לך פרצופים בעתיד. הוא לא מספיק רגיש. קטנוני והכי גרוע- לא יודע לקבל ביקורת. טוב שזה נגמר, תהיי רגועה. חוץ מזה, הוא זה שחתך, לא? אז את גם יכולה להיות בטוחה שלא את דחית את המזל והזיווג שלך

שמצחיק אותי שהוא גם נפגע... 

אם את מרגישה שהפגיעה הייתה ממש מיותרת ושכן יש סיכוי לקשר הזה את יכולה אולי לנסות דרך צד שלישי (שדכן כלשהוא שהכיר ביניכם) להבהיר את עצמך בצורה נעימה יותר ולבקש לנסות שוב.

מצד שני קחי בחשבון שאולי עצם זה שהוא לא הציע, וגם עצם זה שלאחר שהערת לו על זה (בהנחה שזה היה בצורה ראויה ולא צינית/פוגענית וכו') הוא החליט לחתוך וממש נפגע וכו' - יכול להיות שזה אומר שהוא באמת באמת לא "הטיפוס" שלך.

יש באמת בחורים שהם ממש "מעופפים" וממש לא בקיאים ב"הלכות דייטים". אני, הגם שלא "ייתי" את זה ולא הכרתי מקרים רבים לפני היציאות הראשונות שלי - בכל זאת את העניין הזה שהבחור צריך לדאוג או להגיע למקום שאפשר לשתות או להביא שתייה איתו, למדתי מראש ויישמתי  

בכל מקרה - בנות (לא מכוון דווקא אלייך) - מקסימום אם הבחור לא מציע כי הוא קצת מעופף, תתפסו יוזמה - תגידו לו משהו דוגמת "חם היום, אולי נלך לקנות משהו קר לשתות" או משהו בסגנון. אתן באמת לא צריכות להתפדח מזה או לחשוש שהבחור יקח את זה טרגי כל כך - הבחורים לא עובדים לפי השכל שלכן אלא לפי שכל של בנים, ולפחות על פי מה שאני יודע, בת שמבקשת/מציעה/יוזמת קניית שתייה/אוכל כזאת או אחרת - ממש לא תיתפס כ"בעייתית" מידי בעיני הגבר. אז די להתבייש - נכון, אתן הבנות - אבל גם אתן צריכות להרגיש נוח בפגישה, כולל עניין השתייה  

אם השתדלת ועשית את זה בעדינות, וזה נגמר מצד שניכם - אז אין מה להכנס יותר מידי לסרטים מזה.

זה כמובן מאוד בסיסי לעשות את זה - מצד שני, קחי בחשבון - את כנראה לוקחת בטבעיות שמי שצריך "לדאוג למי שנמצא.." - זה הבן. יש בזה היגיון "היסטורי חברתי" אבל בסופו של דבר, את יכולה לקחת יוזמה ולהיות "הצד שדואג". נכון, זה נתפס לפעמים "זילות" "אני הבת, מה, אני צריכה להוביל את הקשר?" אבל בינינו - זה עניין די זניח. וכולנו יודעים שכאשר גבר ואישה נשואים יש כל כך הרבה "Sברים קטנים" כאלו שהאישה היא זאת שתופסת את היוזמה בהם.

אז מצד אחד כאמור אני מבין אותך, ומצד שני, קורא לך ולכל הבנות - אם הבן "שוכח" או "לא חש מספיק" על עניין כזה או אחר - תתפסו אתן את המשבצת הספציפית ההיא. זה לא אומר שלנצח הוא יהיה הנגרר שלך, את יודעת.

כמובן, אם העניין הזה גם מעיד על דבר עמוק יותר בנוגע לאישיות של הבחור - זה כבר סיפור אחר - אבל את זה לדעתי את אמורה לראות כבר בעוד דברים כאלו ואחרים במהלך הדייטים (תלוי במספרם באמת) ואם זה רק בנקודה אחת ספציפית ייתכן שזה לא מעיד יותר מידי על דברים אחרים.

כל טוב, שיהיה ב"הצלחה! ושוב, לסיכום - אל תקחי ללב. את בסדר, הוא יהיה בסדר גם, כנראה - ואת? תמשיכי הלאה, כשמתאים לך.. (ותביאי בקבוק מים וכוסות בתיק קטן לכל דייט לכל מקרה שלא יבוא ) 

אם זה בסיסי לדאוג למי שנמצא איתך, למה את לא הצעת לו לשתות?

או לפחות דאגת לעצמך?

שימ לב למה שקרה פה-

את שתקת בפולניות,

לא אמרת לו כלום.

ואז התפלאת למה הוא לא קרא את מחשבותייך.

בנות- צאו מהסרט.

בנים לא יודעים לקרא מחשבות.

ואם אתן בונות הררי ציפיות ולא מתאמות ציפיות- בסוף הם יקרסו.

או שלא תצפו ותקבלו את הבחור כמו שהוא (עדיף)

ואם אתן כבר מצפות- לפחות תעשו תיאום ציפיות, תיידעו אתו לגבי הציפיות שלכן.

יבין אותך...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בחייאת, 4 דייטים ולא מציע?! אז נגיד שהוא מרחף...בסדר....ונגיד שהוא מציע לשתות כי הוא צמא... מבין... הוא לא מבין שאנשים צמאים גם אם הוא לא צמא...העירו לך...גם אם קצת בעצבים...

כנראה לא בשבילך

שלא נתן לי לצאת עם בחורות שיש להן את הנחת היסוד שהצגת כאן  

לדעתי מספיק שאני מביא את הרכב ומשלם על הדלק... 

בס"ד

להתייבש חמש שעות בחום אימים,

ולא לומר שאת מצאה- נראה לך מעשה חכם??

הוא לא היה צמא לא חשב על זה.

הגיוני.

ברגע שהוא עצמו חש צמא - מיד הציע גם לה.

אנושי.

ברגע שאמרה לו ביקורת- נפגע וחתך-

אוקיי, מוזר...

אבל מה החוכמה בלהתייבש??

בס"ד

בושה זה רגש.

מי שנמנעת לעשות משהו הגיוני ומתבקש,

בגלל רגש- באותו רגע לא משתמשת שכל אלא ברגש. זה הכל.

יכול להיות שהיא הכי חכמה בעולם, אבל באותו רגע לא החכמה מובילה אותה...

ז"א זה טבעי להתבייש, אבל אז לא הופכים את זה לאידיאל או לעיקרון-

שהבחורה צריכה לשתוק ולהמתין מתי יציעו לה...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

כאילו הגיוני שמתוך חוסר תשומת לב אנחנו לא שמים לב לצרכים של השני,

אבל כשמסבים את תשומת ליבנו אנחנו אמורים לשמוח מזה ולא להיפגע..

אבל מצד שני- תגידי בעצמך שאת צמאה, מה את, דג?

אנחנו לא צריכים לחיות בניחושים, תגידו לנו מה אתם רוצות! (לפחות ככה אני רוצה)

אם מישהי רוצה להיות האישה הקטנה שנשענת על הגבר החזק שדואג לכל מחסורהּ - שתיקח בחשבון שהוא גם ידרוש משהו (שתהיה קטנה ומוקטנת). 

תחשוב עליי מה שבא לך. מזלך שלא נצא לדייט אף פעם. 

"בתנאי שמותר לי גם להרביץ לאישה עם נבוט על הראש ולגרור אותה למערה."

מה זה הדבר הזה? ממתי יהודי מדבר ככה?

ממתי להשתמש בלשון של אלימות כלפי בנאדם זה לגיטימי? אם אתה חושב שלדבר ככה אפילו בצחוק זה בסדר אז יש כאן בעיה קשה.

ונגיד שיש כאן משהי שנוח לה להישען על הגבר שלה מה זה אומר? שזה המשך המשוואה?

או שזה אומר שהוא ידרוש ממנה להיות "מוקטנת וקטנה"?

האם זאת המשמעות של להיות משען לבנאדם אחר אהוב?

אם ככה נראה לך פספסת את העניין לחלוטין, וטוב להשלים פערים ומהר

הוא כתב את זה כי הוא ניסה להבהיר שהוא מתנגד לתפיסה הזאת.

זה בערך כמו שאני אגיד את המשפט הבא: מי שתומך במדינה פלסטינית - שיכיר בכך שהמדינה הזאת תומכת גם ברצח ילדות קטנות בשנתן, זריקת בקבוקי תבערה על נוסעים תמימים, ירי ללא הבחנה וטרור סכינים. 

אם את רואה משהו בעייתי במשפט הזה, או שמדובר בשימוש בלשון של אלימות כלפי בנאדם או בקריאה לאלימות נגד אנשים - אז אנחנו כנראה קוראים כאן שני משפטים שונים. זה אפילו לא לדבר בצחוק, זה להבהיר נקודה: אחיזה בתפיסה מסוימת - יש לה השלכות. והן אכן מזעזעות, ולכן אין שום סיבה לאחוז בה. 

אז, איך מישהי חכמה אמרה פה מקודם? כדי להשלים פערים, ומהר. 

כי א. המשפט שהבאת נכון באופן  עקיף, זאת עובדה

ב. המשפט שהוא הביא מזעזע בכל קנה מידה ומוטעה לחלוטין. אין לו שום קשר למציאות,
והוא  גורם עוול בניסיון לצייר מערכת יחסים עקומה.
יש כאן מספיק בנות שמעונינות שהגבר יחזר אחריהן, יקנה להן ידאג להן וכו, זה לא הופך אותך למושא לאלימות או שמושא לשליטה וגרירה איך שבא לגבר, כאן הטעות שלך.

מבחינתך זה או שיש "שוויון" או ש"אני אדאג לך- ואת תשבי בשקט ותשתקי\ אני אעשה איתך מה שבא לי

זה מעוות מאוד. פערים כאלו אני לא "צריכה" להשלים אלא לברוח מהם.

שיהיה לך כל טוב

אין טעם לענות לי, כי התפיסה שלי שונה משלך. סבבה. קיבלתי. 

אגב - גם אם את לא מסכימה עם התיאור שלו את המציאות, זה לא אומר שעצם התיאור פסול, ובטח לא קשור ל'עידוד אלימות נגד בני אדם' וכדו'. אבל באמת אין טעם לדון איתי, כי אני מבין אחרת ממך את המציאות. 

היא כתבה שהיא העירה לו אחרי הפגישה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

איך הערת לו?

את רוב הדברים אפשר להגיד בצורה פוגעת ובצורה לא פוגעת או לפחות רגישה ודורשת

אובר רגישות כדי להפגע ממנה.

בעיני זה היה מיותר.

א. יכול להיות שהוא לא חושב על זה שאת אולי צמאה כי הוא לא צמא.

ב. יכול להיות שהוא סומך עלייך כבגירה בחום אימים שאם תרצי לשתות תשתי, או תגידי משהו.

ג. מעולה שהוא הציע לך לשתות כשהוא שתה. אם לא היה מציע אולי הייתי מרימה גבה.

כרגע הרמת הגבה שלי היא פחות עליו....

יש לך הזדמנות קלאסית ללמוד איך להתנהל בזוגיות-

ציפית שהוא ידאג לך ויציע לך וזה לא קרה.

זה לא בהכרח אומר שהוא רע.

זה אומר שמבחינתו כנראה ברירת המחדל היא אחרת.

