ממש להסתכל על מה שטוב בה, במידות שלה, להתבונן בזה בנחת, ו"להתאהב" בה. יש להניח שזה יוכל לעזור גם כנגד ה"מופנמות" - כמים הפנים לפנים - ואולי בזכות זה, גם החיצוניות שלה תיראה לך קצת אחרת... יתכן שאם תתייחס כך, היא גם תחייך יותר ותיראה לך יותר "יפה". אפשר גם שבמה שניתן להשפיע ע"י צורת לבוש וכד', אתה יכול לבקש אותה לפי מה שגורם לה להיראות יותר יפה בעיניך.

ובכלל, אם תתתייחס חם ובאהבה, אפשר שהיא "תפשיר" בהדרגה (כלה, צריכה להסתגל) - ואולי מאחורי המופנמות החיצונית, תגלה גם יחס עמוק יותר, שלוקח לו קצת יותר זמן להופיע בטבעיות.

הצלחה רבה. 

מדבריך עולה, כשהיא הייתה מופנת והרגשת ריחוק ממנה- החיצוניות הפריעה לך,

וכשהיא נפתחה אליך החיצוניות פחות הפריעה

ועכשיו כשהיא שוב קצת מופנמת שוב החיצוניות מפריעה..

זה טבעי שיש את ההשפעה הזאת, תן לה את הזמן להיפתח- אחרי החתונה עוברים תהליך הרבה יותר משמעותי מהתהליך שבין הדייטים לתקופת האירוסים.

סבלנות והרבה אהבה- עדיף עבודה איטית שבונה קשר יצוק מאשר התאהבות מהירה שתביא אחריה נפילה.

לאט לאט- ולצקת הרבה תוכן משותף

תמצא משקפיים עם מרשם מתאים- ותראה פלאות!

לחזר, להביע רגש והיא תגיב אליך

שלום  @אדם לעמל יולד

יש כמה דברים שהייתי ממליץ לך לשאול את עצמך ואת אשתך:

מה גרם לה להפתח בתקופה שהיא היתה יותר פתוחה? מה גורם לה להסגר? איך אתה יכול לתרום לפתיחות שלה?

הבנתי שמפריע לך שהיא מופנמת. אך מה הדבר שגרם לך להרגיש טוב בקשר, שבגלל זה התחתנת בסופו של דבר, והמראה החיצוני לא הפריע? המכתב- מה היה במכתב?

אני מציע לך לשבת עם אשתך ולהסביר לה מה עושה לך טוב (והפוך). ולאחר מכן שתעשה את זה באופן מלאכותי, ותחמיא לה כל פעם שהיא עושה לך את זה. אם תעשו את זה מה תרויחו? אם תתמידו, בסופו של דבר, ההרגל יהפוך אצלה לטבע, וזה יספק לך צורך שנראה מהשאלה שהוא מאוד בסיסי בשבילך.

הנה מאמר שמדבר על מציאות  שאחד מבני הזוג קר (הבעל ) ואיך משנים זאת ע"י יצירת הרגל חדש.

בהצלחה

ברוך בן דוד 

יועץ נישואין

http://zugihut.coi.co.il/

גורמים לה לזה כעת יותר. בינתיים ממליצה כמו האחרים לפרגן ולעניק.

בהמשך אחרי הלידה כבר היא תהיה אחרת לגמרי. בעזרת ה'!

בהצלחה רבה.

תמצא את עצמך בן 40 עם חמישה ילדים וברוך זוגי...

אנחנו חיים עכשיו

את חושבת רק על עכשיו? אז למה את קונה דברים שישארו גם לאחר כך?

למה ללמוד לתעודה או תואר? זה יקח זמן עד שתעשי עם זה משהו.

ובכלל למה למה להתחתן ולגדל ילדים? זה ממש עול עכשיו. עד שרווים נחת לוקח הרבה זמן.

אז אולי כדאי רק לעבוד בשביל להרוויח כמה שקלים כל יום, לקנות אוכל שמספיק ליום אחד וללכת לישון

וכך גם מחר.. ומחרתיים..

עזבי אותך שבוע הבא, זה עוד הרבה זמן.

מי שרוצה לחיות טוב, חושב גם על עוד מאה שנה...

תהיה לו קצת נחת.

אנשים בני עשרים רוצים לאהוב ולהנות כבר עכשיו וזה לא סותר את הרצון שגם העתיד יהיה יפה.

אבל ויתור על ההוה למען העתיד הרחוק כל כך אינו דבר נכון בעיני

זה בנין ההווה.

נישואין זה משפחה, זו מציאות. 

ועובדים על זה בשמחה. תהליך מתפתח.

זה לא רק "אנשים בני עשרים רוצים להנות"...  

גם גרוש לא בדיוק מתחתן בקלות. ובפרק ב' יהיו יותר בעיות להתגבר עליהם כך שכדאי לעבוד עכשיו בקטנה מאשר לעבוד אח"כ יותר קשה ולוותר על יותר דברים.

אלא אם כן הוא רוצה לחיות את שארית חייו לבד ובודד בעולם

גם הבעל צריך למצוא חן בעיני אשתו.

אין לנו ראש ולב משלנו? 

בהריון ההורמונים משגעים... ונהיים קצת אחרת.

יש גם רגישות הרבה יותר גבוהה לדברים...אז דבר איתה בעדינות.

בהצלחה!

