היו צדיקים שסברו שכבוד ה' מתגלה יותר דווקא על ידי

ניסים ומופתים ולכן הם הרבו לעשות 

והיו כאלה שעשו מופתים מדהימים וממש לא היה טבע אצלם

צדיקים כאלה היו סבורים מן הסתם שהסיפורים האלה

טובים ומחזקים בעבודת ה'.

אותי למשל הם מאוד מחזקים. 

והיו צדיקים שסברו שכבוד ה' הוא דווקא כיסוי הנס ודווקא שיהיה טבע

ולכן גם כשהם עשו מופתים הם היו מסתירים את זה ככה שלא ראו שזה מופת

והרואים סברו שזה דרך הטבע. 

צדיקים כאלה היו סבורים מן הסתם שהסיפורים על הניסים

לא תורמים לעבודת ה'. 

השאלה אם להאמין לסיפור ספיציפי כזה או אחר לא תלויה בבחירה שלנו

אלא בבדיקת הנתונים

אם זה סיפור שנאמר מפי אדם שמוחזק לתלמיד חכם וצדיק גדול 

והוא מספר שהוא ראה את זה במו עיניו או שהוא שמע את זה

מצדיק גדול אחר שראה את זה במו עיניו 

אז זו כפרנות ועקשנות שלא להאמין לו

ואם זה סתם שמועה אז אתה פשוט לא יכול לדעת מה האמת

גם אם זה נשמע מופרך וגם אם זה נשמע סביר

זה לא משנה, 

אם אין לך ראיות אז פשוט למד לשונך לומר "איני יודע"....

ולמה שיגרום לאדם להסתמך מידי על הנס? וכי בגלל שנעשו ניסים ע"י גדולי-גדולים, זה אומר שכך יקרה לכל אחד?..  וגם אצלם, הרוב היתה עבודה עצמית גדולה. ודווקא מכח הבחירה שלהם, ההשקעה, זכו לסייעתא דשמיא כזו.

ויש אנשים, גם היום, שיכולים לגמרי לספר על דברים שהם אכן ניסיים, שאי אפשר "להסביר", וקרו ע"י אנשים גדולים, כלומר, מכח קדושתם.

ובוודאי שלא ראוי להסתמך על איזה מישהו על סמך דברים שלא עשה...

הרי השאלה היתה האם אין חשש שהנס יגרום להסתמך יותר מידי על הנס, אז התשובה היתה ש"נס - זה טוב מאד" וזה לא צריך לגרום לבעיה וכו', כפי שנכתב. ה"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" - לא היה לומר שבגלל זה האמינו במשה, אלא ב"השאלה" לגבי חיזוק אמונת-צדיקים שבכך. והודגש, אנשים קדושים, שקדושתם ועמלם קדמו לניסיהם.

וגם הרמב"ם המפורסם שציטטת, בוודא לא אמר שזה לא חיזק אצלם את מוחשיות האמונה, אלא שאינה נסמכת על כך ביסודה, ולא לשם זה עשאם.

ובכללות, דברי הרמב"ם הללו, באים לחזק את עניינו של מעמד הר סיני, כעמוד החזק של האמונה.

הנס יכול לגרום לתוספת יראת הרוממות

הרמב"ם לא מדבר נגד זה, אלא מציין שמציאותית אדם כזה עלול לחשוב שמא זה עי איזה כישוף וכד'.

וכבר ציין הרבי מלובאוויטש זצ"ל, באיגרת מפורסמת לחותנו, שלמרות האימרה על המופתים שהיו מתגלגלים מתחת לשולחן אצל אדמוה"ז (יש גירסה כזו גם על קוצק דומני) ואיש לא היה מתכופף להרימם.. הרי שכיום רואים בחוש שזה מחזק את האמונה, ולכן דעתו היתה לא להרחיקם, אלא להבליטם ולהרבות בהם. ורואים שגם נקט בדרך זו למעשה, לא מעט.

מפורסם בשם האדמו"ר מקוצק 

מוטב שאקרא שוטה כל ימי, ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום" (עקביא בן מהללאל, משנה עדיות ה ו).

