ממש להסתכל על מה שטוב בה, במידות שלה, להתבונן בזה בנחת, ו"להתאהב" בה. יש להניח שזה יוכל לעזור גם כנגד ה"מופנמות" - כמים הפנים לפנים - ואולי בזכות זה, גם החיצוניות שלה תיראה לך קצת אחרת... יתכן שאם תתייחס כך, היא גם תחייך יותר ותיראה לך יותר "יפה". אפשר גם שבמה שניתן להשפיע ע"י צורת לבוש וכד', אתה יכול לבקש אותה לפי מה שגורם לה להיראות יותר יפה בעיניך.

ובכלל, אם תתתייחס חם ובאהבה, אפשר שהיא "תפשיר" בהדרגה (כלה, צריכה להסתגל) - ואולי מאחורי המופנמות החיצונית, תגלה גם יחס עמוק יותר, שלוקח לו קצת יותר זמן להופיע בטבעיות.

הצלחה רבה. 

מדבריך עולה, כשהיא הייתה מופנת והרגשת ריחוק ממנה- החיצוניות הפריעה לך,

וכשהיא נפתחה אליך החיצוניות פחות הפריעה

ועכשיו כשהיא שוב קצת מופנמת שוב החיצוניות מפריעה..

זה טבעי שיש את ההשפעה הזאת, תן לה את הזמן להיפתח- אחרי החתונה עוברים תהליך הרבה יותר משמעותי מהתהליך שבין הדייטים לתקופת האירוסים.

סבלנות והרבה אהבה- עדיף עבודה איטית שבונה קשר יצוק מאשר התאהבות מהירה שתביא אחריה נפילה.

לאט לאט- ולצקת הרבה תוכן משותף

תמצא משקפיים עם מרשם מתאים- ותראה פלאות!

לחזר, להביע רגש והיא תגיב אליך

שלום  @אדם לעמל יולד

יש כמה דברים שהייתי ממליץ לך לשאול את עצמך ואת אשתך:

מה גרם לה להפתח בתקופה שהיא היתה יותר פתוחה? מה גורם לה להסגר? איך אתה יכול לתרום לפתיחות שלה?

הבנתי שמפריע לך שהיא מופנמת. אך מה הדבר שגרם לך להרגיש טוב בקשר, שבגלל זה התחתנת בסופו של דבר, והמראה החיצוני לא הפריע? המכתב- מה היה במכתב?

אני מציע לך לשבת עם אשתך ולהסביר לה מה עושה לך טוב (והפוך). ולאחר מכן שתעשה את זה באופן מלאכותי, ותחמיא לה כל פעם שהיא עושה לך את זה. אם תעשו את זה מה תרויחו? אם תתמידו, בסופו של דבר, ההרגל יהפוך אצלה לטבע, וזה יספק לך צורך שנראה מהשאלה שהוא מאוד בסיסי בשבילך.

הנה מאמר שמדבר על מציאות  שאחד מבני הזוג קר (הבעל ) ואיך משנים זאת ע"י יצירת הרגל חדש.

בהצלחה

ברוך בן דוד 

יועץ נישואין

http://zugihut.coi.co.il/

גורמים לה לזה כעת יותר. בינתיים ממליצה כמו האחרים לפרגן ולעניק.

בהמשך אחרי הלידה כבר היא תהיה אחרת לגמרי. בעזרת ה'!

בהצלחה רבה.

תמצא את עצמך בן 40 עם חמישה ילדים וברוך זוגי...

אנחנו חיים עכשיו

את חושבת רק על עכשיו? אז למה את קונה דברים שישארו גם לאחר כך?

למה ללמוד לתעודה או תואר? זה יקח זמן עד שתעשי עם זה משהו.

ובכלל למה למה להתחתן ולגדל ילדים? זה ממש עול עכשיו. עד שרווים נחת לוקח הרבה זמן.

אז אולי כדאי רק לעבוד בשביל להרוויח כמה שקלים כל יום, לקנות אוכל שמספיק ליום אחד וללכת לישון

וכך גם מחר.. ומחרתיים..

עזבי אותך שבוע הבא, זה עוד הרבה זמן.

מי שרוצה לחיות טוב, חושב גם על עוד מאה שנה...

תהיה לו קצת נחת.

אנשים בני עשרים רוצים לאהוב ולהנות כבר עכשיו וזה לא סותר את הרצון שגם העתיד יהיה יפה.

אבל ויתור על ההוה למען העתיד הרחוק כל כך אינו דבר נכון בעיני

זה בנין ההווה.

