כאן הוא ממש מלך מממש מדיניות משל עצמו אין הוא מוגבל לחוקי יסוד של מדינה שהרי הוא משנה אותם לפי רצונו.  שלא כמו היום שלחוק יסוד צריך רוב גדול מאוד של הכנסת כאן הוא חופשי להנהיג את המדינה כפי רצונו.

וזה חשוב כי המלך הוא איש חזון, אין זו פוליטיקה שצריך לשמור על הכסא. איש חזון מבין הרבה יותר מהעם לאן הוא רוצה לקחת אותם. לעומת ראש הממשלה שכל הזמן מתנהל בין קואלציה אופוזיציה הסכמים וכדו' ומנסה כפי האפשרות שיש לו לעשות מה שהוא יכל מעשית כאן המלך יכל לעשות כרצונו ולמרות זאת החוקי יסוד שלו מתואמים לרצון העם על ידי נציגי העם בכנסת ובממשלה. כך שאף אם יש לו רעיון "מבריק" אך העם לא מסוגל בכלל לעכל זאת. אז יצטרך להסביר את עצמו בכדי שהכנסת והממשלה תוכל לדעת כיצד לבצע כך שהביצוע יהא לפי יכולת העם להכיל את השינויים. ועדין זה משאיר מקום ללא עריצות כי הרי כל שנה צריך לעבור מעין המלכה מחדש. יש לו שנה אחת חופשית. אבל גם יהיה קשה להוריד אותו ממלכותו אם הוא כן מתאים כי צריך רוב וגם לאחר מכן העם צריך להחליט במשעל.

וכיון שהבצוע לא בידי המלך אלא בידי הממשלה. הרי שתפקידו להיות איש חזון של הכנסת. ולא כמו שקורה היום שכל אחד מזיז לצד אחר במדינה במקום לעשות מה שבאמת צריך לעשות

מלוכה זה שלטון יחיד שהדרך להפיל אותה עוברת רק דרך הפיכה בעם. מלוכה זה שלטון שאורך הראייה והמחשבה שלו הוא הרבה הרבה יותר קדימה מכל ממשלה או כנסת שתהיה, קצרת ימים יותר או פחות.
מלך לא "נבחר" כל פעם מחדש על ידי העם - מקסימום בפעם הראשונה בוחרים מי יהיה המלך אבל מאז הוא המלך וזה עובר בשושלת מאב לבן בלי יכולת של אחרים להתנגד לזה - אלא אם יבצעו מהפיכה כמו שהיו לא מעט במהלך ההיסטוריה.

בחירות דמוקרטיות מעקרות את כל משמעות המילה "מלוכה".

גם בבריטניה של היום המלך/מלכה הם לא באמת מלך/מלכה - אלא קישוט נוצץ וראוותני וזהו. אין להם את סמכויות המלך שהיו בעבר.

 

אין כאן בחירה מחדש של המלך, כי אין כאן כמה מועמדים. יש רק אפשרות שאם יש רוב מוחלט ניתן יהיה להעבירו למשעל עם שגם אז השאלה היא אם להוריד אותו מכסאו וגם אז יצטרכו רוב מוחלט. וזה משהו שקשה מאוד לשנות. וממילא תהיה אפשרות לעשות הפיכה וכו' רק לא בדרך הריגה ומלחמה. כי ההצבעה היא לא האם נבחר בו מלך שוב אלא האם נוריד אותו מהמלכות.

גם על פי התורה מה שבן יורש מאביו את המלכות אינו בכל מצב אלא רק אם ראוי לירושה. (ראה רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ד, הלכה כ. ) רק אצל הגויים הכל עניין של שליטה ביהדות מטרת המלך היא להיות מכובד במטרה שיוכל להדריך את העם לטובתו ולא בשביל לקבל כבוד כך שאם בנו לא ראוי אין ממשיך תחתיו.

ושיטה זאת שומרת הן על כך שאין לנו עריצות וגם שלא מצריכה הפיכה של העם. וגם שומרת על כוחו כמלך כל עוד הוא ראוי והעם חש שעומד להם איש משכמו ומעלה הרי שלא ירד ממעלתו בקלות. וכך יוכל להנהיג את העם על פי חזונו כמלך. שהרי העם על פי רוב לא מבין בהנהגת עם. הם יותר עסוקים בדברים קטנים ולא רואים רחוק אלא נתלים באנשים שהם סומכים יותר עליהם שהם רואים נכון את המציאות.

ומלך זה ל-א אדם שעומד לבחירה על ידי העם כל כמה שנים מחדש. לזה קוראים ראש ממשלה.

לא משנה כמה תנסה ללהטט, זה פשוט לא מלך. כמו שמלכת אנגליה היא לא באמת מלכה אלא סמל שנשאר מימים עברו שבהם מלך/מלכה היו באמת כאלו...
 

ולמה איך שהצגתי אותו, הוא אינו יכל לבצע את אותה מטרה. נכו,ן אתה לא רגיל לכך שיהיו מלכים כאלו. אך טוב, תמיד ישנם "חידושים" בעולם. השאלה היא: אם הוא יכל לבצע את העבודה הנאמנה של המלך באותו אופן או אפילו יותר טוב, אם כן הרי הוא מלך. אם למלך רגיל ישנם יתרונות שלו אין, תגיד מהם ומדוע?

בנושא של חוקי היסוד, יש עבודה רק לעיתים רחוקות.

לא אמורים להיות כל כך הרבה חוקי יסוד.

[איני יודע האם חוקי יסוד מתאימים להחקק על ידי אדם אחד, אני מניח שהמבנה שהמדיניות הפרקטית נקבעת בפורום מצומצם יחסית, והחקיקה בפורום רחב יותר, הגיוני].

בנושא של המדיניות הפרקטית, נראה לי שעלולה להיות בעיה בהפרדה של היישום הפרקטי מקביעת המדיניות. לפעמים, המדיניות הכללית קשורה בפרטים הקטנים. 

כשהמלך הוא שקובע האם תהיה מדיניות של קיצוצים תקציביים, אבל לא צריך לעמוד מול השאלה איפה בדיוק הם יהיו, ומה ההשלכות שלהם, עשויות להתקבל החלטות שגויות.

כנ"ל בתחומים אחרים.

בדרך כלל החוקי יסוד מתנהלים על ידי רוב מוחלט יותר מפני שההשפעה שלו גדולה הרבה יותר.

מצד שני לשנות את החוקים האלה מאוד קשה גם אם מתברר שהם רעים בשביל העם. (יש בג"ץ רוב פוליטי שמצריך משחקים פולטיים להסכמה וכ')

לעומת זאת מלך הוא אדם שבחרו בו משום שסומכים עליו כאדם, לא כמו היו שבוחרים במפלגה ואל באנשים.

ועל סומכים על הראיה שלו לטווח ארוך וגם הוא יכל לשנות את החוקים אם יתברר שהוא טועה בכך.

נכון, פעמים שצריך להסתכל בהשלכות של המדיניות. אבל זה התפקיד של ראש הממשלה, להוות גשר ממצע בין הממשלה למלך. כדי שלא יהיו החלטות שגויות.

המלך דרך אגב לא סגרו לו את הפה הוא יכל לתת דוגמא אם כל הפרטים הקטנים אך בתור הצעה בלבד שהרי מי שיבצע זאת הממשלה לא הוא. כך שהממשלה תקבל את ההצעה ותבצע אותו לפי ראות עיניה. אך על ידי שגם המלך יוכל להציע לפחות בגדר הצעה את הדרך הפרטית לעשייה זה יאפשר לו לתת מדיניות עם הסתכלות רחבה הכוללת גם את הפרטים הקטנים על אף שאינם מחוייבים לילך לפי זה דוקא.

שלמה המלך, כשהתחתן עם בת פרעה השתכר ונרדם ובגלל זה מפתחות המקדש שהיו אצלו לא פתח ולא יכלו להקריב את קרבן התמיד וחז"ל אמרו שבגלל זה התפתחה מלכות רומי.

בן שלמה לא היה ראוי כל כך למלוכה עד שזה גרם למחלוקת.

לא תמיד המלך חש את כל ישראל.

אך כשיש גם נציגות לעם הרי כל הבעיות שיכולים להיות מצד שיש רק מלך, נעלמות.

ובכלל צריך ליצור דרך שיבא מלך המשיח.

גם לפי הקבלה המלכות לעתיד לבא יהא לה אור עצמי וכמו למלך ז"א שיש לו אור משלו.

וכמו שהלבנה שנמשלת למלכות הרי תאיר כמו השמש.

זה לא סתם, שיש דמוקרטיה. כי יש חיסרון בשיטת הדמוקרטיה, שאין מלך מורם מעם שמוביל את העם קדימה.

ויש חיסרון בשיטת המלך, שלא תמיד העם מוכן לקבל את הנהגת המלך כי לפעמים היא יותר מדי גבוהה יותר מדי דורשת וכמו בן שלמה שדרש הרבה זהב כמו אביו אך העם חש שזה כבר יותר מדי. ולפעמים הדרך לביצוע חזון המלך לא תמיד יודע המלך את רצון העם.

לכן צריך נציגים של העם כדי שלרצונם יהא בטוי גם כן בהנהגה.

זה רעיון טוב כי הוא יפתור את האנרכיה במדינה ואפשר לבחור לתפקיד אנשים נערצים ממשפחות טובות כמו ריבלין. יש את הבעיה עם האצולה שהמלך ימנה. כתוב מפורש הוא שזה תהליך טבעי

ז וַיֹּאמֶר השם, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ:  כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.  ח כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי, וַיַּעַבְדוּ אלוקים אֲחֵרִים--כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים, גַּם-לָךְ.  י וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי השם, אֶל-הָעָם, הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ...  אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  יב וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.  יג וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.  יד וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.  טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו.  טז וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם--יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ.  יז צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים.  יח וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא. שמואל א' פרק ח'

עתה, משפחתי מצד אבי היא בת 1100 שנה (מ-930), ואני מבוסס מאד. אבל אם מישהו עולה לגדולה וסתם לא ידוע, ראש רשות מקומית מושחת, או טייקון שקנה את התואר במיליארד ₪?

זה ייצור מעמד מלאכותי של אצילים ועוד שסע במדינה, שלא צריך אותו. מצד שני השבר של בית שני לא היה בגלל אצילים (כמעט ולא היו) אלא שסע עניים עשירים.

כך שעל ידי זה, יהיו לו רשת יועצים שעל ידם יוכל להחליט כיצד להציע.

זה דומה קצת למה שבנט רוצה מזכיר צבאי לכל חבר קבינט.

בכלל כבר היום יש מסים שלוקחים מהעם בשביל השכר הגדול שיקבלו בכנסת.

האמת היא שאם הדמוקרטיה תהיה בשיטת דמוקרטיה ישירה בשיטת יתרו.

כלומר שעל כל עשר אזרחים יבחר מהם נציג שיהא שר עשרות ומכל שרי עשרות יבחר מכל קבוצה של עשר נציג שהוא שר מאות וכן הלאה עד שיש לנו חברי כנסת. אז זו דמוקרטיה שמעודדת אחריות אישית. וכבר יש אחראים והמלך לא צריך למנות. אלא העם ממנה מתוך עצמו. (ולפי דמוקרטיה זו אין קואליציה ואופוזציה רק ראש ממשלה וממשלה וכנסת)

הרעיון בדברים י"ז :14  שהעם רוצה מלך " וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי...." השם לא אמר שחייב להיות מלך, זה רצון אנשים. או דברים ל"ג:5 "ויהי בישורון מלך" הפירוש המקובל הוא שהמשורר בקטע זה הוא משה רבנו, ואם-כן - המלך הוא ה', ומשה משבח את בני-ישראל על-כך שהתאחדו וקיבלו עליהם את עול מלכות ה' (כפירוש 1 בדברי רמב"ן).

חז"ל אמרו שהזקנים שאלו כהוגן במלך והעם שאל שלא כהוגן.

ועל זה שמואל מתרעם. אך מצד שני זו מצוה שכשנצטוו ישראל נצטוו למנות עליהם מלך.

ומכל מקום,כיום בכל זאת יש מלכות בלי מלך אמנם אבל אין שופטים ונביאים כבזמן שמואל שהיית יכל ללכת ישירות לפי הנביא ולכן צריכים מלוכה כל שהיא שלא תהיה אנרדלומסיה.

וראה ברמב"ם שאומר את התנאים להיות מלך המשיח אומר ואם יעמד מלך על ישראל עוסק וכו'

ואם לא נהרג הרי הוא ככל המלכים וכו' תראה שם משמע שיש מקום שיהיו לנו מלכים בתקוה שאחד מהם יהיה משיח צדקינו

איזו רמה גבוהה אתה. אם כולם היו כמוך... לא קראתי לימוד כזה כמה שנים! 

באותה המידה.

מלך על פי תורה יכול להרוג אותך כי לא עשית מה שהיה בא לו שאותו הרגע. בלי שום קשר למדיניות כוללת והתייעצויות. ביקש ממך כוס תה. אמרת לא. מוות. 

הרמב"ם:

כל המורד במלך, יש למלך רשות להורגו.  אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך, או שלא ייצא מביתו ויצא--חייב מיתה; ואם רצה להורגו--יהרוג, שנאמר "כל איש אשר ימרה את פיך"

כך זה מלך על פי היהדות.

כך היה נהוג גם אצל הגויים (כולנו מכירים את הקריזות של אחשוורוש..) החל מתקופת התנך ועד לפני כמאה שנים! 

מלכות זאת הממלכה. ומלך הוא השולט על הממלכה.

ולכן מרידה במלכות המלך מתפרשת מרידה במלך כשהמלך בידו השליטה הפרקטית של המלכות.

ואז מה שמלך הורג הוא כי מרידה במלך היא מרידה בעם כולו בממלכה כולה במיוצגת על ידי המלך.

אך לפי הדגם שהצגתי של דמוקרטיה מלוכנית. שישנם שתי גופים נפרדים מלכות ומלך. ושיתוף פעולה.

אם המלך באמת יגזור גזירה והממשלה תבצע לפי רצון המלך כל מי שימרוד במלכות כלומר במדיניות המלך. זאת אומרת שלא יבצע את פקודת הממשלה יהיה חייב מיתה.

כלומר אם המלך אמר לעשות דבר מסויים והממשלה אישרה זאת! אז כל מי שיעבור על פקודת הממשלה יהיה חייב מיתה על פי תורה.

כמובן שאפשר שמיתה תתאפשר רק אם הוא בהסכמת הממשלה והמלך כאחת ואין כאן מחלוקת!

מה שאין כן היום שאף שיש ממשלה אין מלך כלומר אין איש חזון שמנהיג את המדינה אלא הכל משחקים פוליטיים לא שייך שיהרגו וכדו' אף שאצל הגויים לא נראה לי שזה מפריע להם אם יש להם מלך או לא! להרוג תמיד הם יכולים(מבחינתם איני יודע אם יכולים מבחינה הלכתית) כל עוד יש להם ממשלה.

ואף המדינה שלנו פסלה את עונש המוות כאפשרות של עונש.

אך כבר אמרנו שאני מציע דגם שבו למלך אין שליטה על שיטת הבחירה שלו ושל הכנסת אלא אם כן ישנו "רוב מוחלט של הכנסת שהם נציגי העם" שזה אפשרי אף היום לחוקק חוקי יסוד כאלה. ובאמת אם יצא שהוא "משוגע" שזה בלתי אפשרי שעם ישראל ברובו יבחר במשהו משוגע הרי שהכנסת בבחירות חשאיות תצביע נגדו!

ואפשר לשלול ממנו באותו זמן את מלכותו עד שהעם יצביע אחרת!

כל הדמוקרטיה תהיה בעיקר לגבי הכנסת שאינה מייצגת כראוי את העם. אך לא לגבי המלך!

לאחר שהעם בחר במלך הרי שהוא "סומך עליו" אם הוא אינו "סומך עליו" הוא לא להביחר.

הבחירות פעם בשנה באו להבטיח שאין כאן רודנות. אין כאן מלך שהוא לא מתאים!

והדמוקרטיה באה להבטיח שגם אם יש למלך חזון "מדהים" שתהיה פרופורציה. שלא יבצעו חזון שהעם לא מסוגל לעמוד בו ונציגי העם יהיו אחראים על כך!

כתוב שמלכותה דארעא כעין מלכותה דרקיעא.

המלכות כאן היא בבואה של מלכות ה'. שהוא שליט יחידי שאינו מתחלף.

זו הסיבה שמברכים- שחלק מכבודו לבשר ודם. הוא נתן מהכבוד שלו.

אדם שהוא מלך זהו משל שעוזר לנו להבין את מלכות ה' ואת ההתבטלות שאמורה להיות לנו כלפיו.

הקטנה של משמעות המילה מלך ממה שהיא הייתה עד היום עלול להביא לזלזול בכל פעם שאומרים על ה' שהוא מלך.

אם מלך זה משהו טכני שיכול להיבחר ויכול לרדת ועדיין יש לעם שליטה עליו וכו וכו אז גם מלך מלכי המלכים גם לא נשמע וואו כמו פעם.

המלך מבטא את המלוכה הגשמית כמו שכתבת. אבל ממש לא רק.

בראש השנה אנחנו ממליכים את ה' מחדש.

אין כאן זלזול במלך, שהרי הוא מקבל מלכות שלמה לשנה שלימה.

הפוך, בכך יש דמיון רב יותר למלכות ה' כי גם אנו צריכים להמליכו מחדש בראש השנה.

המלך אינו  מושל כלומר תמיד צריך למלוך על העם ברצון העם. אם הוא מולך בכפייה, הרי שהוא מושל ואינו מלך.

מלכות ה' מחוייבת במציאות העולם, כי בלי הבורא אין עולם. וכל אחד רוצה לחיות ולכן בהכרח רוצה את ה' כמלך.

אף כאן יש בבואה למלכות ה' שהמלך בודאי נשאר יחידי.

לעומת זאת ההמלכה של ה', בקבלה מלכות ה' היא כנסת ישראל והיא נבנית בשלבים.

וכמו שאת שאול המליכו פעמיים פעם שניה בהסכמת כל העם.

הדגם שהצעתי הוא בבועה חיה יותר של מלכות ה'.

לעם אין שליטה על המלך! הוא לא מתמודד עם מלכים אחרים. יש כאן מלך אחד. ולא העם מצביע שוב אם לקבל את המלך או לא.

העם בוחר את נציגיו בכנסת כדי שיביאו את רצון העם אל המלך. כדי שרצון העם יתבצע. אם חברי הכנסת רואים שהמלך אינו מסוגל להרים "חזון". הרי שרק אם יהיה רוב מוחלט נגדו הוא יפול.

כך שעל ידי ש"קשה" להפיל את המלך הרי שהמלך הוא עצמאי ולא נתון תחת העם אלא יכל להוביל את העם למקומות שהעם לא יודע כיצד להגיע לבד.

אין כאן מלחמה נגד המלך, אלא להפך נתינה למלך כח למלוך מרצון.

הכנסת מייצג את המציאות העכשווית של העם. והמלך מייצג את המציאות האידאלית שאליו שואף להביא את העם. יש כאן דיאלוג מתמיד בין הרצוי והאידאלי למצוי אצל העם.

לפעמים העם מצליח לעלות לאידאולגיה של המלך וכמו שאנשי שלום עכשיו יכלו לעבוד על ה"עם" בחזון הפסודו שלהם של השלום. ולפעמים המלך מצליח להוריד את האידאולגיה לשפה פשוטה של העם כך שיוכל לקלוט.

וכך נוצר הקשר בניהם בלי כפיה ומשילה רק מלכות אמיתית.

אפשר להתפלסף על כל הפרטים אבל

א. רוב העם לא מונח בפרטים. מול הצאר ניקולאי אנשים הרגישו אפס. היו מוכנים לקפוץ למים ולמות כדי שיהיה לו גשר אנושי. מול מלכת אנגליה יש הערצה אבל אנשים לא ימסרו את נפשם בשבילה. אי אפשר להשוות בין תפיסת המלך בשלטון יחיד לכלאיים שמורידים מעוצמת המלוכה. 

אתה לא יכול לטעון שתופסים אותם אותו דבר.

ב. כיוון שמלך זו בבואה של מלכות ה' זה לא בחירה שלך או שלי איך להגדיר מלך. התורה כבר הגדירה את מעמד המלך. בתורה, בנביא, בחז"ל, ברמב"ם ועוד. על פי תורה מלך בן מלך לא זקוק למשיחה בכלל. זה משהו שהוא חלק בלתי נפרד ממנו. והסמכויות שלו אמנם מאוזנות על ידי התורה כי הוא בכל זאת בן אדם, אבל בכל זאת,הן הרבה יותר עוצמתיות מהתכנון שלך כחלק מהמהות שלו. מלכות בית דוד זו הדרך של ה' להביא גאולה לעולם. ועוד ועוד. 

על פי התורה, מלכות זו מהות.

אתה רוצה ליצור משהו גאוני אחר, בכיף. הדמוקרטיה לא הוכיחה את עצמה, לא מפריע לי. אבל מלך על פי תורה זה לא.

א. אצל הגויים המלך בא לקבל כבוד לעצמו בשביל לשלוט ולעשות כרצונו והם זקוקים למלך כי אם לא זה יהיה אנדרלמוסיה. לעומת זאת אצל היהודים, המלך הוא בדמות ה' ואומרים חז"ל שבמקום אתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו כי הבורא הוא רם ונישא מלשמש כמלך, להיות מלך פירושו להשפיל את עצמך אל העם. הכבוד שלך הוא כבוד העם וזה חשוב בשביל להשפיע לעם. וכמו שאול שהיה נחבא אל הכלים. מלך אמיתי לא רוצה להיות מלך אלא שרוצה להשפיע אל עמו ובשביל כך דואג לכבודו כי כבוד המלך הוא כבוד העם.   בחסידות פנימיות ספירת המלכות היא שפלות.

נכון, אין כאן כמו הצאר שהעם הוא רק סמרטוט בשביל המלך.  מהיכן הערצה למלך תבא? מכך שהמלך הוא מי שהעם בחר בו! הוא רוצה בו! ולעומת דמוקרטיה המלך הוא איש חזון מרומם מעם ומוביל את העם לחזון בלי שום מונע. כשהמצב כך אז תהיה הערצה למלך ולא רק כי "חוקית" הוא מלך.

כי המלך כאדם מייצג את האומה כולה כל התקוות שלהם נעוצות במלך שהרי הוא המוביל את העם. לעומת דמוקרטיה שכל אחד רוצה משהו אחר ויוצא לא זה ולא זה.

כשהדרך להוריד את המלך מכסאו רצופה בקשיים. שהרי צריך שתי תנאים רוב מוחלט בכנסת נגדו ורוב מוחלט בעם נגדו. הרי זה מאפשר לו גישה חופשית להנהגת עמו.

ב. הסיבה שמלכות עוברת מאב לבנו הוא משום שהחינוך אותו קיבל מאביו הרי מכשירו להיות ראוי למלוכה.

וגם זה על פי ההלכה אין זה בכל מצב שאם אינו הולך על פי תורה אין הוא יורש את אביו במלכות.

וגם כאן כיון שלא אמרתי שיש בחירות למלך אלא רק בחירות להדחתו הרי גם הבן יהיה מלך במידה שיהיה ראוי לכך.

א. הבעיה בדמוקרטיה נובעת מחוסר אחריות שהרי כל אחד יכל לזרוק את האחריות על השני אחד על המפלגה שלו אחד על הסכמים קואלציונים וכו' וגם אין גישה ישירה של העם לחברי הכנסת.

כשאין אחריות יש רק תלונות ומחפשים רק זכויות.

ב. הבחירה הנכונה נובעת מחינוך לא מגיל אומנם הגיל משפיע על בגרות נפשית אך דוקא הזקנים יכולים להיות יותר מקובעים.

ג. אילוץ אנשים לבחור, מוציא אותם מאחריות בטענה שלא היתה להם ברירה. ואנשים שאין להם אחריות לא יועילו למדינה.

ד.  הוצאת חלק מהאנשים מגיל מסויים לבטא את הקול שלהם במדינה, לא רק שאנשים לא יסכימו לכך. אלא אף ישנם אנשים רבים חכמים והם יותר צעירים מהגילים שציינת.

ה. הדרישה שלא עבר על החוק אינה דרישה מוסרית. החוק אינו מוסרי בהכרח. רבים מהאנשים שיושבים בכלא הינם חפים מפשע. וחוץ מזה החוק לא תמיד מייצג צדק לכל אחד יש את סיבותיו בחיים המטרה בחוק במדינתינו הוא לייצר סדר בלבד. הערכים של המדינה אינם מוסכמים על כל העם לדוגמא לגבי התורה הרבה מערכי המדינה הינם מושחתים בעליל וכמו לדאוג לאויב במקום לחייל ולאזרח.

ו. אם האנשים נבחרים על ידי הגרלה הרי שאנשים טובים רבים לא יוכלו להביע דעתם רק בגלל המקרה.

ז. כיון שהאנשים "הזקנים" רק בוחרים אנשים לבג"ץ הרי ממילא ישארו מי שנמצא במדינה בשליטת האנשים בלי ביקורת מיוחדת שהרי לא הזקנים שולטים אלא אנשי המדינה ומה עשינו?

ח. אף אם תמיד יבחרו זקנים חדשים כל פעם. הרי שאין זה שונה מדמקורטיה של היום שהרי רק צריך לעבוד על האנשים שיעשו כרצונם.

ט. ממילא הזקנים משפיעים על העם בדעותיהם על משפחתם וזה יוצר פחות או יותר איזון בין שני הגישות בבחירות במפלגות.

י. מה קורה אם יצא בהגרלה הרבה "גויים" נראה לך שהרבה אנשים יקבלו זאת. ואם יקחו את המדינה ליידיהם וימנו ממשלה של רוב גויים האם נשאיר את גורלנו ל"מזל"?.

אמת, יש בעיה בדמוקרטיה. כי היא מבוססת על חוסר אחריות. לכן יש רעיון ששמעתי, שאני פיתחתי קצת יותר, ואני עדיין עובד על זה, והוא דמוקרטיה ישירה בשיטת יתרו.

שבו אין קואלציה אין אופוזציה יש כנסת ויש ממשלה.

כל עשרה אנשים במדינה בוחרים נציג, שיהיה שר עשרות. וכל שרי עשרות, בוחרים מתוך עשר נציג שיהא שר מאות. וכן על זה הדרך עד שרי אלפים ריבוא וכו' ומשם בוחרים חברי כנסת כך יוצא שלכל אחד יש את החבר כנסת שבחר בו, ושם יוכל לעשות לו אתר ועל כל צעד שיכל להודיע יודיע וכל בוחר יוכל להצביע האם הוא בעד או נגד.

ויוכל לעקוב אחר חבר הכנסת.

יהיה לו שר ישיר שהוא בחר בו והוא יהיה תחת אחריות שלו. וכמובן חבר כנסת פרטי.

הגישה תהיה מתוך אחריות ושלום מי שיכל לייצג עשרה אנשים לא בנסיון להשלט עם מפלגתם על המדינה אלא רק להציג את דעתו. כך שיהיה נציגות אמיתית בממשלה. לא יהיו חברי כנסת שנבחרו משום שהיו זקוקים לכסף רב לפרסום וכך יהיו מחוייבים לדרישות בעל ההון אלא רק צריך לחפש עוד עשרה אנשים בעלי רעיון משותף. כך שאין תירוצים פוליטיים אין משחקים מלוכלכים אלא זה השר מול בוחריו. יש הכרה ישירה וכו' ויש הכרה נאמנת יותר של השר עם בוחריו ושל חבר הכנסת עם בוחריו.

דמוקרטיה הזאת הישירה היא מצויינת אך עדין חסר את המלך איש החזון שיוביל את העם כמו שהצעתי למעלה.

החוק לא מחייב הפרדה, הוא לא כופה הפרדה, הוא בסה"כ מאפשר למוסד שרואה שיהיה לו שווה כלכלית לפתוח מסלול כזה - לעשות זאת.

אגב, לולי תחיבת האף של בג"ץ בכל נושא - בכלל לא היה צריך את החוק הזה. אין אף חוק שאוסר. בג"ץ החליט על דעת עצמו שאפילו שבשום חוק שחוקקה הכנסת לא מופיע שוויון ובוודאי אף חוק לא הסמיך אותם לכפות שוויון - בפועל הם כופים את מה שלשיטתם מהווה שוויון, אפילו שהתוצאה היא חוסר שוויון.

מישהו. אם לא היתה דרישה כזו לא היו מעלים את החוק.

לא היתה פסיקה שקובעת שחייבים ללמוד יחד

במדינה חופשית אם מוסד רוצה לפתוח תוכנית ותלמידים רוצים ללמוד, הם יכולים.

באו כל מיני עותרים וטענו שתכניות הלימודים בהפרדה, הם אפליה פסולה ולכן צריך לאסור אותן.

בא בג"ץ, תחב את אפו בלי שום סמכות חוקית ואסר על קיום לימודים אקדמאים בהפרדה מעבר לתואר ראשון. ממילא בג"ץ הפלה, השכלתית וכלכלית, את הציבור שלימוד בקבוצה מעורבת מנוגד לאורחות חייו.

כל החוק שעבר, הוא לתקן את העוות. 

מלכתחילה בגצ נדרש לזה כי הוגשה עתירה, ולמה הוגשה עתירה? כי ביקשו לעשות הפרדה. ועל זה אני מדבר. מלכתיחה הדרישה של ההפרדה המגדרית היא הנושא שעליו אני שואל

מה שהיה אח"כ עם בגצ לא ענייני.

אני לומדת בשלוחה של מכללה גדולה

שלוחה לבנות בלבד

מה החוק מחדש?

להבנתי החוק החדש נועד לפתיחת מסלולי לימוד נפרדים באוניברסיטאות, היכן שזה לא קיים היום.  

🔎 הפרדה מגדרית באקדמיה – חיפוש Google

לא בגלל שאני בעד הפרדה

אלא

בגלל שאני בעד לאפשר השכלה גם למי שרוצה הפרדה

וכל המודאגים והמתיפיפים שילכו להתעסק בדברים אחרים

אישה שלא רוצה להיות מודרת

היא לא מודרת

יש מספיק מקומות גם ללימודים מעורבים וגם לא

והן לא מניעת פיתויים

יש לי אחות שעושה תואר שני

את התואר הראשון היא העדיפה לעשות בחברת נשים

תואר שני לא היה לה את האופציה והיא הלכה על לימודים מעורבים

החוק הזה בא לתקן כפייה חילונית על אנשים שרוצים אחרת

יש כאלו שיעדיפו גם עבודה נפרדת

וזה בסדר

זכותם

תחבורה/ סופר/ מדרכות

זה כבר בעייתי כי זה מפגע ציבורי למי שנקלע לאיזור הזה

זה לא הסיבות

כי לא צריך סיבה לחיות כרצונך

אם מישהו רוצה להפריד משהו

צריך לבחון באוביקטיביות

אם אפשר לבצע את ההפרדה בצורה שלא תפגע באחרים

לימודים ועבודה נפרדים לא פוגעים באף אחד

מדרכות/ אוטובוסים כן פוגעים

וגם להיפך

איסור על הפרדת לימודים פוגעת

 שבגלל שכיתת גברים לא תאפשר משרות נשיות

אז צריך לכפות לימודים מעורבים על ציבורים שלמים

בהסתכלות אובייקטיבית זה אומר שהרבה אנשים נפגעים ולא יכולים ללמוד כרצונם רק בגלל כמה משרות ספציפיות שאולי יפרו איזשהו איזון בין גברים לנשים שאני תוהה אם הוא בכלל קיים ואם למישהו איכפת ממנו

וזה ממש לא אומר שאני מעוניינת בהפרדה בכל מקום

ואני גם לא מפחדת להתפתות לקשרים עם גברים

יותר נעים לי ללמוד עם נשים

כן רק בלימודים

וגם לא כל עבודה אני אקח

אוטובוס וקופ"ח זה לא אותו דבר

מה כואב לך שנשים מעוניינות בהפרדה?

שיגיעו 2 אוטובוסים באותו זמן

קודם שאוטובוס אחד יגיע בזמן וייתן שירות ראוי

הסיבות לרצון להפרדה:

1. אמונה והרגל בלימודים/ סביבת עבודה נפרדת

2. אי רצון לקשרים יומיומיים עם בני המין השני

3. רצון לקשרי חברות עם חברות ללימודים/ עבודה ואי רצון לקשר כזה עם בני המין השני

4. הרגשה נוחה יותר עם בני אותו מין בסביבת לימודים/ עבודה

אגב אני מעולם לא העדפתי סביבה נפרדת

אבל מכירה מספיק שמעדיפים

מבינה ומכבדת את הסיבות שלהם

בתארים מתקדמים, בפרט בתארים שאינם מאלו המבוקשים ביותר, גם ככה הכיתות לא גדולות ולא מפוצצות בסטודנטים.  

הפרדה מגדרית מצריכה עוד הרבה משאבים - עוד שעות הוראה למרצים, למעבדות, לכיתות, עוד תקורות של תחזוקה ותפעול.  

ואז יקרה שבשביל 2-3-4 סטודנטים לא יפתחו שיעורים ומסלולי לימוד.  

זה מזכיר לי בעיה דומה במוסדות הלימוד התיכוניים במגזר הדתי לאומי.  הרבה מאוד מוסדות

לימוד קטנים יחסית לבנות בנפרד ולבנים בנפרד - ואי אפשר לקיים מסלולי לימוד טובים וברמה גבוהה באופן עקבי משנה לשנה בגלל ביקוש קטן, שההיקף שלו מאוד תלוי בשנתון. 

לעומת תיכונים חילוניים, עם מאות תלמידים, ושפע מסלולי לימוד ואפשרויות בחירה רבות ומגוונות.    

נראה לי הוא רק מאפשר לפתוח מסלול נפרד

לא נראה לי שמישהו מתערב בשיקולי עלות תועלת 

תקציבית, ולא רק הצהרתית, המצב היה הרבה יותר טוב.  

האוניברסיטאות רוצות הרי שיגיעו ללמוד אצלם.  

ואכן יש כאן פוטנציאל לפתיחת אפשרויות למגזרים שעד היום לא הגיעו לאוניברסיטאות אלא למכללות הייעודיות.  
 

אבל יש כאן משמעויות של חוסר יעילות כלכלית וצורך בתקצובים ייעודיים.
 

ויש אולי גם חשש של הדרת חברי סגל ופגיעה בשוויון: מרצות וחברות סגל לא יורשו ללמד במסלולי הגברים, גברים לא יורשו ללמד במסלולי הנשים, בשל דרישות דתיות של הסטודנטים. פגיעה כזו בחופש העיסוק ובקידום המקצועי של הסגל באקדמיה מייצרת עבור ההנהלה פלונטר מול חברי הסגל 

אבל פועל יוצא של המצב- מוסד תיכוני לא יכול להחזיק ולהציע, לצורך הדוגמא, מסלול בגרות 5 י"ל בפיזיקה, כי על מנת לתפעל מעבדת פיזיקה, ולהשקיע בציוד טוב, ולהעסיק מורה טוב לפיסיקה, צריך שיהיו מספיק תלמידים כל שנה ושנה.

אחרת אין הצדקה.  

הוא לא 'הביא' ארצה עשרות אלפי גויים, להפך, הוא שינה כיוון מכל שנות השליטה של ליברמן מהשקעה רק ביוצאי חבר העמים - שממילא רובם המוחלט גויים - להשקעה בהבאת יהודים מארצות מגוונות, שמהם גוים לא מחפשים לעלות.

שנית - ממש לא הוא זה שטרפד את חוק הגיוס. את חוק הגיוס טרפדו אגודה, שכל נוסח שהוצע לא היה מספיק טוב בשבילם. מה שהם רצו, היו מספיק ליכודניקים שלא יכלו לבלוע, גם בלי קשר לאופיר סופר.

פשוט לא נכון, אם זה היה נכון - הוא לא היה פורש.
 

הוא פורש על רקע חילוקי דעות בינו לבין סמוטריץ' איך נכון לנהוג במצב שבו מצד אחד נציגי הציבור החרדי התגלו בעליבותם ואוגואיסטיתם, כשמשתמש בדיבורים על 'לומדי תורה' כדי למנוע שבבניקים מהחלצות למלחמת מצווה ומצד שני - אין לנו קואליציה אחרת...

תשלם בשביל בטחון ישראל מה שהוא שילם, לפני שאתה מתמש כלפיו בביטויים מזלזלים כאלו.

אבל בכל הנוגע לחוק הגיוס הוא התנהג כמו חנווני קטן, ויש אומרים שהיה שלוחו של הבוס, כדי שחס ושלום לא ידבק רבב בבגדו של הבוס.

על רקע זה לא בלתי  אפשרי שהתגלעו חילוקי דעות ביניהם. 

בדבר אחד (כמעט) הכל מודין. טלית שכולה תכלת הוא לא, וקל וחמר לגבי הבוס שלו.

למרות הצדק בדבריו על הגיוס, ואין לי מושג איך מישהו יכול להתנגד לדרישה שבמקביל להסדרת מעמד לומדי התורה, עליו הוסכם בהסכמים הקואליציונים, הציבור החרדי יראה שהוא חלק מכלל ישראל ויוביל בגאון ובהובלה של מנהיגותו - מהלך של גיוס משמעותי של אלו שבזמן שאחיהם נחלצים לעזרת ישראל מיד צר - הם יושבים בצ'ונטיות במקרה הטוב ועל הברזלים ובטרמפיאדות לאילת במקרה המצוי, מבחינה קואליציונית זאת היתה התנהלות לא חכמה ולכן נוצר פער בינו לבין בצלאל.

הוא עוזב כי רימו אותו.

וגם הרויח ביושר. 

לא שמעתי אף אחד מחבריו, ובמערכת הפוליטית בכלל, שקורא לו לחזור.

וגם, נכס אלקטוראלי מעולם הוא לא היה, נהפוך הוא- מאז ההודעה על פרישתו המפלגה מתחזקת בסקרים.

הוא (וגם משה סלמון) לא עוזבים כי רימו אותם, אלא כי נוצר פער משמעותי.
 

שמחה רוטמן אתמול בגלי ישראל הביע צער משמעותי. 

ואגב, ההתחזקות בסקרים היתה כבר שלשום. הופתעתי שאחד כמוך, שכל כך התבחבש בסקרים שלכאו' טענו שלא עוברים, לא פתח שרשור על כך...

מרוב הפעמים שהוא עשה את עצמו כאילו שהוא טיפש חסר שכל, בסוף הוא נהיה כזה

[url]https://x.com/OhevTziyon/status/2077708681840394321?s=20[/url]

הוא גם פחדן וחסר עמוד שדרה שאישתו אמרה (לפני הבחירות מול "נתניהו מאוחדת") שכשיש לחצים אז הוא הולך לישון. בדיוק בגלל זה הוא נמצא שם בנשיאות. בובה מרצון על חוט מרצון.

א. מתי הוא נתן חנינה לשמאלנים שהרגו אנשים?

ב. מי קבע שלהרוג מחבל מנוטרל זה ימין?

ג. למה אתה כותב בלי לדעת את החוק? החוק *מחייב* את הנשיא לקבל חוות דעת של משרד המשפטים ושל גורמים אלה ואחרים לפני שהוא מחליט, למרות שבסוף מותר לו להחליט ההפך מהם.

https://www.gov.il/he/pages/department_pardons_about

ד. יש לך דוגמה מ-30 השנים האחרונות למשל, שהנשיא נתן חנינה לאדם שמעולם לא הצטער על הפשע שהוא עשה? 

ואם תאמר שאליבא דאלאור הוא לא עשה פשע, אז בוודאי שהנשיא לא יכול לחון אותו, שהרי סמכות החנינה היא לא ערכאת ערעור ואין בסמכות הנשיא להתערב בהחלטות עובדתיות ומשפטיות שקבע בית המשפט.

על קיצור תקופת הרישום הפלילי.

חשוב לזכור שהרמטכ"ל לשעבר איזנקוט כבר קיצר את העונש שאזריה קיבל במשפטו,

שוועדת השחרורים קיצרה לו שליש, ולפי כ"ץ אזריה היה לוחם מצטיין בעת שירותו (אני מקווה שהוא לא ממציא).

אולי אני טועה אבל נדמה לי שאתה מנסה לייצר איזו השוואה מוזרה בין סתם פושע שרצח לבין חייל בלב חברון בעת אירוע מתגלגל.

ואני לא מנסה לייצר השוואות, את זה עשה פותח השרשור. 

אגב, קיצור שליש ניתן כפרס על התנהגות טובה בכלא, השתתפות בתוכניות שיקום וכו'. זה לא מעיד כהוא זה על כך שהוועדה חושבת שהפשע הוא לא פשע או שבית המשפט הגזים עם גזר הדין.

א- זה לא 'הרגו אנשים'- זה לוחם, באירוע מתגלגל, בסביבה עויינת, שירה ב*מחבל שדקר*, שהיה חשוד מאד עם מעיל.

ולאירוע כזה, עם כל כך הרבה גורמים מקלים וחריגים, הנשיא נתן הרבה פעמים חנינה.

ב- שוב זה לא סתם 'מחבל מנוטרל'. זה תוך כדי אירוע וכו'.

לא אמרתי שהמעשה עצמו ימין. אלא אזריה הוא איש ימין והריגת מחבל נתפס כמשהו 'ימני'.

ג- דווקא ידעתי את החוק. בגלל זה אמרתי שיש לו סמכות גם אם הגורמים הנ"ל לא מסכימים. אלא שפתאום אצל אנשי ימין הם אומרים דעתם וזה קודש קודשים וחלילה לעשות כנגד זה.

ד- נגיד שזה לא היה בעבר. נגיד שהוא לא התחרט כי הוא סבר שפעל נכון בסיטואציה. זה לא משנה בכלל. יש לנשיא סמכות רחבה להפעיל שיקול דעת ממגוון סיבות ולוחם מסכן ששגה בסיטואציה סבוכה שכזאת וכבר קיבל עונש משמעותי, בהחלט ראוי לחנינה מהנשיא.

שמצד האמת לא.. כי באמת צריך לעמול ולהשקיע בתורה ובלימוד וזה קצת לשרוף זמן על דברים שאין בהם תכלית.

מהצד השני, עדיף אולי לראות מונדיאל מדברים אחרים.

נראה לי שזה תלוי בך, גם איפה אתה מונח בעבודת ה' שלך והאם זה סתם בילוי? או בריחה? או גם וגם?

נראה לי יותר עמוק מסתם לראות משחק כדורגל.

מצד האמת יש כל כך הרבה דברים שאני לא צריך לעשות. השאלה אם זה משהו שמוריד ומפריע בעבודת ה' שלי.

מה יהיה עדיף? שאני ישמע חדשות ואקטואליה?

שזה בעצם שאלה בפני עצמה. מה עדיף לבחור ישיבה, לצפות בכדורגל או לשמוע חדשות

שהעולם של "בחורי ישיבה" מכיל מעט מדי פעילויות גבריות חיוביות והרבה מדי ישיבה (מבורכת לכשעצמה) על ספרים. 

האנרגיה הזו צריכה לצאת איפשהו. רואים את זה בהפגנות האלימות של הפלג אבל האמת שגם כדורגל זה דבר די נפוץ אצל גברים "רגילים".

אתה רוצה להפסיק כדורגל מסך? תסתכל בעין אוהבת למה אתה צריך ללכת לשם. אולי תלך לחדר כושר או לגינת כושר ציבורית כדי לעשות "ספורט" ולהיות גבר אמיתי ולא רק ספורט כורסא. לך תשחק כדורגל במגרש. עם בני אדם אמיתיים ועם הגוף שלך. הגוף שלך יכיר לך טובה וגם הלימוד שלך יכיר לך טובה על זה. ומצד שני האנרגיה בגוף שרוצה את זה תקבל את המענה שלה.

שמע, יש בך מלא אנרגיות בגיל הזה ותחומי עניין, אם אתה לא תוציא אותם על משהו הם יתפרצו בצורה לא מבוקרת או שהם ידכאו אותך.

כדאי לך לא להזניח את תחומי העניין שלך בזמן הפנוי, וככה גם הלימוד בשאר הזמן יראה אחרת..

אם לצרוך תרבות כדורגל מתאימה למי ששואף שתורתו תהיה אומנותו? כנראה שלא🤷‍♂️ אבל אם כל הסביבה סוחפת לזה+הנפש שלך מנסה להשתחרר ואתה לא נותן לה מענה ראוי- אז  זה באמת קשה להגיד לזה לא.

תנסה למקד את עצמך מה מעניין אותך באמת ותן לזה מקום בלו"ז. 

נ.ב המגיב אינו משגיח.

והלא כמדומני שאין אנו מכירים פנים אל פנים..

תנסה למקד את עצמך מה מעניין אותך באמת ותן לזה מקום בלו"ז

שתפקידם לשבת בבית/ בבר/ ברחוב לצפות בטלוויזיה לשתות בירה ולשאוג?

אנשים יכולים לעבוד/ ללמוד/ להיות בטלנים

זה לא קשור לתחביבים שלהם

מונדיאל זה תחביב שנחשב די צנוע כי נראה לי שכולם שם גברים

אז הוא יכול להתאים גם לבחורי ישיבות 

אלא אם עושים שטיפת מוח רצינית שמשתלטת עליה 

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/3a-2.htm&ved=2ahUKEwjk5cnA5s2VAxXFXUEAHSAyPJwQFnoECB8QAQ&usg=AOvVaw3u9W5R8nybYTaQWr3kZZ9j

נאמר פה אחרת. נפש (איך שהיא בתוך גוף האדם) היא אכן מוגבלת, וכוחה להנות או לאהוב דברים מוגבל. ולכן אין ביכולת וכח האדם להתחבר לתענוגות עוה"ז וקדושה יחד...

אם בליגת אלופות לדוגמא, 99% אחוז מהזמן לא מראים את הקהל ולא שאר שטויות, רק את מה שקורה על המגרש.

במונדיאל מראים הרבה את הקהל וביניהם בחורות מאד לא צנועות, 

ולפעמים גם יש שופטות עם מכנס קצר.

כלומר התשובה הפשוטה היא לא פעמיים -

פעם אחת לא, כי בחור ישיבה (וכל יהודי שיש לו זמן) צריך ללמוד תורה.

ופעם שניה לא - כי אשרי האיש וגו' ובמושב לצים לא ישב.

אבל בחור שרוצה להחזיק, צריך להיות מודע למקום שלו. לא להפוך את החולשה לאידאל, אבל לדעת שהוא אינו מושלם ואם מה שמציק לו בנפש זה הגעגוע למונדיאל - עדיף שיתן לעצמו במידה מסויימת ובתקווה ושאיפה להשתחרר מזה, משישב מול הגמרא, כשהראש במונדיאל.

באידאל לא

אבל מצד שני. זה גם לא כזה נורא. משמע אפשר להיות תלמיד ישיבה ועדיין ולראות מונדיאל.

אם נפשו שואבת אותו לשם.

לדעתי שיתן לעצמו "פיצוי לראות"

אבל יוסיף לימוד וקדושה במקום אחר.

מותר וצריך לשחק כדורגל, לפעמים. לצפות במשחק ביטול תורה מוחלט.

כן כי צריך מקום לנפש, לנשום לנשוף ולנפוש...

לא כי זה תרבות מטומטמת וגויית...

אפשר למלא את הצורך באוויר גם בדרכים אחרות (ציור, סרטים, שירים, שחנשים/נעייסים/שיבבובים, ספרים ועוד...

יוצא שלא...

מי שלא לומד בהתמדה כל היום וגם חלק מהלילה, הוא לא באמת תלמיד ישיבה, ואז יכול לעשות כרצונו. 

מבחינה חוקית יש התחייבות ל9 שעות ביום

זה בחור שהלך למסגרת ישיבה קטנה או ישיבה תיכונית. והוא צריך ללמוד מ9:00 בבוקר עד 21:30 בלילה הוא לא צריך ללמוד בלילה ובכל היום. ויש לו הפסקות ואז בהפסקות הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. 

וגם בלילות הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה... כי אם לא היה לו זמן פנוי הוא לא היה יכול לראות מונדיאל. שזה על מה שאנחנו דנים בפורום הזה!

או הלכתית מבחינת גניבת דעת הציבור, או מבחינת ביטול תורה...

נשאל האם מתאים מבחינת זה שאתה בחור ישיבה וזה מונדיאל...

לא באמת תלמיד ישיבה. רק עניתי לו מה זה תלמיד ישיבה...

לא!!!!!!!!!

אם הוא לומד וגם רואה אז סבבה. העיקר שילמד אבל אם הוא לא לומד זה ביטול תורה אז סביר להניח שאסור. אבל רוב הבחורי ישיבות לומדים. אז זה לא כזה בעיה לראות...

אבל כדוברו החצי רשמי, עמדתך חשובה לי, ואם תוציא הכחשה בשמו, אקבל אותה כעין "הלכה למשה מסיני".

כך או כך, תנוח דעתך, בין אם ילכו יחדיו ובין אם לאו, מנוי וגמור עימי שלא להצביע להם. בסודם אל תבוא נפשי, וכו'.

עם או בלי קשר, שמעתי בערוץ 7 הקלטה של הרב יצחק יוסף ממנהיגיה הרוחניים של ש"ס, שבה מצד אחד הוא פוסל את נתניהו, ומאידך הוא מרמז על עסקים פוליטיים עתידיים עם אייזנקוט. עובדה זו כשלעצמה מקרבת אותי לשקול אם להשאר בבית ביום הבחירות. 

אגב, כל כך הרבה שרשורים חפרת כאן על למה בצלאל מבטל את הפריימריז, למרות שלא היה אמור להיות כזה. לא מדגדג לך לפתוח שרשור כזה על נתניהו?

להצביע לאייזנקוט/גולן. אין שום הסבר למאמצים האובססיביים שלך לבוז לימין, אלא שמטרתך להעלות את השמאל.

אישית מאוד מקווה, שהדיבורים הללו יבהירו לכל אלו שהצביעו ש"ס במחשבה שהם 'מצביעים בשני פתקים' ("נתניהו צריך אריה חזק"), לכל אוהבי עם ישראל וארץ ישראל -

שש"ס של דרעי, אינה ש"ס של ישי, ש"ס של דרעי - היא אותה מפלגת שמאל של אוסלו, אותה מפלגה של הירידה מהגולן, אותה מפלגה שהג'ובים שלה היו יותר חשובים מהנשק לרב המרצחים עראפת.

שכל המצביעים שמשרתים בצבא, שבניהם, אחייהם וקרוביהם לוחמים, נפצעים ונהרגים - ישימו לב שש"ס זו מפלגה של שרים שהגעפילטעפיש או החריימה בבית, יותר קריטיים בעינהם משחרור אלפי מרצחים וביטול הישגי המלחמה. ויחזרו לכור מחצהתם.

הבחירה הפעם (בעיני) היא בין יהדות התורה ובין להשאר בבית.

ש"ס היתה אופציה שאתמול ירדה מן הפרק.

אתמול שוחחתי עם פעיל מרכזי בליכוד, והוא אישר שמתנהלים מגעים עם סמוטריץ' וחבריו על שיריונים בליכוד.

אבל אתה מכחיש, ונאמנים עלי דבריך.

תשאל כל חרדי עם טיפה הבנה, הוא יאשר זאת.

אל תדאג, ש"ס יודעת טוב מאוד שהשותפים הטבעיים של אייזנקוט, הם אלו שרוצים להעלות אותם למריצות. ההכרזה של הרב יצחק יוסף לא היתה בשביל אחרי הבחירות - אלא להלחיץ את הליכוד על ההצבעות שהם רוצים השבוע.

החלופה היא כאמור להשאר בבית.

לא אצביע לליכוד של אוחנה, ולא לבן גביר, ולסמוטריץ' לא אצביע מקל וחומר.

ביום שאתגעגע לאוסלו נוסף, אצביע לדרעי.

גולדקנופף אכן הצית את הברדק הפוליטי, אבל סמוטריץ' שפך עליו בנזין וגרם  לו להתלקח.

סמוטריץ' לא קשור לעניין. חמישה ח"כים מהליכוד הבהירו שלא יתמכו במתווה שמקובל על גולדקנוף...

השמאל בדיוק בונה עליכם. על זה יוכרעו הבחירות.

מציאותית, הדמוגרפיה עושה את שלה, הגוש האמוני לפלגיו גדל. כל שנה מגיעים לגיל 18 הרבה יותר מהגוש האמוני, מאשר בקבוצה של מתנגדיו.

אבל 'טהרנות, שלום',

יש את הליכודניקים שנמאס להם מביבי ונשארים בבית.

יש את החרדים שממילא תמיד הצביעו בסוג של דיעבד, אז כשהחבר'ה לא סיפקו את הסחורה - ישארו בבית.

ויש כמובן את הציונים דתיים - שזה לא נראה להם כי בדיוק ככה וזה לא כי אחרת וזה לא וזה לא, וישארו בבית.

כשממשלת אייזנקוט את גולן ועבאס תתעלל בכולנו - כל הכעסים הללו יהיו כל כך לא רלוונטיים.

הימין מאבד 13 מנדטים בממוצע ברוב הסקרים, ואפילו אצל פילבר המלטף הוא מאבד מנדט אחד.

כי מחנה לא הומוגני וחרב איש ברעהו אינו מחזיק מים, וקל וחומר מנדטים.

350 אלף אנשי ימין ישארו הפעם בבית, כי:

גולדקנופף מתקוטט עם סמוטריץ' וסמוטריץ' עם בן גביר, ובן גביר עם מעוז, ומעוז עם נתניהו, ונתניהו עם ש"ס.

וחוזר חלילה. 

די.

בעבר לא היו פחות מתחים, במפלגות השמאל אין פחות מתחים והתקוטטויות.

אבל ההסתכלות החלקית הזאת, שנתפסת לשולי ובשמו מוכנה לאבד את הכל - היא טפשית.

בסופו של דבר הבחירות הם משאל עם. הם לא משאל עם על המתחים בין גוטליב לאמסלם או בין נתניהו לביטן (שכל הספינים על שריונים בליכוד, קשורים למתח הזה).

הבחירות הללו הם משאל עם בשאלה האם העם הוא הריבון, או קומץ פקידים הם הריבונים. הם משאל עם האם צריך להרחיב את גבולנו כמו שהממשלה עושה, או להכנע לטרור כמו שאייזנקוט ולפיד רצו. האם להמשיך לבנות את ארץ ישראל כמו שבצלאל מוביל, או להרוס כמו שאייזנקוט, בנט וגולן אומרים.

מי שבגלל כל מיני קטנוניות - לא מצביע, מצביע לצד השני. נקודה. שב עם עצמך, תחשוב מי מהכוחות הקיימים והרלוונטיים הכי מחזק את הדברים החשובים בעיניך ותצביע לו גם אם היצוגיות שלו לא הכי 100 בעיניך.

היום התבשרנו על הקמת עוד מפלגה חדשה, של בן ארי ומרזל, שתאתגר את בן גביר, ותשרוף לו מנדט וחצי לפחות.

נכון לעכשו נחוש הימין שמימין לימין לשרוף שישה מנדטים וצפונה, ולהעבירם למגרש של איזנקוט, בנט, גולן, ומנסור. 

לו בשל כך בלבד נראים סיכויי הימין להרכיב את הממשלה הבאה קלושים עד אפסיים.

וכשזה המצב, אז שב ואל תעשה ביום הבחירות עדיפא. למה לטרוח ולעמוד בתור בשביל סיכויים קלושים עד אפסיים, או בשביל להשביע את תאבונו של פייגלין לסגור חשבון עם נתניהו. 

גם אם יצליחו ניצי הימין שצלחו את אחוז החסימה להגיע להסכם הפסקת אש ביניהם, היא תסתיים בסבירות גבוהה בטרם יתפרסמו התוצאות הרשמיות של הבחירות לכנסת.

אני זוכר איך מרכיבי הקואליציה היוצאת נלחמו אלה באלה, ורק ביום האחרון של המנדט שקיבל נתניהו טאטאו מחלוקות אל מתחת לשטיח, וקמה ממשלה על כרעי תרנגולת. בקפלן ניצלו את הסיטואציה עד תום, והביאו לנו 2000 לוחות שיש בבתי הקברות. 

האשם המרכזי הוא כמובן פלוני שאמנם לא דרש ראשות ממשלה לעצמו (תודה פלוני), אבל ללא ספק הביא עלינו בקו הגמר קואליציה עייפה, מותשת, וחסרת מוטיבציה לנהל מדינה. 

שאלה: האם "השותפים הטבעיים", חחחחה, יכולים להתעלות על עצמם ולחלק ביניהם את עור הדוב בטרם ניצוד. התשובה היא כמובן לאו ב-א' רבתי.

הבחירות הם אכן משאל עם שסופרים בו גם פתקים וגם מנדטים. חבל שיובל נאמן וגאולה כהן לא נמצאים איתנו כדי להזכיר לנו איך זה עובד ואיך קיבלנו את אוסלו. 

הימין שמימין לימין נחוש לשרוף ששה מנדטים ולהעבירם לקפלן.

וכשזה המצב חבל על כל מאמץ שלך ושלי. זה כמו לעצור בגופנו משאית דוהרת.

תוכיח לי שהניתוח שלי מופרך ומשם נתקדם.

כל מערכת בחירות יש את הגורמים הללו או אחרים. מסכים שחבל, אבל אם נתייאש מאה ימים לפני הבחירות - לא נגיע לשום דבר.

אגב, גם לשמאל (או לשמאל שקורא לעצמו מרכז ומדמיין ש'יכפה אחדות') יש כרגע אין ספור רסיסים, כך שמבחינה זאת המצב הוא פיפטי-פיפטי, או כמו שאמר מי שאמר "אם לך קר ורטוב ואתה עייף מיום קרב - תדע שגם בצד השני זה המצב".

לפיד היום התפאר באופיזיציה המעולה שלו, תוך שהוא מתעלם באלגנטיות מזה שאחרי קדנציה קשה אוביקטיבית, במדד העיקרי של אופוזיציה ככזאת שמקצרת את ימי הממשלה, הם נכשלו טוטאלית יותר מכל אופוזיציה ביובל האחרון.

האחריות של כל אחד מאיתנו עכשיו, אינה לייאש אלא לעודד כמה שיותר אנשים להצבעה מושכלת. בעז"ה ובהשתדלותנו.

הולך הימין לשרוף שבעה מנדטים.

ההערכה הפרטית שלי היתה צנועה יותר.

איפה עיני העדה שיקראו למשוגעים לרדת מהגג.

בן ארי ומרזל הם בהחלט בעיה. הם שורפי מנדטים סדרתיים וזה לא אכפת להם. לשיטתם אם לא הם - אין שום טעם בימין. הם היו אמורים לראות בהצלחה של בן גביר (למרות הפוילשטיקים שעשה ובעצם 'גנב' להם את השליטה במפלגה) הישג שלהם, אבל בדיוק הרוביקון האידיאולוגי שהוא חצה - של להצליח להכניס את האידיאולוגיה לכלים הפרגמטיים - זו מהות ההתעקשות שלהם להתמודד גם כשאין סיכוי.

נקווה שרוב אלו שבמערכות קודמות שרפו עליהם את קולם, מספיק עם עיניים בראש, כדי להצביע לבן גביר.

את המשוגעים צריך להוריד מהגג עכשו ולא ביום שהולכים לקלפיות.

בדברי ימי ישראל מככבים רבין ושות' כגיבורי אוסלו, אבל משום מה לא נותנים את הקרדיט הראוי ליובל נאמן וגאולה כהן  על מעשיהם הזדוניים והתוצאות האסוניות.

מסתמן שהפעם יצאו מחלצינו לפחות חצי תריסר יובלים, ועוד חצי תריסר גאולות.

בהצלחה לשני הצדדים.

רק לשם הדיוק ההסטורי - התחיה אכן אשמה, בעיקר בכך שתמכה בנלהבות בצעד האנטי דמוקרטי של העלאת אחוז החסימה מאחוז לאחוז וחצי. צעד שחזר אליה ישירות כבומרנג.

מעבר לזה - קודם כל, הליכוד קרס כשלעצמו, בלי קשר לארבע מפלגות ימין שלא עברו את אחוז החסימה. אכן המריבות הפנימיות והמחנאות בליכוד דאז, המאיסו אותו על חלק גדול מהציבור.

התחיה אמנם לא עברה, אבל היתה מפלגה יציבה, היה קשה לחשוב שלא תעבור.

הימין אכן בא חשבון עם אליעזר מזרחי, שנעלם לגמרי מהציבוריות, עם הרב לוינגר זצ"ל שעד אז היה המנהיג הבלתי מעורער של תנועת ההתיישבות כולה ואחרי כן נשאר דמות חשובה אך שולית מאוד בהנהגה. אפילו עם חצי מהמצביעים לשתי הרשימות הללו - היו מצביעים להתחיה, היא היתה עוברת.

בתקשורת הרשמית לא מדברים על זה בקול, כי זה יחשב "פגיעה בכבודו של האדמו"ר מגור" שיענו גולדקנוף הוא רק עושה דברו - אף אחד לא מעז להכנס לזה

https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=3393895&forum_id=771

זה עוד לפני גולדקנוף, אבל זה המשיך גם בסבבים של הממשלה הזאת.

בצלאל הוא זה שמפריע לך? לו יש לשון מתגלגלת? אני חושב שליד שותפו לשעבר בן גביר הוא נחשב אילם...

אמנם כאשר בן גביר ליד סמוטיץ אזי איתמר מרזה לעומת הישגי בצלאל

וברוב הגדול הוא גם על 5

אז למה סתם להמציא?