הזוגיות היא בהחלט עמל

תחזר אחריה

תחפש ותמצא בה דברים טובים כל הזמן

והכי חשוב - תחליט שאתה מקבל אותה כמו שהיא, אחרת לעולם לא תהיה שלם עם עצמך. עשית את הבחירה, אבל זו לא בחירה חד פעמית, אתה צריך לבחור שוב ושוב. 

אני מציעה קודם כל להזכר למה בחרת בה, כל פעם שנחלש הרצון אליה להעצים את הסיבה ללמה התחתנת איתה.

חוץ מזה, עליך לנסות להשלים עם מי שהיא, עבודת ההשלמה עם דברים היא עבודת חיים...

רק להעצים את הטוב הקיים, זה הכי חשוב!! לא לשכוח את כל הטוב הקיים...!

הקדמה חשובה לתשובה שלי :ישנו הבדל משמעותי בן התאהבות לאהבה. התאהבות היא התשוקה וההתלהבות שבתחילת הקשר, והיא בד"כ אהבה עצמית ולא באמת אהבת השני (אף אחד לא מתחתן כי הוא לשכת הסעד). התאהבות תמיד חולפת לאחר זמן, שכן היא בנויה על שמחה והתלהבות מדבר חדש, ועם הזמן וההרגל היא מתפוגגת.

לאחר שלב ההתאהבות קורה אחד משניים- או שהזוג השכיל לפתח אהבת אמת. קרי, אכפתיות עמוקה כלפי השני, רגשות שמבוססים על חוויות משותפות, תמיכה בשעות הקשות וכו', רגש עמוק שנבנה לאחר שנים (!). או, שהזוג לא השכיל לפתח אהבה, ואז הם נשארים עם קשר חלול במצב הטוב, או נפרדים במצב הפחות טוב.

אין שום קשר בן מידת ההתאהבות למידת האהבה. אני מכיר אישית הרבה זוגות שהתאהבו מעל הראש, אך סיימו די מהר ברבנות. הם אכן התלהבו (אולי מחיצוניות) זה מזו בשלב הראשוני, אך הם נעדרו התאמה לבניית קשר עמוק של אהבה, מה שהוביל לפרידה.

מדבריך נשמע שמידת ההתאהבות אצלכם לא הייתה בשמיים. איני חושב שזה ממש משנה באשר לבניית הקומה החשובה של האהבה. זו יכולה בהחלט להיבנות על הצד היותר טוב במשך הזמן (הארוך) שתהיו יחד, זה לצד זו.

כיצד לפתח את האהבה- דומני שזה כבר עניין פרטני ומן הסתם תוכל להסתייע בגורם טיפולי (רצוי איש מקצוע ממש ולא בעלי "תעודות" למיניהם) שיוכל לסייע בידך בעניין זה.

בהצלחה רבה!

נ.ב- 1. השאלה ששאלת היא שאלה משמעותית מאוד, אל תשים לב לאנשים המייעצים לך "מהשרוול".

      2. אשמח לדעת אם דבריי התקבלו על ליבך.

אכן קשר זוגי, בשנים הראשונות ולאורך כל השנים הוא דבר לא קל וצריך הרבה עבודה ע"מ שיהיה טוב. 

אם בחרת להתחתן עם האישה הזו, כנראה יש לכך הרבה סיבות. גם אלא שצינת וגם הרבה שמגיע מהתת מודע.

המצוקה שאתה מציג היא באמת קשה, אבל הדרך היא לחשוב איך אפשר לפתור אותה. 

זוגות רבים (אפשר להגיד כולם...9 חווים מורכבות בזוגיות. אם נראה לך שאתה מסוגל בעבודה פנימית שלך להבין איך אפשר לשפר את הקשר- לך על זה. אבל אני באופן אישי ממליצה להעזר ביעוץ חיצוני- אם יעוץ זוגי. או אם פשוט התיעצות עם זוג קרוב שאתם מעריכים. סדנת זוגיות המותאמת לציבור הדתי. יש הרבה מה לעשות וזה יכול ממש לעזור.

בהצלחה.

ופתיחות שלה ומבליג על עניין מידות טובות ועומק- יכולת להגיע למצב שהחיצוניות כבר לא מספקת אותך והיית נכסף לעומק ולאישיות איכותית וערכית.

העובדה שהיא בעלת מידות טובות ועומק מחשבה זו מתנה לגמרי לא ברורה מאליה.

גם אני התחתנתי אחרי למעלה מעשור של חיפושים. ידעתי מה אני רוצה, אבל לא היה.
כשפגשתי את בעלי יצאנו מספר פעמים. הפסקתי את הקשר כי ראיתי שהוא לא נכנס לי ללב.
אבל חידשתי את הקשר לאחר שלושה ימים מפני הפחד להפסיד הזדמנות להקים בית עם אדם עם פנימיות טובה.
באותה פגישה נפתח לי הלב, לא נרדמתי כל הלילה מהתרגשות וידעתי שאיתו אני אתחתן. אבל הרגש נע ונד- לאורך כל תקופת האירוסין. 
כעת אני נשואה לו כבר שנה וחצי. והיו לי קשיים מטורפים להתחבר אליו. החלטתי שהיחיד שיכול לעזור לי הוא מי שחיבר בינינו. מאז אני לא מפסיקה להתפלל. מכניסה את הבקשה בשמונה עשרה, בברכת המזון, וסתם ככה בהליכה ברחוב. בזמנים הכי קשים פתחתי את העיניים כל בוקר ואמרתי- "אני מוכנה היום למסור נפש על הבית הזה". 

