מחפש מישהי שכן במצב רוחני "טוב"?

אם כן לא חושב שמה שרלוונטי זה הלא נעים

אלא פשוט להצליח למצוא מישהי כזאת שתרצה להמשיך איתך למרות המצב


אם אתה מחפש מישהי שבאותו מצב כמוך, שהבפועל קשה אבל כן יש רצון לתיקון ושיפור

אז מה הבעייה?

חוץ מזה שזה קשה למצוא הצעות כאלה


איך אתה בכללי עם אנשים?

אתה בכללי מפחד להרגיש עול או להפריע לאנשים?

יכול להיות שזה בעיה כללית שלא קשורה לדיירים בכלל


יש לי כמה מחשבות קצת יותר עמוקות על מה שאתה מתאר

אבל זה לא לפורום

אם זה מעניין אותך שלח מסר

תהיה כנה עם עצמךמחפש אהבהאחרונה

לדעתי, אם אתה מרגיש שזה נטו בשביל לעבור טיפול פסיכולוגי על חשבוני לא כדאי.

אבל אם במקום מסויים בליבך אתה פתוח לאופציה שזה יתפתח, תעצים את המקום הזה ולך לפגישה.

 

מה שכתבת שאתה רחוק שנות אור...

אתה נשמע אדם עם לב טוב. זה מה שחשוב.

אם אתה איש טוב ממילא תעשה טוב לאנשים ובסוף זה יגיע גם לרוחניות.

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאוודחדווית

חברה הכי טובה שלי מתחתנת

ואני כבר לא יכולה 

אני עדיין רווקה נכון לרגע זה..

אני לא יודעת מה הולך להיות אחרי החתונה שלה

עד כמה הקשר ישתנה

האם אני עדיין ירגיש קרובה אליה? או שכבר לא יהיה לנו את הביחד שלנו?

אולי כדאי פשוט לעזוב את החברות כי זה יהיה מידיי כואב??

האם היא עדיין צריכה אותי אחרי החתונה ? עדיין אני חשובה לה? היא עדיין חושבת עלי? 

איך זה מרגיש מהצד השני ,מהצד של מי שמתחתנת?
אני מרגישה אבודה לגמרי בעניין

 

 

 

מה פתאום אל תעזבי.Shandy
עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:55

עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:44

אני אענה לך ממבט של רווקה שחברות טובות שלה נשואות פלוס ילדה כל אחת

שתדעי שאני המקום הבטוח שלהן איתי הן מדברות על כל נושא כן גם על הזוגיות והילדה שלהן

זה כמה את באה פתוחה לשיחה איתן

זה שהיא אישה נשואה לא משנה אותה למישהי אחרת

היא אוהבת עדיין את אותו אוכל אותה מוזיקה ואותם בגדים

ושתדעי כן אולי בהתחלה היא תהיה עסוקה בבניה של הבית שלה אז פחות תהיה פנויה אבל היא רוצה אותך בחייה היא אוהבת אותך ותאהב תמיד תמיד יהיה לכן על מה לדבר תשתפו אחת את השניה בכל מני דברים לא חייב רק בחורים שנפגשת איתם או שיחות על הבעל יש מלא נושאים

תצאו לדייטים גם אתן

אל תשכחי שגם לה חדש הכל ואת העוגן השפוי והמוכר שלה

אם תעזבי אותה אז בכלל היא תהיה אבודה

נכון שיש כאלה שנעלמות לפעמים אבל הן חוזרות כי בעל הוא לא תחליף לחברה

וכמה שהוא אוהב אותה

הוא לא יבין כמוך ויקשיב 100 אחוז כמוך הוא לא אישה הוא בנוי אחרת

יש לו חסרונות שהם יתרונות גם

חח

קיצר אל תלחצי תשארי את

תתענייני בה אל תתרחקי מדי אבל גם אל תתאמצי יותר מדי גם

היא לא תוותר עלייך

אני אומרת לך מנסיון.

