כאן הוא ממש מלך מממש מדיניות משל עצמו אין הוא מוגבל לחוקי יסוד של מדינה שהרי הוא משנה אותם לפי רצונו.  שלא כמו היום שלחוק יסוד צריך רוב גדול מאוד של הכנסת כאן הוא חופשי להנהיג את המדינה כפי רצונו.

וזה חשוב כי המלך הוא איש חזון, אין זו פוליטיקה שצריך לשמור על הכסא. איש חזון מבין הרבה יותר מהעם לאן הוא רוצה לקחת אותם. לעומת ראש הממשלה שכל הזמן מתנהל בין קואלציה אופוזיציה הסכמים וכדו' ומנסה כפי האפשרות שיש לו לעשות מה שהוא יכל מעשית כאן המלך יכל לעשות כרצונו ולמרות זאת החוקי יסוד שלו מתואמים לרצון העם על ידי נציגי העם בכנסת ובממשלה. כך שאף אם יש לו רעיון "מבריק" אך העם לא מסוגל בכלל לעכל זאת. אז יצטרך להסביר את עצמו בכדי שהכנסת והממשלה תוכל לדעת כיצד לבצע כך שהביצוע יהא לפי יכולת העם להכיל את השינויים. ועדין זה משאיר מקום ללא עריצות כי הרי כל שנה צריך לעבור מעין המלכה מחדש. יש לו שנה אחת חופשית. אבל גם יהיה קשה להוריד אותו ממלכותו אם הוא כן מתאים כי צריך רוב וגם לאחר מכן העם צריך להחליט במשעל.

וכיון שהבצוע לא בידי המלך אלא בידי הממשלה. הרי שתפקידו להיות איש חזון של הכנסת. ולא כמו שקורה היום שכל אחד מזיז לצד אחר במדינה במקום לעשות מה שבאמת צריך לעשות

מלוכה זה שלטון יחיד שהדרך להפיל אותה עוברת רק דרך הפיכה בעם. מלוכה זה שלטון שאורך הראייה והמחשבה שלו הוא הרבה הרבה יותר קדימה מכל ממשלה או כנסת שתהיה, קצרת ימים יותר או פחות.
מלך לא "נבחר" כל פעם מחדש על ידי העם - מקסימום בפעם הראשונה בוחרים מי יהיה המלך אבל מאז הוא המלך וזה עובר בשושלת מאב לבן בלי יכולת של אחרים להתנגד לזה - אלא אם יבצעו מהפיכה כמו שהיו לא מעט במהלך ההיסטוריה.

בחירות דמוקרטיות מעקרות את כל משמעות המילה "מלוכה".

גם בבריטניה של היום המלך/מלכה הם לא באמת מלך/מלכה - אלא קישוט נוצץ וראוותני וזהו. אין להם את סמכויות המלך שהיו בעבר.

 

אין כאן בחירה מחדש של המלך, כי אין כאן כמה מועמדים. יש רק אפשרות שאם יש רוב מוחלט ניתן יהיה להעבירו למשעל עם שגם אז השאלה היא אם להוריד אותו מכסאו וגם אז יצטרכו רוב מוחלט. וזה משהו שקשה מאוד לשנות. וממילא תהיה אפשרות לעשות הפיכה וכו' רק לא בדרך הריגה ומלחמה. כי ההצבעה היא לא האם נבחר בו מלך שוב אלא האם נוריד אותו מהמלכות.

גם על פי התורה מה שבן יורש מאביו את המלכות אינו בכל מצב אלא רק אם ראוי לירושה. (ראה רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ד, הלכה כ. ) רק אצל הגויים הכל עניין של שליטה ביהדות מטרת המלך היא להיות מכובד במטרה שיוכל להדריך את העם לטובתו ולא בשביל לקבל כבוד כך שאם בנו לא ראוי אין ממשיך תחתיו.

ושיטה זאת שומרת הן על כך שאין לנו עריצות וגם שלא מצריכה הפיכה של העם. וגם שומרת על כוחו כמלך כל עוד הוא ראוי והעם חש שעומד להם איש משכמו ומעלה הרי שלא ירד ממעלתו בקלות. וכך יוכל להנהיג את העם על פי חזונו כמלך. שהרי העם על פי רוב לא מבין בהנהגת עם. הם יותר עסוקים בדברים קטנים ולא רואים רחוק אלא נתלים באנשים שהם סומכים יותר עליהם שהם רואים נכון את המציאות.

ומלך זה ל-א אדם שעומד לבחירה על ידי העם כל כמה שנים מחדש. לזה קוראים ראש ממשלה.

לא משנה כמה תנסה ללהטט, זה פשוט לא מלך. כמו שמלכת אנגליה היא לא באמת מלכה אלא סמל שנשאר מימים עברו שבהם מלך/מלכה היו באמת כאלו...
 

ולמה איך שהצגתי אותו, הוא אינו יכל לבצע את אותה מטרה. נכו,ן אתה לא רגיל לכך שיהיו מלכים כאלו. אך טוב, תמיד ישנם "חידושים" בעולם. השאלה היא: אם הוא יכל לבצע את העבודה הנאמנה של המלך באותו אופן או אפילו יותר טוב, אם כן הרי הוא מלך. אם למלך רגיל ישנם יתרונות שלו אין, תגיד מהם ומדוע?