היום זה כבר הרבה יותר טוב. יש זמנים נעימים, ועדיין יש עוד המון המון מה לבנות. 
אני ממליצה לך בחום לפנות אליו, כי הוא חיבר ביניכם. הוא היחיד שיודע מה טוב לך. ומה יכול הכי לקשר בינך לבין אשתך. 
אם הלב נפתח פעם אחת, יתכן וזה יכול לקרות שוב ומתוך קשר עמוק. אתה בחרת אותה בסופו של דבר לא רק בגלל מידותיה אלא כי משהו בפנים זז לקראתה. לך בתפיסה שתמיד המצב יכול להיות יותר טוב. וכך בעזרת ה' יקרה.

ובכל זאת מה לגבי עכשיו- יכול להיות מאד שהיא חשה בחוסר אהבתך ובריחוק שאתה מן הסתם מגלה באופן סמוי או גלוי. וזה כה פוגע בה עד שהיא נעשית מופנמת וחרדה לשלמות הבית. יתכן והיא מנסה לרצותך ומאבדת מהאותנטיות שלה כדי לרכוש את ליבך. ואם כן, זה אכן פוגע בפתיחות הטבעית. נסה לקבל אותה ולפרגן לה על מה שאתה רק יכול, כדי שהיא תרגיש בטוחה בקרבתך. ואז היא תיפתח אליך כמו פרח!!! קשר של אמת דורש המון השקעה.

מופנמות זה משהו שיכול להשתנות ויכול גם שלא. תעשה מאמצים שהיא תהיה פתוחה לפחות אליך, וכמה שאפשר. אם היא חסומה בגלל טראומות, או בעיות משפחתיות שהיו בבית הוריה, כדאי שתלך לטיפול רגשי, והמצב ישתנה. הרבה פעמים אינטימיות זה משהו שאדם עם קושי רגשי לא מסוגל לשאת ואת הוא מתכדרר לתוך עצמו. 

בנוסף, תשתדל לקרוא יחד איתה ספרים תורניים, לנתח ולדון- זה יוצר חיבור ואתגר בנישואין. אתה תשמע ממנה דברים חדשים ותתחבר לתוכן שכה מצא חן בעיניך.

דבר נוסף- לכו ביחד למקומות חדשים. תעברו יחד חוויות חדשות. זה יצור בסיס משותף

לגבי המראה החיצוני- אחרון והכי חשוב. מראה חיצוני אכן דבר חשוב מאד בקשר זוגי. אולם הרבה פעמים הפחדים והספקות מורידים את רמת החשק ואת מציאת החן. לפעמים זה רק עניין של טיפוח והשקעה. אתה לא תאמין איך ניתן לשנות מראה מקצה לקצה. תחמיא לה על בגדים שאתה אוהב אצלה, על תכשיטים או על איפור שמוצאים חן בעיניך.
הכלל הוא- ככל שהיא יותר תרגיש בטוח באהבתך ובקשר הזוגי, כך היא תיפתח יותר, תחייך יותר, ותהיה משוחררת ומקסימה. תן לה צ'אנס ותהיה סבלני ופתוח לשינויים.

ושוב- תפילות. תפילות. תפילות.
בהצלחה!!!!!!


 

את השטות הנוראית בהחלטות שעשית - נראה לי שאתה כבר יודע..

אני ממליץ לך ללכת אל רב שמכיר אותך ואתה מכבד ומעריך אותו,

ולקבוע איתו ייעוץ ולחשוב איך ממזערים למקסימום את הנזקים שנעשו.

לשקלל את הנזקים שיהיו לך, לאשתך ולילד בהחלטות לכאן ולכאן..

לענ"ד פגישה אחת לא אמורה להספיק, זה אמור להיות לפחות 3-4 פגישות.

(אם לאחר פגישה אחת אתם כבר מגיעים למסקנה,

 זה אומר שיהיה מדובר על עוד החלטה נמהרת וחפוזה.)

ומה' אישה לאיש!!!!

ומי שלא מאמין בזה יש לו בעיה, וקשה!!!!

זה מה שהוא יגיד לו.

כל ההתפלספויות על התאהבות ואהבה, לפעמים זה עובד ולפעמים לא.

שילך ידבר ויתייעץ עם הרב, ושהם יגיעו למסקנה מה הדרך הנכונה לנקוט בה.

אם מה שאמרת נכון, הקב"ה לא היה מאפשר להתגרש.

אני האחרון שאמליץ למישהו להתגרש, אבל הוא חייב ייעוץ עם גורם רבני שמכיר אותו!

וכן, יכול להיות שהרב יגיד לו שעדיף לפרק את החבילה מוקדם מאשר לחכות שהחיים יסתבכו.

ויכול להיות שהוא יגיד לו שמדובר בבעיה פתירה והם יוכלו לחיות באושר כשהחבילה שלמה.

בשביל זה צריך את הייעוץ של הרב, ולא מספר אנשים עלומי-שם שממליצים המלצות ללא היכרות והבנה עמוקה.

זה אומר: או שלבני הזוג לא היה כח לעבוד על עצמם,

או שהיה עליהם לעבור איזה תיקון ע"י הקושי הזה,

זה לא אומר שהנישואין היו טעות!

כי אם את/ה מצודד/ת כך - את/ה אומר/ת שהקב"ה חלילה טועה...

יש עוד קשיים בעולם,

למשל, אולי הורה לילד פגוע עשה טעות שהוא הביא אותו לעולם?

זה קשה, אבל זה לא טעות.

יש עניין להתחרט  על העבר רק לצורך העתיד,

אבל מה שהיה זה מה שהיה צריך להיות, בטח בענייני זיווגים.

זה לא נקרא "להפיל" על הקב"ה, זה נקרא להאמין שהכל ממנו!!!

במיוחד שזה לא מתקשר ל"יראת שמים" וידוע שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים...

אז אם אדם פגם בעניין שקשור ליראת שמים הוא צריך לעשות תשובה והכל,

אבל בדברים אחרים שידע שזה לא הוא!!!! כן! זה נקרא אמונה!!!

זו אמירה גורפת מידי, שההמלצה לשליחה לטיפול בטלה בשישים ליד אמירה כזו.

אנשים בפורום כותבים לעיתים מתוך קושי פנימי, ואמירה כזו יש בה כדי לזעזע את עולמם.

קשה לי להזדהות עם האמירה הזו. אני חושב שיש מקום לשקול צדדים לכאן ולכאן, אך ממש לא מתוך נקודת הסתכלות על "שטות נוראית" שנעשתה.

חכמים- היזהרו בדבריכם!

זו אכן שטות נוראית!

לצערנו, מדובר על אחד הגורמים המובילים לגירושין.

ומי סובל מזה?? הבן-זוג והילדים!

כשבן-אדם מחליט להתחתן, תוך שהוא יודע שיש מניעות שהן קריטיות לזוגיות - הוא רשלן!

ואני אכן התלבטתי אם להוסיף את המילה 'נוראית',

ואני החלטתי להוסיף אותה כי מסתכלים כאן גם רווקים ומאורסים,

וחשוב שהם ידעו להמנע מהחלטות כאלו.

ועכשיו, הוא צריך לקחת את האחריות למעשים שלו, ולבחון מה היא הדרך שבה יהיו מינימום נזקים.

את זה, לא אני יודע וגם לא אתה יודע, ולכן עדיף להתייעץ עם גורם מקצועי שמכיר אותו.

אם אותו גורם מקצועי יבין שהחבילה כנראה תתפרק - אז עדיף לעשות זאת כמה שיותר מוקדם.

ואם הוא יראה שיש אפשרות לתקן - אז הוא יתן לו את הכלים הנכונים בשבילו.

שלג בירושלים-

על אף שאני מסכימה איתך בנקודה שאם יש משהו שיודעים שיפריע אח"כ בזוגיות ודאי שלחתוך שלא.

אם סוגרים בגלל לחץ של השדכן או מישהו אחר- גרוע.

אם סוגרים מתוך רצון שבן זוג ישתנה אחרי החתונה לפי חלומותי- זוועה.

חייבים לעשות את הכל מתוך שיקול דעת ורגש חיובי.

עם זאת- חייבת לציין שאתה מקצין ומכליל.

מדבריך נשמע שחווית זאת באופן קרוב או אישי ולכן אתה מאד קיצוני בנקודה זאת.

לומר על מישהו שהוא רשלן ופושע.

סה"כ מי שסגר בצורה כזו, כדוגמת מי שפתח את השרשור בנשואים טריים, הרגיש באותו רגע שזה מה שמתאים לו. הוא הצליח לראות מכלול של תכונות ודברים מסויימים שבתוכם הדברים שהפריעו לו הוקטנו והיו פחות משמעותיים. הוא ראה את עצמו בזוגיות איתה מצליח. ולכן יש לו כעת את כל הפוטנציאל באמת להצליח.

יש זוגות שרק אחרי הנישואין מגלים דברים מהותיים שלא שמו לב לפני כן או לו ידעו שזה מהותי בשבילם, ועכשיו הם מפריעים בזוגיות בצורה שקשה להתמודד.

ומצד שני יש כאלו שמהתחלה פחדו מדברים מסויימים שיפריעו, אך בהתחשב בכל המכלול "התפשרו" ואח"כ ראו שזה הרבה פחות מפריע ממה שחשבו בהתחלה ואולי אפילו בכלל לא!

בשני המקרים זה אתגר של כל אחד להתמזג אחד עם השני בצורה מושלמת.

מה שכתבת שאם מדובר על משהו שהפריע וכיום מרב אהבה זה לא מפריע אז ניחא- זה לא כ"כ נכון, כי אחרי החתונה דווקא אז כשההתאהבות נרגעת פתאום עלול לצוף הכל.

החכמה היא להגיע לזה אחרי החתונה. ולהתאהב ולהבליע את החסרונות בים המעלות שמציפים.

אז שוב- שלא תבין מדברי שאני אומרת שצריך להתחתן גם כשדברים מפריעים. לא!

אבל זה מאד ספציפי, ומשתנה וזה תלוי מה ומי זה וסוג של בנ"א, ומה בדיוק מפריע, ואיך זה משתלב עם התמונה כולה.

ואני  מכירה דווקא מקרוב זוגות שההתחלה הייתה כמו ההוא מנשואים טריים, וכיום הם בזוגיות פורחת שאין הרבה כאלה!

אז מה שבטוח זה לא לומר לאחד כזה- עשית את הטעות של חייך.

לפעמים קורה שאדם מהמר וזוכה בכסף, - לקראת נישואין וזוגיות

כשבנ"א מחליט להתחתן, גם אם היו לו לפני כן חששות או דברים שחושב שיפריעו, אך ברגע שהגיע להחלטה, כמובן לא בפזיזות ואחרי שיקול דעת ראוי שזה השידוך שמתאים לו זה לא הימור!!!!!!!!!!

