וראה זה פלא, שתיקה תקשורתית מוחלטת.

היה וגם ספד לה

בטוח הם שמעו שמועות, אבל הכתיבה שלה היא מסוג הדברים שלא מגיעים לציבור החרדי

ולמה שהגרוש שלה יגיע? אם הם התגרשו אני לא רואה שום סיבה שהוא יגיע ללוות אותה..

ממה שפורסם היו לה חיים משותפים עם בן זוג ללא חופה וקידושין. לא ידוע כמה זמן נמשך הקשר ביניהם, אבל מעצם העובדה שלא נכח בהלוויה, ולא התראיין בכלי התקשורת, נלמד שככל הנראה הקשר הזה הסתיים בנסיבות שסביבתה החדשה לא רוצה לדבר עליה.

התאבדויות על רקע אהבה נכזבת אינה דבר חדש.

התקשורת הלא דתית ניפחה את הצד הלא דתי שלה ושיקרה לגבי כו"כ דברים והוציאה את זה מפופרוציות.

בשורה התחתונה משפחתה וחברותיה הגיעו להלוויה  - על עיכוב וצורת ההלויה הם לא פנו לבית המשפט בשום שלב..

ה"ספר" מתאר בתחילתו את חייה

וממשיך לתיאורים פורנוגרפיים ולשון הרע ברמות בלתי נסבלות.

גועל נפש מרוכז.

באמת!

ולא קראי הכל.

ריפרפתי וזה הספיק לי.

אז מי שמצליח להתגבר על יצר המציצנות ולא רוצה להיחשף לרוע ולסטיות שמתוארות שם- אשריו!

וחבל לי מאוד שאף אחד לא הזהיר אותי לפני כן...

לאנשים בעלי נפש נקייה!!!

הערה נוספת,

ואם הדברים נכונים, אז לא קשה למצוא את הגורם המרכזי למקרה זה...

ובאמת מוזר שה"הוא " נעלם  ולא מוציא הסבר למה שקרה שם

במידה וזה נכון, כמובן

ויש עורך דין שיצג אותה שיש לו עדויות מאוד קשות על מה שהיא עברה (הוא עורך דין אמין, מקובל על כל החוגים)

הוא דיבר על זה בתחקיר שהוצג בערוץ 10

בנוסף, בית דין ובית משפט לאחר שראו את כל ההוכחות שהיא הציגה (כולל אלבומי תמונות) פסקו לה דמי שתיקה של 1300000 ש"ח!!!

אז יכול להיות שהיא גרמה לפתיחות מסוימת בחייה ולא חייה בדיוק לפי התקנות , אבל מי פה ועד להגיע להתעללות... ולרמות קשה של סטייה הדרך ארוכה מאוד!

היא כן עברה התעללות , בעלה כן סחב אותה למקומות, כן ביקש ממנה לעשות מעשים אסורים שהיא לא חשבה לעשות וכפה עליה את עצמו

אם בית הדין ובית משפט היו חושבים שהיא אשמה הם לא היו פוסקים את מה שפסקו

בנוסף, העו"ד דיבר על עדויות שהיו על זמן הנישואין שלהם ולא על הזמן שהיא ברחה לת"א

בס"ד

היא הלכה למקומות האלה מרצונה החופשי, היא אפילו חיכתה לזה ובספר היא מספרת איך היא התכוננה לקראת ההגעה לשם, וכן, גם למפגש האחרון. כמו כן היא מתארת היטב עד כמה שהיא רוצה שאותו המטפל יגע בה, ואפילו יותר מזה. היא לא חוסכת מתיאורים בספר הזה (ואם לא הייתי מוחק את גועל הנפש הזה מהמחשב שלי ואם לא הייתי חושש שצעירים יחשפו לתוכן הזה הייתי מצטט אותה בעצמה).

עד הרגע אחד לפני אחרון הכל נעשה מרצונה ולהנהתה הגמורה, ואז לא רק שהיא לא התלוננה, אלא היא חיכתה לפעם הבאה. ואז בעלה הלך צעד אחד קדימה ומבחינתה חצה את הגבול, אבל מבחינת שכל אנושי שניהם עברו את הגבול כבר הרבה הרבה לפני כן.

לא יודעת למה החלטתם שבן זוגה החילוני לא נכח בהלוויה.

קוראים לו הראל והוא היה והספיד

רואים אותו בהסרטות

והוא התראיין וכו'

בן זוג הנוכחי היה בהלוויה. 

כפי שראיתי מכמה אנשים שהתקף של מצב נפשי קשה הרבה פעמים בא עם דמיונות בסגנון שהיא כתבה בספר.

היא גם דיברה פה ושם אבל בת שלה חשבה שזה לא רציני. אולי היא בעצם רצתה שימצאו אותה לפני שהיא תמות ויצילו. נראה שזה מה שבנות חרדיות שלה חשבו. מן סחטנות כזאת - " או שאתן אתי בקשר או שאני מתאבדת. לא מאמינות לי? תראו! " . 

