אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בהתחלה חשבתי שזו שאלה מידי קשה

אבל תקשיב...

שיחקת אותה עם התשובה!

מתחברת לגמרי. שאפו!

אבל אין ספק שרש"י הקדוש זה אחד הצדיקים שאני מעריץ ביותר... 

הלואי שאני אזכה ולו רק להגיד לו שלום בעולם הבא... כל שכן להחליף איתו כמה מילים  

(האמת, רק מהמחשבה על זה נהיה לי צמרמורת..)

ברור שרש"י!

עוד לפני התוכן של השיעור.. רק להפגש עם הדמות בכלל!

רש"י! מי בכלל יכול לתאר ולדמיין את זה..

חצי מלימוד תורת ישראל מגיע בזכותו..

ואני מאוד מאוד מחובר ואוהב את רבי נחמן

אבל רש"י...

או לחילופין-
רש"י
כשר' נחמן נותן נופך משלו לדברים...

אולי ר' נחמן עם פירוש תנ"ך? למה לא..

היותו ראשון וחשוב - אלו עובדות. 

(אגב, אני לא בטוח שאני חלוק על הגדרתו כ'הכי חשוב'. ראי תגובתי שלי לפותח השרשור)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ככה שאפשר להגיד די בברקור שלפחות ר' נחמן לא נשען עליו כל כך 

(מה עוד שרבי נחמן חווה את עצמו כנש/ען על עצמו בעיקר ולא כאחד שחייב יותר מידי לאחרים)

זה לא כל כך פשוט . רש"י לא ידע את כל ענפי התורה ? . ושהרמבם ושרבי יהודה הנשיא וכולם לא ידעו.

 זה דורש הרבה מחשבה.

ורש"י עצמו מזכיר ספר יצירה. ידעו גם סתרי תורה.

[ובוודאי שר' נחמן לא היה מעלה על דעתו משפט כזה ש"חווה את עצמו  כנשען על עצמו בעיקר ולא כאחד שחייב יותר מידי לאחרים..." אלא קודם הוא נשען על כל דברי התורה שקדמוהו. אחרת דבריו לא היו ח"ו בגדר דברי תורה, אלא סתם סברות-אנושיות. ומתוך כך, מחדש עומק של הבנה, שזה חלקו]

הרבה גדולי ישראל מסכימים שמה שאנחנו רואים בספריות ושכתוב עליו "ספר הזוהר"  זה מכיל גם דברים  שמלפני הרבה זמן. זה בהחלט די בטוח.

 וגם היו להרבה חכמי ישראל מלפני כמעט 1000 שנה כל מיני דברים על קבלה.  זה לא אומר בטוח בטוח מה היה בזמן של רש"י.

 ומה זה חשוב?

היום יש המון דרשות ניפלאות על דברים שכתובים בזוהר של הסיפריות . אז זה עושה רק טוב. כך אני לפחות מרגיש.

שגם מה שאני כתבתי, זה על סמך מה שאמרו וכתבו גדולים - ולא מסברה בעלמא...

פנימיות התורה, היא חלק מהתורה שבע"פ (וכמו שכתוב במשנה, אין דורשין במעשה מרכבה וכו') - ובוודאי שעורך המשנה, רבינו הקדוש, ידע מזה. וכמו שהזכרתי, גם רש"י מזכיר ספר יצירה - דומני כשמבאר דברי הגמרא על "רבא ברא גברא". אז גם הוא ידע מזה.

וברור שאכן דברים שנכתוב ע"י חכמי הדורות האמיתיים בהמשך מספר הזוהר, בפירושו ובהעמקתו - הם אכן דברים נפלאים. נכון.

