שו"ע אורח חיים יד א.

ציצית שעשאן אינו יהודי פסול, דכתיב: "דבר אל בני ישראל", לאפוקי אינו יהודי. והאשה כשרה לעשותן.
הגה: ויש מחמירים להצריך אנשים שיעשו אותן, וטוב לעשות כן לכתחלה (מרדכי הלכות קטנות והגהות מיימון מהלכות ציצית ותוספות דף מ"ב):

כמו אמונה בה' וידיעה בו זה נעשה רק בידיעה תיאורטית בלבד וזה קיום המצווה.

את הדוגמא של הקרבנות כתבתי כדי לומר שאם יש מצוות שלא חייבים בהן אפשר לקיימן בידיעה. 

ברור שקיום המצווה היא במעשה בפועל, אבל ידיעה של מצווה היא ענין בפני עצמו לדעת את המעשה ואת אופן קיום המצווה. ומבחינתי קרבנות - שאנחנו לא יכולות לקיים - וציצית או שאר מצוות - שלא חייבות לקיים - זה אותו דבר.

ישיבה בסוכה אני מקיימת כשאפשרי, אם לא ניתן אז לא. אין חיוב ישיבה בסוכה לנשים.

אבל כשאין חובה לקיים מצווה לדעתי אין שום הידור לקיים אותה.

אז לפחות יהיה לי יותר חשוב לדעת את הפרטים שלה.

למשל..

שגם אינה מקובלת על כל הפוסקים

מי שתרצה להניח תוכל. ומכיר לפחות אחת כזו יראת שמים בתכלית

כי חציצה זה יחסי, לפי המקובל. אצלן מקובל ללכת ארוך.

אבל - כתוב בשולחן-ערוך (לח, ג): "נשים ועבדים פטורים מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא".

והרמ"א מוסיף, בשם ה"כלבו": "ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן - מוחים בידן".

כאן, זה לא בגלל "יוהרא" (אם כי מובן שמי שאחרי שכתב "מוחין" תנהג כך, זה גם יהיה יוהרא..), אלא מסיבות אחרות.

ואת זה מביא הרמ"א - על אף שאצל האשכנזים בכללי, נשים נוהגות בכמה וכמה דברים לקיים, ולברך, גם בדברים שאינן מחוייבות מטעם "מצוות עשה שהזמן גרמא", ומעודדים את זה, ויש להן שכר בכך כ"אינן מצוות ועושות" (למשל, תקיעת שופר, לולב, ספירת העומר, ועוד).

[אלא אם כן יש לך איזה "מגמות פסיכולוגיות" נסתרות בסקר הזה, שאינני יודען]

אתה כותב: "אפשר לעשות את זה ל10 שניות".. כשברור שמה שאתה כותב, הוא נגד דעת כל הפוסקים המובהקים בעם ישראל כיום; כשהובהר בשרשור הקודם, שיש דעות שה"יוהרה" שבגללה אמר הרמ"א והסבירוֹ המשנה ברורה, לא לעשות - קיים גם "בבית". אז זה נסיון "לפסוק" פה כנגדם?... באמת שאני לא מבין..

מה גם שסתם בחורה נורמלית - זה בדיוק מה שחסר לה? "10 שניות בבית בגד עם ציצית"?... מי שתעשה כך - זה נראה יותר אובססיה מאשר משהו נורמלי. כבר גמרה לדאוג לכל מה שהיא מחוייבת..

זה שלא הסכמת (על אף שלא ראיתי שהעלית טיעון-הלכתי מול מה שהזכרתי גם כעת), זה ענין אחד.

אבל כעת, לא דיברתי על מה שאני או אתה אומרים - אלא על המקובל אצל הפוסקים בזמננו.

ועל זה הקושיא: איך אפשר להציע, "אפשר לעשות" - על דבר שלמעשה הוא נגד הפוסקים, בין אם אתה "מסכים" איתם ובין אם לא (קל וחומר, שאני מניח שגם אתה אינך שם עצמם באותה שורה עימם, מבחינת פסיקת הלכה).

