השאלה שלך לא נכונה.

וכי איך תחלק דבר סופי ומדיד כמו זמן קצוב באין סוף?

בדיוק הסימסטר למדתי את זה.

ראה כאן

זמן הוא לא דבר תאורתי ואין לו משמעות בלי מדידה.

יש חלקי יסוד שאינם ניתנים לפירוק, כמו בחומר כך בכל דבר מדיד.

בכלל מונח האינסוף הוא מפוקפק בעיניי (ואני בכוונה כותב מונח ולא מושג).

לפי דבריך

אם אתמול היה ניתן למדוד עד מאית השניה והיום ניתן למדוד עד מליונית השניה

אז אתמול מליונית השניה לא הייתה קיימת והיום היא כן קיימת?! מה ההגיון בזה?

הזמן הוא דבר רציף - באופן טבעי אינו מחולק כלל. החלוקה של הזמן היא מלאכותית ולא עצמית לזמן - הפרקים (שעה, דקה, שנייה וכו') הם רק שמות שהוגדרו לפרק זמן מדיד, ממילא אין משמעות לפרק זמן לא מדיד.

קשה מאד להבין בלי להיכנס עמוק לסוגיות הגדרת האין סוף ויחסי מרחב-זמן.

מה שלא מוגדר---> לא מוגדר, אי אפשר להתייחס אליו.

לכן מתייחסים אליו כאל "לא קיים".

לבוס הזועם שיפסיק לבלבל לי את השכל עם המצאות כמו "שעה" 

כי הזמן הוא רציף והחלוקה הזאת היא בכלל מלאכותית?

אני חושב שליהפך

החלוקה הזאת היא עצמה הזמן

והיא דבר תיאורטתי

מצד האמת אין כזה דבר בכלל זמן

כל הדיון הזה הוא תיאורטי.

במציאות הבוס נותן לך כאפה ובפעם הבאה אתה בא בזמן ועומד בפקקים (יש פקקים בדרך לפדואל?) עם כל עם ישראל, עד שמגיעים הביתה.

יש תיאוריות שמדברות על הזמן כמושג תאורטי שקיים בפועל והוא בחזקת אשליה תודעתית.

לפי זה לזמן יש משמעות רק בהקשר של תנועה. אם לא תהיה תנועה במציאות---> אין משמעות לזמן.

הזמן רלוונטי רק כשמגדירים נקודת מוצא שרירותית ולכן הוא יחסי.

גם בתורת היחסות יש לזה הרבה השלכות מעניינות...

זה שהחלוקה מלאכותית לא הופכת אותה לבלבול שכל. גם השם שלך מלאכותי לא רק השם שאתה נותן לזמן.

השם הוא מלאכותי ובמקרה של הזמן גם החלוקה היא מלאכותית, אבל זה לא הופך אותה לדבר לא אמיתי. מלאכותי ואמיתי זה לא תרתי דסתרי (לזה רמזתי בבדיחותא לגבי העבודה), מלאכותי ועצמי זה תרתי דסתרי.

ואילו השם שלי מהווה התייחסות לדבר שקיים. 

הסברתי את ההבדל כמה פעמים, אם אתה חולק על ההבדל תסביר למה במקום סתם לחזור על זה שאין הבדל.

למשל, חבר חצי לרבע לשמינית לאחד חלקי שש-עשרה וכו' - ולא תקבל יותר מ-1.

(שאלה מעין זו אפשר למצוא בפרדוקסים של זנון ותשובה אפשר למצוא באינפי כפי שתיארתי.)

מה שרציתי לומר זה שהמחשבה שלא כנראה מגיעה מההנחה הסמויה הנ"ל (שסכום של אינסוף מחוברים חייב להיות אינסופי), אך ההנחה אינה נכונה.

תחשוב על זה שאתה לוקח מס' סופי ומחלק אותו לאינסוף חלקים. איך יהיה כל חלק? קטנטנטנטנטנטן, אפסי.

בערך כמו הסיכוי שאני יודעת איפה זה פדואל

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בספרו 'שתי עגלות וכדור פורח'. חידת אכילס והצב היא הפתיח של הספר. 

אני לא זוכר לגמרי את התשובה (נראה לי שהוא פשוט קושר את זה לויכוח האנליטי-סינתטי שהוא מציג לאורך כל הספר, כאשר השאלה נשאלת מנקודת מבט אנליטית ולכן גם חסרת משמעות מבחינת איך זה קורה בעולם). וזה ספר ארוך. אבל מאד מומלץ. 

עושה לה בעעע)

 מה זה "נחלק לאין סוף חלקים" - סתם קשקוש!

 ואם כעבר תמצא דרך להסביר מה זה כל חלק , אז כן היא תעבור את אין סוף החלקים ותגיע !

ענית תשובה יפה,

אבל עדיין אני לא מבין איך יכול להיות סוף לחלוקת הזמן?