היא מהספר שלה נשמעת אישה לא נעימה שזוכרת כל דבר קטן שאחות שלה עשתה לה בגיל שמונה ומפונקת ברמות מפחידות. אנשים מפונקים מסיימים רע בדרך כלל. בכל מגזר.

חוץ מזה אצל חרדים לשעבר מתאבדים די הרבה

בס"ד

אלא שאז הצליחו להציל.

היא גם הייתה מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי.

בקיצור ה' ירחם על נשמתה, ועל -יבדלו לחיים ארוכים- ילדיה.

החברים שלה, היוצאים בשאלה, ניסו לסגור חשבון ישן על גופתה (של אסתי), ולעשות קופה באמצעות מאבק משפטי. 

בצעד חכם במיוחד לא התייצבה בבית המשפט המשפחה החרדית שלה, ולא נפלה במלכודת שטמנו לה. סופו של יום שהקמפיין התייתר, והיוצאים בשאלה מצאו עצמם נלחמים נגד הרוח.

הפרחים שהובאו להלוויה כבר התייבשו מזמן, ובעוד יומיים היא תצטרף לרשימת המתאבדים שאף אחד לא זוכר אותם. 

יש כאן מכבש חברתי חזק מאד שדוחף אנשים למקומות אובדניים, לפעמים עד מוות. זה דפוס מוכר שחוזר על עצמו אחת לכמה זמן. 

היה לי שכן בילדות בן של רב חרדי חשוב בשכונה, שיצא בשאלה בתור בוגר והפך לפעיל בארגון "הלל". הוא נהג לומר שאין יוצא בשאלה חרדי שלא חושב על התאבדות באיזה שלב. הסיבה העיקרית לזה היא די ברורה: תחושה של סוף העולם. החיים החילוניים לא תמיד קורצים ומפתים. הבחירה בהם נעשית מתוך התלבטויות קשות מאד ועם ידיעה ברורה שברגע שמחליטים לעשות צעד בכיוון זה בבחינת "כל באיה לא ישובון". זה בלתי אפשרי שלא לשרוף גשרים מאחור. גם אם במקרה של תשובה, המשפחה מוכנה לקבל חזרה בזרועות פתוחות, זה לא כל "עולם הנעורים" שיש בו חברים, משפחה מורחבת, ישיבה, סמינר, כולל, קהילה, עבודה. ככל שזה נעשה בגיל מבוגר יותר, כך ה'עויילם' לא יקבל ברצינות חזרה בתשובה בדיעבד. כשיש תחושה של חרם ונידוי מצד הילדים, זה הכי נורא שיכול להיות. 

המקרה של אסתי ויינשטיין ז"ל הוא מקרה חברתי, כי אין ספק שהמיצר הנפשי שהיא הייתה נתונה בו נוצר ע"י הקהילה שלה. זאת קהילה שהייתה מעורבת בחיים שלה לפרטי פרטים וגם הפעילה עליה לחץ בהליך הגירושין שאילץ אותה לבחור בחירות קיצוניות. המצער הוא שזה לא מקרה יוצא מן הכלל. לא מעט מאבקי גירושין הפכו בקלות למאבקים של "ערקתא דמאסנא" על צדקת הדרך והבן או הבת הסוררים סומנו כמי שאין להם חלק בעולם הבא. 

ובחזרה לאותו מכר מהילדות. הוא וחבריו למדו והפנימו בדרך הקשה את מה שאסתי ויינשטיין לא הפנימה - שבמצבים כאלה החיים חשובים ויקרים פי כמה. דווקא כשיש אנשים שסבורים שאיבדת את העולם הבא שלך, חשוב מאד שתחייה עד 120 בשמחה ובאושר. אם בחרת בדרך אחרת, אל תתן להם את התענוג לומר אחריך "ברוך שפטרנו". 

ברור שהמתאבדים בכלל הם אנשים מעורערים בנפשם וכל מקרה הוא ייחודי, אבל במקרה של חרדים לשעבר זאת תופעה שחוזרת על עצמה. אין בעיה עם אלה ששמחים ומאושרים. הבעיה היא עם אלה שרוצים להיות שמחים ומאושרים באופן שונה, אבל מקשים עליהם. 

אפשר להמשיל את זה לבניין גבוה עם מעלית לכיוון אחד בלבד. מי שרוצה לרדת, צריך לקפוץ מהחלון או המרפסת על אחריותו האישית. לא לחינם הרבה חרדים לשעבר פעילים בארגונים שכל המטרה שלהם היא לפרוש רשת הצלה לקופצים. 

בציבור החרדי וגם הדתי יש אווירה של התבצרות ומלחמת שמד רוחנית. מי שיורד מקו הביצורים צריך להיות מוכן ליחס של עריק ובוגד. הרבה חרדים לשעבר שמעו מהמשפחות והרבנים שלהם איומים והפחדות שנועדו לזרוע בהם ייאוש ומורך לב מפני מה שמחכה להם בחוץ ובעולם הבא.

