עם סביבתו- הוריו, מי שמטופל אצלו וכד'
כדי לשמוע על ההשלכות מהצד הענייני - אובייקטיבי ולא מהצד הרגשי- סובייקטיבי שם.
ולשקול בנחת.

בהצלחה!

להרבה אנשים בינינו יש משהו נפשי וזה בסדר גמור.

לברר - כן.

לעשות סיפור - לא.

יכול להיות משהו לא משמעותי - ויכול להיות כן (גם מה שאמרו לך "לא ברמה של כדורים פסיכיאטרים", יש בו מהגיחוך, מושגים קצת כוללנים ולעיתים פרימיטיביים. לפעמים, "כדורים" כאלה זה משהו פשוט למדי וגורם לאיכות חיים טובה).

אם אמרו לך שהבחור יגיד מתוך פגישה - פירוש הדבר כנראה, שחושבים שבלי פגישה יכולה להיות פסילה בגלל סטיגמה בעלמא או כד'.

אז לכאורה, כדאי לברר נתונים אחרים. כלומר, סיבות טובות כן לרצות להיפגש ושיכולה להיות התאמה, כמו לגבי כל אחד.

ובמהלך הפגישה, אחרי שקצת מכירים את האדם, מן הסתם הנושא יעלה. ואז, ניתן לשקול בישוב הדעת, טרם היקשרות אישית.

מדברים על העניין הזה בלבד ואח"כ סוגרים את הטלפון ועושים חושבים יומיים.  

זה עוד לא הכרות. זה בירור. תבהירי את זה להם.

או שהמשפחה תתן תשובות ברורות.

כדורים לא כדורים זה לא העניין. 

במה זה פוגע בתפקוד? זה קבוע? מהי התחזית השחורה ביותר? 

אם מורחים אותך - שלום שלום.

יכול להיות שזה סתם פיל מעכבר.

הכי טוב לא מולו.

זו זכותה. 

ולמה צריך להתחשב רק בו? כי הוא ה"מסכן"? 

היא בחורה. למה שאבא שלו לא יעשה הכל

כדי לשים הכל על השולחן. 

למה שתפגש ואז תדחה אותו? 

זה גם לטובתו. תסכול מזה שדוחים אותו על ההתחלה.

זה לא שיטה להפגש ואז נגלה לך. 

זה קצת לא הוגן. 

כמו במסחר. כמו בכל דבר. שקיפות מלאה. 

הרי מה  נשתנה עכשיו או אחרי הפגישה? 

אם זה ירתיע זה ירתיע. ואם לא אז לא. 

יש כאן צד של ניצול האי נעימות+זה שהיא בחורה+שיטת מצליח.

לדעתי לא זו הדרך.

היא קובעת את הכללים. לא הם. או שכל אחד יקבע לעצמו. 

באותה מידה יש לקחת בחשבון שלפעמים אנשים מסתירים.

זה העולם. צריך להיות מודע לזה. גם אם יש כיפה וזקן. 

גם לאחר ש"יספרו לה הכל". הכל אפשרי.

זה לא אומר שכולם גנבים והעולם רע. אבל צריך להיות מודע. 

יעקב התכונן לכל התרחישים. להבדיל.

זכותה לדבר עם המטפל שלו למשל.

זו זכותה. 

שלא יצא שמחוסר נעימות שהתגלגלה להתאהבות שהתגלגלה לשמונה ילדים ואז בום. 

עם כל זה בלי פארנויה.

רק להיות מודע. ענייני.

מכירה רב שאומר בפירוש שמותר להיפגש מבלי לגלות כלום עד לפגישה שלישית. כי כשהגעת לפגישה השלישית יש יותר בסיס לקשר ויותר הגיוני להיחשף.

לדעתי השדכנים טעו במה שהם עשו. או שהם מספרים הכל או שלא מספרים בכלל.

לגבי הרמת תפקוד.

זה לא ריאלי.

בוודאי כשאתה בחורה צעירה. 

ובוודאי שהיא יכולה להחליט שאם אינם רוצים להגיד בטלפן באופן בסיסי במה מדובר - אז אינה רוצה להיפגש.

אלא מה? שלפעמים, האדם עצמו אומר למי שמשדך, שהוא יגיד בפגישה, כדי שקודם ייפגשו בו כאדם, כאישיות.

יש בכך אמת וצדק.

אלא שבד"כ, במקרה כזה, פשוט לא אומרים מראש כלום, ובאחת הפגישות הראשונות מעדכן.

פה, אולי רצו לאכול את העוגה משני הצדדים: גם להיות הגונים ולומר שיש משהו וגם לא לומר מה, לפני שהבחור עצמו ייראה, יעשה רושם כאישיות, ויסביר מה יש לו כחלק מהמכלול שלו.

אז לבחורה יש אפשרות לומר שאינה מסכימה עד שתשמע מקודם, ואז או שיסכימו או שזה ירד מעל הפרק; יש אפשרות לומר שרוצה לדבר עם הבחור עצמו טלפונית על הענין, ואז יש לו אפשרות קצת להציג את עצמו בדיבור ולהרוויח קצת ממה שאולי רצה, שייפגשו "בו" לפני הבעיה;

ויש לה גם אפשרות להיפגש פעם אחת, ולראות במה מדובר - אם באמת לפי הנתונים האחרים זו הצעה כדאית (ואולי בכלל יראו שבעצם אינם מתאימים - ולא יהיה ענין להעלות את הבעיה. אולי הוא לא רוצה שכל מי שמציעים תדע מה בדיוק, לפני שרואה שיש סיכוי להתאמה?)

זו בחירה.

בד"כ, לא "מתאהבים" בפגישה ראשונה ומחליטים, ביחוד כשמראש רוצים לדעת במה מדובר לפני שבאמת יהיו שלמים עם להמשיך לצאת. כך שזה לא נראה סיכון גדול.

וזה יכול להיות עם עבר של אשפוז וכו'

בדיוק באותה מידה שהוא תמים וזה רק עניין הכרות האישיות לפני המגבלה  וכו'.

תמימות מול הסתרה. חמישים חמישים.

ולכן

מומלץ שמישהו חיצוני יהיה עם יד על הדופק

כי סה"כ מי שרוצה להסתיר - יצליח. 

ומי שרוצה לגלות - יגלה. בשאיפה..

פגישה לא פגישה כמה וכו'  -  זה לא העניין. 

צריך מודעות לסכנה ונהיגה רגועה. כמו בכביש. כמו ברחוב. 

כמו בתהליך קניה. 

זה ממקודם:

באותה מידה יש לקחת בחשבון שלפעמים אנשים מסתירים.

זה העולם. צריך להיות מודע לזה. גם אם יש כיפה וזקן. 

גם לאחר ש"יספרו לה הכל". הכל אפשרי.

זה לא אומר שכולם גנבים והעולם רע. אבל צריך להיות מודע. 

יעקב התכונן לכל התרחישים. להבדיל.

