שו"ע אורח חיים יד א.

ציצית שעשאן אינו יהודי פסול, דכתיב: "דבר אל בני ישראל", לאפוקי אינו יהודי. והאשה כשרה לעשותן.
הגה: ויש מחמירים להצריך אנשים שיעשו אותן, וטוב לעשות כן לכתחלה (מרדכי הלכות קטנות והגהות מיימון מהלכות ציצית ותוספות דף מ"ב):

כמו אמונה בה' וידיעה בו זה נעשה רק בידיעה תיאורטית בלבד וזה קיום המצווה.

את הדוגמא של הקרבנות כתבתי כדי לומר שאם יש מצוות שלא חייבים בהן אפשר לקיימן בידיעה. 

ברור שקיום המצווה היא במעשה בפועל, אבל ידיעה של מצווה היא ענין בפני עצמו לדעת את המעשה ואת אופן קיום המצווה. ומבחינתי קרבנות - שאנחנו לא יכולות לקיים - וציצית או שאר מצוות - שלא חייבות לקיים - זה אותו דבר.

ישיבה בסוכה אני מקיימת כשאפשרי, אם לא ניתן אז לא. אין חיוב ישיבה בסוכה לנשים.

אבל כשאין חובה לקיים מצווה לדעתי אין שום הידור לקיים אותה.

אז לפחות יהיה לי יותר חשוב לדעת את הפרטים שלה.

למשל..

שגם אינה מקובלת על כל הפוסקים

מי שתרצה להניח תוכל. ומכיר לפחות אחת כזו יראת שמים בתכלית

כי חציצה זה יחסי, לפי המקובל. אצלן מקובל ללכת ארוך.

אבל - כתוב בשולחן-ערוך (לח, ג): "נשים ועבדים פטורים מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא".

והרמ"א מוסיף, בשם ה"כלבו": "ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן - מוחים בידן".

כאן, זה לא בגלל "יוהרא" (אם כי מובן שמי שאחרי שכתב "מוחין" תנהג כך, זה גם יהיה יוהרא..), אלא מסיבות אחרות.

ואת זה מביא הרמ"א - על אף שאצל האשכנזים בכללי, נשים נוהגות בכמה וכמה דברים לקיים, ולברך, גם בדברים שאינן מחוייבות מטעם "מצוות עשה שהזמן גרמא", ומעודדים את זה, ויש להן שכר בכך כ"אינן מצוות ועושות" (למשל, תקיעת שופר, לולב, ספירת העומר, ועוד).

[אלא אם כן יש לך איזה "מגמות פסיכולוגיות" נסתרות בסקר הזה, שאינני יודען]

אתה כותב: "אפשר לעשות את זה ל10 שניות".. כשברור שמה שאתה כותב, הוא נגד דעת כל הפוסקים המובהקים בעם ישראל כיום; כשהובהר בשרשור הקודם, שיש דעות שה"יוהרה" שבגללה אמר הרמ"א והסבירוֹ המשנה ברורה, לא לעשות - קיים גם "בבית". אז זה נסיון "לפסוק" פה כנגדם?... באמת שאני לא מבין..

מה גם שסתם בחורה נורמלית - זה בדיוק מה שחסר לה? "10 שניות בבית בגד עם ציצית"?... מי שתעשה כך - זה נראה יותר אובססיה מאשר משהו נורמלי. כבר גמרה לדאוג לכל מה שהיא מחוייבת..

זה שלא הסכמת (על אף שלא ראיתי שהעלית טיעון-הלכתי מול מה שהזכרתי גם כעת), זה ענין אחד.

אבל כעת, לא דיברתי על מה שאני או אתה אומרים - אלא על המקובל אצל הפוסקים בזמננו.

ועל זה הקושיא: איך אפשר להציע, "אפשר לעשות" - על דבר שלמעשה הוא נגד הפוסקים, בין אם אתה "מסכים" איתם ובין אם לא (קל וחומר, שאני מניח שגם אתה אינך שם עצמם באותה שורה עימם, מבחינת פסיקת הלכה).