הגמרא אומרת שמחלוקות בית שמאי והלל הן כי לא למדו מספיק מרבותיהם (וזה עוד על תנאים), אני לא מבין למה צריך לטעון שרש"י ידע זוהר (ברור כי גם לפני הזוהר היתה קבלה - אבל ממה שנשאר מכתבי הקדמונים - זו קבלה אחרת ממה שאנו מכירים) זה מוזר מאוד 

הרמבם כותב מה זה קבלה - וזה לא קשור למה שאנחנו קוראים קבלה 

(ר"י קדומים) שהוא תמיד לומד את הסוגיה עם מפרש אחר לפני רש"י

כשלומדים סוגיה עם רש"י זה 'נכנס' לטקסט של הגמרה - כי רש"י לא כותב את שיטתו ברצף אלה משפט משפט בגמרא 

בכמעט כל מפרש אחר אתה קורא את הגמרא ואז את הפרשן ורואה איך הוא קרא את הגמרא (ועד כמה דעתו מתיישבת לך) ולמה (סתירות מסוגיות אחרות וכו')ברש"י זה לא קים כמעט ולכן הוא הרבה יותר מבלבל

זה באמת מאד חמור.

רש"י לא נדפס על הדף, כי "איזה מדפיס החליט".. "במקרה". וכך גם לגבי החומש.

רש"י כתב שלש מהדורות לפירושו, והוא מדוקדק ומזוכך, וכולל בלשונו הקצרה הכל.

עי' בדברי השל"ה לגבי פירושו.

ולא סתם כל גדולי הדורות התייחסו לפירושו בחרדת קדש.

והמהר"ל, שהעיר על אי הקדמת לימוד התוספות בשלב מסויים בגלל נימוק זה - לא עלה בדעתו לומר כך על פירוש רש"י.

"והווי זהיר בגחלתן".

ב. מעבר למה שהכותב הבהיר כעת כוונתו, הרי שהוא נדפס על הדף, בגלל כל מה שהוא, שמבחינת פירוש "על הדף", מה שנקרא, באמת אין דומה לפירושו.

ג. אכן, בוודאי שאין לנו יכולת בכלל לחשוב על "מי עדיף" בגבהים שבין הרמב"ם, רי"ף, רש"י... העיניים שלנו בכלל לא מגיעות לגובה כזה..

אם כי מבחינת פירוש על הגמרא כסדרה, וכן על החומש - העדיפות לפירוש רש"י היא פשוט כי הוא כתב פירוש כסדר והם לא (יש עוד ראשונים שכתבו, כמו רבינו גרשום ור"ח - אבל באמת לרש"י יש מטרה ייחודית וסגנון ייחודי, שבגלל זה התקבל בכל ישראל כמפרש הראשוני של החומש/ש"ס).

הוא כתב הסברים על סוגיות מסוימות לאורך הש"ס ולא על כל הגמרא כסדר (נמצאו כמה 'מערכים' כאלה של הסברים על סוגיות מסוימות בכתב יד של תלמידיו). על הירושלמי הוא כתב כסדר אבל לא פירוש אלא תמצות בסגנון של הרי"ף עם קצת הסברים וקרא להם 'הלכות הירושלמי' (גם מהם נמצאו קטעים מכמה מסכתות בכתב ידו).

ומה שמצאו זה לא מה שהוא עצמו כתב אלא סיכום שיעורים שהוא העביר שתלמידים כתבו.

"לו הייתה מחשבתי שאפרש את החיבור בתלמוד (=גמרא), לא הייתי כותב חיבור (=משנה תורה)"

גם אם הוא הולך להקריא בשיעור שלו את פירושו לתורה נטו, בלי שום תוספות וחידושים. 

נסו לדמיין רגע את היהדות בלי רש"י. אין. זה כמעט כמו ר' עקיבא (שהוא היחיד שהייתי מעדיף להיכנס לשיעור שלו על פני זה של רש"י. טוב, נו, אולי גם של משה רבינו). 

לא מזיק לדי הרבה יהודים, ובכל זאת לא הייתי הולך לשיעור שלי...

או אם אתה סתם מתיחס לשנתון אז למה פתאום ההשוואה בין הרב זצ"ל לר נחמן

כמו שאתה מודה - אחרונים יש הרבה ואילו ר נחמן אפילו לא על אותה סקאלה

למרות שאני לא מבין אותך 

האם אתה חושב שאין דרך להתקרב יותר מהר לה' או שאתה לא חושב שר נחמן הוא הדרך?

