כל הזכויות ולא משנה מה שלו נגזרים רק מתוך זה שהוא חי.. 

לא לו ולא לאף אחד אחר יש זכות להרוג אותו. רק אלוקים אדון לחייו.

אבל מי שמנסה להעמיד את כל הדיון לגבי התאבדות על השאלה אם האדם אדון לחייו ולגופו - מפספס נקודה מהותית במשמעות של החיים בכלל, להבנתי. 

ומהבחינה הזאת יש סתירה מהותית בין היהדות לבין הגישה הזאת. הגישה הזאת היא מטריאליסטית ביסודה. זה רק נראה כאינדיבידואליזם, אבל זה לא. אינדיבידואליזם דתי מניח את *חובת* האדם על עצמו, ואילו המטריאליזם הוא היפך האינדיבידואליזם, והוא מותיר לאדם את ה*זכות* על עצמו פשוט מפני שלאף אחד אחר אין את הסמכות על החיים שלו (ובכלל אין משמעות לקביעה שיש למישהו 'זכות' במשהו אחר בגישה הזאת, אבל פשוט רציתי להנגיד את זה ל'חובה' בתפיסה הדתית).

לפי דעות מסוימות (עייני ערך שמשון, שאול). ולפעמים ויתור על החיים (עבירות של ייהרג ואל יעבור). 

ולמיטב זכרוני יש בה מחלוקת. ואם לא בברייתא עצמה אז בפוסקים מאוחר יותר. 

אין לי מקור זמין כרגע, אבל אני בטוח ששיטוט בגוגל או בפרוייקט השו"ת יסייע למצוא את המקור הרלוונטי. או לחלופין - לחכות שימ"ל יראה ויגיב...

וחיפשתי בגוגל

לא ברייתא, אלא מדרש. 

ראה במאמרו של הרב גורן: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/gvurat-2.htm

לא כתבתי שהדת מתירה התאבדות באופן גורף, אלא במקרים מסוימים. נראה לי ש"מקרה מיוחד של כבוד ישראל" = מקרים מסוימים. 

אז ברור שיש עדיפות לתפיסות מסויימות על פני תפיסות אחרות

(למשל, אין הרבה אנשים שיגידו שהתפיסה הנאצית לגיטימית)

ובקשר להתאבדויות - השאלה אם יש לאדם זכות לפגוע בעצמו (לדעתי, כן)

אבל, אם זה יגרום לפגיעה ישירה בסביבה שלו? (הורים, אחים, חברים)

זה הופך את החיים של האנשים במעגלים הקרובים אליו ליותר קשים

נניח אם אדם שחולה במחלה סופנית סובל בצורה קיצונית (אני לא יודעת איפה עובר הגבול) - הסביבה תבין את הצורך שלו למות והם יקבלו את זה בהבנה (לדעתי).

יש מקום להמתת חסד במקרב כזה (לדעתי. אני יודעת שההלכה נגד)

אמא לוקחת את הילד לגן אפילו שהוא בוכה ולא רוצה...

הורים שולחים את הילד שלו לבית הספר בכוח... 

הורים לוקים את הילד בכוח לבדיקת דם או כל טיפול כואב אחר

כמובן, כי אנחנו יודעים שאח"כ הוא יודה לנו, ואם לא הוא יסבול יותר  (שזה לא שונה מהתאבדות במובן מסויים)

למה כאן לא אומרים שזו זכותו והוא רוצה לסבול...?  

כי אנחנו כבני אדם מבינים סבל וטוב של העולם הזה שאנחנו חיים בו.. לכן בשביל טוב של העולם הזה אנחנו מבינים שכדאי לסבול...

כל ההבדל הוא שהקב"ה יודע גם מה זה סבל וטוב שיש לאחר המוות... ולכן הוא לא מרשה להתאבד 

כי הוא יודע כמה טוב האדם יכול לקבל אם הוא ישאר כאן.  ולהפך כמה הוא יפסיד אם הוא יתאבד

התשובה שלך היא תשובה מאוד טובה לאדם מאמין.

