ואני לא הולך לפתוח על זה דיון עכשיו. אתה תחשוב מה שאתה רוצה ואני אחשוב מה שאני רוצה.

יכול לחפף איפה שבא לו, אז בעצם הוא לא מרגיש עצמו מחויב לכלום, זה לא משמעותי בחייו, ואז בהחלט לא ברור כל כך שהוא "דתי". אם דתי זאת הגדרה חברתית - אז חלק ניכר מאוד מהחברה לא יקרא לו דתי, ואם דתי זאת הגדרה אובייקטיבית שלא תלויה בתחושות של אנשים, גם אז, אני בספק אם אדם כזה יכול להיכנס להגדרה. אלא אם כן זה דתי של רפורמים או משהו כזה, כמובן. 

אם אדם אוכל שרימפס ונוסע בשבת לים מעורב, ובכל זאת קורא לעצמו חרדי - זה לא כל כך מעניין אותי. הוא לא חרדי. המציאות לא קוראת לו חרדי, זה אפילו לא אני (בהמשך למה שכתבת לי למעלה). 

או, אם נשתמש בביטוי היותר טוב: אדם ששומר תורה ומצוות ומרגיש מחוייב אליהן גם כשהוא נופל, מול אדם ששומר/לא שומר מה שבא לו, ולא מרגיש מחוייב לחלוטין ובמילא אין לו בעיה "ליפול" איפה שבא לו, כי מבחינתו זה לא נפילה, כי הוא בוחר מה לשמור ומה לא (ואם הוא רוצה להיות עם אשתו כל החודש, אז הוא יהיה, כי מבחינתו הוא לא מחוייב לדיני נידה. פשוט מאוד). 

ואם אתה אומר שאין לי זכות הלגדיר מישהו אחר, אז באותה דמגוגיה אני יכול להגיד לך שאין לך זכות להגיד לי מה זכותי להגדיר ומה לא.

אדם מגדיר את עצמו כדתי ואוכל שרימפס ביום כיפור בים מעורב - ואז מגיע אדם ושואל אותי אם הוא דתי כי הוא רוצוה להציע לו מישהי - אני אגיד לאותו אדם שהבחור הזה לחלוטין לא דתי. אם אני לא אגיד לו ככה אני עובר על לפני עיוור לא תיתן מכשול, ואתה יודע את זה.

לא יודע מאיפה הגעת למסקנה המטופשת ה"פלורליסטית" לפיה אני אל יכול הלגדיר זהות דתית של אדם אחר וגם לא המציאות -

זאת הטענה הכי לא יהודית ששמעתי בעשור האחרון.

ובכל מקרה, זה לא משנה - אז ה"יצור שהגדיר את עצמו כדתי לייט" וה"יצור שהגדיר אתעצמו חילוני" וחיים ביחד - בסופו של דבר, לא שונים זה מזה, ולכן לא מייצגים בשביל 99.999 אחוז מהעולם, את ההגדרה האמיתית לכל אחד מהדברים האלו.

זה מטופש שאני צריך להסביר למישהו שהגדרה חברתית היא הגדרה חברתית, אבל שיהיה.

אני ציפור. מהיוםא תה וכל שאר האנשים צריכים להתייחס אלי כציפור, ואין לך זכות שלא להתייחס אליי כציפור <צ>

שוב, דיבורים דיבורים. בפועל אתה יודע שאתה טועה, אתה יודע שאין שום מקום לא הלכתי ולא "מוסרי" שמחייב אותי לא להגדיר אדם איך שבא לי. אבל שוין.

אם אתה רוצה לקרוא לאדם כושי "אדם בעל עור לבן" מי אני שאפריע לך. תהנה עם הלוגיקה המוזרה שלך.

וחולצת בטן "צנועה" כי היא מגדירה את עצמה ככה ומי אתה שתערער על הזהות הצניעותית של מישהו - שיהיה לך בהצלחה. אני יודע בוודאות שהעולם לא עובד ככה - לא העולם היהודי ולא העולם בכלל. אבל אני לא הולך לכלות את זמני בלהסביר את זה לאנשים שלא ממש מקשיבים וגם לא ממש מתנהלים במישור הלוגי העולמי והיהודי. אז אכן הדיון נגמר כאן גם מבחינתי ו(כנראה) גם מבחינתך.