כמו שכותב ר' נחמן מברסלב בשיחות הרן קג

טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר, דהיינו להאמין אפילו בשטותים ושקרים כדי להאמין גם בהאמת,

מלהיות חכם ולכפור בכל חס ושלום, דהיינו לכפור בשטותים ושקרים, ועל ידי זה נעשה הכל ליצנות אצלו וכופר גם בהאמת חס ושלום.

"ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום" (עדויות ה ו):

פתי זה אחד שהאמונה אצלו עברה את הגבול

ומי שחושב שהם לא יכולים לקרות הוא כופר

כופר זה אחד שיש לו פחות מידי אמונה 

צריך פשוט להשתמש בשכל הישר, אם יש ראיה או עדות אמינה אז צריך להאמין גם לגדול שבניסים ואם לא אז לדעת שזה אפשרי אבל אין סיבה סתם להאמין לשמועות

מי שמאמין- לא פתי.

מי שלא מאמין- לא אפיקורס.

וזה נאמר בשם החתם סופר.

ככה שמעתי את המשפט. "מי שמאמין לכל הסיפורים האלו הוא פתי, ומי שאומר שצדיק לא יכול לעשות כאלו נסים הוא כופר"

המסורת אצל הראשונים והאחרונים היא לרוב דווקא לגרוע מהם...

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D


וגם פה-
http://www.yeshiva.org.il/midrash/15278

וחלקיק מועט אכן קרה בפועל. אבל בשביל זה צריך הוכחות ועדויות.

לא מאמינים לכל שטות שמסתובבת. מצד שני א"א לזלזל בהם. (בחסידים/אדמורים, )

שאמר: "מי שמאמין לכל סיפורי החסידים הוא פתי, ומי שלא מאמין שהם יכולים להיות אמיתיים הוא כופר" (ציטוט מהזיכרון, דיוק בע"מ).

העיקרון הוא שחלקם (לדעתי רובם, לפחות של אלו שמספרים על מופתים שמעל הטבע) לא באמת קרו או שנופחו אבל הם לא לגמרי שקר ומטרתם היא לקרב את הלב ואת הרצון להתקרב לצדיקים.

בשורה התחתונה - צריך לקחת בערבון מוגבל מאד את נכונותם אבל זה לא סותר את השימוש בהם כאגדות לילדים (עדיף לספר על הבעש"ט והאחים הקדושים מאשר על כיפה אדומה ופינוקיו).

כלומר, בוודאי שבכללי, לא "המציאו" בכוונה סיפורים שקריים, ח"ו. אלא שיש דברים שמתגלגלים ומקבלים עם הזמן, "זקן" ונופך.

כמובן, יש סיפורים שהם מראש משָלים. זה לא "סיפורים חסידיים" במובן המקובל (למשל, מעשיות שסיפר רבי נחמן מברסלב, בכוונה מראש של דברים עמוקים שמסתתרים בהם, ולא כ"מעשה שהיה").

לגבי סיפורים על גדולי החסידות, בוודאי שרבים מהם לגמרי היו; כולל סיפורים מופלאים, שיוצאים מגדר הטבע.

אפשר להבחין ברמת הוודאות, ע"י שימת לב מי המספר, מה קרבתו אל מי שסיפר עליו, האם הוא כתב ישירות, או מפיו, וכד'.

כמו כן, יש מקורות כלליים שהם אמינים יותר.

יש סיפורים ממקורות חב"דיים, וכן מאדמו"רי קאמרנא, שנכתבו מאד מדוייק, ובבירור ממי שהיה שם. וכן כתב חוקר החסידות הנודע, הרב ד"ר יצחק אלפסי, על האמינות של מקורות אלו.

כמו כן, כתב גם להוכיח את אמינותו של הספר שבחי הבעש"ט. ואכן שם יש דברים שהמחבר, שהיה סמוך לתקופה, כותב בדיוק ממי שמע. לפעמים מדייק: שמעתיו מפיו, אבל לא מפיו ממש, אלא כשנסע בעגלה בחזרה מ.. סיפר ל.. וממנו שמעתי..

