ככה אמר המחבל הראשי ערפאת ימח שמו וזכרו.
למרות שהוא היה רוצח וטמא, זה היה בסוד בלעם הרשע (או אם תרצו לאמר האתון של בלעם), שמתקיים לפעמים ברשע גמור "ויודע דעת עליון" בבחינת "ניבא ולא ידע מה ניבא". זהו מה שנאמר "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", שאנחנו נפנים עד כמה חשוב כל יהודי, עד שגם הרשעים מבינים את זה. (זה היה הצד המיסטי לפי תורת הסוד. עכשיו נחזור לעניין בתור מדינאי).
המחבלים ממשיכים עם מסע ההרג שלהם כל יום, למרות שיש להם יותר הרוגים, אבל זה לא מפריע להם כל עוד שזה לא מגיע להיות 70 פעמים יותר הרוגים אצלם מאשר אצלנו. ככה היה גם עם מבצע צוק איתן, שהם המשיכו בהרג שלהם למרות המבצע, כי צה"ל נזהר מאוד שלא לפגוע באוכלוסיה האזרחית, והמחבלים הסתתרו מאחורי האוכלוסיה האזרחית. לכן זה נמשך ונמשך, ולא היה נראה לזה סוף. עד שההנהגה שלנו הבינה שנגמר הכסף להמשיך עם צוק איתן, ואנחנו עלולים לאבד חס וחלילה את המדינה, ואז היו מוכרחים להוריד שכונות שלימות, ורק כאשר המחבלים ראו שישראל מוכנה לגבות מהם מחיר שהוא יותר מאשר 70/1, רק אז הם נכנעו.
המחבלים "הבודדים" לכאורה, ממושמעים כמו חיילים, ואם ההנהגה שלהם לא הייתה חושבת שהם עומדים לנצח, הם לא היו ממשיכים. הם בכוונה עושים שחלק גדול מהמחבלים יהיו ילדים, לעורר רחמים. הם בטוחים שישראל תמשיך ככה גם הלאה, והם מוכנים להקריב מתוך עצמם עוד ועוד, עד 70.
עד כאן הסברתי את המצב. עכשיו בואו נחפש פתרונות.
הפתרון הכי הומני כבר כתבתי בשרשור נפרד.

