עולה הייתי במעלות עיר קריה יפיפה.
בשובי מן הקודש בשלום ובשמחה.
בדרכי לתור אחר דרך חדשה וברורה
ובמעלה הדרך.
ממש שם ליד פסי הרכבת,
רואה אני מחזה שאותי העמיד בלבט.
בתחילה דמיתי לנפשי שעגלה זו הבאה לפני
נעה ה ע"י עדר של נמלים.
או בכוחה של תפילה עתירת מילים.
אך לפתע הבחנתי בו, כפוף, מיוזע ודוחף אט אט.
אחד מבני דודינו.
ישמעלי כבן 50-60
דוחף במאמץ כביר את סחורותו.
ואני את עצמי שאלתי
" אתן כף צעירה למאמץ שכזה"??
או שמא כתף זו אך אמש יכלה להדקר במקום זה ע"י אח או נכד?
או שמא מתוך רוב שלום שאטע בעולם יתרבה השלום הכללי??
ונצא במחול קדום?
או שאין שלום לרשעים אמר ה'.!!
ולא יירש בן השפחה עם בן הגבירה.!
עודני מהרהר וקולות האל תעשה בקעו בי.
וגברו
ההיתה זו עצלות או בושה או יאמת ברורה?
זהו סוד לא-ל כביר ונורא.
נוצר חסד לאלף דור ורב העליליה.
ולוואי ויובהר הסיפור הזה כבר.
ונוכל שוב לשבת בבטחון אדיר ומהודר.
ומתוך כך נסעוד לכל זקן גר ותושב.
וגר זאב עם כבש וגדי עם נמר שובב
במהרה בימינו.
אמן