נישואין זה משפחה, זו מציאות. 

ועובדים על זה בשמחה. תהליך מתפתח.

זה לא רק "אנשים בני עשרים רוצים להנות"...  

גם גרוש לא בדיוק מתחתן בקלות. ובפרק ב' יהיו יותר בעיות להתגבר עליהם כך שכדאי לעבוד עכשיו בקטנה מאשר לעבוד אח"כ יותר קשה ולוותר על יותר דברים.

אלא אם כן הוא רוצה לחיות את שארית חייו לבד ובודד בעולם

גם הבעל צריך למצוא חן בעיני אשתו.

אין לנו ראש ולב משלנו? 

בהריון ההורמונים משגעים... ונהיים קצת אחרת.

יש גם רגישות הרבה יותר גבוהה לדברים...אז דבר איתה בעדינות.

בהצלחה!

הזוגיות היא בהחלט עמל

תחזר אחריה

תחפש ותמצא בה דברים טובים כל הזמן

והכי חשוב - תחליט שאתה מקבל אותה כמו שהיא, אחרת לעולם לא תהיה שלם עם עצמך. עשית את הבחירה, אבל זו לא בחירה חד פעמית, אתה צריך לבחור שוב ושוב. 

אני מציעה קודם כל להזכר למה בחרת בה, כל פעם שנחלש הרצון אליה להעצים את הסיבה ללמה התחתנת איתה.

חוץ מזה, עליך לנסות להשלים עם מי שהיא, עבודת ההשלמה עם דברים היא עבודת חיים...

רק להעצים את הטוב הקיים, זה הכי חשוב!! לא לשכוח את כל הטוב הקיים...!

הקדמה חשובה לתשובה שלי :ישנו הבדל משמעותי בן התאהבות לאהבה. התאהבות היא התשוקה וההתלהבות שבתחילת הקשר, והיא בד"כ אהבה עצמית ולא באמת אהבת השני (אף אחד לא מתחתן כי הוא לשכת הסעד). התאהבות תמיד חולפת לאחר זמן, שכן היא בנויה על שמחה והתלהבות מדבר חדש, ועם הזמן וההרגל היא מתפוגגת.

לאחר שלב ההתאהבות קורה אחד משניים- או שהזוג השכיל לפתח אהבת אמת. קרי, אכפתיות עמוקה כלפי השני, רגשות שמבוססים על חוויות משותפות, תמיכה בשעות הקשות וכו', רגש עמוק שנבנה לאחר שנים (!). או, שהזוג לא השכיל לפתח אהבה, ואז הם נשארים עם קשר חלול במצב הטוב, או נפרדים במצב הפחות טוב.

אין שום קשר בן מידת ההתאהבות למידת האהבה. אני מכיר אישית הרבה זוגות שהתאהבו מעל הראש, אך סיימו די מהר ברבנות. הם אכן התלהבו (אולי מחיצוניות) זה מזו בשלב הראשוני, אך הם נעדרו התאמה לבניית קשר עמוק של אהבה, מה שהוביל לפרידה.

מדבריך נשמע שמידת ההתאהבות אצלכם לא הייתה בשמיים. איני חושב שזה ממש משנה באשר לבניית הקומה החשובה של האהבה. זו יכולה בהחלט להיבנות על הצד היותר טוב במשך הזמן (הארוך) שתהיו יחד, זה לצד זו.

כיצד לפתח את האהבה- דומני שזה כבר עניין פרטני ומן הסתם תוכל להסתייע בגורם טיפולי (רצוי איש מקצוע ממש ולא בעלי "תעודות" למיניהם) שיוכל לסייע בידך בעניין זה.

בהצלחה רבה!

נ.ב- 1. השאלה ששאלת היא שאלה משמעותית מאוד, אל תשים לב לאנשים המייעצים לך "מהשרוול".

      2. אשמח לדעת אם דבריי התקבלו על ליבך.

אכן קשר זוגי, בשנים הראשונות ולאורך כל השנים הוא דבר לא קל וצריך הרבה עבודה ע"מ שיהיה טוב. 

אם בחרת להתחתן עם האישה הזו, כנראה יש לכך הרבה סיבות. גם אלא שצינת וגם הרבה שמגיע מהתת מודע.

המצוקה שאתה מציג היא באמת קשה, אבל הדרך היא לחשוב איך אפשר לפתור אותה. 

