ממש להסתכל על מה שטוב בה, במידות שלה, להתבונן בזה בנחת, ו"להתאהב" בה. יש להניח שזה יוכל לעזור גם כנגד ה"מופנמות" - כמים הפנים לפנים - ואולי בזכות זה, גם החיצוניות שלה תיראה לך קצת אחרת... יתכן שאם תתייחס כך, היא גם תחייך יותר ותיראה לך יותר "יפה". אפשר גם שבמה שניתן להשפיע ע"י צורת לבוש וכד', אתה יכול לבקש אותה לפי מה שגורם לה להיראות יותר יפה בעיניך.

ובכלל, אם תתתייחס חם ובאהבה, אפשר שהיא "תפשיר" בהדרגה (כלה, צריכה להסתגל) - ואולי מאחורי המופנמות החיצונית, תגלה גם יחס עמוק יותר, שלוקח לו קצת יותר זמן להופיע בטבעיות.

הצלחה רבה. 

מדבריך עולה, כשהיא הייתה מופנת והרגשת ריחוק ממנה- החיצוניות הפריעה לך,

וכשהיא נפתחה אליך החיצוניות פחות הפריעה

ועכשיו כשהיא שוב קצת מופנמת שוב החיצוניות מפריעה..

זה טבעי שיש את ההשפעה הזאת, תן לה את הזמן להיפתח- אחרי החתונה עוברים תהליך הרבה יותר משמעותי מהתהליך שבין הדייטים לתקופת האירוסים.

סבלנות והרבה אהבה- עדיף עבודה איטית שבונה קשר יצוק מאשר התאהבות מהירה שתביא אחריה נפילה.

לאט לאט- ולצקת הרבה תוכן משותף

תמצא משקפיים עם מרשם מתאים- ותראה פלאות!

לחזר, להביע רגש והיא תגיב אליך

שלום  @אדם לעמל יולד

יש כמה דברים שהייתי ממליץ לך לשאול את עצמך ואת אשתך:

מה גרם לה להפתח בתקופה שהיא היתה יותר פתוחה? מה גורם לה להסגר? איך אתה יכול לתרום לפתיחות שלה?

הבנתי שמפריע לך שהיא מופנמת. אך מה הדבר שגרם לך להרגיש טוב בקשר, שבגלל זה התחתנת בסופו של דבר, והמראה החיצוני לא הפריע? המכתב- מה היה במכתב?

אני מציע לך לשבת עם אשתך ולהסביר לה מה עושה לך טוב (והפוך). ולאחר מכן שתעשה את זה באופן מלאכותי, ותחמיא לה כל פעם שהיא עושה לך את זה. אם תעשו את זה מה תרויחו? אם תתמידו, בסופו של דבר, ההרגל יהפוך אצלה לטבע, וזה יספק לך צורך שנראה מהשאלה שהוא מאוד בסיסי בשבילך.

הנה מאמר שמדבר על מציאות  שאחד מבני הזוג קר (הבעל ) ואיך משנים זאת ע"י יצירת הרגל חדש.

בהצלחה

ברוך בן דוד 

יועץ נישואין

http://zugihut.coi.co.il/

גורמים לה לזה כעת יותר. בינתיים ממליצה כמו האחרים לפרגן ולעניק.

בהמשך אחרי הלידה כבר היא תהיה אחרת לגמרי. בעזרת ה'!

בהצלחה רבה.

תמצא את עצמך בן 40 עם חמישה ילדים וברוך זוגי...

אנחנו חיים עכשיו

את חושבת רק על עכשיו? אז למה את קונה דברים שישארו גם לאחר כך?

למה ללמוד לתעודה או תואר? זה יקח זמן עד שתעשי עם זה משהו.

ובכלל למה למה להתחתן ולגדל ילדים? זה ממש עול עכשיו. עד שרווים נחת לוקח הרבה זמן.

אז אולי כדאי רק לעבוד בשביל להרוויח כמה שקלים כל יום, לקנות אוכל שמספיק ליום אחד וללכת לישון

וכך גם מחר.. ומחרתיים..

עזבי אותך שבוע הבא, זה עוד הרבה זמן.

מי שרוצה לחיות טוב, חושב גם על עוד מאה שנה...

תהיה לו קצת נחת.

אנשים בני עשרים רוצים לאהוב ולהנות כבר עכשיו וזה לא סותר את הרצון שגם העתיד יהיה יפה.

אבל ויתור על ההוה למען העתיד הרחוק כל כך אינו דבר נכון בעיני

זה בנין ההווה.

