ממש להסתכל על מה שטוב בה, במידות שלה, להתבונן בזה בנחת, ו"להתאהב" בה. יש להניח שזה יוכל לעזור גם כנגד ה"מופנמות" - כמים הפנים לפנים - ואולי בזכות זה, גם החיצוניות שלה תיראה לך קצת אחרת... יתכן שאם תתייחס כך, היא גם תחייך יותר ותיראה לך יותר "יפה". אפשר גם שבמה שניתן להשפיע ע"י צורת לבוש וכד', אתה יכול לבקש אותה לפי מה שגורם לה להיראות יותר יפה בעיניך.

ובכלל, אם תתתייחס חם ובאהבה, אפשר שהיא "תפשיר" בהדרגה (כלה, צריכה להסתגל) - ואולי מאחורי המופנמות החיצונית, תגלה גם יחס עמוק יותר, שלוקח לו קצת יותר זמן להופיע בטבעיות.

הצלחה רבה. 

מדבריך עולה, כשהיא הייתה מופנת והרגשת ריחוק ממנה- החיצוניות הפריעה לך,

וכשהיא נפתחה אליך החיצוניות פחות הפריעה

ועכשיו כשהיא שוב קצת מופנמת שוב החיצוניות מפריעה..

זה טבעי שיש את ההשפעה הזאת, תן לה את הזמן להיפתח- אחרי החתונה עוברים תהליך הרבה יותר משמעותי מהתהליך שבין הדייטים לתקופת האירוסים.

סבלנות והרבה אהבה- עדיף עבודה איטית שבונה קשר יצוק מאשר התאהבות מהירה שתביא אחריה נפילה.

לאט לאט- ולצקת הרבה תוכן משותף

תמצא משקפיים עם מרשם מתאים- ותראה פלאות!

לחזר, להביע רגש והיא תגיב אליך

שלום  @אדם לעמל יולד

יש כמה דברים שהייתי ממליץ לך לשאול את עצמך ואת אשתך:

מה גרם לה להפתח בתקופה שהיא היתה יותר פתוחה? מה גורם לה להסגר? איך אתה יכול לתרום לפתיחות שלה?

הבנתי שמפריע לך שהיא מופנמת. אך מה הדבר שגרם לך להרגיש טוב בקשר, שבגלל זה התחתנת בסופו של דבר, והמראה החיצוני לא הפריע? המכתב- מה היה במכתב?

אני מציע לך לשבת עם אשתך ולהסביר לה מה עושה לך טוב (והפוך). ולאחר מכן שתעשה את זה באופן מלאכותי, ותחמיא לה כל פעם שהיא עושה לך את זה. אם תעשו את זה מה תרויחו? אם תתמידו, בסופו של דבר, ההרגל יהפוך אצלה לטבע, וזה יספק לך צורך שנראה מהשאלה שהוא מאוד בסיסי בשבילך.

הנה מאמר שמדבר על מציאות  שאחד מבני הזוג קר (הבעל ) ואיך משנים זאת ע"י יצירת הרגל חדש.

בהצלחה

ברוך בן דוד 

יועץ נישואין

http://zugihut.coi.co.il/

גורמים לה לזה כעת יותר. בינתיים ממליצה כמו האחרים לפרגן ולעניק.

בהמשך אחרי הלידה כבר היא תהיה אחרת לגמרי. בעזרת ה'!

בהצלחה רבה.

תמצא את עצמך בן 40 עם חמישה ילדים וברוך זוגי...

אנחנו חיים עכשיו

את חושבת רק על עכשיו? אז למה את קונה דברים שישארו גם לאחר כך?

למה ללמוד לתעודה או תואר? זה יקח זמן עד שתעשי עם זה משהו.

ובכלל למה למה להתחתן ולגדל ילדים? זה ממש עול עכשיו. עד שרווים נחת לוקח הרבה זמן.

אז אולי כדאי רק לעבוד בשביל להרוויח כמה שקלים כל יום, לקנות אוכל שמספיק ליום אחד וללכת לישון

וכך גם מחר.. ומחרתיים..

עזבי אותך שבוע הבא, זה עוד הרבה זמן.

מי שרוצה לחיות טוב, חושב גם על עוד מאה שנה...

תהיה לו קצת נחת.

אנשים בני עשרים רוצים לאהוב ולהנות כבר עכשיו וזה לא סותר את הרצון שגם העתיד יהיה יפה.

אבל ויתור על ההוה למען העתיד הרחוק כל כך אינו דבר נכון בעיני

זה בנין ההווה.

