🔶גדלות ה"מעטים"🔶
(כהן ונביא)

מכל הלקחים – ויש המון כאלו – שניתן ללמוד מחג החנוכה, אולי החשוב ביותר הוא זה של "רבים ביד מעטים". המושג של ה"מעטים" שהגיעו לגדלות כזאת היא עצם הבסיס לקיום היהודי, והמפתח לנס הנפלא של הישגיו. זהו מושג שנושא עמו אמיתות רבות.

המושג של ה"מעטים" הוא מושג שמאפשר לאנשים לעמוד מול האויב הגדול ביותר: הבדידות. רבים מתעוררים יום אחד עם הגדלות והדחף לעשות את מה שצריך לעשות. הם מסתכלים על העולם, ורואים שקר ורשע, וזועקים את מחאותיהם. אבל כשהם יוצאים להילחם, ורואים את המספרים העצומים של הרוב שעומדים מולם, הם מוכים בתחושת חוסר אונים, ובהרגשה שאינם מסוגלים להתגבר על עוצמה שמספריה גדולים כל כך.

יותר גרוע: עולים בליבם ספקות. "האם באמת ייתכן שהרעיון שלי נכון, על אף ההתנגדות הגורפת כל כך? האין זה גאווה מהסוג הגרוע ביותר שמביאה אותי לחשוב שאני צודק בעוד שרבים כל כך – כולל מומחים והוגים גדולים – חולקים עלי?" מכרסם באדם הספק; חוסר ודאות אישית;  הטלת ספק באמונותיו של עצמו.

חנוכה רק מדגישה שוב את היסוד של היהדות: "הן עם לבדד ישכון". "כי אתם המעט מכל העמים...". היא מזכירה לנו את שרשינו: אנו בניו של אדם שנקרא "אברהם העברי", מן העבר השני. כל העולם עמד מעבר אחד, והוא לבדו עמד בעבר השני והכריז את האמת. האמת היתה רק שלו, והאחרים צעקו כלפיו את זעמם ואת לחשיהם. הוא לא הושפע מכך, ואף פעם לא נשבר. הוא לא הושפע מזעמו של הרוב, ולא נשבר ע"י המבחן של העמידה לבד. אנחנו בניו, עם שבחר בדרך לעצמו מפני שהוא ידע את האמת ודבק באותה אמת אל פני הבדידות המייסרת ולמרות מאמציהם של הרבים למחוק את ה"מעטים".
גדלות היא היכולת לתפוס מה חשוב ומה לא חשוב, מהו נצחי ומהו ארעי. גדלות שואפת להרים, לא לבקעות, ומבינה כמה קצר הוא נר החיים, וכמה חשוב להשתמש בו להאיר את העולם.
גדלות היא מנת חלקם של ה"מעטים" מפני שהיא נקנית רק ע"י הקדשה עצמית, כאב והקרבה. זה הדבר שמרים את האדם מהאנושי למרומי הגבהים הכמעט אלוקיים. היא מובנת ע"י ה"מעטים" שלהם אנחנו חבים את עצם העובדה של הקיום היהודי, ושבראו את ההיסטוריה בצלמם היחידאי.

_______________
©המכבי-התנועה להפצת הרעיון היהודי
ע"ש הרב מאיר כהנא בין יחזקאל זצוק"ל הי"ד

אשמח לעזרה