אין מה לחלוק. כי שתי הדעות לגבי במה שייך, בכללי, "יוהרה" שעליה מנדים, מובאות ב"ים של שלמה": דעה אחת שזה בפרהסיא, דעה אחת שזה גם בצינעא. אז אין פה מקום ל"הבנות".

מה שאתה טענת שם, היה שדברי הרמ"א, והמשנה-ברורה - שהסבירו למה דווקא בציצית יש יותר "יוהרא" מסתם מצוות עשה שהזמ"ג, שנשים יכולות להכניס עצמן לקיומן - הם דווקא כשאר זה נעשה בפומבי, כי יוהרא זה רק בפומבי לדעתך.

אז מלבד שלא ראיתי בשרשור הקודם תשובה לגבי מה שמשתמע מההשוואה של המ"ב שם בין ציצית ללולב,

אבל מעבר לכך - יש שתי השיטות הנ"ל, בהבנת חומרת ה"יוהרה", עקרונית: בפרהסיא, או גם ביחיד.

ובזה אין מקום ל"הבנות", כי שתיהן כתובות מאד בהיר (ולא שייך "אשכנזים-ספרדים", כל זמן שלא מצאנו פוסקים ספרדים שמפורש חולקים).

מעבר לכל זה - הרי לא זה מה שטענתי בהודעה שעליה הגבת כעת..  מה שטענתי היה, שלמעשה על הפוסקים-המובהקים היום (לא דיברתי דווקא על המ"ב, אלא בימינו ממש. אדרבה, תַראה פוסקים ספרדים מובהקים שסוברים אחרת..), לא משנה מאיזה סיבות, דומני שלא מקובל שבנות תעשינה כך. אז איך אפשר "להציע" למעשה, מה שלא מקובל עליהם.

אתה תחזור בך מהאמירה "אפשר לעשות זאת ב10 שניות".. באופן מעשי?

כי אם לא, חבל לטרוח לחפש ולהעלות מקורות - אם ממילא זה רק בשביל ה"ויכוח"; ואם מתברר  מהמקורות שאכן-כך, אז מחליטים להתעלם מזה...

[בד"כ פוסקי זמננו כשמדברים הלכה-למעשה, אומרים די ברור..]

בלנ"ד אשתדל למצוא זמן ולעיין. בהתחשב בעוד כמה עיסוקים חוץ מהמקום הנחמד והמכובד הזה...

תוכל להודות שמי ש"קים לה" כפוסק מסויים תוכל מעתה להתעטף בלי רגשות אשמה?

כתבה בערוץ.....7 :

/News/News.aspx/254086

ל"סדר הדברים":

אמרתי שדומני שגדולי הפוסקים למעשה פוסקים משהו מסוים הלכה למעשה. ביקש מקור. שאלתי האם זה ישפיע על דעתו.

אתה שואל לגבי "אם פוסק מסויים".. יש הירארכיה בהלכה. אם יש מחלוקת בין גדולי-הפוסקים במשהו מסויים, אז בוודאי שמי שנוהג כשיטה מסויימת, ואלו רבותיו - מה הבעיה.

אבל אם כלל הפוסקים המובהקים אומרים משהו מסויים, ו"מישהו" יגיד אחרת - אז זה לא על אותו מישור.

ב.גם לא דובר על "מישהי ספציפית" שיש לה רב ספציפי. כל הנושא היה כתיבה ל"ציבור", בדבר שיש בו פסיקה ברורה מקובלת (ועי' במה שהובא לעיל מהרמ"א, המ"ב, והדעות לגבי גדר "יוהרא". אלו דברים די ברורים כבר בפני עצמם. אלא כאן הועלתה נקודה נוספת, לגבי "אמירה למעשה" ברבים, אם יש פסיקה ברורה כיום של הפוסקים המובהקים).