בחור כזה סיפר לי שבגיל 14 (!) ראש הישיבה שלו הושיב אותו במשרד מולו עם עוד שני משגיחים ושלושתם סיפרו לו סיפורי אימים על מה שצפוי לו בחיים אם לא יקשיב להם. הם לא חסכו מימנו  איומים על העונש שצפוי לו בעולם הבא. כל זה רק כי הוא רצה לעבור לישיבה תיכונית דוסית!

רב המוצרים באזורים חרדיים יותר זולים וגם כל מיני שירותים ואם עדיין לא מסתדרים אז יש גמ''חים לכל דבר.

וקהילה שדואגת ומשפחה גדולה. הורים מחתנים ומשלמים בשנים ראשונות על דירה. אם חרדי רוצה לרכוש מקצוע אז הרבה פעמים זה יותר זול ובהתחשבות למצבו האישי.

ובעולם חילוני בכללי אין מעטפת ואין לו גם מכרים ומשפחה והרבה פעמים אין מקצוע ולא עשה צבא. אז מה שנשאר זאת עבודה שחורה במשכורת מינימום כשכל המוצרים במחיר מלא. וחוץ מזה יש להם איזה ציפייה לחופש. אז נכון בעולם חילוני יש יותר חופש אבל עדיין יש נורמות ויש גבולות. ואחרי כמה שנים חופשיים אחרי צבא נגמר החופש ומתחיל עבודה, ילדים, משכנתא... 

אז לא פלא שהם מגיעים למצב נפשי קשה כי מה שהיה להם איבדו ומה שציפו לקבל לא קיים במציאות

אין להם מקצוע, אין להם בגרות, אין להם כלום. יכולים לעבוד בסופר עד צאת הנשמה...

אבל אט אט התברר לה ש... זה לא זה.

היא נקלעה לדילמה, לחזור אחורה היא לא רצתה מסיבות מובנות, ומצד שני, בחברה החילונית היא נתפסה יום יותר ויותר כנטע זר. נותר לה לצעוד עוד צעד אחד קדימה אל הגהינום.

וזה מה שעשתה.

אם אתה חי מספיק שנים בארץ, יהודי דובר עברית שמזדהה עם רוב העקרונות של המיינסטריים ולא שומר מצוות, אתה לא תהיה נטע זר בחברה החילונית. 

מה גם שהיא ממש לא הייתה בתחתית החבית מבחינה חומרית ולא מבחינות אחרות. מה שהפריע לה זה הנידוי כלפיה מצד הבנות שלה, בזמן שהן המשיכו לשמור על קשר עם האבא. 

אין שום סיבה שלא לספר לבנות הנשואות וגם להן לא סיפרה. ובכלל היא העבירה הרצאות שבהם הסבירה שאורך חיים של חסידות גור שזה בעצם חיים של ההבנות שלה וגם זוגיות שלהן זה טראומה וסיוט מתמשך. אז זה מאוד מעליב ומאוד לא נעים. 

אסור לשפוט הורים אבל גם בספר שלה היא חיה את החיים שלה איך שבא לה ורק כשהתגרשה פתאום נזכרה שהיא אימא והיא רוצה להיות בקשר אתן. היא כאילו כל כך אהבה אותן עד שמרב אהבה התאבדה והאשימה בהתאבדות שלה וגם ביקשה לפרסם ספר מביש על עצמה ועל בעלה לכל המדינה . כנראה שבנות שלה יתביישו גם מאבא וגם מאימא וכולם ידברו עליהן. ממש אימא אוהבת ודואגת. 

יכול להיות שמצוות כיבוד הורים כן כוללת קשר עם אימא כזאת אבל לא נראה לי שזה תענוג גדול. 

אתה כמו "עולה חדש" בחברה החילונית. זה בדוק.

לגבי הנידוי היא הרויחה את זה ביושר. איש או אישה שעושים מעשה פלילי מבחינה דתית, מצווה להתרחק מהם, ואין רלוונטיות לקשר הדם. 

לסיום התגובה, אני אומר שהגעגועים כביכול לבנות שלה היו סיפור כיסוי למשהו עמוק ומשמעותי שהיא לקחה איתה לקבר. 

ובפרפרזה על אמירתו של סטלין, אחד שמתאבד זו טרגדיה. מאות שמתאבדים מידי שנה זו סטטיסטיקה.

אבל אולי אני טועה.

מצד שני טוענים שבעלה שילם לה סכום מכובד "דמי שתיקה" בהסכם הגרושין, אז אולי הכסף נגמר...