זה הרגשה שאני יזכה בכסף בכל מצב.

זה לא שהוא מסתכל על זה בצורה של- טוב, היא לא מושלמת, יש בה דברים שממש יפריעו לי בזוגיות איתה אבל לא נורא יהיה בסדר. נהמר.

לא! הוא מגיע עם עצמו למצב שמבחינתו בשבילו כרגע היא המושלמת לחיים משותפים, וגם אם מצא בה חיסרון כל שהוא אז זה שהוא מתחתן איתה אומר שזה פחות משמעותי בשבילו בסך כל הנתונים שיש בה.

באמת הגזמת!!

ואין לי טעם להתווכח על דבר שנראה לי כ"כ ברור.

מה שבטוח בכל אופן שהתגובות שלך הם כ"כ קיצוניות.

אני חושב שזה דווקא יותר נכון להגיב בפורום לנ"ו.

והוצאת לי את המילים מ"הפה".

אנשים פה בפורום לפעמים יותר מקלקלים מאשר עוזרים.

גם אם נניח זו הייתה טעות

(למרות שלדעתי א"א לקבוע זאת בכזאת קלות דעת, ואכה"ל)

זה לא שהוא התחתן עם מישהי שלא הייתה בכיוון, בסה"כ הוא עשה אז את השיקולים שלו ובחר את הדברים שחשובים לחיים לא פחות. עומק, מידות טובות. אני לא מזלזלת במראה חיצוני, אבל  זה לא שהייתה כאן דחיה או משהו כזה אלא אולי פחות מה שחשב למושלם. חז"ל כבר אמרו "שקר החן והבל היופי אישה יראת השם..." שוב זה לא שהיופי לא חשוב אבל יש דברים שהם חלק מהיופי של האדם. עם קצת מחשבה נכונה ועבודה בכיוון הנכון אפשר להגיע לאהבה נפלאה!

ברגע שאתה אומר לבנ"א דבר כזה גמרת לו את כל המוטיבציה להסתכל על התמונה בצורה ורודה ולשנות את ההרגשה.

קודם כל השם שבחרת משדר שאתה מבין מה התפקיד שלך בעולם, לא כמו כמה אנשים פה שבטוחים שזו "טעות" להתחתן אם מישהו לפני שרואים לבבות בעיניים...

אז תדע שלא טעית. ה' הוא מזווג הזיווגים והוא החליט שאתה ואשתך הם הזיווג הנכון ביותר, כנראה כדי לתקן את הטעון תיקון אצל כל אחד מכם, שזו המטרה כי "אדם לעמל יולד".

יש איזה סיפור אחד על יהודי שנסע ברכבת ופספס את התחנה. כשראה שפספס אמר לעצמו "וואו, איזו טעות!!!", ואז נזכר שבעצם "יהודי לעולם אינו טועה!" בהמשך הסיפור מתברר שהוא הגיע למקום שהיה מאוד טוב שהגיע לשם (לצערי את הפואנטה אני לא זוכרת , אבל זה היה רק בשביל הרעיון...)

יהודי לעולם אינו טועה!!! בטח ובטח לא בענייני זיווגים, "מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים מה' אישה לאיש" - הכל מה', למה פה צריך כזאת הדגשה? גם כי על זה יש השגחה עוד יותר גדולה, וגם כי אנשים נוטים לייחס לעצמם אשמות בתחום הזה יותר מתחומים אחרים (כמעט כל זוג בטוח שהוא באיזשהו מקום "טעה"...), לכן היו צריכים להדגיש לנו שזה לא אנחנו!!!!

ואני יכולה לומר לך שעם עבודה (קשה לפעמים) אפשר לעשות הכל, מנסיון...

לי הכי עזר להודות ולהודות על כל דבר קטן כגדול, גם על הקשיים!!!

תגיד תודה לה' על זה שקשה לך עם המראה שלה... עם המופנמות שלה... שאתה לא מבין למה אבל אם זה מה שהוא הביא לך אז אתה מאמין שזה הכי טוב בשבילך... (וזו האמת!! ה' אוהב אותנו והוא רוצה שיהיה לנו הכי טוב, ואם זה מה שהוא עשה זה אומר שזה הכי טוב בשבילנו!)

אני יגיד לך מה זה עוזר (הכל מנסיון אישי):

א. מקשר את הכל להקב"ה, גם אותך, וזה הדבר הכי שווה בעולם... כי הקב"ה הוא אבא שיש לו הכל, רק צריך להתקשר אליו והוא מיד עוזר.

ב. לאט לאט יכנס לך לראש שזה באמת הכי טוב בשבילך!! וזה מוריד חלק מאוד נכבד מהקושי!

ג. כשאדם מקבל באהבה את מה שאבא נותן לו, ובאמונה, גם אם זה קשה, זה מפחית מאוד ממידת הדין וכן להיפך - אדם שמתלונן (אפילו אם באמת קשה לו!) זה מעורר את מידת הדין.

אני אמנם ממש לא ברסלבית, אבל כיוון שאני נוטה לקחת את הדברים הטובים שיש מכל מקום, אני ממליצה לך לקרוא את הספר "שעריו בתודה" של הרב שלום ארוש, זה מאוד עזר לי (והיה לי גם כן קושי רציני בזוגיות על ההתחלה, לכן אני מרגישה כ"כ נח ליעץ...)

המון המון בהצלחה!!!

ותשאר עם הראש הזה, שאדם לעמל יולד...

נסתרות דרכי ה' ואנו קטנים מכדי להבין. אני הקטן מאמין שלמרות כל הניסיונות, ה' רוצה אותנו שמחים ומאושרים בתור בני אדם ולא בתור מלאכים בשאיפה. אם אנחנו מתפללים כל בוקר שלא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, אז ל"שמחה מה זו עושה?"

לענ"ד, אף גבר או אישה רגילים לא מתחתנים כי הם מעוניינים בתיקון הנשמה דרך הזוגיות. זה נראה לי מופרך לגמרי שכל מטרת הצער בחיי נישואים היא לזכך את האדם לחיי העולם הבא. אמנם "לפום צערא אגרא", אבל איזה אדם נורמלי יבחר בדרך הזאת לכתחילה?! נישואים נועדו לשמחה ולאושר ולא להיפך ח"ו.

את היית מסוגלת לאהוב ולכבד את בעלך, אם היית יודעת שבשבילו החיים איתך הם "תיקון" שהשכר עליו הוא רק בעוה"ב? ספק אם היית מוכנה להמשיך לחיות איתו בכלל! אני לא מקנא בכלל באשתו של פותח השרשור אם כך היא תרגיש לגביו. רק הצער שיהיה לה מזה הוא בבחינת מצווה הבאה בעבירה. 

לסיכום: כל סוג של כניעה והתבטלות לבעיות מהותיות לא שייכת וגם לא תוסיף אהבה וכבוד הדדי. צריך לעשות כל השתדלות כדי לתקן את מה שניתן. אם קורה ו"זה המעוות לא יוכל לתקון", אזי בתור יהודים אנו פטורים מלפנות לאפיפיור ע"מ שיתיר אותנו. 

אבל בדרך הטבע אדם הגיע לעולם כדי לתקן את עצמו ולא כדי לשבת לשתות בירה...

ולא הייתי אומרת לאדם להתחתן עם מישהו שהוא לא מתחבר אליו בשביל ה"תיקון",

אבל כשמגיעים לאדם נסיונות הוא צריך לדעת להתמודד!!!

וגם לא אמרתי שכל החיים צריך להיות "קדוש מעונה", אלא להתמודד זה לעבוד ולשמוח במה שיש, ועם הזמן זה נהיה שמחה ואהבה אמיתית, הרבה פעמים יותר מכזו של אלה שהכל בא להם "בקלות".

וכל זוג צריך לעבוד בשביל זה, מי יותר ומי פחות...

אנחנו מתפללים שלא יביאנו לידי נסיון, ואם בכל זאת הוא בחר לנסות אותנו, אז כנראה שזה מה שטוב בשבילנו, הבנת? לפי מה שאתה אומר, כל זוג שלא הולך לו-  יש לו נסיון אז הוא צריך להתגרש, ומי שקשה לו עם הילדים שלו צריך להעיף אותם מהבית... מה עושה מי שקיבל נסיון של חולי??? מסכן, הוא לא יכול להתפטר מעצמו כל כך מהר...

זוג נשוי = שני אנשים בוגרים שחיים ביחד מתוך בחירה. 

בעיות בזוגיות הן לא גזירה מלמעלה שאי אפשר לשנות אותה. זה מאד חשוב לשמוח תמיד עם מה שיש, אבל מה הטעם בלהיות נשוי אם בסופו של דבר אין אפשרות לחיות בזוגיות שמחה?  

או לא.

אם מדובר בבעל מכה ומקרים כאלה אז זה כבר עניין אחר,

אבל במקרים סטנדרטיים כמו זה - עם עבודה אפשר להגיע להכל. לדעתי.

ב11 שנים יש להניח שפגשת הרבה נשים, ולהרבה מהן אמרת "לא"

נסה להגדיר לעצמך יותר מה גרם לך להגיד "כן" דווקא לה?

מה יש בה שלא היה באחרות?

סביב הנקודה הזאת תבנה יתד לחזק את הנישואין שלכם.

אם יש בה עומק מיוחד אז תדברו על נושאים שהעומק הזה יבוא לידי ביטוי.

תן לה לבטא את הנקודות החזקות שיש בה. כי זה המפתח לביטחון ולפתיחות.

הביטחון שלה תלוי בהערצה ובכבוד שאתה מעניק לה.

ככה לאט לאט כמו פרח שנחשף לשמש היא תפרח, ולאט לאט גם תיפתח.

נקודה נוספת: לא כתבת מה היה במכתב שאחרי הנתק.

כנראה שהיתה לה יכולת לדבר אל הלב שלך. היכולת הזו קיימת בפוטנציאל גם עכשיו!

אולי היא מתבטאת יותר טוב דווקא בכתב- גם זו דרך לתקשר.

אולי היה ביניכם אז משהו שאיפשר לה להיפתח? אולי דווקא הריחוק הזמני...

כדאי שתדברו על זה. אולי שם נמצא המפתח לעתיד הטוב....

מה שהיה לפני החופה כבר לא ממש אקטואלי. גם הרבה זוגות שהכל היה יפה ומושלם לפני החתונה התגרשו אחרי תקופה קצרה.

אז יש לך משבר בחיים. תתמודד איתו ותצא חזק יותר

הם יותר שלמים עם עצמם.. פחות עושים טעיות .. (תודה שאתה מוכיח לי אחרת..)

מצטערת בשבילך. באמת!! מבינה את הקושי...

אבל,מתוק. כדאי שתתחיל להבין נישאין זה לא משו שעוזבים ברגע . גם אם יש קשיים. ובטח שיש בייבי בדרך.