נישואין זה משפחה, זו מציאות. 

ועובדים על זה בשמחה. תהליך מתפתח.

זה לא רק "אנשים בני עשרים רוצים להנות"...  

גם גרוש לא בדיוק מתחתן בקלות. ובפרק ב' יהיו יותר בעיות להתגבר עליהם כך שכדאי לעבוד עכשיו בקטנה מאשר לעבוד אח"כ יותר קשה ולוותר על יותר דברים.

אלא אם כן הוא רוצה לחיות את שארית חייו לבד ובודד בעולם

גם הבעל צריך למצוא חן בעיני אשתו.

אין לנו ראש ולב משלנו? 

בהריון ההורמונים משגעים... ונהיים קצת אחרת.

יש גם רגישות הרבה יותר גבוהה לדברים...אז דבר איתה בעדינות.

בהצלחה!

הזוגיות היא בהחלט עמל

תחזר אחריה

תחפש ותמצא בה דברים טובים כל הזמן

והכי חשוב - תחליט שאתה מקבל אותה כמו שהיא, אחרת לעולם לא תהיה שלם עם עצמך. עשית את הבחירה, אבל זו לא בחירה חד פעמית, אתה צריך לבחור שוב ושוב. 

אני מציעה קודם כל להזכר למה בחרת בה, כל פעם שנחלש הרצון אליה להעצים את הסיבה ללמה התחתנת איתה.

חוץ מזה, עליך לנסות להשלים עם מי שהיא, עבודת ההשלמה עם דברים היא עבודת חיים...

רק להעצים את הטוב הקיים, זה הכי חשוב!! לא לשכוח את כל הטוב הקיים...!

הקדמה חשובה לתשובה שלי :ישנו הבדל משמעותי בן התאהבות לאהבה. התאהבות היא התשוקה וההתלהבות שבתחילת הקשר, והיא בד"כ אהבה עצמית ולא באמת אהבת השני (אף אחד לא מתחתן כי הוא לשכת הסעד). התאהבות תמיד חולפת לאחר זמן, שכן היא בנויה על שמחה והתלהבות מדבר חדש, ועם הזמן וההרגל היא מתפוגגת.

לאחר שלב ההתאהבות קורה אחד משניים- או שהזוג השכיל לפתח אהבת אמת. קרי, אכפתיות עמוקה כלפי השני, רגשות שמבוססים על חוויות משותפות, תמיכה בשעות הקשות וכו', רגש עמוק שנבנה לאחר שנים (!). או, שהזוג לא השכיל לפתח אהבה, ואז הם נשארים עם קשר חלול במצב הטוב, או נפרדים במצב הפחות טוב.

אין שום קשר בן מידת ההתאהבות למידת האהבה. אני מכיר אישית הרבה זוגות שהתאהבו מעל הראש, אך סיימו די מהר ברבנות. הם אכן התלהבו (אולי מחיצוניות) זה מזו בשלב הראשוני, אך הם נעדרו התאמה לבניית קשר עמוק של אהבה, מה שהוביל לפרידה.

מדבריך נשמע שמידת ההתאהבות אצלכם לא הייתה בשמיים. איני חושב שזה ממש משנה באשר לבניית הקומה החשובה של האהבה. זו יכולה בהחלט להיבנות על הצד היותר טוב במשך הזמן (הארוך) שתהיו יחד, זה לצד זו.

כיצד לפתח את האהבה- דומני שזה כבר עניין פרטני ומן הסתם תוכל להסתייע בגורם טיפולי (רצוי איש מקצוע ממש ולא בעלי "תעודות" למיניהם) שיוכל לסייע בידך בעניין זה.

בהצלחה רבה!

נ.ב- 1. השאלה ששאלת היא שאלה משמעותית מאוד, אל תשים לב לאנשים המייעצים לך "מהשרוול".

      2. אשמח לדעת אם דבריי התקבלו על ליבך.

אכן קשר זוגי, בשנים הראשונות ולאורך כל השנים הוא דבר לא קל וצריך הרבה עבודה ע"מ שיהיה טוב. 

אם בחרת להתחתן עם האישה הזו, כנראה יש לכך הרבה סיבות. גם אלא שצינת וגם הרבה שמגיע מהתת מודע.

המצוקה שאתה מציג היא באמת קשה, אבל הדרך היא לחשוב איך אפשר לפתור אותה. 