נישואין זה משפחה, זו מציאות. 

ועובדים על זה בשמחה. תהליך מתפתח.

זה לא רק "אנשים בני עשרים רוצים להנות"...  

גם גרוש לא בדיוק מתחתן בקלות. ובפרק ב' יהיו יותר בעיות להתגבר עליהם כך שכדאי לעבוד עכשיו בקטנה מאשר לעבוד אח"כ יותר קשה ולוותר על יותר דברים.

אלא אם כן הוא רוצה לחיות את שארית חייו לבד ובודד בעולם

גם הבעל צריך למצוא חן בעיני אשתו.

אין לנו ראש ולב משלנו? 

בהריון ההורמונים משגעים... ונהיים קצת אחרת.

יש גם רגישות הרבה יותר גבוהה לדברים...אז דבר איתה בעדינות.

בהצלחה!

הזוגיות היא בהחלט עמל

תחזר אחריה

תחפש ותמצא בה דברים טובים כל הזמן

והכי חשוב - תחליט שאתה מקבל אותה כמו שהיא, אחרת לעולם לא תהיה שלם עם עצמך. עשית את הבחירה, אבל זו לא בחירה חד פעמית, אתה צריך לבחור שוב ושוב. 

אני מציעה קודם כל להזכר למה בחרת בה, כל פעם שנחלש הרצון אליה להעצים את הסיבה ללמה התחתנת איתה.

חוץ מזה, עליך לנסות להשלים עם מי שהיא, עבודת ההשלמה עם דברים היא עבודת חיים...

רק להעצים את הטוב הקיים, זה הכי חשוב!! לא לשכוח את כל הטוב הקיים...!

הקדמה חשובה לתשובה שלי :ישנו הבדל משמעותי בן התאהבות לאהבה. התאהבות היא התשוקה וההתלהבות שבתחילת הקשר, והיא בד"כ אהבה עצמית ולא באמת אהבת השני (אף אחד לא מתחתן כי הוא לשכת הסעד). התאהבות תמיד חולפת לאחר זמן, שכן היא בנויה על שמחה והתלהבות מדבר חדש, ועם הזמן וההרגל היא מתפוגגת.

לאחר שלב ההתאהבות קורה אחד משניים- או שהזוג השכיל לפתח אהבת אמת. קרי, אכפתיות עמוקה כלפי השני, רגשות שמבוססים על חוויות משותפות, תמיכה בשעות הקשות וכו', רגש עמוק שנבנה לאחר שנים (!). או, שהזוג לא השכיל לפתח אהבה, ואז הם נשארים עם קשר חלול במצב הטוב, או נפרדים במצב הפחות טוב.

אין שום קשר בן מידת ההתאהבות למידת האהבה. אני מכיר אישית הרבה זוגות שהתאהבו מעל הראש, אך סיימו די מהר ברבנות. הם אכן התלהבו (אולי מחיצוניות) זה מזו בשלב הראשוני, אך הם נעדרו התאמה לבניית קשר עמוק של אהבה, מה שהוביל לפרידה.

מדבריך נשמע שמידת ההתאהבות אצלכם לא הייתה בשמיים. איני חושב שזה ממש משנה באשר לבניית הקומה החשובה של האהבה. זו יכולה בהחלט להיבנות על הצד היותר טוב במשך הזמן (הארוך) שתהיו יחד, זה לצד זו.

כיצד לפתח את האהבה- דומני שזה כבר עניין פרטני ומן הסתם תוכל להסתייע בגורם טיפולי (רצוי איש מקצוע ממש ולא בעלי "תעודות" למיניהם) שיוכל לסייע בידך בעניין זה.

בהצלחה רבה!

נ.ב- 1. השאלה ששאלת היא שאלה משמעותית מאוד, אל תשים לב לאנשים המייעצים לך "מהשרוול".

      2. אשמח לדעת אם דבריי התקבלו על ליבך.

אכן קשר זוגי, בשנים הראשונות ולאורך כל השנים הוא דבר לא קל וצריך הרבה עבודה ע"מ שיהיה טוב. 

אם בחרת להתחתן עם האישה הזו, כנראה יש לכך הרבה סיבות. גם אלא שצינת וגם הרבה שמגיע מהתת מודע.

המצוקה שאתה מציג היא באמת קשה, אבל הדרך היא לחשוב איך אפשר לפתור אותה. 

