כאן הוא ממש מלך מממש מדיניות משל עצמו אין הוא מוגבל לחוקי יסוד של מדינה שהרי הוא משנה אותם לפי רצונו.  שלא כמו היום שלחוק יסוד צריך רוב גדול מאוד של הכנסת כאן הוא חופשי להנהיג את המדינה כפי רצונו.

וזה חשוב כי המלך הוא איש חזון, אין זו פוליטיקה שצריך לשמור על הכסא. איש חזון מבין הרבה יותר מהעם לאן הוא רוצה לקחת אותם. לעומת ראש הממשלה שכל הזמן מתנהל בין קואלציה אופוזיציה הסכמים וכדו' ומנסה כפי האפשרות שיש לו לעשות מה שהוא יכל מעשית כאן המלך יכל לעשות כרצונו ולמרות זאת החוקי יסוד שלו מתואמים לרצון העם על ידי נציגי העם בכנסת ובממשלה. כך שאף אם יש לו רעיון "מבריק" אך העם לא מסוגל בכלל לעכל זאת. אז יצטרך להסביר את עצמו בכדי שהכנסת והממשלה תוכל לדעת כיצד לבצע כך שהביצוע יהא לפי יכולת העם להכיל את השינויים. ועדין זה משאיר מקום ללא עריצות כי הרי כל שנה צריך לעבור מעין המלכה מחדש. יש לו שנה אחת חופשית. אבל גם יהיה קשה להוריד אותו ממלכותו אם הוא כן מתאים כי צריך רוב וגם לאחר מכן העם צריך להחליט במשעל.

וכיון שהבצוע לא בידי המלך אלא בידי הממשלה. הרי שתפקידו להיות איש חזון של הכנסת. ולא כמו שקורה היום שכל אחד מזיז לצד אחר במדינה במקום לעשות מה שבאמת צריך לעשות

מלוכה זה שלטון יחיד שהדרך להפיל אותה עוברת רק דרך הפיכה בעם. מלוכה זה שלטון שאורך הראייה והמחשבה שלו הוא הרבה הרבה יותר קדימה מכל ממשלה או כנסת שתהיה, קצרת ימים יותר או פחות.
מלך לא "נבחר" כל פעם מחדש על ידי העם - מקסימום בפעם הראשונה בוחרים מי יהיה המלך אבל מאז הוא המלך וזה עובר בשושלת מאב לבן בלי יכולת של אחרים להתנגד לזה - אלא אם יבצעו מהפיכה כמו שהיו לא מעט במהלך ההיסטוריה.

בחירות דמוקרטיות מעקרות את כל משמעות המילה "מלוכה".

גם בבריטניה של היום המלך/מלכה הם לא באמת מלך/מלכה - אלא קישוט נוצץ וראוותני וזהו. אין להם את סמכויות המלך שהיו בעבר.

 

אין כאן בחירה מחדש של המלך, כי אין כאן כמה מועמדים. יש רק אפשרות שאם יש רוב מוחלט ניתן יהיה להעבירו למשעל עם שגם אז השאלה היא אם להוריד אותו מכסאו וגם אז יצטרכו רוב מוחלט. וזה משהו שקשה מאוד לשנות. וממילא תהיה אפשרות לעשות הפיכה וכו' רק לא בדרך הריגה ומלחמה. כי ההצבעה היא לא האם נבחר בו מלך שוב אלא האם נוריד אותו מהמלכות.

גם על פי התורה מה שבן יורש מאביו את המלכות אינו בכל מצב אלא רק אם ראוי לירושה. (ראה רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ד, הלכה כ. ) רק אצל הגויים הכל עניין של שליטה ביהדות מטרת המלך היא להיות מכובד במטרה שיוכל להדריך את העם לטובתו ולא בשביל לקבל כבוד כך שאם בנו לא ראוי אין ממשיך תחתיו.

ושיטה זאת שומרת הן על כך שאין לנו עריצות וגם שלא מצריכה הפיכה של העם. וגם שומרת על כוחו כמלך כל עוד הוא ראוי והעם חש שעומד להם איש משכמו ומעלה הרי שלא ירד ממעלתו בקלות. וכך יוכל להנהיג את העם על פי חזונו כמלך. שהרי העם על פי רוב לא מבין בהנהגת עם. הם יותר עסוקים בדברים קטנים ולא רואים רחוק אלא נתלים באנשים שהם סומכים יותר עליהם שהם רואים נכון את המציאות.

ומלך זה ל-א אדם שעומד לבחירה על ידי העם כל כמה שנים מחדש. לזה קוראים ראש ממשלה.

לא משנה כמה תנסה ללהטט, זה פשוט לא מלך. כמו שמלכת אנגליה היא לא באמת מלכה אלא סמל שנשאר מימים עברו שבהם מלך/מלכה היו באמת כאלו...
 

ולמה איך שהצגתי אותו, הוא אינו יכל לבצע את אותה מטרה. נכו,ן אתה לא רגיל לכך שיהיו מלכים כאלו. אך טוב, תמיד ישנם "חידושים" בעולם. השאלה היא: אם הוא יכל לבצע את העבודה הנאמנה של המלך באותו אופן או אפילו יותר טוב, אם כן הרי הוא מלך. אם למלך רגיל ישנם יתרונות שלו אין, תגיד מהם ומדוע?

בנושא של חוקי היסוד, יש עבודה רק לעיתים רחוקות.

לא אמורים להיות כל כך הרבה חוקי יסוד.

[איני יודע האם חוקי יסוד מתאימים להחקק על ידי אדם אחד, אני מניח שהמבנה שהמדיניות הפרקטית נקבעת בפורום מצומצם יחסית, והחקיקה בפורום רחב יותר, הגיוני].

בנושא של המדיניות הפרקטית, נראה לי שעלולה להיות בעיה בהפרדה של היישום הפרקטי מקביעת המדיניות. לפעמים, המדיניות הכללית קשורה בפרטים הקטנים. 

כשהמלך הוא שקובע האם תהיה מדיניות של קיצוצים תקציביים, אבל לא צריך לעמוד מול השאלה איפה בדיוק הם יהיו, ומה ההשלכות שלהם, עשויות להתקבל החלטות שגויות.

כנ"ל בתחומים אחרים.

בדרך כלל החוקי יסוד מתנהלים על ידי רוב מוחלט יותר מפני שההשפעה שלו גדולה הרבה יותר.

מצד שני לשנות את החוקים האלה מאוד קשה גם אם מתברר שהם רעים בשביל העם. (יש בג"ץ רוב פוליטי שמצריך משחקים פולטיים להסכמה וכ')

לעומת זאת מלך הוא אדם שבחרו בו משום שסומכים עליו כאדם, לא כמו היו שבוחרים במפלגה ואל באנשים.

ועל סומכים על הראיה שלו לטווח ארוך וגם הוא יכל לשנות את החוקים אם יתברר שהוא טועה בכך.

נכון, פעמים שצריך להסתכל בהשלכות של המדיניות. אבל זה התפקיד של ראש הממשלה, להוות גשר ממצע בין הממשלה למלך. כדי שלא יהיו החלטות שגויות.

המלך דרך אגב לא סגרו לו את הפה הוא יכל לתת דוגמא אם כל הפרטים הקטנים אך בתור הצעה בלבד שהרי מי שיבצע זאת הממשלה לא הוא. כך שהממשלה תקבל את ההצעה ותבצע אותו לפי ראות עיניה. אך על ידי שגם המלך יוכל להציע לפחות בגדר הצעה את הדרך הפרטית לעשייה זה יאפשר לו לתת מדיניות עם הסתכלות רחבה הכוללת גם את הפרטים הקטנים על אף שאינם מחוייבים לילך לפי זה דוקא.

שלמה המלך, כשהתחתן עם בת פרעה השתכר ונרדם ובגלל זה מפתחות המקדש שהיו אצלו לא פתח ולא יכלו להקריב את קרבן התמיד וחז"ל אמרו שבגלל זה התפתחה מלכות רומי.

בן שלמה לא היה ראוי כל כך למלוכה עד שזה גרם למחלוקת.

לא תמיד המלך חש את כל ישראל.

אך כשיש גם נציגות לעם הרי כל הבעיות שיכולים להיות מצד שיש רק מלך, נעלמות.

ובכלל צריך ליצור דרך שיבא מלך המשיח.

גם לפי הקבלה המלכות לעתיד לבא יהא לה אור עצמי וכמו למלך ז"א שיש לו אור משלו.

וכמו שהלבנה שנמשלת למלכות הרי תאיר כמו השמש.

זה לא סתם, שיש דמוקרטיה. כי יש חיסרון בשיטת הדמוקרטיה, שאין מלך מורם מעם שמוביל את העם קדימה.

ויש חיסרון בשיטת המלך, שלא תמיד העם מוכן לקבל את הנהגת המלך כי לפעמים היא יותר מדי גבוהה יותר מדי דורשת וכמו בן שלמה שדרש הרבה זהב כמו אביו אך העם חש שזה כבר יותר מדי. ולפעמים הדרך לביצוע חזון המלך לא תמיד יודע המלך את רצון העם.

לכן צריך נציגים של העם כדי שלרצונם יהא בטוי גם כן בהנהגה.

זה רעיון טוב כי הוא יפתור את האנרכיה במדינה ואפשר לבחור לתפקיד אנשים נערצים ממשפחות טובות כמו ריבלין. יש את הבעיה עם האצולה שהמלך ימנה. כתוב מפורש הוא שזה תהליך טבעי

ז וַיֹּאמֶר השם, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ:  כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.  ח כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי, וַיַּעַבְדוּ אלוקים אֲחֵרִים--כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים, גַּם-לָךְ.  י וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי השם, אֶל-הָעָם, הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ...  אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  יב וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.  יג וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.  יד וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.  טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו.  טז וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם--יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ.  יז צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים.  יח וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא. שמואל א' פרק ח'

עתה, משפחתי מצד אבי היא בת 1100 שנה (מ-930), ואני מבוסס מאד. אבל אם מישהו עולה לגדולה וסתם לא ידוע, ראש רשות מקומית מושחת, או טייקון שקנה את התואר במיליארד ₪?

זה ייצור מעמד מלאכותי של אצילים ועוד שסע במדינה, שלא צריך אותו. מצד שני השבר של בית שני לא היה בגלל אצילים (כמעט ולא היו) אלא שסע עניים עשירים.

כך שעל ידי זה, יהיו לו רשת יועצים שעל ידם יוכל להחליט כיצד להציע.

זה דומה קצת למה שבנט רוצה מזכיר צבאי לכל חבר קבינט.

בכלל כבר היום יש מסים שלוקחים מהעם בשביל השכר הגדול שיקבלו בכנסת.

האמת היא שאם הדמוקרטיה תהיה בשיטת דמוקרטיה ישירה בשיטת יתרו.

כלומר שעל כל עשר אזרחים יבחר מהם נציג שיהא שר עשרות ומכל שרי עשרות יבחר מכל קבוצה של עשר נציג שהוא שר מאות וכן הלאה עד שיש לנו חברי כנסת. אז זו דמוקרטיה שמעודדת אחריות אישית. וכבר יש אחראים והמלך לא צריך למנות. אלא העם ממנה מתוך עצמו. (ולפי דמוקרטיה זו אין קואליציה ואופוזציה רק ראש ממשלה וממשלה וכנסת)

הרעיון בדברים י"ז :14  שהעם רוצה מלך " וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי...." השם לא אמר שחייב להיות מלך, זה רצון אנשים. או דברים ל"ג:5 "ויהי בישורון מלך" הפירוש המקובל הוא שהמשורר בקטע זה הוא משה רבנו, ואם-כן - המלך הוא ה', ומשה משבח את בני-ישראל על-כך שהתאחדו וקיבלו עליהם את עול מלכות ה' (כפירוש 1 בדברי רמב"ן).

חז"ל אמרו שהזקנים שאלו כהוגן במלך והעם שאל שלא כהוגן.

ועל זה שמואל מתרעם. אך מצד שני זו מצוה שכשנצטוו ישראל נצטוו למנות עליהם מלך.

ומכל מקום,כיום בכל זאת יש מלכות בלי מלך אמנם אבל אין שופטים ונביאים כבזמן שמואל שהיית יכל ללכת ישירות לפי הנביא ולכן צריכים מלוכה כל שהיא שלא תהיה אנרדלומסיה.

וראה ברמב"ם שאומר את התנאים להיות מלך המשיח אומר ואם יעמד מלך על ישראל עוסק וכו'

ואם לא נהרג הרי הוא ככל המלכים וכו' תראה שם משמע שיש מקום שיהיו לנו מלכים בתקוה שאחד מהם יהיה משיח צדקינו

איזו רמה גבוהה אתה. אם כולם היו כמוך... לא קראתי לימוד כזה כמה שנים! 

באותה המידה.

מלך על פי תורה יכול להרוג אותך כי לא עשית מה שהיה בא לו שאותו הרגע. בלי שום קשר למדיניות כוללת והתייעצויות. ביקש ממך כוס תה. אמרת לא. מוות. 

הרמב"ם:

כל המורד במלך, יש למלך רשות להורגו.  אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך, או שלא ייצא מביתו ויצא--חייב מיתה; ואם רצה להורגו--יהרוג, שנאמר "כל איש אשר ימרה את פיך"

כך זה מלך על פי היהדות.

כך היה נהוג גם אצל הגויים (כולנו מכירים את הקריזות של אחשוורוש..) החל מתקופת התנך ועד לפני כמאה שנים! 

מלכות זאת הממלכה. ומלך הוא השולט על הממלכה.

ולכן מרידה במלכות המלך מתפרשת מרידה במלך כשהמלך בידו השליטה הפרקטית של המלכות.

ואז מה שמלך הורג הוא כי מרידה במלך היא מרידה בעם כולו בממלכה כולה במיוצגת על ידי המלך.

אך לפי הדגם שהצגתי של דמוקרטיה מלוכנית. שישנם שתי גופים נפרדים מלכות ומלך. ושיתוף פעולה.

אם המלך באמת יגזור גזירה והממשלה תבצע לפי רצון המלך כל מי שימרוד במלכות כלומר במדיניות המלך. זאת אומרת שלא יבצע את פקודת הממשלה יהיה חייב מיתה.

כלומר אם המלך אמר לעשות דבר מסויים והממשלה אישרה זאת! אז כל מי שיעבור על פקודת הממשלה יהיה חייב מיתה על פי תורה.

כמובן שאפשר שמיתה תתאפשר רק אם הוא בהסכמת הממשלה והמלך כאחת ואין כאן מחלוקת!

מה שאין כן היום שאף שיש ממשלה אין מלך כלומר אין איש חזון שמנהיג את המדינה אלא הכל משחקים פוליטיים לא שייך שיהרגו וכדו' אף שאצל הגויים לא נראה לי שזה מפריע להם אם יש להם מלך או לא! להרוג תמיד הם יכולים(מבחינתם איני יודע אם יכולים מבחינה הלכתית) כל עוד יש להם ממשלה.

ואף המדינה שלנו פסלה את עונש המוות כאפשרות של עונש.

אך כבר אמרנו שאני מציע דגם שבו למלך אין שליטה על שיטת הבחירה שלו ושל הכנסת אלא אם כן ישנו "רוב מוחלט של הכנסת שהם נציגי העם" שזה אפשרי אף היום לחוקק חוקי יסוד כאלה. ובאמת אם יצא שהוא "משוגע" שזה בלתי אפשרי שעם ישראל ברובו יבחר במשהו משוגע הרי שהכנסת בבחירות חשאיות תצביע נגדו!

ואפשר לשלול ממנו באותו זמן את מלכותו עד שהעם יצביע אחרת!

כל הדמוקרטיה תהיה בעיקר לגבי הכנסת שאינה מייצגת כראוי את העם. אך לא לגבי המלך!

לאחר שהעם בחר במלך הרי שהוא "סומך עליו" אם הוא אינו "סומך עליו" הוא לא להביחר.

הבחירות פעם בשנה באו להבטיח שאין כאן רודנות. אין כאן מלך שהוא לא מתאים!

והדמוקרטיה באה להבטיח שגם אם יש למלך חזון "מדהים" שתהיה פרופורציה. שלא יבצעו חזון שהעם לא מסוגל לעמוד בו ונציגי העם יהיו אחראים על כך!

כתוב שמלכותה דארעא כעין מלכותה דרקיעא.

המלכות כאן היא בבואה של מלכות ה'. שהוא שליט יחידי שאינו מתחלף.

זו הסיבה שמברכים- שחלק מכבודו לבשר ודם. הוא נתן מהכבוד שלו.

אדם שהוא מלך זהו משל שעוזר לנו להבין את מלכות ה' ואת ההתבטלות שאמורה להיות לנו כלפיו.

הקטנה של משמעות המילה מלך ממה שהיא הייתה עד היום עלול להביא לזלזול בכל פעם שאומרים על ה' שהוא מלך.

אם מלך זה משהו טכני שיכול להיבחר ויכול לרדת ועדיין יש לעם שליטה עליו וכו וכו אז גם מלך מלכי המלכים גם לא נשמע וואו כמו פעם.

המלך מבטא את המלוכה הגשמית כמו שכתבת. אבל ממש לא רק.

בראש השנה אנחנו ממליכים את ה' מחדש.

אין כאן זלזול במלך, שהרי הוא מקבל מלכות שלמה לשנה שלימה.

הפוך, בכך יש דמיון רב יותר למלכות ה' כי גם אנו צריכים להמליכו מחדש בראש השנה.

המלך אינו  מושל כלומר תמיד צריך למלוך על העם ברצון העם. אם הוא מולך בכפייה, הרי שהוא מושל ואינו מלך.

מלכות ה' מחוייבת במציאות העולם, כי בלי הבורא אין עולם. וכל אחד רוצה לחיות ולכן בהכרח רוצה את ה' כמלך.

אף כאן יש בבואה למלכות ה' שהמלך בודאי נשאר יחידי.

לעומת זאת ההמלכה של ה', בקבלה מלכות ה' היא כנסת ישראל והיא נבנית בשלבים.

וכמו שאת שאול המליכו פעמיים פעם שניה בהסכמת כל העם.

הדגם שהצעתי הוא בבועה חיה יותר של מלכות ה'.

לעם אין שליטה על המלך! הוא לא מתמודד עם מלכים אחרים. יש כאן מלך אחד. ולא העם מצביע שוב אם לקבל את המלך או לא.

העם בוחר את נציגיו בכנסת כדי שיביאו את רצון העם אל המלך. כדי שרצון העם יתבצע. אם חברי הכנסת רואים שהמלך אינו מסוגל להרים "חזון". הרי שרק אם יהיה רוב מוחלט נגדו הוא יפול.

כך שעל ידי ש"קשה" להפיל את המלך הרי שהמלך הוא עצמאי ולא נתון תחת העם אלא יכל להוביל את העם למקומות שהעם לא יודע כיצד להגיע לבד.

אין כאן מלחמה נגד המלך, אלא להפך נתינה למלך כח למלוך מרצון.

הכנסת מייצג את המציאות העכשווית של העם. והמלך מייצג את המציאות האידאלית שאליו שואף להביא את העם. יש כאן דיאלוג מתמיד בין הרצוי והאידאלי למצוי אצל העם.

לפעמים העם מצליח לעלות לאידאולגיה של המלך וכמו שאנשי שלום עכשיו יכלו לעבוד על ה"עם" בחזון הפסודו שלהם של השלום. ולפעמים המלך מצליח להוריד את האידאולגיה לשפה פשוטה של העם כך שיוכל לקלוט.

וכך נוצר הקשר בניהם בלי כפיה ומשילה רק מלכות אמיתית.

אפשר להתפלסף על כל הפרטים אבל

א. רוב העם לא מונח בפרטים. מול הצאר ניקולאי אנשים הרגישו אפס. היו מוכנים לקפוץ למים ולמות כדי שיהיה לו גשר אנושי. מול מלכת אנגליה יש הערצה אבל אנשים לא ימסרו את נפשם בשבילה. אי אפשר להשוות בין תפיסת המלך בשלטון יחיד לכלאיים שמורידים מעוצמת המלוכה. 

אתה לא יכול לטעון שתופסים אותם אותו דבר.

ב. כיוון שמלך זו בבואה של מלכות ה' זה לא בחירה שלך או שלי איך להגדיר מלך. התורה כבר הגדירה את מעמד המלך. בתורה, בנביא, בחז"ל, ברמב"ם ועוד. על פי תורה מלך בן מלך לא זקוק למשיחה בכלל. זה משהו שהוא חלק בלתי נפרד ממנו. והסמכויות שלו אמנם מאוזנות על ידי התורה כי הוא בכל זאת בן אדם, אבל בכל זאת,הן הרבה יותר עוצמתיות מהתכנון שלך כחלק מהמהות שלו. מלכות בית דוד זו הדרך של ה' להביא גאולה לעולם. ועוד ועוד. 

על פי התורה, מלכות זו מהות.

אתה רוצה ליצור משהו גאוני אחר, בכיף. הדמוקרטיה לא הוכיחה את עצמה, לא מפריע לי. אבל מלך על פי תורה זה לא.

א. אצל הגויים המלך בא לקבל כבוד לעצמו בשביל לשלוט ולעשות כרצונו והם זקוקים למלך כי אם לא זה יהיה אנדרלמוסיה. לעומת זאת אצל היהודים, המלך הוא בדמות ה' ואומרים חז"ל שבמקום אתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו כי הבורא הוא רם ונישא מלשמש כמלך, להיות מלך פירושו להשפיל את עצמך אל העם. הכבוד שלך הוא כבוד העם וזה חשוב בשביל להשפיע לעם. וכמו שאול שהיה נחבא אל הכלים. מלך אמיתי לא רוצה להיות מלך אלא שרוצה להשפיע אל עמו ובשביל כך דואג לכבודו כי כבוד המלך הוא כבוד העם.   בחסידות פנימיות ספירת המלכות היא שפלות.

נכון, אין כאן כמו הצאר שהעם הוא רק סמרטוט בשביל המלך.  מהיכן הערצה למלך תבא? מכך שהמלך הוא מי שהעם בחר בו! הוא רוצה בו! ולעומת דמוקרטיה המלך הוא איש חזון מרומם מעם ומוביל את העם לחזון בלי שום מונע. כשהמצב כך אז תהיה הערצה למלך ולא רק כי "חוקית" הוא מלך.

כי המלך כאדם מייצג את האומה כולה כל התקוות שלהם נעוצות במלך שהרי הוא המוביל את העם. לעומת דמוקרטיה שכל אחד רוצה משהו אחר ויוצא לא זה ולא זה.

כשהדרך להוריד את המלך מכסאו רצופה בקשיים. שהרי צריך שתי תנאים רוב מוחלט בכנסת נגדו ורוב מוחלט בעם נגדו. הרי זה מאפשר לו גישה חופשית להנהגת עמו.

ב. הסיבה שמלכות עוברת מאב לבנו הוא משום שהחינוך אותו קיבל מאביו הרי מכשירו להיות ראוי למלוכה.

וגם זה על פי ההלכה אין זה בכל מצב שאם אינו הולך על פי תורה אין הוא יורש את אביו במלכות.

וגם כאן כיון שלא אמרתי שיש בחירות למלך אלא רק בחירות להדחתו הרי גם הבן יהיה מלך במידה שיהיה ראוי לכך.

א. הבעיה בדמוקרטיה נובעת מחוסר אחריות שהרי כל אחד יכל לזרוק את האחריות על השני אחד על המפלגה שלו אחד על הסכמים קואלציונים וכו' וגם אין גישה ישירה של העם לחברי הכנסת.

כשאין אחריות יש רק תלונות ומחפשים רק זכויות.

ב. הבחירה הנכונה נובעת מחינוך לא מגיל אומנם הגיל משפיע על בגרות נפשית אך דוקא הזקנים יכולים להיות יותר מקובעים.

ג. אילוץ אנשים לבחור, מוציא אותם מאחריות בטענה שלא היתה להם ברירה. ואנשים שאין להם אחריות לא יועילו למדינה.

ד.  הוצאת חלק מהאנשים מגיל מסויים לבטא את הקול שלהם במדינה, לא רק שאנשים לא יסכימו לכך. אלא אף ישנם אנשים רבים חכמים והם יותר צעירים מהגילים שציינת.

ה. הדרישה שלא עבר על החוק אינה דרישה מוסרית. החוק אינו מוסרי בהכרח. רבים מהאנשים שיושבים בכלא הינם חפים מפשע. וחוץ מזה החוק לא תמיד מייצג צדק לכל אחד יש את סיבותיו בחיים המטרה בחוק במדינתינו הוא לייצר סדר בלבד. הערכים של המדינה אינם מוסכמים על כל העם לדוגמא לגבי התורה הרבה מערכי המדינה הינם מושחתים בעליל וכמו לדאוג לאויב במקום לחייל ולאזרח.

ו. אם האנשים נבחרים על ידי הגרלה הרי שאנשים טובים רבים לא יוכלו להביע דעתם רק בגלל המקרה.

ז. כיון שהאנשים "הזקנים" רק בוחרים אנשים לבג"ץ הרי ממילא ישארו מי שנמצא במדינה בשליטת האנשים בלי ביקורת מיוחדת שהרי לא הזקנים שולטים אלא אנשי המדינה ומה עשינו?

ח. אף אם תמיד יבחרו זקנים חדשים כל פעם. הרי שאין זה שונה מדמקורטיה של היום שהרי רק צריך לעבוד על האנשים שיעשו כרצונם.

ט. ממילא הזקנים משפיעים על העם בדעותיהם על משפחתם וזה יוצר פחות או יותר איזון בין שני הגישות בבחירות במפלגות.

י. מה קורה אם יצא בהגרלה הרבה "גויים" נראה לך שהרבה אנשים יקבלו זאת. ואם יקחו את המדינה ליידיהם וימנו ממשלה של רוב גויים האם נשאיר את גורלנו ל"מזל"?.

אמת, יש בעיה בדמוקרטיה. כי היא מבוססת על חוסר אחריות. לכן יש רעיון ששמעתי, שאני פיתחתי קצת יותר, ואני עדיין עובד על זה, והוא דמוקרטיה ישירה בשיטת יתרו.

שבו אין קואלציה אין אופוזציה יש כנסת ויש ממשלה.

כל עשרה אנשים במדינה בוחרים נציג, שיהיה שר עשרות. וכל שרי עשרות, בוחרים מתוך עשר נציג שיהא שר מאות. וכן על זה הדרך עד שרי אלפים ריבוא וכו' ומשם בוחרים חברי כנסת כך יוצא שלכל אחד יש את החבר כנסת שבחר בו, ושם יוכל לעשות לו אתר ועל כל צעד שיכל להודיע יודיע וכל בוחר יוכל להצביע האם הוא בעד או נגד.

ויוכל לעקוב אחר חבר הכנסת.

יהיה לו שר ישיר שהוא בחר בו והוא יהיה תחת אחריות שלו. וכמובן חבר כנסת פרטי.

הגישה תהיה מתוך אחריות ושלום מי שיכל לייצג עשרה אנשים לא בנסיון להשלט עם מפלגתם על המדינה אלא רק להציג את דעתו. כך שיהיה נציגות אמיתית בממשלה. לא יהיו חברי כנסת שנבחרו משום שהיו זקוקים לכסף רב לפרסום וכך יהיו מחוייבים לדרישות בעל ההון אלא רק צריך לחפש עוד עשרה אנשים בעלי רעיון משותף. כך שאין תירוצים פוליטיים אין משחקים מלוכלכים אלא זה השר מול בוחריו. יש הכרה ישירה וכו' ויש הכרה נאמנת יותר של השר עם בוחריו ושל חבר הכנסת עם בוחריו.

דמוקרטיה הזאת הישירה היא מצויינת אך עדין חסר את המלך איש החזון שיוביל את העם כמו שהצעתי למעלה.

שבו מאשימים אותו בהסתה, כי חמש שנים קודם אמר "מי ששורף את השדות של בארי - ברגע שיוכל ישרוף גם את התינוקות של בארי".

ממילא נוצר בינהם חיבור.

לעניות דעתי, למרות שיש בינהם פער בתפיסה הכלכלית - אצל שניהם לא זו עיקר המשנה.

לפייגלין היתה אפיזודה סביב זהות, בה הוא דיבר בעיקר על כלכלה ומריחואנה, בנסיון לצאת מהמסגרת הדתית לאומית - לא הלך לו. ברגע האחרון הוא חזר לדבר על המהלך האמוני שלו ונכשל - כי אף צד לא קנה את זה. הליברלים לא השתכנעו שהפאנט באמת השתנה והציבור האמוני לא השתכנע שהליצנים ואנטי-דתיים שהכניס לרשימה, באמת מזדהים עם החזון האמוני.

לכן טובת עם ישראל, ששניהם ישארו בתחום הפובלציסטי, האקדמאי והתורני, יכתבו את הרעיונות שלהם, ידברו עליהם יחנכו לידע הסטורי/מדיני, להבין מי זה עם ישראל ומה תפקידו ומי הוא האויב הערבי/מוסלמי ודרכי הפעולה הרצחניים שלו כבר אלף ארבע מאות שנה.

את העשיה הפוליטית עדיף שישאירו לאנשים שמראים הצלחה בשדה הפוליטי.

סתם מעניין על סמך מה אתה אומר שמיכאל בן ארי סוציאליסט.

שכשלו פוליטית לאורך שנים?

נ.ב.

אני לא אמרתי שבן ארי סוציאליסט, @משה אמר. האמת ששמעתי אותו מדבר בסגנון סוציאליסטי אפילו יחסית קיצוני, אבל איני בטוח שזאת משנה סוציאליסטית סדורה ולא יותר רצון לעזור לאנשים, בלי לקחת בחשבון את המשמעות הציבורית של עזרה בלתי מרוסנת על חשבון הציבור.

גם למדתי אצלו פעם.

היהודי הוא דב חנין על סטרואידים. זה כמובן לא אומר שום דבר על עמדותיו בתחומי ידע אחרים ועל הספרים שלו ועל כך ש"חזה" את השביעי באוקטובר. זה פשוט נקודה שצריך להזכיר  כל פעם מחדש שעוסקים בו בדרך לקריירה פוליטית.

אגב, הוא גם הצביע 1-1 יחד עם המפלגות החרדיות כמעט בכל נושא. דרך שבן גביר בגדול די המשיך. אני משער שזה בגלל חסידות חב"ד שהצביעה לו במספרים גבוהים.

(חוץ מהגיוס כמובן, אבל גם שם - כפייה לא תעזור)

(גם אני למדתי אצלו, למדתי ממנו המון ועדיין - בין בנושאים שאני מסכים עליהם ובין בנושאים שלא - איני חושב שהכובע הפוליטי, הוא הכובע שדרכו מתאים לו להשפיע. נראה לי שדרך האקדמיה והפרסום השונים לציבור, הוא משפיע הרבה יותר.

של התחום הכלכלי - תקציבים וקצבאות

פייגלין הביא לבדו מעל 100 אלף קולות(למרות המלחמה העיקשת נגדו מימין ומשמאל יחד), כמעט כמו מה שבנט ושקד קבלו יחד באותן בחירות.

כשהתמודד מול ביבי בליכןד, קיבל מעל 30% (בערך כמו מה שקיבל סער), נכון שבשונה משאר הפוליטיקאים הוא חושב על אידאולוגיה לפני כיסאולוגיה,לכן העדיף לוותר על תפקיד השר לענייני כלום מטעם הליכוד, כדי לקדם אידאולוגיה, בעז"ה הוא עוד יצליח.

בכל מקרה,אין מישהו אחר שמציע מהפכה מרעננת כמותו או בכלל בכיוון.

בכל מקרה 2, גם בגין ניסה 8 פעמים להתמודד ונחשב כמוקיון כל הזמן עד שהצליח, גם לבן גביר לקחו כמה וכמה מערכות בחירות עד שהצליח.

אחרי בחירות פייגלין-בנט, כשביבי הבין שחסרים לו בדיוק שני המנדטים המושמצים של כהנא. לפני כן, זה לא היה . ביבי אפילו שילם לבית היהודי דאז בח"כ על חשבון הליכוד שהתמודד אצלו בגלל מצביעים שנרתעו מעוצמה יהודית.

אחר כך קרו עוד כמה פלאים. כן.

ואז מישהו אחר לקח את הרעיונות שהביא לבמה וקידם אותם.

הכי מוכר היה בנט והממשלה שלו שקידמה הרבה דברים ממש מהספרים של פייגלין (שכמובן לא המציא אותם, זה תאוריות מוכרות לפחות 100 שנה).

מסוגלות לתעדף נושאים אידיאולוגיים עקרוניים שעליהם עובדים, וגם הם - בתוך המסגרת שחבריך לקואליציה מסוגלים לקבל, תוך 'תשלום' לחברי הקואליציה, בתמיכה בדברים שחשובים להם, גם אם מבחינתך הם פחות קריטיים.

פיגלין ובן ארי, היו ח"כים כנסת אחת וחוץ מנאומים - השאירו 0 עגול של הישגים מהקדנציה. בן ארי (ואלדד) לא רצו בכלל להכנס לקואליציה (ובמידה רבה על זה האיחוד הלאומי דאז, התפרק), למרות שכך יכלו להשפיע על תחומים נרחבים. פיגלין, 'עשה שבת לעצמו', תוך צפצוף מוחלט על הסיעה והקואליציה, מה שהביא לדחיקתו מהליכוד.

ממילא, גם אם הם יכנסו לכנסת (ספוילר: לא יקרה), הם יהיו חסרי תועלת מעשית ורק יגרמו לעצירת המהפכים המהותיים שחברי הציונות הדתית ועוצמה יהודית הובילו בקדנציה הנוכחית.

יש חשיבות רבה לאנשים שצועקים את האמת המוחלטת. כפי שציינתי מהר' ד"ר בן ארי למדתי הרבה וגם ממאמרים וראיונות של פייגלין החכמתי - זה לא אומר שהם צריכים להיות בעשיה הפוליטית.

אנחנו הכרנו היטב, את זה שמתנגד לברית מילה, את הליצן שהתפרסם כשעשה צחוק מהתורה וכו'. אלו האנשים שפייגלין הביא. 
 

החוצה ניסה לשכנע (והרשימה די הוכיחה זאת)  שהמטרה היחידה היא לגליזציה ואפילו הכריז שיתמוך בראשון שמתחייב ללגליזציה. אגב גם זה היה שינוי מהמשפט המלוגמני ש"מפלגת זהות (כלומר: אני, משה פייגלין) תמליץ לנשיא רק על העומד בראשה (כלומר על משה פייגלין שמדבר על עצמו פעמיים במשפט בלשון נסתר)".

פנימה ניסה לשכנע שהוא וכל חברי הרשימה (כולל זה שמתנגד לברית מילה) בכלל מחוייבים לחזון האמוני ולבית המקדש.

ישרפו כמה אלפי קולות, וחסל. זה כמו שזליכה יתאחד עם עינת וילף.

* ממשלת ימין (לא אידיאלית ובכל זאת), שממשיכה ביתר שאת את הדברים החשובים שנעשו בקדנציה הזאת ומוסיפה עוד ועוד אחרי שיסורו הטענות (המעוותות ובכל זאת) על 'לא על זה היו הבחירות'.

לבין:

*ממשלת שמאל שתחזיר אחורה את כל הדברים הטובים שנעשו ותהיה תלויה במועצת השורה.

ליברמן הפתיע בתןר שר אוצר וכך גם עודד פורר. סמוטריץ' גילה לנו שבהסכם הקואליציוני הליכוד כפה ביטול הכפורמות הנפלאות במועצות החקלאיות. עד רמה של חבר כנסת שממש נבחר כדי לעזור למונופול הביצים.

בסיבוב הקודם הוא תמך באיילת שקד ואחר כך הסיר את תמיכתו.

מצד שני הוא צודק, אם כל זב חוטם מומרץ להתמודד לכנסת ולשרוף כמה מאות קולות, אז למה הם כן, והוא לא.

אילו היה נדרש להפקיד ערבות בסך 5 מיליון ש"ח שיחולטו אם לא יעבור את אחוז החסימה, סביר להניח שלא היה מתמודד, וכמוהו עוד 5-6 ליצנים פוליטיים מסוגו. 

בפוליטיקה הוא לא משהו

אז הרבה אנשים יכולים להיות חברי כנסת או שרים טובים מהם

עוד לא נתקלתי במישהו בפוליטיקה שיודע להסתדר עם השונה

אם היה מישהו משמעותי כזה

לא היינו במצב כזה מפולג 

סובלים מפיצולי כוחות פוליטיים.  

כאשר אנשים צריכים את הדיוק בחיבור לרב שמתאים להם, לפוסק שמתאים להם, אני לא רואה מצב שהם יכולים, פסיכולוגית, להתפשר ולא לדייק בהזדהות מול הפוליטיקאי, המנהיג, אחרי האדם שרץ לראשות מפלגה, שהכי מתאים לו.  

רבים מהציבור הזה האידאולוגי גם מפגינים לדעתי חוסר מחשבה אישי ונצמדים לקו הפוליטי שהרב שלהם, שהמגזר שלהם, הולך אחריו.  

רוב מי שלא טוב במקצוע הזה, לא שורד וחוזר למקצוע המקורי שלו. לעיתים עם שדרוג לא מבוטל בכלל (איילת שקד).

שיכנס כח"כ פשוט ויעבור את המסלול חסר הזוהר (אם אינך טלי גוטליב...) של 'ח"כ פשוט', שאשכרה יושב שעות בדיוני וועדות על תתי סעיפים של הצעות חוק ועל פרטי פרטים של העברות תקציביות. ככה לומדים מקצוע, בלי לקפוץ בראש ולגרום הרבה נזק מפשלות.

יוכיח שהוא יעיל - בקדנציה השניה או השלישית יתקדם ליו"ר וועדה או סגן שר. יתמיד בהישגים משמעותיים, יתקדם עוד.

זה נכון שאין להם תרבות פשע יקרה מסוג שיש לשכבות עניות במדינות אחרות. המחיר של פשיעה אינו סמוי בכלל והוא אכן בעיה קשה. אגב, במגזר הזה יש גם בעיה של תת דיווח על עבירות פליליות מסויימות. שזה אני משער גם כן משפיע. אבל זה נכון שאין שם רוצחים וכו' בכמויות שיש במגזרים אחרים.

(היי, לא לדבר על המגזר שממנו יש נציגות של פי 3 בבתי סוהר, לא רק בישראל אלא בעוד מדינות מערביות).

https://www.calcalist.co.il/local_news/article/bjqb00eev0?utm_source=m.calcalist.co.il&utm_medium=Share&utm_campaign=Generic&utm_term=bjqb00eev0&utm_content=Article_Top

אם כל החרדים היו עובדים, ואין אצלם לא סמים ולא  פשע, והנאמנות שלהם עולה פי כמה על פני מגזרים אחרים (וזה למה נתניהו מעסיק אותם הרבה גם להיות אב בית וכדומה, כי התחיל להיות מודע שהתקשורת הזדונית מחפשת נגדו ויפעילו כל עובד בית שילכלך נגדו), היו תופסים את כל מקומות עבודה הטובים שמאויישים על ידי חילונים, והשנאה נגד החרדים הייתה מוגברת עוד יותר.

ככה היה בגרמניה לפני עליית הנאצים שכל הבנות היותר טובות היו מעדיפות להתחתן עם יהודים, וזה הגביר את השנאה נגד יהודים דווקא בגרמניה שהייתה הכי ליברלית מכל מדינות העולם, והיהודים בגרמניה היו הכי ליברליים והיו מוכנים להתחתן עם גרמנים, בניגוד ליהודים בארצות אחרות שהיו שומרים על עצמם לא להתבולל.

הציבור העובד כיום.

מדינת ישראל מתרחבת דמוגרפית ללא הרף - ובהתאמה מספר המועסקים גם גודל באופן קבוע משנה לשנה. אין נסיקה במובטלים. 

לפי התיאוריה ההזויה שלך - כמות העובדים במדינה היתה אמורה להישאר קבועה לאורך השנים?

הגרף שמצאתי בחיפוש מהיר אומנם ישן, אך משקף ומייצג את המצב. שיעור התעסוקה בישראל על פי שנים רבות מראה יציבות בשיעור האבטלה בציבור הכללי.  באותם שנים היה גידול עצום באוכלוסיה.  בשנות ה-90' עלו למעלה ממליון עולים מברית המועצות לשעבר אחרי נפילת הגוש הקומוניסטי.  

יש פשע

הלבנת הון

גניבה ( בעיקר ממוסדות המדינה. שזה חמור שבעתיים מגניבה מאדם פשוט)

עבירות מין

עבירות צווארון לבן

שוחד

אם נדייק.

עבירת רצח לדעתי זאת העבירה שלא שכיחה בציבור החרדי (קיימת. אבל פחות)

בשאר הדברים, לעיתים הם עוקפים בגדול את הציבור הכללי.

בארץ פשוט אין מקום בכלא. לפני כמה שנים בעקבות פסיקה בנושא מקום בכלא שוחררו אנשים שלא היו אמורים להשתחרר.

לגבי פשיעה במגזר חרדי. אין לי נתונים . אבל פעם היו כתבות פה ושם. גם מלחמות על הקדשים ורדיפה על אנשים שמחלקים חסידיות ובעקבות כך גם רכוש הן סוג של עבריינות מאורגנת.

כנראה הדברים האלו פשוט נשארים בתוך המגזר.

לגבי דברים אחרים , חרדים פחות ילכו למשטרה. לחיים ולדר לא היה תיק במשטרה. יש הרבה נוער בסיכון , רואים את זה בהפגנות שלהם. נוער נורמטיבי לא קופץ על אוטובוסים ולא מטפס על מנופים.

בכללי המודל שבה אישה עובדת עד צאת נשמה וגבר לומד על הלילה , בזמן שילדים מסתובבים לבד , לא יכולה לעבוד לאורך זמן. כי היא מייצרת המון ילדים רחוב שאף אחד לא משגיח עליהם.

הקיצוני. הוא הסיבה העיקרית בגינה חרדים מתנגדים לגיוס, וממילא פחות יוצאים לשוק העבודה אחרי צבא. השמאל הזה מנסה לחלן אותם, בדיוק כמו שהוא מנסה לעשות לדת"ל, וזו הסיבה שדוחפים עכשיו בנות לכל מקום בצבא.

רוב הרעות החולות שיש במדינה נגרמות מהשמאל הקיצוני, שגורר אחריו את השמאל הרגיל (שרובם חבורה של בובות עלובות ונשלטות).

אני גם מצטער שהחרדים לא נכנסים ומנסים לשנות מבפנים כמונו, אבל אני מבין את החששות שלהם.

החברה החרדית חברה נתמכת. למה הם רוצים חוק גיוס. שיסתדרו בלי תקציבי המדינה. הם ממילא לא מכירים בה. הם שונאים אותה. אז מה הם בכלל עושים פה?

שקהל תומכיה סולדים מנתניהו והליכוד אך גם מסמוטריץ' ואיתמר בן גביר?

קל מאוד להיות אידיאליסט מבחוץ...

שהם כאילו ליכוד חדש אבל לא באמת