אין מה לחלוק. כי שתי הדעות לגבי במה שייך, בכללי, "יוהרה" שעליה מנדים, מובאות ב"ים של שלמה": דעה אחת שזה בפרהסיא, דעה אחת שזה גם בצינעא. אז אין פה מקום ל"הבנות".

מה שאתה טענת שם, היה שדברי הרמ"א, והמשנה-ברורה - שהסבירו למה דווקא בציצית יש יותר "יוהרא" מסתם מצוות עשה שהזמ"ג, שנשים יכולות להכניס עצמן לקיומן - הם דווקא כשאר זה נעשה בפומבי, כי יוהרא זה רק בפומבי לדעתך.

אז מלבד שלא ראיתי בשרשור הקודם תשובה לגבי מה שמשתמע מההשוואה של המ"ב שם בין ציצית ללולב,

אבל מעבר לכך - יש שתי השיטות הנ"ל, בהבנת חומרת ה"יוהרה", עקרונית: בפרהסיא, או גם ביחיד.

ובזה אין מקום ל"הבנות", כי שתיהן כתובות מאד בהיר (ולא שייך "אשכנזים-ספרדים", כל זמן שלא מצאנו פוסקים ספרדים שמפורש חולקים).

מעבר לכל זה - הרי לא זה מה שטענתי בהודעה שעליה הגבת כעת..  מה שטענתי היה, שלמעשה על הפוסקים-המובהקים היום (לא דיברתי דווקא על המ"ב, אלא בימינו ממש. אדרבה, תַראה פוסקים ספרדים מובהקים שסוברים אחרת..), לא משנה מאיזה סיבות, דומני שלא מקובל שבנות תעשינה כך. אז איך אפשר "להציע" למעשה, מה שלא מקובל עליהם.

אתה תחזור בך מהאמירה "אפשר לעשות זאת ב10 שניות".. באופן מעשי?

כי אם לא, חבל לטרוח לחפש ולהעלות מקורות - אם ממילא זה רק בשביל ה"ויכוח"; ואם מתברר  מהמקורות שאכן-כך, אז מחליטים להתעלם מזה...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

[בד"כ פוסקי זמננו כשמדברים הלכה-למעשה, אומרים די ברור..]

בלנ"ד אשתדל למצוא זמן ולעיין. בהתחשב בעוד כמה עיסוקים חוץ מהמקום הנחמד והמכובד הזה...

תוכל להודות שמי ש"קים לה" כפוסק מסויים תוכל מעתה להתעטף בלי רגשות אשמה?

כתבה בערוץ.....7 :

/News/News.aspx/254086

ל"סדר הדברים":

אמרתי שדומני שגדולי הפוסקים למעשה פוסקים משהו מסוים הלכה למעשה. ביקש מקור. שאלתי האם זה ישפיע על דעתו.

אתה שואל לגבי "אם פוסק מסויים".. יש הירארכיה בהלכה. אם יש מחלוקת בין גדולי-הפוסקים במשהו מסויים, אז בוודאי שמי שנוהג כשיטה מסויימת, ואלו רבותיו - מה הבעיה.

אבל אם כלל הפוסקים המובהקים אומרים משהו מסויים, ו"מישהו" יגיד אחרת - אז זה לא על אותו מישור.

ב.גם לא דובר על "מישהי ספציפית" שיש לה רב ספציפי. כל הנושא היה כתיבה ל"ציבור", בדבר שיש בו פסיקה ברורה מקובלת (ועי' במה שהובא לעיל מהרמ"א, המ"ב, והדעות לגבי גדר "יוהרא". אלו דברים די ברורים כבר בפני עצמם. אלא כאן הועלתה נקודה נוספת, לגבי "אמירה למעשה" ברבים, אם יש פסיקה ברורה כיום של הפוסקים המובהקים).

