א. זה שאדם לא עמד בנסיון, זה לא אומר שהוא לא יכל לעמוד, אלא שהוא בחר שלא לעמוד בנסיון. 

אם ככה, למה ה' מלכתחילה העמיד אותו בנסיון? הרי יצא מזה רק רע

ובכן, ה' רואה דברים אחרת מאיתנו, 

וכנראה בראיה שלו יש לזה תכלית טובה, 

הרי גם עצם זה שיש לנו בחירה חופשית זה מוביל לכך שיש עברות, אז אולי בחירה חופשית זה רע?

אבל במבט האלוקי של ה' זה טוב, גם אם אנחנו לא מבינים. 

ב. אדם שכן הצליח לעמוד בנסיון הרי שזכה להתקרב יותר אל ה'. 

ג. ה' לא נזקק להם כמובן, זה בשביל האדם.

א. אין הקב"ה מעמיד אדם בנסיון שאינו יכול לעמוד בו - הכוונה שהקב"ה לא מעמיד אדם בנסיון שאין לו את הכוחות הפיזיים/הנפשיים להתמודד איתו. לא תמיד האדם בוחר להשתמש בכוחות שלו או למצוא אותם כי  זה דורש ממנו מאמץ, התבוננות והתמודדות מול דברים שהוא מנסה לברוח מהם הרבה פעמים.. אבלהם תמיד שם. זה הבחירה שלו אם להשתמש בהם ואם לא.

לדוג': מישהו מכעיס אותך - נטייה ראשונית: להתעצבן עליו, לצעוק, להגיב בגסות רוח, עמידה בנסיון: לעשות עבודת המידות, לאגור את כל הכוחות שיש לך באותו הרגע ולענות לו בצורה נעימה ונכונה אפילו שלא מגיע לו ואתה ממש לא רוצה.

ב. אני חושבת שהקב"ה מעמיד אותנו בנסיונות כדי לעזור לנו להתבונן. אנחנו רצים את מרוץ החיים, עסוקים בכ"כ הרבה דברים והרבה פעמים פשוט לא רואים. כמה פעמים קרו לך דברים קשים ומשמעותיים שרק בגללם עצרת את הכל ופתאום הסתכלת על דברים בצורה אחרת?. הקב"ה לא צריך לנסות אותנו. זה אנחנו צריכים את הנסיונות כדי לשבור את כוח ההרגל, כדי לשבור את קיבעון הראייה שלנו, כדי לדעת לפכוח עיניים ולהסתכל על הדברים בצורות שונות. והרבה פעמים אפילו רק בשביל העצירה הרגעית שהנסיון מביא אותך לידיה וההחלטה לשנות, כי הנה.. יש הזדמנות

מקווה שהצלחתי

א. יש בו את הכוחות לעמוד בניסיון הספציפי שניתן לו. העבודה נשארת שלו והתוצאה תלויה בעבודתו.

ב. כדי להוציא ממנו את הכוחות, כדי להעצים ולחזק אותו, כדי לתת לו שכר.

ג. זוהי מטרת העולם הזה. לעמוד בניסיונות כדי לקדש שם ה' וכדי להגיע עם הזכויות לעולם הבא.

א. אף אחד לא אמר שתמיד עומדים בנסיונות. אבל אם יש נסיון - יכול לעמוד. אם לא עומדים, אז מן הסתם לפחות באופן מיידי, זה אכן לא משפר ומשכלל את האדם..

ב. התשובה נמצאת בשאלה הראשונה - הוא לא "ממילא יעמוד". הוא צריך להפעיל בחירה, להוציא לפעל כחות שיש בו, ואז יעמוד בנסיון.

ג.זה לא שהקב"ה "נזקק" לנסיון. בוודאי הוא יודע מה האדם יכול. אלא שכנ"ל, הנסיון שעומדים בו בבחירה-חופשית, מוציא לפעל כחות גנוזים באדם, וממילא מתרומם מתוך עמידתו בו. לפעמים הנסיון הזה נצרך לא בשביל האדם עצמו אלא למשהו אחר, סביבתו וכד', אבל האדם לא יהיה "שותף" במהלך הזה, אם אינו יכול לעמוד בכך.

יש דברים שנגרמים כתוצאה ממשהו שהאדם עשה, יש דברים שנגרמים כתוצאה מדור בעייתי, יש דברים שנגרמים כתוצאה ממעשים מגלגול קודם (ויש עוד סיבות לסבל שאנשים עוברים)

לא כל דבר אנחנו מבינים ממה הוא נגרם, אבל אי אפשר להגיד שכל דבר נועד לנסות את האדם ולכן לא בכל דבר עומדים

אני גם  חושבת שלא תמיד אדם מרגיש שהוא מסוגל לעמוד בנסיון.

וראינו אנשים טובים ורציניים שה' הביא להם נסיונות מאוד מאוד קשים והם התפרקו ולא כי לא התאמצו...

אבל, אני חושבת שכשאנו רואים סבל בעולם שאדם עובר ונסיון שמאוד מאוד קשה לראות את הטעם

צריך לזכור שבסוף זה יביא רק לטוב כי ה' הוא רחמן, ולמרות שאנו לא רואים והיינו מעדיפים לחלוטין אחרת -  ה' יוביל לטוב אם לא בעוה"ז אז בעוה"ב. ומי יודע כמה פיגועים נחסכו בעמ"י מאותו הסבל???

אלא נטו נסיון שה' הנחית עליו כי הוא החליט, והוא כואב והוא סבל שהיה העולם נעים ושמח יותר בלעדיו...

שהניסיון נועד לבדיקה עצמית איפה אתה נמצא.

בלי הניסיון לא היית יודעת מה מצבך.

ולא היית מתמודת עם עצמך.

אולי אפשר להגדיר ניסיון = מפגש שלך עם שליחותך.

וזה בידיך האם תפרש את זה כגורל עיוור או כמהלך לא מובן אבל חיוני בשבילך.

למה? כשנהיה שם נדע.

עובדה שהוא מגיע מיד אחרי שהחלטת לשנות משהו מההרגלים למשל.

לא הצלחת? בסדר אז אתה עוד לא שם. לך תתאמן.

לגבי א. - מהות העולם היא בחירה חופשית. ולכן אי-עמידה היא לגיטימית. אחרת היינו מלאכים.

למשל בנ"י במצרים שועבדו כדי שיזעקו ויוטבע בנו עניין  השעבוד לד'. אז מה הם הבינו למה הם צריכים לזרוק את הילדים וכו' ? לא. הם עמדו בזה? רבע מהם. מי שעמד בזה הקים את העם העם היהודי.

עוד שאלה האם הניסונות של אברהם ואיוב זה אותו עניין? לא יודע. צריך לחשוב.

זה בדיוק מה שהאימרה הזו באה לומר, שאין נסיון שאדם באמת לא יכול לעמוד בו (אלא אם כן, הקב"ה שלל ממנו את הבחירה אז, לצורך איזו "מטרה כללית" שזה לא דבר סטנדרטי).

ואם הוא לא עמד בו, אז זה לא שהוא באמת לא יכל. אולי היה לו מאד קשה. אולי לא כ"כ רצה. זה לא נקרא אנוס. אלא שלצורך הלימוד-זכות, אפשר להגיד אולי שלפעמים היה לו מצב קשה מאד, "קרוב לאנוס"..  אבל אם ירצה - יכול.

 ולא ינסה השי"ת את האדם בנסיון שאין יכול לעמוד בו. כיון שגלוי לפניו ית"ש אם הוי נגדוהו הוי פלחי לצלמא לכן לא ניסו בזה. רק בשריפות אש, כמו"כ בכל אדם שכל הנסיונות שעברו עליו. הם נסיונות כפי ערכו היכול לעמוד בהם. והבן:
(החי' הרי"ם) 

ולהרחבת הדעת במקור בכלל לאימרה זו, ומה שסביבה:

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?t=22363

זה כמו לעבוד. אם אני מסוגל זה לא מספיק בשביל לקבל משכורת, צריך את העבודה עצמה.
דוגמה טובה יותר זה אולי מוקדים שנמצאים בכוננות, צבא. החיילים מרגישים מבוזבזים ומשועממים עד כדי התאבדות, ובכל זאת לעשות את זה. לא מספיק נגיד להיות שם ולישון. כמה שה סיזיפי זה נצרך.
ולא, לא קל לי עם זה, למרות שקל לי יחסית לומר את זה.

אין לי  ממש תשובות ..

רק משו אישי,

היתה תקופה ששאלתי בדיוק את השאלות שלך (ניסיון ממש קשה שעברתי ..) ברוך ה' אני אחרי זה

ויכולה להגיד לך שבזמנו הכל היה רע וממש לא למדתי מזה כלום. ההיפך נהייתי יותר אנטי ויותר כופרת

אבל היום , במבט לאחור ..

אני יודעת שכן למדתי מזה הרבה מאוד!!

וצריך להתפלל תמיד "ואל תביאני לידי חטא.. ולא לידי נסיון" (ברכה"ש)

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?