וווווווואו!

על מה עוד אפשר לפסול ולא חשבו עליו?????

די, חברים. תסתכלו על מה שיש בקנקן, תחפשו את הלב ואת החיבור, ותתחתנו!!

כאילו זה באמת משנה מי מרוויח יותר?????

בכל מקרה בפגישות הראשונות אתם לא תדונו על כמה אתם מרוויחים, נכון?

ובכל מקרה, העולם הוא כמו גלגל, ודברים יכולים להתהפך- היום אני מרוויחה 15 אלף, ומחר אהיה מפוטרת ואחתום אבטלה ואחפש את עצמי. ובעלי הרוויח בתחילת הנישואין 3000 ש"ח והיום ב"ה הרבה יותר.

זה לא מדד לכלום. בטח שלא להערכה.

כשאתה מכיר בנאדם אז קודם כל יש חיבור ויש קשר.

הענינים הכספיים הם יותר חיצוניים. לפחות אמורים להיות.

ואז זה משפיע עליך לרעה

אין "רוב" באמת. בשום דבר. רק בדמיונות 

תחשוב על זה

וגם אם אני אדע שהיא עובדת אצל אבא שלה בשכר של 56 אלף שקל בחודש - אם השידוך יוצע לי, ושני הצדדים יחשבו שיש התאמה כלשהיא - גם אז, אני לא ארתע מהבחורה רק בגלל הכסף שלה/של אבא שלה (ולא, תעשו טובה, זה גם לא יהווה הזרז דווקא כן לצאת/להתחתן עם אחת כזאת. מתחתנים עם בנאדם, לא עם כסף). 

לגבי קשר לרמת הדוסיות - אין לי שמץ. אני אולי יכול להניח שדווקא אדם שאדוק באמונה באלוקים, אזי הוא מבין שהשאלה בשידוכים היא פחות הכסף ויותר החיבור האמיתי, הפשוט ומלא יראת השמיים שיכול להיווצר בין בני אדם, ועל כן אולי (אולי = אני לא קובע עמדה ברורה בנושא...) הוא פחות יפסול על ענייני כספים (לשני הכיוונים, כמובן), מאשר אדם שהוא יותר ליברלי/חילוני, ומעניק חשיבות רבה יותר לכסף ולהבדלי מעמדות. אבל שוב, שחלילה לא יצא מדבריי זילזול באנשים כאלו ואחרים - אני לא קובע כאן משהו בטוח, אני אומר שאולי זה יכול לגרום לזה...

דוס אמיתי לא יהיה אכפת לו, כי לא יפריע לו מצד אגו ואפילו יהיה שמח אם הוא בעולם התורה

אא"כ את נהיית פחות דוסית\נשית\ביתית\צנועה בגלל מצבך

אבל החשש שהבחורה תבוא לזלזל בי, כן. אז אצטרך לשאול אותה על זה בפירוש, וכן להתרשם מהאישיות שלה, עד שאשתכנע לחלוטין שהיא כנראה לא תגיע לזה.

אישתך בע"ה תתפנק כי אתה מפנק אותה, כי אתה השקעת בה מחשבה וקנית לה,

לא כי אתה נותן לה משהו שלא היה  לה.

ב'גברים ממאדים נשים מנגה' יש פרק שעוסק במתנות בין בני הזוג. וכתוב שם שנשים נוטות להעדיף מתנות קטנות שניתנות בתדירות גבוהה, מאשר משהו בומבסטי חד פעמי ונדיר. לא באה לפתוח דיון על הדיוקים בעניין (וגם התיאור שלי לא מדוייק), אלא להדגיש את הנקודה שניתן לפנק אישה בלי קשר למצבה הכלכלי, כי הנתינה היא לא במישור של 'השלמת ציוד לאישה'. זה לא פונקציה של לתת משהו שחסר, אלא להגיע בקשר למצב שהאישה נהנית מההשקעה ומתשומת הלב.

ומה תגיד על אישה עובדת שבעלה האברך קנה לה מתנה מהמשכורת שהיא מרוויחה? לנו זה קרה, וזה היה מבחינתי פינוק. (טוב, וכמובן שבעיני המשכורת שייכת לשנינו באותה מידה, אבל זה עניין אחר..).

ובכל זאת, מעריכה אותך על הרצון לפנק ולתת. זה אמנם בסיסי וטבעי, אבל באמת שכל כך הרבה דברים טבעיים איבדנו, כך שמי הוא עם הרצונות ה'טבעיים' והפשוטים (כביכול), בעיני - ראוי להערכה. רק רציתי לפתוח את העיניים שהרצון הזה יכול להתממש בלי קשר למצב הכלכלי של האישה

בס"ד

[מושג תמוה אגב. התורה היא לא עסק...].

אני אמנם עוד צעירה ולא יודעת כמה ארוויח בעתיד אבל אני לא רואה פסול בלהרוויח משכורת מכובדת כדי לאפשר לילדים שלי לחיות ברווחה.

ואני כן ארצה שבעלי יעבוד.

בעולם של ימינו לחיות ממשכורת אחת זה מאוד קשה, לחיות משתיים זה יותר נוח.

[ולא, אני לא עומדת להתנצל על זה שאני רוצה שהילדים שלי יזכו לחיים מסודרים כלכלית.]

ככה שגם הוא מפרנס אז לא נראה לי שזה אמור להוריד מהכבוד הגברי שלו.