אני מסכים אתך שזה הדרך היותר איכותית ושגם מי שעבר אחרת - צריך להשלים לזה 

אבל במידה מסיימת יש רצון כל כך גדול להגיע ליעד ששווה גם אם אח"כצריך לחזור כדי לאסוף את מה שזנחת בדרך - זה לפחות מה שאני מרגיש

הסיפור על הלב והמעיין

וברור שהיעד (כלומר לעשות רצון ה' ולהתענג על ה' ולשמוח מטובו) - הוא העיקר

וכמובן שמי שרוצה להתענג על ה' - ולא על אצבע חשיש - צריך לדעת מה רצונו (קצת "מי" הוא) 

כמו שהתורה מעידה עלינו/על עצמה כי היא חכמתכם ... כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו

יש לי הרבה יותר קושיות עליו מאשר על ר' נחמן...

הוא בחינת משה-משיח וכל הצדיקים שהיו ושיהיו הם רק ענפים שלו. 

הרב אבינר (ושותפיו לדרך) מדבר על זה שהרב הוא גדול הדורות,

אבל הוא מתכוון לדורות האחרונים,

מאז החלה דברת הקץ המגולה ואור הישועה הזרוחה להופיע אחר כבוד בארצנו,

שדבריו היו כשרטוט אדריכלי של מהלך הגאולה ההולכת ומזרחת וכו'.

ברסלברים מדברים על הרבה יותר מזה, ואכמ"ל

[רק להבהיר: אין כאן מילה אחת של ציניות]

[חבריי הטובים ביותר הם גושניקים, זה בסדר...]

זה לא אוקימתא באמת, וכולם יודעים שזו כוונתו. לכן הוא לא מסייג.

הסיסמאות האלה כתובות באיגרות של הרב (שעח),

ומוסברות בדברי הרצי"ה (למשל מזמור י"ט ובכמה מאמרים ב'לנתיבות ישראל'].

בגדול זה מהרגע שהתחילה התעוררות בלב בני ישראל לחזור לארץ,

עיין באור החיים הק' (ויקרא כה, כה), ישועות מלכו סו (נראה לי) ועוד...

מי קבע וכו' הן קושיות טובות, אבל כך הרב אבינר אוחז, והוא ממש לא היחיד.

לא יודע מה זה נקי,

אבל לא מדובר על 'עצמות אין סוף', או ביטויים דומים לזה,

ביחס של הרב אבינר, או הרב טאו, או אף אחד אחר, לרב.

אם רב פלוני אלמוני התרשם שהדרך הרוחנית שפילס הרב קוק היא הבשורה הרוחנית הגדולה לדורנו, שמובילה ותוביל אותו בתהליכי הגאולה, ואמר את זה - אז מה השאלה מי קבע?

אתה מחפש שהוא יוכיח לך את זה? שהוא יביא לך מישהו שסמכותו מחייבת מבחינתך שאומר את זה?

יש לי הרבה יותר אי הבנות ברש"י מאשר בר' נחמן,

והרבה יותר הכרת טובה והערצה לרש"י מאשר לר' נחמן,

וכמו כל יהודי נורמלי - אני לומד הרבה יותר רש"י מר' נחמן,

למרות שיצא לי ללמוד המון כתבים של ברסלב.

שיעריצו, למה לא. וגם הרב קוק זצ"ל כותב עליו, "זה האיש הגדול" וכו'.

ב. "גדול הדורות", זה כמובן לא ביטוי שבא להשוות לכל מי שהיה מאז-מקדם. זה ביטוי שבא להביע משהו מעֵבֶר ל"גדול הדור", במובן שנושא כיוון תורני לדורות של שיבת ציון.

ג. "דיברת קץ המגולה", שכתבת עליה בשוגג "סיסמה ללא תוכן", היא לא סיסמה אלא משפט עם תוכן עמוק. כתוב באיגרת שע"ח ומובא בראש אורות התשובה.