שאין באמת מכונית 

או פתח תקווה או תל אביב

אני אסביר את כוונתי בכלים של מדע (בערך)

אני מניח שבפורום הזה אנחנו כבר יודעים מה זה "אטום" (ולא כמו הבן של השכנים שלי שענה לאלה הזו בתשובה "שם של פצצה") אבל בשביל מי שלא זוכר אז אטום הוא מונח טאורטי שמקורו ביוונית (א טומון) {מוכר לנו בכתבי דמוקריטסו} ומשמעותו היא 'בלתי ניתן לחילוק' הכחמים היוונים לא טענו כי "יש כזה חלק היות ולא הצלחנו לבקעה חלק מסויים" אלה שחייבים לומר שיש איזו שהיא יחידה בסיסית שהיא לא ניתנת לחלוקה - כדי לחייב את 'ישנות החומר' (בשורוק), שאם לא כן הרי שהעום בעצם מורכב מכלום וזה לא יתכן (בעברית - אל תתנו לחבדניקים ללמוד מדע    ) כמובן שטענה זו ניתנת לומר (ומחויב המציאות שיאמר כן) לגבי הזמן והמרחב - אומנם זנון (הפילוסוף שאחראי לשאלה הזו) לא קיבל את זה. אבל אם אני זוכר נכון אז הוא באמת לא ממש היה בטוח כי העולם קיים מחוץ לדמיונו הקודח

בקצרה התשובה היא שהיות וקיים עולם שבו ניתן (באופן מוכח) להגיע מפתח תקווה לתל אביב - אז באותו עולם לפחות - ברור שההנחה התאורטית כי אפשר לחלק את הזמן והמקום עד אין סוף - לא נכונה

בכול אופן מי שהתשובה הזו חופרת לו יותר מידי - תמיד יכול לאמץ את שיטת רס"ג שענה על כך (לצערי אני לא זוכר איפה) שפשוט אפשר להכות את השואל ואם המכה אכן תגיע אילו הרי שככול הנראה יש כשל בהנחות המובילות לשאלה (תשובה מאוד פרקטית)

נ.ב זה לפני שקראתי את שאר התשובות

אמנם כבר נאמרה פה ע"י כמה מגיבים אבל יפה לראות כל פעם עוד מישהו שמקיים "והוי שקוד ללמוד מה שתשיב".

לגבי הרס"ג:

הוא מביא את השאלה הזאת ועונה עליה בתחילת המאמר הראשון באמונות ודעות וז"ל:

"והגיעני על אחד מהמכחשים, ממי שפגע זולתי מהמאמינים שטען על הראיה הזאת, ואמר היתכן שיעבור האדם מה שאין לו תכלית לחלקיו בהליכה? כי כל מיל שילך אותו האדם או אמה, ויעלה אותו על מחשבתו, נמצאהו מתחלק לחלקים שאין להם תכלית. ומקצת המאמינים הוצרך להודות בחלק שאינו מתחלק. וקצתם הודה בטפר"ה; פירוש הוא הדלוג מלמטה למעלה. וקצתם הודה בנפילת חלקים רבים על חלקים. והשתכלתי בטענה הזאת ומצאתיה נבהלה, מפני שחלוק הדבר לאין תכלית אינו נופל כי אם במחשבה, ולא יתכן שיפול בפועל, מפני שהוא דק מנפול הפעל עליו או החלוק"

ההצעה להכות את העקשנים היא לגבי סוג אחר של אפיקורסים (אלו שכלל לא מקבלים את המדע והחושים) בסוף אותו מאמר וז"ל:

"אך הפנים, ירחמך האלהים! בזה, שירעבו עד שיתרעמו מהרעב, ויצמאו עד שיגיע מהם הצמא, ויוכו המכות המכאיבות עד שיבכו ויזעקו. וכאשר יבטאו להודאה בכאב, כבר הודו במוחש, וכאשר יבקשו המאכל והמשתה והמנוחה, כבר הודו בתחלת דבר שסמוך למוחש. ולא נסור מהם להעלותם מדבר אל דבר, עד שנעלם אל המדע השלם, ונורם בו שהדברים מחודשים".

אבל נדמה לי שזה כמו שכתבתי

הוא תולה את החומר והמרחב אחד בשני, לא?

הוא פשוט טוען שהשאלה לא מתחילה כי מושג האינסוף הוא תיאורתי ולא שייך לעולם החומר [בלשונו: "והשתכלתי בטענה הזאת ומצאתיה נבהלה, מפני שחלוק הדבר לאין תכלית אינו נופל כי אם במחשבה, ולא יתכן שיפול בפועל"]. מפנה לכאן - תשובה במקלדתי .

אין משמעותו שיש אינסוף חלקים. בכל דרך שתחליט לחלק מתוך האינסוף הזה - יהיו מספר סופי של חלקים (גם אם כל פעם תחתוך לחצי - אז יהיה פשוט פי 2 מהמספר הקודם. זה לא אינסוף). 

במלים אחרות: המספרים ויחידות המידה הם מוסכמה, הנפצה שלנו, לא 'יש' ממשי בעולם (אין דבר כזה 3 'מטר'. יש כמות מסוימת של חפץ מסוים שאנחנו החלטנו למדוד אותו על פי 'מטר', והגענו למסקנה שיש שלושה מיחידות המידה הללו בחפץ הזה). מה שממשי זה שהזמן עובר בפועל. והוא לא עובר דרך הדקות ש*אנחנו* הגדרנו, ולא צריך 'לחצות' את מחצית ה-25 דק' ואת מחציתה של מחצית ה-25 דק' וכו'. הוא פשוט עובר, ואתה מחליט איך למדוד איתו (באמצעות דקות / שניות / מאיות / אלפיות / וכו'). 

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.