ואני לעומתך לא משתמש בדמגוגיה (כי מה קשור עכשיו האורך, לרמת הטיעונים/נכונותם/קריאת מה שהשני כותב?)

אגב - אם לכותרת פלוס 4 שורות (ההודעה האחרונה שלי) אתה קורא ארוך - ובכן, גם במישור הזה כנראה יש הבדל ניכר בין ההגדרה שלי לארוך להגדרה שלך, אבל שוין.

אולי אתה קורא מה שאני כותב ואולי לא, בכל מקרה לא ענית למה שכתבתי אפילו לא פעם אחת אלא חזרת שוב ושוב על הטענה משוללת ההיגיון שלך לפיה "אסור לי" להגדיר אדם בצורה מסויימת שהגדיר את עצמו אחרת. הסברתי פעם פעמיים ושלוש למה הטענה הזאת שטותית וילדותית - זה מספיק.

אל תקרא דברים ארוכים, זכותך - ככה לפחות הקוראים ידעו שלא היית יכול בכלל להגיב לי.

תודה רבה  

(לגבי ה"מעליב" - זה בסדר, אתה העלבת הרבה קודם, אבל שוין).

ההבדל ביני לבינך שאני מתייחס ברצינות אפילו לשטויות שאתה כותב (וכמעט כל מה שכתבת כאן היה שטויות במיץ) ואילו אתה לא התייחסת במילימטר לדברים ההגיוניים שכתבתי.

ואם אתה קורא ללוגיקה ולבקשת מקורות "שטויות" - ובכן, עם רמה כזאת אני לא מתכוון להתווכח. לגמרי.

עכשיו אחרי שהעלבנו הדדית, אפשר בהחלט להפסיק.

פורים דמוקפין קטן שמח. 

 אביטל שרנסקי ואחרות שהיו או הינן בזוגיות כזאת. מי שכתב שלחיות כדתי זה משהו שמקיף את כל חיי היומיום גם במובן הפראקטי וגם במובן הרעיוני -- צדק. בכל מקרה, זה לא יהיה קל. אבל, אם הוא, בעצם, בדרך לחיים דתיים, והקשר איתך הוא חלק מהתהליך הזה שלו, אז זה משהו אחר. אם האישה הדתייה היא הדומיננטית בזוגיות, והוא יסכים, לפחות, לבצע את הטקסים הבסיסיים כמו הקידוש בעת הסעודה בשבת, ולהימנע מחילול שבת בנוכחותך ובנוכחות הילדים, יתכן שהדבר אפשרי. כמובן שהדבר הכי קשה מבחינתו יהיה ענין טהרת המשפחה. אם יהיו לכם ילדים ממין זכר, זה יפריע מאוד שהם אינם יכולים ללכת עם אבא לבית הכנסת בשבת. ככה הילדים מרגישים רע שחבריהם באים לשם עם אבא והם באים לבדם. בצד החיובי, ההליכה לביהכ"נ עם אבא מדגישה את הקשר המשפחתי בין האב וילדיו הרבה לפני שהם מסוגלים לקרוא בסידור. אם הם באים לשם לבדם, הם מרגישים שמץ של יתמות. בעצם, גם לילדות הקטנות זה יחסר כשהן תראינה את חברותיהן הולכות מעזרת הנשים לעזרת הגברים ובחזרה, אם כי, כמובן, הרבה פחות. אם בעלך יסכים ללכת ביהכ"נ, גם הוא יעבור תקופת הסתגלות לא קלה. תהיה לו בעיה של התמצאות. הוא יתקשה לעקוב אחרי התפילה והוא לא ירגיש חלק מהקהל. כמובן, הרבה תלוי בהתנהגותם של אנשי הקהילה. עדיין תלוי כמה הוא היה מנותק מכל זה בחייו שלפני הפגישה איתך. כל זה בצד הפראקטי. אם הוא גם ספג הרבה אתיאיזם בילדותו ובנערותו, ואתיאיזם נראה לו הדבר ההגיוני, והדת, או אפילו קיומו של בורא עולם נראים לו אמונות תפלות, יהיה מאוד קשה לקיים בית דתי.

אבל, למרות כל זה, הרי 40 יום לפני יצירת הוולד נקבע שבת פלוני לפלוני... אז, אם את מרגישה קשר חזק אליו, לא יהיה נכון לוותר עליו כי אז את עלולה להיות "גרושת לב" ביחסך אל מי שתתחתני איתו וזה רע מאוד. במקרה כזה, פשוט תצטרכי להתמודד, וכאמור -- זה לא יהיה פשוט.

אנשי "המזרחי" הם שמוסרים את הנפש ממש על קיום עם ישראל. אם אתה רוצה לדבר כך, אז לך לאתרים אחרים של צדיקים בעיני עצמם. ל"מזרחי" יש הרבה מאוד זכויות.

אנשי המפלגה שלך נאלצו לעזוב אותה ולהקים את "פועלי אגודת ישראל" בגלל שחברי אגודת ישראל אילצו יהודים שומרי מצוות לעבוד בשבת ע"י כך שפיטרו את מי שלא הסכים לעבוד בשבת. מסתבר שלא רק החילונים הרשעים בהסתדרות העובדים העבריים בארץ ישראל עשו מעשים כאלה אלא אנשי אגודת ישראל עוד בגולה הדוויה בפולין שלפני השואה.

אחד מהשנים יצטרך לווותר הרבה. או שהחילוני יתחזק או שהדתייה תיחלש...קשה מדי, מבוסך מדי, מבלבל מדי מבחינת הילדים.

וחוצמזה- מחילה אבל באמת שאני לא יכולה להבין איך קשר יכול להתפתח כשהדבר הכי עמוק שקיים - האמונה, ההליכה בדרך ה', ההתחזקות בעבודת ה' וכ' וכו'- איך אם אין את זה בכלל אפשר להגיע לקשר עמוק.

חלק מהעניין של בניית משפחה, זה חינוך, טהרה, קדושה וכו'.

כשמתחתנים עם אדם שהוא לא בדת שלך, כל סולם הערכים שלו בנוי על יסודות אחרים.

לענ"ד מדובר בפועל בדת אחרת.

אמנם מבחינה נשמתית הם מ'כנסת-ישראל', אבל בפועל אין לנו הרבה במשותף.

כל סולם הערכים שלהם מושתת על יסודות אחרים משלנו.

לגבי דתים-לייט, יכול להיות שאסכים איתך,

כי לרוב אצלם, דת זה לא דבר אמיתי, אלא פולקלור.

רק בשירות הצבאי שלי ביליתי לא מעט איתם..

(חצי שנה הייתי במחלקת בני"ש, ואח"כ הייתי די לבד.)

ורק בלימודים שלי, אני פוגש אותם יום-יום..

הם נחמדים, אפילו מאד נחמדים..

אין לי בעיה לדבר איתם, ואפילו להיות ממש חבר שלהם (בתנאי שנושאי השיחה צנועים).

אבל לבנות בית - זה כבר משהו אחר..

המניעים שלהם למלחמה שונים מהותית מהמניעים שלנו.

וראינו לא פעם, שהמניעים שלהם גורמים להם לקחת את אותם כוחות,

ולעשות מעשים הפוכים מהערכים שבהם אנו מאמינים.

אנו נלחמים יחד, כי רוב רובו של הזמן האוייב שלנו משותף,

אבל המטרות הסופיות שלנו כרגע שונות בתכלית.

בע"ה כשהם יחזרו בתשובה, אז גם המטרות שלנו יתאחדו.

יש כאלה שמחוברים מעט ליהדות כפולקלור ותרבות חברתית (ולא כאמונה אמיתית באלוקים עם השגחה פרטית),

אבל אני אפילו בזה לא בטוח שמדובר ברוב.

או שאתה מתכחש למציאות או שאתה לא מבין מה פירוש המילה חילוני.

בכ"מ, תאמין לי שאני לא צריך אותך כדי להאמין לעצמי..

המניעים רק בחלקם חופפים.

הם למשל לא מאמינים בגאולה יותר גדולה.

הם לא מאמינים בא"י השלמה.

גם הימניים כיום, לא מאמינים ששכם, חברון והר-הבית - אמורים להיות שלנו ורק שלנו!

דתי אמיתי לא הולך לצבא בגלל שהמדינה מחייבת אותו,

דתי אמיתי הולך לצבא כי הוא מחוייב לזה מבחינת התורה.

(מבחינה הלכתית, מכיוון שיש כאן צד של סכנת נפשות,

 אין אפשרות הלכתית לחייב אותך ללכת לצבא, אא"כ התורה היא זאת שמחייבת אותך.)

וזה הבדל של שמיים וארץ.

אמרתי שאני לא צריך לחזור בתשובה?

אני לא מבין מה הקשר,

אתה רוצה להגיד לי שאין לך שאיפה שכל עמ"י יחזור לעבוד את אבינו שבשמיים??

אתה בטוח שאתה דתי?

בהתחלה חשבתי שאתה לא מכיר חילונים,

עכשיו אני תוהה אם אתה מכיר בכלל את הדת שלנו ואת ערכיה?

לגבי החרדים, נכון, יש לא מעט מצוות שהם לא מקיימים..

והדרך שלהם להסתכל על התורה שונה בחלק מהדברים מההסתכלות שלנו.

אני לא אכנס איתך לדיון של ההגדרה המדוייקת מה הוא דתי,

באופן כללי מדובר על אדם שמאמין בעיקרי האמונה של הרמב"ם וספר העיקרים.

ובזה אנחנו והחרדים - בפנים!

החילוניים, המסורתיים והדתיים-לייט - בחוץ!

אין לי כבר שום סיבה להגיב.

דתייה לייט שומרת שבת? החילוני הזה ישמור איתה שבת?
דתייה לייט שומרת טהרת המשפחה? החילוני הזה ישמור איתה טהרת המשפחה?
דתייה לייט שומרת כשרות? החילוני הזה ישמור איתה כשרות?
דתייה לייט מלבישה את הבן שלה עם כיפה, ציצית, שולחת אותו לבית ספר דתי, וכו'? החילוני יעשה גם את כל זה?

הדתייה לייט תחנך את הבן שלה לשמור תורה ומצוות או לא? החילוני יחנך ככה את הבן שלו?
הדתייה לייט תצום ביום כיפור? החילוני יצום יחד איתה? ואם לא - מה הילדים שלהם יראו?
 

אני יכול להמשיך עוד ועוד, אבל נסתפק בנתיים בשאלות האלו. יש לך תשובות על כולן? האם אתה רואה בית מתנהל בצורה תקינה ובריאה כאשר התשובות לשני חלקי כל שורה הן לא זהות? ובמקרה והן זהות (או כן או לא) - אזי אתה מבין שאו שלא מדובר ב"דתייה" או שלא מדובר ב"חילוני"? 

וכן, אני מכיר לא מעט זוגות "דתי וחילוניה/חילוניה ודתי" - וזה ממש לא זה. זה או שהדתי יורד, או שהחילוני עולה - אין דבר כזה שכל אחד נשאר איפה שהוא. אם החילוני ישמור שבת, יאכל רק כשר, ישמור טהרת המשפחה, ישלח את הילד לכל מוסדות החינוך הדתיים, יצום ביום כיפור וכו' וכו' - אז אתה כבר לא יכול להגדיר אותו ממש חילוני.

אם הדתייה לא תשמור שבת, לא תשמור טהרת המשפחה, לא תשמור כשרות, וכו' וכו' - אז אתה לא יכול לקרוא לה דתייה.

אם כל אחד ינסה לעשות בדיוק מה שעשה עד היום - החילוני להישאר חילוני, והדתייה להישאר דתייה - ראשית, זה לא יעבוד, כי יש דברים שזה מתנגש (אי אפשר לנגוע ולא לנגוע בשבועיים של הרחקה בטהרת המשפחה. אי אפשר להטריף את כל המטבח ולשמור אותו כשר בו זמנית. וואלה, שיעשו חצי מטבח כשר וחצי טרף. מגניב...

אתה לא מוכן להקשיב, מדברים אליך בטיעונים לוגיים פשוטים וברורים שאם אתה חולק עליהם אתה או משקר לעצמך או בעל השכלה נמוכה. הויכוח איתך הפך לעקר וחסר פואנטה - עד לרגע זה לא השבת לטענה אחת לוגית ריאלית שהצבתי כאן, רק הצבת דרישה מוזרה משהו לפיה בגלל שאתה חושב ככה, אסור לי להגדיר אדם מסויים בדרך מסויימת. אכן, יום טוב.