זוגות רבים (אפשר להגיד כולם...9 חווים מורכבות בזוגיות. אם נראה לך שאתה מסוגל בעבודה פנימית שלך להבין איך אפשר לשפר את הקשר- לך על זה. אבל אני באופן אישי ממליצה להעזר ביעוץ חיצוני- אם יעוץ זוגי. או אם פשוט התיעצות עם זוג קרוב שאתם מעריכים. סדנת זוגיות המותאמת לציבור הדתי. יש הרבה מה לעשות וזה יכול ממש לעזור.

בהצלחה.

ופתיחות שלה ומבליג על עניין מידות טובות ועומק- יכולת להגיע למצב שהחיצוניות כבר לא מספקת אותך והיית נכסף לעומק ולאישיות איכותית וערכית.

העובדה שהיא בעלת מידות טובות ועומק מחשבה זו מתנה לגמרי לא ברורה מאליה.

גם אני התחתנתי אחרי למעלה מעשור של חיפושים. ידעתי מה אני רוצה, אבל לא היה.
כשפגשתי את בעלי יצאנו מספר פעמים. הפסקתי את הקשר כי ראיתי שהוא לא נכנס לי ללב.
אבל חידשתי את הקשר לאחר שלושה ימים מפני הפחד להפסיד הזדמנות להקים בית עם אדם עם פנימיות טובה.
באותה פגישה נפתח לי הלב, לא נרדמתי כל הלילה מהתרגשות וידעתי שאיתו אני אתחתן. אבל הרגש נע ונד- לאורך כל תקופת האירוסין. 
כעת אני נשואה לו כבר שנה וחצי. והיו לי קשיים מטורפים להתחבר אליו. החלטתי שהיחיד שיכול לעזור לי הוא מי שחיבר בינינו. מאז אני לא מפסיקה להתפלל. מכניסה את הבקשה בשמונה עשרה, בברכת המזון, וסתם ככה בהליכה ברחוב. בזמנים הכי קשים פתחתי את העיניים כל בוקר ואמרתי- "אני מוכנה היום למסור נפש על הבית הזה". 

היום זה כבר הרבה יותר טוב. יש זמנים נעימים, ועדיין יש עוד המון המון מה לבנות. 
אני ממליצה לך בחום לפנות אליו, כי הוא חיבר ביניכם. הוא היחיד שיודע מה טוב לך. ומה יכול הכי לקשר בינך לבין אשתך. 
אם הלב נפתח פעם אחת, יתכן וזה יכול לקרות שוב ומתוך קשר עמוק. אתה בחרת אותה בסופו של דבר לא רק בגלל מידותיה אלא כי משהו בפנים זז לקראתה. לך בתפיסה שתמיד המצב יכול להיות יותר טוב. וכך בעזרת ה' יקרה.

ובכל זאת מה לגבי עכשיו- יכול להיות מאד שהיא חשה בחוסר אהבתך ובריחוק שאתה מן הסתם מגלה באופן סמוי או גלוי. וזה כה פוגע בה עד שהיא נעשית מופנמת וחרדה לשלמות הבית. יתכן והיא מנסה לרצותך ומאבדת מהאותנטיות שלה כדי לרכוש את ליבך. ואם כן, זה אכן פוגע בפתיחות הטבעית. נסה לקבל אותה ולפרגן לה על מה שאתה רק יכול, כדי שהיא תרגיש בטוחה בקרבתך. ואז היא תיפתח אליך כמו פרח!!! קשר של אמת דורש המון השקעה.

מופנמות זה משהו שיכול להשתנות ויכול גם שלא. תעשה מאמצים שהיא תהיה פתוחה לפחות אליך, וכמה שאפשר. אם היא חסומה בגלל טראומות, או בעיות משפחתיות שהיו בבית הוריה, כדאי שתלך לטיפול רגשי, והמצב ישתנה. הרבה פעמים אינטימיות זה משהו שאדם עם קושי רגשי לא מסוגל לשאת ואת הוא מתכדרר לתוך עצמו. 

בנוסף, תשתדל לקרוא יחד איתה ספרים תורניים, לנתח ולדון- זה יוצר חיבור ואתגר בנישואין. אתה תשמע ממנה דברים חדשים ותתחבר לתוכן שכה מצא חן בעיניך.