אם אדם לא מאמין בחיים שלאחר המוות אז לכאורה אין סיבה לאסור עליו להתאבד ממחלה סופנית וכו' (וברור שניתן מצד החברה לאסור עליו להתאבד מבדיקת דם)

(אני לא מתנגדת להלכה. אני דנה במקרה תיאורטי שבו אין הלכה. האם מצד החברה ניתן ל"הבין" התאבדויות ובאילו מקרים)

מה שאומר שבמובן אחר זה כן שונה, וכאן בדיוק נכנס הוויכוח על השאלה האם זה שונה מספיק כדי שכאן יהיה מובן למה להכריח אדם לסבול וכאן לא, או לא. 

שמו שני אחים לבד בשדה, והאחד רצח את השני. פרק ד' בבראשית, למעוניינים. 

מאז לא נראה לי שהיתה שנה אחת בתולדות האנושות שבה שרר שקט כלל-עולמי. כך שלדבר על מצפון טבעי זה בעייתי. 

סידור בין יצורי הפלנטה שלא יאכלו חיים זא"ז בעיקר - זה לא מוסר טבעי, זה תועלתנות גרידא. וכאמור, אפילו זה לא עובד. 

מלבד כמה תיאוריות מוסר (הזויות, בעיניי) שסבורות שאסור ליטול חיים אף פעם אף פעם אף פעם - לרוב בכל תפיסת מוסר יש דיון גם על נטילת חיים. 

מרגע שאמרת את זה - פתחת את הפתח להגדיר את המושג 'רצח'. כפי שכתב פה ימ"ל בהודעה אחרת - היוצאים מן הכלל מגדירים את הכלל. ובעצם כשאת אומרת שאת מתירה את זה במצב X, ותורת מוסר אחרת גורסת שזה אסור במצב X, אפשר לומר שבעצם השתמשתם באותו השם ("לא תרצח"), אבל למעשה דיברתם על שני דברים שונים לחלוטין (פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה, כידוע, ורצח זה עניין של תורת מוסר; מישהו פעם הסביר את ההבדל בין דת למאגיה: הדת שלך זה המאגיה שלי. כך 'נטילת החיים המותרת' שלך זה הרצח שלי). 

רדוקציה עד למכנה המשותף הנמוך ביותר הופכת את הדיון על 'מוסכמות בסיסיות שהן אבסולוטיות' לחסר משמעות (אחרי חטיפת ורצח שלושת הנערים בגוש עציון, הרבה דיברו על האיחוד שזה יצר בעם וכו'. ואז חבר שלי אמר לי, שאם האחדות הגדולה שלנו היא שכולנו מתנגדים לרצח של ילדים בני 16 - אז מצבנו קשה... ממש משהו להתאגד נגדו). 

ובעייתי להשתמש בהן כשמבקשים לטעון לבסיס משותף כלשהו שעליו ניתן להשעין אמירות קטגוריאליות רחבות (אני אזכיר, שהדיון הגיע לשלב שבו שאלו אותך על מה את מבססת את האמירות האובייקטיביות, וטענת שיש על מה לבסס אותן. אני טוען שאם המושגים המוסריים שאת משתמשת בהם אינם משותפים לצדדים בדיון - קשה לבסס את האמירות האובייקטיביות עליהם....). 

ותודה

אני כן חושב שיש אמת אובייקטיבית אוניברסלית. אני חושב שהדיון אודותיה יהיה תמיד לוט בערפל (אני מת על המילה 'לוט'), ושהוא דורש מראש ויתור על אמירות מוחלטות וחד משמעיות. וזה למעשה מתיישב בהחלט עם מה שאמרת בהודעה שפתחה את השרשור...

לפי זה מותר גם לרצוח, בחברות בהן הדבר מקובל,

וגם השואה הייתה צודקת, והיטלר היה 'דמות מוסרית

למופת' כדברי ליבוביץ ימ"ש.

מה בעצם מונע ממך לקום ולרצוח, מלבד החשש מישיבה בכלא?

בס"ד

והמוסר הפרטי שלי כאדם..

אבל שניהם לא דברים שמשותפים לכל אנשי העולם.

זה שיש מטורפים שבשם המוסר כביכול פועלים להחרבת האנושות זה ידוע.

השאלה אם את מצדיקה כל מטורף כזה מכיוון שהוא רואה בעצמו אדם מוסרי,

או מבינה שזה הבל ויש מוסר אחד אוניברסלי, המוסר היהודי, והוא הקובע.