כל אישה צריכה חברה טובה בכל זמן

אם את תלכי ותעלמי ברור שהיא תמצא אחרת אבל זה מחוסר בררה כי ויתרת עליה

קיצר תנשמי עמוק תשמחי בחתונה שלה תחגגי כי את באמת שמחה בשבילה

ותמיד תשארי לצידה

תשלחי לה הודעות מדי פעם תגיבי על פוסטים שלה או משהו

אפילו תתקשרי אחרי השבע ברכות או מתי שנח לכן

אני נגיד חגגתי לה שבע ברכות ראשון יחד עם עוד חברה וכן אני רווקה והיינו בקשר כל הזמן כאילו אנחנו כדיין רווקות חח

ויאפ אני איתה בקשר מצויין ואני כמו דודה לבת שלה ( של כל אחת מהן יש לי 3 נשואות פלוס ילד.ה) ואני יוצאת איתן לאכול ולטייל ובאה אליהן חופשי שמסתדר לשנינו... או ישנתי אצלה שבעלה במילואים כי פחדה לישון לבד.

תמיד בחיים יהיה זמן שמתרחקים ומתקרבים

זה לא חייב להיות חתונה זה יכול להיות מעבר דירה או לימודים או מציאת עבודה

תמיד יש משהו משתנה זה שאתן לא באותו סטטוס לא משנה את האופי והחיבור שלכן


 

ונ.ב הזאת שהכי קרובה אלי  כמו אחותי (טוב נו 8 שנים זה כבר יותר מחברה חח )אפילו התקשרה אליי שהיחתה בחדר לידה לעדכן אותי שהיא הולכת ללדת


 

 

וןאן את נשמעת ממש מיוחדתתפוחית 1
תודה לה'.Shandy

 כי זה היה חשוב לי.

שמשהו חשוב לך ואת אוהבת את לא מוותרת😊

ותמיד תמצאי דרך להיות בסביבה.

וכנל גם עליהם

אני לא היחידה שמבקשת את הקשר

הן שואולות אם אפשר לצאת להליכה

לקפוץ אליהן לארוחת ערב כי הבעל באירוע או בעבודה

שאת פתוחה ונגישה אז גם הן מחזירות ככה בחזרה

תודה לה' עליהן

למה נראה לך? כאילו תודה אבל איך את רואה את זה?חדווית
וכן גם אותי זה הפחיד. אבל לא וויתרתי.Shandy

ושתדעי שהקשר הכי טוב וחזק שלי זה עם החברות הטובות שהתחתנו כי הוא נשאר כמעט אותו דבר כמעט.

הרווקות  כמוני זה סבבה והכל אבל גם הן בעולם שלהן של הלימודים השירות או מה שזה לא יהיה

כמו שכבר אמרתי לא רק חתונה מנתקת קשרים חח

זה כל דבר בחיים השאלה כמה את נלחמת ורוצה בקשר

עוד שאלה בענייןחדווית

תודה על התשובה שלך,

כן אשמח לשמוע איך עברת את התקופה שמבחינתי הכי מאתגרת -החודש הראשון אחרי החתונה.

אני יודעת שבסוף נתרגל לחברות קצת שונה

אבל איך עוברים את ההר הזה?

אני צריכה כלים.


אז ככהShandy

כן היה לי מוזר בשבוע הראשון טיפה

למרות שהן הפתיעו והתקשרו בעצמן שהבעל היה בתפילה - את יודעת להיות לבד בבית לא תמיד נעים וגם הן עדיין נבוכות מכל הקטע וצריכות לפכמים תמיכה ..

אל תצפי שלא תתאכזבי אבל לי זה קרה

הן אפילו שלחו תמונות מהנסיעה לשבע ברכות שלהן ביחד.

אז זה עזר לי מעט

הייתה אחת שנעלמה לי לתקופה של חודש חודש וחצי כזה אבל אני כתבתי לה הודעות בוואצפ

שאלתי לשלומם

התעניינתי בכללי איפה היא עושה שבת

וגם מה היא הכינה לו חח ואיך היא מסתדרת בכללי במטבח כביסה וכו ( נגיד אני טובה בכביסה אז אחת מהן שיודעת את זה הרגישה בנח לשאול אותי במקום את אמא שלה)


 

מה עוד ?