עכשיו "מרכז צדק לנשים" מציג בפייסבוק את הבאה בתור:

"רחל נישאה לפני כ-30 שנה ליצחק, שניהם חסידי גור. זמן קצר לאחר החתונה הבינה רחל שחיי הנישואין עם יצחק קשים ובלתי נסבלים והיא שיתפה במצבה גורמים מטעם החסידות. מאותו רגע הופנתה רחל על ידי רבנים בקהילה לעשרות (!) מטפלים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים שונים. חלקם ניסו להביא את בני הזוג ל"שלום בית", וחלקם התבקשו לבחון האם רחל לוקה במחלות נפש שונות, רק משום שהיא ביקשה להתגרש.

זו הייתה הרוטינה במשך מעל לשני עשורים, עד שרחל אזרה אומץ והגישה תביעת גירושין בבית הדין הרבני לפני מספר שנים, דבר שככל הנראה לא ייעשה לטעמם של העומדים בראש החסידות. בשלב זה, "הטיפול" ברחל העלה הילוך. אנשים בכירים בחסידות (וככל הנראה גם העומד בראשה) הביאו לכך שכל הסובבים את רחל ינתקו את הקשר עמה, כולל ילדיה הבוגרים, אחיה וקרובים אחרים. רחל נשארה מבודדת. היא המשיכה לגור בבית אחד עם ילדיה ועם יצחק, כאשר הם מתעלמים מנוכחותה. רחל אכלה לבד ארוחות שבת כאשר בחדר השני יצחק סועד עם הילדים, וגם אחיה סירבו לארח אותה כתוצאה מההוראה מגבוה. לא הייתה לרחל יכולת כלכלית לעזוב את הבית, ולכן נשארה להתגורר במקום שאותו הגדירה כגיהנום. וצריך לזכור - כל עוונה הסתכם בכך שביקשה לעזוב את בעלה, שכן על אורח החיים החרדי היא המשיכה להקפיד.

במקביל, הופעלו עליה לחצים שונים ליטול כדורים פסיכיאטריים. וכדי להגביר את הלחץ המשפחתי עליה - אחד מקרובי משפחתה אוים על ידי גורמים בחסידות שיפוטר מעבודתו באחד ממוסדות גור בגלל אחותו הסוררת.

בינתיים, בבית הדין הרבני יצחק סירב לתת לרחל גט. בני הזוג לא חיו חיי אישות כבר מספר שנים ולא הייתה ביניהם תקשורת כבר כשנה וחצי. רחל הודיעה בפני כל יושבי בית הדין: "אני לא רוצה לחיות איתו. זה עינוי ושואה בשבילי. תרחמו עליי. הוא לא אוהב אותי. הוא שונא אותי" (ציטוט מהפרוטוקול). ועדיין הגט עוכב במשך כמה שנים. רק בחודשים האחרונים הצליחה רחל (שיוצגה על ידי עורכות הדין של מרכז צדק לנשים) לקבל את הגט, אחרי ששילמה עבורו ליצחק מאות אלפי שקלים.

וכיצד דייני בית הדין הגיבו לנוכח העדויות על הסבל של רחל, הריחוק הכפוי מבני משפחתה שהנהיגה החסידות, העדויות על הכדורים הפסיכיאטריים?

דייני בית הדין נתנו - וממשיכים לתת - רוח גבית להתנהלות החסידות. בתחילה לחצו על האישה לחזור בה מהתביעה רק משום שבני הזוג משתייכים לחסידות גור, או כפי שמצוין במפורש בפרוטוקול: "בית הדין מסביר את החומרה אם הזוג יתגרש במיוחד בחוג החרדי של חסידות גור". הדיינים שמעו את עדותו של נציג החסידות מטעם הבעל שטען שעל בני הזוג להגיע לשלום בית. למרות שהדיינים ראו במו עיניהם את הסבל שספגה רחל במהלך כמעט 30 שנות נישואין, הם לחצו על רחל להסכים ל"שלום בית", כמצוות החסידות. ואולם כאשר הבינו שההצעה לשלום בית היא לא ריאלית, הדיינים בחרו בטקטיקה שונה – הם לחצו על האישה להסכים להסדר שלפיו היא "תמשוך" את הנישואין הגרועים עד השידוך של אחרון הילדים. וכך מופיע בפרוטוקול דברי בית הדין: "תסיימו את השידוך של הילד ותבואו לכאן ונעשה לכם גט". הדיינים גם קיבלו "מסמכים" חסויים שונים מגורמים מטעם החסידות. שימו לב! בניגוד לדין ולכללים, המסמכים לא צורפו לתיק ולא נחשפו לאישה. רק הדיינים צפו בהם. כיצד יכולה רחל להגיב ולהתמודד עם מסמכים שלא גלויים לה?! סיפור קפקאי.

שיתוף הפעולה בין בית הדין לחסידות גור לא הסתיים לאחר הגט. כעת עומדת בפני בית הדין תביעת משמורת ומזונות. לאחר שהחסידות הצליחה לנתק את רחל מילדיה באופן מנטלי ולהביא את ילדיה הבוגרים שלא ליצור קשר עם אמם, כעת מבקש הבעל לקבל משמורת על הילדים הקטינים. גם כאן מקבל בית הדין מסמכים שונים מטעם גורמי החסידות. אחד המסמכים כולל חוות דעת מטעם גור שלפיה האם אינה כשירה לגדל את הילדים שכן האב נוהג כחסיד גור יותר מהאם.

כעת האם עומדת בפני מאבק חדש - אחד מילדיה עומד להינשא בקרוב. האם הקשורה אל בנה בכל נימי נפשה – לא הוזמנה לחתונה. האב הודיע במסגרת הדיון בבית הדין כי רבני גור הם שעומדים מאחורי ההחלטה שלא להזמין את האם. לדברי רחל היא עדיין מקווה שבנה יתעשת ויזמין אותה לחתונה. אלא שבינתיים, ככל הנראה גם בנה נתון ללחצים מטעם החסידות. אבל מה אפשר לומר כשבית הדין בכבודו ובעצמו הופך למריונטה של עסקני החסידות והאינטרסים שלהם?"

ולגבי אי הזמנה לחתונה, עד כמה שידוע לי לא צריכים להעביר כרטיס מגנטי כדי להכנס לאולם השמחות.

אבל הנושא שלנו הוא ויינשטיין. כשיצאה בשאלה היתה בת ארבעים ושתיים, ואם לשבע בנות. בהנחה שילדה את הראשונה בגיל 21, ובת הזקונים- 15 שנים מאוחר יותר, יוצא מזה שהקטנה היתה בת 6 כשהאמא יצאה בשאלה.

בגיל 6 היא בהגדרת הגיל הרך וככזו המשמורת עליה ניתנת לאמא שלה כברירת מחדל, וכל הבנות עד גיל 18 נגררות אחר הבת הקטנה. לא אני המצאתי את החוק הזה.

היוצא מזה שהאמא הפקירה את הבנות, ונזכרה בהן מאוחר, אחרי שגיבשו עמדה נחרצת נגדה.

למה הדבר דומה, לאשה שמסרה את בנה לאימוץ, וכעבור כמה שנים היא מנסה להוציא אותו מההורים המאמצים.

אף אחד בסיפור הזה הוא לא טלית שכולה תכלת, כולל המנוחה עצמה. הבעיה היא שאם הורה יוצא בשאלה ורוצה גם משמורת על הילדים, החסידות כולה תילחם בו ותתגייס למען הצד השני. המצב הנפשי של האימא והמסוגלות ההורית שלה רלוונטית רק אם היא בצד ה"רע" בסיפור. אם היא בצד ה"טוב" יחפו עליה ואם לא, אז יפעילו את זה נגדה. 

במקרה של ויינשטיין האשפוז שלה שיחק נגדה + הון תועפות שהגרוש הסכים לשלם לה רק כדי שבמשפט לא יחשפו כל הפרטים שנחשפו בספר. היא נאלצה בכוח לבחור בין הבנות שלה לבין שחרור מהנישואים והחסידות. בדיעבד, זה לא סיים את מסכת הצרות שלה.  אילו הגרוש היה זה שמחליט להתפקר, אני בטוח שהאשפוז שלה לא היה מפריע לאף אחד בגור להתגייס למענה. 

ולגבי החתונה, כנראה שהאימא ההיא לא מעוניינת לשבת בשולחן השנוררים. מבחינתה היא מחותנת והיא רוצה לשבת עם המחותנים ולהצטלם איתם כמו כל אימא אחרת. 

מקרה אישי ועצוב מאד שהפך לטרגדיה חברתית בגלל גורמים אינטרסנטיים כאלו ואחרים. וד"ל.

שבו מאשימים אותו בהסתה, כי חמש שנים קודם אמר "מי ששורף את השדות של בארי - ברגע שיוכל ישרוף גם את התינוקות של בארי".

ממילא נוצר בינהם חיבור.

לעניות דעתי, למרות שיש בינהם פער בתפיסה הכלכלית - אצל שניהם לא זו עיקר המשנה.

לפייגלין היתה אפיזודה סביב זהות, בה הוא דיבר בעיקר על כלכלה ומריחואנה, בנסיון לצאת מהמסגרת הדתית לאומית - לא הלך לו. ברגע האחרון הוא חזר לדבר על המהלך האמוני שלו ונכשל - כי אף צד לא קנה את זה. הליברלים לא השתכנעו שהפאנט באמת השתנה והציבור האמוני לא השתכנע שהליצנים ואנטי-דתיים שהכניס לרשימה, באמת מזדהים עם החזון האמוני.

לכן טובת עם ישראל, ששניהם ישארו בתחום הפובלציסטי, האקדמאי והתורני, יכתבו את הרעיונות שלהם, ידברו עליהם יחנכו לידע הסטורי/מדיני, להבין מי זה עם ישראל ומה תפקידו ומי הוא האויב הערבי/מוסלמי ודרכי הפעולה הרצחניים שלו כבר אלף ארבע מאות שנה.

את העשיה הפוליטית עדיף שישאירו לאנשים שמראים הצלחה בשדה הפוליטי.

סתם מעניין על סמך מה אתה אומר שמיכאל בן ארי סוציאליסט.

שכשלו פוליטית לאורך שנים?

נ.ב.

אני לא אמרתי שבן ארי סוציאליסט, @משה אמר. האמת ששמעתי אותו מדבר בסגנון סוציאליסטי אפילו יחסית קיצוני, אבל איני בטוח שזאת משנה סוציאליסטית סדורה ולא יותר רצון לעזור לאנשים, בלי לקחת בחשבון את המשמעות הציבורית של עזרה בלתי מרוסנת על חשבון הציבור.

גם למדתי אצלו פעם.

היהודי הוא דב חנין על סטרואידים. זה כמובן לא אומר שום דבר על עמדותיו בתחומי ידע אחרים ועל הספרים שלו ועל כך ש"חזה" את השביעי באוקטובר. זה פשוט נקודה שצריך להזכיר  כל פעם מחדש שעוסקים בו בדרך לקריירה פוליטית.

אגב, הוא גם הצביע 1-1 יחד עם המפלגות החרדיות כמעט בכל נושא. דרך שבן גביר בגדול די המשיך. אני משער שזה בגלל חסידות חב"ד שהצביעה לו במספרים גבוהים.

(חוץ מהגיוס כמובן, אבל גם שם - כפייה לא תעזור)

(גם אני למדתי אצלו, למדתי ממנו המון ועדיין - בין בנושאים שאני מסכים עליהם ובין בנושאים שלא - איני חושב שהכובע הפוליטי, הוא הכובע שדרכו מתאים לו להשפיע. נראה לי שדרך האקדמיה והפרסום השונים לציבור, הוא משפיע הרבה יותר.

של התחום הכלכלי - תקציבים וקצבאות

פייגלין הביא לבדו מעל 100 אלף קולות(למרות המלחמה העיקשת נגדו מימין ומשמאל יחד), כמעט כמו מה שבנט ושקד קבלו יחד באותן בחירות.

כשהתמודד מול ביבי בליכןד, קיבל מעל 30% (בערך כמו מה שקיבל סער), נכון שבשונה משאר הפוליטיקאים הוא חושב על אידאולוגיה לפני כיסאולוגיה,לכן העדיף לוותר על תפקיד השר לענייני כלום מטעם הליכוד, כדי לקדם אידאולוגיה, בעז"ה הוא עוד יצליח.

בכל מקרה,אין מישהו אחר שמציע מהפכה מרעננת כמותו או בכלל בכיוון.

בכל מקרה 2, גם בגין ניסה 8 פעמים להתמודד ונחשב כמוקיון כל הזמן עד שהצליח, גם לבן גביר לקחו כמה וכמה מערכות בחירות עד שהצליח.

אחרי בחירות פייגלין-בנט, כשביבי הבין שחסרים לו בדיוק שני המנדטים המושמצים של כהנא. לפני כן, זה לא היה . ביבי אפילו שילם לבית היהודי דאז בח"כ על חשבון הליכוד שהתמודד אצלו בגלל מצביעים שנרתעו מעוצמה יהודית.

אחר כך קרו עוד כמה פלאים. כן.

ואז מישהו אחר לקח את הרעיונות שהביא לבמה וקידם אותם.

הכי מוכר היה בנט והממשלה שלו שקידמה הרבה דברים ממש מהספרים של פייגלין (שכמובן לא המציא אותם, זה תאוריות מוכרות לפחות 100 שנה).

מסוגלות לתעדף נושאים אידיאולוגיים עקרוניים שעליהם עובדים, וגם הם - בתוך המסגרת שחבריך לקואליציה מסוגלים לקבל, תוך 'תשלום' לחברי הקואליציה, בתמיכה בדברים שחשובים להם, גם אם מבחינתך הם פחות קריטיים.

פיגלין ובן ארי, היו ח"כים כנסת אחת וחוץ מנאומים - השאירו 0 עגול של הישגים מהקדנציה. בן ארי (ואלדד) לא רצו בכלל להכנס לקואליציה (ובמידה רבה על זה האיחוד הלאומי דאז, התפרק), למרות שכך יכלו להשפיע על תחומים נרחבים. פיגלין, 'עשה שבת לעצמו', תוך צפצוף מוחלט על הסיעה והקואליציה, מה שהביא לדחיקתו מהליכוד.

ממילא, גם אם הם יכנסו לכנסת (ספוילר: לא יקרה), הם יהיו חסרי תועלת מעשית ורק יגרמו לעצירת המהפכים המהותיים שחברי הציונות הדתית ועוצמה יהודית הובילו בקדנציה הנוכחית.

יש חשיבות רבה לאנשים שצועקים את האמת המוחלטת. כפי שציינתי מהר' ד"ר בן ארי למדתי הרבה וגם ממאמרים וראיונות של פייגלין החכמתי - זה לא אומר שהם צריכים להיות בעשיה הפוליטית.

אנחנו הכרנו היטב, את זה שמתנגד לברית מילה, את הליצן שהתפרסם כשעשה צחוק מהתורה וכו'. אלו האנשים שפייגלין הביא. 
 

החוצה ניסה לשכנע (והרשימה די הוכיחה זאת)  שהמטרה היחידה היא לגליזציה ואפילו הכריז שיתמוך בראשון שמתחייב ללגליזציה. אגב גם זה היה שינוי מהמשפט המלוגמני ש"מפלגת זהות (כלומר: אני, משה פייגלין) תמליץ לנשיא רק על העומד בראשה (כלומר על משה פייגלין שמדבר על עצמו פעמיים במשפט בלשון נסתר)".

פנימה ניסה לשכנע שהוא וכל חברי הרשימה (כולל זה שמתנגד לברית מילה) בכלל מחוייבים לחזון האמוני ולבית המקדש.

ישרפו כמה אלפי קולות, וחסל. זה כמו שזליכה יתאחד עם עינת וילף.

* ממשלת ימין (לא אידיאלית ובכל זאת), שממשיכה ביתר שאת את הדברים החשובים שנעשו בקדנציה הזאת ומוסיפה עוד ועוד אחרי שיסורו הטענות (המעוותות ובכל זאת) על 'לא על זה היו הבחירות'.

לבין:

*ממשלת שמאל שתחזיר אחורה את כל הדברים הטובים שנעשו ותהיה תלויה במועצת השורה.

ליברמן הפתיע בתןר שר אוצר וכך גם עודד פורר. סמוטריץ' גילה לנו שבהסכם הקואליציוני הליכוד כפה ביטול הכפורמות הנפלאות במועצות החקלאיות. עד רמה של חבר כנסת שממש נבחר כדי לעזור למונופול הביצים.

בסיבוב הקודם הוא תמך באיילת שקד ואחר כך הסיר את תמיכתו.

מצד שני הוא צודק, אם כל זב חוטם מומרץ להתמודד לכנסת ולשרוף כמה מאות קולות, אז למה הם כן, והוא לא.

אילו היה נדרש להפקיד ערבות בסך 5 מיליון ש"ח שיחולטו אם לא יעבור את אחוז החסימה, סביר להניח שלא היה מתמודד, וכמוהו עוד 5-6 ליצנים פוליטיים מסוגו. 

בפוליטיקה הוא לא משהו

אז הרבה אנשים יכולים להיות חברי כנסת או שרים טובים מהם

עוד לא נתקלתי במישהו בפוליטיקה שיודע להסתדר עם השונה

אם היה מישהו משמעותי כזה

לא היינו במצב כזה מפולג 

סובלים מפיצולי כוחות פוליטיים.  

כאשר אנשים צריכים את הדיוק בחיבור לרב שמתאים להם, לפוסק שמתאים להם, אני לא רואה מצב שהם יכולים, פסיכולוגית, להתפשר ולא לדייק בהזדהות מול הפוליטיקאי, המנהיג, אחרי האדם שרץ לראשות מפלגה, שהכי מתאים לו.  

רבים מהציבור הזה האידאולוגי גם מפגינים לדעתי חוסר מחשבה אישי ונצמדים לקו הפוליטי שהרב שלהם, שהמגזר שלהם, הולך אחריו.  

רוב מי שלא טוב במקצוע הזה, לא שורד וחוזר למקצוע המקורי שלו. לעיתים עם שדרוג לא מבוטל בכלל (איילת שקד).

שיכנס כח"כ פשוט ויעבור את המסלול חסר הזוהר (אם אינך טלי גוטליב...) של 'ח"כ פשוט', שאשכרה יושב שעות בדיוני וועדות על תתי סעיפים של הצעות חוק ועל פרטי פרטים של העברות תקציביות. ככה לומדים מקצוע, בלי לקפוץ בראש ולגרום הרבה נזק מפשלות.

יוכיח שהוא יעיל - בקדנציה השניה או השלישית יתקדם ליו"ר וועדה או סגן שר. יתמיד בהישגים משמעותיים, יתקדם עוד.

זה נכון שאין להם תרבות פשע יקרה מסוג שיש לשכבות עניות במדינות אחרות. המחיר של פשיעה אינו סמוי בכלל והוא אכן בעיה קשה. אגב, במגזר הזה יש גם בעיה של תת דיווח על עבירות פליליות מסויימות. שזה אני משער גם כן משפיע. אבל זה נכון שאין שם רוצחים וכו' בכמויות שיש במגזרים אחרים.

(היי, לא לדבר על המגזר שממנו יש נציגות של פי 3 בבתי סוהר, לא רק בישראל אלא בעוד מדינות מערביות).

https://www.calcalist.co.il/local_news/article/bjqb00eev0?utm_source=m.calcalist.co.il&utm_medium=Share&utm_campaign=Generic&utm_term=bjqb00eev0&utm_content=Article_Top

אם כל החרדים היו עובדים, ואין אצלם לא סמים ולא  פשע, והנאמנות שלהם עולה פי כמה על פני מגזרים אחרים (וזה למה נתניהו מעסיק אותם הרבה גם להיות אב בית וכדומה, כי התחיל להיות מודע שהתקשורת הזדונית מחפשת נגדו ויפעילו כל עובד בית שילכלך נגדו), היו תופסים את כל מקומות עבודה הטובים שמאויישים על ידי חילונים, והשנאה נגד החרדים הייתה מוגברת עוד יותר.

ככה היה בגרמניה לפני עליית הנאצים שכל הבנות היותר טובות היו מעדיפות להתחתן עם יהודים, וזה הגביר את השנאה נגד יהודים דווקא בגרמניה שהייתה הכי ליברלית מכל מדינות העולם, והיהודים בגרמניה היו הכי ליברליים והיו מוכנים להתחתן עם גרמנים, בניגוד ליהודים בארצות אחרות שהיו שומרים על עצמם לא להתבולל.

הציבור העובד כיום.

מדינת ישראל מתרחבת דמוגרפית ללא הרף - ובהתאמה מספר המועסקים גם גודל באופן קבוע משנה לשנה. אין נסיקה במובטלים. 

לפי התיאוריה ההזויה שלך - כמות העובדים במדינה היתה אמורה להישאר קבועה לאורך השנים?

הגרף שמצאתי בחיפוש מהיר אומנם ישן, אך משקף ומייצג את המצב. שיעור התעסוקה בישראל על פי שנים רבות מראה יציבות בשיעור האבטלה בציבור הכללי.  באותם שנים היה גידול עצום באוכלוסיה.  בשנות ה-90' עלו למעלה ממליון עולים מברית המועצות לשעבר אחרי נפילת הגוש הקומוניסטי.  

יש פשע

הלבנת הון

גניבה ( בעיקר ממוסדות המדינה. שזה חמור שבעתיים מגניבה מאדם פשוט)

עבירות מין

עבירות צווארון לבן

שוחד

אם נדייק.

עבירת רצח לדעתי זאת העבירה שלא שכיחה בציבור החרדי (קיימת. אבל פחות)

בשאר הדברים, לעיתים הם עוקפים בגדול את הציבור הכללי.

בארץ פשוט אין מקום בכלא. לפני כמה שנים בעקבות פסיקה בנושא מקום בכלא שוחררו אנשים שלא היו אמורים להשתחרר.

לגבי פשיעה במגזר חרדי. אין לי נתונים . אבל פעם היו כתבות פה ושם. גם מלחמות על הקדשים ורדיפה על אנשים שמחלקים חסידיות ובעקבות כך גם רכוש הן סוג של עבריינות מאורגנת.

כנראה הדברים האלו פשוט נשארים בתוך המגזר.

לגבי דברים אחרים , חרדים פחות ילכו למשטרה. לחיים ולדר לא היה תיק במשטרה. יש הרבה נוער בסיכון , רואים את זה בהפגנות שלהם. נוער נורמטיבי לא קופץ על אוטובוסים ולא מטפס על מנופים.

בכללי המודל שבה אישה עובדת עד צאת נשמה וגבר לומד על הלילה , בזמן שילדים מסתובבים לבד , לא יכולה לעבוד לאורך זמן. כי היא מייצרת המון ילדים רחוב שאף אחד לא משגיח עליהם.

הקיצוני. הוא הסיבה העיקרית בגינה חרדים מתנגדים לגיוס, וממילא פחות יוצאים לשוק העבודה אחרי צבא. השמאל הזה מנסה לחלן אותם, בדיוק כמו שהוא מנסה לעשות לדת"ל, וזו הסיבה שדוחפים עכשיו בנות לכל מקום בצבא.

רוב הרעות החולות שיש במדינה נגרמות מהשמאל הקיצוני, שגורר אחריו את השמאל הרגיל (שרובם חבורה של בובות עלובות ונשלטות).

אני גם מצטער שהחרדים לא נכנסים ומנסים לשנות מבפנים כמונו, אבל אני מבין את החששות שלהם.

החברה החרדית חברה נתמכת. למה הם רוצים חוק גיוס. שיסתדרו בלי תקציבי המדינה. הם ממילא לא מכירים בה. הם שונאים אותה. אז מה הם בכלל עושים פה?

שקהל תומכיה סולדים מנתניהו והליכוד אך גם מסמוטריץ' ואיתמר בן גביר?

קל מאוד להיות אידיאליסט מבחוץ...

שהם כאילו ליכוד חדש אבל לא באמת