הקיצור: יש הרבה מאד סיפורים שקרו לגמרי, ממקורות אמינים, קרובים, מדוייקים. סיפורים מופלאים מצד המעשה, המידות, וכו'. ויש סיפורים שמקורותיהם פחות ברורים, או שקיבלו "נפח" עם הזמן, וגם מהם פעמים רבות ניתן ללמוד על הרוח, והיחס שחש הציבור אל הגדולים הללו.

קודם כל ד"ר אלפסי היה גם רב ? סתם שאלה.

הוא אמר שאין קשר  בין סיפורי חסידים לבין תפישות מחשבתיות בקרב חסידיות שונות.

כדאי גם לדעת שכל החסידיות  מאמינות לפי הרמבם שהתורה מסיני לא משתנית. ושא נוספים עליה דברים חדשים. ושחסידות זה לא חס וחלילה תוספת לתורה אלא בס"ה משהו לקרוב פשוטי עם שקשה להם ללמוד תורה, וכאשר יצליחו להעלות את הרמה של האנשים הפשוטים כל החסידות תהיה מיותרת.

חב"ד זה לגמרי אחרת. הם מאמינים שחסידות זה ברית מחודשת גבוהה מהתורה , ושזה כאילו מין יהלום שבכתר  הם מאמינים , כלומר רובם מאמינים במה שבדק ומצא הרב עובדיה יוסף  כאילו יש משהו אלוהי ברבי שלהם או שהוא ממש אלוה .

תראו כאן http://tinyurl.com/6tnrw7w

 וכאן שר על עצמו הוא ככה :

"לראות נפשי וכבודי " במקום "לראות עוזך וכבודך":

קודם כל צריך לדייק , לא  בכל חסידות המציאו סיפורי מופתים . הוזכר הרבי מקוצק, חסידים שלא לא בילפו , או כמעט לא בילפו , עם סיפורי מופתים עליו. לעומת זאת רואים המון כאלה , משום מה לא אצל אשכנזים , שעושים לעצמם יחצ"נות כדי לקדם את עצמם , ומפיצים סדרת סיפרי בלוף על נסים ומופתים שעשה האבא , וזה בימינו !

על ענק בתורה כמו הרב  עובדיה יוסף לא היה צריך להמציא סיפורי-בלוף כי הכירו בו כגדול בגלל עצמו!  ככה גם על צדיקים אציתיים כמו הרב אריה לוין או הרב קוק שאיו עליו תעשיית סיפורי-בלוף ומופתים.

נחשוב רגע על דמות דמיונית שנקרא לה למשל אבא של ישראל . מספרים המון סיפורים על אבא של ישראל הדמיוני כאילו ברגע ששאלו אותו איפה מישהו ששנעלם ואמר מיד " תסעו לשם ותמצאו אותו". איפה הילדת שנעלם בשבת בטבריה ? והוא אמר "טבע בים" וככה עוד ועוד.

 אז אם הוא באמת רואה הכל , למה הוא לא מקדיש שעה בחודש: חצי שעה למודיעין הצבאי ואומר כל מה שהם נורא רוצים לדעת, רבע שעה לשב"כ על שאלות כאלה, ועוד רבע שעה למשטרה איפה רוצחים שרצחו ורוצים לרצוח ואיפה בעלים שמעגנים את האשה.

 למה הם לא מקדישים את השעה הזו . כל מי שלא מרמה את עצמו או שיגיד שכל סיפורי המופתים הם קשקוש או שיגיד שהצדיק הוא בעצם ההפך וממש לא אכפת לו שהמודיעין הצבאי השב"כי והמשטרתי לא ידעו דברים שחשובים ממש לקיום עם ישראל.

בלי להכנס לסיפורים המשוכתבים שקרו עם מישהו אחד ומספרים אותם על מישהו אחר

בתורה כתוב "לא איש אל" ( במדבר כג יט )  וזה גם אומר ממילא שאיש לא יכול להיות אל . גם לא רבי זה או אחר.

 ללמוד את זה:

 וגם:                         

האמונה בסיפורי השטויות היא בכלל לא חלק מהאמונה היהודית בה' ובתורתו.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה