ואני לא הולך לפתוח על זה דיון עכשיו. אתה תחשוב מה שאתה רוצה ואני אחשוב מה שאני רוצה.

יכול לחפף איפה שבא לו, אז בעצם הוא לא מרגיש עצמו מחויב לכלום, זה לא משמעותי בחייו, ואז בהחלט לא ברור כל כך שהוא "דתי". אם דתי זאת הגדרה חברתית - אז חלק ניכר מאוד מהחברה לא יקרא לו דתי, ואם דתי זאת הגדרה אובייקטיבית שלא תלויה בתחושות של אנשים, גם אז, אני בספק אם אדם כזה יכול להיכנס להגדרה. אלא אם כן זה דתי של רפורמים או משהו כזה, כמובן. 

אם אדם אוכל שרימפס ונוסע בשבת לים מעורב, ובכל זאת קורא לעצמו חרדי - זה לא כל כך מעניין אותי. הוא לא חרדי. המציאות לא קוראת לו חרדי, זה אפילו לא אני (בהמשך למה שכתבת לי למעלה). 

או, אם נשתמש בביטוי היותר טוב: אדם ששומר תורה ומצוות ומרגיש מחוייב אליהן גם כשהוא נופל, מול אדם ששומר/לא שומר מה שבא לו, ולא מרגיש מחוייב לחלוטין ובמילא אין לו בעיה "ליפול" איפה שבא לו, כי מבחינתו זה לא נפילה, כי הוא בוחר מה לשמור ומה לא (ואם הוא רוצה להיות עם אשתו כל החודש, אז הוא יהיה, כי מבחינתו הוא לא מחוייב לדיני נידה. פשוט מאוד). 

ואם אתה אומר שאין לי זכות הלגדיר מישהו אחר, אז באותה דמגוגיה אני יכול להגיד לך שאין לך זכות להגיד לי מה זכותי להגדיר ומה לא.

אדם מגדיר את עצמו כדתי ואוכל שרימפס ביום כיפור בים מעורב - ואז מגיע אדם ושואל אותי אם הוא דתי כי הוא רוצוה להציע לו מישהי - אני אגיד לאותו אדם שהבחור הזה לחלוטין לא דתי. אם אני לא אגיד לו ככה אני עובר על לפני עיוור לא תיתן מכשול, ואתה יודע את זה.

לא יודע מאיפה הגעת למסקנה המטופשת ה"פלורליסטית" לפיה אני אל יכול הלגדיר זהות דתית של אדם אחר וגם לא המציאות -

זאת הטענה הכי לא יהודית ששמעתי בעשור האחרון.

ובכל מקרה, זה לא משנה - אז ה"יצור שהגדיר את עצמו כדתי לייט" וה"יצור שהגדיר אתעצמו חילוני" וחיים ביחד - בסופו של דבר, לא שונים זה מזה, ולכן לא מייצגים בשביל 99.999 אחוז מהעולם, את ההגדרה האמיתית לכל אחד מהדברים האלו.

זה מטופש שאני צריך להסביר למישהו שהגדרה חברתית היא הגדרה חברתית, אבל שיהיה.

אני ציפור. מהיוםא תה וכל שאר האנשים צריכים להתייחס אלי כציפור, ואין לך זכות שלא להתייחס אליי כציפור <צ>

שוב, דיבורים דיבורים. בפועל אתה יודע שאתה טועה, אתה יודע שאין שום מקום לא הלכתי ולא "מוסרי" שמחייב אותי לא להגדיר אדם איך שבא לי. אבל שוין.

אם אתה רוצה לקרוא לאדם כושי "אדם בעל עור לבן" מי אני שאפריע לך. תהנה עם הלוגיקה המוזרה שלך.

וחולצת בטן "צנועה" כי היא מגדירה את עצמה ככה ומי אתה שתערער על הזהות הצניעותית של מישהו - שיהיה לך בהצלחה. אני יודע בוודאות שהעולם לא עובד ככה - לא העולם היהודי ולא העולם בכלל. אבל אני לא הולך לכלות את זמני בלהסביר את זה לאנשים שלא ממש מקשיבים וגם לא ממש מתנהלים במישור הלוגי העולמי והיהודי. אז אכן הדיון נגמר כאן גם מבחינתי ו(כנראה) גם מבחינתך.