הכתבה שהבאתי מדברת בעד עצמה ואינה פונה רק לתלמידי הרב פיינשטיין זצ"ל או יבלח"א הרב אריאל שליט"א

אני סמוך ובטוח שאם מאן דהו יכתת רגליו ויציע את הסוגיה בפני כל אחד מגדולי הפוסקים בדורינו, הוא יופתע מכמות ההיתרים שימצא

[שזו גם קושיא, למה נדרשים "היתרים" לנושא שלמעשה מותר במקורו]

ב. מה שאני  מבין בפשטות בנושא זה (כבר הובא בשרשור הקודם), הוא: 1. שיש בעיה של "מחזי כיוהרא" בגלל שמדובר במצות עשה שהזמ"ג, ושגם לגברים אינה "חובת גברא", אלא אם לובשים בגד כזה (דברי הרמ"א והסבר המ"ב).  2. ש"יוהרא" לפחות לדעה אחת משתיים, זה גם ב"רשות היחיד" - ולכן, מה הענין "לסכן" לדבר שממילא לא חייבים.  3. שהיום עוד יותר יש ענין להיזהר מדברים כאלה, עכ"פ בפומבי - במעשה או "דיון-מעשי", בגלל אלו הרוצים לערער כל יסוד היהדות המקובלת, ולא מטעמים של חיבת-המצוות באמת. 4. שבכללי, בלי קשר דווקא לנושא זה, מי שבאמת מוחזק-בחסידות, אכן יכול בעניינים שהם "מחזי כיוהרא", לנהוג אחרת, כי אצלו זה לא יוהרא. אבל זה לא ענין לרבים/ות.

/News/News.aspx/254086

אני כשלעצמי סבור, וכאן הביקורת הגלויה כלפי ההסתכלות שאתה מציג, שהגישה הבוטחת והבריאה בנושא כולו אמורה היתה להיות פחות חששנית (טענות כלליות כמו "מחזי כיוהרא" או "רפורמיות") אלא יותר השתאות מאלה שעל אף שאינן מחויבות במצווה - מעוניינות לטעום ממנה ולהתעלות בעזרתה.

הואיל והמצווה הזו לא נחשבת להן כעבירה חלילה - הרעיון יפה בעיניי.

וזה מה שהרב אריאל כתב שם.

מוטעה לחלוטין (בבחינת "מהרהורי ליבו"..):

א. אין כאן כל גישה "חששנית". מה שהבאתי, היו דברים שכתובים מפורש ברמ"א, במשנה-ברורה. לכן הובאו. אדרבה, הגישה הבוטחת והבריאה, אינה מפחדת מללמוד את הפסיקה המקובלת, אינה מחפשת "נישות", אינה חושבת כאלו כל הפוסקים המקובלים עד היום "לא הבינו", או כל האנשים/נשים עד היום לא היו צדיקים כמונו..

ולכן, גם אין לה בעיה לקרוא דברים של פוסקים מובהקים שיכתבו בהתאם לנסיבות הזמן.

ב. "מחזי כיוהרא", אינה טענה "כללית". היא מושג ידוע בהלכה, גם לגבי גברים; והניתוח שלה במקרה זה הוא מאד דקדקני, שהרי היא מבדילה בין מצוה זו לבין שופר, לולב וכו', שאין כל "חששנות" לגבי קיומם ע"י נשם, על אף שאינן "מצוות ועושות", וגם לגבי הברכה עליהם.

וההערה לגבי ה"זהירות היתרה" כיום מדברים כאלה, גם היא אינה "חששנות" אלא הסתכלות ריאלית על המציאות, שגם האי מובאת בפוסקים כשיקול, ולא רק בימינו - דור-דור עם ענייניו.

הסתכלות פסיקתית אינה רק על נקודה, אלא גם על השלכות. לכן, טבעי שבזמן שמצוי לא-מעט, בכללי, שמעלים עניינים כאלו לא בגלל (כפי שהדגשתי) "ענין להתעלות", אלא המצאה של "דת חדשה" עם סדרי עדיפויות שונים, הקלה במה שרוצים ו"החמרה" במה שרוצים - יודגשו גם השלכות כאלה. כמו זהירות מכל ענין שמתחדש ("סייבר", שאינו סותר את התועלת המחשבים וכד'..)

