האם סיפורים חסידיים באמת קרו או שנועדו רק להבהיר משל או לחזק את הקשר של החסידים אל האדמו"ר באותה חסידות?
לא בקטע רע, כן?
היו צדיקים שסברו שכבוד ה' מתגלה יותר דווקא על ידי
ניסים ומופתים ולכן הם הרבו לעשות
והיו כאלה שעשו מופתים מדהימים וממש לא היה טבע אצלם
צדיקים כאלה היו סבורים מן הסתם שהסיפורים האלה
טובים ומחזקים בעבודת ה'.
אותי למשל הם מאוד מחזקים.
והיו צדיקים שסברו שכבוד ה' הוא דווקא כיסוי הנס ודווקא שיהיה טבע
ולכן גם כשהם עשו מופתים הם היו מסתירים את זה ככה שלא ראו שזה מופת
והרואים סברו שזה דרך הטבע.
צדיקים כאלה היו סבורים מן הסתם שהסיפורים על הניסים
לא תורמים לעבודת ה'.
השאלה אם להאמין לסיפור ספיציפי כזה או אחר לא תלויה בבחירה שלנו
אלא בבדיקת הנתונים
אם זה סיפור שנאמר מפי אדם שמוחזק לתלמיד חכם וצדיק גדול
והוא מספר שהוא ראה את זה במו עיניו או שהוא שמע את זה
מצדיק גדול אחר שראה את זה במו עיניו
אז זו כפרנות ועקשנות שלא להאמין לו
ואם זה סתם שמועה אז אתה פשוט לא יכול לדעת מה האמת
גם אם זה נשמע מופרך וגם אם זה נשמע סביר
זה לא משנה,
אם אין לך ראיות אז פשוט למד לשונך לומר "איני יודע"....
ולמה שיגרום לאדם להסתמך מידי על הנס? וכי בגלל שנעשו ניסים ע"י גדולי-גדולים, זה אומר שכך יקרה לכל אחד?.. וגם אצלם, הרוב היתה עבודה עצמית גדולה. ודווקא מכח הבחירה שלהם, ההשקעה, זכו לסייעתא דשמיא כזו.
ויש אנשים, גם היום, שיכולים לגמרי לספר על דברים שהם אכן ניסיים, שאי אפשר "להסביר", וקרו ע"י אנשים גדולים, כלומר, מכח קדושתם.
ובוודאי שלא ראוי להסתמך על איזה מישהו על סמך דברים שלא עשה...
הרי השאלה היתה האם אין חשש שהנס יגרום להסתמך יותר מידי על הנס, אז התשובה היתה ש"נס - זה טוב מאד" וזה לא צריך לגרום לבעיה וכו', כפי שנכתב. ה"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" - לא היה לומר שבגלל זה האמינו במשה, אלא ב"השאלה" לגבי חיזוק אמונת-צדיקים שבכך. והודגש, אנשים קדושים, שקדושתם ועמלם קדמו לניסיהם.
וגם הרמב"ם המפורסם שציטטת, בוודא לא אמר שזה לא חיזק אצלם את מוחשיות האמונה, אלא שאינה נסמכת על כך ביסודה, ולא לשם זה עשאם.
ובכללות, דברי הרמב"ם הללו, באים לחזק את עניינו של מעמד הר סיני, כעמוד החזק של האמונה.
הנס יכול לגרום לתוספת יראת הרוממות
הרמב"ם לא מדבר נגד זה, אלא מציין שמציאותית אדם כזה עלול לחשוב שמא זה עי איזה כישוף וכד'.
וכבר ציין הרבי מלובאוויטש זצ"ל, באיגרת מפורסמת לחותנו, שלמרות האימרה על המופתים שהיו מתגלגלים מתחת לשולחן אצל אדמוה"ז (יש גירסה כזו גם על קוצק דומני) ואיש לא היה מתכופף להרימם.. הרי שכיום רואים בחוש שזה מחזק את האמונה, ולכן דעתו היתה לא להרחיקם, אלא להבליטם ולהרבות בהם. ורואים שגם נקט בדרך זו למעשה, לא מעט.