הכתבה שהבאתי מדברת בעד עצמה ואינה פונה רק לתלמידי הרב פיינשטיין זצ"ל או יבלח"א הרב אריאל שליט"א

אני סמוך ובטוח שאם מאן דהו יכתת רגליו ויציע את הסוגיה בפני כל אחד מגדולי הפוסקים בדורינו, הוא יופתע מכמות ההיתרים שימצא

[שזו גם קושיא, למה נדרשים "היתרים" לנושא שלמעשה מותר במקורו]

ב. מה שאני  מבין בפשטות בנושא זה (כבר הובא בשרשור הקודם), הוא: 1. שיש בעיה של "מחזי כיוהרא" בגלל שמדובר במצות עשה שהזמ"ג, ושגם לגברים אינה "חובת גברא", אלא אם לובשים בגד כזה (דברי הרמ"א והסבר המ"ב).  2. ש"יוהרא" לפחות לדעה אחת משתיים, זה גם ב"רשות היחיד" - ולכן, מה הענין "לסכן" לדבר שממילא לא חייבים.  3. שהיום עוד יותר יש ענין להיזהר מדברים כאלה, עכ"פ בפומבי - במעשה או "דיון-מעשי", בגלל אלו הרוצים לערער כל יסוד היהדות המקובלת, ולא מטעמים של חיבת-המצוות באמת. 4. שבכללי, בלי קשר דווקא לנושא זה, מי שבאמת מוחזק-בחסידות, אכן יכול בעניינים שהם "מחזי כיוהרא", לנהוג אחרת, כי אצלו זה לא יוהרא. אבל זה לא ענין לרבים/ות.

/News/News.aspx/254086

אני כשלעצמי סבור, וכאן הביקורת הגלויה כלפי ההסתכלות שאתה מציג, שהגישה הבוטחת והבריאה בנושא כולו אמורה היתה להיות פחות חששנית (טענות כלליות כמו "מחזי כיוהרא" או "רפורמיות") אלא יותר השתאות מאלה שעל אף שאינן מחויבות במצווה - מעוניינות לטעום ממנה ולהתעלות בעזרתה.

הואיל והמצווה הזו לא נחשבת להן כעבירה חלילה - הרעיון יפה בעיניי.

וזה מה שהרב אריאל כתב שם.

מוטעה לחלוטין (בבחינת "מהרהורי ליבו"..):

א. אין כאן כל גישה "חששנית". מה שהבאתי, היו דברים שכתובים מפורש ברמ"א, במשנה-ברורה. לכן הובאו. אדרבה, הגישה הבוטחת והבריאה, אינה מפחדת מללמוד את הפסיקה המקובלת, אינה מחפשת "נישות", אינה חושבת כאלו כל הפוסקים המקובלים עד היום "לא הבינו", או כל האנשים/נשים עד היום לא היו צדיקים כמונו..

ולכן, גם אין לה בעיה לקרוא דברים של פוסקים מובהקים שיכתבו בהתאם לנסיבות הזמן.

ב. "מחזי כיוהרא", אינה טענה "כללית". היא מושג ידוע בהלכה, גם לגבי גברים; והניתוח שלה במקרה זה הוא מאד דקדקני, שהרי היא מבדילה בין מצוה זו לבין שופר, לולב וכו', שאין כל "חששנות" לגבי קיומם ע"י נשם, על אף שאינן "מצוות ועושות", וגם לגבי הברכה עליהם.

וההערה לגבי ה"זהירות היתרה" כיום מדברים כאלה, גם היא אינה "חששנות" אלא הסתכלות ריאלית על המציאות, שגם האי מובאת בפוסקים כשיקול, ולא רק בימינו - דור-דור עם ענייניו.

הסתכלות פסיקתית אינה רק על נקודה, אלא גם על השלכות. לכן, טבעי שבזמן שמצוי לא-מעט, בכללי, שמעלים עניינים כאלו לא בגלל (כפי שהדגשתי) "ענין להתעלות", אלא המצאה של "דת חדשה" עם סדרי עדיפויות שונים, הקלה במה שרוצים ו"החמרה" במה שרוצים - יודגשו גם השלכות כאלה. כמו זהירות מכל ענין שמתחדש ("סייבר", שאינו סותר את התועלת המחשבים וכד'..)

