מקסימום שב"ח עבודה או סתם גנב קטן.

בקיצור ערבי מצוי

גם גנב לא.

אסיר ביטחוני נכנס על מעורבת בטרור במישרין או בעקיפין.

לגבי הערבי המצוי כהגדרתך, הלוואי ואלה היו הערבים המצויים.

לצערי יותר מצוי ערבי שלא היה מחלץ אותם  ואף מקדם אולי את הפגיעה בהם.

ויש כאלו שפשוט מבינים שצריכים לעשות את העבודה שלהם (כמו האמבולנס הערבי שבניגוד לפיגוע של ליטמן שם הימח שמם עברו במקום ופשוט המשיכו - כעת הם הבינו שצריכים לעשות בדיוק את מה שצריך לעשות וסייעו לפצועים.).

אם זה יגרום לשינוי כולל או מעיד שאפשרי בכלל שינוי כולל? לא יודע. עיקר מה שבני ישמעאל מבינים זה כוח, לצערנו - ויותר מידי שם בעולם הערבי והמוסלמי, מוכיחים לנו את זה במשך יותר מידי שנים.

א. אינטרס כלשהו, בפעם הקודמת הייתה ביקורת קשה על הסהר האדום לאחר שעזבו את זירת הפיגוע של משפחת ליטמן.

ב. כתוב במקור כלשהו בחז"ל שאם רואים גוי טוב, לבדוק כמה דורות אחורה, כנראה שיש לו שורשים יהודיים.
בדרום הר חברון זה לא מופרך, יש שבט יהודי קדום ביטא (אמנם אומרים שדווקא הם שונאי ישראל מובהקים אבל לך תדע)

זה אינדקציה לכל הדורות.
זה כלל כזה אאל"ט קראתי בדברי מרדכי פעם שהוא כותב שאין דבר כזה גוי באמת טוב

אם יש משמע שיש לו שורשים יהודים גם אם זה עשר דורות אחורה.

בנוגע לזה חז"ל פסקו שאסור לשהות עם גוי לבד מפני הסכנה וזה נוגע לכל גוי.
למה? כי אסור לבטוח בהם.

בתקופתו ובאיזורו לא היו גויים טובים (הוא גם נרצח על ידי גויים למיטב זכרוני). אבל לא הייתי עושה מדבריו "גזרת הכתוב"...

גם אחרון האוייבים יכול לספק את מה שה' קבע.

זה לא מחייב שהערבים שינו את עורם.

וזה לא מופרך או חסר היגיון.

פשוט הקב"ה החליט, והקב"ה קיים.

ואני לא נכנסת לנושא של בחירה חופשית והשגחה עליונה.

תמיד יש בחירה חופשית. אבל לא בכל סיטואציה יש בחירה.

ב. אם כן יקרה אז התבוללות זה גרוע יותר

שם המחבל ביקש עזרה במרמה כדי להוריד את כל ההגנות של היהודי שפנה אליו; כאן היהודי הוא שהזדקק לעזרה והערבי הוא שהושיט אותה - אם היו לו כוונות זדון הוא פשוט לא היה עושה שום דבר. אין בכלל מקום להשוואה. 

לזה קוראים דעות קדומות ושנאה עיוורת. ואנחנו סבלנו מזה במשך אלפיים שנה. אז חבל. 

[בינתיים, חוששני שעדיף לא לסמוך על ה"אנושות" במקומות אלו בכללותה... לצערנו]

לגבי הפסיכולוגיה האנושית, לא יודע אם זה נכון, אבל אם כן, אז זה נכון גם לגבי יהודים ליהודים וגם לגבי גויים לגויים וגם לגבי גויים ליהודים.

כולם בסופו של דבר עובדים אותו דבר פסיכולוגית. אני מדבר על אנשים רגילים כן? לא טרוריסטים.