זכותה לדבר עם המטפל שלו למשל.

זו זכותה. 

שלא יצא שמחוסר נעימות שהתגלגלה להתאהבות שהתגלגלה לשמונה עשרה ילדים (: ואז בום. 

עם כל זה בלי פארנויה.

רק להיות מודע. ענייני.

[חוץ מ"הרב"..]

אבל בגלל שכאן אמרו שהבחור יספר בפגישה ראשונה, אז אם שאר הנתונים נשמעים טובים -

יש מקום, לכאורה, לא להימנע מפגישה ראשונה בגלל שלא רוצים לומר בפירוט מראש. אחרי הכל, כמו שאמרת, אולי הוא באמת רוצה רק שיכירו קודם, ולא לספר לכל אחת מראש (סביר..).

אבל אתה צודק, שאם רואים שיש כיוון, והבחורה חושבת שמה שהוא מספר זה לא דבר מעכב, בוודאי כדאי להתייעץ עם מי שמבין בכך. ואני בהחלט בעד שאם יש בעיה שיודעים עליה ומדובר במישהו מטופל - ונראה שהתהליך בכיוון חיובי - לשמוע את מי שמטפל. ושמעתי על כמה מקרים כאלה.

לפעמים יש הונאות.

אפילו בתום לב

 "יהיה בסדר אשתלט על עצמי לא אגלה לה הכל" 

ולכן אין כל כך לייחס משקל לנתונים שהם מוסרים או

אפילו אם הוא אומר לה שהוא מספר לה הכל

עצוב. אבל יכול למנוע צער.

אם יש לך סמיכה אז אני מחוייב לציין את התואר. 

[אם כי, לא צריך להגזים בחשדות "שמא מרמה", שזה אפשר לומר על כל אחד. לכן מבררים ומכירים]

ה"נתונים", הכוונה היתה לנתונים הרגילים שהיא שומעת על האדם מראש, ככל אדם, כדי להחליט אם זה בכיוון שהיא רוצה. אם כן, נפגשים; במקרה שיש כיוון, מספר גם על הבעיה. ואם רוצים, שומעים בהמשך גם ממי שמטפל כדי להבין מדוייק יותר. זו דרך מקובלת כשצריך.

[ולמה שתהיה סמיכה..]

אביך סביר להניח היה מרים טלפון ואומר שלום, אשמח לדעת הכל.

לא קיבל מידע - היה מבטל.

הורים: זה מעיק. זה מעצבן. זה חשוב. 

כולם מתייעצים - אפילו רוה"מ. 

פורום זה טוב. 

אבל לא לדברים קריטיים.

כמו שהטווח של בעיות גופניות רחב, יכולה להיות בעיה קטנטנה, ויכולה להיות נכות חמורה, כך גם בתחום הנפש.

את יכולה להסיק שבעיני מי שהציע-

1. זה לא חמור במידה שההצעה לא תהיה שייכת. (עובדה שהוא הציע)

2. זה משהו שצריך להזכיר.(עובדה שהוא הזכיר).

אבל שוב, זה לא אומר הרבה.

מה שכן אני רואה צורך להסביר, שיכול להיות שהבחור לא מעוניין לספר על זה לפני פגישה, כי הוא רואה בזה משהו מאוד אישי.

[תחשבי שהיו מצפים ממך לספר על ההתמודדויות הכי אישיות לפני הפגישה הראשונה.]

איכשהו נוטים להיות סלחנים יותר כשמדובר בנכות כלפי חוץ...

אבל כמו שאדם נכה כלפי חוץ לא בחר בזה- גם אדם עם הפרעה נפשית לא בחר בזה.

והרבה פעמים זה באמת נשלט ולא משפיע כ''כ על התפקוד. (זה יכול להיות ברמה של כדור ליום והכל מסתדר. יש גם אנשים עם מחלות גופניות שזה מה שהפ עושים והכל בסדר..)

יש אלה שהיא מזערית ומסתכמת שדברים שמקובלים בחברה או שלא מורגשים ביום יום כל כך

יש כאלה שאצלם ההתמודדות קשה יותר ביומיום

ויש כאלה שזה ממש בעייתי מאוד.

דיכאון, חרדה, נחשבים הפרעה?

אבל הן גם לא בדיוק מחלות.. כל עוד זה תקופתי ולא קבוע ובלי יכולת שינוי או פסיכוטיות זה נראה לי יותר דומה למצב רוח. כמובן שזה לא כמו מצב רוח של 'קמתי עצבני/מבואס' אלא יותר דומה למצב רוח של שבעה או תקופת מלחמה, אבל זה עדיין יותר מצב רוח ממחלה.
למילה הפרעה יש צד של 'משהו שמפריע' ויש צד של 'דבר פרוע'. ומצד משהו שמפריע זה נשמע בסדר גמור, אבל הקונטציה על המילה שלילית.

וזה נראה לי אפילו לא נכון אוביקטיבית, אם זה עובר.

פסיכוזה ונוירוזה הם 2 צדדים על הסקאלה..

כל מחלה נפשית יכולה להיות ברמה פסיכוטית וברמה נוירוטית.

נניח פרנויה- שזו פחד מפני רדיפה וקשירת קשרים נגדי-

יכולה להיות ברמת הפסיכוזה- שאז האדם נמצא במצב של סכיזופרניה (= האדם לא יכול להבדיל בין המציאות האמיתית למציאות המדומינת). זה יתבטא למשל כמו בסרט "נפלאות התבונה" שהאדם יאמין שכל העולם קושר קשר כנגדו כדי להרוג אותו. וימציא אנשים שעושים את זה. בסרט הוא כן הגיע למצב שהוא מודע לעצמו בסוף, ברגע שאתה מבין את הבעיה שלך הרבה יותר קל לטפל ולהתמודד.

פרנויה יכולה להיות גם ברמה נוירוטית שאז האדם מבדיל בין המציאות האמיתית למדוימינת. והפרנויה תתבטא למשל בתחושה שכל החברים לא מעונינים להיות בקרבתי. או שכל הלחישות שיש בחדר הן נגדי.

(יש עוד רמה בינהם- הרמה הגבולית, אבל זה ארוך להסביר, אז אני חוסכת..)

וככה זה בכל הפרעה או מחלה נפשית.

אדם שנמצא ברמה הנוירוטית- תהיה לו רק נטיה לדבר. לא מחלה ממש.

חוקרי הפסיכולוגיה והתיאורותיקנים מאמינים שלכולנו יש נטיה כזו או אחרת להפרעות נפשיות, לפעמים לכמה במקביל. אבל זה ברמה הנוירוטית ולכן זה נחשב "נורמלי". כי לכולם יש.

ברגע שהרמה של ההפרעה "עולה" ועוברת לרמה גבולית או פסיכוטית- זה כבר יותר מסובך.וזה מה שאנשים מגדירים היום "מחלה נפשית"

אבל כמעט בכל דבר אפשר לטפל אם רק יש את התנאים הנכונים.