אתה חייב לעשות משו שיעזור לך להיות מאושר יותר! בחיים יש עליות וירידות תמיד .. תנסה לעלות את הזוגיות שלך.

אין מצב שהתחתנת רק בגלל פנימיות!! תעשה חשבון נפש עם עצמך!! (נזהרת..אבל כותבת, יכול להיות שראית מישהי שפוגמת באושר שלך עם אשתך ..נחספת למשו אחר..)

בכל אופן .

זה המצב שלך עכשיו.

ורק אתה יכול לעזור לעצמך...

מישו כתב לך כאן "לתת,לפנק" תנסה זה יכול ממש לעזור..

(שאנשים בני 27 עושים פחות טעויות בבחירת בן זוג)

דווקא ככל שנמצאים לבד יותר זמן , בן אדם מתקבע עם ההרגלים שלו והרצונות שלו ופחות מתגמש.

כמובן שזה לא כלל, וברור שלא כולם ככה,

אבל יכול להיות שמי שלא ככה זה כי הוא עושה עבודה עם עצמו ובכלל לא קל לו.

כשמתחתנים צעירים- יותר גמישים, יותר נוחים, פחות ממורמרים על החיים, יותר קלילים וצעירים ופחות כבדים ...

זו דעתי

והתחתני די מאוחר..קרוב לגיל הזה..

יש גם הרבה מינוסים להתחתן בגיל צעיר

לא יודעת מה עדיף

יצא לי לראות ילד של שני כושים שיצא לבן,

אז עכשיו זה הוכחה שלכל הכושים יש ילדים לבנים???

לא יודעת איך קראת את זה ממה שלא כתבתי...

איפה יצא לך לראות ???? נדיר.......

שהוא היא מוותר ולא מתחתן עם אשתו ואחר כך אוכל את הלב איך הפסיד אישיות כזו ומרגיש שזו טעות נוראית.. 

מזבח מוריד דמעות על בית שמתפרק וזה מזעזע!!

רק שאין ברירה...

אצליך, פותח השירשור- זה נראה שאתה בתקופה של דאון על הזוגיות וקשה לך עם זה וזה טבעי החיים הם לא רק תותים.... לאט לאט בעז"ה האדם לומד להשלים גם עם החסרים של בן זוגו והוא יורד מהזיקוקים...

מפה עד גירושין? לדעתי זה ללכת רחוק מידי ויש עוד מה לעבור כדי להגיע לנקודת קצה זו...

שה' יאיר דרכיך תמיד ותראה רק שמחה וברכה!!

אם זה פחות חשוב לך אז זה סימן לענווה

ואתה לא בוחר את מידת הענווה שלך , זה משהו שנולדים 

זה משהו טבעי שכמעת שאי אפשר לשנות אותו

לדעתי תקבל את זה שאתה לא ענו ותחתוך חביבי

אם לא בא לך לנאוף (גם אם זה במחשבה)

אם תתחתן איתה ותהיה ענו תזכה לכל הברכות

אתה לא מכיר זוגות שנשואים עשורים וטוב להם?

וודאי שיש קשיים. גם כרווקים וגם כנשואים.

אבל בסך הכולל- לא סתם הרבה אנשים מתחתנים.

יש בזה הרבה מאוד טוב.

ובזוגיות טובה ונורמלית זה באמת כיף וטוב וממלא, היחד.

גם לא נכון עובדתית.

90 אחוז חיים גרועים יותר?

חצי מתגרשים? לא נכון עובדתית

גם לא נכון שאי אפשר לעשות ילדים לבד מבחינה ביולוגית זה עדיין בלתי אפשרי.

גם לא נכון כי יש מחיר לחופש, יש מיעוט של "חופשיים" אחרי גיל 40 שהם היו מתים שתהיה להם משפחה או קריירה אבל הם התמכרו לחופש והם משלמים את המחיר החברתי של להיות "חופשיים" הרוב המוחלט חוזר לתלם אחרי גיל 20 ומשהו, מקימים משפחות, פוצחים בקריירה ומשמחים את אמא, זה האושר האמיתי, החופש שהוא מתאר בגיל 40 זה מקור לאומללות.

זה שיקוף של עולם ערכי מערבי מנותק משורשים, של אכול ושתה כי מחר נמות. כשאין מוכנות להשקיע, להתאמץ, ליגעת ומצאת - תאמין, באמת זוגיות נראת סוחטת.

כשחיים נכון, כשמבינים שאדם - לעמל יולד, כשבאמת דואגים אחד לשני ומתאמצים לראות אחד את השני - אין דבר שיותר משלים וממלא ונותן שייכות מזוגיות שמתפתחת למשפחה.

גם בתרבות המערבית, רובם המוחלט של האנשים מתחתנים...

לא כל דעה מוזרה היא תרבות מערבית

העלאת על נס דגל החירות.

הרווקות המאוחרת.

הפרוגרסיביות שרואה במשפחה אויב.

אחוזי הגירושים.

עשיית ילד "לבד".

מה זה כל החרא הזה אם לא תרבות המערב על סטרואידים?

וכמה אנשים מנסים באופן אקטיבי להטיף לזה שחתונה זה דבר רע?

מיעוט שבמיעוט.

הפרוגרסיביזם לגמרי תומך בהשמדת המשפחה.

מעצימים את האינדיבידואליזם.

הרבה מאוד באירופה ובארהב בוחרים שלא להתחתן אני לא יודע איפה אתה חי.