כאשר תהיה מוכן להודות שזה שאדם מגדיר את עצמו דתי אבל אונס, גונב, מחלל שבת בפרהסיה, אוכל חזיר ביום כיפור ובועל את אחותו נידה - לא הופך אותו לדתי - אז אולי יהיה טעם לדיון הזה (וכן, הקצנתי).

עד אז כל בר דעת בשרשור הזה מבין מי כותב מילות טעם ומי סתם מציב דרישות פלורליסטיות בלי שום היגיון.

(והנה, הודעה שלמה בלי להשתמש במילה שכתבת בכותרת).

מגיע למקומות האלה.

ויותר מזה- המקומות האלה, של אמונה ועבודת ה', כשהם משותפים לשני בני הזוג, הם מובילים את הקשר למקום אחר. מחברים לתכלית גבוהה יותר.

לא נראה לי שיש עוד מה להרחיב בעניין. (יצא חרוז )

זה באמת עניין אותי..

חבל להוסיף עוד עניין מורכב שכזה

כרגע אין לי כ"כ זמן, אבל משאירה לעמוקים שבנינו להסביר יותר בפירוט

שהכל תלוי במידת ההכלה של שני הצדדים.

אם שני הצדדים מקבלים אחד את השני כמו שצריך ומגיעים להבנות ו"עמק השווה", אין שום סיבה שלא ילך.

ברור שהרבה יותר קל כששני הצדדים באותו ראש וכו'.

לא מכיר אישית...

בקשר עם בחור חילוני ושומרת נגיעה. אז כנראה שלכתחילה זה אפשרי במידה מסויימת. בדיעבד, אפעס....

גם אם בשינוי פרטים כאלו ואחרים.

אני אישית מכיר מישהי ששיחה שהוא פרסם (לא בעלון הזה, במקום אחר מעין זה...) מבוסס עליה - והיא אף אישרה את זה. רק הפרטים טושטשו למניעת זיהוי מוחלט... (ורק בגלל שהיא הסכימה להגיד לי שזה עליה, ידעתי בוודאות את זה. אחרת סתם הייתי חושב שזה פשוט מקרה שדומה לה, כי ידוע שהעולם שלנו מורכב מתבניות שחוזרות על עצמן המון פעמים...) 

עזוב שזה התייחסות נקודתית מאד צרה... יש עוד המווון בעיות בקשר הזה. 

אבל מה רע שאחת שלא שומרת נגיעה בכל זאת תשמור פעם ב... ? וזה רע מאד אם לא. כי על כל עבירה נענשים.

לעומת זאת, אם היא תתחתן עם אדם דתי, אפילו לא הכי... מן הסתם כל אחד מהם יש לו כמה מצוות שחשובות לו.

אז נניח שהיא באה עם חמש מצוות שחשובות לה והוא בא עם חמש.. כל אחד משפיע על השני

יוצא לנו זוג שמקיים עשר מצוות.  מצויין!!    

ממש ממש תלוי מי את ומי הוא ומה הציפיות.

יהיו - דתילונים..   

כמה כאלו,

רובם הצטערו שנכנסו לקשר הזה. 

מצד שני יש כמה שהתחזקו (לא היה קל בכלל אלא קשה מאוד.) 

וב"ה חיים..

 (: 

ולא על אישיותם המשוערת של גולשי ערוץ 7?

תודה.

אני חושב שזה עניין של מידות ויכולת לראות את האדם במהות הנפשית העמוקה שלו. 

במו עיני אני רואה שזה אפשרי כי במשפחה שלי יש זוג כזה שנשוי כבר 30+ שנים עם נכדים ב"ה. במעגל המשפחתי המורחב יש עוד ודווקא מבוגרים. אצל הצעירים יש שילובים אחרים. כל מי שנתקל בהם יכול להתרשם שהם כמעט הפכים מוחלטים עוד לפני ששמים לב שיש בניהם פער דתי. אבל הם ביחד ואוהבים. אני מביט בהם מאז שאני זוכר את עצמי וזה נראה שכשהאווירה ביניהם נעימה אז הדת היא 20% מהפער וכשח"ו האווירה פחות נעימה אז הדת היא 80% מהפער. הילדים שלהם בסוף בסוף יצאו תורניים מי יותר ומי עוד יותר אחרי שראו והכירו הכל. 