זוגות רבים (אפשר להגיד כולם...9 חווים מורכבות בזוגיות. אם נראה לך שאתה מסוגל בעבודה פנימית שלך להבין איך אפשר לשפר את הקשר- לך על זה. אבל אני באופן אישי ממליצה להעזר ביעוץ חיצוני- אם יעוץ זוגי. או אם פשוט התיעצות עם זוג קרוב שאתם מעריכים. סדנת זוגיות המותאמת לציבור הדתי. יש הרבה מה לעשות וזה יכול ממש לעזור.

בהצלחה.

ופתיחות שלה ומבליג על עניין מידות טובות ועומק- יכולת להגיע למצב שהחיצוניות כבר לא מספקת אותך והיית נכסף לעומק ולאישיות איכותית וערכית.

העובדה שהיא בעלת מידות טובות ועומק מחשבה זו מתנה לגמרי לא ברורה מאליה.

גם אני התחתנתי אחרי למעלה מעשור של חיפושים. ידעתי מה אני רוצה, אבל לא היה.
כשפגשתי את בעלי יצאנו מספר פעמים. הפסקתי את הקשר כי ראיתי שהוא לא נכנס לי ללב.
אבל חידשתי את הקשר לאחר שלושה ימים מפני הפחד להפסיד הזדמנות להקים בית עם אדם עם פנימיות טובה.
באותה פגישה נפתח לי הלב, לא נרדמתי כל הלילה מהתרגשות וידעתי שאיתו אני אתחתן. אבל הרגש נע ונד- לאורך כל תקופת האירוסין. 
כעת אני נשואה לו כבר שנה וחצי. והיו לי קשיים מטורפים להתחבר אליו. החלטתי שהיחיד שיכול לעזור לי הוא מי שחיבר בינינו. מאז אני לא מפסיקה להתפלל. מכניסה את הבקשה בשמונה עשרה, בברכת המזון, וסתם ככה בהליכה ברחוב. בזמנים הכי קשים פתחתי את העיניים כל בוקר ואמרתי- "אני מוכנה היום למסור נפש על הבית הזה". 

היום זה כבר הרבה יותר טוב. יש זמנים נעימים, ועדיין יש עוד המון המון מה לבנות. 
אני ממליצה לך בחום לפנות אליו, כי הוא חיבר ביניכם. הוא היחיד שיודע מה טוב לך. ומה יכול הכי לקשר בינך לבין אשתך. 
אם הלב נפתח פעם אחת, יתכן וזה יכול לקרות שוב ומתוך קשר עמוק. אתה בחרת אותה בסופו של דבר לא רק בגלל מידותיה אלא כי משהו בפנים זז לקראתה. לך בתפיסה שתמיד המצב יכול להיות יותר טוב. וכך בעזרת ה' יקרה.

ובכל זאת מה לגבי עכשיו- יכול להיות מאד שהיא חשה בחוסר אהבתך ובריחוק שאתה מן הסתם מגלה באופן סמוי או גלוי. וזה כה פוגע בה עד שהיא נעשית מופנמת וחרדה לשלמות הבית. יתכן והיא מנסה לרצותך ומאבדת מהאותנטיות שלה כדי לרכוש את ליבך. ואם כן, זה אכן פוגע בפתיחות הטבעית. נסה לקבל אותה ולפרגן לה על מה שאתה רק יכול, כדי שהיא תרגיש בטוחה בקרבתך. ואז היא תיפתח אליך כמו פרח!!! קשר של אמת דורש המון השקעה.

מופנמות זה משהו שיכול להשתנות ויכול גם שלא. תעשה מאמצים שהיא תהיה פתוחה לפחות אליך, וכמה שאפשר. אם היא חסומה בגלל טראומות, או בעיות משפחתיות שהיו בבית הוריה, כדאי שתלך לטיפול רגשי, והמצב ישתנה. הרבה פעמים אינטימיות זה משהו שאדם עם קושי רגשי לא מסוגל לשאת ואת הוא מתכדרר לתוך עצמו. 

בנוסף, תשתדל לקרוא יחד איתה ספרים תורניים, לנתח ולדון- זה יוצר חיבור ואתגר בנישואין. אתה תשמע ממנה דברים חדשים ותתחבר לתוכן שכה מצא חן בעיניך.