פה גם אתה נכנס לדיון פילוסופי עתיק יומין של האם יש מעשה טוב כל שהוא שחף לגמרי מטובה אישית שהנותן מצפה לקבל, וזה נושא אחר לגמרי.

אבל לא על פיו ישק כל דבר. לא חייבים להסכים עם כל דבר שהרב קנייבסקי אמר. במיוחד אני בתור ציוני.

לגבי חז"ל - גם חז"ל טעו לפעמים. קורה. במקרה שלנו, ברור שחז"ל יגידו דברים שליליים על הגויים. תראה באיזה גויים הם היו מוקפים. זה אך טבעי שיגידו מה שאמרו בסופו של דבר.

היחס של חזל לגויים ברובו הוא באמת שלילי אבל ישנם משפטים שמגלים יחס מתון ואוהד יותר במקרים מסויימים. אבל בכל מקרה, גם המשפטים הקשים של חז"ל כנגד הגויים לא מהווים אסמכתא לימינו באופן כללי. הרי זה לא עניין של הלכה, אלא של השקפה ושל מציאות יומיומית שהם חוו.

עכשיו, אני לא אומר שהערבים שמסביבינו הם צדיקים טהורים כן? אני כן אומר שיש ערבים בתוכם, מיעוטים, שהם כן כאלה. ואם אברהם אבינו התפלל על 10 צדיקים בסדום, אז שאנחנו לא נתפלל על 10 צדיקים בעזה/יו"ש אם יש כאלה? אני בטוח שיש כאלה.

חז"ל הם בני אדם, לא מלאכים. אמנם בני אדם משכמם ומעלה אבל עדיין, בני אדם. אין בן אדם שלא טועה.

טעות זה דבר אנושי מאוד.

לא צריך להתרגש מטעויות כאלה ואחרות של חז"ל. מסתכלים על חז"ל במבט כללי ולא פרטני.

גם האדם הכי חכם בבעולם - טועה. זה הטבע האנושי.

לא מתוך מקום של שפיטה - מתוך הכרה במגבלות היכולת האנושית. חז"ל הם בני אדם, לא לשכוח את זה.

אין סתירה בין פער הדורות לזה שחז"ל טעו לפעמים. אני פשוט לא מתרגש מטעויות פה ושם של חז"ל. הם עדיין חלק מהותי מאוד מהאמונה שלי אבל עדיין הם בני אדם. הניסיון להאיל (מלשון להפוך לאל) אותם הוא מדרון חלחלק לעבודה זרה ח"ו.

אני לא משווה את עצמי לחז"ל. סך הכל אומר שחז"ל בכל מיני מקרים טעו בעובדות מדעיות, זה הכל. זה לא כזה נורא.

אגב, חלק מהגאונים גם סברו ככה. גם רבי אברהם אבא של הרמב"ם סבר כך.

או שהיא גם טועה

בכ"א הדיון כאן הוא על היחס לחז"ל אם אנחנו יכולים לשפוט אותם בשכלנו או שענקי הודר הם למעלה מתפיסתנו

נחמד..

למרות שזה מופיע מבדרש/גמרא לא ידועים או כל מקור אחר שבקושי נלמד..

מהיכרות עם המושג הזה , זה ידוע בעיקר בגלל הציטוט בתחילת ספר התניא..

נ.ב.סתם דוגמא נוספת, כמה אנשים אתה מכיר שיודעים לצטט לך מה מקור המושג  אתחלתא דגאולה? 

בסופו של דבר כולנו יכולים להיות נחמדים אחד לשני כשאנחנו אחד על אחד. הבעיה מתחילה כשיש קבוצות, ואז יש מאבקים על אידיאולוגיה ועל משאבי טבע.

ה'פתרון' של השמאלנים הוא למחוק את הקבוצתיות מהעולם.

כשלעצמי איני מאמין שזה אפשרי (ואני גם רואה בזה רעיון שלילי כשלעצמו: הקבוצה מגדירה אותי ונותנת לי משמעות, להבנתי. זה חלק מהזהות ומהאישיות שלי, ולא סתם 'נטל').