לכן, לפותחת, הייתי מבררת בדיוק מה זה אומר. כי "מחלה נפשית" זה שם כולל לכל כך הרבה דברים ובכל כך הרבה רמות.

"חושבת שמגיע לך להתחתן עם אדם שיש לו בעיה נפשית"?... לא מכירה אותה, לא מכירה מה זה "בעיה נפשית" (כי אחרת לא היית כותבת כך.. הרי תחת הפלומבה הזו, כוללים מדברים חמורים מאד, עד דברים של מה בכך. קל וחומר כשדברים מטופלים) -

וכותבת כך ב"קלילות"?..  "פשוט לא מתאים וזהו". מי אמר? אולי זה אדם מצוין והכי מתאים לה?!

שטחי מאד מאד. צריך לדעת מי האדם, האישיות, על איזו בעיה מדובר, כמה זה "רציני", מה המשמעות של טיפול לזה.

רציניים שמתמודדים בהצלחה רבה עם בעיותיהם ומנהלים חיים תקינים 

ואולי אפילו יותר מבריאים כי הם משקיעים מאמץ אדיר במודעות לחייהם וסביבתם

כמו נגמלים מסמים ש'הולכים על ביצים' בכל פעם שהם יוצאים לרחוב מחשש לנפילה. 

יש כל כך הרבה אנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות ולא לוקחים את זה כסיבה להתבטל (יש אפילו קבוצה בפייסבוק של אנשים מקסימים עם נכות נפשית/ פיזית שמתחננים שיסתכלו עליהם ולא על הנכות- אולי אם תראי שם עד כמה אנשים מנסים לא תדברי באופן הזה). לעומת זאת אני מכירה לא מעט אנשים בריאים בנפשם ובגופם שלא עושים יותר מידי... 

כך שלדעתי אין מה לעשות הכללות בשום נושא. תכונות אופי קשורות בעבודה העצמית שהאדם משקיע.  

ובוודאי לגבי מה שכתבת על ההתמודדות שלך, שאם זה מטופל כראוי, אין כל סיבה לא למצוא מישהי "רגילה", שתהיה בעלת מספיק מעלות למישהו עם מעלות כפי שניכרות מסגנון ותוכן דבריך. ואדרבה, כאשר הענין מטופל, אז יכולה להישאר רמה יותר גבוהה של רגישות ושימת לב וכד'. ברור, שצריך לדאוג שגם "בהווה" אדם יוכל לתפקד, אבל זה אפשרי בהחלט עם טיפול נכון.

ובוודאי, ש"תרופות" בהכללה אינם ראיה לשום דבר. זה ספקטרום מאד רחב.

הצלחה רבה.

היי אחי, 

אני קורא (פסיבי) בפורום, ונרשמתי כדי להגיב (אולי זה יעזור לך בשידוך). 

גם אני, כמוך מאובחן כבעל OCD (זה פגע לי לא פעם ולא פעמיים בקשרים) ומטופל תרופתית,

למרות שבפועל לעניין אין כמעט השלכות על חיי ב"ה.

מאד הזדהיתי עם רוח הדברים שלך. 

שני דברים : 

א. אל תיקח ללב את החלק הלא יפה של התגובות פה (אנשים המזהירים את פותחת הפוסט

מהכרויות עם מתמודדים), אנא דון אותם לכף זכות.

ב. בהמשך לסעיף הראשון. אני יכול להבין את הפחד של אנשים שחושבים שאדם מתמודד 

הוא אדם שקשה עד בלתי אפשרי לחיות איתו. אני ממש לא חושב שהם צודקים, אבל אני יכול להבין. 

לכן, מצד אחד אתה צודק שזכותך לרצות להכיר בחורה "רגילה", אבל מצד שני, אם אתה רוצה לעשות עוד השתדלות, חיפוש קצר בגוגל הוביל אותי לפה : http://www.hidabroot.org/he/article/63543

מוזכרת שם הגברת יעל שווראקי-אלפסי, שתומכת בהיכרויות למתמודדים. חיפוש קצר נוסף בגוגל, של שמה, ותמצא עוד פרטים שיאפשרו לך ליצור איתה קשר, ואולי היא תוכל לסייע במציאת בת זוג ב"ה. 

אם צריך עוד משהו - אפשר בפרטי.

אינסוף אמונה והמון בהצלחה!

לכתוב יחד עם המטפל מכתב על השלכות תפקודיות

על מנת לשהצד השני יבין במה מדובר.

השקיפות תוריד את הפחד. 

ואז הצד השני יעשה את החשבון שלו.

יתכן שברמת תפקוד גבוהה מותר להפגש 3 פעמים (צריך לברר)

ורק אז לספר. 

סה"כ מישהו "בריא" עם מידה רעה נניח התקפי זעם או שתלטנות 

זה הרבה יותר נורא ממתמודד. 

פשוט התרגלנו לחשוב בתבניות. 

מעתיק לך את מה שכתבתי כאן בנפרד: 

גם לי יש הפרעה נפשית עם מעקב וטיפול תרופתי. אני אמנם נשוי+ ב"ה והלוואי והייתי יכול להיות בטוח שככה היה קורה אילו לא היינו מתחתנים כשהיינו צעירים ותמימים  אצלי ההפרעה אובחנה שנים אחרי החתונה והלידות בעקבות החמרה שלה. אשתי לא הייתה לגמרי מופתעת אבל האבחון טילטל אותנו כהוגן והוציא אותנו למסע לא קל. התבונות שלי בינתיים הן: 

1. הצד אחד שווה בכל ההפרעות: כל הפרעה נפשית שמפריעה בתפקוד הכללי ואפילו כזו שנראית כאילו לא קשורה לחיי זוגיות, יכולה לגרום לאי נעימות בזוגיות. וזה באנדרסטייטמנט. עם כל הרצון הטוב, זה מוקש רציני שקשה להימנע מימנו. זה לא אומר שאסור לאנשים כמונו להתחתן, אבל אנחנו כן צריכים להיות מודעים לבעיות שלנו במסגרת טיפולית מתאימה. גם עם כדורים וזה בסדר גמור. בכלל, להשתדל להקדים רפואה למכה הצפויה. 

2. כמו שכתבו כאן: הטיפול הטבעי הכי יעיל שמצאתי שעוזר לזוגיות והוא חשוב לא פחות מהטיפול הקונבנציונאלי, הוא עבודה על השמחה הפנימית ועל מידות כמו: עין טובה, לב טוב, קשה לכעוס ונוח לרצות. כשמתחזקים בזה, אפשר להתעלות גם מעל אנשים רגילים כביכול. 