יצאתי עם אחרות גם לא תליתי את כל הקשר החברתי בה.ן אני שמרתי על קשר גם עם רווקות / נשואות אחרות אז בזמן הזה שרציתי לדבר/ אוזן קשבת או לצאת למסעדה, הליכה היה לי עם מי

וגם זה ביה זמן לעצמי כי פתאום מיום שאת עוזרת לה בקניות/ בפלאפון איתה/ עוזרת לה בדירה לארגן נביה לך יום ריק

אז חזרתי לקרוא מלא

לטייל לבדי בים

לעשות איפוס בחדר

להשקיע בדברים שטיפה נדחקו הצידה כי החברות הייתה ממש במרכז

ותמיד תמיד תשנני ותדמייני אותה חוזרת

אל תוותרתי

אם תוותרי היא תרגיש והקשר לא יחזור כמו קודם או יחזור בכלל


 

באמת תקחי לכצמך את הזמן הזה

תפתחי את עצמך תעשי דברים שאת בעצמך אוהבת לשם שינוי

העולן שלך ענק ומלא בדברים שלא קשורים רק אליה

והיא תחזור והקשר יהיה יותר מעניין כי יהיה לכן על מה לספר ותאמיני לי שהיא תספר

ותאמר שהיית חסרה לה

אגב הן מקבלות בהדרכה שהבעל במקום הראשון

וזה נכון אז לא נח להן לחייג למרות שרוצות

) לא מכבד חדבר עם חברה לפחות בהתחלה שהבעל בבית. כאילו זה התעלמות ממנו😅... איר כך זה עובר מעט אבל כן נשאר כי אחרי הכל זה הזמן הזוגי שלהם והזמן לבנות את הבית אבל אל תדאגי תמיד יהיה דרך אם לא שיחה אז הודעות או םגישה באיזה בוקר)

אני כן יגיד שהמינון יורד וזה לא שיחה כל יום

אבל הקשר נמשך ומתחזק ודווקא עם יותר אמון

יש עוד שאלה או משהו

לא יודעת אם נגעתי בהכל

אבלזה בערך

וכן גם אני פחדתי ואפילו בכיתי

אבל לא וויתקתי אמרתי לעצמי אין סיכוי שהן נעלמות לי

אז השארתי עקבות וסימנים שאני פה והן חזרו ובגדול🥰

 

וכן תדברי איתה על זה שחשוב לך שהיא תחזור ותגידי לה שאת תמיד בשבילה בכל נושא ובכל זמן שמתאםשר גם אותה זה ירגיע

ותאמיני לי שהיא תודה בזה בעצמה

 

 

חברות כמוך זה מתנהרקאני

ומצטרפת לכל מילה שאמרת

דווקא מהצד של הנשואה עם החברה הרווקה

יש לי חברה ואנחנו בקשר מצויין

ממש כמו שתיארת 

וזו מתנה ענקית

כן יש תקופות שפחות בקשר אבל לא רק בגללי

גם לה יש תקופות עמוסות ואין זמן

אבל בגדול בעל לא מספק את הצורך בחברה

 

תודה. הן מתנה בשבילי גם אז אני לא מוותרת🥰Shandy
מדהיםזיויק
מניסיון, היא עוד תחזור. בענקמחפש אהבהאחרונה

תני לה את הזמן שלה, תנסי לשקוע בינתיים בדברים אחרים. היא עוד תחזור בענק.

וכשאת תבני את ביתך - בכלל הקשר ייתעצם לרמות שלא היו לפני זה.

את תראי שהנתק יהיה לטובה.

השייכות שאתם מוצאות אחת בשניה לא ייעלמו.

רק משהו חשוב מאוד:

בשבילך, בשביל שכשהיא תרצה לחזור את תהיי שם, מוכנה לקבל אותה ולא צריכה להתחיל תהליך שלם של חזרה, פיוס, מחיקת כאבים ומחשבות בלי סוף של נטישה, ואכזבות - תנסי כמה שפחות להתחרבש עם המקום הזה של 'אנחנו חברות/לא/' היא חושבת עליי/היא שכחה ממני...

תנסי כמה שיותר להתנתק [לפעמים זה מה שצריך] ולחכות בסבלנות.

אבל וואו, זה קשה קשה קשה קשה...

אבל בסוף היא חוזרת, בגדול.

וגם זה קשה,

לסלוח

לאהוב מחדש

לפתוח את הלב שוב

לתת אמון מחדש.

 

אני נזכר איך זה היה אצלי, אני רוצה לחזור בי ממה שכתבתי לך להתנתק.

זה לא יצליח

הולכת לעבור עלייך תקופה קשה

מאתגרת.

וואו

שהשם יעזור לך לעבור אותה בשלום...

אוח, כמה שזה קשה

שורף את הלב...

 

עד היום לא התאוששתי מזה.

 

וואו,

תהיי חזקה

זה באמת קשה וכואבתפוחית 1

ממה שאני חוותי (רווקה כרגע) זה תלןי בשתיכן.

לרוב הקשר חוזר אחרי תקופה

ואם זה יברןת ממש טובוצ אז הגיוני שימשיך ישר ולא תהיה את ההפסקה הזו.

אגב כמו כל דבר גם על זה אפשר לדבר..

לדעתי חבל לוותר מראש.

לרוב הצורך הוא הדדי. 

>>ברוקולי

 

זה לא כיף, 

תזכרי שחברות אמיתית היא כזו שיכולה לשרוד שינויים. 

בחיים יש כל מיני שינויים 

החברות לא נשארת אותה חברות כמו שהיה בימי התיכון למשל. 

 

תזכרי שהאיש שלה יהיה במקום הראשון. 

זה ממש לא סותר שהיא צריכה ותשמח גם בחברות שלה. 

רק שני הצדדים צריכים לזכור שהקשר מקבל גוון אחר.. 

 

ממליצה לך למצוא עוגנים שיעזרו לך קצת להרגיע את התקופה

ובעזרת ה' היא תשמח בשמחתך גם בקרוב 

לעזוב את החברות? כי טוב לה?הפי

אם יש משהו שאמא שלי לימדה אותי לשמוח באמת בשמחת האחר .. ותאמיני לי שה' ניסה אותי

תשמחי במה שיש לך

את בריאה? תודי על זה

את רווקה? נכון כואב לך במקום מסויים אבל תודי גם על זה .

גם אם הלב לא מרגיש שצריך להודות על זה תודי על זה

את יכולה לתת מקום לכל רגש אבל לקנאה.. לא אחותי זה רגש שקרן

 

כמובן הכל זה המלצה .. כותבת לך כאילו את חברה 

זה לא הקנאהחדווית

זה לא שאני מקנאה,

תאמת שאני הכי שמחה בשבילה, וגאה בה שהגיע לשלב הזה

העניין שמאתגר לי זה פתאום הלבד פתאום לא בטוחה בקשר,אני מרגישה שזה רועד

פתאום אני לא בטוחה שהיא רוצה אותי ,לא בטוחה עד כמה אני חשובה ,מאתגר שאני לא יכולה להתקשר או לצאת איתה סתם (כי היא צריכה להיות עם בעלה)

הבנת?

ואני לא באמת יעזוב 

רק השאלה איך להתמודד

קשר אמור להיות הדדיהפי

הגיוני שאם היא התארסה אז יהיה לה יותר מאתגר למצוא זמן אבל גם שם.. דווקא חברות שלי היו צריכות יותר עזרה ועידוד הזמן הזה של חתונה לא פשוט בכלל.. מה שכן את צריכה לשים לב לא להיות בזה מאה אחוז מושקעת יש גם את החיים שלך .. תעשי לעצמך טוב .

נניח קניתי לחברה מתנה האירוסין קניתי גם לי מתנה (: חח 

דווקא שם הקשר שלנו התחזק והם העריכו את הקשר שלנו יותר

 

..

תראי יש בנות שלוקחות את זה למאה אחוז עם הבעל .. ולא משאירות זמן לקשר עם שאר העולם ..

להגיד לך שזה בריא בכלל לא אבל זה שלהן..

עם בנות כאלה את לא רוצה להיות בקשר

האם זה מאכזב? כן 

האם זה אומר שהיא תהיה כזו?? ממש לא

מובן כל כךלא יודעתת

לי זה קרה כשהחברה הכי טובה ואחות קרובה התחתנו באותו חודש..

זה לגמרי מייצר ריק בלב וחוסר ביטחון בקשר,

אבל קודם כל טוב שאת מודעת..

מה שלי עזר-לחזק קשרים אחרים,להיות בעשייה,כן להמשיך להשקיע בקשר ולהראות שהיא חשובה לך.

וגם להתבאס אבל להבין שהקשר לא נעלם פשוט השתנה,ואחרי כמה זמן יווצר יותר איזון והיא תצליח לתת ולהשקיע גם היא בקשר בע"ה.