לא מיעוט שבמיעוט בכלל.

מרמור והתקרבנות

ויש גם דברים נכונים:

כ50% מתגרשים

אנשים נשארים לעיתים גם כשגרוע להם

ידע מגיע רק מניסיון (ולפעמים ניסיון גם הוא לא מספיק בשביל ידע)

מערכת יחסים יכולה להיות משהו רע (וגם אם היא בינונית היא יכולה להיות דבר מאד רחוק מזוגיות תקינה)

שקר גס.

השקר הכי ברור בכל הפוסט.

מבט מסוים על הסטטיסטיקה

גירושין סטטיסטיקה

זה מספר הזוגות שמתגרשים מתוך אלה שמתחתנים? מה פתאום? אפילו לא קרוב.

האחוזים פחותים

ומי שלא מוכן להסתכן להיפגע לא מוכן להסכים לחיות.

זוגיות היא לא סטטית

כל זוג עובר רגעים שחורים ורגעים מאושרים.

מי שמוכן ללמוד ולעבוד על עצמו ישיג יחס גבוה של רגעים מאושרים לעומת רגעים קשים

עובר רגעים מאושרים

כדי להשיג אותם לא די בעבודה ותהליך עצמי

צריך פרטנר מתאים

לפעמים הוא פשוט לא

מהסיבה שחווה רגע מאושר אחד עם השני

לידה, רגע שקט ונחת עם הילדים

זה רגע של אושר ביחד

אפילו תקווה ביום החתונה שהחיים יהיו מאושרים ביחד

מי שלא חווה שום רגע כזה בשום שלב של הדרך אני בספק אם יש עם מה לעבוד

רגע או חודש או כמה חודשים

של איזשהו אושר

לא יכול להיכנס למשוואה על חיים שלמים

עם מספיק נכונות אפשר להגדיל אותה

קטנות של אושר

זה לא בהכרח פוטנציאל

במיוחד בזוגיות ארוכת שנים

אנשים משתנים

ככל שאדם עושה יותר עבודה עם עצמו

הסטנדרטים שלו עולים

ואז הרגעים של האושר זה פירורים

מול חיים שלמים

אם יש נכונות משני הצדדים

וגם מודעות ויכולת לשניהם

אז אולי

אם זה רק מצד אחד

זה רק עוד פער לרשימת הפערים

אמר רבן שמעון בן גמליאל שלא היו ימים שמחים וטובים לישראל כמו ט"ו באב ויום הכיפורים, משום שבימים אלו היו בנות ירושלים יוצאות בבגדים לבנים שאולים כדי לא לבייש איש, רוקדות בכרמים ומוצאות את בני זוגן.

אולי הבן אדם לא גר בירושלים?

וגם אם נכון.

אין עצה ותבונה נגד ה'

שגילה דעתו שזה טוב להתחתן.

ואמר "לא טוב היות האדם לבדו"

ומכלל לאו אתה שומע הן.

ומתפרש כאיסור הלכתי.

"שלא לישב בלא אשה".

אנחנו לא יכולים לחלוק על ה'

גם אם הוא שלח אותנו לשדה מוקשים

של סיכויי הפסד של 90%

שנקרא "זוגיות"

הוא באמת לא ראה בחייו שום מודל זוגיות מתפקד? אפילו אחד?

ההורים שלו? חברים? הוא עצמו?

זה בעיקר נראה כמו דיבור מתוך כאב רגשי, ולא איזו התעמקות פילוסופית בטבע האדם.

ברור מאליו שמי שיש לו את התפיסה הזו לגבי זוגיות, לא יכול בהגדרה להיות בזוגיות מאושרת. זה למה אני ממש לא אוהבת את הבדיחות "נישואים זה כלא" וכל השטויות האלו. שפה ותפיסה משליכות על ההתנהגות בפועל. מי שבא מתוך נקודת הנחה שנישואים זה דבר אפשרי ודורש כבוד ההדי ועבודה על הקשר, יהיה הרבה יותר מאושר לא רק בזוגיות אלא גם בכל החיים שלו. זה דורש עבודת המידות שאנשים מהסוג הזה לא ששים לעשות.

ולא סתם מבחינה תורנית "קשר קליל ולא מחייב" זו זנות לכל דבר. להפריד את האינטימיות ממחויבות והתיחסות מכבדת לכל הרבדים באדם שמולי ולא רק הגוף, זה דבר מבזה לכל המעורבים בעניין.

זה הגיג של אדם מתוסכל, פסימיסט, לא-מדעי בעליל, שחי במעגל חברתי אומלל.

מה הסקרים אמרו על זוגיות מוצלחת לפני 30 שנה? מסקנות אחרות לגמרי.

מה החרטה הכי גדולה של אנשים עריריים לפי הסקרים? מסקנות אחרות לגמרי.

לרב חיים נבון יש המון מה לומר על זה.

כי בגישה כזו - אין הרבה סיכויים שהוא יצליח לנהל זוגיות מאושרת.

אני בעיקר מרחמת עליו... ומאוד מקווה שרוב קוראי הפוסט הזה יודעים את האמת - שבהחלט יש זוגיות טובה ומגדלת ונעימה, שעדיפה על פני כל בדידות שהיא.

(ואני יודעת שאי אפשר לקחת מדגם מייצג מאדם אחד - אבל אני באופן אישי מכירה הרבה יותר זוגות נשואים מאשר גרושים, והם נראים כולם חיים באושר ובשמחה על הבחירה להתחתן.)

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.