3. בתור גבר, אתייחס לצד שלנו: ידוע שנשים מחפשות גבר שיודע להיות "מענטש". גבר מלשון "גבורה". אדם הופך לגבר כשהוא יודע לבחור בין טוב לרע, כשהוא נלחם בחולשות וביצרים שלו ומתחשל, כשהוא מגלה משמעת עצמית ואחריות, כשהוא יוצא להתמודד עם אתגרים ומעניק משענת ותמיכה לאישה שלו. הכל נהדר, אבל כשיש הפרעה נפשית הזהות הגברית הופכת לנקודה כואבת, כי היא מחלישה במקום שבו מצפים מהגבר לגלות חוזק. אנחנו משקיעים מאמצים בהתמודדות ובלהיות נורמליים, אבל גם מרגישים חסרי אונים לעיתים קרובות. גם כשמטופלים, קשה להיות דרוכים עם תפקוד גבוה כל הזמן. במצבים כאלה קשה להיות הגבר התומך שאנחנו רוצים להיות בשביל בת הזוג שלנו. בת הזוג הראוייה צריכה להיות כזו שמוכנה לחיות עם זה.

4. אז איזה נשים מתאימות לנו? מהניסיון שלי, המתאימות מכולן הן אלו שלא מחפשות גבר במובן השמרני והקלאסי ולא מצפות לזה. כאלו שמאמינות בשוויון לכתחילה ביחסי הכוחות המשותפים עם תלות הדדית גם בתחום הנפשי והרגשי. כשיודעים שיש שוויון והערכה הדדית, זה כבר מוריד מהמתח והעומס הרגשי. 

השמחה חשובה כי היא מדבקת ומרוממת את האווירה בבית. היא משדרת תקווה ואופטימיות. כשיש שמחה הקרבה הזוגית יותר קלה וטבעית. גם העצב מדבק והוא גורם ליותר ריחוק ורושם שלילי וייאוש אצל הצד השני.

זה מתחבר לפרקי אבות כמו שאדם8 כתב על החבר שלו שהוא רגיש ומתחשב. כעס של אדם עם הפרעה נתפס כפוגע ומעליב יותר מכעס של אדם רגיל, כי המחשבה הטבעית של אנשים היא שזה נובע רק מתסכול וחוסר אונים והסיבה היא תירוץ. ההתגברות על מידת הכעס חשובה לתפקוד וגם מעידה על שליטה עצמית ורגישות.

כתבת לפני זה 'כביכול זה יותר מרגילים'. 

זה בטוח הרבה יותר מרגילים. 

כל הכבוד לך

אתה נמצא הרבה קדימה מרוב האנשים לדעתי.

על הנייר אולי זה לא נראה כי וכו'

אבל במה שקורה באמת- זה המצב.

למרות שזה בטח לא כיף גדול לפעמים. 

אם יש לך עצות מעשיות ליצירת שמחה 

מחשבות ומעשים או טריקים שעובדים

ישמח אותי מאד לשמוע

אבל זה רק בגלל שאנשים לא רגילים לחשוב מחוץ לקופסא (הפחד ממתמודדים עם עניינים נפשיים).

מצד שני, אם אנשים היו יותר פתוחים לעניין המתמודדים, ופחות מפחדים, אז הודעה שלך היתה שוות ערך להודעה כמו

"נראה לי שכדאי שתחפש מישהי עם רמה כלכלית כמו שלך" 

או 

"נראה לי שכדאי שתחפש מישהי עם השכלה כמו שלך" 

קצת הארכתי מקווה שתהיה לך הסבלנות לקרוא

לגבי המתמודדים נפשית. לדעתי זה הולך ככה : 

1. צריך לדעת את כל הנתונים הרלוונטיים לגבי ההתמודדות עצמה. 

2. צריך לבדוק אם המתמודד מנהל חיים נורמליים (חברה, עבודה, תפקוד יומי וכו'). 

3. אחרי שיש את הנתונים היבשים (סוג ההתמודדות, האם מטופל בכדורים או לא וכו'), 

וגם רואים שהאדם מסוגל לתפקד, אפשר להיפגש ולראות איך זה מתנהל. 

אפשר וכדאי מאד להתייעץ עם אנשים בעלי ניסיון, אבל עם כל הרצון הטוב, לא אנשים כמו החברה פה בפורום. יש אנשי מקצוע ואנשים שחווים את הדברים האלו ביום-יום שיכולים לייעץ באופן רציני (לי אישית יש שני חברים מתמודדים עם בעיה דומה לשלי, שנשואים וחיים באושר, ועוד מספר אנשים מתמודדים שאני מכיר אישית, שמטפחים משפחות למופת).

כמובן שברקע הכל צריך להיות תוך פנייה מלאה לקב"ה, וחשוב לשים את מבטחו בו, וללכת לאן שהוא מוביל. 

לגבי האם הפרעה נפשית היא משהו בקטנה? 

אני יכול להגיד לך שבמקרה שלי (ובמקרים של חבריי), לדעתי זה כמעט לא מורגש. אז לדעתי זה בקטנה (אני משוחד ) אבל צריך לשפוט כל מקרה לגופו, יכול להיות שמקרים אחרים הם יותר בעייתיים. ובכלל יכול להיות שגם במקרה שלי, בעיני אחרות זה לא בקטנה, כי כבר הייתי לא אחת בקשרים עם בחורות שהכירו אותי לעומק, ובכל זאת הן החליטו לחתוך בגלל העניין הזה, אז יכול להיות שהן ראו משהו שלא שמתי לב אליו.

לגבי ההשוואה עם דברים אחרים, ניקח לדוגמה את העניין של ה"מצב הכלכלי". זה משהו שלדעתי, יכול להיות הרבה יותר מורגש מאשר העניין של המצב הנפשי. למשל, אני לא כ"כ בקיא בנושא, אבל הבנתי שהמון זוגות מתגרשים בגלל עניינים כלכליים. אז כן, יכול להיות שמישהו עם דיכאון או OCD מתחתן עם בחורה נורמלית, אבל הפער כמעט לא מורגש (כמובן בגלל התמודדות מוצלחת תוך פנייה להשם). מצד שני, יכול להיות שפער כלכלי שחשבו שאפשר לגשר עליו לפני החתונה, מתגלה כמשהו מאד מעיק ובלתי פתיר (כמובן, אם לא פונים לקב"ה). 

בהצלחה רבה!

מה "תברחי"?.. ואם זה היה אחיך?

את יודעת בכלל על מה מדובר? את יודעת שהיום ב"קושי נפשי" כוללים המוני דברים. את יודעת כמה אנשים שאת מן הסתם מאד מעריכה, יש להם איזה "קושי נפשי" ולפי "עצתך" נשיהן היו נשארות אומללות כי "נשארו רווקות" ולא התחתנו עימם?..

ולגבי "נישואין זה קשה מספיק" - מי שהגישה שלה תהיה לבדוק אדם לגופו, לראות את מעלותיו - לבדוק לגופו של ענין ולא לפי "פלומבות", אז גם נישואין - כולל "רגילים" לחלוטין - יהיו לה יותר טובים ונעימים. כי יש לה יחס נכון לבני אדם.