דבר נוסף- לכו ביחד למקומות חדשים. תעברו יחד חוויות חדשות. זה יצור בסיס משותף

לגבי המראה החיצוני- אחרון והכי חשוב. מראה חיצוני אכן דבר חשוב מאד בקשר זוגי. אולם הרבה פעמים הפחדים והספקות מורידים את רמת החשק ואת מציאת החן. לפעמים זה רק עניין של טיפוח והשקעה. אתה לא תאמין איך ניתן לשנות מראה מקצה לקצה. תחמיא לה על בגדים שאתה אוהב אצלה, על תכשיטים או על איפור שמוצאים חן בעיניך.
הכלל הוא- ככל שהיא יותר תרגיש בטוח באהבתך ובקשר הזוגי, כך היא תיפתח יותר, תחייך יותר, ותהיה משוחררת ומקסימה. תן לה צ'אנס ותהיה סבלני ופתוח לשינויים.

ושוב- תפילות. תפילות. תפילות.
בהצלחה!!!!!!


 

את השטות הנוראית בהחלטות שעשית - נראה לי שאתה כבר יודע..

אני ממליץ לך ללכת אל רב שמכיר אותך ואתה מכבד ומעריך אותו,

ולקבוע איתו ייעוץ ולחשוב איך ממזערים למקסימום את הנזקים שנעשו.

לשקלל את הנזקים שיהיו לך, לאשתך ולילד בהחלטות לכאן ולכאן..

לענ"ד פגישה אחת לא אמורה להספיק, זה אמור להיות לפחות 3-4 פגישות.

(אם לאחר פגישה אחת אתם כבר מגיעים למסקנה,

 זה אומר שיהיה מדובר על עוד החלטה נמהרת וחפוזה.)

ומה' אישה לאיש!!!!

ומי שלא מאמין בזה יש לו בעיה, וקשה!!!!

זה מה שהוא יגיד לו.

כל ההתפלספויות על התאהבות ואהבה, לפעמים זה עובד ולפעמים לא.

שילך ידבר ויתייעץ עם הרב, ושהם יגיעו למסקנה מה הדרך הנכונה לנקוט בה.

אם מה שאמרת נכון, הקב"ה לא היה מאפשר להתגרש.

אני האחרון שאמליץ למישהו להתגרש, אבל הוא חייב ייעוץ עם גורם רבני שמכיר אותו!

וכן, יכול להיות שהרב יגיד לו שעדיף לפרק את החבילה מוקדם מאשר לחכות שהחיים יסתבכו.

ויכול להיות שהוא יגיד לו שמדובר בבעיה פתירה והם יוכלו לחיות באושר כשהחבילה שלמה.

בשביל זה צריך את הייעוץ של הרב, ולא מספר אנשים עלומי-שם שממליצים המלצות ללא היכרות והבנה עמוקה.

זה אומר: או שלבני הזוג לא היה כח לעבוד על עצמם,

או שהיה עליהם לעבור איזה תיקון ע"י הקושי הזה,

זה לא אומר שהנישואין היו טעות!

כי אם את/ה מצודד/ת כך - את/ה אומר/ת שהקב"ה חלילה טועה...

יש עוד קשיים בעולם,

למשל, אולי הורה לילד פגוע עשה טעות שהוא הביא אותו לעולם?

זה קשה, אבל זה לא טעות.

יש עניין להתחרט  על העבר רק לצורך העתיד,

אבל מה שהיה זה מה שהיה צריך להיות, בטח בענייני זיווגים.

זה לא נקרא "להפיל" על הקב"ה, זה נקרא להאמין שהכל ממנו!!!

במיוחד שזה לא מתקשר ל"יראת שמים" וידוע שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים...

אז אם אדם פגם בעניין שקשור ליראת שמים הוא צריך לעשות תשובה והכל,

אבל בדברים אחרים שידע שזה לא הוא!!!! כן! זה נקרא אמונה!!!

זו אמירה גורפת מידי, שההמלצה לשליחה לטיפול בטלה בשישים ליד אמירה כזו.

אנשים בפורום כותבים לעיתים מתוך קושי פנימי, ואמירה כזו יש בה כדי לזעזע את עולמם.

קשה לי להזדהות עם האמירה הזו. אני חושב שיש מקום לשקול צדדים לכאן ולכאן, אך ממש לא מתוך נקודת הסתכלות על "שטות נוראית" שנעשתה.

חכמים- היזהרו בדבריכם!

זו אכן שטות נוראית!

לצערנו, מדובר על אחד הגורמים המובילים לגירושין.

ומי סובל מזה?? הבן-זוג והילדים!

כשבן-אדם מחליט להתחתן, תוך שהוא יודע שיש מניעות שהן קריטיות לזוגיות - הוא רשלן!