בהצלחה!

תדעי לך שזה הכי מובן בעולם!!advfb

נראה לך שיש ביניכם קשר שמאפשר לדבר על הנושא?

נשמע שאת חוששת בעיקר על הקשר, פחות הראת בהודעה מוטיב של קנאה (שגם הוא הכי לגיטימי שבעולם).. זה העניין?

נכוןחדווית

כן, זה באמת פחות הקנאה

זה יותר שמאתגר לי שמשתנה קשר שהיה מאווד חלק מחיי היום יום שלי וחלק גדול בחיים שלי ושאני לא יודעת איך הוא ישתנה

ברור שדיברתי איתה על זה . אבל תכלס זה לא עוזר כי תכלס המציאות מאתגרת...

הרבה תפילותadvfb

אין יותר מדי מה להגיד לך..

בתחילת הדרך בגיל 20 היה לי חבר טוב שהתחתן וזה היה משבר מאוד חזק אצלי.

מיישרים קו למציאות הלא נעימה וממשיכים הלאה. נראה לי העיקר לפתח תקווה שיהיו עוד מערכות יחסים משמעותיות. להכנס לקבוצת שווים אם אפשר, זה מאוד חשוב.

נכון.Shandy
האם הקושי זה הקנאה או שלקחו לך אותה כביכול?זיויק
....אילת השחר
שלחתי לך באישי מה שכתבתי, מאחר ומה שכתבתי נהיה אישי ..

..Shandy

.. יש לך שם יפהה🥰

ונדיר. אני לא נתקלת בו כמעט  ואני עובדת עם קהל גדול של בנות בטווח גילאים גדול מ6 עד 60

יכולה לספור על כף יד אחת את האיילת השחר שאני מכירה.

מה המשותף לבת 6 ובת 60?זיויק
..Shandy
מי אמר שאני עובדת במקום אחד?
לא אמרתי חחזיויק
אבל זה אותו תחום, לא?
כןShandy

 חינוך.

אני עובדת עם מורות וילדות אז זה הטווח

חשבתי על זה רגע

ולא חסר

יכול להיות רפואה. שירות לקוחות. ביגוד. פסיכולוגיה.

נכון אבלזיויק
הורגש שאת בתחום הומני
אילת השחר

תודה על הפרגון, זה באמת שם נדיר ביופיו.

בחרתי בו בעצמי כשהחלפתי את שם הניק הראשון שהיה לי פה לפני אי אלו שנים...


חשבתי שם אמיתיזיויק
😀
...אילת השחר

נדירים האנשים שבוחרים כניק לפורום אנונימי את שמם הפרטי.

אני לא מהנדירים האלו (:

איך מעוררים רצון להתחתן?Shandy

יש רצון לזוגיות ואהבה זה טבוע בבנו מאז ומתמיד ואצל בנות רואים את זה כבר מגיל 12 אנחנו חולמות על חתונה ועל הבעל

מעבירות בראש שמות ומשוות מה הכי מתחרז ואיזה שם משפחה היא מקווה בחיים לא לקבל🤣😂

קיצר אנחנו גדלים עם זה ושמגיע הרגע לצאת אז בכלל הרגש בשמיים וכו

יש כאלה שפשוט הרצון הזה מודחק להם הצידה בגלל עבודה ולימודים זה לא שהם לא רוצים פשוט כרגע לא מתאים.

יש כאלה שזה מפחיד אותם ומלחיץ וחושבים שהם לא בשלים אבל עדין הם רוצים.

אבל מה עם כאלה שפשוט לא מרגישים את זה

הם לא מפחדים. הם לא דוחקים. הם אפילו מנסים.

הם יוצאים. אבל זה לא מתקדם כי הם גילו שאין בהם רצון לזה...

איך מעוררים רצון להתחתן אצל מישהו

הם הכי שמחים שאחרים סוגרים ווארט אלא שרוקדים הכי הרבה ועושים הכי שמח בחתונות של אחרים

אבל לא מצליחים לדמיין את עצמם בשלהם...


 

לשלוח אותם למאמן.ת לחתונה זה רעיון שישבו עליו אבל מה עוד

איך אפשר לעודד לרצות את זה.

ו

אולי תעני להם את מה שאת עונה לעצמךמחפש אהבה

אולי יעניין אותך