ולכתוב "עדיף להיות רווקה לגמרי מאשר "דבר כזה" "....  תסלחי לי: איפה את חיה?!  את לא יודעת מה הבעיה שלו - ואת כותבת, "דבר כזה"... אולי יש פה בנים/ות שיש להם איזה קושי וקוראים כעת את דברייך המזעזעים ונעלבים. בצדק. תמהני מאד.

עדיף להיות אדם שמתחתן עם מישהו עם קושי, ויש לו היכולת לראות את האדם שמאחוריו ולבחון קושי לגופו - מאשר להיות מי שאומר על מלא אנשים שאינו מכיר, שעדיף להיות רווק מלהתחתן איתם. פשוט מזעזע.

"אני ממליצה לך להיות מודעת לכל הצדדים. תבררי טוב טוב. יש סיכון ויש גם סיכוי. בהצלחה"

זה נשמע אחרת

"תברחי!!! עדיף להיות רווקה"

אם תקחי מידה רעה 

ותחליפי אותה במילה 'פגועי נפש' תראי כמה זה פוגע.

פזרנית לברוח!!! ביקורתית!!! עין רעה!!!

זאתי? אל תתקרב אליה !! עדיף להשאר רווק!!!

איך ההרגשה?

התגובה שלך היא לא עצה. היא תגובה פוגענית ומכלילה. נקודה. 

בעיקר הסגנון. וגם התוכן. 

מה תעשי עם זה? זה לא עניני. 

כל ההמלצות כאן מדברות על בירור. אף אחד לא המליץ לכאן או לכאן.

דווקא מהסיבה שהזכרת שעוד לא יודעים בכלל במה מדובר 

את בעצמך קופצת למסקנות מכלילות ופוגעניות. 

שימי לב  שמבחינתך כולם זה 'פגועי נפש' ובכולם 'יש ספק'

בכולן יש 'סיכון'. מה את יודעת?  מה את מכירה? 

יש הפרעות שמסתכמות בשטיפת ידיים הרבה פעמים ויש חמורות יותר.

ארזת את כולן בארגז ויאללה תברחי. 

את יכולה לכתוב לה 

ממליצה שתוודאי אם המטפל במקרה של ספק ולו קל. 

או כדאי לקבל את כל המידע לפני. תתעקשי על זה. 

לך סיפרו לפני שבעלך קצת  קמצן? כעסן? שתלטן? וכו' 

לא. גילית את זה יום אחרי החתונה. 

יופי. אותו דבר. הוא קמצן!!! תברחי!!! רוווקה!!

חג שמח

"צ'מע  אם כל הג'ינג'ים אין לך מה להתעסק!! 

 תברח!!

 אתה יודע איזה סיכון זה לגלות אחרי החתונה 

שאין להן שום יכולת לראות מעבר? 

הרי לגבי העצה נטו - דהיינו, לבקש מידע בהיר לפני פגישה, אמרתי מפורש שגם לדעתי זו עצה סבירה - על אף שאפשר להבין אם הוא רוצה לספר דווקא כשיראה בפגישה אם יש כיוון.

ההשגות לא היו על זה, אלא על דיבורים חמורים וקשים ולא נכונים בעליל ("עדיף רווקה  מאשר "משהו כזה" "... על משהו שכל אינך יודעת הרי מה הוא. ורק על סמך מקרה קשה נקודתי שהיכרת מקרוב, שהוא אכן קיצוני ומצער).

הבעיה לא היתה עצה לה אם להיפגש או לא. אלא ה"תובנות" המכלילות שבאות כפי שניכר מחוסר ידע בסיסי (ולכן גם עצה כזו צריך לקחת בע"מ, אבל לא זה הנושא כעת), אבל יכולות לפגוע ברבים.

וזה לא "אולי אפשר להתמודד" - אלא דיבור מכליל, על מכלול של דברים, שה"התמודדות" עם חלקם, בפרט כשמטופלים, הוא לא יותר קשה מהתמודדות עם הודעות בפורום.

אני, למשל, לא ביקשתי שתתנצלי עבורם, זה עניינך לגמרי. אבל לא נכון שלא אמרת "שהם לא שווים כמוך"..  כשאומרים, "יותר טוב להישאר רווקה מאשר 'מישהו כזה' "... זה לא "שווים כמוך"..

וגם לקרוא להם "פגועי הנפש".. הרי זה דבר שלא יאומן. מי שיש לו נניח, או.סי.די, זה "פגועי נפש"?... הרי יש רבנים, מנהלי מחלקות בבתי"ח, פוליטיקאים, וכו' וכו' - שהם עם התופעה הזו - כולם "פגועי נפש"?!  מישהו שהיה לו פעם דכדוך קשה ל"ע, ולוקח כדורים כדי להבטיח שזה לא יחזור שוב, זה "פגוע נפש"?...

אז יש פה חוסר ידע שהשלכתו כשמבטאים אותו ברבים בצורה זו, היא פוגענית שלא בצדק. אם מישהו היה שואל בעצתי, הייתי אומר לו אכן, תתנצל. למה לך לשאת את העבירה בין אדם לחבירו הזו, שהגעת אליה בטעות ומתוך כוונה טובה לעזור למישהו..

ומתוך הדברים הללו, אפשר גם להבין את הטעות הגדולה בסוף הדברים: "איך אתם מציעים..לקחת כזה סיכון לשארית חייה על סמך האידיאלים שלכם"...  הרי על כל הצעת שידוך אפשר להגיד את זה. הכל "סיכון". אולי הוא לא בעל מידות טובות, אולי אם ימצא איזה חולשה בצד השני, יגיד על כך מילים קשות, וכו' וכו'..

אז מה עושים באופן שקול? מבררים.  גם במקרה כזה, מבררים. ואם - כנ"ל - מדובר במשהו שאין לו השלכה משמעותית לנישואין, קל וחומר מטופל כראוי, ולאידך - מדובר באדם בעל מעלות, ואולי בעל רגישות-יתר כי מכיר מעצמו את הצורך בכך -

אז איך את יכולה לקחת על עצמך - על סמך האידיאלים של לא להתעסק עם אף אחד שיש לו איזה משהו תחת המטריה הכוללת הזו - שמישהי תפסיד בעל מעולה וצדיק?....

בתור אחד שחברו הקרוב 'מתמודד נפשית' אני רק רוצה לאחל לכל אחת פה בן זוג לחיים כמו חבר שלי.

נכון, הוא מתמודד נפשית. אבל להגיד שזה משפיע על כל אורחות חייו? לא.

 יודעים מה? דווקא כן. זה משפיע. הוא הפך להיות אדם הרבה יותר רגיש ומתחשב, שם לב לפרטים הכי קטנים, שבזוגיות זה מה שעושה את ההבדל.

שלמרות מה שהוא עבר הוא רוצה להיות בזוגיות קרובה ואוהבת, ויודע כמה הוא יכול להעניק לאישה שתהיה לו.

אבל הוא מפחד, כי הוא לא רוצה לפגוע באף אחת ולא חושב שחלילה מישהי תרצה אדם מדהים כמוהו למרות אי אלו התמודדויות בחיים. 

לכל אחד יש התמודדויות. ומי שמצליח להתמודד הוא הראוי להערכה ולקירבה, לא לריחוק. לא בחיים ובטח לא בזוגיות.

נכון, יש רמות כמו בכל דבר. לכן צריך לבדוק את הבן אדם ולראות אם מתאים.

לא לכל אחת זה יתאים אבל זה כמו כל דבר בבחינה של תהליך הזוגיות בחיים. יש דברים שיכולים להתאים לאחת ולאחרת לא.  

לכן, אני מציע שתבדקי. יכול להיות שזו התמודדות חולפת שקרתה בעקבות איזה משבר וזה יחלוף. בוודאי אם הבחור מטופל. ואם את רוצה להיות בטוחה אז תפגשי איתו ובהמשך אם יראה לך תדברי עם המטפל שלו.

אני שמח לראות שיש פה תגובות שמבינות ולא דוחות על הסף רק בגלל שהם קראו 'התמודדות נפשית'. אני יכול להעיד שזה מאוד מחזק אנשים כאלה, שלא ישר דוחים אותם בגלל פרט אחד, אלא מבקשים להתבונן על האדם בתור מכלול של אישיות.

ואל הציבור בכלל, אותו ציבור שאצלו הס מלהזכיר 'מחלות נפש' בתור ציבור ש'חי' אידיאלים, הגיע הזמן שיאמץ אל ליבו באמת את מה שהוא מטיף אליו, ולא לבוא מהמקום המתנשא של אני העוזר- אתה הנזקק. אני חי את חיי וטוב לי איתם במגדל השן הלבן ולא חלילה ארד אל העם ואתערבב איתם (הכוונה היא להתערבב כדי לעזור זה בסדר- אבל לא להתחתן איתם או להיות בחברתם באמת ובתמים). 

 כמו שיש חולי סרטן וחולי לב כך יש גם חולים בנפש. שמחמת הסטיגמות מהעבר הם תמיד היו מוקצים מחמת מיאוס ולמעשה אין הבדל בניהם לבין אותם שחולים בגופם. לא הם ולא הם ביקשו זאת, הם מתמודדים עם זה ואנחנו צריכים לעזור להם ולתת להם יד בתור שווים ולא לדחות אותם. לבקש את קירבתם.

ואולי, לכו תדעו, אילו אנשים וחברים ובני ובנות זוג מדהימים יצאו לכם. מדהימים וטובים שדווקא 'רגילים' לא יכולים לספק.

שיהיה בהצלחה!

כל הכבוד.

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%99%D7%90_%D7%99%D7%96

אולי לא להכנס יותר לשרשור. חבל על המצברוח.

אין לי אנטי למתמודדים. 

וכוונתי היתה להגן על הצד הבריא.

ולא ח"ו לפגוע כהוא זה במתמודדים.

כתבתי נחרץ כדי שהמסר יעבור.

אבל נראה לי שכתבתי מאוזן.

תקרא שוב.

רק רציתי לוודא שבחורה צעירה מודעת לכל הצדדים.

היא צריכה להיות מודעת להכל.

ושתהיה לה הרגשה שיש לה זכויות והיא לא מחויבת לציית לכללים של אי נעימות.

חוסר ידע זה דבר קריטי.

ורציתי למנוע ניצול שלה במקרה והם לא תמימים.

וזה קורה לפעמים. 

באותה מידה שלא.

או אפילו תמימות שלו "אתגבר יהיה בסדר נסתדר"

פשוט לגשת לעניין עם כל הצדדים והתרחישים.

רק להיות מודע לזה. שזה קיים. 

זאת התנהלות אחראית. 

לא דחייתית.

לדעתי אדם כעסן או נרקומן לשעבר נמצאים באותו מסלול בדיוק 

רק בלי תווית שלילית.

ובערך כל אדם שלישי ברחוב קיבל טיפול כזה או אחר 

במשפחתי, במשפחתך, אצל כולנו

ואף אחד לא ידע מזה. אז הכל בסדר.

תקרא את בלו ריי ותראה מה זה התמודדות. 

זה ששופכים פה דם נקי זה משהו אחר.

הבחורה לא צריכה להיות "ילדה טובה" שמחפשת חתן. עדיף שתחפש בן זוג לחיים שראוי להתחתן איתו.

אני לא מבין את המציעים שהודיעו מראש שיש הפרעה אבל בלי לומר מהי אפילו בראשי תיבות. אם הם מצפים מהבחור שיספר מה יש לו, אז שיהיה הוא זה שמספר הכל מההתחלה. אני במקומו לא הייתי מוכן שיציגו אותי כך.

אני חושב שאדם שמתמודד עם הפרעה נפשית צריך להיות הגון ולדברר את עצמו בעצמו. אם הוא צריך מתווכים כדי להציג את האישיות שלו אז לא בטוח שהוא בשל לנישואים.

צריך להיות מודע גם לזה:

אני מכיר משפחה שמסתובבות אצלה כל מיני הפרעות 

והדור השלישי נמצא בפנימיה מגיל צעיר. בלגן.

עכשיו יותר ברור למה צריך לדעת הכל? והערכת סיכונים?

לא מטיהור על רקע נפשי. מאחריות על עצמך ותולדותיך.

יתכן שהבנאדם היה מעדיף לא להתחתן מאשר להיות מסובך עד מעל לראש בכל הברדק.

כשצעירים לא מודעים לדברים כאלה.

אפילו בתמימות.

לא יודעת במה מדובר אבל אם כל פוליטיקלי קורקט זה לא משחק. 

אם יש שם הפרעה אז בחורה תצטרך תמיכה של משפחה מורחבת ויכול להיות שלא תעמוד בזה ותתגרש גם ככה.

לא מגיעים לאשפוזים וכדורים פסיכיאטריים ביום אחד. אלא שבן אדם רגיל בלי ניסיון לא יכול לזהות נורות אדומות בזמן. במיוחד כשמסתובבים בין לימודים עבודה וילדים ואף פעם לא נפגשו עם זה.

בהתחלה הם יגידו קצת שטויות, אחר כך אולי יגיבו קצת מוזר ואז פתאום בן אדם מחליט שמולו שד שאכל את נשמתו וקופץ עליו עם מכות. אני מתארת מקרה שהכרתי . וזה לוקח כמה שנים. ואף אחד לא זיהה מה קורה עד שזה התפרץ במה שתיארתי. היום אותו בן אדם נשוי, עובד עם תואר שני אבל הוא ואשתו לא עצמאיים לגמרי. הם צריכים שמשפחה מורחבת תשגיח מקרוב ותהיה שם תמיד. וכשהם יחליטו להביא ילדים - הם שניהם עם בעיות - הם יצטרכו עזרה והתגייסות של כולם. 

את לא ראית והם עצמם לא זוכרים איך הם מתנהגים ומה הם אומרים בזמן ההתפרצות. הם בעצם לא הם בזמן הזה. ויש כאלה שמחליטים על דעת עצמם לא לקחת כדור ואז מגיעים אליהם מחשבות אבל בהתחלה הם יודעים להסתיר אותן מחשבות. וכולם בטוחים שבן אדם מטופל כשהוא בעצם לא ומתדרדר במהירות.

אגב זה גם עובר בתורשה בסבירות של 25% - ככה אמר פסיכיאטר מטפל. 

יש לי מכרות שהיו מאושפזות והכל נמחק מזכרונן. אז בן אדם חולה נפש בעצם בעצמו לא יודע ולא זוכר איך הוא מתנהג בזמן התפרצות המחלה. ולא יכול לספר כי הוא לא זוכר.

ממקרה חמור שמכירים - למה שלא מכירים ולא יודעים.

התיאור שלך, גם פה וגם בהודעה הבאה (שכתבת על "משוגעים"..), רק מראה  עד כמה יש בכך חוסר התמצאות בקשת הרחבה מאד של מה שמוגדר היום בתחום ה"נפשי" - שחלקו אינו נפשי באמת כלל.

את מתארת תופעה ששייכת לענין מסוים ("אדם שמחליט שמולו שד שאוכל את נשמתו"...) דבר שיש לו הגדרה ידועה. אינו מתקרב כלל לעוד המון דברים שיוגדרו כאִילו בתחום שפותחת השרשור הכלילה. יש דברים שיוגדרו בתחום של "משהו נפשי" שאינם כלל על הפאזה הזאת.

על דרך משל, אמרו חכמים: "אין מדמין בטריפות מזה לזה". קל וחומר לא מדמים בין מה שאינו "טריפה" כלל.

גם מה שכתבת, "לא מגיעים לאישפוזים וכדורים פסיכיאטרים ביום אחד".. מראה כמה ההודעה אינה קשורה למכלול של הנושא. ואולי על חוסר ידיעה. "אישפוזים" וכדורים, אלו שני דברים שונים לגמרי. יש, למשל, תופעות שיוכלו לקבל עליהם כדורים, ישפר את איכות החיים - ולעולם לא "יאשפזו" עליהם.

וגם לא נכון "לא מגיעים.. ביום אחד". כדורים פסיכיאטרים בימינו, זה לא דבר מאד נדיר. לא צריך שום משהו "קיצוני" כדי להגיע אליהם. יש תופעות שמאבחנים, וכמו שנותנים כדורים לתופעות פיזיות, נותנים גם להם. שיפור מהיר. כמו שגם לתת לילד ריטלין כיום - על דרך המשל - זה לא בגלל שהוא "משוגע", אלא כי מאבחנים קושי ריכוז, ומחליטים לתת לטובת שיפור איכות חייו ולימודו.

יש תחומים שהטיפול בהם בכלל קוגנטיבי - והכדורים זה מעין "צ'ופר" כדי לעזור בתקופת ביניים.

אז מה שהצעת שלא להסכים לצאת עד שתקבל מידע ברור - זה דבר הגיוני, אם כי ניתן לחלוק גם על זה. שהרי כתבת מתוך אסוציאציה מסויימת, קשה, אבל אולי שם זה משהו כלל לא בפאזה כזו, והבחור - ככל אדם - אינו מעונין בפירוט טרם יראוהו וטרם יראה אם הוא בכלל מעונין?..

אבל לכתוב בצורה כ"כ כוללנית - עד כדי להגיע בהודעה הבאה, ש"מישהו עם התמודדות נפשית גם אם זו לא מחלה לא יוכל לקחת אחריות.. יהיה לך ילד גדול ומעצבן".. זה ממש שקר-בהכללתו. עוול חמור כלפי קוראים פה. בעיני, על אף שהתכוונת באמת לעזור - זה מעשה נבלה.

צריך ליצור הבחנה, ליידע שיכולים להיות מקרים קשים - ולדעת שיכולים להיות תחת פלומבה זו, גם דברים שאינם כך כלל וכלל - וגם דברים שהקושי מעצים את האדם. וה"אחריות" שלו גדולה מזו של אדם "רגיל"..

כעת, נא שימי לב והפנימי - וגם הקוראים היקרים, בין ה"חוששים" לעצמם כתוצאה מהדברים הקשים שנכתבו כאן - ובין הבטוחים שהם "מהעבר השני"...

כה אמר פרופ' יוסף זהר, ראש מחלקה פסיכיאטרית בתל השומר, מהמומחים הגדולים ביותר בעולם לטיפול באו.סי.די מבחינה פסיכיאטרית (כנראה מס' 1 בארץ בכך) - בראיון שניתן למצוא ברשת (על אף שהאמת, אני לא כ"כ מסכים עם הנתונים.. אבל למי שמחפש "איש מקצוע"..):

שליש מהאוכלוסיה, יסבלו במהלך חייהם מבעיות פסיכיאטריות, מחצית מהם יגשו לטיפול, מחצית  מהמחצית יקבלו טיפול נכון....

כלומר: כרבע מהאולוסיה, לא כדאי בכלל "להתעסק איתם" לפי הכיוון שהוצע פה.. ול"מחמירים", לא כדאי להתעסק עם שליש (כי הרי הם מקבלים כדורים. למזלם...).

עוד ציטוט מאחד מגדולי המומחים בארץ בתחום דומה, ששמעתי פעם, לגבי המתגייסים. אמר: האמת, שיש כאלה שהצבא לא מקבל באופן ראשוני מטעמים "נפשיים" - ובעצם אותם היה צריך לקבל. למה? כי הם מאובחנים ומטופלים ומצבם סביר. אבל רוב אלו שבאותו מצב, כלל לא מאובחנים, ממילא גם לא מטופלים, ממילא גם קשה להם יותר....

הקיצור: כמובן שכל אדם לא צריך להתחיל לחשוד בעצמו.. ויש לאדם יכולת בחירה גדולה, כולל בתחומים נפשיים מסויימים.

אבל אם אדם מבחין בבעיה שצריכה איבחון, ומטפל היטב - אשריו. ובחלק גדול מהדברים, יוכל לתפקד מצוין בחייו - ועם ערך מוסף על מאמציו ובחירתו הטובה.

כל דבר לגופו.

כאשר אני יודע שיש גם כאן חבר'ה שנפגעים מכך, ללא כל סיבה אמיתית.

אבל באמת תודה לך. הרבה זמן אני מנסה להראות לחבר שלי שיש אנשים אחרים שלא פוסלים ישר ודוחים ללא סיבה. סוף סוף אוכל להראות לו אנשים ממקור דתי שלא יחשוב שאני המצאתי אותם, שיספרו את האמת כמו שהיא.

כתבתי כדי לאזן.

ההיפך, הרי את רואה בעינייך שאנשים סביבך נורמליים עפ"י רוב, ויש להם יכולת בחירה חופשית, ויכולת עבודה על המידות. ובהרבה דברים, הבחירה הטובה משפיעה לא רק על ה"רוחניות" אלא ממש על שינויים כתוצאה מזה (אם כי כשצריך לטפל באמת, אז בהחלט טוב להיעזר בכך בד"כ).

אז סימן שצריך להיזהר מהכללות תחת "פלומבה" כוללנית.

אחד מהם עם גם אחרי התקף פסיכוטי.
אחד נורמלי ולא הייתי חושב או עליו שום דבר, השני עוד מתמודד והוא פשוט אדם מורכב. לא הייתי יוצא איתו כיום אם הייתי בת, אבל לא כי הוא 'משוגע', אלא כי הוא עמוס וזה מפחיד אותי.

ויש עוד המון הרבה יותר 'קלים'.

ושכחתי לציין: שניהם זוכרים את האשפוז. דווקא זה שלא הייתי מנחש עליו לא זוכר חלקים מתקופת ההתקפים.

גם אם היום הוא לא ברמה שמצריכה כדורים אז יכול להיות שעוד חצי שנה הוא כן יצטרך.

אם בעיה לא מטופלת אז היא רק תחמיר. ואם זאת מחלה אז צריך פסיכיאטר ולא פסיכולוג או מטפל או מאמן

יש גם בעיה להתגרש עם משוגעים כי גת צריך לתת מתוך שפיות כדי שיהיה תקף.

אגב חלק ניכר מהורים מחדשות שפגעו בילדיהם היו עם בעיות נפשיות. 

וכמובן מישהו עם התמודדות נפשית גם אם זאת לא מחלה לא יוכל לקחת אחריות ואת תצטרכי לקחת אחריות על הכל.

במקום בעל יהיה לך ילד גדול ומעצבן.

?

הוא אולי נראה לך סוג של מפלצת או משהו, אבל הוא אדם עם רגשות ועם כבוד. אין סיבה להיחשף כבר בפגישה הראשונה ברמה כזאת.

בפגישה הראשונה בודקים התאמה. אולי הבחורה תחליט לאחר היכרות שהאדם הוא מקסים וזה שווה את המחלה? ואולךי באמת המחלה לא כזאת משמעותית?

ואם הדייט הוא עם צליאק, סוכרת, מחלה כרונית כלשהי? 

ואם הוא כעסן כרוני? 

מובן שלכל דבר יש השלכות.

אבל לפסול מראש מבלי לשמוע- למה?

מי אמר לך ש"יש להם שרשים"?...

הרבה פעמים, ה"שרשים" של זה הם נוירולוגים/פיזיים לגמרי.

זה לא מוגדר כלל כבעיה נפשית, אלא נוירולוגית.

ב. בכללי, היום יש דברים שהתיחום בהם אינו לגמרי ברור. וזה יותר ענין של "נוחות" (שלפעמים גם יכולה לגרום עוול..), לאחוז בטרימינולוגיה מסויימת.

כמו שעניתי לך יותר למעלה - לדעתי אתה לא רוצה לחשוב מחוץ לקופסא. 

"המחלות הנפשיות הן קשות גם אם אין התקפים מבהילים" -

אני אדבר על עצמי , אני מאובחן כבעל OCD, אבל המחלה ב"ה לא באה כמעט לידי ביטוי (כאמור בגלל טיפול נכון תוך פנייה לבורא עולם), לפחות אני לא שם לב לכך. 

אני רוצה לתת לך דוגמה קלאסית ל OCD שנפוצה אצל דתיים (זה לא המקרה שלי )

 אשמח אם אתה תגיב ותגיד לי איפה  אתה מוצא את זה "קשה" (כמו שכתבת). 

OCD זה ראשי של תיבות של "הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית".  

אצל אדם דתי, האובססיה יכולה לבוא כמחשבה טורדנית, למשל שהוא שכח אולי לומר מילה או אפילו אות אחת קטנה בתפילה/ברכה, זה מוביל לחרדה, ולכן בגלל זה מבוצעת הקומפולסיה - "הטקס". הטקס יכול לבוא לידי ביטוי בכך שהאדם יחזור על הברכה/תפילה באופן אובססיבי (זה יכול להגיע לעשרות רבות של פעמים עד אשר תוסר החרדה), וזה יכול להגיע למצב שתיטרף דעתו ר"ל. ברמה הטכנית הכימיה של המוח יוצאת מאיזון, ולכן צריך כדורים שיחזירו אותה לשם (וכמובן תפילה )

לפני פרק זמן היה לי קשר די אינטנסיבי עם בחורה מקסימה שהיתה לה בעיה פיזיולוגית שדרשה ממנה לקבל זריקות כל פרק זמן קצרים מאד יחסית. 

האם זה בהכרח פחות התמודדות ממצב כמו שלי - של טיפול בכדורים? 

אולי כן ואולי לא. זה תלוי בעיני המתבונן. 

העניין הוא שאני באמת חושב שההסתכלות שלך על העניין הנפשי נובעת מחוסר הכרות של מתמודדים. 

אני מבין אותך לגמרי, קשה להוציא אדם לחשוב מחוץ למה שהרגילו אותו לחשוב. 

אני עד לפני כמה שנים העדפתי לא להיפגש עם חוזרות בתשובה בגלל "דעות קדומות" שהיו לי בנושא, 

אבל הכרתי, וחשבתי מחוץ לקופסא שבה הרגילו אותי לחשוב, וראיתי שזה באמת בסדר גמור. 

עדיף לא לכנות אחרים "מתייפיפים"...

אתה מדבר פשוט בלי לדעת. וכשמדברים על אחרים בלי להבין בנושא עליו מדברים, אז זה גרוע בהרבה מ"התייפיפות", יש בכך אפילו צד מכוער. על אף שבוודאי כוונתך היתה לטובה.

"המחלות הנפשיות הן קשות גם אם אין התקפים מבהילים"....  מי דיבר על "מחלות נפשיות"? ה"אבחנות" הכוללניות הללו, טובות ללפני מאה שנה אולי. היום, כשאומרים "משהו נפשי", זה לא צריך להיות מחלה. זה יכול להיות תופעה, וגם פעמים רבות בכלל לא משהו "נפשי", אלא איזה ענין צדדי ב"צנרת"...

ואם כי אכן הדברים שלי נכתבים גם מתוך תחושה של ערבות כלפי כאלו שקוראים ועלולים להיפגע - אבל קודם כל כי זו אמת פשוטה.

וכבר כתבתי לעיל, שלדעתו של אחד המומחים, חלק גדול מאלו שאכן יש להם "משהו נפשי", בכלל לא מאובחנים, ומתוך המאובחנים חצי לא מקבלים טיפול נכון.

כך שיש סיכוי שמי שאתה היית ממליץ, כלשונך, ליָקר לך מכל, זה לא על ההוא שמטופל ונמצא במצב מעולה, אלא על ההוא שלא מאובחן, לא מטופל, והיית אומר: טוב, אין אדם מושלם אבל בכללי הוא טוב...

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.