ואני אכן התלבטתי אם להוסיף את המילה 'נוראית',

ואני החלטתי להוסיף אותה כי מסתכלים כאן גם רווקים ומאורסים,

וחשוב שהם ידעו להמנע מהחלטות כאלו.

ועכשיו, הוא צריך לקחת את האחריות למעשים שלו, ולבחון מה היא הדרך שבה יהיו מינימום נזקים.

את זה, לא אני יודע וגם לא אתה יודע, ולכן עדיף להתייעץ עם גורם מקצועי שמכיר אותו.

אם אותו גורם מקצועי יבין שהחבילה כנראה תתפרק - אז עדיף לעשות זאת כמה שיותר מוקדם.

ואם הוא יראה שיש אפשרות לתקן - אז הוא יתן לו את הכלים הנכונים בשבילו.

שלג בירושלים-

על אף שאני מסכימה איתך בנקודה שאם יש משהו שיודעים שיפריע אח"כ בזוגיות ודאי שלחתוך שלא.

אם סוגרים בגלל לחץ של השדכן או מישהו אחר- גרוע.

אם סוגרים מתוך רצון שבן זוג ישתנה אחרי החתונה לפי חלומותי- זוועה.

חייבים לעשות את הכל מתוך שיקול דעת ורגש חיובי.

עם זאת- חייבת לציין שאתה מקצין ומכליל.

מדבריך נשמע שחווית זאת באופן קרוב או אישי ולכן אתה מאד קיצוני בנקודה זאת.

לומר על מישהו שהוא רשלן ופושע.

סה"כ מי שסגר בצורה כזו, כדוגמת מי שפתח את השרשור בנשואים טריים, הרגיש באותו רגע שזה מה שמתאים לו. הוא הצליח לראות מכלול של תכונות ודברים מסויימים שבתוכם הדברים שהפריעו לו הוקטנו והיו פחות משמעותיים. הוא ראה את עצמו בזוגיות איתה מצליח. ולכן יש לו כעת את כל הפוטנציאל באמת להצליח.

יש זוגות שרק אחרי הנישואין מגלים דברים מהותיים שלא שמו לב לפני כן או לו ידעו שזה מהותי בשבילם, ועכשיו הם מפריעים בזוגיות בצורה שקשה להתמודד.

ומצד שני יש כאלו שמהתחלה פחדו מדברים מסויימים שיפריעו, אך בהתחשב בכל המכלול "התפשרו" ואח"כ ראו שזה הרבה פחות מפריע ממה שחשבו בהתחלה ואולי אפילו בכלל לא!

בשני המקרים זה אתגר של כל אחד להתמזג אחד עם השני בצורה מושלמת.

מה שכתבת שאם מדובר על משהו שהפריע וכיום מרב אהבה זה לא מפריע אז ניחא- זה לא כ"כ נכון, כי אחרי החתונה דווקא אז כשההתאהבות נרגעת פתאום עלול לצוף הכל.

החכמה היא להגיע לזה אחרי החתונה. ולהתאהב ולהבליע את החסרונות בים המעלות שמציפים.

אז שוב- שלא תבין מדברי שאני אומרת שצריך להתחתן גם כשדברים מפריעים. לא!

אבל זה מאד ספציפי, ומשתנה וזה תלוי מה ומי זה וסוג של בנ"א, ומה בדיוק מפריע, ואיך זה משתלב עם התמונה כולה.

ואני  מכירה דווקא מקרוב זוגות שההתחלה הייתה כמו ההוא מנשואים טריים, וכיום הם בזוגיות פורחת שאין הרבה כאלה!

אז מה שבטוח זה לא לומר לאחד כזה- עשית את הטעות של חייך.

לפעמים קורה שאדם מהמר וזוכה בכסף, - לקראת נישואין וזוגיות

כשבנ"א מחליט להתחתן, גם אם היו לו לפני כן חששות או דברים שחושב שיפריעו, אך ברגע שהגיע להחלטה, כמובן לא בפזיזות ואחרי שיקול דעת ראוי שזה השידוך שמתאים לו זה לא הימור!!!!!!!!!!

זה הרגשה שאני יזכה בכסף בכל מצב.

זה לא שהוא מסתכל על זה בצורה של- טוב, היא לא מושלמת, יש בה דברים שממש יפריעו לי בזוגיות איתה אבל לא נורא יהיה בסדר. נהמר.

לא! הוא מגיע עם עצמו למצב שמבחינתו בשבילו כרגע היא המושלמת לחיים משותפים, וגם אם מצא בה חיסרון כל שהוא אז זה שהוא מתחתן איתה אומר שזה פחות משמעותי בשבילו בסך כל הנתונים שיש בה.