דבר נוסף- לכו ביחד למקומות חדשים. תעברו יחד חוויות חדשות. זה יצור בסיס משותף

לגבי המראה החיצוני- אחרון והכי חשוב. מראה חיצוני אכן דבר חשוב מאד בקשר זוגי. אולם הרבה פעמים הפחדים והספקות מורידים את רמת החשק ואת מציאת החן. לפעמים זה רק עניין של טיפוח והשקעה. אתה לא תאמין איך ניתן לשנות מראה מקצה לקצה. תחמיא לה על בגדים שאתה אוהב אצלה, על תכשיטים או על איפור שמוצאים חן בעיניך.
הכלל הוא- ככל שהיא יותר תרגיש בטוח באהבתך ובקשר הזוגי, כך היא תיפתח יותר, תחייך יותר, ותהיה משוחררת ומקסימה. תן לה צ'אנס ותהיה סבלני ופתוח לשינויים.

ושוב- תפילות. תפילות. תפילות.
בהצלחה!!!!!!


 

את השטות הנוראית בהחלטות שעשית - נראה לי שאתה כבר יודע..

אני ממליץ לך ללכת אל רב שמכיר אותך ואתה מכבד ומעריך אותו,

ולקבוע איתו ייעוץ ולחשוב איך ממזערים למקסימום את הנזקים שנעשו.

לשקלל את הנזקים שיהיו לך, לאשתך ולילד בהחלטות לכאן ולכאן..

לענ"ד פגישה אחת לא אמורה להספיק, זה אמור להיות לפחות 3-4 פגישות.

(אם לאחר פגישה אחת אתם כבר מגיעים למסקנה,

 זה אומר שיהיה מדובר על עוד החלטה נמהרת וחפוזה.)

ומה' אישה לאיש!!!!

ומי שלא מאמין בזה יש לו בעיה, וקשה!!!!

זה מה שהוא יגיד לו.

כל ההתפלספויות על התאהבות ואהבה, לפעמים זה עובד ולפעמים לא.

שילך ידבר ויתייעץ עם הרב, ושהם יגיעו למסקנה מה הדרך הנכונה לנקוט בה.

אם מה שאמרת נכון, הקב"ה לא היה מאפשר להתגרש.

אני האחרון שאמליץ למישהו להתגרש, אבל הוא חייב ייעוץ עם גורם רבני שמכיר אותו!

וכן, יכול להיות שהרב יגיד לו שעדיף לפרק את החבילה מוקדם מאשר לחכות שהחיים יסתבכו.

ויכול להיות שהוא יגיד לו שמדובר בבעיה פתירה והם יוכלו לחיות באושר כשהחבילה שלמה.

בשביל זה צריך את הייעוץ של הרב, ולא מספר אנשים עלומי-שם שממליצים המלצות ללא היכרות והבנה עמוקה.

זה אומר: או שלבני הזוג לא היה כח לעבוד על עצמם,

או שהיה עליהם לעבור איזה תיקון ע"י הקושי הזה,

זה לא אומר שהנישואין היו טעות!

כי אם את/ה מצודד/ת כך - את/ה אומר/ת שהקב"ה חלילה טועה...

יש עוד קשיים בעולם,

למשל, אולי הורה לילד פגוע עשה טעות שהוא הביא אותו לעולם?

זה קשה, אבל זה לא טעות.

יש עניין להתחרט  על העבר רק לצורך העתיד,

אבל מה שהיה זה מה שהיה צריך להיות, בטח בענייני זיווגים.

זה לא נקרא "להפיל" על הקב"ה, זה נקרא להאמין שהכל ממנו!!!

במיוחד שזה לא מתקשר ל"יראת שמים" וידוע שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים...

אז אם אדם פגם בעניין שקשור ליראת שמים הוא צריך לעשות תשובה והכל,

אבל בדברים אחרים שידע שזה לא הוא!!!! כן! זה נקרא אמונה!!!

זו אמירה גורפת מידי, שההמלצה לשליחה לטיפול בטלה בשישים ליד אמירה כזו.

אנשים בפורום כותבים לעיתים מתוך קושי פנימי, ואמירה כזו יש בה כדי לזעזע את עולמם.

קשה לי להזדהות עם האמירה הזו. אני חושב שיש מקום לשקול צדדים לכאן ולכאן, אך ממש לא מתוך נקודת הסתכלות על "שטות נוראית" שנעשתה.

חכמים- היזהרו בדבריכם!

זו אכן שטות נוראית!

לצערנו, מדובר על אחד הגורמים המובילים לגירושין.

ומי סובל מזה?? הבן-זוג והילדים!

כשבן-אדם מחליט להתחתן, תוך שהוא יודע שיש מניעות שהן קריטיות לזוגיות - הוא רשלן!

ואני אכן התלבטתי אם להוסיף את המילה 'נוראית',

ואני החלטתי להוסיף אותה כי מסתכלים כאן גם רווקים ומאורסים,

וחשוב שהם ידעו להמנע מהחלטות כאלו.

ועכשיו, הוא צריך לקחת את האחריות למעשים שלו, ולבחון מה היא הדרך שבה יהיו מינימום נזקים.

את זה, לא אני יודע וגם לא אתה יודע, ולכן עדיף להתייעץ עם גורם מקצועי שמכיר אותו.

אם אותו גורם מקצועי יבין שהחבילה כנראה תתפרק - אז עדיף לעשות זאת כמה שיותר מוקדם.

ואם הוא יראה שיש אפשרות לתקן - אז הוא יתן לו את הכלים הנכונים בשבילו.

שלג בירושלים-

על אף שאני מסכימה איתך בנקודה שאם יש משהו שיודעים שיפריע אח"כ בזוגיות ודאי שלחתוך שלא.

אם סוגרים בגלל לחץ של השדכן או מישהו אחר- גרוע.

אם סוגרים מתוך רצון שבן זוג ישתנה אחרי החתונה לפי חלומותי- זוועה.

חייבים לעשות את הכל מתוך שיקול דעת ורגש חיובי.

עם זאת- חייבת לציין שאתה מקצין ומכליל.

מדבריך נשמע שחווית זאת באופן קרוב או אישי ולכן אתה מאד קיצוני בנקודה זאת.

לומר על מישהו שהוא רשלן ופושע.

סה"כ מי שסגר בצורה כזו, כדוגמת מי שפתח את השרשור בנשואים טריים, הרגיש באותו רגע שזה מה שמתאים לו. הוא הצליח לראות מכלול של תכונות ודברים מסויימים שבתוכם הדברים שהפריעו לו הוקטנו והיו פחות משמעותיים. הוא ראה את עצמו בזוגיות איתה מצליח. ולכן יש לו כעת את כל הפוטנציאל באמת להצליח.

יש זוגות שרק אחרי הנישואין מגלים דברים מהותיים שלא שמו לב לפני כן או לו ידעו שזה מהותי בשבילם, ועכשיו הם מפריעים בזוגיות בצורה שקשה להתמודד.

ומצד שני יש כאלו שמהתחלה פחדו מדברים מסויימים שיפריעו, אך בהתחשב בכל המכלול "התפשרו" ואח"כ ראו שזה הרבה פחות מפריע ממה שחשבו בהתחלה ואולי אפילו בכלל לא!

בשני המקרים זה אתגר של כל אחד להתמזג אחד עם השני בצורה מושלמת.

מה שכתבת שאם מדובר על משהו שהפריע וכיום מרב אהבה זה לא מפריע אז ניחא- זה לא כ"כ נכון, כי אחרי החתונה דווקא אז כשההתאהבות נרגעת פתאום עלול לצוף הכל.

החכמה היא להגיע לזה אחרי החתונה. ולהתאהב ולהבליע את החסרונות בים המעלות שמציפים.

אז שוב- שלא תבין מדברי שאני אומרת שצריך להתחתן גם כשדברים מפריעים. לא!

אבל זה מאד ספציפי, ומשתנה וזה תלוי מה ומי זה וסוג של בנ"א, ומה בדיוק מפריע, ואיך זה משתלב עם התמונה כולה.

ואני  מכירה דווקא מקרוב זוגות שההתחלה הייתה כמו ההוא מנשואים טריים, וכיום הם בזוגיות פורחת שאין הרבה כאלה!

אז מה שבטוח זה לא לומר לאחד כזה- עשית את הטעות של חייך.

לפעמים קורה שאדם מהמר וזוכה בכסף, - לקראת נישואין וזוגיות

כשבנ"א מחליט להתחתן, גם אם היו לו לפני כן חששות או דברים שחושב שיפריעו, אך ברגע שהגיע להחלטה, כמובן לא בפזיזות ואחרי שיקול דעת ראוי שזה השידוך שמתאים לו זה לא הימור!!!!!!!!!!

זה הרגשה שאני יזכה בכסף בכל מצב.

זה לא שהוא מסתכל על זה בצורה של- טוב, היא לא מושלמת, יש בה דברים שממש יפריעו לי בזוגיות איתה אבל לא נורא יהיה בסדר. נהמר.

לא! הוא מגיע עם עצמו למצב שמבחינתו בשבילו כרגע היא המושלמת לחיים משותפים, וגם אם מצא בה חיסרון כל שהוא אז זה שהוא מתחתן איתה אומר שזה פחות משמעותי בשבילו בסך כל הנתונים שיש בה.