ג. אין צורך "לייחס" כוונות... אני עצמי כתבתי, באחת ההודעות הראשונות, את התפעלותי מעצם הרצון שהובע בצורה טהורה ויפה אצל "מוטיווציה".

ד. אבל לומר, "אם אינו נחשב לעבירה" - אינו נכון. מה שמביא הרמ"א, והמשנה-ברורה, זה לא דבר "בטל". והתעלמות מהם, ומהבנה-ענוותנית, שיש יסודות עמוקים מאחרי הפרטים שמרכיבים הלכה, אינה שווה את ה"החמרה".

כמובן, פוסקים מובהקים, שמכירים את כל שדה-ההלכה ונאמנים לשיקוליו, רשאים לדון, ןדנים, בכל שאלה, כולל שאלות כאלה שעולות.

ובלנ"ד, אקרא את הכתבה שהבאת. אם אראה צורך להתייחס, בלנ"ד אעשה זאת.

טוב אחרי מחיקות ועריכות,

החלטתי שכל קורא (וקוראת) תוכל להתרשם לבד ואין צורך שאתקוטט עימך על דקדוקי דינים וגישות רעיוניות  כלפי הלכה זו.

"להתקוטט" אף פעם אין צורך..

גם אני התלבטתי אם להוסיף בזה (וגם עיינתי במקור של התשובה - וגם השאלה - שהובאה ב"כתבה", ועוד תשובה), ובגישות הרעיוניות שמעבר להלכה פרטית זו, ואני חושב שמעבר למה שכבר נכתב, זו יכולה להיות "אריכות דברים", אם באמת רוצים למצות את הענין. מה גם שכל המדובר הוא על "בצינעא"..

לא בטוח שאכן בדיון מפורט בע"פ, היו נשארות מחלוקות גדולות.

ומסכים עם מסקנתך. כל קורא/ת יתרשם מהנכתב, מן הסתם גם יחשוב בעצמו.

א.עד שרשור ספציפי בפורום משנה את הדעות של המשתתפים בו

ב.עד שרשורים באופן כללי בפורומים משנים את הדעות של המשתתפים/צופים/משתתות/צופות בהם

כבר מזמן נתקלתי בשאלה הזו.

אני לא מרגישה שזה חסר לי (לא בטוחה שזה אומר עלי משהו חיובי בהכרח)

אז טרם למדתי את הסוגיה הזו לעומק, וטרם הגעתי למסקנה סופית.

כרגע בגלל שיש בזה מחלוקת שהיא לא פשוטה- אני מעדיפה שב ואל תעשה כשבטוח אני לא מבטלת עשה, מאשר לקיים עשה ולחשוש לדברי חכמים.

לא סותר את זה שאני יודעת שיש כאלו שכן למדו והגיעו למסקנה שיש מקום גם להתיר.

כרגע יש לי כמה דברים שיותר משמעותיים לי ללמוד ולבדוק ולעשות.

(טכנית, אני יכולה לקחת את הטלית של הבעל, להתעטף בה ולהתפלל איתה. זאת אפילו טלית שנקנתה מכספי שלי )

|מפנטז על סטארטאפ של טליתות בוורוד|

|הולך לברר אם כבר חשבו על זה לפניי|

פתגם חסידי - ופתגם "היום יום" היומי

חובת נשי ובנות החסידים יחיו לעמוד בשורה ראשונה בכל מפעל של חיזוק הדת והיהדות בכלל, ובפרט בענין טהרת המשפחה. ועליהם לארגן חברת בנות החסידים לחזק כל דרכי החסידים בעניני הדרכה וחינוך כמו שהיה בבתי החסידים מאז ומקדם.

ולא רק החסידים..

יש תפקיד לכל אחד ואחת בעולם.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אם גרמה לפתיחת שרשורפלצת כזה

שכדאי שאתרכז בהן במקום לחפש במקומות לא לי

מה שכן- כן הירהרתי בעניין, בבחינת הבנה של הסוגיה

דע מה שתשיב, וכו'..

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.