ג. אין צורך "לייחס" כוונות... אני עצמי כתבתי, באחת ההודעות הראשונות, את התפעלותי מעצם הרצון שהובע בצורה טהורה ויפה אצל "מוטיווציה".

ד. אבל לומר, "אם אינו נחשב לעבירה" - אינו נכון. מה שמביא הרמ"א, והמשנה-ברורה, זה לא דבר "בטל". והתעלמות מהם, ומהבנה-ענוותנית, שיש יסודות עמוקים מאחרי הפרטים שמרכיבים הלכה, אינה שווה את ה"החמרה".

כמובן, פוסקים מובהקים, שמכירים את כל שדה-ההלכה ונאמנים לשיקוליו, רשאים לדון, ןדנים, בכל שאלה, כולל שאלות כאלה שעולות.

ובלנ"ד, אקרא את הכתבה שהבאת. אם אראה צורך להתייחס, בלנ"ד אעשה זאת.

טוב אחרי מחיקות ועריכות,

החלטתי שכל קורא (וקוראת) תוכל להתרשם לבד ואין צורך שאתקוטט עימך על דקדוקי דינים וגישות רעיוניות  כלפי הלכה זו.

"להתקוטט" אף פעם אין צורך..

גם אני התלבטתי אם להוסיף בזה (וגם עיינתי במקור של התשובה - וגם השאלה - שהובאה ב"כתבה", ועוד תשובה), ובגישות הרעיוניות שמעבר להלכה פרטית זו, ואני חושב שמעבר למה שכבר נכתב, זו יכולה להיות "אריכות דברים", אם באמת רוצים למצות את הענין. מה גם שכל המדובר הוא על "בצינעא"..

לא בטוח שאכן בדיון מפורט בע"פ, היו נשארות מחלוקות גדולות.

ומסכים עם מסקנתך. כל קורא/ת יתרשם מהנכתב, מן הסתם גם יחשוב בעצמו.

א.עד שרשור ספציפי בפורום משנה את הדעות של המשתתפים בו

ב.עד שרשורים באופן כללי בפורומים משנים את הדעות של המשתתפים/צופים/משתתות/צופות בהם

כבר מזמן נתקלתי בשאלה הזו.

אני לא מרגישה שזה חסר לי (לא בטוחה שזה אומר עלי משהו חיובי בהכרח)

אז טרם למדתי את הסוגיה הזו לעומק, וטרם הגעתי למסקנה סופית.

כרגע בגלל שיש בזה מחלוקת שהיא לא פשוטה- אני מעדיפה שב ואל תעשה כשבטוח אני לא מבטלת עשה, מאשר לקיים עשה ולחשוש לדברי חכמים.

לא סותר את זה שאני יודעת שיש כאלו שכן למדו והגיעו למסקנה שיש מקום גם להתיר.

כרגע יש לי כמה דברים שיותר משמעותיים לי ללמוד ולבדוק ולעשות.

(טכנית, אני יכולה לקחת את הטלית של הבעל, להתעטף בה ולהתפלל איתה. זאת אפילו טלית שנקנתה מכספי שלי )

|מפנטז על סטארטאפ של טליתות בוורוד|

|הולך לברר אם כבר חשבו על זה לפניי|

פתגם חסידי - ופתגם "היום יום" היומי

חובת נשי ובנות החסידים יחיו לעמוד בשורה ראשונה בכל מפעל של חיזוק הדת והיהדות בכלל, ובפרט בענין טהרת המשפחה. ועליהם לארגן חברת בנות החסידים לחזק כל דרכי החסידים בעניני הדרכה וחינוך כמו שהיה בבתי החסידים מאז ומקדם.

ולא רק החסידים..

יש תפקיד לכל אחד ואחת בעולם.

תפקידן הנשי הייחודי 

אם גרמה לפתיחת שרשורפלצת כזה

שכדאי שאתרכז בהן במקום לחפש במקומות לא לי

מה שכן- כן הירהרתי בעניין, בבחינת הבנה של הסוגיה

דע מה שתשיב, וכו'..

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז