מטלות הבית לאישה שלא עובדת.bizko
שלום לכולם,
אני ואשתי נשואיים כבר שלוש שנים, יש לנו ילדה מקסימה בת 7 חודשים.
אשתי החליטה שהיא לא חוזרץ לעבודה ורוצה להשאר עם הילדה בבית, היות ואני מכניס יפה זה אפשרי במידה מסויימת, ואפשרתי לה זאת אך בגדול אני מעדיף שתעבוד.
הבעיה שלי היא שיש טענה מצידה שהיא לא מספיקה לטפל בבית ושהיא תמיד עם הילדה ומה שקורה לבסוף שבימי שישי בבוקר אני מוצא את עצמי מסדר את הבית יחד איתה אחרי שכל השבוע היא הייתה בבית. במהלך השבוע היא כן עושה דברים למען הבית אך אף פעם לא מסיימת הכל.
ואני שואל את עצמי האם זה הגיוני שאישה תשב בבית עם הילדה ועדיין הבית לא יהיה מצוחצח פיקס, ויותר מזה היא תחפש שאני אעזור לה בימיי שישי ובערבים אחרי עבודה?
תודה ויום טוב.
אני מבין את התסכולאלעד

אנחנו לא מכירים את גודל הבית, שעות העבודה שלך, האינטנסיביות סביב הילד ועוד,

אי אפשר לענות כך וגם אין בזה טעם

 

בכלל.

השאלה לא האם זה הגיוני שהיא לא עומדת במטלות הבית.

 

אם נגיד לך שזה לא הגיוני - זה רק יעורר בך זעם

אם נגיד לך שזה כן הגיוני - זה גם לא יעזור לבית להיות מסודר יותר

 

אבל מי אנחנו שנספר לך מה מתאים וטוב לכם?

 

עצלנית במידה מסויימתbizko
הבעיה שאני חושב שאשתי המקסימה עצלנית יחסית, אם נשווה לאמאות שלנו היא אפילו לא עושה חצי. אני עובד בערך 9 שעות ביום אני מצפה שבשעות האלו שאני עובד היא תעבוד בבית? בגדול הסדר והנקיון חשובים לה מאוד ולי פחות אבל הבעיה שבשביל להגיע לתוצאות היא מחפשת שאני אעזור לה תמיד, אני מרגיש שיש לה זמן לעשות זאת אבל היא תמיד תעדיף לדחות את זה עד שלבסוף מגיע סופ"ש.

אם אני אאמץ גישה של "לא עוזר" יותר במטלות היוםיומיות האם זה ישפיע עליה? אם אני אזכיר לה במהלך השבוע לסדר את הבית כשאני בעבודה זה יעזור? מה דעתכם?
דבר איתה על זהאלעד

לא ממקום של חובה, כתמורה לעובדה שהיא בבית ואתה עובד בחוץ.

הדחיפה שלך לנקנויות וסידורים רק תרתיע אותה, כנראה.

 

 

כל אישה והכוחות שלה. לעולם אל תשווה לאחרותמתואמת

ובטח שלא לאימהות שלכם.

חשבת על זה ששבעה חודשים הם פרק זמן לא מספיק גדול בשביל ללמוד את ההתמודדות של ניהול בית פלוס טיפול בילדה? חשבת על זה שאם היא הייתה יוצאת לעבוד - היא הייתה עלולה להתמוטט מרוב עומס?

כן, בית וילדים הם עבודה בפני עצמה, שדורשת לא פחות מעובדה במשרד כלשהו או כדומה, במיוחד כשה רק בתחילתו, ועדיין לא מתורגלים מספיק בניהול שני הדברים.

למה הבית צריך להיות מצוחצח במשך השבוע? למה לא מספיק שיהיה מסודר ונעים לשהות בו? יום שישי זה יום אידאלי להקדיש לצחצוח הבית, ומכיוון שגם אתה חי בו - הגיוני מאוד שתעזור.

אם אתה מרגיש שיש כאן משהו לא הוגן - אז אכן, תדבר איתה על זה, בנעימות ולא בהאשמה, ואל תאמץ שיטות לא יעילות שרק יגרמו לתסכול שלה ושלך גם יחד.

"האמהות שלנו" לא מטופלות בתינוקותמודדת כובעים


יש טווח ארוך של חיי הסתגלות וכו'..הכוח_לקבל

לפני שנכנס לשיקולים של 

כל דור הוא שונה 

ואופי וכו'...

 

שכבר מראה שהמשוואה כאן אינה ברת השוואה!

 

זה פשוט עם הבעל הוא הבן הבכור ולאמא שלו יש תינוק והוא רואה איך מתנהלת מקסים!

 

הוא יודע מה אמא שלו עברה איתו בתור ילד קטן? לא!  רק כשהוא היה היחיד...

יש לו איזה תיעוד כמה זמן לקח לאמא שלו להסתגל לחיים החדשים ולשילובם בבית

 

 

תמיד אומרים למי שרוצה זוגיות כמו של הוריו אם הייתה טובה ...

שלא יסתכל על עכשיו איך הם אחרי 25 שנה 

שהם כבר בנו ולמדו והבינו ועבדו מאוד קשה על הזוגיות

 

אלא  על קשי ההתחלה ההסתגלות הוויתור החשיבה למען השני והבניה של העקרונות 

ההשוואה לאימהות שלנו לא כל כך הוגנתנקודה

בס"ד

 

כי את האימהות שלנו אנו מכירים אחרי ניסיון של כמה וכמה שנים בניהול בית,

וגם כבכורה אני לא יכולה לזכור אם כשהייתי בת 3 הבית היה מסודר,

אלו זכרונות יותר מאוחרים כשלאימא עקרת הבית כבר יש ניסיון.

אני יודעת שאני הרבה יותר יעילה היום מאשר כשהייתי עם תינוק ראשון.

לומדים לנהל זמן, לבל, לנקות בצורה יעילה. (יחסית) זה לא משהו שנולדים איתו.

(אולי מלבד כמה יחידות סגולה)

 

דבר נוסף אם משווים ממש לפעם- זה לא שפעם כשהאימהות לא עבדו הבתים תמיד היו מבריקים...

תמיד היו נשים בלעבוסטיות ונשים פחות..

סבתי ז"ל למשל לא עבדה מחוץ לבית, ולא הייתה נקייה ומסודרת, ותמיד היה בביתה בלאגן,

גם כשכבר לא היו ילדים בבית. (ולא כשהיא הייתה זקנה או חולה, אלא בגיל 60 במלא כוחותיה)

 

 

היא כנראה עובדת יותר קשה ממך..יש בי אהבה ו..
להיות בבית על הילדים זן עבודה בפני עצמה, וזה יותר קשה מלעבוד בחוץ. מה גם שזה שהיא נשארת בבית חוסך לכם בסביבות 2500 ש״ח בחודש למסגרת אחרת עבור הילדה. תחשוב שהיא בעצם עובדת ומרוויחה עבורכם כסף. זה קשה לטפל בילדה וגם בבית, גם לנקות לסדר ולבשל.. ממש לא קל. באמת שזה רק נדמה לך.
במקום רעיונות של לעזור פחות יש לי רעיון בשבילך שיהיה מושלם ויפתור לך את הבעיה. קח יום חופש מהעבודה, ותן לאשתך יום חופש, שתלך עם חברות אחות או אמא או סתם לבד רק שלא תהיה בבית! יום שלם מ8 עד 4, ואחכ אולי תכתוב לנו מה הספקת לעשות באותו יום מבחינת בית
יש בי אהבה למה שכתבת... ו...כל הכבוד לך!חכמת ישישים


איומים לא יעזרו, זה בטוח.בתאל1

אני גם קצת כזאת.

מה שלי אישית עוזר זה פשוט לצאת מהבית לעבוד או ללמוד. ואז כשלא רואים את הבית כל היום יש אולי יותר חשק.

כשאתה בעבודה היא על תקן מטפלת לבת שלכם לכן קשה לסיים את המטלות בשעות האלה. יותר נוח להרבה נשים לסדר בסוף היום.

בכלל טיפ- סדרו את הבית (ואפשר גם ביחד...אם זה עושה לה טוב) בערב אחרי שהילדה ישנה, קצת כדי שיהיה מסודר ונעים.

כביסות וכלים - למצוא זמן קבוע לעשות אותם כך שיהיה פחות קשה להתחיל את זה.. (נגיד לשטוף כלים בזמן שמחכים שהקומקום ירתח כדי לשתות משהו.. או מקלחת לילדה ואז מכניסים כביסה או משהו בסגנון... )

אם יהיה לי עוד רעיונות ועצות אכתוב...

 

אתה העצל, לא היא... הסבר להלן:חכמת ישישים

היא נשארת בבית כדי לטפל בילדה, לא כדי לעבוד במשק בית. אתה יוצא לעבודה מחוץ לבית כדי לפרנס את המשפחה. יפה. אז יש פה שתי משרות מקבילות: משרה של טיפול בתינוקת ומשרה של עבודה במשרד [בהנחה שאתה עובד במשרד]. בסוף היום, יש עובד אחד שמשתדל להתגבר על עבודות משק הבית [אשתך], ועובד שני שמתעצל, מתלונן ומנסה להתחמק מהמטלות הללו [אתה]. מה שמפריע לך זה שהיא חושבת שאתה גם כן צריך להשתתף -- שווה בשווה -- במטלות הללו. אתה עצמך מודה שלה הסדר והניקיון חשובים יותר מאשר לך.

מכל מקום, יש אימרה באנגלית שקובעת שנישואים אינם מוסד שבו "מתקנים" את האופי של בני הזוג. היא התחתנה עם בן אדם שלא אוהב את עבודות הבית. אז עליה לקבל את זה. אתה, לעומת זה, התחתנת עם אישה שלפחות בשלב זה רואה את עיקר תפקידה בגידול התינוקת שלה. אז עליך לקבל את זה.  אם הבאלאגן והליכלוך מפריעים לכם, אז או שתפשילו שרוולים, או שתקחו עוזרת.

חשבת לדבר עם אישתך?binbin
אני יכולה להגיד שלהיות בבית כל היום ועוד עם ילדה זה לא פשוט, אפילו עבודה בפני עצמה
בעיניי זה משתלם כלכלית להשאיר קצת את הילד בבית כי בשביל מה שהיא תעבוד והכסף ילך למטפלת? תחשוב על הכיוון הזה. כמובן לא עד כיתה א' כן?
יש בעיה גם בגישה שלך-אז היא בבית, זה אומר שהבית צריך להיות 'מצוחצח פיקס'?'במהלך השבוע היא כן עושה דברים אבל לא הכל'??? היא אישה לא פיליפינית! תתחיל זו חשיבה לא נכונה כי יש לה ילדה לטפל בה, וזה גיל שזוחל לכל פינה וזה לא קל!! אני לא באה לפגוע, אבל רק על השלילי כתבת! למה להשוות? לא היית רוצה שהיא תשווה אותך עם הגברים של פעם....
ההסתכלות שלך היא לא נכונה~א.ל

זה לא שאתה עובד יותר ולכן אתה בעמדה אחרת, אלא ש:

היא עובדת בעבודה מסוימת (שאגב הרבה יותר דורשת מכל עבודה אחרת. מנסיון אישי בעבודה בבית וגם בחוץ)

ואתה עובד בעבודה אחרת

על מערך התפקידים הללו החלטתם במשותף

כך שהמבחינה הזו שניכם שווים: שניכם עובדים בעבודות לא פשוטות.

ברגע שמגיעה סיטואציה משותפת כמו ההכנות בימי שישי שבזמן זה אתה בבית,

וגם היא "לא בתפקיד"

אז בוודאי שיש עניין לקחת חלק.

מה רלוונטי זה שעבדת כל השבוע לזה?

אם לך יש פריביליגיה לומר שאתה פטור מלעזור, אז גם לה אמורה להיות פריבילגיה.

מה שלא קורה בפועל.. ולכן משהו פה לא מידיתי ולא נכון.

 

אתה בשלך,

היא בשלך,

ויש מתחמים משותפים שבהם שניכם צריכים לעבוד במשותף

 

 

זה לא מדויק, במחילהאלעד

הוא עובד מרצונה ורצונו.

היא נשארת בבית רק מרצונה ("החליטה"), והוא הסכים לזה כמעט בעל כורחו וכעת הוא מצטער על כך.

 

שוב, אני לא יודע מה האמת ומה המקום שלנו בתוך כל זה,

אבל נסיון להציג את העיסוקים שלהם כשווים מבחינת הרצונות (אתה בשלך והיא בשלה) איננו נכון.

לא מבחינת הרצונות, מבחינת התעסוקה בפועל~א.ל

ניסיתי לומר שהוא בעבודה מסוימת

היא בעבודה אחרת

ויש מתחמים משותפים. זה לא סותר את עזרתו

אומנם אני ממש לא נשוי, ולא מעיז לשפוט אף אחת ספציפית -ותן טל

אבל אם האישה באמת יושבת בבית, מרצונה שלה, והאיש עובד (קשה כנראה) ומביא את הכסף לבית - הגיוני לצפות שכאשר הוא מגיע לבית הבית יהיה מסודר, מטלות הבית כבר ייעשו - הרי קשה לי לכמת כמות עבודות בית של כל יום ספציפי (כולל הילדה) כך שתיקח יותר מ7-8 שעות ביום, כולל הפסקות מנוחה באמצע. את אמא, כנראה - האם באמת נראה לך שזמן העבודה של אישה בבית עובר את ה6-7 שעות ביום? 

והרי היא זאת שבחרה לשבת בבית ולא לצאת לעבוד. אז אם חזרו למבנה המשפחה הקדום שבו הגבר הוא שר החוץ ואחראי על הבאת הכסף - אז לא מופרך להניח שאם ככה אז האישה חוזרת לתפקיד שר הפנים ותפקידה הוא לעשות את כל מה שהבית צריך.

 

ואם הכל כבר היה עשוי, אז כנראה שביום שישי הם לא היו צריכים שניהם לעבוד (אצלנו בבית מנקים את הבית ביום חמישי...תאמינו לי זה לא יוצא יותר מלוכלך בשבת. וניתן לבשל גם בחמישי) ואז דווקא אם הבעל נניח לא עובד, או שיש זמן בצהריים - ניתן לצאת לטיול/בילוי/העמקת הקשר הזוגי וכו'...

 

אם מתוך 8 שעות ביום שהגבר עובד, האישה נניח "מתבטלת" 3-4 שעות מהם - זה קצת מוזר (ואני לא מדבר על מצב שבו התינוקת ממש ממש קטנה ולוקחת יותר מידי תשומת לב וכוחות ככה שעיקר ההשקעה והזמן צריך להיות מושקע בה.. בדרך כלל, ואת זה אפילו אני יודע, זה לא ככה... לא מדובר בחופשת הלידה של האישה לחודשי החיים הראשונים. ככה אני הבנתי לפחות. מעל גיל חציש נה כבר אפשר הן לעבוד בבית והן לשים את הילדה במקום שאפשר להשגיח עליה משם ולספק לה את צורכיה בלי להיות שקועה רק בזה.

 

 

ושוב, מחילה שאני, הרווק "הקטן" מביע דעתי בנושא זה...  

 

 

לא כל התינוקות זהים ולא כולם מאפשריםעדיין טרייה
לעבוד ולנקות את הבית בגיל חצי שנה לדעתי זה יותר נכון בגיל שנה לפחות שאז הילד באמת יותר עצמאי ומשחק עם עצמו. גיל 7 חודשיים זה לגמרי גיל שהגיוני שעוד קשה מאוד לעשות עוד דברים בבית חוץ מלטפל בילד כי הם לא מסכימים לשחק לבד (מקסימום כמה דקות בודדות) אלא רק אם משהו איתם יוצא שהזמן היחיד שאפשר לנקות זה כשהילד ישן (בגיל יותר קטן אפשר לשים במנשא ולעבוד תוך כדי אבל בגיל הזה הם פחות רוצים את זה) ילד בגיל הזה ישן שעתיים בערך מתוך כל היום במצב הטוב (במצב הרע שהוא עוד לא מורגל לישון טוב ואז זה פחות ולא רצוף) נניח שבאמת יש שעתיים שלמות רצופות זה שעתיים בשביל לשטוף כלים לנקות לשטוף לסדר את כל הבית לבשל להכניס/לתלות/להוריד כביסות ולדאוג לעצמך כלומר לאכול כמו בנאדם. איך הגעת ל3-4 שעות של התבטלות?
ממה שאני מכיר תינוקות בגיל הזה (ואני מכיר) זה לא מדויק.ותן טל

ואת ציירת פה דוגמא מאוד קיצונית של ילד שצריכים להיות מחוברים אליו באינפוזיה במשך כל היום. זה ממש לא הדבר הנפוץ. יש סקאלה - אז נכון שיש חלק בקיצוניות הזאת, וחלק בקיצוניות ההפוכה (מאוד מאוד נוחים) - אבל הרוב, כמו כמעט בכל דבר (גרף ה"פעמון" הידוע) - נמצאים סביבות האמצע. 

 

וביום עבודה של גבר ישראלי יש בין 7 ל9 שעות עבודה בממוצע (לא כולל זמן נסיעה הלוך וחזור...) ככה שסביר להניח שיש זמן שהיא יכולה להתבטל בו או לעבוד, והוא לא מועט במיוחד - וכמו שאמרתי, אם היא תעבוד בו ותנקה והכל, אז ממילא הכל יהיה מסודר כשהבעל יגיע ואין טענות... (בכלל, לשטוף את כל הבית אני כמעט ולא מאמין באסכולה שטוענת שצריך לעשות את זה כל יום ויום. בטח כשיש רק תינוקת אחת קטנה די פאסיבית ואין מלא ילדים שמלכלכים את הבית. ברגע שהבית בגדול מסודר ונקי, אין סיבה שיהיה צריך ניקיון וסידור יסודי כל יום ויום. גם כלים, צריך לזכור - מדובר כאן בזוג צעיר! לא במשפחה מרובת ילדים. כמה כבר כלים צריך להיות להם? וכנ"ל כביסות...כן, כולל התינוקת וכל הבגדים שלה..עדיין, אלו רק 3 נפשות...)

 

אני לא אומר שאין עבודה, אני רק אומר שהגיוני שאם האישה החליטה במקום לצאת לעבוד להישאר בבית עם התינוקת - שהמטלות בבית יהיו עליה. זה בסך הכל חזרה למודל העתיק. 

 

זה מה שאני מכירה מהבת שליעדיין טרייה
והיא ממש לא קיצונית בסקאלה ילד לומד לשחק לבד יותר קרוב לגיל שנה אתה מוזמן לעשות סקר אני בטוחה שהרוב יסכימו איתי ילד בגיל 7 חודשים יכול להנות לשחק עם עצמו מקסימום 10 דקות ברצף. אני לא נשארתי בבית עם הבת שלי אבל כשהייתי איתה לא יכלתי לסדר את הבית את הניקיונות והבישולים היינו עושים כששני ההורים בבית אחד עם הילדה והשני עושה את עבודות הבית.
בכמה סבבים של "10 דקות" אפשר להספיק הרבה, תתפלאי כמה..ותן טל

(חוץ מזה שעדיין אני מני שאת דיברת על דבר שבקצה הסקאלה. אם זה לא הקצה אז מה הקצה? ילד בן 7 חודשים שצריך שכל הזמן רק יחזיקו אותו על הידיים וכל הזמן יסתכלו לו בעיניים?). 

 

ב10 דקות ראשונות, ניתן לשטוף את הכלים.

 

ב10 דקות אחרות, ניתן להכניס כביסה.

 

ב10 דקות אחרות ניתן להתחיל להכין את האוכל (לא להעמיד על האש. למרות שגם ההעמדה על האש עצמה לא מצריכה התעסקות נונסטופ באוכל אלא אפשר במקביל להתעסקות עם הילד. ואת זה אני יודע גם מעצמי אישית

 

ב10 דקות אחרות, כבר לתלות כביסה (לזכור - מדובר על משפחה צעירה. לא על משפחה עם כמה וכמה ילדים והמוווון כביסה..)

 

ב5 דקות פה ו5 שם, ניתן לסדר פה ושם, וכו'...

 

 

ברור לי שיש מקרים ויש מקרים - אבל העובדה היא שבהחלט יש נשים עקרות בית שמצליחות הן לגדל ילדים והן כאשר הבעל חוזר מהעבודה, שיהיה להם בית מסודר, ושהם יאכלו לאכול יחד ארוחת ערב חמה/רגילה... 

מסכימה איתך וזה באמת מה שהייתיעדיין טרייה
עושה מנצלת כל רגע שהיא מעסיקה את עצמה אבל זה ממש לא 3-4 שעות של מנוחה כמו שתיארת את זה קודם.
וכן זה אפשרי להצליח לא אומרת שזה לא אפשריעדיין טרייה
אבל זה באמת קשה ודורש ולא ברור מאליו שכל אחת יכולה לעמוד בזה
ואני בטוחה שלך בעבודה יש 5-10 דקותעדיין טרייה
ריקות פה ושם בעבודה ואתה מנצל את זה לנוח לשתות תה לשוחח עם עמיתים וכ'ו למה מאישה מצופה לעבוד סביב השעון?
לא אמרתי שתעבוד מסביב לשעון. אני מאמין שלמשפחה צעירהותן טל

כזאת, כמות העבודה סביב הבית היא לא גדולה בטירוף ואפשר בהחלט להספיק את זה ביום אחד כולל מנוחה (כן, בהחלט, אפילו בפחות משעתיים. וכן, תהיה גם מנוחה...).

 

חוץ מזה שעקרונית מי שבאמת עובד רציני - עובד במשך שעות ברצף ומקבל/לוקח הפסקה כל כמה שעות, למשך כמה דקות... וזה אני מדבר נניח בעיקר על הגברים כי עליהם אנחנו מדברים כעת.

 

(אגב, אני לא בעבודה בנתיים, אבל בסדר )

לנצל כל 10 דקות שהילד מעסיק את עצמועדיין טרייה
זה לעבוד סביב השעון
כמו שאמרתי - יהיה גם זמן לנוח.ותן טל

אם עובדים נכון - אני מאמין שיהיו גם "10 דקות" כאלו לנוח - ואפילו, לא יהיה צורך לעבוד בזמן שהילד ישן ויהיה אפשר לנוח גם.

 

אגב - עד כמה זה מעייף לשמור על תינוק שבקושי יודע לזחול ג-ם אם זה אומר שאי אפשר לעבוד באותו זמן וצריך "לשהות" לידו. זה לא שכל הזמן הוא על הידיים וזה לא שאתה משק איתו כל רגע ורגע ומעסיק אותו כל שנייה. אני העסקתי תינוקות בגיל הזה. צריך "לרחף" מעליהם, בגדול - הרבה פעמים זה מה שמספיק להם, וזה מבחינתם כבר נקרא "לא להעסיק את עצמם לבד". וככה באותו זמ אפשר נניח לקרוא, או לחלום, או פשוט לנשום ולהירגע עם כוס קפה

 

ברור ליש אני לא "אמא" אבל עדיין אני יודע מעט דברים. וסליחה ממי שחושבת שאני חצוף ומה אני מדבר בכלל ושאני לא מבין כלום... 

אתה מפספס נקודה גם אם הגבר היה עובד12 שעותעדיין טרייה
לה עדיין היה רק את השעתיים של הצהריים כי בשאר הזמן היא צריכה להיות עם התינוק. ואני יודעת כמה קשה זה לעבוד אני יוצאת כל יום ב7 וחוזרת ב6 הבייתה ועדיין להיות יום שלם עם הבת שלי ברור לי שזה יותר קשה (אולי יותר מספק ומשמח אבל עדיין יותר קשה)
אז סליחה שאני אולי "ציני" מידי, אבל אם ככהותן טל

אז יש זכות לבעל גם להגיד שזה נראה לו שהחסרונות גוברים על היתרונות וכבר עדיף שהיא תעבוד, והתינוקת תהיה אצל מטפלת/מעון, והם אולי אפילו יוכלו ביתרת הכסף לשכור עוזרת בית שתעזור להם לעמוד במטלות הבית.

 

כי באמת אם הגבר חושב ש"רק לשמור על התינוקת כל הזמן ולעבוד שעה-שעתיים בעבודות הבית" זה לא מספיק - אז מותר לו לחשוב ככה ולהניח שבתור זוג, או שהיא גם תשתתף בעול הפרנסה, או שתעשה את זה בבית...

 

ונזכור - בעבר רוב הנשים היו ממילא נשארות בבית, והיו עושות הכל... ככה שזה כנראה אפשרי... גם עם ילדים.

נכון זה אפשרי אבל קשה מאודעדיין טרייה
לפחות בשנה הראשונה של הילד בהמשך זה באמת אפשרי לגמרי. כל זוג ומה שמתאים לו אין עיניין של לדרוש אחד מהשני מדברים ומחליטים מה מתאים לכם כזוג ובאמת שמה שיוחלט זה שהיא תצא לעבוד ויכול להיות שלא.
מה הקשר להשוות לפעם???זה לא אפשרי בקלות. השתנו הדורות..רק אמונה

תראה מה כתבנו בענין זה כבר..

מסכימה איתך.זה עבודה קשה ובמיוחד ילדים ראשונים...רק אמונה


היא נשארה בבית כדי לטפל בתינוקת,~א.ל

ולא כדי לדאוג לבית מצוחצח. היא על תקן אמא, במשרה מלאה.

אגב יש שמקבלות שכר על שמירה על תינוק,

ואם זה כולל עבודות בית- השכר עולה אף הוא..

 

בודאי שיש סנכרון בין השמירה על התינוקת, לעבודות הבית. יש צורך גם לשטוף לפעמים ולנקות.

אבל-- מבחינת הכותב- זה לא מספיק. הבית צריך להיות פיקס!

אם כך- תמיד אפשר להעזר במנקה.

או לתאם ציפיות, ולשוחח על העניין. 

 

לעניין יום השישי- אם תשים לב, הוא כתב שזה הזמן בו הוא עוזר,

ורק אז ניכר בעיניו שיש כל מיני עניינים לסדר בבית

אז הוא מניח שהיא משאירה הכל, לרגע שיגיע..

 

נו, באמת..

 

ההתקטנות הזו לא טובה לאף אחד.

 

כמו שאמרתי - אם היא כבר חזרה למודל הישן אז זה על כלותן טל

המשתמע מכך. אם היא בחרה שהבעל יהיה הגורם המפרנס הבלעדי אז לפי ההיגיון של "חלוקת התפקידים" בעבר, היא צריכה לעשות את מטלות הבית... "להיות אמא" - גם הוא "אבא" כשהוא מפרנס, אז מה?

 

זה נראה קצת כמו לנסות לרקוד על כל העולמות, במחילה - גם לא לעבוד ולעזור להביא פרנסה לבית, וגם להחליט שלא עושים בכלל מטלות הבית.

 

אם היא כבר "רק אמא" אז אולי, כמה שזה נשמע "נורא" - עדיך כבר שבאמת תיתן את התינוקת למטפלת/מעון, ותלך בעצמה גם לעבוד ובכסף שישאר בקיזוז מהעבודה שלה-התשלום על המעון/מטפלת - ישלמו לעוזרת שגם תסדר להם את הבית ותנקה וכו'... (כמובן שהקצנתי פה, מצד שני גם את הקצנת...)

 

סתם שאלה - אותה אימא הייתה מוכנה שהיא תהיה זאת שתלך לעבוד כל היום לפרנס, והבעל ישב בבית עם התינוקת ויהיה רק איתה ואחרי שהיא תחזור לבית שניהם יעשו את כל מטלות הבית ביחד כי "Vבעל הוא רק שומר על התינוקת ומתפקד בתור אב"? נראה לי שלא...

 

וכמו שאלעד כבר אמר למעלה - זה גם קשור הרבה לרצונות. היא בחרה בשביל עצמה וזה לא ממש הייתה בחירה משותפת של שניהם. אם הבעל יבחר פתאום שהוא רוצה גם להישאר עם הילדה בבית, מה הם יעשו אז? האישה תצא לעבוד כי הבעל החליט להישאר? 

לא חושבת שקראת את מה שכתבתי.~א.ל

היא כן עושה,

אבל מבחינתו זה לא מספיק.

לא הבנתי למה בית נעים לשהות, זה לא מספיק.

ואם לא- יש מנקות..

את אומרת ש"היא עושה ומבחינתו זה לא מספיק".ותן טל

הוא אמר: 

 

הבעיה שלי היא שיש טענה מצידה שהיא לא מספיקה לטפל בבית 

 

ככה שמזה נשמע שוא אומר "הבית לא מצוחצח פיקס" הוא מתכוון בזה למה שכתב לפני, שהאישה פשוט לא מסדרת את הבית/עושה את מטלות הבית, כי היא רק עם הילדה...

 

אם הבית היה נעים לשהות בו, ובגדול מלאכות הבית היו נעשות - אני מאמין שהוא היה לא מתלונן/פחות מתלונן ממה שעשה עכשיו...

תתפלא..~א.ל


את אומרת לי להתפלא? אני אמרתי מה הוא כתב.ותן טל

את לא התייחסת למה שהוא כתב אלא למה שנראה לך...

 

ככה שמה יש לי "להתפלא"? הסיטואציה שהוא תיאר דומה בהרבה למה שאני אמרתי מאשר למה שאת אמרת, במחילה... 

בבקשה- הדברים שלו לא בדיוק חד מימדים כמו שאתה מתאר~א.ל

וכמו שכתבתי בתגובה אחרת לא צריך להקצין לאף כיון:

היא בודאי יכולה להתעסק בענייני הבית

אבל פיקס, ומצוחצח- זה ממש לא בטוח שיהיה.

 

"בגדול הסדר והנקיון חשובים לה מאוד"

 

"האם זה הגיוני שאישה תשב בבית עם הילדה ועדיין הבית לא יהיה מצוחצח פיקס"

 

הבעיה היא שהוא לא מצפה שהבית יהיה מסודרלולית10

ונקי בסך הכל אלא 'מצוחצח'! וזה הבדל מהותי!

וואו אין לך מושגכוכבי בוקר
הילד שלי המתוק דורש תשומת לב כל שעות הערות שלו, וכל הרדמה שוברת גב ומתישה ומסתיימת בארבעים דקות שינה ואחריה סבב חדש של יחס בלתי פוסק עד שהוא מתעייף ושוב הרדמה. זה אחרי שקמתי אליו אי אלו פעמים בלילה ( לפעמים חמש פעמים, כשכל פעם זו הנקה והרדמה מחדש )
יש ימים שאני מתחילה מותשת ברמות שאתה לא מכיר עם ילד שקם ב6 פעיל ונמרץ, ובין בכי לבכי ( ולפעמים כשהוא מקטר ברקע ) אני מנסה לדחוף משהו לפה כי בכל זאת אני מניקה ורעבה.

בימים כאלו הארבעים דקות שהוא ישן זה הפסקה הכרחית. אתה יודע איך אני מסיימת את ימי חמישי שבהם אני מבשלת לשבת? על הקרשים. לגמרי. בלי דקה מנוחה כי בזמנים שבהם הילד לא תופס את כולי אני ממהרת למשימות שמחכות לי.

יש ימים שבהם אני נחה כי ב"ה בעלי מבין כמה מתישה יכולה להיות השהות עם תינוק והוא לא מצפה לחזור לבית מצוחצח. הוא מבין שכשהוא חוזר מהעבודה, גם אני אחרי יום עבודה ונותן את חלקו בנקיון הבית.
לא קלעתם לבעיהbizko
הבעיה שלי היא שאני באמת לא חושב שלטפל בילדה בבית זה "משרה מלאה" יש מספיק זמן חופשי שאני מצפה ממנה לעשות את מטלות הבית בו. האם זה יותר מידי? זו תינוקת אחת! ממש אין לי בעיה לעזור אבל אני מרגיש שהיא מנצלת את זה. ו"דוחה" דברים שאפשר לעשות בזמן הפנוי לזמן שאני בבית, פה הבעיה שלי.
נשאל אחרת- אז איפה אתה במערך התפקידים ביחס לילדה?~א.ל

לי ברור שאתה צריך לקחת חלק.

זו הילדה שלך, וזה הבית שלך, והזוגיות שלך.

כל אלה הם לא בבלעדיותה של האישה.

 

אם האישה לא עושה מספיק מבחינתך אתה מוזמן לשוחח איתה על זה.

אבל לטעון שאתה עובד יותר, זה לא נכון

בוקר אוראסטרו
אני חושב שצריך לנסות לבחון מה מניע אותה...
לפעמים למרות שהיא בחרה בכך, אולי היא מרגישה קצת פגיעה בערך העצמי מכך שהיא בבית ואתה "השיח". אני בטוח שלך אין כוונה כזאת. אבל אולי כדאי באמת לעזוק לה לשפר את הדימוי של עקרת בית אצלה. לכן אולי דווקא הפוך תתרשם מכמה היא כן מספיקה... וכשאתה עוזר תראה כמה זה לא פשוט ותעריך את הקושי שהיא חווה. אני חושב שדווקא גישה כזאת למרות שעל פניו היא מנוגדת מעט למה שאתה אולי מרגיש יכולה לעזור.
בהצלחה
אתה לא רואה דברים בצורה נכונה.בת 30

וההוכחה הכי גדולה היא שאתה קורא לזה "לשבת בבית". כמה מהזמן במשך היום היא יושבת????

אני הייתי ארבע פעמים עם ילדות בגיל הזה בבית. אמא זו התעסקות גדולה. אתה לא יודע בכלל מה אשתך עושה.

יכול להיות להיא יכולה להספיק יותר, אולי היא צריכה קצת דחיפה ועידוד ותמיכה שלך. אולי היא גם מאוד עייפה כי היא קמה להניק בלילות.

תראה, חז"ל אומרים שאישה צריכה שנתיים כדי להתאושש מהלידה.

אשתך לא בכוחות הרגילים שלה, במיוחד אם היא מניקה.

נראה לך שהכל בסדר, שיש לה כוח והכל כרגיל. אבל ממש לא.

 

דבר איתה, אבל לא ממקום של דרישה אלא ממקום שמנסה להבין אותה ולעזור לה.

אישה שעושה בכוונה - צריך לבדוק למההכוח_לקבל

זה אומר דרשני...

 

אני כמעט בטוחה שהיא לא מרגישה מספיק הערכה 

או משהוא אחר מפריע לה  גלוי או ניסתר

 

אתם צריכים לדבר על הדברים ולהגיע לעמק שווה שאתה לקוח משהוא במטלות והיא 

כמובן בהתאם לזמן וכו'.. אך ממקום של הבנה של השני 

ואל ממקום של שפיטת הזמן האופי וההתנהלות שלו 

 

מדברים עד שמוצאים!

 

אבל אם זה בכוונה זה כמעט זועק שמשהוא אחר מפריע לה!

יכול להיות שדווקא חוסר ההערכה שלך גורם לה לעשות פחותסדר נשים


אולי היא פשוט רוצה יותר זמן איתך?מאן דהו1
אז הבעיה היא אצלך לדעתי... לא אצלה.בתאל1

אם אתה חושב שלטפל בילדה ובבית זה לא משרה מלאה... אז תנסה לבד.

יום אחד תשמור על הילדה שלך מהבוקר עד הערב

ותגיד לנו מה היו התוצאות בבקשה.

 

 

גברים....

 

במילה אחת- כןשאולי18

בטח הגיוני שתצטרך לתרום לבית ביום שישי.

 

הטיפול בילדה דורש המון. סתם כמה שאלות למחשבה: מי קם בלילה עם הילדה?  מי מחליף לה? ניסית פעם להישאר עם הילדה ולו למשך ערב אחד (ולשלח את אשתך "להתאוורר")?

 

מלבד הטיפול אני מניח שמלאכות רבות האישה עושה ולא מחכה לך ליום שישי- בישולים, כלים, כביסות, ניקיון שוטף ועוד. 

 

אני מסכים שבוודאי שאי אפשר שכל מלאכות הבית "יחכו" כשתגיע ביום שישי, אני גם מסכים שבמציאות שתיארת עיקר מלאכות הבית מן הסתם יעשו ע"י האישה. אך מעורבות ו"עזרה" (כהגדרתך) ממך ביום שישי די מתבקשת.

ועוד הערהשאולי18

צריך לבדוק עד כמה היא "מנצלת" ומחכה ליום שישי, או עוברת קשיים של כל אימא טרייה- שינוי שעות השינה, הטרדות החדשות, השינוי במראה החיצוני, המחויבות החדשה ועוד.

 

ניחוש שלי- האמת היכן שהוא באמצע- ואתם צריכים לשוחח על כך בזמן בו אתם באווירה חיובית.

הייתי מציע לך דבר אחד...conet
קח אתה יומיים חופש שלח את אשתך עם חברה או משהי קרובה ליומיים מחוץ לבית ואתה תשאר עם הילדה.

תאמין לי שכשהיא תחזור אתה תהיה מוכן להוריד לה עוד כמה חלקים מהמטלות...

כשאתה לבד עם ילד בבית הזמן היחיד לעשות משהו זה הזמן שהילד ישן (בין שעתיים לארבע שעות תלוי גיל)
בזמן הזה היא צריכה לנוח לבשל לנקות לסדר לארגן ועוד. וכשהילד קם הוא חוזר לבלגן ואז נראה שלא עשיתי כלום...
קח את זה בחשבון ותראה ברכה...
אהבתי!שאולי18


תעשיר אותי כמה תינוק בן 7 חודשים כבר מבלגן?ותן טל

אני מכיר תינוקות בגיל הזה, היו לי אח ואחות בגיל הזה.. (יותר, אבל אח ואחות כשהייתי בגיל מספיק בשביל להבין). גיל 7 חודשים זה גיל שאומנם כבר זוחלים בו פחות או יותר, אבל עדיין כמות היכולת "לבלגן" בו היא מאוד קטנה. אתה לא מדבר על ילד בן שנה וחצי +, תזכור...

לא נכון הם מתחילים טעימות וזה לוקח זמן להכין להאכיל לכבס זהרק אמונה

מאוד מלכלך...

בן כמה היית אז?

והאם אתה יכול לשאול את אמא שלך לפני שאתה מדבר כאן?ומייעץ לו מה נורמלי.

גם אני זוכרת את אחים שלי המתוקים אבל לא את המחלות שלהם את הקושי האמא זוכרת

עכשיו אני בבית  מרצוני עם ילדה בת 9 חודש וזה עבודת פרך!

נשארת עם הבת שלך מתישהו יום שלם?עדיין טרייה
תינוקת בת 7 חודשים בהחלט דורשת התעסקות רוב היום וזה שאתה לא חושב את זה גורם לי לחשוב שלא כל כך יצא לך להשאר עם הבת שלך לבד (כי זה כל כך ברור שאי אפשר לעשות כלום עם ילדים ולהפך ילד אחד יותר מגביל מ2 כי 2 ילדים יכולים להעסיק אחד את השני). התפיסה הזוגית שלך לא נכונה אתה לא מאשר לאישתך להישאר בבית אתם מחליטים ביחד מה הכי טוב למשפחה ולה. בכלל כל היחס הזה של מה אני עושה ומה את עושה דרישות להספקים וכ'ו זה ממש לא בריא לזוגיות. לכל אחד יש את הכוחות שלו והמחשבה צריכה להיות שכל אחד עושה את המקסימום בשביל הבית בתוך גבול היכולת שלו. אני יכולה להגיד לך שעד עכשיו (4 וחצי שנות נישואין) כל פעם שאני מבשלת או מנקה אני עושה את זה מתוך הרגשה שאני עושה אקסטרה בשביל בעלי והמשפחה וממש לא מתוך הרגשת מחוייבות (למרות שאני עושה את זה כמעט כל יום). כל פעם שאתה חוזר לבית תחייך ואל תראה לה שאתה מאוכזב מאיך שנראה הבית אבל אם היא עושה ביום אחד אקסטרה תראה לה כמה אתה נהנה מזה. ולדעתי הסיבה שהיא מתלוננת שהיא לא מספיקה זה כי היא מרגישה צורך להצתדק לפניך למה היא לא עבדה בבית ברגע שהיא תרגיש שאתה מקבל את זה ושמח בה כמו שהיא היא כבר לא תרגיש צורך לספק הסברים ואולי תרצה מעצמה להספיק יותר.
יש גם גברים שחושבים על הסתדרות טכנית בלבד!הכוח_לקבל

והם לא מבינים שזה לא ביביסיטר ...

ושמים את הילד בלול, ופשוט מנסים להסתדר עד שיעבור הזמן!

 

(לא כולם כאלה ויש כל מיני מינונים אבל ייצא לי לפגוש זאת)

 

אלא שאמא זה הסדר הקבוע של התינוק  והיא גם צריכה 

לדבר איתו

לספר לו 

לפתח אותו

לחבק אותו

להרגיש אותו

להקשיב למילמוליו...

לצחוק איתו

לשיר איתו 

להאכיל וללמד אותו הרגלים נכונים...

וכו'.. וכו'...

 

צריך את הלב...

 

 

ואפילו גבר שהיה רק עם ההתעסקות הטכנית ליום אחד יבין את הקושי....

 

אבל תינוקת זה הרב יותר מלחתל להאכיל ולשים לישון... ונשיקה...

 

תינוק צריך הרבה יחס!

את צודקת אבל בגיל הזה גם התעסקות טכנית בלבד ממלאה את כל היוםעדיין טרייה

ולפותח השרשור אתה צריך לשמוח שברוך ה' לילדה שלך יש אמא שיכולה להשאר איתה כל היום ולהעניק לה את כל מה שהיא צריכה.  

פיתרון פשוט תביא עוזרת ותפסיק להתהלך כקרבן מנוצלישמח משה
עוזרת מאוד יכולה לסייע כי הבית יהיה נקי ויהיה לכם יותר נוח בו , 150 שח לשבוע והבית מבריק.

לגבי מהות התלונה ..נשמע שמה שמפריע לך זה שהיא מנצלת אותך..עובדת עליך... מזלזלת בך... משתמשת בילדה בשביל להימרח ואתה הגבר המסכן הצדיק שכל היום עובד ואז שאתה חוזר הבייתה אתה שוב עובד.

אז אתה מתחיל למדוד כמה זמן צריך בשביל להתעסק עם ילדה ומה עם הזמן שהיא נרדמת ואתה מתחיל לפתוח לה שעון....

זו גישה לא בריאה ולא נכונה , התסכול מובן אבל אתה יוצא מהנחה שאשתך היא פרטנר שלך לעסק וזה לא עובד ככה ואתם גם מתעלם ממהות הדבר שהיא עושה

אולי אשתך פשוט לא מהנשים התקתקניות? לא כולן כאלה.. יש כאלה שקשה להם להיות אחראיות על תינוקת וגם לתקתק בית , כמה זמן אתה היית מחזיק עם תינוקת יום יום שעה שעה... ועוד בגיל כזה קטן.

תפרגן לאשתך שהיא מטפלת בה ושבזכות זה הבת שלך מקבלת אמא אמיתית ולא מישהי זרה , אתה יכול להיות בטוח שהיא מקבלת טיפול אוהב ומסור , וזה יתרום לבריאות הנפש שלה ולהיתפתחות שלה. תשמח שאשתך בחרה לא לעבוד כרגע ולהיתמסר לילדה זה לא מובן מאליו.

ויחד עם זאת אתה יכול לבקש ממנה דברים מסויימים שאתה מציע שהיא תעשה בתיאום איתה אבל את תכביד עליה.
אשה איננה פועלת נקיון או עוזרת ביתרועה קטנה

והטענה שלך שהבית אינו "מצוחצח פיקס" היא מרגיזה ומקוממת

 

גם גבר אינו כספומט, את יודעת...ותן טל

אבל בעבר היה מודל מסויים, שבו הגבר הוא זה שדואג לפרנסה, והאישה היא זאת שמטפלת בבית ובילדים.

 

כיום עם התפתחות העולם ועליית רמת החיים והצורך גם ביותר כסף כדי "לשרוד" לכאורה, המודל השתנה מהותית וגם הגבר וגם האישה יוצאים בדרך כלל לעבוד, ואחרי זה הגיוני שכאשר הם בבית כולם נותנים יד לעבודות הבית.

 

אבל אם האישה מיוזמתה בחרה לחזור לסוג של המודל הישן - היא לא יכולה להתלונן שבעלה אם ככה מצפה שזה באמת יהיה כמו המודל הישן. אם הוא המפרנס, אז הגיוני שהיא תהיה שאר הדברים. וזה לא קשור ל "פועלת ניקיון" או "עוזרת בית" (בכלל - זה שטותי - מה זה עוזרת בית? היא לא עוזרת - היא בעלת הבית שמנקה...) - בדיוק כמו שזה שהגבר הוא העובד לא הופך אותו ל"כספומט" או ל"כרטיס אשראי מהלך".  

אישה אוהבת שבעלה עוזר להאוהבת ומתפללת
כי זה נותן הרגשה של שותפות, שהבית הוא של שתינו
זה הנקודה...רק אמונה


אתה קצת חצוףנשואה מאושרת.

אני אמורה לחזור לעבוד, אבל בינתיים אני בבית עם התינוק שלנו.

אתה ובעלי מוזמנים לבוא להחליף אותנו למשך יומיים. ר ק יומיים, זה מספיק, ויספיק גם לכם.

כי שאני הולכת לחדר כושר ובמהלך ה3 שעות היחידות ביום שבעלי איתו לבד אני מוצאת אותו לא עושה כלום ואיתו על הידיים.

קודם תהיה במקומה ואחר כך תבוא בדרישות. זאת אשתך והאמא של הילדים שלך.

למה את משליכה מהחיים שלך עליו?אלעד

הוא לא במקומה. הוא איננו אישה ואין לו הכישורים להיות אישה.

כל נסיון לומר "בוא תהיה במקומה" שנכתב בשרשור הזה כמה פעמים פשוט לא מתחיל.

בדיוק כשם שלא תצטרכי להתעמת עם הקושי של גבר שקופץ מהמיטה בשש וחצי לתפילה, מפזר ילדים למסגרות ורץ לעבודה, וחוזר סחוט מעייפות אחרי 9-10 שעות לביתו - כך לאישה באופן טבעי קל יותר עם ילדיה (אשתי קופצת בחדווה כשהפשוש עושה בטיטול או מתעורר באמצע בלילה לינוק. למה אני לא? ככה. עניין של כרומוזומים ומגדר כנראה)

 

תזכורת:

היא החליטה שהיא לא חוזרת לעבודה,

לא הוא החליט בשבילה.

אני מניח שסיכום מוקדם ביניהם בנושאי נקיון וכד' היה יכול לחסוך את אי הנעימות כעת, כשהוא מרגיש מנוצל והיא סחוטה מעייפות ואין לה ראש למטלות הבית כפי שהוא היה רוצה.

 

כשאשתי החליטה להשאר בבית כיבדתי את דעתה ותמכתי בהחלטתה, ורק ביקשתי שעל הדרך תשמור על עוד כמה ילדים ואז זה גם משתלם כלכלית ולא מטיל את כל העול הכלכלי עלי. כמובן שהגעתי כל יום וסידרתי ועזרתי אבל זה לא הדיון.

 

 

סליחה שהארכתי בדבריי,

המונח "חצוף" בו השתמשת הקפיץ אותי

נתת פה בשולי הדברים רעיון יפה: לשמור על עוד ילדיםמשה

לדעתי זה מועיל מעוד כיוון: לילד שיש בבית יש חברים.

אממאלא. אם הילד שלך קשה אז עוד ילדים???אין כמו אמא

כל הכבוד לנשים האלו שמוכנות לשמור על עוד ילדים. אני מצדיעה להן

זה יותר קשה אפילו לדעתי מלצאת מהבית ולשמור במעון

 

לפעמים זה הפוךמשה

תלוי באישה ובדינמיקה בין הילדים.

^^ עושה את זה בעצמי.בלדרית
מה שכן, אז לא יישאר סיכוי שהיא תעשה את כל מטלות הבית.
פשוט אז היא כבר יצאה מגדר "נשארת בבית" ועברה ל"עובדת מהבית"ותן טל


ברור, אבל אז היא תורמת מכיוון אחרמשהאחרונה


אם כבר נכנסנו לפרטים - לאלעד.נשואה מאושרת.

זאת לא הייתה החלטה שלי להשאר. אני מבחינתי לקפוץ מהמיטה בחמש וחצי בבוקר (וגם ללכת להתפלל, כן כן) לעבוד ולחזור למטלות הבית הרבות. אוהבת מאוד, בדיוק כמוכם.

ומתפקידנו כנשים ללדת עד ל"כישורינו כנשים"...נו באמת, כבר עברנו את השלב הזה. בעלי עושה כביסות ויודע לבשל אוכל בדיוק כמוני.

אגב גם שהייתי בחודש שמיני שהוא היה במילואים ובחודש תשיעי, עבדתי במשרה מלאה והייתי חוזרת ומנקה ומכינה כל היום אוכל. (אגב בעלי עובד עד 10 בלילה).
ב"ה בעלי מבין ועוזר, אם הוא לא היה מבין הייתי נפגעת מאוד.

לדוגמא היה לנו שבוע עמוס באורחים, והבית הפוך(יחסית לאידיאל שלי) ושהוא יחזור מהעבודה היום אני מתכננת לבשל ולנקות, אבל זה אפשרי רק בעזרתו. או שהוא ינקה ויבשל, או שהוא ישמור על הילד.

 

לענייננו, שים לב שהוא כתב שהיא כן עושה את הדברים האלה במהלך היום  אך היא לא תמיד מסיימת הכל ובגלל זה נשאר מה לעשות בשישי.
נורמטיבי ומקובל לגמרי - מה שקורה לרוב הנשים אם תשאל אותי, ואפילו אותי זה מטריף להתחיל דברים ולא לסיים, אבל מה לעשות, אני לא יודעת אם הוא ישן חצי שעה או שעה, ישחק לבד רבע שעה או שעה.
ולפעמים לא בא לי לישון באחת בלילה ובא לי לנצל את הזמן שבו הוא ישן ולישון גם כן או סתם לרבוץ.
וחוץ מזה שהניסוח שלו צרם לי, מאוד. "מצוחצח פיקס".
עצוב שהוא לא מעריך, בדיוק כמו שהוא יוצא לעבוד והוא מצפה להערכה, עצם זה שהיא הספיקה רבע מהמטלות - אשרייה!!

החיים שלך לא מעניינים, במחילה, וגם לא החיים שליאלעד

הדיון הוא על החיים שלהם.

ואשתו, בניגוד אלייך, בחרה להשאר עם הילדה מרצונה.

בעלה קיבל את החלטתה בניגוד לרצונו וכעת מתוסכל מהתוצאות.

 

זהו.

זה הסיפור.

וכל השאר תפאורה שאנחנו הוספנו

 

כפיים לך ולבעלך

זה לא הופך את פותח השרשור ליותר צודק או פחות צודק

ועדיין...נשואה מאושרת.

אני במצבה, ואני יכולה לספר איך זה להיות במקום הזה.

ושבעלה מאוכזב מזה שהבית לא מתוקתק ומבריק - מאכזב גם אותי שאלה ציפיות של בעל מאישתו.
צריך להעריך את היותה אמא מסורה ואוהבת, ושבזמנה הפנוי מטפלת ומחנכת, וגם כן בין לבין עושה מה שביכולתה.
 

זה הכל.

 

לבדוק אם אשתו עצלנית/לא בסדר מול אחרים לא מוסרי בעיני.
שיפתח את זה איתה.

בדיוק ^^^^binbin
אכןאלעד

ראי את שתי תגובותיי הראשונות להודעות שלו.

לא חושבת שאישה צריכה לוותר לבעלה בעניין.בלדרית
כמובן שהדבר על זה, אבל בשורה הסופית לאישה אמורה להיות בחירה אם להישאר בבית או לא. זה חלק מתהליך הלידה והיריון מבחינתי.
ברור שיהיו כאלה שיחלקו ויגידו ששני ההורים שותפים בילד ושהעול הכלכלי צריך להתחלק. אבל - הבעל מתחייב בכתובה לפרנס את משפחתו, האימא היא זאת שסחבה את הילד וילדה אותו ואם היא מרגישה שהיא לא מוכנה עדיין להיפרד ממנו. יש לכבד זאת. אם המצב הכלכלי דחוק אז נדחקים-חוסכים בהוצאות ומוצאים פתרונות כמו עבודה מהבית או שמירה על ילדים. העיקר שהילד יקבל את מה שהיום משום מה נחשב למותרות- טיפול מסור של אימא. ולא, שום מטפלת לא תצליח לספק זאת. בוודאי שלא מעון.
מצד שני אם האימא מתקשה להיות עם הילד בבית, אין צורך שתתענה. אם היא מרגישה שזה יעשה טוב לה ולילד. שתלך על זה- אבל, זה לא יכול לבוא מתוך כורח שיצר הבעל- כלומר, זה יכול אבל שני בני הזוג עלולים להצטער כל זה.
לא מסכימה איתך כללחכמת חיים
גם לא עובדת ולא מסוגלת לטפל בילדה אחת???
מה יש לה לעשות ? הם לא גרים בטירה אני מניחה, בית של 70-80 מטר, כמה זמן לטאטא ולשטוף ולסדר? כביסה פעם ביומיים? אוכל צהריים 30 דק הכנה על מה אנחנו מדברים? בטוח שהיא בפלאפון בערך שעה ביום? באינטרנט עוד 30 דק( ברחמנות) זה הזמן ואפילו פחות בשביל כל המטלות
אלא אם כן היא לא יודעת וצריך לעזור לה ללמוד מה עושים ואיך
לא צריך לרחם, והוא ממש לא מתנשא!
למה החלטת שהיא לא מטפלת בילדהסדר נשים

ולא מטאטאה ומכבסת?

זה לא מה שהוא אמר. מה שהוא אמר זה שהיא לא "מצחצחת פיקס"

על הדרך תשמור על עוד כמה ילדים?סדר נשים

על הדרך??????

זאת עבודה לכל דבר, זה כמו שהיא עובדת בחוץ

והוא באמת חצוף

^^^ גם אני הזדעזעתי..ירושלמית טרייה
להיות מטפלת זה אחד הדברים הכי קשים שיש.
אז "על הדרך"..
אם מבקשים משהו ממישהו, במיוחד אם זו האישה האהובה, לא מפחיתים בערכו. אלא מודים כמה שזאת עבודה קשה.
ממש לא אהבתי את התגובות של אלעד פה.
אני לא מכירה אישה אחת ש'קופצת בחדוה' באמצע הלילהDvorW

כשהפשוש שלה עושה בטיטול.

היא מקסימום עושה את זה בלי תלונה.

 

כמה נוח להאמין שלמגדר השני נורא כיף להחליף טיטולים (על הדרך גם לשכנים, למה לא.)

^^^ לגמרי. קוראת שוב ושוב את התגובות של אלעד, המומהירושלמית טרייה
כל מה שאישתו עושה הוא נורא קל.
ובטח גם נורא קל להתעורר כמה פעמים בלילה ואחר כך בשמונה בבוקר להיות מאורגנים לשמור על עוד כמה תינוקות אצלך בבית.

מצא אשת חיל נדירה ממש.
אכן אשת חיל אלעד

זו היתה טעות מצידי לציין מה מתרחש אצלינו בבית,

כנראה.

אתן אכולות קנאה!

 

אבקש לתת דגש לעיקרי טענותיי, שנפרסו לאורך השרשור -

1. שנושאים כאלה יש ללבן בין בני הזוג ולא בפני פורום רחב באינטרנט.

2. שהואיל והיא זו שהחליטה על דעת עצמה להשאר בבית ובכל רגע היא יכולה לחזור לעבודה, מוטל עליה להתאמץ מעט יותר מהרגיל.

3. שאם בעלה רואה שהיא לא עומדת בציפיות שלו, שישלים אותם בעצמו.

 

לא קנאה, להפך. מעריכה עוד יותר את בעלי.ירושלמית טרייה

מבינה כמה זה לא מובן מאליו שיש בעל עדין ומתחשב שלא בא עם ציפיות להספקים ויכולות.

וחשבתי שברור שכתבתי בציניות שהיא אשת חיל.. היא אכן אשת חיל אבל ההסתכלות שלך מזעזעת. אולי בזכות מה שכתבנו תודה לה שהיא קמה בלילה ועובדת קשה ותעריך יותר את המאמץ שלה במקום להמעיט בו.

אז את מוזמנת להכיר...נקודה

בס"ד

 

גם אני קמתי בשמחה כל פעם שהקטנטן שלי היה צריך אותי,

ביום או בלילה... 

וזה שזה בשמחה

לא אומר שלא הייתי עייפה בבוקר...

 

הייתה תקופה שעבדתי במשפחתון, וגם שם החלפתי טיטולים בשמחה ובאהבה.

יש כאלו שיש להן תענוג לטפל בתינוקות- כולל כל מה שזה אומר.

כמובן שזה לא הופך את זה לקל או ל לא מעייף, אבל כן בשמחה

 

התנגשות קלאסיתמשה

היא כנראה מרגישה שהיא עובדת קשה, ואתה מתוסכל שאתה עובד כל השבוע ושחררת אותה מלעבוד בחוץ והבית עדיין נראה כמו שהוא נראה.

 

איזה מקצוע יש לה? היא יכולה למצוא עבודה חלקית כלשהי? (וכמובן מסגרת חלקית)

זה יועיל להתאווררות שלה בעיקר, וגם יכול להכניס כמה שקלים שישמשו בתורם אפילו לעוזרת.

 

יכול להיות גם שהיא לא יודעת לנהל זמן או שהילדה מנצלת את זה (גם קורה).

מבחינתה הזמן עם הילדה זה עבודה קשה כשבעצם אולי אפשר היה לשים אותה במנשא על הגב ולעשות משהו בבית (ולפני שנשים קמות עליי: עשיתי את זה, הרבה פעמים, כמתכנת).

 

אתה אוהב לצאת להליכות? קח את הילדה איתך ותבקש ממנה לחסל מטלות בית בינתיים. לך תהיה חוויה (גם ככה הילדה שקטה כשמטיילים איתה) ולה יהיה כמה דקות שקט מהדבר הזה שמנהל לה את החיים.  אני הייתי לוקח את בן החודשים הספורים שלי לטיולים תוך כדי שיחות טלפון-עבודה מעיקות.

כמה עצבים..משוטט
אני לא יודע למה אבל כולם בטוחות שילדה בבית זה סוף העולם. נכון ההסתכלות שלו קצת שגויה. כי לעזור תמיד אפשר גם אם אתה עובד יומם ולילה.. יש זמן פנוי לעזור זה מעולה. קח מטלית ותנקה אבק אבל מצד שני האמהות שלנו גידלו ילדים בבית עשו עבודות אף אחד לא עזר להן ואפילו מכונת כביסה לא תמיד היתה אופציה ככה שלגדל ילדה אחת בבית ולעשות עוד דברים זאת דרישה הגיונית ביותר.
משום מה הגישה הנשית הרווחת היום זה שלגדל ילד זה משהו שדורש ממך את כל היום ואת על הכוחות. בעיקר בילד ראשון. זה נכון לכמה חודשים הראשונים אח"כ אפשר לשחק עם הילד ולשחרר.. ככה גם מגדלים ילד בריא יותר. ואפשר לנקות ולסדר..
אז תנשמו עמוק..
אי אפשר להחליט שאת בבית ומצד שני שלא יצפו ממך לתפקד בבית.. לא סתם קוראים לזה "עקרת בית" ולא "מגדלת את הילדים שלה"
אי אפשר להגיד בוא נעשה כמו פעם "הבעל מפרנס האישה בבית" ולצפות ל"בעל מפרנס אישה רואה סרטים"
החלטת להישאר בבית? אז כן בעלך מצפה לחזור לבית נקי לשחק קצת עם הילדה לקלח להרדים ולשבת ים כוס קפה ועוגיה..
יש לציין שהפתרון הוא לדבר איתה להבין אותה ולעשות תיאום ציפיות משותף.
ותרגעו.
את האפשרות לעשות משהועדיין טרייה
בזמן שהילדה משחקת קיבלתי רק כשהיא עקפה את גיל שנה גם לפני זה הייתי מאוד משתדלת אבל לרוב לא הייתי מצליחה. וגם אם יש אישה שמצליחה יכול מאוד להיות שאישה אחרת לא מסוגלת לעמוד בזה. כל עוד היום שלה באמת מסודר והיא לא שוקעת לאיזה בטלה שגם בשביל הנפש שלה זה לא טוב אני לא רואה בזה שום בעיה. לפותח השרשור אם אישתך קמה בשעה סבירה יש לה סדר יום קבוע ובכל זאת לא מצליחה להפוך את הבית למתוקתק אז כנראה שזה מעל ליכולות שלה מצד שני אם היא קמה מאוחר ורוב היום מבלה בבטלה אז אתה יכול לדבר איתה לנסות לסדר ביחד סדר יום להתקשר לשאול איך היא מסתדרת (כל זה כמובן אם זה עושה לה טוב והיא גם רוצה לצאת מהבטלה) וזה יתן לה מרץ.
שוב השוואה לאימהות של פעם? תבין שאנחנו בדור אחר.binbin
אפאחת לא אמרה שילד בבית זה סוף העולם, לא צריך להקצין כל דבר. ילד בבית זה לא לשבת רגל על רגל נקודה. אז יש שעתיים של שינה- שבשעתיים האלו כן הייתי מסדרת כמה שאני יכולה, מכניסה מכונה, מעמידה סיר על הגז, אבל זה מגביל.
דור אחר.. פקה פקה..משוטט
מצטער אבל זה תירוץ קלוש ביותר.. מה ההבדל? אתן מפונקות יותר. אם את בוחרת לא לעבוד כמו פעם. תהיי לא מפונקת כמו פעם.
חלישות הדורות מבאת בחשבון גם לעניינים שקשורים לגבריםנקודה

בס"ד

 

למשל בעל התניא כותב שהיום (זאת אומרת כבר בדורו לפני 200 שנים)

 אסור להתענות תעניות למירוק חטאים כי הדור חלש וזה גורם לחלישות בלימוד התורה וכ'

מה דור אחר? ההנקה הבישולים הנקיונות אותו דבראלעד

די לרכוב על התירוץ הזו שלא מחזיק מים

גברים עובדים כמו פעם 9-11 שעות בממוצע,

גם הנשים יכולות גם לטפל בילד שלהן וגם לדאוג לבית. לא ביקשנו לכבס בנהר או לחלוב את הפרה.

 

האישה שלו בחרה לחיות בדור הקודם ולגדל את הילדה בבית במקום לעבוד?

אין בעיה.

זו עסקת חבילה שכוללת גם נקיונות וכד'.

 

הבית לא צריך להבריק, ברור שפותח השרשור טועה,

אבל מכאן ועד לנפח את הילדה הקטנה כאילו היא שואבת 90% מהזמן זו כבר הגזמה פראית.

וכן, לכל גבר יצא להיות עם הילדים בבית כמה ימים מחייו ולפחות אלה שאני מכיר הסתדרו היטב

תפתחו ספרים הדורות השתנו.. זו עובדה .אנונימי (2)

 

 

עניתי על זהאלעד


אתה באמת חושב שאני קוראת תשובות של אחרים??אנונימי (2)

המצב שלך ממש גרוע.. לא מתפלאת על העיזים.

ילד לא שואב 90 אחוז. זה מליון אחוזאין כמו אמא

האישה עברה לידה. לא התאוששה נפשית ופיזית ולזה מתווסף גם טיפול בילד

הגבר כשהוא מטפל בילד , הגוף שלו לא עבר טראומה נפשית וגופנית. ממילא ברור שיותר קל לו זה רק פיזי

משוטט ואלעד.. אתם יכולים להמשיך לזלזל עד מחרbinbin
זה עובדה, פעם הגבר היה יושב בבית והאישה הייתה מנקה ומבשלת מסביבו, פעם האישה הייתה מכבסת ביד והולכת לשאוב מים.. היום זה ככה? לא!
היום מקובל שגבר ואישה עובדים, מפרנסים, אבל אני לא רואה בלגדל את הילד שלי בבית כמשהו לא תקין! אני מההתחלה חושבת שפותח השרשור יכול פשוט לפנות לאישתו ולהבהיר את הדברים וכן, היא יכולה גם לדאוג לבית נקי ואוכל חם, אבל לא לדרוש בכזאת נרחצות! בכזה שוביניזם כן אלעד לדעתי הייתה לנו שיחה על המילה שובניזם אבל זו המילה שלי כדי להסביר את המצב. תתמודדו.
לא מזלזל..משוטט
זה פשוט. אישה שהולכת לעבוד אף אחד לא מצפה ממנה לחיות כמו פעם עם בעל שייח.. אבל מי לא לעבוד זה סבבה לגמרי( לא אידיאלי לדעתי אבל סבבה) אבל שלא תצפה שיעריצו אותה על זה שהיא מנקה את הבית
לא צריך להגזים לשני הצדדים~א.ל
זה לא שהיא אמורה לקבל הערצה,
אבל גם הוא לא אמור לצפות שהיא כל הזמן תהיה סביב זה. גם בית נעים לשהות זה בסדר
שמח שהגענו להבנה..משוטט
מעולם לא אמרתי שצריך להגזים..~א.ל
רק התייחסות לחלק משפט אחדמודדת כובעים

גבר צריך וחייב להעריך את אשתו על זה שמנקה את הבית ומטפלת בילדים וכו.

כשם שהאישה צריכה להעריך את בעלה על תרומתו למשפחה והמאמצים להביא פרנסה.

 

 

לגמרי, על כך אין ויכוח.נשואה מאושרת.


מסכים.משוטט
שטויות והבלים...מה קרה לך? ההנקה אותו דבר?פעם נשיםרק אמונה

היו חזקות הרבה יותר...

שנתים הניקו בלי שום בלגנים כמו היום והמבין יבין...

איפה אתה חי...

זה באמת מעצבן שאשתו החליטה לבד.וענית לו טוב בהתחלה.

 

אבלהיא לא מכונת עבודה ומי אמר שהיא צריכה לפקסס את הבית?

עזרה זה צורך שלה ממנו ומתי שהוא נמצא הוא צריך לעזור  ולאורר אותה 

נשמע שהוא דורש ממנה שהיא תעשה הכל וכועס עליה שלא מפרנסת

ומרגיש שהיא לא שווה אם לא מכניסה כסף

ומשווה אותה לאמאהות שיראה אותה כמו שהיא

וזה כן מענין הסיפורים שלהן בשביל אינדקציה ואם כבר הוא משווה לאימהות שישווה לנשים כאן שחיות בדור הזה

שבו הכוחות ירדו מאוד...

ואיןאת הנשיםשל פעם 

אני בבית עם תינוקת ובזמני הפנוי מתאווררת..ולא מפקססת בית 

מה אני משרתת?ז

 

 

אם תשים לב הוא כתב שהיא כן עושה דברים~א.ל
אבל, בעיניו, זה אף פעם לא עד הסוף.
הוא מבחין בכך ביום שישי, ביום בו הוא "עוזר"
לכן הוא יוצא מנקודת הנחה שהיא אולי דוחה הכל לזמן הזה בו הוא נמצא...
הוא מגזים וחי קצת בסרט..משוטט
אבל הרעיון הבסיסי הגיוני..
כשגברים היו גברים .. נשים היו נשיםם..אנונימי (2)

הדורות השתנו..

 

ותתחילו להתרגל לעובדה הזו..!!!!!!!!!!!!!

 

נשים היום הן לא כמו "האמהות שלנו.." וגברים הם לא כמו "האבות שלנו.."

 

חוצ מזה ,

אולי היא קצת מפונקת אישתך.. קח בחשבון שעדיין לא התאפסה לגמרי . 7 חודשים אחרי לידה סה"כ.. וגם חוסר ביציאה ושגרת יום גורם לעייפות יתר... תגרום לה לצאת מהבית דחוףףף!!!

 

(תחשוב על הילדה שלא צריכה את אמא שלה כל היום על הראש ..)

 

 

אם אישה בוחרת לחיות כמו פעם..משוטט
היא צריכה להבין שזה דורש ממנה דברים אחרים..
לא מאמינה שיש היום גבר שמסוגל להיות גבר.. גם אם הוא ממשאנונימי (2)

יתאמץ

 

ולעניין עצמו. אשתו רוצה לחיות את היום .. זה הוא שרוצה לחיות כמו פעם.

אשה היום יוצאת לעבודמשוטט
בעולם המודרני שלנו, אישה לוקחת חופשת לידה שנה ..אנונימי (2)

לטיפול בילד/ה..

 

ואשתו בינתיים רק 7 חודשים בבית.

באיזה עולם מודרני?משוטט
נו באמתת.. לא חשבתי שאתם כאלו מיושנים!!!אנונימי (2)


למה? כנראה שהם מכירים את המציאות בימינועוגי פלצת
אומר עוגי פלצת שחי בכוכב לכת מרחיק....אנונימי (2)

אנחנו לא לוקחים דוגמא ... ממפלצות..

זה מדויק עוגי פלצת

בפלנטה שלנו אין בנות ובנים. רק מפלצות ועוגיות

נשמע טוב.. חבל שאתה קופץ לכאן מידי פעם??? תשאר שם ..אנונימי (2)

בפלנטה שלך.

שלחו אותי פה לעונשעוגי פלצת

ניצל"שתי יותר מדי

אני יכולה להבין למה..אנונימי (2)

ומבינה שאתה נהנה כאן..

 

שיהיה .לך תבין עונשים של מפלצות..

עכשיו אתה בעונש ממש . בקיצור סיימנו להשתרשר..אנונימי (2)

מתחיל לשעמם אותי אפאטי

נגמר העונש שלך עוגי פלצת


אני מכירה דווקאפאז
שחובת הבעל לפרנס את אשתו
אך לה אין חובה לנקות או לטפל בילדים....
דואגים לפעם?
אגב פעם לרוב הנשים שלא היו עניות היו משרתות.. אם כבר.
וחיו בחמולות כך שאשה צעירה לא הייתה צריכה לטפל לבד בתינוק ובעול הבית.

ולך הפותח-
האם אשתך כבר התאוששה מהלידה?
לי מה שהיא עושה ורוצה נשמע לגיטימי-
מטפלת בילדה ובבית, אך לא 'מצחצחת הכל'.

מה שלא נשמע לי מתאים-
זה ההחלטה שלה על דעת עצמה שהיא בבית ( אגב חופשת לידה חצי שנה כך שזה כולה חודש ...)
והגישה שלך לכל העניין (אני עובד שהיא תצחצח.. )
אתה שותף בגידול ובטיפול בילדה?

עצתי-
במקום לברר איזה מניפולציות יניעו אותה לצחצח את הבית יותר,
קח בייביסיטר באיזה ערב,
צא איתה לדייט
ספר לה מה אתה מרגיש
שאל אותה מה היא מרגישה לגבי יציאה לעבודה, איך היא רואה את הדברים

תחליטו יחד מה הכיוון של הבית שלכם
האם שתהיה בבית עם הילדים? עד איזה גיל?
אולי שתצא לעבוד במשרה חלקית?
קח בחשבון שיציאה לעבודה לרוב גוררת הוצאות כמו עזרה בבית
או לפחות יותר מזון מוכן
וכמובן מטפלת
וזה בסדר גמור-

פשוט תעשו לכם סדר עדיפויות משפחתי - מה נכון לכם בדיוק, ולכו על זה
השאלה אם יש משמעות לויכוח מי עושה יותרעוגי פלצת
או שכל אחד עסוק בלשכנע עצמו בצדקתו המוצדקת

(אני מדבר רק היפותטית. אין לי מושג אם קשור למקרה
הספציפי הזה)

זה מעגל קסמים טבעי של ויכוחים ותסכול

האם המשימה היא לשכנע את השני שאני עושה יותר
או לעורר אצל השני את החשק לשותפות?
מסכימה^^^עדיין טרייה
בתור אחת שחיה במציאות הזאת.כתר הרימון

דבר ראשון וחשוב - כל ההסתכלות כאן צריכה להיות שונה. זוג ומשפחה זה לא "דירת שותפים".

אין מקום ל"תחרות" מי עושה יותר, מי התאמץ ועבד יותר, ותור מי לבצע מטלה מסוימת.

צאו מזה! זה פשוט לא מקום טוב לזוג להיות בו!

 

בקשר לשאלה אם זה הגיוני שכך היא נוהגת:

אז הציגו לך את הצד שטיפול בתינוקת זה משרה מלאה, וזה נכון. אבל אם תעשה סקר תגלה שיש נשים "ג'בריות" שיכולות לעבוד בשלוש משרות מלאות והבית מתוקתק. הן גם מסתפקות במספר מועט של שעות שינה ולא מרגישות עייפות. הן גם לא צריכות זמן מנוחה ותעסוקה בשביל עצמן.

אבל אתה תגלה גם נשים חלשות יותר שזקוקות יותר למנוחה וטיפול בתינוק שואב מהן יותר כוחות. הן זקוקות למנוחה ולתעסוקה לעצמן ולא מסוגלות להסתובב כל הזמן רק סביב מטלות הבית.

(ואגב, זה גם תלוי תינוק - יש תינוקות נוחים יותר ויש פחות.)

 

כך שזה לא ממש מצביע על "מי היא אשתך". דבר איתה, תגיע להבנה, תסביר לה את המקום שלך והצורך שלך במנוחה. נסה גם להבין את המקום שלה, וזה שהיא בבית זה בעצם "מקום העבודה שלה" ולא רק "בית ומיטה".

 

אנחנו לא יכולים לדעת אם היא עצלנית או חלשה. נסה "לחוש" אותה ולפי זה למצוא פתרונות.

אולי היא עדיין צריכה להתאושש מהלידה וכדאי לעזור לה בזה? (וכן, לוקח לאישה כחצי שנה לחזור לעצמה.)

אולי היא צריכה מוטיבציה בצורה אחרת?

אולי פשוט לה לא מפריע שהבית נראה כך ולך כן, ואז צריך למצוא את דרך האמצע?

 

תהיו שותפים במטלות ביחד! תפנקו אחד את השני ועל תתחרו או תנסו להתחמק ממשימות.

 

(ואגב - אני חושבת שזה נפלא שהאם נמצאת עם התינוק/ת בשנתו הראשונה לפחות. כדאי להוציא מזה את המירב.)

 

בהצלחה!

 

^^^^^^^^^^^^^עוגי פלצת
^^^^^^^^צפורה


וזה מזכיר לי את הפזמון של השיר הזה:כתר הרימון

אתה תטאטא 
ציפי שביט 
מילים: יורם טהרלב
לחן: קובי אושרת



בבית שלנו הכל מסודר 
ישנה תורנות וכולם משתתפים 
כולם מבשלים וכולם מטגנים 
וכולם בוחשים ואופים. 

אחד מביא סוכר 
אחד מרתיח תה 
אבל תמיד רבים 
מי ייקח ת'מטאטא. 

אתה תטאטא 
אתה תטאטא 
אני טאטאתי 
אתה תטאטא 
תיקח ת'מטאטא ותתחיל לטאטא 
אני עשיתי תה 
אז אתה תטאטא. 

בבית שלנו כשיש מסיבה 
גם אבא ואמא תמיד משתתפים 
עושים את הכל בהרבה אהבה 
רוחצים מסדרים ושוטפים. 

אחד שוטף כלים 
אחד מוריד אשפה 
אבל תמיד רבים 
מי יטאטא את הרצפה. 

אתה תטאטא... 

בגן של ציפורה הכל נהדר 
גוזרים מדביקים מנורות שרשרות 
עושים חזרה למסיבת חנוכה 
הגננות עליזות ושרות. 

אבל כשגומרים 
וצריך לנקות 
אז כל הילדים 
כמעט כמעט הולכים מכות. 

אתה תטאטא... 

 

דקה 21:20

גדול!!!!!!!!!!אנונימי (2)


צודקת מאודה-מיוחד
כתבו פה דברים חכמים. לכולנו יש מה ללמוד מהם..שאולי18


זה אולי יישמע לך מוזרl666

אבל אני אישית עם שישה ילדים מתפקדת הרבה יותר ממה שהיה עם ילד אחד.

הוא לא ישן הרבה, היה לו משעמם לבד ובעצם היה צריך כל הזמן להיות אתו. חוץ מזה כשלא ישנים לילה הרבה זמן אז קמים בלי כוחות. הנקה גם מאוד מתישה פיזית. וחוץ מזה עוד מעט ילדה תגדל ויהיו עוד ילדים והם יתחילו לבלגן את הבית. לדעתי אי-אפשר להשתגע או לעשות לילד טראומות בגלל סדר. יש הבדל גדול בין ילד לילד באותו גיל וגם בבלגן שהוא יוצר. אם הבית לא מותאם מבחינה בטיחותית אז אימא תצטרך לשמור על הילד בלי הפסקה ובכלל לא תספיק לעשות כלום. יש גם שלב שלפעמים מתחיל בשמונה חודשים שילד מתחיל להיעמד ולטפס ואז חייבים להיות לצידו כי הוא יכול ליפול בצורה לא מוצלחת.

כפי שאני רואה מסביב אז הרבה בעלים באמת עוזרים או מתפשרים על בית פחות נקי ופחות מסודר.

 

שלום.גאולה אחת קטנה
חייבת לומר לך ולגברים שקוראים פה- שאישה אחרי לידה,( גם שבעה חודשים אחרי)עדיין לא חזרה לעצמה לגמרי! ואם היא מניקה אז בכלל, הנקה שווה לאימון כושר רציני. תוסיף לזה את ההרגשה הרעה שנוצרת שאתה לא מעריך את מה שהיא עושה (גם בלי לנקות את הבית זה די ביותר ) זה לא מוסיף לה הרבה כוחות. קח אותה לדייט במסעדה שווה ותגיד לה שאתה ממש מעריך אותה ואיך אפשר לחשוב לתקן את ארגון בבית ב י ח ד ! בהצלחה
משהו בטרמינלוגיההדסדס

מפריע לי. כמו לדוגמא:"אפשרתי לה זאת",במקום "סיכמנו שזה אפשרי" או "הבית לא יהיה מצוחצח פיקס".

זה נשמע קצת כאילו אתה יותר בוס ופחות בעל. בעל אמור לבוא ממקום חברי -היא לא עובדת אצלך.

 

לטפל בילד קטן היא משרה בפני עצמה- יש כאלו שמטפלות בילדים לפרנסתן. 

זה נשמע כאילו אתה מתחשבן איתה על זה שהיא לא עובדת או מנסה לראות היכן אתה תרוויח מזה במחשבה שאם לא אז אולי לא שווה לך ולכן קצת "מחפש אותה". רד מזה-לטובת שלום הבית שלך.

מותר לך לסדר קצת את הבית בימי שישי בבוקר. אני מבינה שהיא גם מגדלת את הבת שלכם וגם כן עושה את רוב עבודות הבית -מבשלת,מנקה.מותר לך לעזור לה לארגן קצת בסופי שבוע.גם אם היא לא עובדת בחוץ

קראתי חלק מהשירשור ובעיקר את תגובותיךדעה
מהודעה להודעה כאב לי הלב על אישתך.
היא נשואה לאדם אגואיסט הרואה בה איזה כוח עבודה.
מה אתה משלם לה בזה שאתה עובד?
התחתנתם כעסקה כלכלית?
וואלה יצא לך לא הכי משתלם....
תעשה שינוי בחשיבה לשם מה התחתנת.
זוגיות זו לא ספירת קלוריות.
וגם לא ספירת אנרגיה.
תשמח שהיא כרגע בבית ויש לה מרגוע עם הילדה.
היא לא בבית כדי למרק לך אותו.
איך עולה בדעתך לשבת ביום שישי ולבהות בה עובדת. במקומה הייתי יוצאת לים עם חברות ומשאירה אותך בבית עם הילדה שתלמד קצת מה זה לגדל ילד.
קראתי את תגובתךשלג בירושלים

ומהודעתך כאב לי על בעלך.

 

ונחשי מה?

כאב לי עליו בדיוק מהסיבות שאת הבאת בעצמך.

 

אמנם זוגיות זה לא חישובים מתמטיים כמו שכתבת,

אבל זוגיות זה הדדיות, ואם יש תחושה לאחד הצדדים שאין הדדיות - זה סימן שיש בעיה!

 

נכון, צריך מספר חודשים להתאוששות אחרי הלידה, שאז הגבר בהחלט צריך לתת יותר.

אבל אם ההישארות עם הילד מנטרלת את התפקוד של האשה לאורך זמן,

כנראה שהיא פשוט לא מתאימה לתפקיד הזה. (*)

 

אני שמח שיש לאשתי (וגם לי) מרגוע עם הילדים,

אבל זה לא דבר שצריך להיות כל הזמן.

מרגוע אמור להגיע מתוך עמל.

וברגע שזה לא מגיע מתוך עמל - זה לא מרגוע, זה בטלה!

(וכמו ששלמה המלך כתב: "אדם לעמל יולד" ו"ערבה שנת העמל")

 

ברור לי שפותח השרשור לא חשב שאשתו נשארת בבית כדי למרק אותו,

אבל כמו שכתבתי, זוגיות זה הדדיות.

אז אם היא החליטה להוריד את האיזון של הזוגיות בכיוון אחד,

אז כדי שהזוגיות תשאר תקינה, היא תצטרך להעלות אותו בכיוון אחר.

 

הוא (פותח השרשור) מרגיש שאין איזון בהדדיות - אז יש כאן בעיה!

וזה לא יעזור כמה תנסו לשכנע אותו שזה קשה להישאר עם הילד.

בסופו של דבר יש כאן בעיה, והם כזוג יצטרכו לשבת ולחשוב איך לפתור אותה!

 

 

(*)הערה:

    רוב הנשים שמחליטות להיות עקרות-בית,

    הן יודעות גם לטפל בילדים וגם לעשות את הטיפול השוטף בבית.

    כך שמי שלא מסוגלת לעשות עוד דברים חוץ מלטפל בילד,

    צריכה לחשוב טוב טוב אם מתאים לה להיות עקרת בית.

 

יש הבדיל בין הדדיות לבין התחשבנותהדסדס


אבל לכל אחד יש רף אחר של נקיון !!!כל זמן

מה שאדם אחד קורא לו "תיפקוד" אדם אחר יקרא לו "עצלנות". הרף כל כך משתנה מאדם לאדם.

 

יש פה עניין אחר.  תיאום ציפיות וצרכים שונים של אנשים שונים.

 

וכדאי לדעתי לצאת מ"מה העולם מגדיר כתיפקוד".

זה באמת לא רלוונטי מה אחרים עושים. השאלה היא איך מוצאים את עמק השווה בין שני בני הזוג בלבד.

 

כמו כן - אשמח שתיראו את תגובתי עוד כמה תגובות למטה. 

מצחיק אחד, וכאילו שאם האישה יוצאת לעבוד היא לא עקרת בית..ירושלמית טרייה

הרי עבודות הבית לא נעשות עי גמדים כשהאישה בעבודה.

הן פשוט מחכות לה לערב. עם הילד בבית, כמובן.

מצחיק. אם לא הייתי יודעת שבעלי לא נמצא בפורומיםmp3
הייתי חושבת שהוא כתב את זה.

אמנם בהתחלה הבית היה מתוקתק ואוכל היה מוכן והכל תיפקד מעולה עד שנמאס לי!!!פשוט נמאס לי!! הרגשתי שהבית חונק אותי התינוק מתסכל אותי הנקיונות בבית לא נגמרים ותמיד יש עוד מה לעשות. אז התחלתי להרפות בהתחלה לא היה אוכל בצהרים אז בישלתי בערב אחר כך הצטברו כביסות ובסוף הבית נהיה גונגל...
והתגובה של הבעל בהתאם (קצת כמוך) ובצדק!! כי הוא לא הבין מה עובר על אשתו.
עד שהגיעו מים עד נפש מבחינת שנינו וישבנו לשיחה והבנו את הסיבות פרקנו אחד בפני השני את התסכולים והסקנו מסקנות בהתאם.
אני חשבתי שיעזור לי לצאת לעבוד.עשיתי את זה וגיליתי שנהיה יותר גרוע.אז נמצא פתרון אחר.
שלב החזרה לעצמנו-בית נקי אוכל מוכן ובני זוג רגועים לוקח זמן.זה לא הוקוס פוקוס.
עצתי לך-שב איתה.דבר איתה.באהבה לא בביקורת.ונסה להבין מה עיקר הקושי שלה.ןקח בחשבון שזה תהליך עד שהבית חוזר לעצמו.
הכי חשוב אל תכעס אל תבקר יותר מידי ואל תתלונן ללא הפסקה.
שיהיה המון בהצלחה.
אהבתי את מה שכתבת..ה-מיוחד
קח בחשבוןסדר נשים

שלהיות בבית עם הילדה ועבודות הבית זה הרבה יותר קשה מלצאת לעבוד,

ובסה"כ נשמע שזה לא שהיא לא עושה כלום, רק לא מצחצחת פיקס

שזה דבר שמאוד קשה לעשות בין אם עובדים ובין אם לא, מה גם שאתה אומר שלך

זה פחות חשוב, זה מפריע לך רק על הפרנציפ

בקיצור- עזוב אותה בשקט ותתחיל להעריך אותה על מה שהיא כן עושה כי זה הרבה מאוד

כן זה הגיוני!c&d
אני נמצאת עם הבת שלי בת 8 חודשים בבית כל היום וכמה שאני משתדלת לסדר, לנקות פה לנקות שם, זה מאוד חשוב לי שהבית יהיה נקי ומסודר תמיד,אבל זה לא ממש הולך...
ההתעסקות עם תינוקת בגיל הזה היא רבה! אני מוצאת את עצמי בסוף יום גמורה מהטיפול בילדה, שהיא ב"ה שובבה ואני צריכה כל הזמן לעקוב ולשמור עליה שלא תעשה דברים מסוכנים,וגם משחקת איתה, מכינה לה אוכל..זה המון עבודה!! לא מזמן בעלי אמר לי משהו על זה בקשר לסדר של הבית והרגשתי ממש רע עם זה, כי אני *כל הזמן* פועלת עובדת ומשתדלת כמה שאפשר. אבל זה באמת קשה שכל הזמן הבית יהיה מתוקתק בזמן שצריך לטפל בתינוקת...

אגב,אם זה הזנחה בהגמה ואתה בוחר להעיר על העניין, בבקשה תעשה את זה הכי בעדינות והכי רגיש שאתה יכול.כי בטוחה שאישתך עובדת קשה וזה יכול לפגוע מאוד.
לא נעים לומר312214471

אבל לא הייתי שמחה להיות אישתך...!

אתה לא מנסה להבין אותה?? לדון אותה לכף זכות????!

מה נסגר איתך? איפה הכרת הטוב על זה שהיא מגדלת את הילדה שלך ושהיא סחבה אותה תשע חודש...??

ואמליץ לך המלצה מעומק הלב---

אל תחשבו אחד על השני שסגנון כזה, הוא לא עושה מספיק הוא לא ככה... חשבו טוב, ראו איך כל אחד מתאמץ שיהיה טוב בקן שאתם בונים ובכך תרבה אצליכם השלום והאהבה...

האמת שהגעיל אותי מה שהלך בשאלת פתיחה הזו..... הלך הרוח הזה לא עושה נעים

תשרשר נכוןבתאל1


יש נשיםאמא ל6 מקסימים
שפשוט "אין להן את זה", ונקיון וסידור הבית זו מטלה קשה עד בלתי אפשרית בשבילן. אני כזו, וזה מאד קשה לי, לסדר את הסלון יכול לקחת לי יום שלם, והמון אנרגיה, בעוד שבעלי יכול לעשות את זה בחצי שעה, וכמעט בלי מאמץ. ואין כל קשר אם האישה עובדת או לא, אדרבא: ייתכן שהפסיקה לעבוד כי הרגישה שעבודות הבית מאד קשות לה, ואין לה יכולת/ כוח גם לעבודה נוספת, אבל זה לא אומר שעבודות הבית הפכו להיות לה יותר קלות. ..
ואם יש לך את זה, ואתה יכול לעזור לה בשעה אחת בשישי בבוקר, ובכך להקל עליה שהיא תוכל לבשל קצת יותר בנחת לשבת, אז למה לא? !
נכון מאוד...רק אמונה


אל תשכח שאישתך מטופלת התינוקת קטנה..א..א..
והיא בסך הכל 7 חודשים אחרי לידה, זה לא הרבה, עדין יש תשישות ועייפות, היא קמה בלילה לתינוקת. קשה מאוד לתפקד ביום כשלא ישנים ברצף כמה שעות. לישון בהפסקות זה הכי מעיף. במקום להעביר עליה ביקורת תנסה להבין אותה, ואם זה כ"כ מפריע לך תעזור במה שאתה יכול, אבל מתוך הבנה לא ביקורתיות.
ומנסיון כשהייתי עובדת מחוץ לבית היה לי יותר חשק לתקתק את הבית.
וכשהפסקתי לעבוד שמתי לב שאין לי חשק לטפל בבית.
תדבר איתה עלזה.. אבל גם קח בחשבון שתינוקת דורשת...יהלת חן


אתה שוגה בהבנת המצב וזה נובע מרמת הצפיות שלך!!!יהודי וישראלי

בס"ד

היי,

1. יש לך הבנה שגוייה של מהות הזוגיות.

2. בכנות האם היית מתחלף? לעבוד 9 שעות ויותר במשהו שאתה אוהב או לפחות לא שונא ? האם זה  זהה לעבודות בית?

3. מה המטרה שלך? להראות לה שהיא לא שווה, עצלנית ואתה חרוץ, - מה שתרוויח מזה זה אישה ממורמרת, עצובה ויכול להיות שגם עכשיו זה קורה לך..

4. הרעיון בזוגיות הוא הדדיות ותמיכה שלמישהו קשה עוזרים או מוצאים פתרון לעזרה...

5. מכיר את הבדיחה על בעל שאמר בדיוק כמוך וכל יום קיטר שיש קצת כלים והמיטה לא מסודרת.  יום אחד אמר לאשתו מה את כבר עושה בבית. למחרת הוא בא הבייתה, התינוק עם קקי, הילד הגדול צובע את הקירות  הכיור מלא כולם רעבים. שואל את אשתו מה קרה ? ענתה לו היום לא עשיתי את הכלום שאני עושה כל יום...

בכנות אני חושב שזה שכתבת את השאלה היה דבר אמיץ והציל את הנישואין שלך...

בהצלחה

 

לא מסכימה איתך כללחכמת חיים
איזה שטיות
אישה שקשה לה לטפל בילדה אחת!!!! בת 7 חודש זה בעיה,
לא סתם היא לא עובדת בחוץ גם שם היא לא יודעת לתפקד!
אולי גם הוא יפסיק לעבוד ויעזור עם הילדה? אה?
אתה כנראה מנחם את עצמך... לעזור תמיד אפשר אבל הוא עובד קשה יותר נכון להיום
אם היה להם עוד ילדים זה עניין אחר.. וגם אז צריך לעבוד שני הצדדים...
איך את מסוגלת לכתוב בכזאת נחרצות שטויות חסרות בסיס ??.נקודה

בס"ד

 

אני באמת בשוק!

לא סתם לא עובדת בחוץ? גם שם היא לא יודעת לתפקד?

את מכירה אותה? את יודעת מה בכלל העבודה שלה?

מה הקשר בכלל בין כישורי עקרת בית לבין עבודה בחוץ????

אין שום חכמה בלקפוץ למסקנות לא קשורות בעליל!

בטח ובטח לא בהורדת ערך האישה בעיני בעלה.

 

 

לא הייתי קוראת לך חכמת חיים אחרי התגובה הזו...312214471


אומנם אני רווק וסליחה שאני מתערבקוד אבל פתוח
כל הכבוד לך ינון שתזכה להקים ביתדבורית
נאמן בישראל בקרוב
כפי שאני רואה את זהכל זמן

לעניות דעתי -

כדאי להגדיר בינכם, ולפני כן כל אחד בתוך עצמו, מהם הצרכים של כל אחד מכם.

יכול להיות שיתברר, נניח, שלאישתך יש צורך להתנהל בבית בניחותא כדי להרגיש שפויה ובריאה ואמא רגועה ולכן היא לא כ"כ מנקה במהלך השבוע. יחד עם זאת יש לה צורך שבכל זאת זה יהיה מסודר.

 

ונניח שלך יש צורך... אמממ אני לא בטוחה אבל אני אמציא שגם לך יש צורך שהבית יהיה מסודר לעיתים קרובות במהלך השבוע.

 

אז בעיניי השאלה האמיתית היא איך ב-י-ח-ד מתמודדים עם הצרכים שעולים לשני הצדדים. הרי אישתך אינה משרתת במהותה. היא פרטנרית שלך. השאלה הכי עמוקה בעיניי היא איך באים אחד לקראת השני?

 

במקרה שלכם הייתי אומרת - איך דואגים לכך שגם אישתך תמשיך להיות קשובה ליכולות ולכוחות שלה בתוך המצב העדיין חדש יחסית (והרגיש יחסית) של תינוק בבית, ובו בזמן גם מפענחים איך יהיה בית נקי? 

 

יכולים לעלות כל מיני פתרונות לנושא. אישתך יכולה לומר לך מה נראה לה שהיא מסוגלת לעשות לטובת העניין. אתה יכול לומר מה אתה יכול מצידך לעשות לטובת העניין.

 

 

ישנן כמה אופציות שיכולות לעלות מתוך שיחה כזו:

 

א) יכול להיות שתחליטו לוותר על רמת הנקיון שהייתה ממקום של מודעות של שיחרור.

ב) אולי תחליטו להשקיע קצת כסף ולהשתמש בשירותיה של מנקה.

ג) שמעתי פעם מאיזה רב שאמר שאם לאחד מבני הזוג מאוד עקרוני שיהיה משהו בבית - שיעשה את זה הוא בעצמו.

 

בהצלחה. אני מאחלת לכם שההתמודדות הזו תמנף את הקשר בינכם בעז"ה!

מסכימה לגמרי עם כל מי שהציע שתשאר בבית שלושהאורין

ימים עם הילדה ורק אז תשפוט מי עצלן ומי לא.. ונראה אם הבית יהיה פיקס

צריכה עזרה בארגון הזמן וללמוד להיות עקרת ביתחכמת חיים
סליחה כן, אבל עצלנית!
הבית, הכביסה, האוכל ,מישהו צריך לעשות
לדעתי זה תפקיד האשה, כמובן שהבעל יכול גם לעזור אבל האחריות היא על האשה
לא מספיק שלא עובדת... גם לא עושה כלום? ייתכן שיש לה בעיה בהתארגנות , או בחלוקת זמן או שבאמת לא יודעת לעבוד, זה כנראה הסיבה שגם לא עובדת בחוץ, יש אנשים שהם לא יעילים וזה בעיה, עדיף לפתור אותה על ידי זיהוי הבעיה ומתן עזרה לאישה.
נ.ב אני אישה ולא גבר, וכותבת כאילו זה בנותיי שלי
וכל זה בשביל שלום הית
ממש עושה שלום בית מה אני אגיד לךעדיין טרייה
להגיד לבעל שאישתו עצלנית איך זה יוסיף לשלום בית? מילא להגיד את זה לאישה (וגם עם זה אני לא מסכימה)
אז אם את סוברת שיש לה בעיה של התארגנותיהיה בסדר!
זה כבר לא מעצלות.
אז למה בהתחלה את כותבת עצלנית?
צריך למצוא פתרון שמקובל על שניהם זה בטוח.
ואני בטוחה שפותח השרשור כבר מבין שלהשגיח על תינוק בן 7 חודשים זה לא כ"כ פשוט.
תגובותייך מזעזעות. אין לך הבנה בסיסית בקשיים312214471

וביכולות של בנ"א??

וואי דוחה אותי חוסר רגש

מתכוונת לחכמת חיים312214471

מפחיד שיש גישות כאלה שכך רואות בני אדם

יש לך ילדים? את כותבת מניסיון?בתאל1

נשמע שלא כ"כ

הגיוני. קשה להבין מבחוץ כמהדבורית
תינוק דורש...
זה יילך וישתפר עם הזמן אל תדאג
בינתיים פרגנו אחד לשני זה מזרז את ההשתפרות
יש מחקר שבו חישבו לכמה משרות שווה עבודה של עקרת ביפלאפל

יצא שעקרת בית עושה עבודה ששווה ל 6 משרות מלאות.

אם היא הייתה מקבלת תשלום על עבודתה היא הייתה אמורה לקבל 134,121 דולר לשנה.

עבודה של עקרת בית לוקחת בממוצע 91.6 שעות עבודה בשבוע.

אלו נתוני מחקר אובייקטיביים.

אז בכנות, מי עובד יותר- אתה או היא?פלאפל

(זה כמובן בהמשך להודעה הקודמת)

אהבתי.mp3
סופסוף יש לי הצדקה לתחושה הזו שאני עןבדת ללא הפסקה
זו לא תחושה זו עובדהנקודה


זה לא מדוייקמשה

"עובדת בית מקצועית" (כלומר אחת עם משכורת) סביר להניח שהייתה מספיקה יותר בפחות זמן מאשר האישה המצויה שעושה את זה על הדרך של שאר הדברים שהיא עושה.

 

כמו בכל דבר בחיים, יש דרכים להתמקצע במטלות ולייעל אותן באמצעים שונים.

גם זה לא מדויק- כי אתה מדבר על עובדת ביתבתאל1

לא על אמא.

אמא גם מתייחסת לילדים שלה ומכינה איתם שיעורים 

ומקלחת אותם ומדברת איתם 

והכל זה חלק מהעבודה שלה כאמא.

(אם היא לא היתה בבית בזמן הזה למשל, אז מטפלת הייתה עושה את זה... אבל לא עובדת בית)

ותחומי העבודה של אמא הם די מתפרסים.

זה שבין לבין היא עושה מטלות נוספות לא אומר שהיא לא עובדתנקודה

בס"ד

 

ללא הפסקה...

עוזרת בית לא מכינה בין לבין ש"ב עם הילד,

לא קובעת תורים לרופאי שיניים, לא מבשלת מנקה ודואגת לאינסוף דברים נוספים.

אבל בין אם זה יעיל ובין אם לא זו עבודה...

 

איך בדיוק מכינה שיעורי בית עם הילדותן טל
במציאות בימינו של יום לימודים ארוך כשהילד גומר אחרי 3 את בית הספר ברוב הימים, ועד שהוא מגיע לבית זה כבר כמעט הזמן שבו גם חלק ניכר מהאבות כבר גומרים את העבודה? אז זה לא חייב להיות בלעדי לאם עקרת הבית...

ואם זאת עובדה - אז מה תגידי על פועל בניין שקורע את עצמו בעבודה פיזית מאומצת מאוד במשך 8-9 שעות ביום, בכל תנאי מזג אוויר? העבודה שלו שווה פחות מעבודה של עקרת בית? באמת?

אני מאוד מאוד מעריך עקרות בית ומאוד מאמין שקשר טוב בין ההורים לילד בגיל צעיר כזה הוא חיוני אבל אני גם לא אוהב שעושים סתם האדריזציה (מילה שהמצאתי כרגע) למקצוע יחיד, בלי שום פרופורציות בעולם. הופכים את זה כאילו עקרת בית קשה ו"רווחית" עקרונית כמו 6 עבודות אחרות... לא נשמע לכם מופרך? בטח לאור העובדה שיש לא מעט נשים שמתפקדות הן כמטםלות על כמה ילדים בביץן והן מנקות את הבית והכל ובכל זאת, הפלא ופלא - לא מקבלות משכורת כל כך מכובדת כמו שנטען באותו "מחקר אובייקטיבי"ש"שווה" עקרת בית?
שירשרת אליי?נקודה

בס"ד

 

לא אמרתי שזה כמו שש עבודות,

אלא שיש הבדל מהותי הין עקרת בית שמטפלת בביתה לבין עוזרת.

אני כשהיתי מזמינה עוזרת היה לה תפקיד מוגדר.

למשל להוריד ולקפל כביסה לשים במקום ולגהץ. שם זה מסתיים.

כל שאר מה שקורה בבית לא מעניין אותה ולכן רואים הייטב שהיא הייתה,

כי היא הייתה ממוקדת בעבודתה בלבד.

לעומת עקרת בית שמתפזרת לפי הצרכים של הבית,

ולא הכל מתוכנן לפי שעות,

ולה חשוב שהבית יהיה סביר קודם כל,

ושיהיה מה לאכול ומה ללבוש,

ואם פתאום התינוק בוכה-
או לחלופין זקוק ליותר צומי היא תעזוב את מה שעסקה בו ותפנה אליו,

ואחרי שהוא עשה בטיטול יותר חשוב לה לזרוק זבל מאשר לנקות אבק-

גם אם זה מה שתוכנן...

בקיצור זה יותר דינמי ונתון לשינויים,

לעומת עוזרת שבאה עושה את שלה והולכת.

 

לגבי שיעורי הבית- כן הזכרתי את זה כאגב, כצורך שפתאום עולה-

שהריי לפעמים ילדים עושים ש"ב בעצמם...
ומסיח את דעת האישה מעבודת הניקיון שעסקה בה.

(ושכחתי שבבית של הורים נשואים יכול להיות שאבא עושה את זה)

סלחי לי אבל זה שטויות. "נתוני מחקר אובייקטיבים"ותן טל
תראי לי בבקשה את המחקר הזה,את שאלת המחקר, את מה שבוצע בו, את התוצאות ואיך הם הגיעו למסקנה.
כי זה נשמע, במחילה, כחרטוטים (אולי של עורכי המחקר או לא יודע של מי. לא חסר לצערנו).
ולו מפני העובדה שיש מטפלות שמטפלות בבתיהן ב4-5 תינוקות ויחד עם זה,מצליחות לסדר את כ-ל הבית לבשל וכן הלאה... אז כמה הן "שוות"? 10 משרות מלאות? 15? אז איך זה שהן לא מרוויחות 180-200 אלף דולר בשנה? מוזר, מה?
בקיצור המחקר הזה נשמע הכי לא רציני שבעולם, והייתי רוצה לראות את המדדים שלו איך הם מחשבים "משרה מלאה" ואיך בדיוק הם מכמתים עבודה של עקרת בית.
נראה לי שלא הבנת את השורה התחתונהבתאל1

זה שווה ערך. אבל אף אחד לא מקבל משכורת כזאת.

ומטפלת לא מקבלת כסף על אמהות (בשורוק) אלא על העבודה הטכנית או הלא טכנית שהיא עושה בלבד.

היא לא מנהלת של משק הבית, לא מנהלת כלכלית של הבית, לא עורכת קניות, לא עושה ספירות מלאי, לא מחדשת קולקציות, לא מכינה ארוחות בד"כ וגם לא בונה תפריטים למשך השבוע ושבת, לא מעצבת את הבית על כל חדריו ופינותיו, לא מתייחסת לבעל כשהוא חוזר ולילדים ומקשיבה באמת לכל הסיפורים שלהם לא קובעת תורים לכל מיני, לא דואגת ומחפשת פתרונות לבעיות שלה/בעל/ילדים/בית וכו' וכו' וכו'

ואיך בדיוק אפשר למדוד את "שווי הערך"ותן טל
הזה? על כן ביקשתי הפניה למחקר הזה כי הוא נשמע כמו חרטוט אחד גדול. וזה עם כל כמה שאני מעריך אימהות.
אני אמא כזאת...שושנה בלוך
ולשמחתי יש לי בעל מפרגן ואוהב שעוזר לי כל ערב.
פעם היו לי תחושות אשם והיום אני מבינה שכל אחד ומה שהוא מסוגל. ושזה לא בסיס הזוגיות לשמחתנו.
אני גם בענייני הבית מתקשה לגמור דברים ובכלל חלשה...
אם יש דוגמא לכזאת אמא אני ה-דוגמא
ויש לנו זוגיות מהממת כך אני חושבת.
למה קשה לי?
מכל מיני סיבות
גם פיזית
גם נפשית- משעמם לי לסדר פעם ועוד פעם וכו
בישול מבלגן את הבית בעיני
אני טיפוס שמתקשה לבזר משימות כלומר לעשות כמה דברים בבת אחת וכו'
כן ברור. גם בלי ילדים קשה להספיק את הכל.בתאל1

ואם תשאל אמהות מנוסות הן יגידו לך שככל שיש יותר ילדים מספיקים יותר.

ככה זה .

וילדה אחת, למרות שהיא רק אחת- היא לוקחת הרבה כח וגם זמן וטיפול (ארוחות, החלפות, מקלחת וכו')

 

מכיוון אחררינה א
האמת לא הבנתי מה נפלתם עליו. אני נשואה קרוב לעשר שנים עם ילדים ואני אישה עובדת.
אני כן יכולה להבין אותו שהוא מצפה שאישתו פחות תדרוש ממנו כשהוא חוזר מהעבודה או בסופי שבוע.
יאללה צריך ללמוד קצת לשחרר, כולה ילדה אחת. אפשר להספיק לשטוף ולארגן את הבית.
כמובן שתמיד כדאי לדבר ולתאם ציפיות בניהם.
חושבת שטבעי שאישה תתפקד יותר בבית אם היא לא עובגת. ואם בכל זאת יש לאישה קושי מסויים העזרה יכולה להגיע ממקור אחר ולאו דווקא מהבעל.
אפשר להביא בחורה לקפל כביסה או לשמור על הילדה. יש הרבה פתרונות. וגם אפשר לחשוב נכון איך לארגן את הזמן.
בהצלחה רבה!
שכחת כנראה איך היה לך בהתחלה עם ילד אחדבתאל1

לא דומה  התארגנות והתעסקות עם ילד אחד לעשרה ילדים.

ולא דומה ניסיון ראשון לניסיון העשר

והרבה נשים שעובדות בחוץ לא היו מוכנותאורין

להיות כל היום בבית סביב התינוק ועבודות הבית. כך שלא בטוחה שזה שהיא רוצה להיות עם הילדה בבית זה חיסרון- דווקא נשמע לי כרצון להשקיע בילדה וזה ראוי להערכה.  ומניסיון זה יכול לגמור את כל הזמן- בדמיון נראה שקל לתקתק את הבית ובסוף האם מגלה שהיא כל הזמן סביב התינוק (שאין ספק שמרויח הרבה מכך, הרבה יותר ממטפלת או ממעון).

פליז תשרשרו נכון!בתאל1

אני מניחה שלא הגבת אלי אלא לזאת שמעלי

צודקת כ"כרק אמונה


את הורסת פה את ההגמוניהאלעד
אולי היא לא מבקשת עזרה אלא שותפותאיש מרגיש

אם תטה יותר אוזן למה שעובר עליה בבית

 

בגידול הילדה, בשינוי שהיא עברה בחיים וכו'

 

ייתכן שתחסוך לך הרבה עבודה...

צודק....רק אמונה


עקבתי אחרי התגובות פהmp3
וזה נראה שכל צד מגן על עצמו בכל מחיר.
אקדים ואומר שבמשך 4 שנים הייתי בבית כי היו לי תינוקות משלי ותמיד!! דאגתי מרצוני להביא עוד תינוק כדי שתהיה לילד שלי חברה וגם בשביל שתהיה הכנסה קטנה.זה לא כזה קשה כמו שנשים פה טוענות.להפך כשיש לקטן חברה יש לאמא זמן לעצמה ולבית.

לגבי הטענה של הגברים פה ש''את בהית אז שיהיה נקי/שלא תצפה שיעריכו כי זה ברור מאליו'' וכדו' אז רק אומר שכל משפט כזה שלכם גורם לאישה לדחות למחר עןד כמה דברים שהיא יכלה להספיק היום או להיכנס לנוח שעתיים במקום החצי שעה שהיא תכננה ולהכין לכם פסטה ושניצל תירס במקום הארוחה המפנקת שהיא תכננה להכין.
כמו שהגבר מצפה שאשתו תעריך את זה שהוא עובד 9 שעות מחוץ לבית ותחכה לו עם ארוחה מפנקת ותכרכר סביבו כשיגיע ותשמור על השקט כשהוא נח ככה האישה מצפה אחרי יום שלם שהיא בבית לבד עם הילדה תקועה בין טיטולים לסמרטוטים מחכה לרגע שתבוא תחייך אליה ותגיד מילה של הערכה אליה ותשמע קצת ממה שעבר עליה היום.
לגהי עזרה בסופ''ש תגיד לה שהיית שמח לנצל את היום הזה לצאת קצת מההית כי מגיע לה קצת פינוק אחרי שהיא מטפלת בילדה וכל היום נמצאת בבית ולא לנקיונות ובישולים ותציע כמה הצעות לבילויים שהיא אוהבת.תאמין לי שכשהיא תראה שזה כי אכפת לך ממנה ולא כי לא בא לך לעזור לך וכי בא לך לצאת ולא להיות תקןע איתה בבית היא תספיק הכל ביום חמישי וביום שישי תוכלו להנות מיום פנוי ורגוע.
בקיצור.תבינו שכמו שלא פשוט לצאת לעבוד בחוץ ועל זה אין עוררין ככה גם די מדכא להיות תקועים בבית אפילו שזה עם הילדה וזה מרצונה.תחשוב שיש ימים שהיא לא יוצאת מהבית לא פוגשת אנשים אין לה עם מי לשוחח על הא ועל דא זה מתסכל מדכא ולא נעים בכלל -תאמינו לי!!!אני הייתי שם.
לא הייתי רוצה לשלוח ילד למטפלתאין כמו אמא

כשהמטפלת אומרת. יש לי זמן לבית ולעצמי

אני רוצה שהמטפלת תהיה רק עם הילדים!!! שלא תעזוב את החדר לא לעצמה ולא לבית, כפי שקורה שבמעון

ואת רק מחזקת למה לא לשלוח למטפלת הביתה

מצחיקולהmp3
נראה לך שבמעון המטפלות רק עם הילדים?כשהילדים משחקים ביניהם אז היא אוכלת משהו מקפלת מצעים גוזרת עבודות ומכינה יצירות.
אז אני שמה אותם לשחק בסלון ויושבת לידם ותוך כדי מקפלת כביסה אוכלת משהו מזמינה תורים ואפילו עושה קצת כלים.לא מדברת על לשים את הילדים בלול כדי שאוכל לנקות או להשאיר אותם ח''ו לבד.גם כשזה רק ילד שלי אני בחיים לא אשאיר לבד ק''ו ילד שבאחריותי וההורים סומכים עלי.
במעון זה גם לא רק גננת אחת. באותה החדר יש עוד גננותאין כמו אמא

אם זה מסתכם באותו החדר בגזירה זה משהוא אחר

אני דיברתי על מטלות שאת יוצאת לתלות כביסה, לבשל, לסדר חדר אחר- שזה מזעזע לדעתי וגזל מההורים

מבחינתי מטפלת זה בדיוק כמו לצאת לעבוד במשרד, את אמורה להיכנס לחדר לנעול אותו ולהתעלם מיזה שזה ביתך. בפועל אני לא יודעת אם זה קורה.

כשאני עם הילד לבד בבית אני כן עושה הרבה מטלות, אני סוחבת את הסלקל למטבח ושוטפת כלים, סוחבת לחדר אמבטיה ועושה כביסה. אז זה לא נכון להגיד שאם ילד שלך את לא עושה דברים

כך שכל מה שאמרו פה שלשמור על ילדים זה מאוד נחמד וכיף וקל- אם את אכן נסגרת איתם בחדר כאילו את לא בבית זה ממש לא קל-זה כמו לצאת מהבית

עדיין את מספיקה דברים שהם לשבת עם הילדים באותו החדר.mp3
ובגלל זה לא לוקחים הרבה ילדים.
חוצמזה ש5 ילדים זה כבר נקרא משפחתון וממילא זו משרה מלאה.
התגובה הכי טובה פה^^^רק אמונה


מעניין מה שכותבים כאןפינגו0

א. רואים כאן הבדלים מגדריים מובהקים, וגם רואים לא פעם שזה ממש פוגע בשלום-בית,

    נראה לי שבמקום שכל מגדר יתבצר בדעתו ויבקש שהשני הוא זה שיבוא לקראתו,

    לחשוב פשוט איך להתגמש וללכת היכנשהו באמצע זה לקראת זה.

 

ב. לי יצא לראות אצל לא מעט משפחות הבדל משמעותי בתפקוד של האשה בבית,

   בין נשים שהרצון הכללי שלהן הוא לצאת לעבוד (וההחלטה להישאר בבית נבעה משיקולים משפחתיים),

   לעומת נשים שהרצון הכללי שלהן זה להיות עקרות-בית (ולרוב הן התחילו בזה לפני שהיה ממש צורך).

   יש פער מאד משמעותי ביכולת ניצול הזמן והתפקוד שלהן בבית, לענ"ד זה נובע בעיקר ממוסר עבודה.

ב. מעניין, וגם ידוע כהגיונימשה

אם המצב הוא המצב הראשון שתיארת, אולי עדיף שהאישה תלך לעבוד ולשלם למטפלת גם אם כלכלית זה על גבול האפסי.

האם זה נכון?רועישםטוב
לאגפן36

אתה לא מכיר זוגות שנשואים עשורים וטוב להם?

וודאי שיש קשיים. גם כרווקים וגם כנשואים.

אבל בסך הכולל- לא סתם הרבה אנשים מתחתנים.

יש בזה הרבה מאוד טוב.

ובזוגיות טובה ונורמלית זה באמת כיף וטוב וממלא, היחד.

לאאריק מהדרום

גם לא נכון עובדתית.

90 אחוז חיים גרועים יותר?

חצי מתגרשים? לא נכון עובדתית

גם לא נכון שאי אפשר לעשות ילדים לבד מבחינה ביולוגית זה עדיין בלתי אפשרי.

גם לא נכון כי יש מחיר לחופש, יש מיעוט של "חופשיים" אחרי גיל 40 שהם היו מתים שתהיה להם משפחה או קריירה אבל הם התמכרו לחופש והם משלמים את המחיר החברתי של להיות "חופשיים" הרוב המוחלט חוזר לתלם אחרי גיל 20 ומשהו, מקימים משפחות, פוצחים בקריירה ומשמחים את אמא, זה האושר האמיתי, החופש שהוא מתאר בגיל 40 זה מקור לאומללות.

לא!!!הסטורי

זה שיקוף של עולם ערכי מערבי מנותק משורשים, של אכול ושתה כי מחר נמות. כשאין מוכנות להשקיע, להתאמץ, ליגעת ומצאת - תאמין, באמת זוגיות נראת סוחטת.

כשחיים נכון, כשמבינים שאדם - לעמל יולד, כשבאמת דואגים אחד לשני ומתאמצים לראות אחד את השני - אין דבר שיותר משלים וממלא ונותן שייכות מזוגיות שמתפתחת למשפחה.

לא חושב שזה תרבות מערביתפשוט אני..

גם בתרבות המערבית, רובם המוחלט של האנשים מתחתנים...

לא כל דעה מוזרה היא תרבות מערבית

ברור שזה קשור לתרבות המערביתאריק מהדרום

העלאת על נס דגל החירות.

הרווקות המאוחרת.

הפרוגרסיביות שרואה במשפחה אויב.

אחוזי הגירושים.

עשיית ילד "לבד".

מה זה כל החרא הזה אם לא תרבות המערב על סטרואידים?

כמה אנשים בתרבות המערב בוחרים לא להתחתן?פשוט אני..

וכמה אנשים מנסים באופן אקטיבי להטיף לזה שחתונה זה דבר רע?

מיעוט שבמיעוט.

הו הרבהאריק מהדרום

הפרוגרסיביזם לגמרי תומך בהשמדת המשפחה.

מעצימים את האינדיבידואליזם.

הרבה מאוד באירופה ובארהב בוחרים שלא להתחתן אני לא יודע איפה אתה חי.

לא מיעוט שבמיעוט בכלל.

יש פהoo

מרמור והתקרבנות

ויש גם דברים נכונים:

כ50% מתגרשים

אנשים נשארים לעיתים גם כשגרוע להם

ידע מגיע רק מניסיון (ולפעמים ניסיון גם הוא לא מספיק בשביל ידע)

מערכת יחסים יכולה להיות משהו רע (וגם אם היא בינונית היא יכולה להיות דבר מאד רחוק מזוגיות תקינה)

באיזו מדינה 50 אחוז מתגרשים?אריק מהדרום

שקר גס.

השקר הכי ברור בכל הפוסט.

לא שקרoo

מבט מסוים על הסטטיסטיקה

גירושין סטטיסטיקה

מה זה 47.3 אחוזאריק מהדרום

זה מספר הזוגות שמתגרשים מתוך אלה שמתחתנים? מה פתאום? אפילו לא קרוב.

צודק זה נראה שגויoo

האחוזים פחותים

לאנעמי28

ומי שלא מוכן להסתכן להיפגע לא מוכן להסכים לחיות.

זוגיות היא לא סטטית

כל זוג עובר רגעים שחורים ורגעים מאושרים.

מי שמוכן ללמוד ולעבוד על עצמו ישיג יחס גבוה של רגעים מאושרים לעומת רגעים קשים

לא כל זוגoo

עובר רגעים מאושרים

כדי להשיג אותם לא די בעבודה ותהליך עצמי

צריך פרטנר מתאים

לפעמים הוא פשוט לא

כל זוג נורמלי התחתןנעמי28

מהסיבה שחווה רגע מאושר אחד עם השני

לידה, רגע שקט ונחת עם הילדים

זה רגע של אושר ביחד

אפילו תקווה ביום החתונה שהחיים יהיו מאושרים ביחד

מי שלא חווה שום רגע כזה בשום שלב של הדרך אני בספק אם יש עם מה לעבוד

טובoo

רגע או חודש או כמה חודשים

של איזשהו אושר

לא יכול להיכנס למשוואה על חיים שלמים

אם יש טיפת פוטנציאלנעמי28

עם מספיק נכונות אפשר להגדיל אותה

תקופותoo

קטנות של אושר

זה לא בהכרח פוטנציאל

במיוחד בזוגיות ארוכת שנים

אנשים משתנים

ככל שאדם עושה יותר עבודה עם עצמו

הסטנדרטים שלו עולים

ואז הרגעים של האושר זה פירורים

מול חיים שלמים

אם יש נכונות משני הצדדים

וגם מודעות ויכולת לשניהם

אז אולי

אם זה רק מצד אחד

זה רק עוד פער לרשימת הפערים

כנראה שלא. כי לא היו ימים טובים לישראל.אדם פרו+

אמר רבן שמעון בן גמליאל שלא היו ימים שמחים וטובים לישראל כמו ט"ו באב ויום הכיפורים, משום שבימים אלו היו בנות ירושלים יוצאות בבגדים לבנים שאולים כדי לא לבייש איש, רוקדות בכרמים ומוצאות את בני זוגן.

אולי הבן אדם לא גר בירושלים?

וגם אם נכון.

אין עצה ותבונה נגד ה'

שגילה דעתו שזה טוב להתחתן.

ואמר "לא טוב היות האדם לבדו"

ומכלל לאו אתה שומע הן.

ומתפרש כאיסור הלכתי.

"שלא לישב בלא אשה".

אנחנו לא יכולים לחלוק על ה'

גם אם הוא שלח אותנו לשדה מוקשים

של סיכויי הפסד של 90%

שנקרא "זוגיות"

אנשים כאלו בעיקר מעוררים תהיה על עצמםחושבת בקופסא

הוא באמת לא ראה בחייו שום מודל זוגיות מתפקד? אפילו אחד?

ההורים שלו? חברים? הוא עצמו?

זה בעיקר נראה כמו דיבור מתוך כאב רגשי, ולא איזו התעמקות פילוסופית בטבע האדם.

ברור מאליו שמי שיש לו את התפיסה הזו לגבי זוגיות, לא יכול בהגדרה להיות בזוגיות מאושרת. זה למה אני ממש לא אוהבת את הבדיחות "נישואים זה כלא" וכל השטויות האלו. שפה ותפיסה משליכות על ההתנהגות בפועל. מי שבא מתוך נקודת הנחה שנישואים זה דבר אפשרי ודורש כבוד ההדי ועבודה על הקשר, יהיה הרבה יותר מאושר לא רק בזוגיות אלא גם בכל החיים שלו. זה דורש עבודת המידות שאנשים מהסוג הזה לא ששים לעשות.

ולא סתם מבחינה תורנית "קשר קליל ולא מחייב" זו זנות לכל דבר. להפריד את האינטימיות ממחויבות והתיחסות מכבדת לכל הרבדים באדם שמולי ולא רק הגוף, זה דבר מבזה לכל המעורבים בעניין.

הבלים לא מדעיים בעלילנקדימוןאחרונה

זה הגיג של אדם מתוסכל, פסימיסט, לא-מדעי בעליל, שחי במעגל חברתי אומלל.

מה הסקרים אמרו על זוגיות מוצלחת לפני 30 שנה? מסקנות אחרות לגמרי.

מה החרטה הכי גדולה של אנשים עריריים לפי הסקרים? מסקנות אחרות לגמרי.

לרב חיים נבון יש המון מה לומר על זה.

התייעצות מילואיםרק שואלת10

פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה

בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע

כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..

מרגישה שאני הולכת על ביצים

תוך רגע מגיעים למריבה

וזה ממש ממש מבאססס

ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור

אבל זה לא ממש שינה משהו

זה ממש מתסכל אותי

זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה

אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..

לא יודע מה לייעץ, אבל כל הכבוד לכםהסטורי

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

תודה רבהרק שואלת10

הוא על ביצים או את?משה

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

סביר. שישוחח עם הקבנ ויקבל כליםהעני ממעש

בול כמוךאר

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

מנסה לענות לשתיכןנהג ותיק

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

נסינו לעשות תאום ציפיותרק שואלת10

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אם העניין זה שהוא "דרוך"משה

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

מבין לגמרי את הקושינהג ותיקאחרונה

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

מה זה זוגיות תקינה מבחינתכם?מישהי נשואה

ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.

אז לדעתי זוגיות תקינה:

  1. כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)

  2. ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)

  3. מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס

יפה מאודאדם פרו+

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

כזוoo

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

יפה מאודאדם פרו+

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

בעזרת ה'מישהי נשואה

זה בהחלט הבסיסנפשי תערוג

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

איך כל אחד/ת מסביר מה זו זוגיות4ne1

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

קודם כלמישהי נשואה

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

לא קשור ללקיחת אחריות4ne1

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

אז יש שטועניםמישהי נשואה

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

אמרתי ואחזור שוב כל אחד מגדיר4ne1

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

הבייסיקסשבורת,לבאחרונה

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

עזרה בחיי נישואיןאורית595

יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?

אם את רוצה לשמוע תשובות מעוד נשיםיעל מהדרום

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

לא בדיוק מובן על מה מדובר ולא בטוח שצריך שיהיה מובהסטוריאחרונה

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

  1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

  2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתי

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

דווקא לדעתימישהי נשואה

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

תודהאדם פרו+

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אני מסכימה איתךמישהי נשואה

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

כי לא תמיד זלזול והקנטותכל היופי

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

אני מכירה כל כך הרבה גרושים/תמישהי נשואה

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

אם מתבוננים, בדיעבד יש הסברשבורת,לב

לדעתי לרוב זה לא נכוןכל היופי

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בהרבה זוגותנהג ותיק

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

מחקרים מראים אחרתכל היופי

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

גם אני לא כאן כדי להתווכחנהג ותיק

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

נכוןמישהי נשואהאחרונה

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

כתבת נכוןנהג ותיק

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

לדעתי להגיד גרושין גרושין גרושין זה לא יותר מועילאורין

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

אפשר להחזיר את הגרושה ואז מזכים את כולם בברכותחתול זמני

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

קודם כל אתה צריך ביטחון עצמימשה

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

להישבר זו חולשה - תחזיק מעמד זה חוזקה.שנונימי

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

  • אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

רק את זה אני לא יכול לספר להחוזר תמיד לאשתי

אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.

אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.

ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.

אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.

אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.

אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.

מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?

והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?

מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.

אני תוהה איזה תגובות אתה מצפה לקבלאריק מהדרום

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

לקחתי את זה בחשבוןחוזר תמיד לאשתי

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

אולי מישהו מכיר איזה רב שיוכל לייעץ לי מה לעשותחוזר תמיד לאשתי

הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינראריק מהדרום

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

מכיר אותם טוב. לא מתחבר לסגנוןחוזר תמיד לאשתי

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

הרב חגי לונדין?אריק מהדרום

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

זה כבר יותר בכיוון, אבל הוא מאוד פתוח.חוזר תמיד לאשתי

יותר מידי בשבילי

חחחחח הרב לונדין פתוח??כְּקֶדֶם

טוב

לא יודעת כמה המחשבה שלי בעניין רווחתהמקורית

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

סתם מעלה שאלהצופה אנונימי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

תשובההמקורית
  1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

    אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

  2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

  3. בטח שיש עניין של שיתוף.

    גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

    תלוי מה משתפים ואיך.

    אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לדעתי, תלוי מאד בסוג הקשר ובדינמיקה הזוגיתפינג פונג

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

אני חולק על התשובה שלךפשוט אני..

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

ברור לי ששום דבר ממה שכתבתיפינג פונג

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

ממש תשובה יפהאוריןאחרונה

הבגידהסוסה אדומה

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

תודה לכולם על התגובותחוזר תמיד לאשתי

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

לא הרבה זוגות מאותגרים בזההמקורית

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

מה מטרת השיתוף?נעמי28

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

תשובה בפניםחוזר תמיד לאשתי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ח' באב תשפ"ו 18:24

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

הבגידה היא לא בזה שאתה מסתירסוסה אדומה

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

תשים אותה במרכז ולא אותךנעמי28

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

החלטתי לערוךעוד מעט פסח

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

  1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

  2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

  3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

תודה. מלמד מאודחוזר תמיד לאשתי

מסכימה מאוד, בעיקר לגבי 3שלומית.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אם אתה רוצה להיות צדיק...שנונימי

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

יש פה משהו ומתלבט אם אתם רואים?Hakuna.Matata

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

  1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

  2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

  3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

דילמה כלכליתאבי130

אני ואשתי נשואים 8 שנים

יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,

לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,

היא כמעט ולא הולכת לעבודה

ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית

כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה

וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה

סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה

ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף

אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי

כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,

לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?

זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה

מה אתם אומרים?

עוד אשה ששכחה שהיא שותפה בבניית הביתאדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך ז' באב תשפ"ו 8:50

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

רק לידיעה...פשוט אני..

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

זה לא מדויקנפשי תערוג

להבנתי זה מדויק למצב שלהםפשוט אני..

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

מחילה אבלשפוי

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

מזועזע מתגובתו שלחוזר תמיד לאשתי

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

תראה אבי היקרחוזר תמיד לאשתי

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

הדילמה אינה כלכלית אלא התנהלותיתהסטורי

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

היא לא דואגת מחובות?נעמי28

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

איזו תגובה רגישהמשהאחרונה

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

דיכאוןחקלאי

האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?

האם אני יכול להתייעץ איתה בפרטי?חקלאי

לא. אני לא מתכתבת בפרטי עם גבריםיעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אוקייחקלאי

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בשנים האחרונות התחלת כדוריםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ז' באב תשפ"ו 9:28

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

לאחקלאי

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

לדעתי זה מה שאתה צריך לענות לה.אריק מהדרום

היא יודעת את זה?חוזר תמיד לאשתי

מה היא אומרת על זה?חוזר תמיד לאשתי

יצאנו פעם ושם אמרתי להחקלאי

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהיא תהיה שלמה עם זה-סוף טוב

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

המשפחה שלה יודעת?יעל מהדרום

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

אני, אפשר לומרעשב לימון

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני אבל זה נודע לשנינו רק בדיעבד אחרי.על הנס

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

..ירושלם.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

יש לה יתרון עצוםפשוט אני..

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

ההיסוס הזה לא נשמע טובHakuna.Matataאחרונה

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

אולי יעניין אותך