בס"ד

מצד אחד אני מכירה בזה שיש אנשים עם מוסר שונה משלי. אין פה עניין של הצדקה, אני פשוט מכירה בזה ומבינה את זה.

מצד שני כמובן שאני חושבת שאני צודקת.

אבל אני באותה נשימה אומר שפלוני אלמוני חושב שהמוסר שלו הוא הקובע.

ואני בטוחה שאין מוסר אוניברסלי. מוסר אוניברסלי זה יהיה מוסר שכולם מאמינים בו וכזה בהחלט לא קיים.

בקיצור זאת שאלה מסובכת.

בשורה התחתונה- אני תמיד מאמינה שאני צודקת אבל אני גם תמיד מכירה בזה שאחרים חושבים שהם צודקים גם.

ואם אני רואה היגיון במוסר שלהם אז אפילו קל לי יותר להכיר בזה.

אבל אני חיה בדילמה ואני לא מכחישה אותה. המוסר של היהדות לא תמיד מסתדר עם המוסר שלי.

החיים שלי מלאים בקונפליקטים ודילמות ואני מכירה בזה. ואני חושבת שזה מה שחשוב.

את בעצם חצי מצדיקה את הנאצים ואת ממשיכיהם הערבים-מוסלמים

שרוצחים אנשים בכל העולם.

מדהים לאן אפשר להגיע ללא תורה.

מי שמשווה, כמו השמאל, בין ערבו-מוסלמים שרוצחים לבין מי שנלחם

בחיות המוות הללו, מסוגל להצדיק את הפשעים הנוראיים ביותר.

בס"ד

רוצה להתווכח על זה?

זאת עובדה.

אני בסה"כ מכירה בה.

ההשוואה בין הערבים לעבריינים משכונות מצוקה היא ממש לא במקום.

לערבים יש את כל האפשרויות להתקדם, אבל מדובר בחיות דו רגליות

שהפראיות טבועה בהם, כנאמר: "והוא יהיה פרא אדם" - לא אדם שהוא

פרא אלא פרא שהוא אדם. על אויב לא מרחמים, אויב שונאים ונלחמים בו.

בס"ד

בין אם תתעניין בה ובין אם לא.

ואני לא מסכימה איתך.

לגבי הראשים של הערבים אתה צודק, אבל לגבי פשוטי העם זה בכלל לא בטוח.

ילד שנולד למשפחה שמחנכת אותו בדרך מסוימת ושולחת אותו לבית ספר מסוים ומראה לו רק דברים מסוימים, אלו אפשרויות אחרות הוא מכיר?

וזה בדיוק כמו עבריין משכונת מצוקה.

פה טמון ההבדל בינינו. אני רואה בהם בני אדם.

ואגב, זה גם מה שנותן לי את הזכות להגיד שהם צריכים לשלם על מעשיהם. חיות לא צריכות, הן פועלות ממנגנון הישרדותי. אין עניין לנקום בחיה.

אבל אני לא חושבת שכל הערבים כאלה, ואני חושבת שיש ביניהם רבים שלא רוצים לחיות ככה ופשוט לא יודעים איך לצאת מזה.

אני גם חושבת שיש ביניהם הרבה שאם היו נותנים להם אפשרות אחרת הם היו בוחרים בה, אבל הם פשוט לא מכירים אותה.

אני אמנם מגדירה את האומה הערבית כאויבת, אבל אני לא מגדירה את כל הערבים אויבים.

האומה הערבית כאומה הפכה את עצמה לאויבת שלנו. אבל אם אפגוש ערבי טוב לא אגיד שזה לא יכול להיות.

[ע"ע מוחמד זועבי ועוד כמה מחמולת זועבי שמכחישים כל קשר למטורפת ההיא מהכנסת.]

הם לא חיות אלא בני אדם שמתנהגים כחיות וזו החומרה.

אדם הוא אינדיבידואל ולכל אדם חופש בחירה.

כל אדם אמור להבין שרצח חפים מפשע הוא פשע.

אצל הערבו-מוסלמים אין כמעט שום קול נחרץ נגד

הטרור שהאיסלם ממיט על העולם, וכל עוד זה המצב,

כולם בעקיפין נחשבים לשותפים לפשע.

בס"ד

להפך.

ב. אם ככה אז אתה גם נגד עונש מוות?

למה זה שונה?