בנושא של חוקי היסוד, יש עבודה רק לעיתים רחוקות.

לא אמורים להיות כל כך הרבה חוקי יסוד.

[איני יודע האם חוקי יסוד מתאימים להחקק על ידי אדם אחד, אני מניח שהמבנה שהמדיניות הפרקטית נקבעת בפורום מצומצם יחסית, והחקיקה בפורום רחב יותר, הגיוני].

בנושא של המדיניות הפרקטית, נראה לי שעלולה להיות בעיה בהפרדה של היישום הפרקטי מקביעת המדיניות. לפעמים, המדיניות הכללית קשורה בפרטים הקטנים. 

כשהמלך הוא שקובע האם תהיה מדיניות של קיצוצים תקציביים, אבל לא צריך לעמוד מול השאלה איפה בדיוק הם יהיו, ומה ההשלכות שלהם, עשויות להתקבל החלטות שגויות.

כנ"ל בתחומים אחרים.

בדרך כלל החוקי יסוד מתנהלים על ידי רוב מוחלט יותר מפני שההשפעה שלו גדולה הרבה יותר.

מצד שני לשנות את החוקים האלה מאוד קשה גם אם מתברר שהם רעים בשביל העם. (יש בג"ץ רוב פוליטי שמצריך משחקים פולטיים להסכמה וכ')

לעומת זאת מלך הוא אדם שבחרו בו משום שסומכים עליו כאדם, לא כמו היו שבוחרים במפלגה ואל באנשים.

ועל סומכים על הראיה שלו לטווח ארוך וגם הוא יכל לשנות את החוקים אם יתברר שהוא טועה בכך.

נכון, פעמים שצריך להסתכל בהשלכות של המדיניות. אבל זה התפקיד של ראש הממשלה, להוות גשר ממצע בין הממשלה למלך. כדי שלא יהיו החלטות שגויות.

המלך דרך אגב לא סגרו לו את הפה הוא יכל לתת דוגמא אם כל הפרטים הקטנים אך בתור הצעה בלבד שהרי מי שיבצע זאת הממשלה לא הוא. כך שהממשלה תקבל את ההצעה ותבצע אותו לפי ראות עיניה. אך על ידי שגם המלך יוכל להציע לפחות בגדר הצעה את הדרך הפרטית לעשייה זה יאפשר לו לתת מדיניות עם הסתכלות רחבה הכוללת גם את הפרטים הקטנים על אף שאינם מחוייבים לילך לפי זה דוקא.

שלמה המלך, כשהתחתן עם בת פרעה השתכר ונרדם ובגלל זה מפתחות המקדש שהיו אצלו לא פתח ולא יכלו להקריב את קרבן התמיד וחז"ל אמרו שבגלל זה התפתחה מלכות רומי.

בן שלמה לא היה ראוי כל כך למלוכה עד שזה גרם למחלוקת.

לא תמיד המלך חש את כל ישראל.

אך כשיש גם נציגות לעם הרי כל הבעיות שיכולים להיות מצד שיש רק מלך, נעלמות.

ובכלל צריך ליצור דרך שיבא מלך המשיח.

גם לפי הקבלה המלכות לעתיד לבא יהא לה אור עצמי וכמו למלך ז"א שיש לו אור משלו.

וכמו שהלבנה שנמשלת למלכות הרי תאיר כמו השמש.

זה לא סתם, שיש דמוקרטיה. כי יש חיסרון בשיטת הדמוקרטיה, שאין מלך מורם מעם שמוביל את העם קדימה.

ויש חיסרון בשיטת המלך, שלא תמיד העם מוכן לקבל את הנהגת המלך כי לפעמים היא יותר מדי גבוהה יותר מדי דורשת וכמו בן שלמה שדרש הרבה זהב כמו אביו אך העם חש שזה כבר יותר מדי. ולפעמים הדרך לביצוע חזון המלך לא תמיד יודע המלך את רצון העם.

לכן צריך נציגים של העם כדי שלרצונם יהא בטוי גם כן בהנהגה.

זה רעיון טוב כי הוא יפתור את האנרכיה במדינה ואפשר לבחור לתפקיד אנשים נערצים ממשפחות טובות כמו ריבלין. יש את הבעיה עם האצולה שהמלך ימנה. כתוב מפורש הוא שזה תהליך טבעי

ז וַיֹּאמֶר השם, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ:  כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.  ח כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי, וַיַּעַבְדוּ אלוקים אֲחֵרִים--כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים, גַּם-לָךְ.  י וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי השם, אֶל-הָעָם, הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ...  אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  יב וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.  יג וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.  יד וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.  טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו.  טז וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם--יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ.  יז צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים.  יח וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא. שמואל א' פרק ח'

עתה, משפחתי מצד אבי היא בת 1100 שנה (מ-930), ואני מבוסס מאד. אבל אם מישהו עולה לגדולה וסתם לא ידוע, ראש רשות מקומית מושחת, או טייקון שקנה את התואר במיליארד ₪?

זה ייצור מעמד מלאכותי של אצילים ועוד שסע במדינה, שלא צריך אותו. מצד שני השבר של בית שני לא היה בגלל אצילים (כמעט ולא היו) אלא שסע עניים עשירים.

כך שעל ידי זה, יהיו לו רשת יועצים שעל ידם יוכל להחליט כיצד להציע.

זה דומה קצת למה שבנט רוצה מזכיר צבאי לכל חבר קבינט.

בכלל כבר היום יש מסים שלוקחים מהעם בשביל השכר הגדול שיקבלו בכנסת.

האמת היא שאם הדמוקרטיה תהיה בשיטת דמוקרטיה ישירה בשיטת יתרו.

כלומר שעל כל עשר אזרחים יבחר מהם נציג שיהא שר עשרות ומכל שרי עשרות יבחר מכל קבוצה של עשר נציג שהוא שר מאות וכן הלאה עד שיש לנו חברי כנסת. אז זו דמוקרטיה שמעודדת אחריות אישית. וכבר יש אחראים והמלך לא צריך למנות. אלא העם ממנה מתוך עצמו. (ולפי דמוקרטיה זו אין קואליציה ואופוזציה רק ראש ממשלה וממשלה וכנסת)

הרעיון בדברים י"ז :14  שהעם רוצה מלך " וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי...." השם לא אמר שחייב להיות מלך, זה רצון אנשים. או דברים ל"ג:5 "ויהי בישורון מלך" הפירוש המקובל הוא שהמשורר בקטע זה הוא משה רבנו, ואם-כן - המלך הוא ה', ומשה משבח את בני-ישראל על-כך שהתאחדו וקיבלו עליהם את עול מלכות ה' (כפירוש 1 בדברי רמב"ן).

חז"ל אמרו שהזקנים שאלו כהוגן במלך והעם שאל שלא כהוגן.

ועל זה שמואל מתרעם. אך מצד שני זו מצוה שכשנצטוו ישראל נצטוו למנות עליהם מלך.

ומכל מקום,כיום בכל זאת יש מלכות בלי מלך אמנם אבל אין שופטים ונביאים כבזמן שמואל שהיית יכל ללכת ישירות לפי הנביא ולכן צריכים מלוכה כל שהיא שלא תהיה אנרדלומסיה.

וראה ברמב"ם שאומר את התנאים להיות מלך המשיח אומר ואם יעמד מלך על ישראל עוסק וכו'

ואם לא נהרג הרי הוא ככל המלכים וכו' תראה שם משמע שיש מקום שיהיו לנו מלכים בתקוה שאחד מהם יהיה משיח צדקינו

איזו רמה גבוהה אתה. אם כולם היו כמוך... לא קראתי לימוד כזה כמה שנים! 

באותה המידה.

מלך על פי תורה יכול להרוג אותך כי לא עשית מה שהיה בא לו שאותו הרגע. בלי שום קשר למדיניות כוללת והתייעצויות. ביקש ממך כוס תה. אמרת לא. מוות. 

הרמב"ם:

כל המורד במלך, יש למלך רשות להורגו.  אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך, או שלא ייצא מביתו ויצא--חייב מיתה; ואם רצה להורגו--יהרוג, שנאמר "כל איש אשר ימרה את פיך"

כך זה מלך על פי היהדות.

כך היה נהוג גם אצל הגויים (כולנו מכירים את הקריזות של אחשוורוש..) החל מתקופת התנך ועד לפני כמאה שנים! 

מלכות זאת הממלכה. ומלך הוא השולט על הממלכה.

ולכן מרידה במלכות המלך מתפרשת מרידה במלך כשהמלך בידו השליטה הפרקטית של המלכות.

ואז מה שמלך הורג הוא כי מרידה במלך היא מרידה בעם כולו בממלכה כולה במיוצגת על ידי המלך.

אך לפי הדגם שהצגתי של דמוקרטיה מלוכנית. שישנם שתי גופים נפרדים מלכות ומלך. ושיתוף פעולה.

אם המלך באמת יגזור גזירה והממשלה תבצע לפי רצון המלך כל מי שימרוד במלכות כלומר במדיניות המלך. זאת אומרת שלא יבצע את פקודת הממשלה יהיה חייב מיתה.

כלומר אם המלך אמר לעשות דבר מסויים והממשלה אישרה זאת! אז כל מי שיעבור על פקודת הממשלה יהיה חייב מיתה על פי תורה.

כמובן שאפשר שמיתה תתאפשר רק אם הוא בהסכמת הממשלה והמלך כאחת ואין כאן מחלוקת!

מה שאין כן היום שאף שיש ממשלה אין מלך כלומר אין איש חזון שמנהיג את המדינה אלא הכל משחקים פוליטיים לא שייך שיהרגו וכדו' אף שאצל הגויים לא נראה לי שזה מפריע להם אם יש להם מלך או לא! להרוג תמיד הם יכולים(מבחינתם איני יודע אם יכולים מבחינה הלכתית) כל עוד יש להם ממשלה.

ואף המדינה שלנו פסלה את עונש המוות כאפשרות של עונש.

אך כבר אמרנו שאני מציע דגם שבו למלך אין שליטה על שיטת הבחירה שלו ושל הכנסת אלא אם כן ישנו "רוב מוחלט של הכנסת שהם נציגי העם" שזה אפשרי אף היום לחוקק חוקי יסוד כאלה. ובאמת אם יצא שהוא "משוגע" שזה בלתי אפשרי שעם ישראל ברובו יבחר במשהו משוגע הרי שהכנסת בבחירות חשאיות תצביע נגדו!

ואפשר לשלול ממנו באותו זמן את מלכותו עד שהעם יצביע אחרת!

כל הדמוקרטיה תהיה בעיקר לגבי הכנסת שאינה מייצגת כראוי את העם. אך לא לגבי המלך!

לאחר שהעם בחר במלך הרי שהוא "סומך עליו" אם הוא אינו "סומך עליו" הוא לא להביחר.

הבחירות פעם בשנה באו להבטיח שאין כאן רודנות. אין כאן מלך שהוא לא מתאים!

והדמוקרטיה באה להבטיח שגם אם יש למלך חזון "מדהים" שתהיה פרופורציה. שלא יבצעו חזון שהעם לא מסוגל לעמוד בו ונציגי העם יהיו אחראים על כך!

כתוב שמלכותה דארעא כעין מלכותה דרקיעא.

המלכות כאן היא בבואה של מלכות ה'. שהוא שליט יחידי שאינו מתחלף.

זו הסיבה שמברכים- שחלק מכבודו לבשר ודם. הוא נתן מהכבוד שלו.

אדם שהוא מלך זהו משל שעוזר לנו להבין את מלכות ה' ואת ההתבטלות שאמורה להיות לנו כלפיו.

הקטנה של משמעות המילה מלך ממה שהיא הייתה עד היום עלול להביא לזלזול בכל פעם שאומרים על ה' שהוא מלך.

אם מלך זה משהו טכני שיכול להיבחר ויכול לרדת ועדיין יש לעם שליטה עליו וכו וכו אז גם מלך מלכי המלכים גם לא נשמע וואו כמו פעם.

המלך מבטא את המלוכה הגשמית כמו שכתבת. אבל ממש לא רק.

בראש השנה אנחנו ממליכים את ה' מחדש.

אין כאן זלזול במלך, שהרי הוא מקבל מלכות שלמה לשנה שלימה.

הפוך, בכך יש דמיון רב יותר למלכות ה' כי גם אנו צריכים להמליכו מחדש בראש השנה.

המלך אינו  מושל כלומר תמיד צריך למלוך על העם ברצון העם. אם הוא מולך בכפייה, הרי שהוא מושל ואינו מלך.

מלכות ה' מחוייבת במציאות העולם, כי בלי הבורא אין עולם. וכל אחד רוצה לחיות ולכן בהכרח רוצה את ה' כמלך.

אף כאן יש בבואה למלכות ה' שהמלך בודאי נשאר יחידי.

לעומת זאת ההמלכה של ה', בקבלה מלכות ה' היא כנסת ישראל והיא נבנית בשלבים.

וכמו שאת שאול המליכו פעמיים פעם שניה בהסכמת כל העם.

הדגם שהצעתי הוא בבועה חיה יותר של מלכות ה'.

לעם אין שליטה על המלך! הוא לא מתמודד עם מלכים אחרים. יש כאן מלך אחד. ולא העם מצביע שוב אם לקבל את המלך או לא.

העם בוחר את נציגיו בכנסת כדי שיביאו את רצון העם אל המלך. כדי שרצון העם יתבצע. אם חברי הכנסת רואים שהמלך אינו מסוגל להרים "חזון". הרי שרק אם יהיה רוב מוחלט נגדו הוא יפול.

כך שעל ידי ש"קשה" להפיל את המלך הרי שהמלך הוא עצמאי ולא נתון תחת העם אלא יכל להוביל את העם למקומות שהעם לא יודע כיצד להגיע לבד.

אין כאן מלחמה נגד המלך, אלא להפך נתינה למלך כח למלוך מרצון.

הכנסת מייצג את המציאות העכשווית של העם. והמלך מייצג את המציאות האידאלית שאליו שואף להביא את העם. יש כאן דיאלוג מתמיד בין הרצוי והאידאלי למצוי אצל העם.

לפעמים העם מצליח לעלות לאידאולגיה של המלך וכמו שאנשי שלום עכשיו יכלו לעבוד על ה"עם" בחזון הפסודו שלהם של השלום. ולפעמים המלך מצליח להוריד את האידאולגיה לשפה פשוטה של העם כך שיוכל לקלוט.

וכך נוצר הקשר בניהם בלי כפיה ומשילה רק מלכות אמיתית.

אפשר להתפלסף על כל הפרטים אבל

א. רוב העם לא מונח בפרטים. מול הצאר ניקולאי אנשים הרגישו אפס. היו מוכנים לקפוץ למים ולמות כדי שיהיה לו גשר אנושי. מול מלכת אנגליה יש הערצה אבל אנשים לא ימסרו את נפשם בשבילה. אי אפשר להשוות בין תפיסת המלך בשלטון יחיד לכלאיים שמורידים מעוצמת המלוכה. 

אתה לא יכול לטעון שתופסים אותם אותו דבר.

ב. כיוון שמלך זו בבואה של מלכות ה' זה לא בחירה שלך או שלי איך להגדיר מלך. התורה כבר הגדירה את מעמד המלך. בתורה, בנביא, בחז"ל, ברמב"ם ועוד. על פי תורה מלך בן מלך לא זקוק למשיחה בכלל. זה משהו שהוא חלק בלתי נפרד ממנו. והסמכויות שלו אמנם מאוזנות על ידי התורה כי הוא בכל זאת בן אדם, אבל בכל זאת,הן הרבה יותר עוצמתיות מהתכנון שלך כחלק מהמהות שלו. מלכות בית דוד זו הדרך של ה' להביא גאולה לעולם. ועוד ועוד. 

על פי התורה, מלכות זו מהות.

אתה רוצה ליצור משהו גאוני אחר, בכיף. הדמוקרטיה לא הוכיחה את עצמה, לא מפריע לי. אבל מלך על פי תורה זה לא.

א. אצל הגויים המלך בא לקבל כבוד לעצמו בשביל לשלוט ולעשות כרצונו והם זקוקים למלך כי אם לא זה יהיה אנדרלמוסיה. לעומת זאת אצל היהודים, המלך הוא בדמות ה' ואומרים חז"ל שבמקום אתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו כי הבורא הוא רם ונישא מלשמש כמלך, להיות מלך פירושו להשפיל את עצמך אל העם. הכבוד שלך הוא כבוד העם וזה חשוב בשביל להשפיע לעם. וכמו שאול שהיה נחבא אל הכלים. מלך אמיתי לא רוצה להיות מלך אלא שרוצה להשפיע אל עמו ובשביל כך דואג לכבודו כי כבוד המלך הוא כבוד העם.   בחסידות פנימיות ספירת המלכות היא שפלות.

נכון, אין כאן כמו הצאר שהעם הוא רק סמרטוט בשביל המלך.  מהיכן הערצה למלך תבא? מכך שהמלך הוא מי שהעם בחר בו! הוא רוצה בו! ולעומת דמוקרטיה המלך הוא איש חזון מרומם מעם ומוביל את העם לחזון בלי שום מונע. כשהמצב כך אז תהיה הערצה למלך ולא רק כי "חוקית" הוא מלך.

כי המלך כאדם מייצג את האומה כולה כל התקוות שלהם נעוצות במלך שהרי הוא המוביל את העם. לעומת דמוקרטיה שכל אחד רוצה משהו אחר ויוצא לא זה ולא זה.

כשהדרך להוריד את המלך מכסאו רצופה בקשיים. שהרי צריך שתי תנאים רוב מוחלט בכנסת נגדו ורוב מוחלט בעם נגדו. הרי זה מאפשר לו גישה חופשית להנהגת עמו.

ב. הסיבה שמלכות עוברת מאב לבנו הוא משום שהחינוך אותו קיבל מאביו הרי מכשירו להיות ראוי למלוכה.

וגם זה על פי ההלכה אין זה בכל מצב שאם אינו הולך על פי תורה אין הוא יורש את אביו במלכות.

וגם כאן כיון שלא אמרתי שיש בחירות למלך אלא רק בחירות להדחתו הרי גם הבן יהיה מלך במידה שיהיה ראוי לכך.

א. הבעיה בדמוקרטיה נובעת מחוסר אחריות שהרי כל אחד יכל לזרוק את האחריות על השני אחד על המפלגה שלו אחד על הסכמים קואלציונים וכו' וגם אין גישה ישירה של העם לחברי הכנסת.

כשאין אחריות יש רק תלונות ומחפשים רק זכויות.

ב. הבחירה הנכונה נובעת מחינוך לא מגיל אומנם הגיל משפיע על בגרות נפשית אך דוקא הזקנים יכולים להיות יותר מקובעים.

ג. אילוץ אנשים לבחור, מוציא אותם מאחריות בטענה שלא היתה להם ברירה. ואנשים שאין להם אחריות לא יועילו למדינה.

ד.  הוצאת חלק מהאנשים מגיל מסויים לבטא את הקול שלהם במדינה, לא רק שאנשים לא יסכימו לכך. אלא אף ישנם אנשים רבים חכמים והם יותר צעירים מהגילים שציינת.

ה. הדרישה שלא עבר על החוק אינה דרישה מוסרית. החוק אינו מוסרי בהכרח. רבים מהאנשים שיושבים בכלא הינם חפים מפשע. וחוץ מזה החוק לא תמיד מייצג צדק לכל אחד יש את סיבותיו בחיים המטרה בחוק במדינתינו הוא לייצר סדר בלבד. הערכים של המדינה אינם מוסכמים על כל העם לדוגמא לגבי התורה הרבה מערכי המדינה הינם מושחתים בעליל וכמו לדאוג לאויב במקום לחייל ולאזרח.

ו. אם האנשים נבחרים על ידי הגרלה הרי שאנשים טובים רבים לא יוכלו להביע דעתם רק בגלל המקרה.

ז. כיון שהאנשים "הזקנים" רק בוחרים אנשים לבג"ץ הרי ממילא ישארו מי שנמצא במדינה בשליטת האנשים בלי ביקורת מיוחדת שהרי לא הזקנים שולטים אלא אנשי המדינה ומה עשינו?

ח. אף אם תמיד יבחרו זקנים חדשים כל פעם. הרי שאין זה שונה מדמקורטיה של היום שהרי רק צריך לעבוד על האנשים שיעשו כרצונם.

ט. ממילא הזקנים משפיעים על העם בדעותיהם על משפחתם וזה יוצר פחות או יותר איזון בין שני הגישות בבחירות במפלגות.

י. מה קורה אם יצא בהגרלה הרבה "גויים" נראה לך שהרבה אנשים יקבלו זאת. ואם יקחו את המדינה ליידיהם וימנו ממשלה של רוב גויים האם נשאיר את גורלנו ל"מזל"?.

אמת, יש בעיה בדמוקרטיה. כי היא מבוססת על חוסר אחריות. לכן יש רעיון ששמעתי, שאני פיתחתי קצת יותר, ואני עדיין עובד על זה, והוא דמוקרטיה ישירה בשיטת יתרו.

שבו אין קואלציה אין אופוזציה יש כנסת ויש ממשלה.

כל עשרה אנשים במדינה בוחרים נציג, שיהיה שר עשרות. וכל שרי עשרות, בוחרים מתוך עשר נציג שיהא שר מאות. וכן על זה הדרך עד שרי אלפים ריבוא וכו' ומשם בוחרים חברי כנסת כך יוצא שלכל אחד יש את החבר כנסת שבחר בו, ושם יוכל לעשות לו אתר ועל כל צעד שיכל להודיע יודיע וכל בוחר יוכל להצביע האם הוא בעד או נגד.

ויוכל לעקוב אחר חבר הכנסת.

יהיה לו שר ישיר שהוא בחר בו והוא יהיה תחת אחריות שלו. וכמובן חבר כנסת פרטי.

הגישה תהיה מתוך אחריות ושלום מי שיכל לייצג עשרה אנשים לא בנסיון להשלט עם מפלגתם על המדינה אלא רק להציג את דעתו. כך שיהיה נציגות אמיתית בממשלה. לא יהיו חברי כנסת שנבחרו משום שהיו זקוקים לכסף רב לפרסום וכך יהיו מחוייבים לדרישות בעל ההון אלא רק צריך לחפש עוד עשרה אנשים בעלי רעיון משותף. כך שאין תירוצים פוליטיים אין משחקים מלוכלכים אלא זה השר מול בוחריו. יש הכרה ישירה וכו' ויש הכרה נאמנת יותר של השר עם בוחריו ושל חבר הכנסת עם בוחריו.

דמוקרטיה הזאת הישירה היא מצויינת אך עדין חסר את המלך איש החזון שיוביל את העם כמו שהצעתי למעלה.

הרב טאו מקורבו של נתניהו לוחץ לשלב את הנציג שלו, וסמוטריץ' מתנגד מטעמים מובנים, ומפעיל לטובתו את לשכת ראש הממשלה.

ההשוואה בין מעוז לבן גביר אינה הוגנת בהנתן שבן גביר שלט בשני משרדים מרכזיים, ועוד משרד... בערך. מעוז, ח"כ בודד לא שלט בכלום.

כי משרדים מייצרים קבלות ובייס.

כך ואחרת, אם הרב טאו יורה לאנשיו להצביע מחל תמורת הישג כלשהו לסביבת הר המור, הכל יבוא על מקומו בשלום, אבל זה לא יקרה.

בס"ד

בכנסת הקודמת (24) בן גביר היה ח"כ בודד וכבר התחיל לצבור כוח רק מעצם כניסתו לכנסת והעובדה שהוא חרש את הארץ לכל אורכה.

וממתי נתניהו הוא מקורובו של הרב טאו?!

ברדיו קול חי הוא הוגדר מקורבו של נתניהו.

כעבור 3 שנים הוא גמל לרב טאו ונשכב על הגדר כדי שמעוז יכנס לרשימה לכנסת.

לא הבנתי את הטבלאות שצירפת.

בהערת אגב, יש הבדל מהותי בין בן גביר שפונה אל קהל ימני רחב, ולכאורה הבייס של הליכוד, ובין מעוז שפונה אל קהל נישתי שבין קטן לקטן מאוד.

זה מציף את השאלה, האם עדיין יש תועלת ממשית במפלגות נישה מכל סוג שהוא, אבל דומה שלא כאן המקום.

בס"ד

היא מראה שבן גביר הביא בסקרים של הבחירות הקודמות (בתקופה בין פיזור הכנסת לסגירת הרשימות) בין 5-9 מנדטים וזה אחרי שנה וחצי כח"כ בודד. מעוז לעומת זאת לא עשה דבר או חצי דבר כדי לנסות להגדיל את הבייס שלו.

אז כן, אני חושב שמפלגת נישה שקיבלה את הצאנס שלה ולא הוכיחה לא עשייה ולא מעבר של אחוז החסימה - אין מה לפעול למענה.

עכשיו יהיה (שוב?) המבחן של זהות. ניצלו סיטואציה ודחפו אותם לאיחוד. עכשיו יש עבודה אמיתית.

בס"ד

בניסיון הקודם הוא פישל. עכשיו הוא יהיה צריך להוכיח את עצמו שהוא למד להתנהל נכון.

נתניהו מעריך שיותר קולות יאבדו מאשר יכנסו מהרשימה של סמוטריץ ופייגלין בעקבות האיחוד, בעיקר מצד מצביעי פייגלין, אבל יאבדו בתוך הגוש כנראה.

והקולות של מעוז יקלטו מתהום הנשיה של החסימה.

פעילי נעם, מפעלים בימים האחרונים לחצים כבדים ולא בוחלים בשום מניפולציה לקידום העניין. בעשיה פוליטית ממשית הם חלשים, מאוד, אבל ברעש וצלצולים הם חזקים. אני בכלל לא משוכנע שהשמועות על 'לחץ מצד נתניהו', זה לא ספין שהם המציאו.

מסתבר שגם נתניהו יודע, ששריון של מעוז, שכאמור לא עשה בכנסת האחרונה שום דבר מועיל שלא יכל לעשות מבחוץ ורק גרם לרה"מ להזיע, ירחיק יותר מצביעים שעלולים לזלוג שמאלה משיביא מצביעים.

גם בשביל האיחוד בבחירות הקודמות ביבי שילם להם במנדט של הליכוד. יש סיבה למה אנשים לא אוהבים את המהלכים של אבי מעוז.

בראשון נאמר שנועם מבריחה יותר קולות משהיא מביאה, ובשני נאמר שהוא פועל למען שילוב נועם בציונות הדתית.

לפחות אחד מהם הוא שקר, ואולי כדבריך, זה ספין שהם המציאו, או שפשוט הוא חזר בו.

אני לא יודע למה הוא צריך לבחוש בכביסה המלוכלכת במגזר, ולמה המגזר עצמו לא מתאמץ בכל דרך שהיא להגדיל את מספר הפתקים מטעמו שיוכנסו לקלפי.

הלייטים שהתפזרו בין כל מפלגות השמאל הם יעד לחיזור ולהשפעה, ולהשבה הביתה. מדובר בכששה מנדטים, אלא שנתניהו אפילו לא יודע איך להגיע אליהם.

לא צריך להאמין לכל שטות שמתפרסמת בתקשורת. בטח לא בזמן בחירות ובפרט בהגשת הרשימות.

כי הוא עדיין על סף אחוז החסימה.

כי גם אם פייגלין מוסיף מנדט, הוא בהחלט גם מרחיק כמות כזו, בטח כשיש חלופות דומות יחסית כמו עוצמה ווינטר.

לכן כדאי מאד שיחבור גם למעוז שיש לו הרבה מצביעים וגם פעילים מאד איכותיים שיכולים לעשות עבודת שטח חזקה שתביא אליו את המתלבטים האלה. נכון שגם נעם מרחיקה מצביעים אבל הוכח שמצביעים להם בסופו של דבר ופעילים איכותיים יכול להיות משמעותי מאד פה.

-לדעתי מעוז לא אשם בזה. הוא רק ח"כ בודד ולא נתנו לו כלום מהקצת שהוא ביקש. וכשאתה פועל נגד הזרם, בשונה מהדברים הנפלאים שבן גביר קידם שיש להם תמיכה רחבה בכנסת, אז קשה מאד לפעול כח"כ יחיד, ואדרבא חלק מהתנאים להצטרפות הפעם צריך להיות שייתנו לו גיבוי גם שאר השותפים. כי בלי זה הוא באמת מיותר בכנסת

היה שסמוטריץ ווינטר היו מתחברים פשוט. ואבי מעוז אם גם יצטרף זה היה נחמד וממקסם יותר קולות אבל פחות קריטי.

כל ה'אכלו לי, שתו לי' - לא לגיטימי בפוליטיקה. חלק ממה שצריך לדעת בפוליטיקה, זה להתנהל בשיתוף פעולה, ההשגים מגיעים בתמורה לשיתופי פעולה. אם היתה סיעה של שמונה מנדטים ולא של שבעה, אולי אבי מעוז היה יכול להטריל קצת פחות - אבל כל הדברים המהותיים שחשובים לו, היו מקודמים יותר. ההתעקשות שלו לעבוד כסיעת יחיד, שממילא אין לו גם אמצעי לחץ על הקואליציה - היא שגרמה שהוא מסיים עם הרבה נאומים ו0 עגול של הישגים.

מעבר לזה - הוא הצליח להיות סדין אדום בעיני רבים. הקולות שהוא ירחיק מהמפלגה, רבים מאוד מהקולות שהוא יביא. לטעון שהקרבה לאחוז החסימה היא סיבה להכניס אותו - זה חוסר הכרות מוחלט עם הציבור.

הוא מואשם בהטרלה כי כל הפעילות שלו בכנסת היוצאת, לטוב ולרע, היתה בענייני דת ומדינה.

יריבו הגדול סמוטריץ' התעסק בכלכלה, ובבטחון, ובקטטות עם בן גביר, ובאנטנות, ושום כלום בענייני דת ומדינה. החריג היה הפיאסקו עם הרב מיכה הלוי.

וממילא הוא לא הטריל.

גם הוא תומך בנתניהו.

לא יודע כי לא התעמקתי בזה על איזו פגישה מדובר ומי הם הדמויות המדוברות - באתי לתקן את הרושם שהבאת על המלון

הוא ברמת מחירים דומה לזו של מצודת דוד הסמוך. לא הכי יקר בארץ (קמפינסקי בת"א נחשב ליקר והיוקרתי - יותר מהמלך דוד בירושלים).

היינו בו פעם סוף שבוע, לא צריך להיות עשיר במיוחד.

גם בו וגם במצודת דוד רואים המון חרדים מתארחים.

שיביא עוד חמישה מנדטים גגד השמאל.

הלואי שיצא משהו טוב מהמפגש הזה

זה מתחבר אצלי לנוהג של צעירי המגזר החרדי הנפגשים לדייטים ועושים זאת במיוחד בישיבה בלובי דווקא במלונות היוקרה בירושלים (וגם בהילטון ת"א. לא במלונות ה-'פושטים' במלעיל…)

בתי מלון מגדירים את הלובי שלהם כחצר ציבורית כדי לא לשלם עליהם ארוננה. זה אומר שכל אחד יכול להיכנס בלי לשלם (היי דייטים חרדים) כי מבחינה חוקית זה סוג של לא שטח פרטי.

הם הודיעו עכשיו שלא ירוצו עם וינטר כי לפי הסקרים לא בטוח שיעברו, אבל הם כן יהיו בכנסת הבאה, איך בדיוק??

אבל את פייגלין הוא לא רוצה, ולכן ירוץ בנפרד, וישרוף ביחד עם כולם.

גם לייטנר לא נראה לי יפרוש כי הוא רוצה להוכיח למפלגות החרדיות את כוחו.

יגמור מחוץ לכנסת.

תרשמו.

אבל אם יוכל להזיק אז יוכל להשתמש בזה בשביל "איחוד" בסבב הבא. כמו בן גביר וכמו פייגלין.

אבל גפני תמיד היה איש שמאל. זה לא חדש. בשונה מגולדקנוף למשל.

גפני כנראה היה איש ימין חסוד ביחס למה שיחליף אותו.

הקרב הליטאי שמגיע עד לנתניהו

הם רוצים פטור מלא מגיוס

ולא שמחים מזה שהוא כבר כמה מערכות בחירות לא מצליח להביא את הפטור הזה

בממשלה הבאה הם ינסו להשיג את הפטור הזה בכל מחיר.

לא בטוח שהמחליפים יהיו טובים יותר לציבור הדת"ל או הימני

כי זו ההוראה שקיבל מהחצר.

החלפתם מתבקשת בעקבות ההנהגה החדשה שקמה לדגל התורה.

גפני נאמן ביתו של הרב שך שהלך לעולמו, ומקלב נאמן ביתו של הרב אלישיב, שגם הלך לעולמו.

המנהיגים החדשים הם הרב לנדו והרב הירש, וטבעי שההנהגות החדשות תעצבנה את החצרות שלהם כלבבם.

ככה עובד מינהל תקין, בלי בג"ץ ובלי בצלם, ולא כמו בכירי המשפט והפרקליטות שלנו שהם מסמר בלי ראש.

גדול הרבה יותר, מהבזיון שעשו לו השבוע.

כשהרב שך זצ"ל כבר לא היה, גפני הפעיל את מלא המניפולציות, כדי לנטרל את הרב רביץ (שאגב, בשונה מגפני באמת היה תלמיד חכם), דאג שב'יתד' לא יזכירו אותו במילה, למרות שזה הבטאון של התנועה שהוא עמד בראשה.

אפילו כשהרב רביץ נפטר, ביתד הוא לא הוזכר, לא הוספד, לא נערכו עליו כתבות. האבסורד היה שתנועת דגל התורה וכל הגורמים המסונפים אליה - שמו מודעות אבל עליו - ביתד, אבל בכתבות ובטורים לא היה לו זכר (או זייכער).

על דאטפת אטפוך על מלא.

הח"כים הראשונים שנבחרו לכנסת מטעם דגל התורה היו רביץ וגפני. מאוחר יותר נכנס מקלב מקורבו של הרב אלישיב, שהתחמם על הקוים. רביץ פינה מקום, גפני התקדם, ומקלב סומן מספר 2.

38 שנים היה גפני בכנסת, תקופה מרשימה ללא ציניות. שורשיו חסידיים והוא חובש ספודיק בשבתות ובחגים, ובמובן מסויים הוא סדין אדום בעיני ליטאים רבים.

ידוע שנפטר זמן קצר מאוד לאחר פרישתו או שהופרש מהכנסת.

צריך לראות מודלים שעבדו בעולם ואנחנו רוצים לייבא אותם לכאן, לא להמציא סתם מצוץ מהאצבע בוא נראה מה ילך.

שיטות ממשל זה לוחות טקטונים שמזיזים קצת כל פעם או פעם אחת בצורה דרסטית כשיש עושק מאוד בולט לעין וזה צריך להעשות פעם בכמה מאות שנים אם בכלל.

אי אפשר לראות "בואו נראה אולי ננסה להגביל כמות מפלגות נראה מה יהיה מקסימום נחזיר את זה עוד חצי שנה" לא משנים את חוקי המשחק כל פעם שמפסידים.

וגם פייגלין.

כולם צריכים להתמזג עם הליכוד ולהשפיע מבפנים.

הליכוד, עוצמה, והציונות הדתית מדברים אל אותו קהל יעד, ומייצגים אותם ערכים כביכול, ועדיף ממפלגה שיש לה כ- 50 ח"כים

המפד"ל ההיסטורית ייצגה ערכים יהודיים ודתיים, אבל יורשתה מתעסקת בכל דבר, חוץ מענייני דת. ענייני דת כל כך לא מעיינים אותה, שאפילו נציג מטעמה במשרד הדתות היא לא דרשה.

נראה שיש לו קצת ניסיון בזה.

וזה לא עובד ככה.