אז ככה, קוראים לה י*** ופגשתי אותה בלימודים (לומדים ביחד). מפה לשם שלושה וחצי חודשים הכי טובים שהיו לי בעולם. היו קשיים, לא הבנתי כנראה כמה מהותיים.
ואז ביום שישי האחרון אחרי מריבה קצרה של יומיים זה בא לי בבום. היא נותנת לי מכתב לקרוא בזמן הפנוי. מפה לשם אני מבין שזה מכתב פרידה ולא יודע מאיפה זה בא לי. חוזר כמו מטורף אחורה. פוגש אותה במקרה ומנסה לדבר איתה. מבט של קרח בעיניים ממישהי שכבר החלטנו להתחתן ביחד... שולחת אותי לדבר עם חברה שלה ולא עונה ךי לשיחות. הודעות. כלום. חוזר הביתה, כאבים בחזה. מתעלף. הולך למיון והבחורה לא מוכנה לדבר...
מוצאי שבת כבר דיברנו. היא מספרת על דברים שהפריעו לה והיא לא יכלה לומר לי כי הייתי נעלב. מסבירה למה לא יכלה לעמוד מולי ולדבר.
אני סולח לה בלב שלם אבל כאב כזה מעולם לא היה לי. בעיות שהיא לא ספרה לי עליהן ולא נתנה לי הזדמנות לשנות..
אומרת שאני יכול להשתנות אבל לא בשבילה.
אני לא קולט. אלוהים. איך? איך בנאדם שככ היית קרוב אליו יכול לפגוע ככה? ובלי הזדמנות לתקן? בלי לומר אפילו את הבעיות מראש?
עכשיו בדרך לישיבה (חופשת סמסטר) לעשות חשבון נפש עם עצמי ולנסות לעבוד על הבעיות באישיות שלי שהיא ציינה ולנסות טיפה להתקרב אליו.. . מנסה, אבל כואב כמו הגיהנום. גם על הקשר שאבד אבל בעיקר על הדרך ותחושת אי הצדק שלא נתנה לי הזדמנות בכלל. אתמול כמעט פגעתי בעצמי מרוב משככי כאבים שלקחתי והכאב הזה לא עובר! מקבל בהכנעה את הדין של ריבונו של עולם, אבל אני בן שלו! אחרי הכל! הוא היחיד שנשאר לי וככ התרחקתי ממנו… לא יודע מה לעשות..
). 