אדם פגע במישהו אחר, מגיע לו למות?

אם התשובה שלך היא כן אז אני מקווה שתבין לאן אני חותרת.

אם התשובה שלך היא לא אז לך תתווכח עם היהדות.

כמעט כל אדם מבין שרצח חפים מפשע הוא פשע. הבעיה היא שלא כולנו מגדירים אותו דבר את המושג "חפים מפשע".

ואני לא בטוחה שאם היית במקומם היית יוצא באופן כ"כ נחרץ נגד, ויש אנשים שבאומץ רב יוצאים נגד.

אז אני לא הייתי שופטת אותם..

או בין חטיפת אדם לבין עונש מאסר, למשל?

מה הקשר בין השניים?

ואין כמעט שום קשר לאומץ.

רוב הערבים בארץ למשל מצביעים לרשימות תומכות טרור.

הבחירות הן כידוע חשאיות ולא דרוש אומץ בכדי להצביע

לרשימה אחרת.

למי הצבעת בבחירות האחרונות, ולמה את עדיין גרה פה?

בס"ד

אני פשוט מבהירה שכדי שדבר ייחשב כרצח ושכולנו נזדעזע ממנו אז כולנו צריכים להאמין שהנרצח היה חף מפשע.

מהזווית שלי אני אכן מאמינה שהם רוצחים. מהזווית שלהם הם פחות מאמינים בזה, הם מאמינים שהנרצחים לא חפים מפשע. בדיוק כמו שאתה מאמין שהם לא חפים מפשע.

אז כן, מהבחינה הזאת זה כמו עונש מוות. הם גוזרים עונש מוות על אנשים שלתפיסתם פוגעים בהם.

האם זה נכון לדעתי? לא. כי אני לא חושבת שאנחנו פוגעים בהם.

ואני לא הייתי חותמת על טוהר הבחירות במגזר הערבי, זה קודם כל.

דבר שני בשנים האחרונות יש מגמה של שינוי.

דבר שלישי, אנשים מצביעים למי שהם חושבים שיעזור להם.

כמו שהרוסים מצביעים לליברמן, החרדים ליהדות התורה, והספרדים לש"ס.

המפלגות הערביות הציעו להם עולם ומלואו.

ובכל מקרה הבחירות הן לא בדיוק מדד מדויק לדעותיהם האידיאולוגיות של אנשים..

אנשים לא מצביעים רק על פי מצב בטחוני.

ובכל מקרה אני חושבת שהבחירות האחרונות הן דוגמה מצוינת לכמה שזה לא מעיד.

שלושים מנדטים לביבי זה לא דבר שהיה קורה בבחירות נורמליות.

ואני חותמת לך שחצי מהאנשים שהצביעו לו היו מצביעים למפלגות אחרות לולא החשש שבוז'י יעלה לשלטון.

אין אמת אחת מוחלטת. 'כל אחד והאמת שלו'.

בגלל דעות כאלה אנו נרצחים פה, כפי שמבהיר

יפה היה הבא:

בס"ד

ב. שים לב שלא שכחתי שאיתי הצדק. רק הבהרתי שגם הם חושבים אותו דבר על עצמם.

זה לא אומר שאני נגד לכלוא אותם בבית כלא..

אם היית מאמינה *באמת* בצדקת דרכנו, לא היית מזכירה כל

הזמן מה חושב הצד השני. היית מבינה שזה בכלל לא חשוב.

שמדובר באויב שראוי למגרו וכו' וכו'.

בס"ד

אני אמרתי שאם ככה אתה מגדיר שמאל אז כן, אני שמאלנית.

אני מתחברת יותר להגדרה של יפת נפש

@נפתלי הדג זה אתה שאמרתי לו משהו על זה? או שאתה אמרת לי?

בס"ד

טכנית זאת פשוט תפיסה שלא קשורה לצד כלשהו של המפה.

בס"ד

אני לא בעד החזרת שטחים, ואני לא בעד להרוג את כל הערבים.

אז איפה זה שם אותי על המפה הפוליטית?

ואני לא מכיר איש ימין אחד שתומך בהריגת כל הערבים.

הקיצוניים ביותר מדברים על גירוש.

את אולי לא שמאלנית בכל עניין, אבל בשורש כנראה שכן.

בס"ד

יותר מצורה של שיח.