להעיר זה משהו שאבא עושה לילד, או מורה לתלמיד, לא איש לאשתו או הפוך,

וגם לא מי שיוצא לדייטים לבת זוגו הזמנית.

התאכזבת? ציפית? הרגשת שהוא לא דואג לך?

דברי על זה.

הוא לא מחוייב למוסכמות *שלך*.

אני לגמרי רואה בעלים טובים ודואגים שסיטואציה כזו יכולה לקרות להם.

בעיני יש פה פספסוס כפול:

חיתוך של קשר על סיבה שבעיני היא שטותית למדי

ופספוס הזדמנות להעלות דברים לשיחה בצורה בוגרת וזוגית...

בהצלחה שיהיה

חביבי אני צמאה ורוצה עכשיו לקנות משהו לשתות

או כמו שכתבו יפה גליה.. ומתחדשת ומלא אחרים

את לא ילדה קטנה ולא תלויה בו

פתחת שרשור כדי לתהות אם נהגת בסדר, ואז כשקיבלת תגובות אוהדות שמחת, וכשמישהו מציג דעה אחרת זה פתאום 'מזעזע'? 

פעם הבאה פשוט תכתבי 'פריקה', ואל תשאלי 'האם היה מתאים?'... גם בהודעה הראשונה כתבת שאת מודעת לכך שזה לא מרוע, ואילו פתאום זו ממש רשעות לשמהּ. אולי הקצנּו קצת? 

(אגב - כשלעצמי אני מבין את הביקורת שלך, וככה"נ לא הייתי מייבש מישהי 5 שעות בלי לשתות, ולוּ מפני שאני מאד רגיש לעניינים האלה בעצמי; אבל עובדה שיש גברים שאינם כאלו, ואת בעצמך מודעת לכך - אז אני לא מבין מה הזעזוע הגדול מזה שאומרים לך: רוצה? - אז תגידי משהו)

יש לך את זה ביותר נצלני?

אני מעולם לא ציפיתי מאף בחור שיביא לי\ידאג לי\יעשה בשבילי.

בטח שלא בפגישות ראשונות.

אפילו היום- אני לא מצפה מבעלי שיעשה בשבילי- אני מבקשת ממנו יפה. 

"אתה יכול בבקשה לסחוב במקומי?" "אתה יכול בבקשה לעשות XYZ?"

אני מודעת לעובדה שהוא לא קורא מחשבות, ולא תמיד מודע ורואה כי גם לו יש חיים וקשיים.

אם אין שיח, תקשורת ותיאום ציפיות- אז בסוף הזוגיות תתרסק.

ולא משנה אם זה זוגיות של נישואין או של דייט ראשון.

(הכותבת נשואה באושר ומדריכת כלות. כך שהיא יודעת קצת על מה היא מדברת..)

אולי הבחור חושב לתומו שאת בנ"א בוגר ואם תהיי צמאה תגידי או שפשוט תוציאי בקבוק מהתיק?

רגישות בסיסית- זה לא.

כשאני עם הילד שלי אני אדאג שהוא ישתה ואתן לו בקבוק מים.

כשאני יוצאת לטייל עם כיתת תלמידים אני אזכיר להם לשתות ואוודא שהם שתו.

כשאני עם חברה\אחות מעל גיל 12? (אפילו אחות קטנה שאני אחראית עליה..)

אני לא אגיד לה. אני לא אחראית עליה.

אז למה שהוא יחשוב להציע לך לשתות? זה דבר בסיסי שאדם בוגר צריך לדאוג לעצמו.

ויותר מזה- את לא יכולה לשנות את כל הבנים בעולם, רק את עצמך.

אז תפסיקי לצפות מהם להיות קוראי מחשבות ותעבדי על עצמך פשוט- לשתף.

לדבר. לדסקס, לפתוח, להעלות דברים.

וכן זה קשור לתקשורת.

תתפלאי עד כמה בזוגיות זה הכל הכל תקשורת.

בסופו של דבר את מחפשת בנ"א להתחתן איתו ולבנות איתו זוגיות.

ובזוגיות- מעבר לאהבה ולדאגה ולרגישות,

הכי חשוב זה תקשורת בריאה ופתוחה.

בלי לשתוק בפולנית.

אהבה לא פותרת בעיות, היא רק נמצאת שם בשביל הכיף והחיבור והרצון להיות ביחד.

אבל מה שישאיר שם את האהבה לאורך זמן- זה תקשורת.

מה חוסר רגישות בזה? ולמה זה שהיא לא הציעה לו לשתות זה לא נחשב לחוסר רגשיות?

ותקשורת צריכה להיות מהרגע הראשון. 

איך אפשר להכיר כשאין שיח פתוח? כשאין דיבור כן ופשוט? כשיש מבחנים וחוסר תקשורת?

הרבה יותר קל להכיר כשיש כנות ופתיחות, ואין מבט ביקורתי ומפרשן.

שאפשר לא להיות מודע להם

אבל זה דבר מינימאלי לחלוטין לדאוג לשתייה (וכן היא הייתה יכולה לבקש אבל כל הסיטואציה היא גם ככה מספיק מביכה)

ותקשורת זה דבר שנבנה

חשוב כנות ופתיחות אבל את מגזימה מהצפיה למקום שאנשים יגיעו ממנו

אני מאמינה שא.נשים בוגרים שרוצים לבנות בית עם בנ"א אחר - צריכים להיות עם יכולת של תקשורת בסיסית.

כשאני רוצה שהמוכרת במכולת תעזור לי- אני פונה אליה ומבקשת עזרה ולא עומדת כמו גולם ומחכה שהיא תקרא את מחשבותיי ותבין שאני רוצה לדעת כמה זה עולה.

כשאני הולכת ברחוב ומישהו חוסם לי את הדרך- אני מבקשת ממנו בנימוס לזוזולא עומדת ומחכה שהוא יבין לבד שאני רוצה לעבור.

וכשאני יוצאת לדייט- אני מביאה איתי בקבוק, או לפחות אומרת שאני צמאה והולכת לקנות לי שתיה.

תקשורת בסיסית שלא יוצאת מנק' הנחה אגואיסטית שהכל סובב סביבי.

ורצח האופי שעשו פה לבחור- בעיני עובר על ההלכה לחלוטין.

תתארו לכם שהוא גם קורא כאן, ומזהה את הסיטואציה ואת עצמו.

הלבנת פנים, אונאת דברים, לשון הרע ורכילות.

ואלו לא כללים שנכתבו ע"י גויים בימי הביניים אלא הלכות ממש.

להביא לעצמך מים זה לא מצריך שום פתיחות או אומץ.

להגיד "אני צמאה אני הולכת לקנות לעצמי שתיה" זה משהו שנראה לי בסיסי.

קשה לי להאמין שמישהי שעד כדי כך ביישנית תצליח להעביר 5 שעות עם בחור..

מעבר לזה- נניח והיא ביישנית עד כדי כך, אז זה לא הבחור שאשם.

זה השדכן שלא אמר לו מראש- היא סופר ביישנית אתה צריך לדאוג לה. 

וזה לא ביישנות נפוצה.

ולמען האמת הייתי אומרת למישהי כ,כ ביישנית עד שלא יכולה לומר לבחור בדייט "אני צמאה, בוא נקנה מים" שתלך קודם לטפל בבישנות שלה.

(יש לנו חבר- ביישן מאד. הוא א. עבד קשה על הבישנות וב. כששדיכנו לו בחורות אמרנו להן מראש- קשה לו בהתחלה להפתח. והוא בחור מקסים ומדהים ונשוי היום באושר..)

אבל מכאן ועד להגיד שהבחור חסר רגישות? גועל נפש? ועוד כהנה דברים שנאמרו פה?

היא בישנית יותר מהרגיל? יכול להיות.

אבל אז היא צריכה לודא שהבחור יודע את זה.

שידע להתנהל אחרת.

כי רוב רובו של העולם, גם אם הוא ביישן- זה לא עד כדי כך שלא יכול להגיד שהוא צמא.

(מה גם שהבחורה אמרה פה בפירוש- שהיא לא התבישה, אלא לא אמרה על הפרנציפ, כדי "לבחון" אותו. התנהגות שבעיני היא לא נכונה.)

יש לי כבר כמה רעיונות לפרסומות

ביום כזה חם, את לא מסתובבת עם בקבוק מים בתיק?

מעבר לזה שזה קצת מוזר שהוא נפגע, אבל מביחנתך- אם את צמאה אז תשתי וזהו.

שזה אומר להזמין אוכל ושתייה לבחורה, לשלם עליה, להביא לה מתנות וכיו"ב. אם הוא לא עושה את זה במסגרת הדייטים, התנהגותו בתור בעל תהיה מעצבנת עוד יותר. נקודה.

בעלי לא "ג'נטלמן" במובן הזה.

והוא הגבר הכי לא מעצבן בעולם.

והכי אכפתי שיש.

זה סה"כ גבר שנצמד לכללים.

ואי אפשר להצמד לכללים כל החיים.

ולכן- גבר רגיש ואכפתי לא נמדד באיך הוא נצמד לכללים,

אפשר לראות את זה באיך הוא מתנהג עם החברים שלו, איך הוא מדבר על החברים שלו, איך הוא מדבר על אחרים בכלל- רק ב"חייבים לי, אכלו לי, שתו לי" או בשיח שמבטא אכפתיות (לדוג'- מספר בכאב אמיתי על חבר עם קושי)

שמקורה בשכל הישר. אנחנו הרי לא מדברים על כל מיני כללי נימוסין, אלא על אכפתיות הכי ראשונית. אם החתן המיועד לא מכבד את כלתו המיועדת בשתייה ובאוכל, כיצד יתייחס אליה לאחר הלידה, למשל? זאת אינדיקציה מאוד, אבל מאוד ברורה.

כשאני יוצאת עם חברה אני לא מציעה לה לשתות.

הוא בחור שיוצא לדייט עם בחורה.

לא אבא שיוצא לזמן איכות עם הבת שלו וצריך לדאוג לה שתשתה..

היא בנ"א בוגר ויכולה לדאוג לעצמה.

ב"ה יש לה שכל ישר להביא איתה בקבוק מים.

וזה שגם לבחור יש שכל ישר והוא לא חשב שהיא מצפה ממנו לקחת עליה אחריות עוד בדייט הראשן- לא אומר כלום על הרגישות שלו על על היחס אחרי הלידה.

(ולגבי שאלתך- כל גבר יתיחב לאשתו אחרי הלידה לפי תיאום הציפיות שהם יעשו ולפי מה שהיא תבקש ממנו.

אשה שתצפה מהגבר שלה לקרא את מחשבותיה, לפני או אחרי הלידה- תהיה מסכנה מאד.

והפוך- גבר חולה שיצפה שאשתו תקרא את מחשבותיו- יהיה מסכן.)

ואני זוכרת טוב מאד מה זה דייט ראשון. ומה זה דייטים בכלל.

חוצמזה שאני עדיין בעולם הזה- אני מלוה לא מעט חברות רוקות במיוחד את אלו שאני משדכת וגם מדריכת כלות ולומדת את התחום הזה מכל הכיוונים.

ויותר מזה- אני גם יודעת מה זה להיות נשוי, ועד כמה דבר כזה לא אומר כלום לגבי היכולת שלו להיות בעל טוב או אבא טוב.
 

הבעיה היא פחות הציע-לא הציע. מעירים לך באיזה נושא, גם אם אתה צודק במאה אחוז תהיה נחמד תגיד סבבה, הכל טוב ותמשיך הלאה (לא מתכוון אם צועקים עליך או מעירים לא יפה) לא צריך עכשיו להתחיל להיפגע אמר-לא אמר

התוגבה שלו- שלפי הפותחת כעס והתעצבן למשמע ביקורת זה כבר עניין אחר.

בנ"א צריך לדעת לשמוע ביקורת, אני לא יודעת איך הביקורת נאמרה ויכול להיות הפותחת התכונה להיות עדינה- אבל יצא לה לא עדין בכלל.

ועדיין- כעס ועצבים לא נשמע לי תגובה לגיטימית.

אבל שוב- זה לא הנושא ולא העניין. 

דיברתי עם חברה שלי על השרשור הזה, והתגובה שלה היתה: "למה היא לא פשוט אמרה לו שהיא צמאה?". וחברה שלי כן בשלב הזה בחיים של הדייטים, כפי שאמור להיות מובן. אז... כנראה שזו אסכולה שקיימת גם בקרב בחורות רווקות שמדייטות. 

בקיצור - כנראה שלאותו בחור מתאימה מישהי בסגנון שונה. אז זה בכל מקרה לא רלוונטי. 

כל הכבוד לך שאמרת לו את זה בסוף!!

ןכללל הכבווודדד לבחורים פה שמבינים עד כמה זה מצב והתנהגות נוראית!! ושמש אא בראשם, ישר כח!!

אז ככה, גבר הוא ״מזמין את האשה״ לפגישה ואכן בתור המזמין עליו לדאוג למקום נינוח, נעים מבחינת מזג אוויר, עם שירותים זמינים ולהזמין שתיה.

בעיני, לא שייך שהבחורה תאכל בדייט הראשון אוכל ממש (פסטה וכו או סלט) וגם אם כן, היא אמורה לשלם על זה.

אך על שתייה ואולי מעט כיבוד , הגבר אחראי.

ולא מסכימה פה עם הרבה נשואות שאומרות שגברים לא שמים לב לזה. נשוי זה משהו אחר לגמרי מאשר מדוייט

הוא אמור לדאוג לה.

בהמשך החיים היא מספיק תדאג לו

בואו נעשה כזה דבר, הבחורה תגיד לבחור איפה נפגשים, היא תבשל בשבילו את האוכל, תביא את השתיה את החדפ, כל מה שצריך... הוא יבוא, היא תשדל אותו לדבר, הרי צריך לעזור לו, הוא מסכן וביישן

היא תספר את הבדיחות, היא תתקשר, היא תיזום, היא תציע נישואים וגם תקנה לו תכשיטים, כדי להשלים את החלום.

בבקשה בנות, אם זה מה שאתן רוצות, תהנו לכן עם הכבשים שתגדלו בציבור שלנו.

אני כבר התחתנתי עם הגבר שלי ברוך ה׳!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

עלית על הנקודה

בנות נהנות לחוש תלותיות ומחוזרות

וזה בהכרח בא על חשבון היכולת להיות יוזמת ואקטיבית

לא שופט לכאן או לכאן,

אבל זה חומר נהדר לשרשורים בלנ"ו

אני חושבת שלנשים יש תפקיד משמעותי בעולם

ולגברים יש תפקיד משמעותי בעולם

ואני לא חושבת שאף אחד מהמינים צריך לקחת את התפקיד של השני.

עכשיו, גבר הוא המזמין לדייט ולכן עליו לדאוג לכל הדברים האלו- בעיני.

כשהוא לא עושה את זה, בעיני , הוא לא עושה את תפקידו כראוי.

עדיין, הבחורה יכולה לדאוג לעצמה להכל ויעידו פה המכירים אותי שאני אשה ממש לא חלשה או תלותית, ממש לא.

ואני בהכרח יוזמת, אקטיבית משכילה, עם משכורת וכו.--- זה לאלעד שהגיב פה גם.

והבחורה יכולה להביא איתה מים ולשתות ולהגיד שיש לה להתפנות וללכ לאן שבא לה ויכולה גם ללכת תוכדי הדייט אם לא נעים לה ולא היא לא צ ר י כה  שידאגו לה, אבל היופי בקשר, זה בדיוק זה שהיא ל א צריכה, אבל עדיין לגבר יש את תפקידו והוא עושה זאת מתוך היותו הגבר המזמין.

ולשאלתך, אם אבוא לחברה ולא תציע לי שתיה... זה לא נעים בכלל. ברור שאני יכולה לשתות לבד, עדיין, זה ממש לא נעים.

הבחורה לא צריכה להיות פסיבית וגם לא הגבר. קשר משמעו שת"פ בין הגבר והאישה. במקרה הנ"ל הבחורה יכולה לדבר ב"ה יש לה פה.

אפשר להציע מיוזמתך אם את צמאה, הבחור לא קורא מחשבות ולא אמור לקרוא מחשבות.

אם את שואלת אם זה אמור להפריע - התשובה היא שזה סובייקטיבי!

וכמו שברור מדברייך, שאת מאלה שזה מפריע להן.

(אם כי אני ממליץ תמיד לדון לכף זכות:

 למשל קרה לי כמה פעמים, שרציתי להוציא אוכל ושתיה,

 אבל אופן הזרימה של הדייט לא איפשר לי להוציא.)

אם בכ"ז זה מפריע לך כ"כ - אז תעשי מה שצריך לעשות כשמפריע דברים..

אם את רוצה מערכת יחסים שבה הגבר הוא המוביל והמחליט (כמו שכמה מהמגיבות פה כתבו שהן רוצות), אז היה כדאי לחתוך על זה.