גם ביני לבין אשתי יש פער דתי ואמוני (כזה שרק דוסים מבחינים בו) אבל ביומיום, בזוגיות ובחינוך הילדים אין לו משמעות. זה כל אחד לעצמו עם עצמו ואלוקיו. 

 אביטל שרנסקי ואחרות שהיו או הינן בזוגיות כזאת. מי שכתב שלחיות כדתי זה משהו שמקיף את כל חיי היומיום גם במובן הפראקטי וגם במובן הרעיוני -- צדק. בכל מקרה, זה לא יהיה קל. אבל, אם הוא, בעצם, בדרך לחיים דתיים, והקשר איתך הוא חלק מהתהליך הזה שלו, אז זה משהו אחר. אם האישה הדתייה היא הדומיננטית בזוגיות, והוא יסכים, לפחות, לבצע את הטקסים הבסיסיים כמו הקידוש בעת הסעודה בשבת, ולהימנע מחילול שבת בנוכחותך ובנוכחות הילדים, יתכן שהדבר אפשרי. כמובן שהדבר הכי קשה מבחינתו יהיה ענין טהרת המשפחה. אם יהיו לכם ילדים ממין זכר, זה יפריע מאוד שהם אינם יכולים ללכת עם אבא לבית הכנסת בשבת. ככה הילדים מרגישים רע שחבריהם באים לשם עם אבא והם באים לבדם. בצד החיובי, ההליכה לביהכ"נ עם אבא מדגישה את הקשר המשפחתי בין האב וילדיו הרבה לפני שהם מסוגלים לקרוא בסידור. אם הם באים לשם לבדם, הם מרגישים שמץ של יתמות. בעצם, גם לילדות הקטנות זה יחסר כשהן תראינה את חברותיהן הולכות מעזרת הנשים לעזרת הגברים ובחזרה, אם כי, כמובן, הרבה פחות. אם בעלך יסכים ללכת ביהכ"נ, גם הוא יעבור תקופת הסתגלות לא קלה. תהיה לו בעיה של התמצאות. הוא יתקשה לעקוב אחרי התפילה והוא לא ירגיש חלק מהקהל. כמובן, הרבה תלוי בהתנהגותם של אנשי הקהילה. עדיין תלוי כמה הוא היה מנותק מכל זה בחייו שלפני הפגישה איתך. כל זה בצד הפראקטי. אם הוא גם ספג הרבה אתיאיזם בילדותו ובנערותו, ואתיאיזם נראה לו הדבר ההגיוני, והדת, או אפילו קיומו של בורא עולם נראים לו אמונות תפלות, יהיה מאוד קשה לקיים בית דתי.

אבל, למרות כל זה, הרי 40 יום לפני יצירת הוולד נקבע שבת פלוני לפלוני... אז, אם את מרגישה קשר חזק אליו, לא יהיה נכון לוותר עליו כי אז את עלולה להיות "גרושת לב" ביחסך אל מי שתתחתני איתו וזה רע מאוד. במקרה כזה, פשוט תצטרכי להתמודד, וכאמור -- זה לא יהיה פשוט.

שולי הייתה נשואה לסא"ל משה מועלם משנהרג באסון המסוקים, שהיה חילוני. היא כמובן לא מצטערת על נישואיה אליו,הייתה שם אהבה גדולה והרבה כבוד, אבל מתוך ניסיונה היא מאוד ממליצה לא להיכנס להתמודדות הזו, שבאה לידי ביטוי בכל תחומי החיים המשותפים כשכמובן,ההתמודדות המשמעותית היא בחינוך הילדים.

המטרה של קשר בין איש לאישה - להדבק בשכינה

אין סיכוי כשכך מתחילים קשר נישואין

גם ככה יש התמודדויות אז למה להוסיף להן עוד...

קשה להתחתן עם מי שהייתה אמור להוריד אותו לבור...

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"