זוגות רבים (אפשר להגיד כולם...9 חווים מורכבות בזוגיות. אם נראה לך שאתה מסוגל בעבודה פנימית שלך להבין איך אפשר לשפר את הקשר- לך על זה. אבל אני באופן אישי ממליצה להעזר ביעוץ חיצוני- אם יעוץ זוגי. או אם פשוט התיעצות עם זוג קרוב שאתם מעריכים. סדנת זוגיות המותאמת לציבור הדתי. יש הרבה מה לעשות וזה יכול ממש לעזור.

בהצלחה.

ופתיחות שלה ומבליג על עניין מידות טובות ועומק- יכולת להגיע למצב שהחיצוניות כבר לא מספקת אותך והיית נכסף לעומק ולאישיות איכותית וערכית.

העובדה שהיא בעלת מידות טובות ועומק מחשבה זו מתנה לגמרי לא ברורה מאליה.

גם אני התחתנתי אחרי למעלה מעשור של חיפושים. ידעתי מה אני רוצה, אבל לא היה.
כשפגשתי את בעלי יצאנו מספר פעמים. הפסקתי את הקשר כי ראיתי שהוא לא נכנס לי ללב.
אבל חידשתי את הקשר לאחר שלושה ימים מפני הפחד להפסיד הזדמנות להקים בית עם אדם עם פנימיות טובה.
באותה פגישה נפתח לי הלב, לא נרדמתי כל הלילה מהתרגשות וידעתי שאיתו אני אתחתן. אבל הרגש נע ונד- לאורך כל תקופת האירוסין. 
כעת אני נשואה לו כבר שנה וחצי. והיו לי קשיים מטורפים להתחבר אליו. החלטתי שהיחיד שיכול לעזור לי הוא מי שחיבר בינינו. מאז אני לא מפסיקה להתפלל. מכניסה את הבקשה בשמונה עשרה, בברכת המזון, וסתם ככה בהליכה ברחוב. בזמנים הכי קשים פתחתי את העיניים כל בוקר ואמרתי- "אני מוכנה היום למסור נפש על הבית הזה". 

היום זה כבר הרבה יותר טוב. יש זמנים נעימים, ועדיין יש עוד המון המון מה לבנות. 
אני ממליצה לך בחום לפנות אליו, כי הוא חיבר ביניכם. הוא היחיד שיודע מה טוב לך. ומה יכול הכי לקשר בינך לבין אשתך. 
אם הלב נפתח פעם אחת, יתכן וזה יכול לקרות שוב ומתוך קשר עמוק. אתה בחרת אותה בסופו של דבר לא רק בגלל מידותיה אלא כי משהו בפנים זז לקראתה. לך בתפיסה שתמיד המצב יכול להיות יותר טוב. וכך בעזרת ה' יקרה.

ובכל זאת מה לגבי עכשיו- יכול להיות מאד שהיא חשה בחוסר אהבתך ובריחוק שאתה מן הסתם מגלה באופן סמוי או גלוי. וזה כה פוגע בה עד שהיא נעשית מופנמת וחרדה לשלמות הבית. יתכן והיא מנסה לרצותך ומאבדת מהאותנטיות שלה כדי לרכוש את ליבך. ואם כן, זה אכן פוגע בפתיחות הטבעית. נסה לקבל אותה ולפרגן לה על מה שאתה רק יכול, כדי שהיא תרגיש בטוחה בקרבתך. ואז היא תיפתח אליך כמו פרח!!! קשר של אמת דורש המון השקעה.

מופנמות זה משהו שיכול להשתנות ויכול גם שלא. תעשה מאמצים שהיא תהיה פתוחה לפחות אליך, וכמה שאפשר. אם היא חסומה בגלל טראומות, או בעיות משפחתיות שהיו בבית הוריה, כדאי שתלך לטיפול רגשי, והמצב ישתנה. הרבה פעמים אינטימיות זה משהו שאדם עם קושי רגשי לא מסוגל לשאת ואת הוא מתכדרר לתוך עצמו. 

בנוסף, תשתדל לקרוא יחד איתה ספרים תורניים, לנתח ולדון- זה יוצר חיבור ואתגר בנישואין. אתה תשמע ממנה דברים חדשים ותתחבר לתוכן שכה מצא חן בעיניך.

דבר נוסף- לכו ביחד למקומות חדשים. תעברו יחד חוויות חדשות. זה יצור בסיס משותף

לגבי המראה החיצוני- אחרון והכי חשוב. מראה חיצוני אכן דבר חשוב מאד בקשר זוגי. אולם הרבה פעמים הפחדים והספקות מורידים את רמת החשק ואת מציאת החן. לפעמים זה רק עניין של טיפוח והשקעה. אתה לא תאמין איך ניתן לשנות מראה מקצה לקצה. תחמיא לה על בגדים שאתה אוהב אצלה, על תכשיטים או על איפור שמוצאים חן בעיניך.
הכלל הוא- ככל שהיא יותר תרגיש בטוח באהבתך ובקשר הזוגי, כך היא תיפתח יותר, תחייך יותר, ותהיה משוחררת ומקסימה. תן לה צ'אנס ותהיה סבלני ופתוח לשינויים.

ושוב- תפילות. תפילות. תפילות.
בהצלחה!!!!!!


 

את השטות הנוראית בהחלטות שעשית - נראה לי שאתה כבר יודע..

אני ממליץ לך ללכת אל רב שמכיר אותך ואתה מכבד ומעריך אותו,

ולקבוע איתו ייעוץ ולחשוב איך ממזערים למקסימום את הנזקים שנעשו.

לשקלל את הנזקים שיהיו לך, לאשתך ולילד בהחלטות לכאן ולכאן..

לענ"ד פגישה אחת לא אמורה להספיק, זה אמור להיות לפחות 3-4 פגישות.

(אם לאחר פגישה אחת אתם כבר מגיעים למסקנה,

 זה אומר שיהיה מדובר על עוד החלטה נמהרת וחפוזה.)

ומה' אישה לאיש!!!!

ומי שלא מאמין בזה יש לו בעיה, וקשה!!!!

זה מה שהוא יגיד לו.

כל ההתפלספויות על התאהבות ואהבה, לפעמים זה עובד ולפעמים לא.

שילך ידבר ויתייעץ עם הרב, ושהם יגיעו למסקנה מה הדרך הנכונה לנקוט בה.

אם מה שאמרת נכון, הקב"ה לא היה מאפשר להתגרש.

אני האחרון שאמליץ למישהו להתגרש, אבל הוא חייב ייעוץ עם גורם רבני שמכיר אותו!

וכן, יכול להיות שהרב יגיד לו שעדיף לפרק את החבילה מוקדם מאשר לחכות שהחיים יסתבכו.

ויכול להיות שהוא יגיד לו שמדובר בבעיה פתירה והם יוכלו לחיות באושר כשהחבילה שלמה.

בשביל זה צריך את הייעוץ של הרב, ולא מספר אנשים עלומי-שם שממליצים המלצות ללא היכרות והבנה עמוקה.

זה אומר: או שלבני הזוג לא היה כח לעבוד על עצמם,

או שהיה עליהם לעבור איזה תיקון ע"י הקושי הזה,

זה לא אומר שהנישואין היו טעות!

כי אם את/ה מצודד/ת כך - את/ה אומר/ת שהקב"ה חלילה טועה...

יש עוד קשיים בעולם,

למשל, אולי הורה לילד פגוע עשה טעות שהוא הביא אותו לעולם?

זה קשה, אבל זה לא טעות.

יש עניין להתחרט  על העבר רק לצורך העתיד,

אבל מה שהיה זה מה שהיה צריך להיות, בטח בענייני זיווגים.

זה לא נקרא "להפיל" על הקב"ה, זה נקרא להאמין שהכל ממנו!!!

במיוחד שזה לא מתקשר ל"יראת שמים" וידוע שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים...

אז אם אדם פגם בעניין שקשור ליראת שמים הוא צריך לעשות תשובה והכל,

אבל בדברים אחרים שידע שזה לא הוא!!!! כן! זה נקרא אמונה!!!

זו אמירה גורפת מידי, שההמלצה לשליחה לטיפול בטלה בשישים ליד אמירה כזו.

אנשים בפורום כותבים לעיתים מתוך קושי פנימי, ואמירה כזו יש בה כדי לזעזע את עולמם.

קשה לי להזדהות עם האמירה הזו. אני חושב שיש מקום לשקול צדדים לכאן ולכאן, אך ממש לא מתוך נקודת הסתכלות על "שטות נוראית" שנעשתה.

חכמים- היזהרו בדבריכם!

זו אכן שטות נוראית!

לצערנו, מדובר על אחד הגורמים המובילים לגירושין.

ומי סובל מזה?? הבן-זוג והילדים!

כשבן-אדם מחליט להתחתן, תוך שהוא יודע שיש מניעות שהן קריטיות לזוגיות - הוא רשלן!

ואני אכן התלבטתי אם להוסיף את המילה 'נוראית',

ואני החלטתי להוסיף אותה כי מסתכלים כאן גם רווקים ומאורסים,

וחשוב שהם ידעו להמנע מהחלטות כאלו.

ועכשיו, הוא צריך לקחת את האחריות למעשים שלו, ולבחון מה היא הדרך שבה יהיו מינימום נזקים.

את זה, לא אני יודע וגם לא אתה יודע, ולכן עדיף להתייעץ עם גורם מקצועי שמכיר אותו.

אם אותו גורם מקצועי יבין שהחבילה כנראה תתפרק - אז עדיף לעשות זאת כמה שיותר מוקדם.

ואם הוא יראה שיש אפשרות לתקן - אז הוא יתן לו את הכלים הנכונים בשבילו.

שלג בירושלים-

על אף שאני מסכימה איתך בנקודה שאם יש משהו שיודעים שיפריע אח"כ בזוגיות ודאי שלחתוך שלא.

אם סוגרים בגלל לחץ של השדכן או מישהו אחר- גרוע.

אם סוגרים מתוך רצון שבן זוג ישתנה אחרי החתונה לפי חלומותי- זוועה.

חייבים לעשות את הכל מתוך שיקול דעת ורגש חיובי.

עם זאת- חייבת לציין שאתה מקצין ומכליל.

מדבריך נשמע שחווית זאת באופן קרוב או אישי ולכן אתה מאד קיצוני בנקודה זאת.

לומר על מישהו שהוא רשלן ופושע.

סה"כ מי שסגר בצורה כזו, כדוגמת מי שפתח את השרשור בנשואים טריים, הרגיש באותו רגע שזה מה שמתאים לו. הוא הצליח לראות מכלול של תכונות ודברים מסויימים שבתוכם הדברים שהפריעו לו הוקטנו והיו פחות משמעותיים. הוא ראה את עצמו בזוגיות איתה מצליח. ולכן יש לו כעת את כל הפוטנציאל באמת להצליח.

יש זוגות שרק אחרי הנישואין מגלים דברים מהותיים שלא שמו לב לפני כן או לו ידעו שזה מהותי בשבילם, ועכשיו הם מפריעים בזוגיות בצורה שקשה להתמודד.

ומצד שני יש כאלו שמהתחלה פחדו מדברים מסויימים שיפריעו, אך בהתחשב בכל המכלול "התפשרו" ואח"כ ראו שזה הרבה פחות מפריע ממה שחשבו בהתחלה ואולי אפילו בכלל לא!

בשני המקרים זה אתגר של כל אחד להתמזג אחד עם השני בצורה מושלמת.

מה שכתבת שאם מדובר על משהו שהפריע וכיום מרב אהבה זה לא מפריע אז ניחא- זה לא כ"כ נכון, כי אחרי החתונה דווקא אז כשההתאהבות נרגעת פתאום עלול לצוף הכל.

החכמה היא להגיע לזה אחרי החתונה. ולהתאהב ולהבליע את החסרונות בים המעלות שמציפים.

אז שוב- שלא תבין מדברי שאני אומרת שצריך להתחתן גם כשדברים מפריעים. לא!

אבל זה מאד ספציפי, ומשתנה וזה תלוי מה ומי זה וסוג של בנ"א, ומה בדיוק מפריע, ואיך זה משתלב עם התמונה כולה.

ואני  מכירה דווקא מקרוב זוגות שההתחלה הייתה כמו ההוא מנשואים טריים, וכיום הם בזוגיות פורחת שאין הרבה כאלה!

אז מה שבטוח זה לא לומר לאחד כזה- עשית את הטעות של חייך.

לפעמים קורה שאדם מהמר וזוכה בכסף, - לקראת נישואין וזוגיות

כשבנ"א מחליט להתחתן, גם אם היו לו לפני כן חששות או דברים שחושב שיפריעו, אך ברגע שהגיע להחלטה, כמובן לא בפזיזות ואחרי שיקול דעת ראוי שזה השידוך שמתאים לו זה לא הימור!!!!!!!!!!

זה הרגשה שאני יזכה בכסף בכל מצב.

זה לא שהוא מסתכל על זה בצורה של- טוב, היא לא מושלמת, יש בה דברים שממש יפריעו לי בזוגיות איתה אבל לא נורא יהיה בסדר. נהמר.

לא! הוא מגיע עם עצמו למצב שמבחינתו בשבילו כרגע היא המושלמת לחיים משותפים, וגם אם מצא בה חיסרון כל שהוא אז זה שהוא מתחתן איתה אומר שזה פחות משמעותי בשבילו בסך כל הנתונים שיש בה.

באמת הגזמת!!

ואין לי טעם להתווכח על דבר שנראה לי כ"כ ברור.

מה שבטוח בכל אופן שהתגובות שלך הם כ"כ קיצוניות.

אני חושב שזה דווקא יותר נכון להגיב בפורום לנ"ו.

והוצאת לי את המילים מ"הפה".

אנשים פה בפורום לפעמים יותר מקלקלים מאשר עוזרים.

גם אם נניח זו הייתה טעות

(למרות שלדעתי א"א לקבוע זאת בכזאת קלות דעת, ואכה"ל)

זה לא שהוא התחתן עם מישהי שלא הייתה בכיוון, בסה"כ הוא עשה אז את השיקולים שלו ובחר את הדברים שחשובים לחיים לא פחות. עומק, מידות טובות. אני לא מזלזלת במראה חיצוני, אבל  זה לא שהייתה כאן דחיה או משהו כזה אלא אולי פחות מה שחשב למושלם. חז"ל כבר אמרו "שקר החן והבל היופי אישה יראת השם..." שוב זה לא שהיופי לא חשוב אבל יש דברים שהם חלק מהיופי של האדם. עם קצת מחשבה נכונה ועבודה בכיוון הנכון אפשר להגיע לאהבה נפלאה!

ברגע שאתה אומר לבנ"א דבר כזה גמרת לו את כל המוטיבציה להסתכל על התמונה בצורה ורודה ולשנות את ההרגשה.

קודם כל השם שבחרת משדר שאתה מבין מה התפקיד שלך בעולם, לא כמו כמה אנשים פה שבטוחים שזו "טעות" להתחתן אם מישהו לפני שרואים לבבות בעיניים...

אז תדע שלא טעית. ה' הוא מזווג הזיווגים והוא החליט שאתה ואשתך הם הזיווג הנכון ביותר, כנראה כדי לתקן את הטעון תיקון אצל כל אחד מכם, שזו המטרה כי "אדם לעמל יולד".

יש איזה סיפור אחד על יהודי שנסע ברכבת ופספס את התחנה. כשראה שפספס אמר לעצמו "וואו, איזו טעות!!!", ואז נזכר שבעצם "יהודי לעולם אינו טועה!" בהמשך הסיפור מתברר שהוא הגיע למקום שהיה מאוד טוב שהגיע לשם (לצערי את הפואנטה אני לא זוכרת , אבל זה היה רק בשביל הרעיון...)

יהודי לעולם אינו טועה!!! בטח ובטח לא בענייני זיווגים, "מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים מה' אישה לאיש" - הכל מה', למה פה צריך כזאת הדגשה? גם כי על זה יש השגחה עוד יותר גדולה, וגם כי אנשים נוטים לייחס לעצמם אשמות בתחום הזה יותר מתחומים אחרים (כמעט כל זוג בטוח שהוא באיזשהו מקום "טעה"...), לכן היו צריכים להדגיש לנו שזה לא אנחנו!!!!

ואני יכולה לומר לך שעם עבודה (קשה לפעמים) אפשר לעשות הכל, מנסיון...

לי הכי עזר להודות ולהודות על כל דבר קטן כגדול, גם על הקשיים!!!

תגיד תודה לה' על זה שקשה לך עם המראה שלה... עם המופנמות שלה... שאתה לא מבין למה אבל אם זה מה שהוא הביא לך אז אתה מאמין שזה הכי טוב בשבילך... (וזו האמת!! ה' אוהב אותנו והוא רוצה שיהיה לנו הכי טוב, ואם זה מה שהוא עשה זה אומר שזה הכי טוב בשבילנו!)

אני יגיד לך מה זה עוזר (הכל מנסיון אישי):

א. מקשר את הכל להקב"ה, גם אותך, וזה הדבר הכי שווה בעולם... כי הקב"ה הוא אבא שיש לו הכל, רק צריך להתקשר אליו והוא מיד עוזר.

ב. לאט לאט יכנס לך לראש שזה באמת הכי טוב בשבילך!! וזה מוריד חלק מאוד נכבד מהקושי!

ג. כשאדם מקבל באהבה את מה שאבא נותן לו, ובאמונה, גם אם זה קשה, זה מפחית מאוד ממידת הדין וכן להיפך - אדם שמתלונן (אפילו אם באמת קשה לו!) זה מעורר את מידת הדין.

אני אמנם ממש לא ברסלבית, אבל כיוון שאני נוטה לקחת את הדברים הטובים שיש מכל מקום, אני ממליצה לך לקרוא את הספר "שעריו בתודה" של הרב שלום ארוש, זה מאוד עזר לי (והיה לי גם כן קושי רציני בזוגיות על ההתחלה, לכן אני מרגישה כ"כ נח ליעץ...)

המון המון בהצלחה!!!

ותשאר עם הראש הזה, שאדם לעמל יולד...

נסתרות דרכי ה' ואנו קטנים מכדי להבין. אני הקטן מאמין שלמרות כל הניסיונות, ה' רוצה אותנו שמחים ומאושרים בתור בני אדם ולא בתור מלאכים בשאיפה. אם אנחנו מתפללים כל בוקר שלא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, אז ל"שמחה מה זו עושה?"

לענ"ד, אף גבר או אישה רגילים לא מתחתנים כי הם מעוניינים בתיקון הנשמה דרך הזוגיות. זה נראה לי מופרך לגמרי שכל מטרת הצער בחיי נישואים היא לזכך את האדם לחיי העולם הבא. אמנם "לפום צערא אגרא", אבל איזה אדם נורמלי יבחר בדרך הזאת לכתחילה?! נישואים נועדו לשמחה ולאושר ולא להיפך ח"ו.

את היית מסוגלת לאהוב ולכבד את בעלך, אם היית יודעת שבשבילו החיים איתך הם "תיקון" שהשכר עליו הוא רק בעוה"ב? ספק אם היית מוכנה להמשיך לחיות איתו בכלל! אני לא מקנא בכלל באשתו של פותח השרשור אם כך היא תרגיש לגביו. רק הצער שיהיה לה מזה הוא בבחינת מצווה הבאה בעבירה. 

לסיכום: כל סוג של כניעה והתבטלות לבעיות מהותיות לא שייכת וגם לא תוסיף אהבה וכבוד הדדי. צריך לעשות כל השתדלות כדי לתקן את מה שניתן. אם קורה ו"זה המעוות לא יוכל לתקון", אזי בתור יהודים אנו פטורים מלפנות לאפיפיור ע"מ שיתיר אותנו. 

אבל בדרך הטבע אדם הגיע לעולם כדי לתקן את עצמו ולא כדי לשבת לשתות בירה...

ולא הייתי אומרת לאדם להתחתן עם מישהו שהוא לא מתחבר אליו בשביל ה"תיקון",

אבל כשמגיעים לאדם נסיונות הוא צריך לדעת להתמודד!!!

וגם לא אמרתי שכל החיים צריך להיות "קדוש מעונה", אלא להתמודד זה לעבוד ולשמוח במה שיש, ועם הזמן זה נהיה שמחה ואהבה אמיתית, הרבה פעמים יותר מכזו של אלה שהכל בא להם "בקלות".

וכל זוג צריך לעבוד בשביל זה, מי יותר ומי פחות...

אנחנו מתפללים שלא יביאנו לידי נסיון, ואם בכל זאת הוא בחר לנסות אותנו, אז כנראה שזה מה שטוב בשבילנו, הבנת? לפי מה שאתה אומר, כל זוג שלא הולך לו-  יש לו נסיון אז הוא צריך להתגרש, ומי שקשה לו עם הילדים שלו צריך להעיף אותם מהבית... מה עושה מי שקיבל נסיון של חולי??? מסכן, הוא לא יכול להתפטר מעצמו כל כך מהר...

זוג נשוי = שני אנשים בוגרים שחיים ביחד מתוך בחירה. 

בעיות בזוגיות הן לא גזירה מלמעלה שאי אפשר לשנות אותה. זה מאד חשוב לשמוח תמיד עם מה שיש, אבל מה הטעם בלהיות נשוי אם בסופו של דבר אין אפשרות לחיות בזוגיות שמחה?  

או לא.

אם מדובר בבעל מכה ומקרים כאלה אז זה כבר עניין אחר,

אבל במקרים סטנדרטיים כמו זה - עם עבודה אפשר להגיע להכל. לדעתי.

ב11 שנים יש להניח שפגשת הרבה נשים, ולהרבה מהן אמרת "לא"

נסה להגדיר לעצמך יותר מה גרם לך להגיד "כן" דווקא לה?

מה יש בה שלא היה באחרות?

סביב הנקודה הזאת תבנה יתד לחזק את הנישואין שלכם.

אם יש בה עומק מיוחד אז תדברו על נושאים שהעומק הזה יבוא לידי ביטוי.