וההקשר שם, שמי שיבוא לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ואל "דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט" - כלומר: אל מה שהקב"ה אומר דרך זה שארץ ישראל נותנת פריה לעם ישראל שקירבו לבוא (שעל זה הגמרא אומרת שאין לך קץ מגולה מזה) - "לא יוכל לכווין שום דבר לאור תורת אמת". כלומר: שצריך לראות שהקב"ה החליט לגאול את עם ישראל בזמן הזה, וזה מראה על המעלה הפנימית של דורות אלו, וממילא נפקא מינא לאיך לדבר איתם בענייני תשובה. בדרך של רוממות ותשובה מאהבה בעיקר, ולא בדרך שהתאימה לזמנים אחרים.

ומובן, שמי שרגיל ללשון הרב זצ"ל, ישתמש במטבע הזאת. לכאורה ראוי "לעשות תשובה מאהבה", על הכינוי השגוי הזה למשפט המצוטט....

ד. לגבי מה ששאלת על ה"מעמד" של הרב בענייני הוראת כיוון אמוני-תורני לזמננו, אפשר להבין את זה כשלומדים מדבריו ורואים את ההיקף והעומק של ההתייחסות לעניינים אלו. גם הכיר מקרוב את המציאות המתפתחת. גם הוא מעיד על עצמו שזו שליחות שלו - ויש איגרת ארוכה מאד של הרצי"ה שמבאר את הענין הזה. מי שרוצה, יקבל. מי שלא - עניינו. אבל בוודאי לא תמוה שמי שלמדו מהם, מקבלים זאת כך. זו לא רק "אמונה עיוורת"..

ובוודאי כולם אהובים כולם ברורים. אלו הרואים בר' נחמן את רבם, אלה הרואים ברב קוק את רבם - ובוודאי שכולם-כולם ורבותיהם, רואים ברש"י את רבם..

להבין את ר נחמן - כנראה שהייתי הולך

ולא אני לא ברסלבר אבל שיעורים שעוסקים בנפש האדם ואיך להתקרב לה' זה נראה לי יותר חשוב מללמוד טוב איזה נושא שהוא חלק ממכלול שנותן לי איך להתקרב לה'

במילים אחרות: היות שהתורה והמצוות היום הן משהו די עיוני ולא למעשה אני חושש שאני מעדיף את הקשר הישיר יותר כלפי ה' 

כמובן שאם מדובר על מצב של "תחיית המתים" שאחרי הגאולה - כלומר יש לנו מקדש וקודשים - אזי הידע הנחוץ לי בנושאים הללו הרבה יותר דחוף והעדיף שיעור אצל רש"י - בתנאי כמובן שאוכל לבחור את הנושא

שהרמב"ם יסרב להעביר שיעור עד שר' חיים מבריסק ישבע בנקיטת חפץ שהוא לא נכנס אליו; וכיוון שאין סיכוי שזה יקרה - אתה פשוט תיאלץ לחכות לנצח, או לבחור בין רש"י לר' נחמן

יש אחד האחרונים שאומר ברמב"ם דברים שקשה להאמין שאליהם היתה הכוונה,

אבל בהוכחות וכו' אתה מוכרח להבין כך את הפשט. להלן - אונס.

יש אחד האחרונים שאומר ברמב"ם דברים שקשה להאמין שאליהם היתה הכוונה,

אבל זה כ"כ יפה, עד שאתה רוצה להבין כך את הפשט, להלן - מפתה.

ויש אחד האחרונים שאומר ברמב"ם דברים שקשה להאמין שאליהם היתה הכוונה,

וזה נשמע כ"כ לא מסתבר, אז מבחינת הרמב"ם הוא בבחי' מוציא שם רע...

[אם מישהו אי פעם תהה כמה ביינישים יכולים להמציא שטויות, אז הנה...]

תלמיד קרוב. אם הוא היה תלמיד כרוב אז זו ממש ראיה לדבריו של די"מ... 

ואם לא - אז קבל תיקון טעות

*קרוב

לא התכוונתי לפגוע. זה פשוט היה ממש מצחיק בהקשר... 

התרגלתי (אני קצת דיסלקט אז מתרגלים)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל