אבל לא יכולת לחכות לבוקר؟
בדיוק אני הולך לישון

וזה ברור שאתה אוהב את השרשור,
הוא יגיע ל650 תגובות לפחות!!!!

 

"הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות"

 

מובא בגמרא סיפור על שני חכמים ורייש לקיש שראו אחד שחרש בשביעית, רייש לקיש רצה להוכיח אותו אבל הם דנו אותו לכף זכות ואמרו שאולי הוא עובד אצל גוי אז זה בעצם מותר לו. אח"כ ראו אחד שגזם את הגפן והוא רצה להוכיח גם אותו, אבל הם דנו גם אותו לכף זכות ואמרו שאולי הוא צריך את הענפים לעקל בית הבד (סל שהשתמשו בו למצות את השמן משאריות הזיתים). אז הוא אמר להם "הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות", דהיינו הוא עצמו יודע את האמת - אם באמת התכוון לעשות מהם עקל או שהתכוון לזמור נגד איסור התורה (כלשון הפסוק "וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת").

במקור המשפט הזה נאמר בתוספתא בלי קשר לעקל אלא משמעו הוא כפשוטו - הלב יודע אם התכוון לישר או לעקם (לעקל = לישר את העקום), ולכן השנינות של ריש לקיש פה היא כפולה שהשתמש בלשון "עקל" כלשון נופל על לשון.

 

לדברים כאלה התכוונת?

 

 

1. "נמצא קרח מכאן ומכאן" - הפסיד מכל הכיוונים

 

מקור:

מסופר על אמורא שהיו לו שני תלמידים, אחד רצה שילמד אגדה ואחד רצה שילמד הלכה, שניהם התעקשו ולא הסכימו לוותר כך שלמעשה לא למדו לא הלכה ולא אגדה.

"אמר להם: אמשול לכם משל, למה הדבר דומה? לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה ואחת זקינה, ילדה מלקטת לו לבנות, זקינה מלקטת לו שחורות, נמצא קרח מכאן ומכאן! (פירוש: נמצא קרח גם משערות לבנות וגם משערות שחורות)" 

 

 

2. "לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב" - אדם מתחבר לדומים לו (בד"כ בהקשר שלילי)

 

מקור:

כתוב בתורה בין הצפורים הטמאות "את כל עורב למינו", דעת ר' אליעזר היא שהכוונה ב"למינו" היא לזרזיר ומסביר "לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו" (פירוש: הזרזיר והעורב הם בני אותה משפחה ולכן הם נמצאים ביחד).

הגמרא במקום אחר משתמשת במשפט הזה לומר שאנשים לא טובים מתחברים לדומים להם כמשמעות הפתגם היום (כנראה בהשראת הפסוק מספר בן סירא שהובא שם "כל עוף למינו ישכון ובני אדם לדומה לו").

 

 

3. "חומץ בן יין" - בן של אדם גדול שיצא לתרבות רעה

 

מקור:

מסופר על ר"א בנו של רשב"י (אני די בטוח שעליו) שהיה עובד אצל הרומאים והיה מוסר להם את הפושעים (תזכורת: אחרי שהוא נרדף ע"י הרומאים יחד עם רשב"י בגלל הביקורת שלו על הרומאים והיה איתו במערה), והיו קוראים לו בגלל זה שהיה מוסר יהודים לרומאים "חומץ בן יין". במקום אחר מסופר על אמורא שלא חיכה בן בשר לחלב אלא רק לא אכל אותם באותה הסעודה (וממנו למדו שצריך לחכות 6 שעות...), הקשו עליו שאבא שלו חיכה יום שלם אז הוא ענה "אנא בהא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא" (פירוש: בדבר הזה אני חומץ בן יין מול אבי), כנראה שבהשפעת המעשה הנ"ל.

המשמעות הפשוטה של "חומץ בן יין" היא חומץ שנעשה מיין (פירוש: יין שהתקלקל והחמיץ והפך לחומץ), השימוש במונח ביחס לבני אדם משלב את המשמעות של קלקול ושל הלשון "בן" לפתגם שנון.

 

 

4. בהשראת המעשה הקודם - "קוצים אני מכלה מן הכרם" - מנקה את הפסולת מהטוב

 

מקור:

כתשובה להאשמות נגדו טען ר"א "קוצים אני מכלה מן הכרם" (פירוש: ר"א טען שאת הפושעים מותר למסור כי זה לעשות איתם דין ולנקות את עמ"י מהם, ועשה זאת בלשון מליצית על משקל לשון הכתוב "כרם ה' בית ישראל" - "קוצים אני מכלה מן הכרם". אגב, התשובה כנגדו הייתה - "יבוא בעל הכרם ויכלה קוציו").

 

 

5. "עצת אחיתופל" - עצה רעה ומזיקה

 

מקור:

עצת אחיתופל היא מושג שבמקורו מבטא עצה טובה, נאמר "ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלוהים".

כשדוד המלך ברח מאבשלום אחיתופל בגד בו והפך להיות היועץ של אבשלום, הוא יעץ לו לרדוף מהר אחרי דוד כשהוא עוד עייף ולהרוג אותו אבל חושי הערקי שהיה נאמן לדוד אמר לו "לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל" כדי שלא יעשה אותה ואכן כך היה.

למעשה העצה של אחיתופל הייתה טובה מבחינה טקטית לאבשלום אבל רעה מאד מבחינת דוד המלך, מכאן הושאל המושג "עצת אחיתופל" דווקא לעצה לא טובה. למה? כנראה מבלבול, אבל אין לי מושג..

 

 

6. "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן" - אל תגמול רעה תחת טובה

 

המקור:

בגמרא כתוב פגם ידוע בארמית "בירא דשתיתא מיני מיא לא תשדי ביה קלא" (פירוש: באר ששתית ממנה מים אל תזרוק בה עפר). 

הערה: העפר מקלקל את המים בניגוד לאבן לכן ייתכן שמשמעות הפתגם היום לא לגמרי זהה למשמעות המקורית, אבל מצד שני יש מקורות אחרים שכותבים במפורש את המילה "אבן" לכן לא ברור לי אם מקור הפתגם עברי והמשמעות "אבן" נכונה או שהוא במקורו ארמי וזאת אכן טעות. שוב .

 

 

7. "חוכא ואטלולא" - קונדס והיתול

 

המקור:

הגמרא אומרת לגבי חצר ששכחו לעשות עירוב שאפשר שאחד יבטל את רשותו לאחר ואז האחר יוכל לטלטל מהחצר לבית, הגמרא מציעה שאח"כ יחליפו ושהשני יבטל רשותו חזרה לראשון, הגמרא אומרת שלא לעשות ככה כי זה מגחיך את גזירת חז"ל ועושה אותה "כחוכא ואטלולא" (פירוש: צחוק וליצנות, אבל לא במשמעות של קונדס והיתול כמשמעו היום).

[זכור לי גם שפירוש המושג "זילותא דבי דינא" (=זלזול בבית דין) בהקשר דומה משתמש רש"י (אאל"ט) בלשון "חוכא ואטלולא", אבל אני לא בטוח..]

 

 

8. ואחרון אחרון חביב:  "אחרון אחרון חביב" - האחרון הוא החביב מכולם

 

מקור:

במדרש על הסדר שסידר יעקוב את נשיו ובניו בשיירה לפני עשיו - השפחות ובניהן, לאה ובניה, ורחל ויוסף, אומר המדרש "אחרון אחרון חביב" (פירוש: ככל שיותר מאוחר כך יותר חביב, לאה ובניה חביבים מהשפחות ובניהן ורחל ויוסף חביבים מלאה ובניה).

הערה: 'אחרון' בלשון הקודש הוא דבר שאחרי דבר אחר, לא הדבר הסופי דווקא. לכן הכפילות של "אחרון אחרון" לא באה לחזק שדווקא האחרון ורק הוא החביב כמשמעות הפתגם היום אלא להיפך - לומר שכולם חביבים בסדר עולה (או יורד, תלוי איך מסתכלים על זה... ).

 

 

זהו לבינתיים, אם אזכר בעוד אעלה בהמשך בע"ה.

[נ"ב - סליחה אם לא תמיד דייקתי במקורות או בפירוש, כתבתי ע"פ הזכור לי]

 

 

ויש שם עוד כמה תעויוט קטיב.. 

 

אז לא דובים ולא יער- במילים אחרות: לא היו דברים מעולם (שנים במחיר אחד 😝)

למיטב זיכרוני יש את הסיפור של רבי חנינא בן דוסא ששמר על התרנגולים שנשכחו אצלו בחצר, וכשזה היה לו ״טו מאצ׳״ החליף אותם בעיזים.
הוא דאג שהעיזים יאכלו מן ההפקר ביער הסמוך, אך שכן רע טען שהן אוכלות את התוצרת בגינתו. סיכם איתו רבי חנינא שאם אכן כדבריו העיזים ניזונות מהגזל תחזורנה העיזים ע״י דובים, ואם זה שקר מיסודו תביא כל עז דוב בקרניה. וכך היה... ועל זה נאמר: לא דובים ולא יער.

בכל אופן ויקימילון טוען למקור אחר לגמרי... אתם מוזמנים לשפוט

 

אם אני זוכר נכון הגמרא אומרת על הפסוק "ותצאנה שתים דובים מן היער" כשהילדים צחקו על אלישע שזה היה נס כפול כי לא רק שנבראו דובים אלא גם יער לא היה שם וגם הוא נברא (אאל"ט כדי להסביר איך הניסים של אלישע היו "פי שתים" משל אליהו). 

מכאן שלא היו לא דובים ולא יער, המשמעות היום היא לומר שלא היו דברים מעולם ולא כמשמעות המקורית.

 

ואני משתהה כל פעם משעות הערנות שלך...

כמעט חושדת שאתה גם בחו״ל... אילולי כמה הודעות אחרות שלך 😝

 

אבל הקישור שלך למעשה עם ר"ח בהחלט מעניין (אם כי דווקא שם לא נראה לי שלא היה יער).

 

ונא לא לחשוד בי, מעודי לא הייתי בחו"ל חוץ מבדרום הארץ (גוש קטיף ואילת פעם אחת).

 

נ"ב

משתהה או משתאה?

 

 

מסופר על הגר"א שהיה ישן בערך שעתים ביום וגם זה היה לסירוגין. פעם שאלו אותו איך הוא יכול לשון כל כך מעט, הוא ענה "אני ישן כמו כולם, אני רק עושה את זה יותר מהר"..

 

וברצינות - שינה זה עניין של הרגל, כמה שמתרגלים לישון ככה הגוף דורש (במסגרת גבולות היכולת האנושית כמובן).

 

או לא, כולם מסכימים שלא היו שם דובים, ואלישע עשה נס להביא אותם. אכן הביטוי נובע מהשיטה שלא היו שם מלכתחילה, לא דובים ולא יער.

אין לח כוח לבדוק מקורות וכולי, אבל :
כשמישהו משלה את עצמו, חולם חלום בלתי מציאותי לחלוטין.
לדוגמא: כשמישהו חושב שהשירשור שלו יגיע ל650 תגובות.

 

"ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא"

 

הממלכה היסודית של ספרד- 'Spain', כי אז זה היה 'סוף העולם' המיושב למערב (לפני שגילו את האמריקאות), לכן נחשב רחוק.

 

יש משנה במסכת חלה "אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים" ובירושלמי היא מצוטטת עם המילה "אספמיא" במקום אפמיא. זה לא כ"כ הסתדר לי עם הידוע בגמ' שאספיא זה בספרד.

 

אז בט' באב ראיתי מאמר ארכאולוגי על ירושלים ופתאום אני רואה תמונה של סרקופג עם הכתובת "אריסטון הגר מאפמיא".

 

יישב לי את השאלה הנ"ל (ולפי זה גם יש פה מעשה שקיבלו ביכורים מגר).

 

אני מנסה לצחוק על עוגי שאין לו סיכוי
ואתם מנצלים את זה להגדיל לו את הסיכויים?! ממש לא מוסרי.

 

 

זה יקרה בין אם נרצה או לא

 

אבל גרם לי לשמחה גדולה בעיצומו של ט' באב (מה שגרם לי לעצב רב, שכמובן היווה תיקון ששימח אותי וחוזר חלילה). 

 

חלומות

(???)

והשאר מנסים לענות עליה

אז בעצם אני החרבתי את השרשור?

תסבירו

נראה לי שכינו את הקנאים נטורי קרתא (או הם את עצמם) ואמרו עליהם שהם לא נטורי אלא חרובי קרתא.

רבי הוה משלח לר' אסי ולר' אמי, דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל, והוון עלין לקרייתא.

ואמרין להון: אייתו לן נטורי קרתא!
והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא.
והוון אמרין להון: אלין נטורי קרתא? אלין חרובי קרתא!
אמרו להון: ומאן אינון נטורי קרתא?
אמר לו: אלו סופרים ומשנים, שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה, על שם שנאמר (יהושע א ח): "והגית בו יומם ולילה".
וכן הוא אומר: (תהלים קכז א): "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר"

 

נ.ב. התרתי לעצמי להשתמש באמצעי עזר טכנולוגים, כי הביטוי הזה הלך לאיבוד בשרשור, וחסתי עליו..

למה לשירשור הזה בעמוד הראשי קוראים
`שרשורפלצת`??

אל יתהלל חוגר כמפתח.

וצראה גם את המקור

שכוייח

ממה שאני יודע: המקור הוא על חייל בצבא "חוגר"=חוגר את מדיו, יוצא למלחמה.

"מפתח"=מוריד את מדיו, חוזר מהמלחמה.

 

אל יתהלל (=ישתבח (בעצמו?)) מי שעוד לא התחיל את המשימה כמו מי שכבר סיים את המשימה.

נראה לי משלי, לא?

ונראה לי חוגר, זה דווקא על כלי המלחמה אבל לא ניפול על קטנות.

אליהו הנביא אמר את זה למישהו..

לפני המלחמה האחרונה שלו עם בן הדד, שבה הוא נהרג

אבל שמישהו יבדוק

זה אכן בסיפור הזה, אבל זה אחאב שאומר לשליחי בן הדד

איזה בושה

בן הדד :"אם ישפוק עפר שומרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי"
אחאב:"ויען מלך ישראל ויאמר דברו אל יתהלל חוגר כמפתח"
היינו שלא יתהלל חוגר הווסט חי"ר לפני הקרב כאילו כבר ניצח ופתח את קישורי אפוד הקרב לפני המנוחה.

חבר שלי בצבא היה בודק תוכנה, וביקשו ממנו שיחתום עוד כמה חודשים בשביל שיוכל להתקדם למפתח תוכנה, הוא אבל רצה לחזור לישיבה, אז הוא אמר למפקד שלו "אל יתהלל חוגר (חייל רגיל) כמפתח (תוכנה)"

(תענו על זה^^^)

ועונים בדיון שהוא נידון על שם סופו. שהוא זולל וסובא, וגונב ועתיד ללסטם את הבריות וסופו שירצח.

שאלת בונוס :
למה על ישמעאל נאמר "באשר הוא שם ", אף שלאחר מכן עתידים בניו להיות אויבים לישראל, ואילו בן סורר ומורה דנים ע"ש סופו?

http://www.yk8.org.il/rec/377-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%9B%D7%99-%D7%AA%D7%A6%D7%90-%D7%91%D7%9F-%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%A8-%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94

http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/90_04_73.pdf


1. בן סורר ומורה התחיל בעבירה ואילו ישמעאל עדיין לא חטא ולכן פטור.
2. ב"ס נידון על שם מעשיו וישמעאל לא נידון על מעשי צאצאיו
3.כיוון שישמעאל חלה ונמחלו עוונותיו היה לו דין צדיק גמור
4. בב"ד של מעלה דנים אדם ע"ש סופו
5. הישראל דנים אותו ע"ש סופו שזכין שלא בפניו [=מוזמנים לבאר מה זה] בשונה מעכו"ם שבהפקרא ניחה ליה [כנ"ל]
6. כיוון שישמעאל התחנן על נפשו ה' קיבל תפילתו ודן אותו "באשר הוא שם"
7. י"א שישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו [ולכן נידון ע"ש סופו]
8. בחירתו היתה קשה ולכן נישדון על מקומו, בשונה מבסו"מ שבחירתו קלה יותר.
9. ישמעאל בא מזרע כשר 
10. חטאו של ישצעאל כלפי שמייא מה שאינו כן בבסו"מ
11. ישמעאל עתיד לעשות מה שכבר נגזר על ישראל ולכן נידון "באשר הוא שם" [כי נחשב לעבירות בין אדם למקום]
12. גזירת בכתוב לידון ע"ש סופו.



 

 

ישראל שעתיד לחטוא ומונעים ממנו את החטא שמח בזה ולכן לפי הכלל של "זכין לאדם שלא בפניו" (=עושים לו טובה גם אם הוא לא מודע לה) הורגים אותו כדי למנוע אותו מחטא כי זה לטובתו, אבל גוי שמח בהפקרות ולכן זה לא לטובתו אז לפי הכלל ש"אין חבין לאדם שלא בפניו" (ההיפך מהנ"ל) לא הורגים אותו.

 

 

הכוונה היא שבגלל שסופו להיות חוטא, אבל הוא (=נשמתו) לא באמת רוצה את זה, עושים לו טובה והורגים אותו כדי שלא יחטא.

 

נהרג

 

לכאורה מההקשר זה אמור להיות קשה.

מהאפיפיור"

או של הלכלוך שנשאר בתחתית הקדירה או משהו כזה, לא? 

 

משום מה זכור לי שזה מופיע באיזושהי סוגיה במסכת שבת. 

בבא מציעא לג., שרב סחורה הסביר את המושג.
רש"י שם אומר שהוא:
"כף גדולה שמסלקין בו זוהם הקדירה והקלחת לצדדין"

מה שהרשים אותי במיוחד היה בבא מציעא
"דאסברן זוהמא ליסטרון"...

"כל מילה בסלע". (בלי רמזים )

 

קל יחסית. שוטו

מן המקורות

משמעות: אם לדיבור ערך מסויים,
לשתיקה ערך כפול.

בלבול: כל מילה (חקוקה) בסלע
כבביטוי האנגלי: Carved in stone
כל מילה שכתבת קולעת ומדוייקת

בשם הגר"א

אילו היה משה מדבר אל הסלע ("מלה בסלע")

או אז - "משתוקא בתרין" - היו אלדד ומידד שותקים

ולא היו מתנבאים שמשה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ.

 

@ימ''ל

 

@עוגי פלצת יישר כח על השרשור!

 

מילה שווה סלע(- מטבע כסף) שתיקה שווה שתיים

לא יודע מה המקור

 

מובא כפתגם ארץ ישראלי "מילה בסלע משתוקא בתרי" 

 

היום נוהגים לומר "כל מילה בסלע" (ויש לי חשד שבטעות מתכוונים לאבן גדולה, כלומר שהדברים חזקים ויציבים).

 

שהמקור הוא הקביעה ש"מילה בסלע - משתוקא בתרין" (מגילה יח ע"א), שדווקא משבח את השתיקה. ואם כך מי שאומרים עליו שכל מילה שלו בסלע, לכאורה הכוונה היא שעדיף היה שישתוק ובכל זאת, משתמשים בביטוי הזה לרוב כשהכוונה לכך שהמלים של הדובר הן משמעותיות, שוות כסף.

 

@עוגי פלצת, בינתיים נראה שטר"ש..

 

בא לתאר מעשה שיהיה או מצוין או נורא ואיום, לא באמצע.

 

אחד קשה הבאת לנו.

אם אני זוכר נכון הכוונה שם ב"פגע ולא נגע" היא הגיע עד אליו ולא נגע בו (אבל זכורה לי שם מח' רש"י תוס' על זה ).

 

לקח לי בשיעור ב' זמן עד שהבריקה ההבנה למה מתכוון הר"מ שלי כשהוא אומר על סברות שלנו "לֹא נוֹגָה וְלֹא פּוֹגָה"!

 

שכחתי לציין שהמשמעות של הפתגם היום היא כדאמרי אינשי "אפילו לא קרוב", למרות שבמקור המשמעות היא כדאמרי אינשי "קרוב, אבל לא".

 

נ"ב

לא מובן לי למה בישיבות שלנו נוהגים ללמוד במבטא אשכנזי כשרוצים להרגיש דבקות יתרה בלימוד..

 

לא רק כשרוצים להרגיש דבקות. חלק מזה הוא חיבור לדורות קודמים (מין אמירה של "אנחנו מדברים על המושגים ההם הידועים, לא מחליפים את השכל שלהם". למרות שזה באמת לא נצרך, ושללימוד במבטא של דיבור שוטף יש יתרון גדול משלו), וחלק מזה הוא כבר פשוט הומור. 

אני מכיר את התופעה ואת הסיבות (גם אני הייתי נגוע בזה פעם), אני רק לא מבין את זה.

 

לגבי הדבקות - זה נובע מתפיסה (או יותר נכון תחושה) שכדי להיות דבוק בתורה צריך להיות כמו חרדים - אידיאל של תורה ורק תורה וניתוק מהעולם הגשמי.

לגבי הקשר לדורות הקודמים - המבטא, כמו צורת הלימוד האשכנזית, שניהם עיוות של מה שהיה בדורות שלפניהם. אז למה לחזור לשלב הביניים?.

הומור? לא מצחיק.

 

והוא כן משעשע אותי במידה נחמדה.

 

[בעריכה: @עוגי פלצת, אנחנו מקדמים כאן את סיכוייך ]

לגמרי מזדהה עם התשובה הזאת

כל כך מהר!!!
כנגד כל המלעיזים

הירח לאשה מעוברת, שלא הגיוני שתלד ואחר כך תהיה מעוברת, כך יש בעיה בראיית הלבנה של העדים האלו.

נשמע יותר כמו לשון נקיה מאשר שיניה ממש.

נראה לי שהכוונה לכך שהבטן שלה מאד מאד גדולה (=בהריון מתקדם), עד שכל פעם שהיא מוריד את הראש השיניים נתקעות בבטן שלה. 

 

כך אני תמיד הבנתי, לפחות. 

שבבטן של האישה יש איבר שנראה משונן וכשאישה בהריון הרחם מגיע לאיבר הזה. וזו הכוונה כריסה בין שיניה..

גם כמה פעמים בפרק קמא של בבלי כתובות, ואף פעם לא ראיתי הסבר על זה.

 

ושם ברור שהכוונה היא בין שיניה ממש (כלומר אם אתה שם את האצבע בין שיניה של אשתך אל תתפלא אם היא תינשך אותך...)

 

פירוש: אישיות\ מקרה מפורסמ\ת בדור אחד שהדור הצעיר כבר לא מכיר.

ניסוח צולע.. מחילה.

מקור: מצרים, יוסף הצדיק, ??? לא רוצה לכתוב שטויות..

ויש מי שמוסיף?

פרעה שלא ידע את יוסף וכד [מה שהסברת] ומכאן תנאי בנ"י מורעים.

 

 

קודם כל: מה הביטוי המקורי?

מותר. כי זה "מקלקל" את טעם התבשיל.

 

בכוונה לא מפסקת. 

 

בפועל, ביטוי של מורות.. הבנתי שכללי המשחק לא להסביר, אז..

 

אשמח שתאירו את עיני לגביי המקור.

 

מכסה פשעיו- מי שמכסה ומסתיר את פשעיו- לא יצליח. בסופו של דבר הפשע ייתגלה והוא ייסתבך

ו [אילו] מודה ועוזב- מי שמודה ולא מסתיר את פשעו ועוזב- מתחרט עליו 
ירוחם - ירחמו וייסלחו לו.

 

עכשיו יהיה לי מה להסביר לתלמידים!

 "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת  תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ".

- כי בתחבולות (אסטרטגיות) תוכל לעשות לך מלחמה בהצלחה,   ובריבוי יועצים הנותנים עצות בתחומים שונים תשיג תשועה, ניצחון במלחמה.

ראיתי באתר "תורה. US"

 

יש אינסוף.. כמים לים מכסים.. להמשיך??

 

"לא מדובשך ולא מעוקצך" (אבל שם מדובר על צרעה שאין לה דבש כמו של דבורה )

 

כמים לים מכסים -  "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

 

למה המשנה שמה פותחת בהתחלה בלשון כד ומסיימת בלשון חבית.

@עוגי פלצת
 

 

תרגום+ הסבר+ מקור

 

עסקת חבילה

 

 

 

אהבת? קבל עוד אחד... 

 

 

נראה לי על חוה שאמרה לנחש שה' אסר לגעת בעץ ובגלל זה באה לאכול, על זה נאמר "כל המוסיף גורע" דהיינו שמי שמוסיף יבוא לגרוע.

הפסוק בדניאל ב, כא: 'יהב חכמתא לחכימין' "שאין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה."

"מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק... אם שמוע בישן תשמע בחדש"

אבל תן לי לחשוב עוד.

לו חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים "וכל המוסיף מוסיפים לו".

איך שכחתי?

 

אבל במקור זה "מרבה" ולא "מוסיף". היום אומרים "מוסיף" נראה לי.

שהמקור היחיד בחז"ל הוא בהגדת פסח (אם זה חז"ל בעיניך, אולי לפי דעתך זה גאונים).

לגבי "כל המוסיף הרי זה משובח", אולי יש מקור בחז"ל, אשמח שתביא.
אני מכיר רק משטמ"ק ברכות לג:, ועוד כמה ראשונים וכמובן אחרונים שמזכירים את הביטוי.

 

לגבי הבדיקות כתוב שכל המרבה בבדיקות הרי זה משובח

 

"כל המוסיף הרי זה משובח" זה לא מחז"ל, זה הפתגם היום שמבוסס על דברי חז"ל הנ"ל.

 

נ"ב

לא הבנתי את ההערה שלך כלפיי על ההגדה.

 

וגם כאשר אשה בודקת לדם נדה (נדה ב,א)

לגבי ההגדה, אני סבור שמה שבעברית הוא מחז"ל, לכן מה ש"נפש חיה" הביאה בעיניי הוא חז"ל. רק הערתי שאולי אתה לא מסכים שזה חז"ל, וחושב שזה מתקופת הגאונים.

 

כמדומני ששם הלשון קצת שונה "כל היד המרבה לבדוק הרי זו משובחת" אבל זה אותו עניין (דווקא בזה נזכרתי ראשון ומזה נזכרתי בעדים).

 

אולי גם עוד בגמרא, לא זוכר איפה.

כמו שכד ריקה משמיע קול.
דורשים את זה על הפסוק במשלי "ובקרב כסילים תודע".

[נראה לי מופיע שם " איסתרא" (המטבע) לא "איסתא".]

 

חשבתי שזה היה חידוש שלי

(ראה בקישור למעלה)

 

 

אבל המשמעות היום היא של דיבור לא לעניין - דבר שלא נכון לגבי המשנה כמובן (כי שם יש סיבה לשינוי).

 

לכן הפתגם הזה מפוקפק...

 

במקצת, כאשר ההודאה היא מסוג אחר.

 

והמקור הוא בגמרא, לא במשנה. אני טועה?

 

"פתח בכד - ומסיים בחבית?!"

על משקל 'טענו חטין והודה לו בשעורין'.

שבגמרא זה מובא כשאלה שמטרתה להסביר למה "פתח בכד וסיים בחבית" ומאי קא משמע לן מתוך הבנה שיש דברים בגו, משמעות הביטוי היום היא של דיבור לא לעניין - דבר שלא נכון לגבי המקור שלו כי מדובר במשנה. בקיצור - הוצא ממשמעו ומהקשרו ולשלילה.

"לא מדובשך ולא מעוקצך" (נראה לי גם בעוד מדרשים).

הכוונה: ש-ה' לא רצה שבלעם אפילו יברך את ישראל.

"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה כמים לים מכסים"-ישעיה.
לא שמעתי עד כה שהשתמשו בזה כניב.

השלום שהם ניבאו לו.

סתם עונה. אולי המקורות לא מדויקים.

 

מוגזמת לגמרי כמות הידע שיש פה לאנשים בראש..

לנסות את השדה בעמק יזרעאל וגם רצח אותו.

על פי האתר הזה https://www.safa-ivrit.org/imported/russian.php

שמקור הביטוי לא הגיע ממקורותינו:

לתפוס שתי ציפורים במכה אחת (יש שני ביטויים דומים: Убить двух зайцев одним выстрелом – להרוג שני ארנבים ביריה אחת; Одним ударом двух мух убить – להרוג שני זבובים במכה אחת).

 

השרשור משמח אותי ומעשיר את ידיעותיי..אשריכם ישראל.

“to kill two birds with one stone” . (בביטוי מודרני יכול להיות גם "one shot"). הבנתי שהשתמשו בביטוי במאה ה-17 כבר, ויש כאלו שמקדימים את הביטוי על סמך המיתולוגיה היוונית.

כשהיינו ילדים שיחקנו משחק מחשב כזה, שנסינו לקטול שתי ציפורים במכה.

(לא זוכר את המקור, תתמודדו)

"יצא לו מוניטין" והמוניטין היה מטבע שאברהם ושרה זקנים מצד אחד והיו צעירים מצד אחר.

[המדרש מובא גם בתוספות בבבא קמא, נראה לי בלי המילה 'מוניטין']

רבה יח,טו]

יש גם בהמשך [במדבר רבה כב,יז], שעמדו שני עשירים, אחד מישראל, שהיה קורח.

סתם. נו, באמת. בראשית יט: "ותשקין את אביהן יין... ולא ידע" וכו'. 

ר כלוט

ומכירתו וקניינו אינם חלים.

 

@עוגי פלצת, מקדמים אותך...

 

בבראשית ה, כז.

אל כי הפשט שזה כ מייו פרעה - שם מלכןת

ואז שוב לגבי אברהם בתחילת 'חיי שרה'.

 

לא הסברת את המשמעות 

 

הרמב"ן יש לו עוד פירוש.

 

מעצבן שא"א לענות...

 

אלישע מנחה את חיל ארם המסונוורים מעירו דותן אל שומרון עיר הבירה, כך שיהיו חסרי אונים (בניגוד לסברתם שיוכלו לתפוס אותו בכח הזרוע). 

 

שאל את משה אם בית מלא ספרי תורה אם צריך מזוזה וטלית שכולה תכלת אם צריכה פתיל תכלת.

 

לקורח.
נגיד המסכת ציצית (א,ב) קובעת שהיא חייבת בציצית.
גם הבבלי בגמרא במנחות דן בזה(לח:, מא, וקובעת שכל מיני חוטים צבעונים פוטרים בה.

רק הירושלמי הסנהדרין י,א (וכן המדבר רבה והתנחומא ועוד מדרשים), מביאים לגבי הדיון עם קורח.

מקווה שזה עומד בכללים.

מוזמנים לענות במיוחד החיילים

קדר - קליטה דרך הרגליים

הכל מערבית כמובן.

ואסח'- לכלוך.
שאפה - שקפה בערבית= חתיכה (של עוגה למשל) והק' נהגית כא' אצל הפלסטינים הלא מתורבתים.
קאלק - קאל לכ = אמר לך, כשהכוונה היא 'מי אמר לך?' (ק' שנהגית כא' יוצרת אלק).
קדר - קאדר =יכול בערבית (לא בטוח שזה המקור אבל..)

מילים בערבית.

וכפיס מעץ יעננה, משהו כזה. לא?

גם משמע מסיפור הורדוס ובבא בן בוטא בבבלי בבא בתרא ג:-ד. .

 

מסופר על בבא בן בוטא שלא אמר לשון הרע על הורדוס בגלל הפסוק הזה ולכן ניצל ממנו.

 

סגי נהור, הרבה אור, זה לשון יפה על עיוור שהוא לא רואה אור בכלל..

וזה הפך למטבע לשון, שאיתו משתמשים כשרוצים להשתמש בלשון נקייה יותר ולכן רושמים ההיפך, כגון "נגזר על שונאיהם של ישראל כליה (מסכת מגילה) כשכמובן הכוונה היא לישראל.

לארבעה עשר'
יש גם בבראשית רבה (ל), על שוק של עיוורים שקוראים לו 'סגי נהור'.

אותנו מהגלות, אבל רק יחידים ישרדו.
חז"ל דרשו אחרת, אחד בזכות העיר, שניים בזכות המשפחה.

גאווה.

אתה באמת עושה את זה בלי ר' גוגל?!

למה מותר לאכול פירות בשבת ולסמוך על שאילת עם הארץ שהפירות מעושרים.

הראשונים דנים בזה בבבלי יבמות, אבל לפי זכרוני פשטות הבבלי לא מתייחס לזה

בכל אופן הוורט אומר ש"אימת שבת על עם הארץ" כי בשבת אין פרוייקט השו"ת ושות'.

לצערי אני עוד 'עם הארץ'

במסכת דמאי פ"ד, מי שלוקח פירות ממי שלא נאמן שואל אותו עליהן בשבת ומאמין לו אבל לא ביום חול (את הלשון "אימת שבת על עם הארץ" אני זוכר מפירוש הרמב"ם שם).

בלי פרוייקט השו"ת

"נראה לך שאני אשקר, ועוד בשבת?"
(בצבא זה משפט רווח על הטיותיו השונות).

המפקד: "אתה דתי אתה? איך אתה משקר בשבת?"
חייל נבוך: "מה? אני לא משקר גם ביום חול.."

סיפור אמיתי ומביך.

עמי ארצות מקפידים יותר בשבת גם על דברים שלא קשורים לשבת כי זה יום קדוש, זאת המשמעות של "אימת שבת על עם הארץ".

עכשיו אני רואה שזה מה שכתבת בתוכן למעלה. לא פתחתי, פאדיחה..

שהבאתי לעיל. זה לא חידוש שלו עצמו.

"וישכם אברהם בבוקר"
הגמרא שם מדברת לענין להקדים מצוות בדיקת חמץ לתחילת הלילה.

 

(במקור: "טול קיסם מבין שיניך, טול קורה מבין עיניך")

 

מאיפה בא לי השוונג הזה? 

 

שיכול להוכיח" כי כשאומרים לו "טול קיסם מבין שינך", הוא משיב שגם לך יש פגם " טול קורה מבין עיניך".

אוי לו לדור ששופט את שופטיו, אומר לו טול קיסם וכו'

http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-22-05.html

https://he.m.wikisource.org/wiki/תענית_יב_ב


חיפשתי *

הביאה, זה שמתנמנם, מותר לו לאכול עדיין לפני התענית, בניגוד לישן.

זה מופיע בעוד כמה גמרות. נגיד בבבלי מגילה (יח, לגבי שמתנמנם יוצא ידי חובת שמיעת מגילה.

 תרומתי הצנועה .

Lion King, מה פירוש הביטוי: "It means no worries".

[אני מאוד אוהב את השיר, לכן בדקתי בעבר וראיתי שזה ביטוי בSwahili, שזו שפה אפריקאית. ]

הם היו ברסלברים.

העיקר להתחיל מהתחלה...🎤🎶🎺

וחמישה, אם טבח ומכר.

חז"ל.

לי פתח של מחט, ואני אפתח לכם פתח שעגלות וקרניות עוברות בו" [מופיע בעוד מדרשים כגון תנחומא ועוד]
(לא בטוח שהציטוט מדוייק, אני מצטט מהזיכרון, כמו הרבה ציטוטים פה שאולי עיוותתי. מי שיכול לתקן את הציטוטים שלי שיתקן.)
הוסיפו, בהמשך למאמר "פתחו של אולם", שהוא מקום רחב בבית המקדש.

עצם הביטוי 'פתחו של אולם', מופיע בעירובין ב ובעוד המון מקומות.

חייב למות (ובמילא גם שמואל, כמבואר בסוגיא שם).

מזה"
* דוד.
http://www.hashefa.co.il/document/68678,7503,20.aspx

הוא מקדש מעט.

דברים הימים ב "וַיַּעַשׂ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב."

 

ו-  על השירשור המקסים

שם.

מעניין שגם בימינו, נערים משחקים אם צעצועים, על פי זה.

שזה על פי המדרש)
שאהרון היכה את היאור במכת דם וצפרדע, ודווקא לא משה, כח היאור הציל את משה, כשאמו השליכה אותו אל תוכו.

 

ולא התנכ"י תורני.. מביש ביותר..

 

 

תודה רבה על השירשור המחכים והמרתק!

לשאול 
שמ"א טו כט.

וגם גורש מהעיר

על אחד (נראה לי דיג או טבח) שהביא למלך דג מקולקל אז המלך נתן לו לבחור אחד מהעונשים הנ"ל. הוא בחר בדג אבל לא יכל לסיים אותו והמיר את העונש במלקות, לקראת הסוף כבר לא יכל לסבול את הכאב אז בחר בגלות וכך יצא שקיבל את כל העונשים (זכור לי במדרש שהיה קנס ).

שגם לקו במכות, גם שילחו את ישראל וגם איבדו את ממונם.

"אכל, לקה ושילם "

כתוב התאור של אדם שקורע את בגדיו או שובר את כליו - על מנת להראות את כעסו (בשביל לחנך כמובן)

בחמתו מתוך כעס.

לפי מה שאני זוכר 

פשוט הגמרא שם אומרת שלא יכול להיות שזה יהיה מותר שהרי אסור לכעוס ועונה שזה כדי להטיל מורא

בס"ד

 

אבל בקשר לביטוי לענ"ד יותר מתאים למושג של שבירת של סדר ההשתלשלות,

בעולם התוהו. כי השימוש בביטוי בדרך כלל לא מדבר על סתם כעס מאד גדול,

אלא על אמירה שהאדם לא מעוניין יותר באיזה שהוא תהליך או קשר  וכד'.
לשבור את הכלים ז"א לסיים משהו באופן כועס. (ככה אני בכל אופן מבינה את הביטוי)

"וָאֶרְאֶה כִּי אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְכַפִּי וָאֶעְבְּרָה אֶל בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיָדִי
וְלָמָה עֲלִיתֶם אֵלַי הַיּוֹם הַזֶּה לְהִלָּחֶם בִּי."

בתגובה למה שאמרו שלא קרא להם להלחם בבני עמון ואיימו שישרפו את ביתו.

* זכרתי את המימרה "ואשימה נפשי בכפי" ובשביל לבדוק שצדקתי פתחתי לראות.

 

עזרה קטנה..

ואני לא מאמינה ששיתפתי פעולה ):

אני לא מרוכזת אבל נדמה לי שיש גם בספר שופטים או שמואל סיפור דומה על נער שהזעיק את אביו ואת כל החבורה אזעקת שווא מס' פעמים עוד אחת אמיתית לשווא.

ועל הדרך הוספתי תגובה .

סביר שהתכוונת לסיפור ממנו לקוח הביטוי שבכותרת, אבל הוא מאוד שונה.

 

שאומרת שבשעת החורבן מרתא בת בייתוס היכתה את המזבח ואמרה לו "לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מכלה את ממונן של ישראל", והמפרשים מסבירים שהיא קוראת לו "זאב זאב", כי הוא אוכל וטורף כבשים על חשבון עם ישראל. 

 

אגב - יש המציעים לגרוס שם, בעקבות זאת, "לופוס לופוס", שכן לופוס הוא זאב בלטינית. @הולם במיוחד - את זה את בוודאי יודעת, כקוראת הארי פוטר מושבעת... 

כלומר לא שטות מוחלטת

(כמדומני שבמקור זה לא וו של ניקוד כי אם וו נשמעת (בשווא נח) ואם אני צודק אז זה מגיע מארמית, מלגו או מלבר - מבפנים או מבחוץ)

כתובות קיא., לגבי זה ש'קרנא' אומר שיש 'דברים בגו' (הגיון) שיעקב לא רצה להיקבר במצרים, כי חשש שלא יהיה לו גילגול מחילות.

למה קוראים לשירשור הזה שרשורפלצת!!??

עיניים להם ולא ייראו אוזניים.

כי "שרשור עוגיהופלצת" זה ארוך מדי אז הלחימו את שתי המילים.

מסקרן אותי מה זה..

פירוש: לקח אוכל מהצלחת אבל לא הכניס לפה, כלומר עשה ולא עשה, עשה חצי ולא סיים.
היום זה ביטוי לחוסר מעש כמדומני.

השימוש היום הוא לתיאור מישהו שהיה מעורב באיזשהו מקרה: העצל טומן ידו בצלחת, סימן שאדם שפועל ומעורב איננו עושה זאת

(כמובן שאם הולכים לסיפא של הפסוק אז להיפך: פעלתן אמור גם לטמון ידו בצלחת וגם להביאה אל פיו; אני בספק אם מי שטבע את הביטוי הזה לא ידע שזו משמעות הפסוק, ולדעתי זה פשוט חידוד, מעין שיבוצים בשירי שבת...)

שזאת עוד דוגמה לעוקצנות של שלמה המלך.

@דן

ועוגי, הסמיילים של המזוזה הזה שבה את ליבי!

(וזוהי תרומתי הצנועה לשרשור, תוך התנצלות שאת רובות לא קראתי וכנראה גם לא אקרא)

זה גם נחשב ביטוי?

וילד טוב ירושלים - מי פילל ומי מילל?

 

הבנתי שיש לזה מקור באידיש.

כך המדע לא יכולה להגיד מה בדיוק היה בעבר".
מי אמר? ומה כוונתו?

סתם.
"אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת". על אשה שיוצאת ומקבלת כתובה בטענה שאינה יכולה לחיות ביחד עם בעל שעוין אותה.

@עוד סתם אחד

נאמר על אישה שמכשילה את בעלה באיסורים, נראה לי. 

איני ניזונת ואיני עושה.
אבל אם זכור לי נכון, לא כתוב שם "כפיפה אחת", אלא רק "דר עם נחש בכפיפה".

גם הרבה מצטטים לא נכון את סוטה ה. שהקב"ה לא יכול לדור עם גאוותן, והם מוסיפים "בכפיפה אחת".

נראה לי, שהביטוי "כפיפה אחת" לא מופיע בחז"ל, אלא תוספת מאוחרת על סמך חז"ל.

אם כי אני מכיר את זה יותר טוב מרש"י

בונוס: מה ענה משה לחרטומים?

נראה לי שזה משחק על בסיס השם של מצרים, כאשר להכניס 'תבן' לארץ שנקראת 'עפר' זה מגוחך (ומבטא את הרעיון שמצרים גדושה ועמוסה בכשפים). 

 

ו-לא זוכר מהי תשובת משה... 

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3850

של משה להתייצב לקראת פרעה "'ונצבת לקראתו'", ריש לקיש סובר שהכוונה "מלך הוא (פרעה) והסביר לו פנים".

עצם העניין לקבל אדם בסבר פנים יפות מופיע במשנה 'אבות' (א,טו) ששמאי אומר "והוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות".

אני בקיא בברית החדשה, כדי להשיב לאפיקורס- כדברי רבי אליעזר במשנה אבות ב,יד)

[ירושלמי יומא ה,ד; וגם עיינו בבלי יומא נד:]

צודק ש'סלע' בתנ"ך בד"כ מובא בהקשר של חוזק וקיום.
לדוגמא בנבואת בלעם בפרשת בלק: "שים בסלע קנך"

הפעם הראשונה שהביטוי 'סלע' מופיע בתנ"ך זה בפרשת חוקת (במדבר כ'), לגבי הוצאת המים מהסלע לחיות ולקיים את העם.

בביטוי עד שנפל לי האסימון שלא התכוונת שיבארו מה היא העברית שקשה בביטוי אלא יבארו את הקושי שבביטוי העברי זאת אומרת שחשבתי שרק צריך להצביע ולהבהיר מה קשה מבחינת לשונית בביטוי ואתה התכוונת שיסבירו את הקושי כדי שלא יהיה קשה

מאיפה לקוח הביטוי המדוייק שציטטתי? (רמז קשור למאורעות בימים אלו, על אף שלצערנו פן זה קצת נשכח.)

על השאלה השנייה.

שנכתב על חורבן קהילות אשכנז ע"י הנוצרים במסעי הצלב, שהיו בימים אלו.

[אשכנזים אומרים את זה בתשעה באב.]

(ואני לא רומז כלום, אגב...)

בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ / כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ.

ומדגישה ש-ה' דיבר אל משה בהר סיני כדי להגיד לו את פרשת שמיטה.

הפסד לא יכול לשלם את הנדוניה.

שכל ה'פושט יד' בפורים נותנים לו.

טלפיו שהם פורסים פרסה ושוסעים שסע, שהם סימנים טהורים, ואומר על עצמו שטהור, ואילו בפנימיותו, הוא אסור לאכילה וטמא, כי הוא לא מעלה גרה.

"וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ... וילך ראובן בימי קציר חטים, אמר רבא ברבי יצחק אמר רב: מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל. וימצא דודאים בשדה. מאי דודאים? אמר רב יברוחי, לוי אמר סיגלי, רבי יונתן אמר סביסקי" (סנהדרין צט ע"א).
@נפש חיה., כאן רצית את זה?

אדם פוסל הוא פסול... ושמואל אומר במומו הוא פסול.

[מדובר שם שאחד קורא לשני עבד, בפוסקים הם אומרים את זה על כל הפסולים.]

זה יקפיץ את מס' התגובות.

לתשומת ליבכם - אתם שם בהנהלת השירשור למעלה .

אני לא יודע את התשובות לכל החידות

@מ"ל

@חסדי הים

@עוגי פלצת

 

@ימ''ל

 

נראה לי שזה המקור הראשון, אח"כ המושג הגיע גם לשאלות בהלכה כמו כתמים וסת"ם וכו'.

 

יש פה קאצ'. מן הסתם מכירים..

מאנגלית-
איי סקרים- אני צועק,
ולא אייסקרים גלידה.
תמיד תהיתי אם זה מפוברק..

כדי שבעליו ישלמו נזק שלם.

באמת מעניין, מאיפה מגיע פעם שלישית גלידה

אממ מה המקור..?

יש לי כוכב?

אינם קובלים על החמיים אלה מוסיפים קור...

וכתובות סב:.

יש גם דיון הלכתי לגבי זה בבבלי שבת (נז.) אם אשה מותר לה לצאת עם תכשיט של ירושלים שעשוי מזהב לרשות הרבים בשבת.

גם מה שכתוב במשנה בסוף סוטה שגזרו לא לצאת עם 'עטרות כלות' גם ביום חול בגלל אבל, הגמרא מפרשת שזה בירושלים של זהב.

תודה לכם

מה הפשט כלח?

'בכלח'- גיל 60.

"צבא של אשליה ולא יוצלח, אבד עליו הכלח ונאלח"

לכוון ולומר אותו דבר, כדי שזה יחול.

במדרשים זה מופיע הרבה, כמוסר שאדם יגיד את האמת והישרות שבלבו.

והגזלנין שהוא נתן להם לישון אצלו, ואז כשניסו לגנוב, הוא נטל את הסולם, והם נפלו והוא תפס אותם.

שאין לקבל לשון הרע ולכבד אבל עדיין צריך לחשוד ולחשוש לשמועה.

שכיבה עם בת-שבע והריגת אוריה. מופע בשמואל ב,יב.

והוא אומר על העבד כי ימלוך, שבגלל זה "רגזה הארץ".

כינוי לבעל מלאכה פשוט, חוטב עצים (גם במקרא זה כינוי דומה).

רק בתור תחביב.

ואז גומרים את ההלל אחרי ברכת המזון

מבאר שאדם יכול לקיים את התורה ועדיין להיות נבל ברשות התורה

וע"כ הציווי "קדושים תהיו"

בחומריות בגסות, ולא מקדש את עצמו.

(יש מחלוקת לגבי "קדושים תהיו" אם זו מצווה נוספת מדאורייתא ולכן מי שזולל וסובא למשל עובר עליו גם אם אכל כשר למהדרין או שזאת מצווה שכוללת את כל המצוות ורק אותן, הרמב"ן נוקט בשיטה הראשונה ולכן אמר את המשפט הנ"ל)

 כאן העתקתי. אבל בכותרת?

 

@עוגי פלצת עשה טובה והסבר לי פעם אחת ולתמיד - איך מנקדים פה? תומ"ר.

 

(בונה על זה שלא מפריע לך שננצלש פה )

 

לחיצה על מקש שיפט+ אחד במקשים בשורת המקלדת העליונה.

כל מקש ייתן ניקוד אחר
למשל שיפט+מקש אף 8 (כשנלחצים בו זמנית) ייתן את הניקוד קמץ.



זה עילג כי אני ל ליד מחשב...
@ימ''ל

אני יודע איך לנקד בוורד וניסיתי כאן כמה פעמים ולא הלך לי, עכשיו דווקא כן.

 

תּוֹדָה, נֶפֶשׁ חַיָּה.

 

בא נעצור את זה פה..

(הייתי מקשר אבל איני יכול.)

 

 

(הבנת שאני מדבר על צבא..)

לא בחינם כתבתי סמג"ד ולא סל"ק או פל"ג וכדו'.

 

@עוגי פלצת, אני חושב שמגיע לנו כמה כוכבים על התרומה שלנו בניפוח השרשור (או לפחות איזה פלאפל על הכתף).

מוסיף והולך..

להגיד שאני לא יודע.
וממילא הרסתי את רצף השנינויות שלך..


(וזה מבאס אותי,
כי חשבתי שיש לי אצבע
בענייני לשון.)

ממולץ לראות כאן. 

אני אעיין בזה בהמשך

לגבי המהדרין מן המהדרין כנגד פרי החג.

למקום טוב ("מדרכי מיתה לדרכי חיים").

לכן כל אדם שאומר משהו חזק שמכוון למקום טוב, אומרים לו 'דברים כדרבנות'.

קהלת? משלי?

שדחיתי את אויבי בקש".

רבי ישמעאל שבקשה לרחוץ רגליו, ולשתות את המים, וחכמים פסקו לו ש"רצונה הוא כבודה".
זה גם מובא בתוספות בקידושין (אולי דף כט.)

יש שם הרבה חיזוקים בעניין.

אני רואה - להלן שרשור שיגיע ל650 תגובות לפח
תתקנו את זה...

המקור הוא מיעקב אבינו שסיכם עם לבן להתחתן עם רחל.
הוא ידע שלבן רמאי ולכן דיבר "ברחל בתך הקטנה " והדגיש שהוא רוצה את רחל, הבת שלו, הקטנה, כדי שלא יחליף לו אותה.
ואז:
"הנה היא לאה "

וכשאני פותח את המחשב אני שוכח...

זה חליפתי...

 

 

@משיח בן דוד או כל לבושים אחר בסביבה

(מה המקור של הכפרות? נראה לי שאני מתכוון למשהו יותר קדום)

השו"ע יוצא נגד זה אבל לא ממש מתחשבים בכך

 

"וכפר עליו", מה יש במשנה? לא זכור לי משהו כזה

(זה לא ביטוי מהמקורות, הוא בן 100-150 שנה)

על פי פסוק בישעיהו. נבואה.

ככל הנראה הדורים הן דרכים עקלקלות או שאינן ישרות שצריך ליישרן.

והרוצה לעיין יעיין ויביא לנו את הפסוק המקורי.

שנזכה!

"אני לפניך אלך והדורים אישר דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע"

כזה

שבוע נפלא! 

מעניין אם יהיה מישהו חד על זה..

יפה😁

מצליח, אז לא להתגרות בו. הגמרא דנה שם, מתי מותר ומתי אסור להתגרות ברשע.

אני משער שזה במשמעות שהשעה 'מראה לו פנים שוחקות', מאירה לו פנים.

 

אע"פ שזאת הבנה אפשרית, לא נראה לי שהכוונה היא שהשעה משמחת אותו

 

 

אם כדאי להתגרות בו או לא.

 

כי אני לא מצליחה בכותרת. אז הינה בגוף ההודעה 

הגמרא בברכות, לאה משווה בין ראובן ל(להבדיל) עשיו

.

וליתר ביאור, לאה מנגידה בין בנה ראובן, שבכורתו נתנה ליוסף בעל כרחו, והציל את יוסף, לעשיו (בנו של יצחק חמיה), שמכר את בכורתו ליעקב ברצונו, והתייחס אליו בשל כך כפי שהתייחס.

אחרי הברייתא של "פעם אחת נכנסתי להקטיר..."

נראה לי שההמשך זה "ועוז פניו ישונה" (כתוב ב-א' אם זכרוני אינו מטעני)

"כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות"

הקוצים אומות העולם.

 

הגמרא אומרת שזה כגון מי שרואה אשה טובעת בנהר ולא מציל אותה

"והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות" (ומכאן לומדים לבדיקת חמץ לאור הנר)

הנרות"

אולי גם יש פסוק בזכריה, ואני לא זוכר.

כבר תיקנו פה שזה אכן צפניה. כשגגה היוצאה וכו'.

 

בכל אופן - זה לא "ביום ההוא" אלא "בעת ההיא". אני בטוח בזה במאה אחוזים (יש גם שיר של פרחי לונדון על הפסוק הזה)

בס"ד

 

באמת יש ביטוי כזה? או שאני המצאתי 

לחפש באינטרנט או בפרוייקט השו”ת?

 

שאומרת שאם אתה לומד ממקור מסוים - תלמד את המינימום המוכרח כי מעבר לזה אין הכרח (נראה לי שבהקשר של גודל כלי בית המקדש).

המשמעות היום היא שונה.

 

אכן,
על גדלים של כלים במקדש.

אוחחחח.. נו..
עומד לי על קצה הזיכרון.

סוכה ה: הגמרא מחפשת מקור לעשרה טפחים בסוכה.
בין השאר אומרת. על הגודל של הכפורת שלא מפורש בתורה מה גודלה, שהיא ממש מעט, משום תפשת מרובה לא תפשת אבל תפשת מועט תפשת.

לא זורו ולא חובשו ולא רוככה בשמן

לא זוכר היכן והקשר

 

אני חושבת אחת מנבואות הפורענות..

 

הפטרת חזון.
פרשת בר מצווה שלי!
😁

שזה שם

בס"ד

 

 

אם רק מותר דברים שמזכירים את לנ"ו

הסנה...."

 

על בת כהן שמתחתנת עם ת"ח כמדומני.