ולכן קשה לי מאד לראות פתרון למצב הנוכחי - גם אם ברמה של אחד על אחד אנחנו יכולים להסתדר מצוין. 

ובקיצור: תקווה לאנושות ברמה הפרטנית ככל הנראה יש (גם בשואה היו גרמנים שהצילו יהודים, והוכיחו שבאדם באשר הוא ניטע צלם א-לוהים); תקווה לקבוצות שמתחרות על אותה ארץ - קשה לי למצוא, גם במעשה הטוב והקדוש הזה. 

לא אומרות שאין תקווה לאנושות... אנשים שרבים זה עם זה באופן פרטי - יוכלו לתת טרמפים אחד לשני (ככה זה - אנשים שונים דורכים אחד על השני; אבל זה לא אומר שאין חמלה). לאומים שונים - פחות (והראיה - הרבה תגובות בשרשור הזה ובפורום הזה בכלל, כולל ההודעה שלך-עצמך לעיל - בד"כ בוויכוחים האלה עושים דמוניזציה מוחלטת לצד השני, וממילא אין מקום לחמלה, כי "כל הערבים הם..." - השלם כרצונך). ולכן אתה שומע דווקא על דבר כזה בחדשות, ולא על זה שמנחם מנדל עזר ליוסף בן שמעון עם הלוואה ללא ריבית לצורך חתונת בתו... 

ב. באופן עקרוני - כן. שוב, מריבות פנימיות הן פחות נוראיות ממריבות לאומיות. כך לפחות אני תופס את זה. 

ואהבתי את הניסוח (אם כולם יחיו בשלום - אז נחיה בשלום?! - שנון!). 

אגב: איפה אתה רואה דמוניזציה במאבקי יעקב ועשו בתורה? לי זכור שיעקב חזר ארצה והם התחבקו והתנשקו. או מריבה כלשהי (בכלל) בין ישמעאל ויצחק? יש בין שרה להגר, מסיבות אישיות, אבל אין שם שום דמוניזציה ("פרא אדם" זה פשוט אומר 'כמו חמור חופשי - רק אדם'. זו משמעות המילה 'פרא' בתנ"ך. אין כאן את מה שעשו למושג הזה היום בעקבות ההיסטוריה). 

המאבק עם אדום, ומה שמלאכי אומר "כי את עשו שנאתי" - זה אחרי שכבר יש אומה של צאצאיו, שנמצאים במאבק מתמיד עם בני ישראל. אז מתחילה הדמוניזציה. 

ועל זה בדיוק אני חלוק. 

אני כן הבאתי את הדוגמאות מספר בראשית, דווקא בדיוק מפני שכולן נגמרות בפיוס. גם יצחק וישמעאל, גם יעקב ועשו, וגם יוסף והאחים. 

משפט כמו 'בדרך כלל יהודי עושה לשמה וגוי עושה לעצמו' הוא בדיוק דמוניזציה (גם אם לא אמרת שהוא 'שד', או 'לא אדם' - אמרת שהוא תת-אדם ומנוול, או לפחות 'לא מגיע לקרסוליים של יהודים'. במלים אחרות: "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם", שזו - כן - דמוניזציה). 

זה שווה ערך בעיניי למשפט 'יהודים אוהבים כסף' או 'יהודים רוצים להשתלט על העולם'. זו אמירה קטגורית שמתעלמת מהאדם הספציפי שעומד מולך ושופטת אותו לחומרא על בסיס קביעות סטריאוטיפיות. 

לא דמוניזציה. לפחות לא ההודעה שלך. הודעות אחרות כאן כן. 

(אגב - ה'קיבלתי' היה אך ורק ביחס למושג דמוניזציה. ביחס לתוכן דבריך אני די בטוח שאינני מסכים, אבל לא זה הדיון כרגע)

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?