ואני לעומתך לא משתמש בדמגוגיה (כי מה קשור עכשיו האורך, לרמת הטיעונים/נכונותם/קריאת מה שהשני כותב?)

אגב - אם לכותרת פלוס 4 שורות (ההודעה האחרונה שלי) אתה קורא ארוך - ובכן, גם במישור הזה כנראה יש הבדל ניכר בין ההגדרה שלי לארוך להגדרה שלך, אבל שוין.

אולי אתה קורא מה שאני כותב ואולי לא, בכל מקרה לא ענית למה שכתבתי אפילו לא פעם אחת אלא חזרת שוב ושוב על הטענה משוללת ההיגיון שלך לפיה "אסור לי" להגדיר אדם בצורה מסויימת שהגדיר את עצמו אחרת. הסברתי פעם פעמיים ושלוש למה הטענה הזאת שטותית וילדותית - זה מספיק.

אל תקרא דברים ארוכים, זכותך - ככה לפחות הקוראים ידעו שלא היית יכול בכלל להגיב לי.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

 אביטל שרנסקי ואחרות שהיו או הינן בזוגיות כזאת. מי שכתב שלחיות כדתי זה משהו שמקיף את כל חיי היומיום גם במובן הפראקטי וגם במובן הרעיוני -- צדק. בכל מקרה, זה לא יהיה קל. אבל, אם הוא, בעצם, בדרך לחיים דתיים, והקשר איתך הוא חלק מהתהליך הזה שלו, אז זה משהו אחר. אם האישה הדתייה היא הדומיננטית בזוגיות, והוא יסכים, לפחות, לבצע את הטקסים הבסיסיים כמו הקידוש בעת הסעודה בשבת, ולהימנע מחילול שבת בנוכחותך ובנוכחות הילדים, יתכן שהדבר אפשרי. כמובן שהדבר הכי קשה מבחינתו יהיה ענין טהרת המשפחה. אם יהיו לכם ילדים ממין זכר, זה יפריע מאוד שהם אינם יכולים ללכת עם אבא לבית הכנסת בשבת. ככה הילדים מרגישים רע שחבריהם באים לשם עם אבא והם באים לבדם. בצד החיובי, ההליכה לביהכ"נ עם אבא מדגישה את הקשר המשפחתי בין האב וילדיו הרבה לפני שהם מסוגלים לקרוא בסידור. אם הם באים לשם לבדם, הם מרגישים שמץ של יתמות. בעצם, גם לילדות הקטנות זה יחסר כשהן תראינה את חברותיהן הולכות מעזרת הנשים לעזרת הגברים ובחזרה, אם כי, כמובן, הרבה פחות. אם בעלך יסכים ללכת ביהכ"נ, גם הוא יעבור תקופת הסתגלות לא קלה. תהיה לו בעיה של התמצאות. הוא יתקשה לעקוב אחרי התפילה והוא לא ירגיש חלק מהקהל. כמובן, הרבה תלוי בהתנהגותם של אנשי הקהילה. עדיין תלוי כמה הוא היה מנותק מכל זה בחייו שלפני הפגישה איתך. כל זה בצד הפראקטי. אם הוא גם ספג הרבה אתיאיזם בילדותו ובנערותו, ואתיאיזם נראה לו הדבר ההגיוני, והדת, או אפילו קיומו של בורא עולם נראים לו אמונות תפלות, יהיה מאוד קשה לקיים בית דתי.

אבל, למרות כל זה, הרי 40 יום לפני יצירת הוולד נקבע שבת פלוני לפלוני... אז, אם את מרגישה קשר חזק אליו, לא יהיה נכון לוותר עליו כי אז את עלולה להיות "גרושת לב" ביחסך אל מי שתתחתני איתו וזה רע מאוד. במקרה כזה, פשוט תצטרכי להתמודד, וכאמור -- זה לא יהיה פשוט.

