שלום לכולם,

פעם ראשונה שאני כותב בפורום מאז 2005 בערך, אז תהיו סלחנים בבקשה. מקווה שצעירים מעל גיל עשרים עדיין תקף לבן 31...

אשתי ואני (ושלושת ילדינו) גרים כרגע באירופה, במסגרת פוסט-דוקטורט שלי (אנחנו ישראלים). לאחרונה התחלנו לתכנן ברצינות (ופיק ברכיים) את חזרתנו לארץ אשר עיני ה' בה, אחרי כמה שנים ארוכות של מגורים בכל מיני קצוות תבל. אנחנו בעלי-תשובה - אי-שם בסוף הדוקטורט התחלנו לחפש, ולקרוא, וללמוד... לקח כמה שנים להעיז ולהגיד "חזרה בתשובה"... ועוד כמה שנים להבין שאלה המילים הכי לא מדויקות שאפשר לתת לתהליך המטורף הזה. ניר מנוסי סיכם את זה יפה כאן.

הבעיה היא כזו: חלק הארי של התהליך שעברנו התרחש בחו"ל, לטוב ולרע. ככה שמעולם לא גרנו בארץ בקהילה דתית כלשהי. אין לנו מושג איך לחפש אחת. למדנו הרבה מכל הקהילות שפגשנו בחו"ל - מודרן אורתודוקס, חב"ד, ליטאים - וגם מאנשים נפרדים שונים. עם מי מהם אנחנו רוצים לגור? לשלוח את ילדינו לבתי-ספר? להתפלל? ללמוד תורה? לאו דווקא בסדר הזה של חשיבות...

זה מה שאנחנו כן יודעים, על קצה המזלג:

- אנחנו מאוד מסתדרים עם חבר'ה של כיפות סרוגות מבחינה חברתית. במדינות בהן גרנו לא היו קהילות כאלה (אם יש כאלה בכלל) אלא חבר'ה נפרדים, בכל מיני רילוקיישנים או שליחי בני-עקיבא וכד'. וגם כמובן חברים מהעבר. חבר'ה מעולים. מבחינת תיוגים חיצוניים, אנחנו מתלבשים כמו הזרם הזה (כיפה סרוגה, מטפחות וכו')

- מבחינת הגות ואמונה אני מאוד מתחבר לדרך העיונית של חב"ד, וגם מבחינה הלכתית זה הקו שלנו (בגדול). איך נוצר השילוב הזה? סיפור ארוך, אבל בתור בעלי תשובה יש לנו קצת פריווילגיה לקחת את המתאים לנו מכל העולמות, בלי להיות מחויבים להשקפה בכל פרט ופרט. מי הרב שלנו? הכי קרוב לזה מבחינתי, הוא הרב עדין אבן-ישראל, למרות שפגשתי אותו רק פעם אחת.

אנחנו מחפשים מקום באזור הצפון (רדיוס שעה נהיגה מחיפה), עם קהילה (או היצע של קהילות) של יהודים מאמינים ושומרי-מצוות, שיוכלו לקבל אנשים כמונו. אני חולם למצוא מקום, ומסגרות לילדים, עם אנשים שכל חייהם עבודת ה' - במה שהם לא יבחרו לעסוק בו, בין אם זה לימוד תורה או פרנסה או מחקר או התנדבות.

אשמח לרעיונות...

תודה רבה,

דוד

שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"

בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.

אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה

אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם

איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ

אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?

אשמח לכל מידע או סיפור מקרה

בשורות טובות ושמחות

הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?

אמרתי לו אוקי מה…

אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.

קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה

ארץ אשר ד' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה

לכבוד ראש השנה ראיתי משהו ממש יפה ומשמעותי

קבוצה של תמונות יפות מהארץ עם מקורות על שבח ומעלה ארץ ישראל

מוזמנים להצטרף

קמפיין 'טובה הארץ מאוד מאוד'

כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,

למרות שהוא לא קרוב משפחה,

ולא חבר קרוב,

ולא בוס,

אלא ''רק'' מנחה ומנטור.

מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,

ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.

נוחי בשלום,

פרופסור עדה יונת.