אבל אם תרצי חיי נישואין עם אחריות משותפת - אז למה שתצפי שהוא ייקח אחריות על הצרכים שלך בלי שתביעי אותם? את אישה בוגרת, ויכולה לדאוג לעצמך.

אולי את חושבת ש"רגישות לזולת" זה לזהות מה מפריע לשני גם בלי שיאמר, אבל זה רק אחרי שאתה יודע שהדבר אכן מפריע לה (אחרי ששיתפה והביעה את דעתה, או אפילו רמזה על כך), ולא כאשר אתה צריך לנחש את זה ללא שום מידע מוקדם.

אני אישית ממש לא הייתי רוצה שבת הזוג שלי תנסה כל הזמן לנחש מה מפריע/חסר לי ותשאל "אולי אתה צריך לשירותים?", "אולי אתה רעב?", "אולי אתה צמא?", "אולי כואבות לך הרגליים ואתה רוצה לשבת?", "אולי אתה עייף ורוצה לישון?", "אולי חם לך ואתה רוצה להיכנס למקום ממוזג?" וכדומה (בכוונה הבאתי הרבה דוגמאות כדי שתראי שאין לדבר סוף).

אני מכיר זוגות כאלו, אך לדעתי זו "פולניות" לשמה, ואצלי זה מתפרש כשליטה בבן/בת הזוג או הקטנה שלו/שלה. לכן כמו שלא הייתי רוצה שיתייחסו אלי כך, אני גם לא אתייחס כך לבת זוג פוטנציאלית.

בנוסף, כמו שרבים מהמגיבים כתבו, עצם זה שלא הבעת את רצונך למרות שזה הפריע לך, מבטא "פולניות" גדולה עוד יותר (ממש כמו הקלישאה "אם אתה לא יודע מה מפריע לי, אני לא מתכוונת לומר לך").

אם זה מה שמתאים לך בחיי הנישואין - סבבה (ואני אומר באמת, לא בזלזול. יש אנשים שזה מתאים להם).

אבל אני אישית לא הייתי רוצה לחיות כך... אם מישהי הייתה מעירה לי על דבר כזה, ממש לא הייתי נעלב, אלא מבין שאנחנו מחפשים מודלים שונים של חיי נישואין, ונפרד בנימוס. 

גם אם היא רק היתה מעירה ולא חותכת, ייתכן שהייתי חותך על עצם זה ששתקה במשך 4(!) פגישות ארוכות למרות שהפריע לה. זה לא הקשר שאני מחפש. אני מצפה מבת הזוג שלי להיות כמו חברה טובה ולשתף אותי בכל דבר ולא "לשמור בבטן", בפרט אם זה דבר כל כך טריוויאלי ולא מביך כמו לומר שהיא צמאה.

לסיכום, יש כאן 2 נקודות בעייתיות בעיני:

1. עצם הרצון שלך שבן הזוג ינחש מה מפריע לך

2. זה שלא שיתפת ואמרת לו מה מפריע לך.

ושימי לב שכתבתי "בעיני", כי בך ובהתנהלות שלך אין כל פגם, אבל זה פשוט לא מה שאני מחפש (ומסתבר שגם רבים מהמגיבים האחרים הם/הן כמוני).

לילה טוב, ומאחל שבע"ה תמצאי את הזיווג הנכון והמתאים לך!

הגשמיים!!

שמישהו ילמד אותן באולפנות להיות אסרטיביות ושפויות, ולהגיד מה הן רוצות וצריכות, ולא לצפות שנחליף להן טיטול!!

שאני בררן מדי כשאני פוסל על סמך גיל... 

פשוט אתם הבנים צריכים להיות רגישים וערים לצרכים בסיסיים ולהפגין ג'נטלמניות בסיסית כחלק מהחיזור...!!!

אין לי שום בעיה לומר לו שאני צמאה, להיכנס לחנות לקנות מעצמי ולשתות. אבל זה לא אמור להיות כך.

בושה לבחור שאני צריכה לומר לו שאני צמאה אחרי ארבע שעות בדייט.

מי קבע שזה אמור להיות כך? מאיפה ההחלטה השרירותית הזו? וכן תתפלאי לשמוע לא כולם גדלו על אותם מוסכמות. ב"ה יש לך פה ואת יכולה להשתמש בו.

יש לי פה, די גדול, ואני משתמשת בו ועוד איך...יש לי גם כסף ואני יכולה לשלם על עצמי ועליו, העניין הוא שמטבע העולם הגבר הוא זה שצריך לדאוג לבחורה ולחזר אחריה. גם אם העולם נהיה משוגע ורוחות זרות מנסות לבלבל את התפקידים.

מי קבע שזה כך? כל השנים זה התנהל כך, שהגבר מבקש את יד הבחורה, שהוא מחזר, והוא דואג לה. הגבר הוא זה שמכניס את האשה לביתו!! וחלק מהדאגה והחיזור זה לספק צרכים בסיסיים.

ב. זו לא רשימת מכולת, זו רצון ובקשה פשוטים מאוד.

מילא לא להיות מודעים לזה, אבל אחרי שמעירים לך תקבל את הדברים ותחשוב איך יכולת להשתפר. אל תפגע מזה.

(בהנחה שההערה הייתה עדינה ומכבדת).

הפנטזיות שלך על איך "כל השנים זה התנהל" אינן מחייבות אף אחד, ויתר על כן: גם אם זה באמת התנהל כך כל השנים זה לא מחייב אף אחד. כשתתלבשי כמו שהתלבשו לפני 100 שנה ותדברי כמו שדיברו לפני 100 שנה - אז נדבר. כל עוד את מוכנה לגבי כל פן תרבותי אחר שלך להשתנות, אין שום סיבה בעולם שדווקא הכללים האידיוטיים הללו יישמרו בקפדנות. 

כמובן - אם זה מה שטוב בזוגיות שלכם - שיהיה לכם לבריאות. אני מקווה רק שהוא מרשה לך לשמור על חשבון בנק משלך (כי פעם פשוט לנשים לא היה. וגם לא היתה להן זכות בחירה). 

דעתי בעינה עומדת. אני חושבת שזה מה שנכון.

וכפי שראית כאן - הרבה בנים והרבה בנות שותפים לתפיסה שונה משלך. כך שלהגיד שזה 'לא בוגר' או 'לא בשל' לנישואין או 'לא מבין' מהי זוגיות - זה חרטא. זה אולי לא מתאים לך. כאמור - שיהיה לך לבריאות, אבל זה לא אומר דבר על מה הוא צריך לעשות או לחשוב, או על מה שצריך בישיבות ללמד או לחנך אליו. זה אומר בסך הכל שאת מחפשת מישהו שחושב אחרת. 

אגב - ממש תודה על האישור. עכשיו אני רגוע, כשאמרת שזו זכותי לחשוב שאלו כללים אידיוטיים. שנתי תערב עליי בשבת הקרובה בעז"ה. מקווה שגם לך. 

לא רשמתי שזה לא בוגר, לא רשמתי שזה לא בשל ולא רשמתי לא מבין.

(מדהים אותי איך אתה מתנגד מחריפות, אפשר לחשוב מה אמרתי, שזה דבר בסיסי שגבר ידאג לבחורה ויחשוב על צרכים בסיסיים??? לי בכ"א נמאס לדון בזה, הלכתי.)

בין מה שכתבת למה שאחרות פה כתבו, שזה פשוט שטויות במיץ. סליחה על הטעות. 

בכל מקרה - לא "גבר" צריך לדאוג ל"צרכים הבסיסיים" של בחורה, אלא בני זוג צריכים לדאוג לצרכים של הצד השני; ובכל מקרה כשאחד הצדדים לא עושה את זה - מותר להעיר לו, לא להתעצבן בפולניות בשקט ולצפות שרוח הא-ל תנחת עליו ותבשר לו את הצורך של הצד השני. 

נניח שזה נכון, לא כל מה שהיה אז תקף להיום. פעם גם ההורים שלך היו קובעים לך עם מי להתחתן וברוב המקרים לא היית נפגשת בכלל עם החתן לפני החתונה. 

הגבר והבחורה צריכים לחזר זה אחר זה, זה לפחות מה שאני חונכתי אליו. האישה לא צריכה להיות פסיבית. 

הרבה בנות יישארו רווקות, לא רק הגבר צריך להיות אקטיבי ואנחנו לא צריכות להיות פסיביות. אני רוצה להאמין שלא התכוונת לזה אבל כך זה משתמע. גבר ואישה צריכים לחזר אחד אחרי השני ולא רק הגבר. 

צאי מנקודת הנחה שהרבה בנות קוראות את מה שאת כותבת וחלק גם יפנימו את זה.

וטוב מאוד מאוד שהיא כותבת על זה והלוואי וזה ישפיע על עוד בנות

וגברים יבינו שאם הם רוצים להתחתן הם פשוט צריכים להיות.... איך קוראים לזה... נו.... לא משהו שמצוי היום.... אהה...

ג ב ר י ם 

אישה ממש לא צריכה לחזר אחרי הגבר!! ממש לא

היא יכולה להראות לו הערכה, להחמיא על יחס נעים מצידו אבל ממש לא לחזר

שיש קשר בין זוג זה קשר שצריך לבוא משניהם ואני כותבת את זה בתור נשואה. א"א שרק צד אחד יחזר ויהיה אקטיבי וצד שני יהיה פסיבי זה לא עובד. אתם מדברים על מציאות של עולם מושלם ותתעוררו כי אתם לא חיים בעולם מושלם. אם בנות ימשיכו להיות פסיביות ורק ינסו לגרום לגבר לחזר בעיית הרווקות אצלנו תגדל עוד יותר. בעלי ואני דיברנו על זה שאם הייתי פסיבית כנראה שלא היינו מתחתנים. 

את התכונות שלה: התחשבות, רגישות וכו'.. - ושהוא ציפה שבאיזה שהוא שלב היא תציע שאולי ישתו כי תראה דאגה לו, ושלאחר מכן כשהיא לא הציעה הוא למשל נפגע?

לא קשור דווקא להוצאה כמו שזה קשור (לפחות ממה שאני הבנתי שטענו כאן) לעניין שאם יש קטע של "דאגה" - אז אין סיבה שהוא יהיה חד צדדי... גם האישה יכולה לדאוג לאיש.

נכון, זאת ה"תפיסה המסורתית" אני לא מכחיש. ואפילו "מותר" לה להחזיק בתפיסה הזאת (Tבל אגב - הכי מצחיקות הנשים שמחזיקות בתפיסות המסורתיות איפה שמתאים להן אבל איפה שלא אפשר לראות פתאום את הפמיניזם שלהם פורץ..אז גבירותיי - אם אתן מאמינות ב"דרך המסורתית" אל תאמינו בה רק כאשר זה נוח לכן, ואיפה שלא נוח תשנה כאוות נפשכן זה קצת נותן טעם לפגם.

כי נראה לי שהיום השיח הפמיניסטי יותר מידי השתלט על חיינו אבל בצורה הכי מוזרה שלו - פמיניזם שיודע לגייס גם את "התפיסה המסורתית" לשירותו כאשר זה נוח לו (דוגמא קטנה - פמיניסטיות שמאמינות בכל לב בחזקת הגיל הרך ובכך שאמא היא יותר אמא לילד שלה מאשר האבא הוא אבא לילד שלו...)