באמת הגזמת!!

ואין לי טעם להתווכח על דבר שנראה לי כ"כ ברור.

מה שבטוח בכל אופן שהתגובות שלך הם כ"כ קיצוניות.

אני חושב שזה דווקא יותר נכון להגיב בפורום לנ"ו.

והוצאת לי את המילים מ"הפה".

אנשים פה בפורום לפעמים יותר מקלקלים מאשר עוזרים.

גם אם נניח זו הייתה טעות

(למרות שלדעתי א"א לקבוע זאת בכזאת קלות דעת, ואכה"ל)

זה לא שהוא התחתן עם מישהי שלא הייתה בכיוון, בסה"כ הוא עשה אז את השיקולים שלו ובחר את הדברים שחשובים לחיים לא פחות. עומק, מידות טובות. אני לא מזלזלת במראה חיצוני, אבל  זה לא שהייתה כאן דחיה או משהו כזה אלא אולי פחות מה שחשב למושלם. חז"ל כבר אמרו "שקר החן והבל היופי אישה יראת השם..." שוב זה לא שהיופי לא חשוב אבל יש דברים שהם חלק מהיופי של האדם. עם קצת מחשבה נכונה ועבודה בכיוון הנכון אפשר להגיע לאהבה נפלאה!

ברגע שאתה אומר לבנ"א דבר כזה גמרת לו את כל המוטיבציה להסתכל על התמונה בצורה ורודה ולשנות את ההרגשה.

קודם כל השם שבחרת משדר שאתה מבין מה התפקיד שלך בעולם, לא כמו כמה אנשים פה שבטוחים שזו "טעות" להתחתן אם מישהו לפני שרואים לבבות בעיניים...

אז תדע שלא טעית. ה' הוא מזווג הזיווגים והוא החליט שאתה ואשתך הם הזיווג הנכון ביותר, כנראה כדי לתקן את הטעון תיקון אצל כל אחד מכם, שזו המטרה כי "אדם לעמל יולד".

יש איזה סיפור אחד על יהודי שנסע ברכבת ופספס את התחנה. כשראה שפספס אמר לעצמו "וואו, איזו טעות!!!", ואז נזכר שבעצם "יהודי לעולם אינו טועה!" בהמשך הסיפור מתברר שהוא הגיע למקום שהיה מאוד טוב שהגיע לשם (לצערי את הפואנטה אני לא זוכרת , אבל זה היה רק בשביל הרעיון...)

יהודי לעולם אינו טועה!!! בטח ובטח לא בענייני זיווגים, "מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים מה' אישה לאיש" - הכל מה', למה פה צריך כזאת הדגשה? גם כי על זה יש השגחה עוד יותר גדולה, וגם כי אנשים נוטים לייחס לעצמם אשמות בתחום הזה יותר מתחומים אחרים (כמעט כל זוג בטוח שהוא באיזשהו מקום "טעה"...), לכן היו צריכים להדגיש לנו שזה לא אנחנו!!!!

ואני יכולה לומר לך שעם עבודה (קשה לפעמים) אפשר לעשות הכל, מנסיון...

לי הכי עזר להודות ולהודות על כל דבר קטן כגדול, גם על הקשיים!!!

תגיד תודה לה' על זה שקשה לך עם המראה שלה... עם המופנמות שלה... שאתה לא מבין למה אבל אם זה מה שהוא הביא לך אז אתה מאמין שזה הכי טוב בשבילך... (וזו האמת!! ה' אוהב אותנו והוא רוצה שיהיה לנו הכי טוב, ואם זה מה שהוא עשה זה אומר שזה הכי טוב בשבילנו!)

אני יגיד לך מה זה עוזר (הכל מנסיון אישי):

א. מקשר את הכל להקב"ה, גם אותך, וזה הדבר הכי שווה בעולם... כי הקב"ה הוא אבא שיש לו הכל, רק צריך להתקשר אליו והוא מיד עוזר.

ב. לאט לאט יכנס לך לראש שזה באמת הכי טוב בשבילך!! וזה מוריד חלק מאוד נכבד מהקושי!

ג. כשאדם מקבל באהבה את מה שאבא נותן לו, ובאמונה, גם אם זה קשה, זה מפחית מאוד ממידת הדין וכן להיפך - אדם שמתלונן (אפילו אם באמת קשה לו!) זה מעורר את מידת הדין.

אני אמנם ממש לא ברסלבית, אבל כיוון שאני נוטה לקחת את הדברים הטובים שיש מכל מקום, אני ממליצה לך לקרוא את הספר "שעריו בתודה" של הרב שלום ארוש, זה מאוד עזר לי (והיה לי גם כן קושי רציני בזוגיות על ההתחלה, לכן אני מרגישה כ"כ נח ליעץ...)

המון המון בהצלחה!!!

ותשאר עם הראש הזה, שאדם לעמל יולד...

נסתרות דרכי ה' ואנו קטנים מכדי להבין. אני הקטן מאמין שלמרות כל הניסיונות, ה' רוצה אותנו שמחים ומאושרים בתור בני אדם ולא בתור מלאכים בשאיפה. אם אנחנו מתפללים כל בוקר שלא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, אז ל"שמחה מה זו עושה?"

לענ"ד, אף גבר או אישה רגילים לא מתחתנים כי הם מעוניינים בתיקון הנשמה דרך הזוגיות. זה נראה לי מופרך לגמרי שכל מטרת הצער בחיי נישואים היא לזכך את האדם לחיי העולם הבא. אמנם "לפום צערא אגרא", אבל איזה אדם נורמלי יבחר בדרך הזאת לכתחילה?! נישואים נועדו לשמחה ולאושר ולא להיפך ח"ו.

את היית מסוגלת לאהוב ולכבד את בעלך, אם היית יודעת שבשבילו החיים איתך הם "תיקון" שהשכר עליו הוא רק בעוה"ב? ספק אם היית מוכנה להמשיך לחיות איתו בכלל! אני לא מקנא בכלל באשתו של פותח השרשור אם כך היא תרגיש לגביו. רק הצער שיהיה לה מזה הוא בבחינת מצווה הבאה בעבירה. 

לסיכום: כל סוג של כניעה והתבטלות לבעיות מהותיות לא שייכת וגם לא תוסיף אהבה וכבוד הדדי. צריך לעשות כל השתדלות כדי לתקן את מה שניתן. אם קורה ו"זה המעוות לא יוכל לתקון", אזי בתור יהודים אנו פטורים מלפנות לאפיפיור ע"מ שיתיר אותנו. 

אבל בדרך הטבע אדם הגיע לעולם כדי לתקן את עצמו ולא כדי לשבת לשתות בירה...

ולא הייתי אומרת לאדם להתחתן עם מישהו שהוא לא מתחבר אליו בשביל ה"תיקון",

אבל כשמגיעים לאדם נסיונות הוא צריך לדעת להתמודד!!!

וגם לא אמרתי שכל החיים צריך להיות "קדוש מעונה", אלא להתמודד זה לעבוד ולשמוח במה שיש, ועם הזמן זה נהיה שמחה ואהבה אמיתית, הרבה פעמים יותר מכזו של אלה שהכל בא להם "בקלות".

וכל זוג צריך לעבוד בשביל זה, מי יותר ומי פחות...

אנחנו מתפללים שלא יביאנו לידי נסיון, ואם בכל זאת הוא בחר לנסות אותנו, אז כנראה שזה מה שטוב בשבילנו, הבנת? לפי מה שאתה אומר, כל זוג שלא הולך לו-  יש לו נסיון אז הוא צריך להתגרש, ומי שקשה לו עם הילדים שלו צריך להעיף אותם מהבית... מה עושה מי שקיבל נסיון של חולי??? מסכן, הוא לא יכול להתפטר מעצמו כל כך מהר...

זוג נשוי = שני אנשים בוגרים שחיים ביחד מתוך בחירה. 

בעיות בזוגיות הן לא גזירה מלמעלה שאי אפשר לשנות אותה. זה מאד חשוב לשמוח תמיד עם מה שיש, אבל מה הטעם בלהיות נשוי אם בסופו של דבר אין אפשרות לחיות בזוגיות שמחה?  

או לא.

אם מדובר בבעל מכה ומקרים כאלה אז זה כבר עניין אחר,

אבל במקרים סטנדרטיים כמו זה - עם עבודה אפשר להגיע להכל. לדעתי.

ב11 שנים יש להניח שפגשת הרבה נשים, ולהרבה מהן אמרת "לא"

נסה להגדיר לעצמך יותר מה גרם לך להגיד "כן" דווקא לה?

מה יש בה שלא היה באחרות?

סביב הנקודה הזאת תבנה יתד לחזק את הנישואין שלכם.

אם יש בה עומק מיוחד אז תדברו על נושאים שהעומק הזה יבוא לידי ביטוי.