אנשי "המזרחי" הם שמוסרים את הנפש ממש על קיום עם ישראל. אם אתה רוצה לדבר כך, אז לך לאתרים אחרים של צדיקים בעיני עצמם. ל"מזרחי" יש הרבה מאוד זכויות.

אנשי המפלגה שלך נאלצו לעזוב אותה ולהקים את "פועלי אגודת ישראל" בגלל שחברי אגודת ישראל אילצו יהודים שומרי מצוות לעבוד בשבת ע"י כך שפיטרו את מי שלא הסכים לעבוד בשבת. מסתבר שלא רק החילונים הרשעים בהסתדרות העובדים העבריים בארץ ישראל עשו מעשים כאלה אלא אנשי אגודת ישראל עוד בגולה הדוויה בפולין שלפני השואה.

אחד מהשנים יצטרך לווותר הרבה. או שהחילוני יתחזק או שהדתייה תיחלש...קשה מדי, מבוסך מדי, מבלבל מדי מבחינת הילדים.

וחוצמזה- מחילה אבל באמת שאני לא יכולה להבין איך קשר יכול להתפתח כשהדבר הכי עמוק שקיים - האמונה, ההליכה בדרך ה', ההתחזקות בעבודת ה' וכ' וכו'- איך אם אין את זה בכלל אפשר להגיע לקשר עמוק.

חלק מהעניין של בניית משפחה, זה חינוך, טהרה, קדושה וכו'.

כשמתחתנים עם אדם שהוא לא בדת שלך, כל סולם הערכים שלו בנוי על יסודות אחרים.

לענ"ד מדובר בפועל בדת אחרת.

אמנם מבחינה נשמתית הם מ'כנסת-ישראל', אבל בפועל אין לנו הרבה במשותף.

כל סולם הערכים שלהם מושתת על יסודות אחרים משלנו.

לגבי דתים-לייט, יכול להיות שאסכים איתך,

כי לרוב אצלם, דת זה לא דבר אמיתי, אלא פולקלור.

רק בשירות הצבאי שלי ביליתי לא מעט איתם..

(חצי שנה הייתי במחלקת בני"ש, ואח"כ הייתי די לבד.)

ורק בלימודים שלי, אני פוגש אותם יום-יום..

הם נחמדים, אפילו מאד נחמדים..

אין לי בעיה לדבר איתם, ואפילו להיות ממש חבר שלהם (בתנאי שנושאי השיחה צנועים).

אבל לבנות בית - זה כבר משהו אחר..

המניעים שלהם למלחמה שונים מהותית מהמניעים שלנו.

וראינו לא פעם, שהמניעים שלהם גורמים להם לקחת את אותם כוחות,

ולעשות מעשים הפוכים מהערכים שבהם אנו מאמינים.

אנו נלחמים יחד, כי רוב רובו של הזמן האוייב שלנו משותף,

אבל המטרות הסופיות שלנו כרגע שונות בתכלית.

בע"ה כשהם יחזרו בתשובה, אז גם המטרות שלנו יתאחדו.

יש כאלה שמחוברים מעט ליהדות כפולקלור ותרבות חברתית (ולא כאמונה אמיתית באלוקים עם השגחה פרטית),

אבל אני אפילו בזה לא בטוח שמדובר ברוב.

או שאתה מתכחש למציאות או שאתה לא מבין מה פירוש המילה חילוני.

בכ"מ, תאמין לי שאני לא צריך אותך כדי להאמין לעצמי..

המניעים רק בחלקם חופפים.

הם למשל לא מאמינים בגאולה יותר גדולה.

הם לא מאמינים בא"י השלמה.

גם הימניים כיום, לא מאמינים ששכם, חברון והר-הבית - אמורים להיות שלנו ורק שלנו!

דתי אמיתי לא הולך לצבא בגלל שהמדינה מחייבת אותו,

דתי אמיתי הולך לצבא כי הוא מחוייב לזה מבחינת התורה.

(מבחינה הלכתית, מכיוון שיש כאן צד של סכנת נפשות,

 אין אפשרות הלכתית לחייב אותך ללכת לצבא, אא"כ התורה היא זאת שמחייבת אותך.)

וזה הבדל של שמיים וארץ.

אמרתי שאני לא צריך לחזור בתשובה?

אני לא מבין מה הקשר,

אתה רוצה להגיד לי שאין לך שאיפה שכל עמ"י יחזור לעבוד את אבינו שבשמיים??

אתה בטוח שאתה דתי?

בהתחלה חשבתי שאתה לא מכיר חילונים,

עכשיו אני תוהה אם אתה מכיר בכלל את הדת שלנו ואת ערכיה?

לגבי החרדים, נכון, יש לא מעט מצוות שהם לא מקיימים..

והדרך שלהם להסתכל על התורה שונה בחלק מהדברים מההסתכלות שלנו.

אני לא אכנס איתך לדיון של ההגדרה המדוייקת מה הוא דתי,

באופן כללי מדובר על אדם שמאמין בעיקרי האמונה של הרמב"ם וספר העיקרים.

ובזה אנחנו והחרדים - בפנים!

החילוניים, המסורתיים והדתיים-לייט - בחוץ!

אין לי כבר שום סיבה להגיב.

דתייה לייט שומרת שבת? החילוני הזה ישמור איתה שבת?
דתייה לייט שומרת טהרת המשפחה? החילוני הזה ישמור איתה טהרת המשפחה?
דתייה לייט שומרת כשרות? החילוני הזה ישמור איתה כשרות?
דתייה לייט מלבישה את הבן שלה עם כיפה, ציצית, שולחת אותו לבית ספר דתי, וכו'? החילוני יעשה גם את כל זה?

הדתייה לייט תחנך את הבן שלה לשמור תורה ומצוות או לא? החילוני יחנך ככה את הבן שלו?
הדתייה לייט תצום ביום כיפור? החילוני יצום יחד איתה? ואם לא - מה הילדים שלהם יראו?
 

אני יכול להמשיך עוד ועוד, אבל נסתפק בנתיים בשאלות האלו. יש לך תשובות על כולן? האם אתה רואה בית מתנהל בצורה תקינה ובריאה כאשר התשובות לשני חלקי כל שורה הן לא זהות? ובמקרה והן זהות (או כן או לא) - אזי אתה מבין שאו שלא מדובר ב"דתייה" או שלא מדובר ב"חילוני"? 

וכן, אני מכיר לא מעט זוגות "דתי וחילוניה/חילוניה ודתי" - וזה ממש לא זה. זה או שהדתי יורד, או שהחילוני עולה - אין דבר כזה שכל אחד נשאר איפה שהוא. אם החילוני ישמור שבת, יאכל רק כשר, ישמור טהרת המשפחה, ישלח את הילד לכל מוסדות החינוך הדתיים, יצום ביום כיפור וכו' וכו' - אז אתה כבר לא יכול להגדיר אותו ממש חילוני.

אם הדתייה לא תשמור שבת, לא תשמור טהרת המשפחה, לא תשמור כשרות, וכו' וכו' - אז אתה לא יכול לקרוא לה דתייה.

אם כל אחד ינסה לעשות בדיוק מה שעשה עד היום - החילוני להישאר חילוני, והדתייה להישאר דתייה - ראשית, זה לא יעבוד, כי יש דברים שזה מתנגש (אי אפשר לנגוע ולא לנגוע בשבועיים של הרחקה בטהרת המשפחה. אי אפשר להטריף את כל המטבח ולשמור אותו כשר בו זמנית. וואלה, שיעשו חצי מטבח כשר וחצי טרף. מגניב...

אתה לא מוכן להקשיב, מדברים אליך בטיעונים לוגיים פשוטים וברורים שאם אתה חולק עליהם אתה או משקר לעצמך או בעל השכלה נמוכה. הויכוח איתך הפך לעקר וחסר פואנטה - עד לרגע זה לא השבת לטענה אחת לוגית ריאלית שהצבתי כאן, רק הצבת דרישה מוזרה משהו לפיה בגלל שאתה חושב ככה, אסור לי להגדיר אדם מסויים בדרך מסויימת. אכן, יום טוב.

כאשר תהיה מוכן להודות שזה שאדם מגדיר את עצמו דתי אבל אונס, גונב, מחלל שבת בפרהסיה, אוכל חזיר ביום כיפור ובועל את אחותו נידה - לא הופך אותו לדתי - אז אולי יהיה טעם לדיון הזה (וכן, הקצנתי).

עד אז כל בר דעת בשרשור הזה מבין מי כותב מילות טעם ומי סתם מציב דרישות פלורליסטיות בלי שום היגיון.

(והנה, הודעה שלמה בלי להשתמש במילה שכתבת בכותרת).

מגיע למקומות האלה.

ויותר מזה- המקומות האלה, של אמונה ועבודת ה', כשהם משותפים לשני בני הזוג, הם מובילים את הקשר למקום אחר. מחברים לתכלית גבוהה יותר.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

זה באמת עניין אותי..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

שהכל תלוי במידת ההכלה של שני הצדדים.

אם שני הצדדים מקבלים אחד את השני כמו שצריך ומגיעים להבנות ו"עמק השווה", אין שום סיבה שלא ילך.

ברור שהרבה יותר קל כששני הצדדים באותו ראש וכו'.

לא מכיר אישית...

בקשר עם בחור חילוני ושומרת נגיעה. אז כנראה שלכתחילה זה אפשרי במידה מסויימת. בדיעבד, אפעס....

גם אם בשינוי פרטים כאלו ואחרים.

אני אישית מכיר מישהי ששיחה שהוא פרסם (לא בעלון הזה, במקום אחר מעין זה...) מבוסס עליה - והיא אף אישרה את זה. רק הפרטים טושטשו למניעת זיהוי מוחלט... (ורק בגלל שהיא הסכימה להגיד לי שזה עליה, ידעתי בוודאות את זה. אחרת סתם הייתי חושב שזה פשוט מקרה שדומה לה, כי ידוע שהעולם שלנו מורכב מתבניות שחוזרות על עצמן המון פעמים...) 

עזוב שזה התייחסות נקודתית מאד צרה... יש עוד המווון בעיות בקשר הזה. 

אבל מה רע שאחת שלא שומרת נגיעה בכל זאת תשמור פעם ב... ? וזה רע מאד אם לא. כי על כל עבירה נענשים.

לעומת זאת, אם היא תתחתן עם אדם דתי, אפילו לא הכי... מן הסתם כל אחד מהם יש לו כמה מצוות שחשובות לו.

אז נניח שהיא באה עם חמש מצוות שחשובות לה והוא בא עם חמש.. כל אחד משפיע על השני

יוצא לנו זוג שמקיים עשר מצוות.  מצויין!!    

ממש ממש תלוי מי את ומי הוא ומה הציפיות.

יהיו - דתילונים..   

כמה כאלו,

רובם הצטערו שנכנסו לקשר הזה. 

מצד שני יש כמה שהתחזקו (לא היה קל בכלל אלא קשה מאוד.) 

וב"ה חיים..

 (: 

ולא על אישיותם המשוערת של גולשי ערוץ 7?

תודה.

אני חושב שזה עניין של מידות ויכולת לראות את האדם במהות הנפשית העמוקה שלו. 

במו עיני אני רואה שזה אפשרי כי במשפחה שלי יש זוג כזה שנשוי כבר 30+ שנים עם נכדים ב"ה. במעגל המשפחתי המורחב יש עוד ודווקא מבוגרים. אצל הצעירים יש שילובים אחרים. כל מי שנתקל בהם יכול להתרשם שהם כמעט הפכים מוחלטים עוד לפני ששמים לב שיש בניהם פער דתי. אבל הם ביחד ואוהבים. אני מביט בהם מאז שאני זוכר את עצמי וזה נראה שכשהאווירה ביניהם נעימה אז הדת היא 20% מהפער וכשח"ו האווירה פחות נעימה אז הדת היא 80% מהפער. הילדים שלהם בסוף בסוף יצאו תורניים מי יותר ומי עוד יותר אחרי שראו והכירו הכל. 

גם ביני לבין אשתי יש פער דתי ואמוני (כזה שרק דוסים מבחינים בו) אבל ביומיום, בזוגיות ובחינוך הילדים אין לו משמעות. זה כל אחד לעצמו עם עצמו ואלוקיו. 

 אביטל שרנסקי ואחרות שהיו או הינן בזוגיות כזאת. מי שכתב שלחיות כדתי זה משהו שמקיף את כל חיי היומיום גם במובן הפראקטי וגם במובן הרעיוני -- צדק. בכל מקרה, זה לא יהיה קל. אבל, אם הוא, בעצם, בדרך לחיים דתיים, והקשר איתך הוא חלק מהתהליך הזה שלו, אז זה משהו אחר. אם האישה הדתייה היא הדומיננטית בזוגיות, והוא יסכים, לפחות, לבצע את הטקסים הבסיסיים כמו הקידוש בעת הסעודה בשבת, ולהימנע מחילול שבת בנוכחותך ובנוכחות הילדים, יתכן שהדבר אפשרי. כמובן שהדבר הכי קשה מבחינתו יהיה ענין טהרת המשפחה. אם יהיו לכם ילדים ממין זכר, זה יפריע מאוד שהם אינם יכולים ללכת עם אבא לבית הכנסת בשבת. ככה הילדים מרגישים רע שחבריהם באים לשם עם אבא והם באים לבדם. בצד החיובי, ההליכה לביהכ"נ עם אבא מדגישה את הקשר המשפחתי בין האב וילדיו הרבה לפני שהם מסוגלים לקרוא בסידור. אם הם באים לשם לבדם, הם מרגישים שמץ של יתמות. בעצם, גם לילדות הקטנות זה יחסר כשהן תראינה את חברותיהן הולכות מעזרת הנשים לעזרת הגברים ובחזרה, אם כי, כמובן, הרבה פחות. אם בעלך יסכים ללכת ביהכ"נ, גם הוא יעבור תקופת הסתגלות לא קלה. תהיה לו בעיה של התמצאות. הוא יתקשה לעקוב אחרי התפילה והוא לא ירגיש חלק מהקהל. כמובן, הרבה תלוי בהתנהגותם של אנשי הקהילה. עדיין תלוי כמה הוא היה מנותק מכל זה בחייו שלפני הפגישה איתך. כל זה בצד הפראקטי. אם הוא גם ספג הרבה אתיאיזם בילדותו ובנערותו, ואתיאיזם נראה לו הדבר ההגיוני, והדת, או אפילו קיומו של בורא עולם נראים לו אמונות תפלות, יהיה מאוד קשה לקיים בית דתי.

אבל, למרות כל זה, הרי 40 יום לפני יצירת הוולד נקבע שבת פלוני לפלוני... אז, אם את מרגישה קשר חזק אליו, לא יהיה נכון לוותר עליו כי אז את עלולה להיות "גרושת לב" ביחסך אל מי שתתחתני איתו וזה רע מאוד. במקרה כזה, פשוט תצטרכי להתמודד, וכאמור -- זה לא יהיה פשוט.

שולי הייתה נשואה לסא"ל משה מועלם משנהרג באסון המסוקים, שהיה חילוני. היא כמובן לא מצטערת על נישואיה אליו,הייתה שם אהבה גדולה והרבה כבוד, אבל מתוך ניסיונה היא מאוד ממליצה לא להיכנס להתמודדות הזו, שבאה לידי ביטוי בכל תחומי החיים המשותפים כשכמובן,ההתמודדות המשמעותית היא בחינוך הילדים.

המטרה של קשר בין איש לאישה - להדבק בשכינה

אין סיכוי כשכך מתחילים קשר נישואין

גם ככה יש התמודדויות אז למה להוסיף להן עוד...

קשה להתחתן עם מי שהייתה אמור להוריד אותו לבור...

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!