באמת הגזמת!!

ואין לי טעם להתווכח על דבר שנראה לי כ"כ ברור.

מה שבטוח בכל אופן שהתגובות שלך הם כ"כ קיצוניות.

אני חושב שזה דווקא יותר נכון להגיב בפורום לנ"ו.

והוצאת לי את המילים מ"הפה".

אנשים פה בפורום לפעמים יותר מקלקלים מאשר עוזרים.

גם אם נניח זו הייתה טעות

(למרות שלדעתי א"א לקבוע זאת בכזאת קלות דעת, ואכה"ל)

זה לא שהוא התחתן עם מישהי שלא הייתה בכיוון, בסה"כ הוא עשה אז את השיקולים שלו ובחר את הדברים שחשובים לחיים לא פחות. עומק, מידות טובות. אני לא מזלזלת במראה חיצוני, אבל  זה לא שהייתה כאן דחיה או משהו כזה אלא אולי פחות מה שחשב למושלם. חז"ל כבר אמרו "שקר החן והבל היופי אישה יראת השם..." שוב זה לא שהיופי לא חשוב אבל יש דברים שהם חלק מהיופי של האדם. עם קצת מחשבה נכונה ועבודה בכיוון הנכון אפשר להגיע לאהבה נפלאה!

ברגע שאתה אומר לבנ"א דבר כזה גמרת לו את כל המוטיבציה להסתכל על התמונה בצורה ורודה ולשנות את ההרגשה.

קודם כל השם שבחרת משדר שאתה מבין מה התפקיד שלך בעולם, לא כמו כמה אנשים פה שבטוחים שזו "טעות" להתחתן אם מישהו לפני שרואים לבבות בעיניים...

אז תדע שלא טעית. ה' הוא מזווג הזיווגים והוא החליט שאתה ואשתך הם הזיווג הנכון ביותר, כנראה כדי לתקן את הטעון תיקון אצל כל אחד מכם, שזו המטרה כי "אדם לעמל יולד".

יש איזה סיפור אחד על יהודי שנסע ברכבת ופספס את התחנה. כשראה שפספס אמר לעצמו "וואו, איזו טעות!!!", ואז נזכר שבעצם "יהודי לעולם אינו טועה!" בהמשך הסיפור מתברר שהוא הגיע למקום שהיה מאוד טוב שהגיע לשם (לצערי את הפואנטה אני לא זוכרת , אבל זה היה רק בשביל הרעיון...)

יהודי לעולם אינו טועה!!! בטח ובטח לא בענייני זיווגים, "מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים מה' אישה לאיש" - הכל מה', למה פה צריך כזאת הדגשה? גם כי על זה יש השגחה עוד יותר גדולה, וגם כי אנשים נוטים לייחס לעצמם אשמות בתחום הזה יותר מתחומים אחרים (כמעט כל זוג בטוח שהוא באיזשהו מקום "טעה"...), לכן היו צריכים להדגיש לנו שזה לא אנחנו!!!!

ואני יכולה לומר לך שעם עבודה (קשה לפעמים) אפשר לעשות הכל, מנסיון...

לי הכי עזר להודות ולהודות על כל דבר קטן כגדול, גם על הקשיים!!!

תגיד תודה לה' על זה שקשה לך עם המראה שלה... עם המופנמות שלה... שאתה לא מבין למה אבל אם זה מה שהוא הביא לך אז אתה מאמין שזה הכי טוב בשבילך... (וזו האמת!! ה' אוהב אותנו והוא רוצה שיהיה לנו הכי טוב, ואם זה מה שהוא עשה זה אומר שזה הכי טוב בשבילנו!)

אני יגיד לך מה זה עוזר (הכל מנסיון אישי):

א. מקשר את הכל להקב"ה, גם אותך, וזה הדבר הכי שווה בעולם... כי הקב"ה הוא אבא שיש לו הכל, רק צריך להתקשר אליו והוא מיד עוזר.

ב. לאט לאט יכנס לך לראש שזה באמת הכי טוב בשבילך!! וזה מוריד חלק מאוד נכבד מהקושי!

ג. כשאדם מקבל באהבה את מה שאבא נותן לו, ובאמונה, גם אם זה קשה, זה מפחית מאוד ממידת הדין וכן להיפך - אדם שמתלונן (אפילו אם באמת קשה לו!) זה מעורר את מידת הדין.