זה לא ממש מבית עמרם... אבל זה פחות או יותר משיק לשםנפש חיה.מוטב שאקרא שוטה כל ימי, ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום
" (עקביא בן מהללאל, משנה עדיות ה ו).
כמו שכותב ר' נחמן מברסלב בשיחות הרן קג
טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר, דהיינו להאמין אפילו בשטותים ושקרים כדי להאמין גם בהאמת,
מלהיות חכם ולכפור בכל חס ושלום, דהיינו לכפור בשטותים ושקרים, ועל ידי זה נעשה הכל ליצנות אצלו וכופר גם בהאמת חס ושלום.
"ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום" (עדויות ה ו):
פתי זה אחד שהאמונה אצלו עברה את הגבול
ומי שחושב שהם לא יכולים לקרות הוא כופר
כופר זה אחד שיש לו פחות מידי אמונה
צריך פשוט להשתמש בשכל הישר, אם יש ראיה או עדות אמינה אז צריך להאמין גם לגדול שבניסים ואם לא אז לדעת שזה אפשרי אבל אין סיבה סתם להאמין לשמועות
מי שמאמין- לא פתי.
מי שלא מאמין- לא אפיקורס.
וזה נאמר בשם החתם סופר.
ככה שמעתי את המשפט. "מי שמאמין לכל הסיפורים האלו הוא פתי, ומי שאומר שצדיק לא יכול לעשות כאלו נסים הוא כופר"
המסורת אצל הראשונים והאחרונים היא לרוב דווקא לגרוע מהם...
וחלקיק מועט אכן קרה בפועל. אבל בשביל זה צריך הוכחות ועדויות.
לא מאמינים לכל שטות שמסתובבת. מצד שני א"א לזלזל בהם. (בחסידים/אדמורים, )
שאמר: "מי שמאמין לכל סיפורי החסידים הוא פתי, ומי שלא מאמין שהם יכולים להיות אמיתיים הוא כופר" (ציטוט מהזיכרון, דיוק בע"מ).
העיקרון הוא שחלקם (לדעתי רובם, לפחות של אלו שמספרים על מופתים שמעל הטבע) לא באמת קרו או שנופחו אבל הם לא לגמרי שקר ומטרתם היא לקרב את הלב ואת הרצון להתקרב לצדיקים.
בשורה התחתונה - צריך לקחת בערבון מוגבל מאד את נכונותם אבל זה לא סותר את השימוש בהם כאגדות לילדים (עדיף לספר על הבעש"ט והאחים הקדושים מאשר על כיפה אדומה ופינוקיו).
כלומר, בוודאי שבכללי, לא "המציאו" בכוונה סיפורים שקריים, ח"ו. אלא שיש דברים שמתגלגלים ומקבלים עם הזמן, "זקן" ונופך.
כמובן, יש סיפורים שהם מראש משָלים. זה לא "סיפורים חסידיים" במובן המקובל (למשל, מעשיות שסיפר רבי נחמן מברסלב, בכוונה מראש של דברים עמוקים שמסתתרים בהם, ולא כ"מעשה שהיה").
לגבי סיפורים על גדולי החסידות, בוודאי שרבים מהם לגמרי היו; כולל סיפורים מופלאים, שיוצאים מגדר הטבע.
אפשר להבחין ברמת הוודאות, ע"י שימת לב מי המספר, מה קרבתו אל מי שסיפר עליו, האם הוא כתב ישירות, או מפיו, וכד'.
כמו כן, יש מקורות כלליים שהם אמינים יותר.
יש סיפורים ממקורות חב"דיים, וכן מאדמו"רי קאמרנא, שנכתבו מאד מדוייק, ובבירור ממי שהיה שם. וכן כתב חוקר החסידות הנודע, הרב ד"ר יצחק אלפסי, על האמינות של מקורות אלו.
כמו כן, כתב גם להוכיח את אמינותו של הספר שבחי הבעש"ט. ואכן שם יש דברים שהמחבר, שהיה סמוך לתקופה, כותב בדיוק ממי שמע. לפעמים מדייק: שמעתיו מפיו, אבל לא מפיו ממש, אלא כשנסע בעגלה בחזרה מ.. סיפר ל.. וממנו שמעתי..
