ההחלטה שעברה השבוע בוועדת השרים בנושא הכותל עברה בשקט ייחסי. יש מי שיאמר שזאת פשרה טובה ויש מי שיאמר מהצד השני שאין חשיבות בכותל. בין כך ובין כך, לעניות דעתי מפספסים פה את הנקודה העיקרית. כמה הערות בנושא.
1. נשות הכותל יכולות לסמן להם וי השבוע על עוד משימה. אומנם הן כבר לא יוכלו לעשות את הפרובוקציות הקבועות שלהן ברחבת הכותל, אבל הן זכו השבוע להכרה בצרכים שלהן כזרם נפרד שצריך לדאוג לו. לו, לרפורמים ולגופים דומים.
וזה בעיני הבעיה העיקרית בהחלטה השבוע. הרי כולנו מבינים שלאותן הנשים אין יד ורגל בהלכה. ההלכה כלל לא מעניינת אותם, וגם לא הקדושה. אז נכון שלהניח תפילין ולקרוא בתורה זה הלכה, אבל לא סתם הן בחרו את הדברים האלו מתוך תורה שלמה שאליה הם בכלל מתנגדים, אלא כל מה שמעניין אותם זה לעורר פרובוקציות כנגד הדת.
אחרי מאבק של שנים ופרובוקציות קבועות מידי חודש, הן הצליחו במשימתן. הן זכו לכך שיכירו בצרכים שלהן ויכירו בהן כגוף שזכאי גם הוא למעמד שווה.
2. אבל לא סתם הפרובוקציות מכוונות דווקא לכותל. נשות הכותל הבינו שזהו (כיום) מקום התפילה המרכזי וזהו המקום שבו הפעילות שלהם תפגע הכי חזק ביהדות. לכן זה צריך להפריע לאותם האנשים שחושבים שהפשרה הזאת היא טובה בכך שלפחות אותן הנשים יצאו מהכותל.
וכן גם לכל מי שאומר שמצידם אפשר לתת להן את כל הכותל, כי העיקר זה הר הבית. הר הבית זה שאיפה גם שלי, שנזכה לעלות לשם בקדושה וטהרה, להתפלל שם ולהקריב קורבנות. אבל אי אפשר להתעלם מכך שהכותל משמש במצב שלנו היום כבית הכנסת המרכזי בעולם ועל כן חלה בו קדושה וצריך להפריע לנו שמחללים את המקום הזה, בדיוק כמו שמפריע שמחללים את הר ה'. לצערינו, במצב היום, זהו המקום המרכזי לתפילותיהם של עם ישראל ועל כן חשיבותו רבה למרות שלפי חלק מהשיטות הוא רק קיר תמך.
3. נקודה נוספת שעליה כדאי לשים לב היא הנקודה הפוליטית. ההצעה הזאת עברה בישיבה של ממשלה המורכבת מהסיעות החרדיות ומהבית היהודי. כבר לא מדובר בממשלת לפיד וליבני כמו בקדנציה הקודמת, אלא מדובר בקואליציה דתית הרבה יותר.
בסיעות החרדיות כולם התנגדו. בבית היהודי בנט ושקד הביעו את תמיכתם בעוד אורי אריאל מתנגד ובליכוד אלקין התנגד וכמה שרים נוספים עשו פשרה נפשית עם עצמם ונעדרו מהישיבה אבל השאירו פתק בעד. אבל זה לא מספיק. אם באמת היה חשוב למתנגדים להצעה (במיוחד מהצד החרדי של המפה) להוריד אותה מסדר היום, הם היו יודעים היטב איך לעשות את זה, במיוחד במצב של קואליציה של 61. אבל הפעם הם הסתפקו בהתנגדות נחרצת אבל ללא איומים, כי כנראה יש דברים שחשובים להם יותר לקדם מאשר הכרה ברפורמים ופגיעה בכותל, ועצוב שכך.
4. לגבי בנט, תמיכתו לא מפתיע. בנט הוא זה שהקים בהיותו שר הדתות בקדנציה הקודמת את אותה "רחבת ישראל" עליה הייתה הפשרה השבוע. בשבילו זה עוד סימון וי על מטרה שהוא הציב לעצמו בדרך. השאלה היא מה זה אומר למצביעים שלו?
כמעט כל רבני הציונות הדתית התנגדו לפשרה הזאת ואילו בכל זאת בנט ושקד החליטו לתמוך בה. וזוהי נקודה נוספת שצריכה להפריע לנו, במיוחד כאשר זה בה תוך רצף ארוך של שתיקה בנוגע לעינוי יהודים שחלקם חפים מפשע, שתיקה על פינוי יהודים מחברון ועכשיו גם תמיכה ברפורמים ובארגונים ששמו להם למטרה לפגוע בהלכה וביהדות.
וזה לא חדש. כאמור, את "עזרת ישראל" הקים בנט כבר בקדנציה הקודמת שלו, כמו כן הוא הגדיל את התקציב לתנועו. הרפורמיות ודיבר בשבח הקונסרבטיבים.
וזה עבר חלק. בפריימריז שנערכו לאחר מכן הוא עדיין זכה ברוב גדול ולאחר מכן גם בבחירות הוא זכה לתמיכה גדולה מהציונות הדתית. השאלה המתבקשת היא האם אחרי כל זה ישכילו בציונות הדתית למצוא להם בית אחר? בית שהוא באמת יהודי?