אני אמנם ממש לא ברסלבית, אבל כיוון שאני נוטה לקחת את הדברים הטובים שיש מכל מקום, אני ממליצה לך לקרוא את הספר "שעריו בתודה" של הרב שלום ארוש, זה מאוד עזר לי (והיה לי גם כן קושי רציני בזוגיות על ההתחלה, לכן אני מרגישה כ"כ נח ליעץ...)

המון המון בהצלחה!!!

ותשאר עם הראש הזה, שאדם לעמל יולד...

נסתרות דרכי ה' ואנו קטנים מכדי להבין. אני הקטן מאמין שלמרות כל הניסיונות, ה' רוצה אותנו שמחים ומאושרים בתור בני אדם ולא בתור מלאכים בשאיפה. אם אנחנו מתפללים כל בוקר שלא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, אז ל"שמחה מה זו עושה?"

לענ"ד, אף גבר או אישה רגילים לא מתחתנים כי הם מעוניינים בתיקון הנשמה דרך הזוגיות. זה נראה לי מופרך לגמרי שכל מטרת הצער בחיי נישואים היא לזכך את האדם לחיי העולם הבא. אמנם "לפום צערא אגרא", אבל איזה אדם נורמלי יבחר בדרך הזאת לכתחילה?! נישואים נועדו לשמחה ולאושר ולא להיפך ח"ו.

את היית מסוגלת לאהוב ולכבד את בעלך, אם היית יודעת שבשבילו החיים איתך הם "תיקון" שהשכר עליו הוא רק בעוה"ב? ספק אם היית מוכנה להמשיך לחיות איתו בכלל! אני לא מקנא בכלל באשתו של פותח השרשור אם כך היא תרגיש לגביו. רק הצער שיהיה לה מזה הוא בבחינת מצווה הבאה בעבירה. 

לסיכום: כל סוג של כניעה והתבטלות לבעיות מהותיות לא שייכת וגם לא תוסיף אהבה וכבוד הדדי. צריך לעשות כל השתדלות כדי לתקן את מה שניתן. אם קורה ו"זה המעוות לא יוכל לתקון", אזי בתור יהודים אנו פטורים מלפנות לאפיפיור ע"מ שיתיר אותנו. 

אבל בדרך הטבע אדם הגיע לעולם כדי לתקן את עצמו ולא כדי לשבת לשתות בירה...

ולא הייתי אומרת לאדם להתחתן עם מישהו שהוא לא מתחבר אליו בשביל ה"תיקון",

אבל כשמגיעים לאדם נסיונות הוא צריך לדעת להתמודד!!!

וגם לא אמרתי שכל החיים צריך להיות "קדוש מעונה", אלא להתמודד זה לעבוד ולשמוח במה שיש, ועם הזמן זה נהיה שמחה ואהבה אמיתית, הרבה פעמים יותר מכזו של אלה שהכל בא להם "בקלות".

וכל זוג צריך לעבוד בשביל זה, מי יותר ומי פחות...

אנחנו מתפללים שלא יביאנו לידי נסיון, ואם בכל זאת הוא בחר לנסות אותנו, אז כנראה שזה מה שטוב בשבילנו, הבנת? לפי מה שאתה אומר, כל זוג שלא הולך לו-  יש לו נסיון אז הוא צריך להתגרש, ומי שקשה לו עם הילדים שלו צריך להעיף אותם מהבית... מה עושה מי שקיבל נסיון של חולי??? מסכן, הוא לא יכול להתפטר מעצמו כל כך מהר...

זוג נשוי = שני אנשים בוגרים שחיים ביחד מתוך בחירה. 

בעיות בזוגיות הן לא גזירה מלמעלה שאי אפשר לשנות אותה. זה מאד חשוב לשמוח תמיד עם מה שיש, אבל מה הטעם בלהיות נשוי אם בסופו של דבר אין אפשרות לחיות בזוגיות שמחה?  

או לא.

אם מדובר בבעל מכה ומקרים כאלה אז זה כבר עניין אחר,

אבל במקרים סטנדרטיים כמו זה - עם עבודה אפשר להגיע להכל. לדעתי.

ב11 שנים יש להניח שפגשת הרבה נשים, ולהרבה מהן אמרת "לא"

נסה להגדיר לעצמך יותר מה גרם לך להגיד "כן" דווקא לה?

מה יש בה שלא היה באחרות?

סביב הנקודה הזאת תבנה יתד לחזק את הנישואין שלכם.

אם יש בה עומק מיוחד אז תדברו על נושאים שהעומק הזה יבוא לידי ביטוי.

תן לה לבטא את הנקודות החזקות שיש בה. כי זה המפתח לביטחון ולפתיחות.

הביטחון שלה תלוי בהערצה ובכבוד שאתה מעניק לה.

ככה לאט לאט כמו פרח שנחשף לשמש היא תפרח, ולאט לאט גם תיפתח.

נקודה נוספת: לא כתבת מה היה במכתב שאחרי הנתק.

כנראה שהיתה לה יכולת לדבר אל הלב שלך. היכולת הזו קיימת בפוטנציאל גם עכשיו!

אולי היא מתבטאת יותר טוב דווקא בכתב- גם זו דרך לתקשר.

אולי היה ביניכם אז משהו שאיפשר לה להיפתח? אולי דווקא הריחוק הזמני...

כדאי שתדברו על זה. אולי שם נמצא המפתח לעתיד הטוב....

מה שהיה לפני החופה כבר לא ממש אקטואלי. גם הרבה זוגות שהכל היה יפה ומושלם לפני החתונה התגרשו אחרי תקופה קצרה.

אז יש לך משבר בחיים. תתמודד איתו ותצא חזק יותר

הם יותר שלמים עם עצמם.. פחות עושים טעיות .. (תודה שאתה מוכיח לי אחרת..)

מצטערת בשבילך. באמת!! מבינה את הקושי...

אבל,מתוק. כדאי שתתחיל להבין נישאין זה לא משו שעוזבים ברגע . גם אם יש קשיים. ובטח שיש בייבי בדרך.

אתה חייב לעשות משו שיעזור לך להיות מאושר יותר! בחיים יש עליות וירידות תמיד .. תנסה לעלות את הזוגיות שלך.

אין מצב שהתחתנת רק בגלל פנימיות!! תעשה חשבון נפש עם עצמך!! (נזהרת..אבל כותבת, יכול להיות שראית מישהי שפוגמת באושר שלך עם אשתך ..נחספת למשו אחר..)

בכל אופן .

זה המצב שלך עכשיו.

ורק אתה יכול לעזור לעצמך...

מישו כתב לך כאן "לתת,לפנק" תנסה זה יכול ממש לעזור..

(שאנשים בני 27 עושים פחות טעויות בבחירת בן זוג)

דווקא ככל שנמצאים לבד יותר זמן , בן אדם מתקבע עם ההרגלים שלו והרצונות שלו ופחות מתגמש.

כמובן שזה לא כלל, וברור שלא כולם ככה,

אבל יכול להיות שמי שלא ככה זה כי הוא עושה עבודה עם עצמו ובכלל לא קל לו.

כשמתחתנים צעירים- יותר גמישים, יותר נוחים, פחות ממורמרים על החיים, יותר קלילים וצעירים ופחות כבדים ...

זו דעתי

והתחתני די מאוחר..קרוב לגיל הזה..

יש גם הרבה מינוסים להתחתן בגיל צעיר

לא יודעת מה עדיף

יצא לי לראות ילד של שני כושים שיצא לבן,

אז עכשיו זה הוכחה שלכל הכושים יש ילדים לבנים???

לא יודעת איך קראת את זה ממה שלא כתבתי...

איפה יצא לך לראות ???? נדיר.......

שהוא היא מוותר ולא מתחתן עם אשתו ואחר כך אוכל את הלב איך הפסיד אישיות כזו ומרגיש שזו טעות נוראית.. 

מזבח מוריד דמעות על בית שמתפרק וזה מזעזע!!

רק שאין ברירה...

אצליך, פותח השירשור- זה נראה שאתה בתקופה של דאון על הזוגיות וקשה לך עם זה וזה טבעי החיים הם לא רק תותים.... לאט לאט בעז"ה האדם לומד להשלים גם עם החסרים של בן זוגו והוא יורד מהזיקוקים...

מפה עד גירושין? לדעתי זה ללכת רחוק מידי ויש עוד מה לעבור כדי להגיע לנקודת קצה זו...

שה' יאיר דרכיך תמיד ותראה רק שמחה וברכה!!

אם זה פחות חשוב לך אז זה סימן לענווה

ואתה לא בוחר את מידת הענווה שלך , זה משהו שנולדים 

זה משהו טבעי שכמעת שאי אפשר לשנות אותו

לדעתי תקבל את זה שאתה לא ענו ותחתוך חביבי

אם לא בא לך לנאוף (גם אם זה במחשבה)

אם תתחתן איתה ותהיה ענו תזכה לכל הברכות

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.