תן לה לבטא את הנקודות החזקות שיש בה. כי זה המפתח לביטחון ולפתיחות.

הביטחון שלה תלוי בהערצה ובכבוד שאתה מעניק לה.

ככה לאט לאט כמו פרח שנחשף לשמש היא תפרח, ולאט לאט גם תיפתח.

נקודה נוספת: לא כתבת מה היה במכתב שאחרי הנתק.

כנראה שהיתה לה יכולת לדבר אל הלב שלך. היכולת הזו קיימת בפוטנציאל גם עכשיו!

אולי היא מתבטאת יותר טוב דווקא בכתב- גם זו דרך לתקשר.

אולי היה ביניכם אז משהו שאיפשר לה להיפתח? אולי דווקא הריחוק הזמני...

כדאי שתדברו על זה. אולי שם נמצא המפתח לעתיד הטוב....

מה שהיה לפני החופה כבר לא ממש אקטואלי. גם הרבה זוגות שהכל היה יפה ומושלם לפני החתונה התגרשו אחרי תקופה קצרה.

אז יש לך משבר בחיים. תתמודד איתו ותצא חזק יותר

הם יותר שלמים עם עצמם.. פחות עושים טעיות .. (תודה שאתה מוכיח לי אחרת..)

מצטערת בשבילך. באמת!! מבינה את הקושי...

אבל,מתוק. כדאי שתתחיל להבין נישאין זה לא משו שעוזבים ברגע . גם אם יש קשיים. ובטח שיש בייבי בדרך.

אתה חייב לעשות משו שיעזור לך להיות מאושר יותר! בחיים יש עליות וירידות תמיד .. תנסה לעלות את הזוגיות שלך.

אין מצב שהתחתנת רק בגלל פנימיות!! תעשה חשבון נפש עם עצמך!! (נזהרת..אבל כותבת, יכול להיות שראית מישהי שפוגמת באושר שלך עם אשתך ..נחספת למשו אחר..)

בכל אופן .

זה המצב שלך עכשיו.

ורק אתה יכול לעזור לעצמך...

מישו כתב לך כאן "לתת,לפנק" תנסה זה יכול ממש לעזור..

(שאנשים בני 27 עושים פחות טעויות בבחירת בן זוג)

דווקא ככל שנמצאים לבד יותר זמן , בן אדם מתקבע עם ההרגלים שלו והרצונות שלו ופחות מתגמש.

כמובן שזה לא כלל, וברור שלא כולם ככה,

אבל יכול להיות שמי שלא ככה זה כי הוא עושה עבודה עם עצמו ובכלל לא קל לו.

כשמתחתנים צעירים- יותר גמישים, יותר נוחים, פחות ממורמרים על החיים, יותר קלילים וצעירים ופחות כבדים ...

זו דעתי

והתחתני די מאוחר..קרוב לגיל הזה..

יש גם הרבה מינוסים להתחתן בגיל צעיר

לא יודעת מה עדיף

יצא לי לראות ילד של שני כושים שיצא לבן,

אז עכשיו זה הוכחה שלכל הכושים יש ילדים לבנים???

לא יודעת איך קראת את זה ממה שלא כתבתי...

איפה יצא לך לראות ???? נדיר.......

שהוא היא מוותר ולא מתחתן עם אשתו ואחר כך אוכל את הלב איך הפסיד אישיות כזו ומרגיש שזו טעות נוראית.. 

מזבח מוריד דמעות על בית שמתפרק וזה מזעזע!!

רק שאין ברירה...

אצליך, פותח השירשור- זה נראה שאתה בתקופה של דאון על הזוגיות וקשה לך עם זה וזה טבעי החיים הם לא רק תותים.... לאט לאט בעז"ה האדם לומד להשלים גם עם החסרים של בן זוגו והוא יורד מהזיקוקים...

מפה עד גירושין? לדעתי זה ללכת רחוק מידי ויש עוד מה לעבור כדי להגיע לנקודת קצה זו...

שה' יאיר דרכיך תמיד ותראה רק שמחה וברכה!!

אם זה פחות חשוב לך אז זה סימן לענווה

ואתה לא בוחר את מידת הענווה שלך , זה משהו שנולדים 

זה משהו טבעי שכמעת שאי אפשר לשנות אותו

לדעתי תקבל את זה שאתה לא ענו ותחתוך חביבי

אם לא בא לך לנאוף (גם אם זה במחשבה)

אם תתחתן איתה ותהיה ענו תזכה לכל הברכות

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?