וְהָעִקָּר,
כִּי הַצְּעָקָה בְלִבּוֹ בְּעַצְמָהּ
הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה,
כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁבָּאִים עָלָיו כְּפִירוֹת גְּדוֹלוֹת וְקֻשְׁיוֹת, עִם-כָּל-זֹאת
מֵאַחַר שֶׁצֹּעֵק עַל-כָּל-פָּנִים
בְּלִבּוֹ,
בְּוַדַּאי עֲדַיִן יֶשׁ בּוֹ
נִיצוֹץ וּנְקֻדָּה
מֵהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה,
כִּי אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא הָיָה בּוֹ עוֹד שׁוּם נְקֻדָּה מֵהָאֱמוּנָה כְּלָל - לֹא הָיָה צֹעֵק כְּלָל,
נִמְצָא
שֶׁהַצְּעָקָה בְּעַצְמָהּ הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה,
וְהָבֵן זֶה.
וְגַם
עַל-יְדֵי הַצְּעָקָה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה,
הַיְנוּ
שֶׁהַצְּעָקָה בְּעַצְמָהּ
הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל,
רַק שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא בְּקַטְנוּת גְדוֹלָה,
וְעַל-יְדֵי הַצְּעָקָה בְּעַצְמָהּ
יָכוֹל לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה, הַיְנוּ
לְהַעֲלוֹת
וּלְגַדֵּל אֶת הָאֱמוּנָה
עַד שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ הַקֻּשְׁיוֹת מִמֶּנּוּ,
וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה עֲדַיִן,
אַף-עַל-פִּי-כֵן
הַצְּעָקָה בְּעַצְמָהּ טוֹבָה מְאֹד.
(שיחות הר"ן, קמ"ו)
@@@@@
תודה לך נפש!