כך שזו לא ההוכחה.

וכמובן שהקצנתי בכוונה.

אני גם לא בעד לגרש עכשיו את כולם. ואני לא חושבת שצריך להתייחס אליהם אחרת מלאנשים אחרים.

ואנחנו בעד שורשים, משם באנו.

אם כי במקרה שלי אתה טועה, אני לא באה משם.

יש מצב שסבא שלי היה תומך בי אבל הוא כבר מת אז קשה לי לשאול אותו.

אבל המשפחה שלי לא תתמוך בי, ככה שקשה לי להגיד שאלו השורשים שלי.

אני מאמינה שניתן גם לגדל עץ חדש..

אבל בעיקרון את צודקת (ואת ראיה לכך) שיכול להיות בנאדם שהוא ימין פוליטי וגם פוסט מודרניסט מבחינה פילוסופית. 

בס"ד

ותודה. לפחות מישהו מבין שאני לא בדיוק מרצ :

[וגם עושה חלוקה בין פוליטיקה לפילוסופיה. גם מרשים]

איך עושים ששרשור מסוים לא יופיע בהתראות?

החכמת אותי.

תמשיכו לחפור בכיף.. 

בס"ד

הקטע על משפחתי אמנם היה אמיתי אבל גם היה די ציני..

ובכל מקרה השורש לא מעניין אותי.

זה גם מושג לא ברור.

ולא הבנתי איך הסקת מזה על השמאלניות שלי.

בס"ד

זה כן משפיע על ההסתכלות שלי על העולם.

וזה בהחלט משפיע על המחלוקת ביני לבינך בנוגע למשפט האחרון שלך.

את האויב צריך למגר, אנחנו פשוט לא מגדירים את האויב אותו דבר.

לא בטוח שיש קשר בין ישמעאל לערבים, או בין הערבים לפלשתינים. 

וגם הפירוש ש"פרא אדם" הוא אדם מופרע (או פראי) - לא בטוח (לדעתי בטוח שלא, אבל לא משנה). 

וגם הרעיון שכל צאצאיו של ישמעאל אמורים לענות על ההגדרה המדויקת 'פרא אדם' - בעייתי ביותר (שכן אז כל צאצאיו של יעקב אבינו היו אמורים לענות על ההגדרה 'תם וישר', ואתה בעצמך טוען על שמאלנים שהם אינם כאלו...). 

ואין קשר בינינו לבינם.

זה שישמעאל ככלל הוא פרא אדם, לא אומר שהיהודים כולם צדיקים.

יהודים יכולים להיות הגדולים ביותר, אך גם מחוללי הצרות והחורבן

הגדולים ביותר, ע"ע יש"ו, שפינוזה, מרקס, פרויד וכו', ימח שמם וזכרם.

אתה יכול להמשיך לשפוך השמצות על ימין ועל שמאל (בעיקר על שמאל, כי אני מבין שכל מי שלא חושב כמוך הוא שמאלן), וזה לא יהפוך את דבריך לנכונים יותר. 

הרב קוק, נניח, סירב להגיד על שפינוזה את מה שאתה אומר עליו, ונתן הרבה מהמשקל ההרסני שלו לחכמי דורו שהחרימו אותו. I'm just saying... 

וכל עוד לא אראה זאת, אין סיבה שאאמין לכך.

ותתלה זאת במדפיס. זו שיטה ידועה כשלא יודעים להתמודד עם כך שרב גדול אמר 'דברי בלע והבל כאלה' ("תלמיד טועה כתבו").

הנה, אחרי שתבדוק (כאילו שתטרח לעשות את זה) ותגלה שאני צודק - נתתי לך כבר את הג'וקר שאיתו תבטל את הראיה הזאת. אז גם מיותר לבדוק, בעצם... 

http://www.kipa.co.il/ask/show/1253-%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%96%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A7%D7%95%D7%A7-

ותשובה ב'חברים מקשיבים' זה לא מה שהרב קוק כתב. ולא כתבתי שהוא הסכים עם כל מילה של שפינוזה, ובטח שלא עם המתקפה הברוטאלית שלו על היהודים ועל היהדות ב'מאמר תיאולוגי מדיני'. 

וברור שכל החכמים של אז חשובים יותר מרב אחד של ימינו, חשוב ככל שיהיה.