תן לה לבטא את הנקודות החזקות שיש בה. כי זה המפתח לביטחון ולפתיחות.

הביטחון שלה תלוי בהערצה ובכבוד שאתה מעניק לה.

ככה לאט לאט כמו פרח שנחשף לשמש היא תפרח, ולאט לאט גם תיפתח.

נקודה נוספת: לא כתבת מה היה במכתב שאחרי הנתק.

כנראה שהיתה לה יכולת לדבר אל הלב שלך. היכולת הזו קיימת בפוטנציאל גם עכשיו!

אולי היא מתבטאת יותר טוב דווקא בכתב- גם זו דרך לתקשר.

אולי היה ביניכם אז משהו שאיפשר לה להיפתח? אולי דווקא הריחוק הזמני...

כדאי שתדברו על זה. אולי שם נמצא המפתח לעתיד הטוב....

מה שהיה לפני החופה כבר לא ממש אקטואלי. גם הרבה זוגות שהכל היה יפה ומושלם לפני החתונה התגרשו אחרי תקופה קצרה.

אז יש לך משבר בחיים. תתמודד איתו ותצא חזק יותר

הם יותר שלמים עם עצמם.. פחות עושים טעיות .. (תודה שאתה מוכיח לי אחרת..)

מצטערת בשבילך. באמת!! מבינה את הקושי...

אבל,מתוק. כדאי שתתחיל להבין נישאין זה לא משו שעוזבים ברגע . גם אם יש קשיים. ובטח שיש בייבי בדרך.

אתה חייב לעשות משו שיעזור לך להיות מאושר יותר! בחיים יש עליות וירידות תמיד .. תנסה לעלות את הזוגיות שלך.

אין מצב שהתחתנת רק בגלל פנימיות!! תעשה חשבון נפש עם עצמך!! (נזהרת..אבל כותבת, יכול להיות שראית מישהי שפוגמת באושר שלך עם אשתך ..נחספת למשו אחר..)

בכל אופן .

זה המצב שלך עכשיו.

ורק אתה יכול לעזור לעצמך...

מישו כתב לך כאן "לתת,לפנק" תנסה זה יכול ממש לעזור..

(שאנשים בני 27 עושים פחות טעויות בבחירת בן זוג)

דווקא ככל שנמצאים לבד יותר זמן , בן אדם מתקבע עם ההרגלים שלו והרצונות שלו ופחות מתגמש.

כמובן שזה לא כלל, וברור שלא כולם ככה,

אבל יכול להיות שמי שלא ככה זה כי הוא עושה עבודה עם עצמו ובכלל לא קל לו.

כשמתחתנים צעירים- יותר גמישים, יותר נוחים, פחות ממורמרים על החיים, יותר קלילים וצעירים ופחות כבדים ...

זו דעתי

והתחתני די מאוחר..קרוב לגיל הזה..

יש גם הרבה מינוסים להתחתן בגיל צעיר

לא יודעת מה עדיף

יצא לי לראות ילד של שני כושים שיצא לבן,

אז עכשיו זה הוכחה שלכל הכושים יש ילדים לבנים???

לא יודעת איך קראת את זה ממה שלא כתבתי...

איפה יצא לך לראות ???? נדיר.......

שהוא היא מוותר ולא מתחתן עם אשתו ואחר כך אוכל את הלב איך הפסיד אישיות כזו ומרגיש שזו טעות נוראית.. 

מזבח מוריד דמעות על בית שמתפרק וזה מזעזע!!

רק שאין ברירה...

אצליך, פותח השירשור- זה נראה שאתה בתקופה של דאון על הזוגיות וקשה לך עם זה וזה טבעי החיים הם לא רק תותים.... לאט לאט בעז"ה האדם לומד להשלים גם עם החסרים של בן זוגו והוא יורד מהזיקוקים...

מפה עד גירושין? לדעתי זה ללכת רחוק מידי ויש עוד מה לעבור כדי להגיע לנקודת קצה זו...

שה' יאיר דרכיך תמיד ותראה רק שמחה וברכה!!

אם זה פחות חשוב לך אז זה סימן לענווה

ואתה לא בוחר את מידת הענווה שלך , זה משהו שנולדים 

זה משהו טבעי שכמעת שאי אפשר לשנות אותו

לדעתי תקבל את זה שאתה לא ענו ותחתוך חביבי

אם לא בא לך לנאוף (גם אם זה במחשבה)

אם תתחתן איתה ותהיה ענו תזכה לכל הברכות

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.