ניקיונות הדדיים, פרנסה הדדית, גידול ילדים הדדי (לידה לא יכולה להיות הדדית כי בנתיים רק לאישה יש רחם )

המציאות שאת מתארת אולי מתאימה קצת יותר לדור הקודם (שאז יש גברים שבאמת הרגישו כמו "שייח טורקי" כמו שהגדירה לי לפני כמה שנים אישה אחת באמת "מהדור הקודם") - בדור הצעיר? אני רואה הרבה הרבה הרבה יותר שותפות והדדיות ופחות "קביעות" של הגבר מה האישה תעשה ומה לא. לפעמים באופן טבעי הדברים מתחלקים ככה שכל אחד עושה את מה שהוא מוצלח יותר בו, אבל לא מתוך תפיסה מסוימת פמיניסטית או שוביניסטית).

(ויש טוענים שאני אפילו אהיה מוצלח בזה, והמבין יבין. בדיחה פרטית) וכו' וכו' - ותאאמיני או לא, בכל זאת, בכל הדייטים שהיו לי עד היום או שקניתי מראש שתייה או ש(ופעמים גם וגם) הצעתי ללכת למקום לשתות/לאכול והבעתי נכונות במקרה של קנייה, לשלם - כן, אני מודה, גם ני עדיין חלק מכל משחק המינים הזה . 

אבל בין זה לבין זה שאני מאמין שדברים יכולים להתרחש גם אחרת, המרחק גדול  

להרגיש קצת טוב

ההיפך..דווקא בגלל שאני ממש מעריך אותן אני מאמין שהן הרבה יותר גדולות מה"מסכנות" הזה.

ולא יודע... אני לא מאמין ב"עזרה". אני מאמין בשותפות. וגם אם לא תמיד זה ככה אני שואף שבבית שלי זה יהיה ככל האפשר ככה. יש דברים שבאמת רק אישה יכולה לעשות אבל רק בגלל שזה פיזיולוגי - אני לא יכול להרות, אני לא יכול ללדת, ואני לא יכול להניק (אני כן יכול להכין בקבוק מתמ"ל ולהאכיל. אני אפילו יכול להאכיל את התינוק בלילה מבקבוק חלב אם אם הוא שאוב מראש במקרר וכו'...) - אבל בשאר הדברים? אני מכיר בתים שבהם בעיקר האיש הוא המבשל כי האישה לא אוהבת את זה/לא טובה בזה/אין לה זמן. אני מכיר בתים שבהם האישה ממש לא שוטפת ריצפה אלא בעיקר הבעל והילדים הגדולים. אז אולי בזמן הזה האישה תקפל כביסה אבל גם זה מלאכה שגם האחרים יכולים לעשות ועושים...

אני לא "בוכה" - אני בכיף אשמח לפנק הן את אישתי והן את מי שאני יוצא אותה (מודיע מראש - את אשתי יותר! כי מי שאני יוצא איתה לא בטוח שאני אתחתן איתה אבל גם לה אני "מוכן" להעניק ) . בעיקרון הצגתי כאן דרך התייחסות אפשרית. כמו שכתבתי כבר - אני עצמי אל פעם נוהג גם אחרת, כמו "פעם" או איך שלא נקרא לזה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

כי התפיסה שהוא צריך לחשוב על מה מפריע לך לבד בלי שתגידי לו לא יושבת לו טוב והוא לא רוצה להכנס לזה.

אלה גישות שונות לכאן ולכאן, מבחינתך זה חוסר בגרות לא להציע, מבחינתו זה חוסר בגרות לא לבקש.

אז שניכם בסדר גמור, ואף אחד לא "מזעזע", אלא פשוט הדרכים לא נפגשות..

(כמובן שאפשר ליישב פער כזה, אבל אם גם ככה אין יותר מדי מוטיבציה אז לפעמים עדיף לוותר)

המדהים הוא שהוא מדבר על זה כאילו זו סוגיה שרק בנים הביעו בה את דעתם, ושבכלל אין בנות שסבורות אחרת מפותחת השרשור... (כנראה חלק מהשובניזם המובנה שבעמדה שלו).

אבל יותר דחוף לי להתחתן - אז כנראה אני ימשיך לשלם בדייטים...

שכעדותך בעבר, אתה יוצא לדייטים בעיקר בפארקים, שדורשים ממך להביא עוגיות ושתיה. נראה לי שאפילו אני הייתי מתמודד עם ההוצאה הזאת באופן קבוע... אבל יש אנשים שיוצאים למקומות סגורים, שבהם אתה משלם על הזכות של המלצרים לירוק לך בכוס השוקו מאחורי הגב

אולי היא לא קלעה על הפעם הראשונה ואז יש הזדמנות נוספת (הביטוי לא שלי ).

כאילו שמחכים שהבעל יציע, והבעל יעשה... אני מבינה שזה נובע מצורך של הגבר, אבל לא כל הגברים כאלה ולדעתי זה לא אומר שהם לא טובים.

את צמאה? אוקיי, אז תגידי לו שאת הולכת לקנות שתיה, או שתביאי מראש בקבוק מים (תמיד מומלץ, במיוחד בחום הזה).

וחוצמזה, אני חושבת שכלל מאוד חשוב בזוגיות זה לא לצפות שהאחר יבין אותי כמו שאני רוצה. הגיוני שהוא בכלל לא שם לב שאת צמאה, והוא לא עשה את זה מרוע. לכן אני חושבת שהערה על זה לאחר מעשה היא לא נכונה, לדעתי היה כדאי אם היית פשוט יוזמת קניה של שתייה ואז הוא היה מבין את הרמז ואולי מציע לשלם עלייך.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.