שבוודאי הכירו גם טוב יותר את מושא שפיטתם.

גם כיום אין כמעט אף רב שיאמר כרב קוק בזה]

אם בכלל, וזה בהנחה שכך הוא אמר, מה שלא ברור

כלל.

אבל בכל מקרה אתה תפרש את דבריי ככה שאתה תשתכנע שאני מטומטם לגמרי, אז חבל על הדיון. שבוע טוב שיהיה לך, ותיזהר משותפים של 'שוברים שתיקה' כמוני... 

בס"ד

אל תרגיש רע עם עצמך

בס"ד

ב. באופן כללי את החברה הנאצית ואת הערבים אני לא מצדיקה. אבל יש מקרים בודדים שאני מרחמת על האנשים יותר מכועסת עליהם או שונאת אותם.

קצת כמו שאני מרחמת על ילד משכונת מצוקה שהגיע למצב שהוא רוצח או אונס או גונב.

כואב לי על המציאות שהביאה אותם לזה, כואב לי שהם לא ראו שיש להם אפשרות אחרת.

כואב לי שאין אפשרות בינתיים להראות להם שיש דרך אחרת.

אני לא מצדיקה את מעשיהם, אבל אני מבינה שהם קיימים ואני רואה מאיפה הם באים.

אני מאמינה שלאדם יש בחירה, במיוחד אם הוא כן מודע לעולם שסביבו.

ילד שלא מכיר שום דבר מעבר לאבא המכה שלו אני אבין למה הוא יגדל להיות אבא מכה ולא בטוח שאני אאשים אותו.. 

זה לא אומר שאצדיק אותו. זה אומר שאשלח אותו לטיפול ואגרום לו להכיר דרך אחרת.

(טוב שהזכרת לי שהבטחתי להחזיר במיידי )

יש כמה מקורות ביהדות על היתר להתאבדות [לדוגמה: שאול שנפל על חרבו כדי שלא יתפסו אותו פלשתים, 400 הילדים השבויים שקפצו מהספינה, ר' חייא בר אשי שניסה להתאבד בתור תשובה ועוד הרבה]

יש לי סיפור משפחתי ממש פיקנטי ומגניב בעניין הזה מלפני 10 דורות על מריבה בין אדמו"רים וקללות קטלניות הדדיות שמסתיים בהיתר להתאבדות.

אבל לכל כלל יש יוצאים מהכלל...

וכן, זה כלל שמסייג את עצמו אז אל תכתבי את זה...

כתבתי שיש לגיטימיות להתאבדות בסיטואציות מסוימות.

אני לא מתכוון להסביר / להתייחס לפנצ'ים עכשיו כי הראש לי מספיק כואב ומלא בליטות אז תסלחי לי.

נ.ב. לא קראתי תגובות קודמות בשרשור ולכן אני לא מתייחס אליהן.

יש מקורות (רבים מאד) להמתת חסד. התאבדות אסורה ככלל אבל יש יוצאים מהכלל. ככלל - היוצאים מהכלל מעידים על הכלל, דהיינו שעל פי היוצאים מהכלל אפשר להגדיר את הכלל.

למשל - רצח אסור, נניח שהמתת חסד מותרת = יש לנו הגדרה חדשה לשאלה מה הוא רצח.

רק אדגיש שלא הבעתי את דעתי, רק הבהרתי שזאת סוגיה בכלל לא פשוטה וברורה כמו שחושבים.

הדוגמאות שנתתי הם אפילו לא עשירית מהמקרים שצריך לדון בהם כדי להכריע בשאלה הזאת.

לא קראתי ולא שמעתי על הספר שהזכרת ואני לא יודע על מה מדובר בו, התייחסתי למסקנות שלך.

ולמה המובן המקובל של המתת חסד הוא לא כמו אצל שאול? הוא העדיף מוות 'נקי' מאשר שבי והתעללות של הפלישתים (ולהגיד שזה בגלל הביזיון הלאומי קצת קשה כי אין ביזיון גדול ממה שעשו לו).

משרד החינוך הוא בהחלט לא מדד.

במיוחד לאור העובדה שמלכתחילה כל הגישה החינוכית (וגם ביחס להלכה) לגבי דיבור על הרג, והתאבדות בפרט, הוא שאסור להזכיר את זה ובטח שלא לתת לגיטימציה כי זה מעודד ביצוע של המעשים האלה (גישה נכונה בפני עצמה אבל משדרת תוכן שהוא לאו דווקא נכון).

ולגבי שאול - קשה להצדיק את ההתאבדות שלו מצד היותו מלך גם בגלל פשט דבריו "פן יבואו הערלים האלה ודקרוני והתעללו בי" וגם בגלל הטעם שהזכרתי קודם.

זכרתי שיש את הסיפור הזה באיזה שו"ת נידח וכמה שניסיתי להיזכר בשמו לא הצלחתי,

הלכתי לישון מבואס ובלילה חלמתי את השם שלו [ר' אשר וייס אמר לי אותו, לא פחות ולא יותר!], עכשיו הצלחתי למצוא את השו"ת הזה ובתוכו את הסיפור.

תודה @הולם במיוחד מלגלגים זכות ע"י זכאי.

לא הייתה שום כוונה להעליב,

רק רציתי לבדוק אם את שמה לב למה שאת קוראת כי בשרשור שפתחתי אתמול לא שמת 

לשם ההבהרה - אני מתכוון לתוכן פה - מי?.

[אני לא יודע איך לערוך אחרי שהגיבו]

ובטח שלא שאלתי "מי ער?", הגבתי בשרשור של אדמין לפני שפתחתי את זה.

לא נורא, מותר לשתות קצת בפורים...

לשנינו מגיע פטיש בסיפור הזה אז נתקזז.

ראית את ההפניה  הזאת - מוסר אלוהי מול מוסר אנוש למטה?

לגבי השאלה המוסווית בפתיחת השרשור על סתירה בין מוסר התורה למוסר אנושי.

ולילה עם פחות מ-3 שעות שינה, שלא לדבר על חלום בלהות על קללות והתאבדויות |"תירוצים תירוצים"|

בהתחשב בזה אפשר לחרוג מהמנהג ולהסביר לי.

תאשרי שלא באמת נפגעת, אני מרגיש מזה רע עם עצמי בגלל זה..

זה באמת היה בצחוק ולא בכוונה לפגוע!     

לא בשם השו"ת. בסיפור. סיפורים על קללות קטלניות זה כיף (ע"ע ההצלחה של הארי פוטר). 

אז אם אני אצליח אני אעתיק אותו מהשו"ת המדובר.

אגב - לגבי השאלה הכללית על מהות המוסר אני מפנה לכאן- מוסר אלוהי מול מוסר אנושי.

מהפיסקה האחרונה בעמוד הראשון עד סוף העמוד השני - 20160325093905.pdf

זה סיפור עצוב. בכלל לא כמו הארי פוטר  

אעע שיתרגמו כבר! אוף.

- מה? המשך? אבל הוא מת!

- נכון... אבל לא חשבתם שהוא יזנח אותה אחרי ?! 

" After you "

קראתי את הספר פעמיים ולא הצלחתי לקבל את ההתאבדות בשום אופן,

קיוותי שהוא יבין שהוא עשה טעות בקריאה השנייה

סתם נו אני לא יכולה לדעת או להבין בכלל את המצב שהוא היה בו

ושלא נדע גם. 

לשאלתך, הוא הרי רצה שהיא תצא משם ותתפתח אז הוא עזר לה אחרי ולא "זנח" אותה

ואני לאאאאא יודעת איךךךךך בדיוק הוא עשה את זה.. קראתי רק את התקציר.

*ככל הידוע לי הספר הזה ריגש ציניקנים גדולים ממך אז אל תתפלאי כ"כ 

התוכן שלו נקי?

אולי לא כל הספר, אבל זה משמעותי בכל זאת

הרגשתי רע כשקראתי אותו

(בנוסף לעובדה שהסיום ממש מבאס, אותי לפחות, כל הזמן קיוויתי שהוא בכל זאת ישאר בשבילה)

בס"ד

תמיד ידעתי שאני אדם מיוחד...

בס"ד

מסתפקת במועט

ואכן.

שתיים זה כבר לא מיוחד...

אז לידיעתך - להיות מיוחד זה לאו דווקא טוב, את בטח יודע מה משמעות הביטוי 'ילד מיוחד'...

חוץ מזה שפה את גם ככה מיוחדת...  

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!