הקיצור: יש הרבה מאד סיפורים שקרו לגמרי, ממקורות אמינים, קרובים, מדוייקים. סיפורים מופלאים מצד המעשה, המידות, וכו'. ויש סיפורים שמקורותיהם פחות ברורים, או שקיבלו "נפח" עם הזמן, וגם מהם פעמים רבות ניתן ללמוד על הרוח, והיחס שחש הציבור אל הגדולים הללו.
קודם כל ד"ר אלפסי היה גם רב ? סתם שאלה.
הוא אמר שאין קשר בין סיפורי חסידים לבין תפישות מחשבתיות בקרב חסידיות שונות.
כדאי גם לדעת שכל החסידיות מאמינות לפי הרמבם שהתורה מסיני לא משתנית. ושא נוספים עליה דברים חדשים. ושחסידות זה לא חס וחלילה תוספת לתורה אלא בס"ה משהו לקרוב פשוטי עם שקשה להם ללמוד תורה, וכאשר יצליחו להעלות את הרמה של האנשים הפשוטים כל החסידות תהיה מיותרת.
חב"ד זה לגמרי אחרת. הם מאמינים שחסידות זה ברית מחודשת גבוהה מהתורה , ושזה כאילו מין יהלום שבכתר הם מאמינים , כלומר רובם מאמינים במה שבדק ומצא הרב עובדיה יוסף כאילו יש משהו אלוהי ברבי שלהם או שהוא ממש אלוה .
תראו כאן http://tinyurl.com/6tnrw7w
וכאן שר על עצמו הוא ככה :
"לראות נפשי וכבודי " במקום "לראות עוזך וכבודך": , ומביא את חסידיו לשיר כלפיו שזה מה שהוא.
קודם כל צריך לדייק , לא בכל חסידות המציאו סיפורי מופתים . הוזכר הרבי מקוצק, חסידים שלא לא בילפו , או כמעט לא בילפו , עם סיפורי מופתים עליו. לעומת זאת רואים המון כאלה , משום מה לא אצל אשכנזים , שעושים לעצמם יחצ"נות כדי לקדם את עצמם , ומפיצים סדרת סיפרי בלוף על נסים ומופתים שעשה האבא , וזה בימינו !
על ענק בתורה כמו הרב עובדיה יוסף לא היה צריך להמציא סיפורי-בלוף כי הכירו בו כגדול בגלל עצמו! ככה גם על צדיקים אציתיים כמו הרב אריה לוין או הרב קוק שאיו עליו תעשיית סיפורי-בלוף ומופתים.
נחשוב רגע על דמות דמיונית שנקרא לה למשל אבא של ישראל . מספרים המון סיפורים על אבא של ישראל הדמיוני כאילו ברגע ששאלו אותו איפה מישהו ששנעלם ואמר מיד " תסעו לשם ותמצאו אותו". איפה הילדת שנעלם בשבת בטבריה ? והוא אמר "טבע בים" וככה עוד ועוד.
אז אם הוא באמת רואה הכל , למה הוא לא מקדיש שעה בחודש: חצי שעה למודיעין הצבאי ואומר כל מה שהם נורא רוצים לדעת, רבע שעה לשב"כ על שאלות כאלה, ועוד רבע שעה למשטרה איפה רוצחים שרצחו ורוצים לרצוח ואיפה בעלים שמעגנים את האשה.
למה הם לא מקדישים את השעה הזו . כל מי שלא מרמה את עצמו או שיגיד שכל סיפורי המופתים הם קשקוש או שיגיד שהצדיק הוא בעצם ההפך וממש לא אכפת לו שהמודיעין הצבאי השב"כי והמשטרתי לא ידעו דברים שחשובים ממש לקיום עם ישראל.
בלי להכנס לסיפורים המשוכתבים שקרו עם מישהו אחד ומספרים אותם על מישהו אחר
בתורה כתוב "לא איש אל" ( במדבר כג יט ) וזה גם אומר ממילא שאיש לא יכול להיות אל . גם לא רבי זה או אחר.
ללמוד את זה:
וגם:
האמונה בסיפורי השטויות היא בכלל לא חלק מהאמונה היהודית בה' ובתורתו.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
קטן מידי.
תעבור למצב מחשב
ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה
החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.
עכשיו הכל מובן.