כִּי עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נִתְהַפְּכִין הָעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת,
כִּי נַעֲשֶׂה תִּקּוּן עַל-יְדֵי הַקִּלְקוּלִים:
כִּי כָּל מַה שֶּׁקִּלְקֵל,
הִמְשִׁיךְ הָאוֹר לְמָקוֹם שֶׁהִמְשִׁיךְ, לַמְקוֹמוֹת הַמְזֹהָמִים רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁזֶּה עִקַּר הַקִּלְקוּל -
אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה - הוּא מֵקִים הַכֹּל,
וַאֲזַי נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא כֵּלִים חֲדָשִׁים,
וְנִמְשָׁךְ לְתוֹכָם אוֹר חָדָשׁ נִפְלָא.
כִּי עַל-יְדֵי שֶׁהִמְשִׁיךְ הָאוֹר לִמְקוֹמוֹת גַּסִּים וְכוּ', עַל-יְדֵי זֶה נִתְעַבּוּ הַכֵּלִים, וִיכוֹלִין אַחַר כָּךְ לְזַכְּכָם שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה,
שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי זֶה יִתְהַוּוּ כֵּלִים נִפְלָאִים לְקַבֵּל הָאוֹר חָדָשׁ, שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל מִקֹּדֶם, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְעַבּוֹת הַכֵּלִים -
כִּי אִם עַל-יְדֵי זֶה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, עֲווֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת, הִתְרַחֲקוּת תַּכְלִית הִתְקָרְבוּת.
(ליקוטי הלכות, תפלת המנחה ז', אות ל"ב)