כל מה שצריך זה שגברים יבינו את זה וגם שנשים יבינו את זה.

הפרנסה מוטלת על שנינו.

ובלי קשר,

אישה יכולה גם לצאת לעבוד בשביל ההנאה הפרטית שלה בלי לחשוב על כמה היא מקבלת. היא אולי מקבלת יותר ממנו כי המקצוע שלה מוערך יותר אבל היא עושה את זה בשביל המימוש העצמי שלה.

לא הייתי חושב שאת צריכה להיבהל. זה עקבי לאורך דרך? קרה עם הרבה בחורים?

הוספתי שאלה בהודעה למעלה - זה קורה לך באופן עקבי?

אפשר בבקשה מקרא לכל הסמלים האלו?? איך אתם עושים את זה?

אני משתמשת בטאבלט, משום מה לא חשבתי על האפשרות הזו..:/

תודה

אולי תתבונני איך את בעצמך עם העניין הזה. מערכות יחסים הן שיקוף לרוב.

האם זה בסדר לך?..

האם את דוסית מספיק בשביל עצמך?.. 

נשית מספיק?..

ענוותנית מספיק?..

האם זה מעלה לך אגו כלפי בנים?..

וכו

יפסלו על זה שיש לה יותר כסף ממנו, ויפסלו גם על זה שיש לה פחות כסף ממנו,

יפסלו על זה שהיא כנועה, אבל גם על זה שהיא מדי סמכותית, 

יפסלו על זה שהיה מדי מוצלחת, אבל גם על זה שהיא לא מצליחה,

על זה שהיא מדי גבוהה או על זה שהיא נמוכה,

התבלבלנו איפשהו בדרך....

הבחור הרי לא מכיר אותך הוא פשוט עושה את החשבון עם עצמו. הציעו לו בחורה מוצלחת והיא כנראה תגיד לא (שזה רוב הנשים ככה עובדה שגם החברה מציגה את הסטטוס שלך כ'בעיה') אז למה שיגיד כן?!

אנחנו חיים בחברה כזאת שכאשר בחורה נראית "מוצלחת" יותר מהגבר הגבריות שלו יורדת. ואפילו אם יש בחור "מוצלח" הוא יעדיף בחורה בסטטוס כמוהו או פחות וכמו שפוסלים על כל דבר אחר יפסלו אותך גם על זה.

אין לך מה להתייאש תמשיכי לחפש ובעזרת ה' תמצאי

1.לאשה איו כלום מעצמה

2.כולה משפע הבורא ובעלה

3.מי שהתחתן איתה היה ראוי לה מלידה

ז"א שכל מעשיה והצלחתה , גם מלפני החתונה, הם תוצאה רוחנית מהבורא ובעלה

עלית עליי לא 

ברצינות. כתבתי מהערכה בלבד.

מלכות! (לית לה מגרמא כלום...)

[ספר על תנא דבי אליהו, שמביא תורות מאדמור"י פשיסחא

אם ממש תבקשי צילום מאוצר החכמה - ננסה לארגן לך...]

בס"ד

אני באמת לא מבינה למה מישהו צריך להירתע מזה.

אבל אני כן רואה הרבה אנשים שממש מפחדים מאנשים שיש להם כסף.

ואני באמת תוהה לעצמי-

מה מפחיד?

מה רע בזה שהורים יכולים להרשות לעצמם לתת לילדים שלהם חוגים, בתי ספר טובים, בגדים איכותיים, משחקים, וכן הלאה וכן הלאה?

כן, אני רוצה שלילדים שלי יהיה הכל. יותר ממה שהיה לי.

שהם לא יצטרכו לדאוג לכסף של ההורים שלהם.

שהם לא יצטרכו לדאוג איך יסתכלו עליהם בראיון בגלל איך שהם לבושים או איך הם הולכים לממן לימודים או מדרשה או נהיגה או פסיכומטרי או כל דבר.

אני רוצה שהם יחיו ויקבלו הכל.

וכן, בשביל זה אני אעבוד וגם בעלי יעבוד. כי אם רק אחד יעבוד זה לא ילך.

והבנים שאני פגשתי עד כה הבינו את זה.

אולי זה כן קשור לרמה דוסית, יותר לרמת פתיחות.

אין ספק שאני נחשבת לפתוחה וליברלית יותר.

ועדיין אני חושבת שזה סתם פחד מהעולם ומכסף.

משום מה נתקלתי בהרבה פחד מתרבות, אופנה, אשכרה לדאוג לאיך אני נראית.

ואני באמת הפסקתי להבין את זה.

אבל אני כן חושבת שלאט לאט כולם נפתחים לזה, וזה מהלך מבורך בעיניי.

ואגב, אני מאוד מעריכה נשים שיצאו לעולם, הכירו תרבות, למדו דברים, השכילו, ובכל זאת נותרו דתיות.

למרות הפיתויים.

אלו נשים חזקות.

והן יכולות לחולל המון.

והבחור שיפסול אותן על זה מפסיד.

ובאסה לו

בס"ד

לא מקבלים כל מה שהם מבקשים.

מקבלים כל מה שלדעתי יעשה להם טוב.

למשל חוגים כמו שהזכרתי.

כאן ההקפצה לפי מה שאני מבין:

חבל ללמודמושגים קבליים לא במכלול. - לקראת נישואין וזוגיות

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.