איש מוזר
בדרך לכאן פגשתי איש מאוד מוזר
הלך כמו סהרורי, מלמל לעצמו בשקט וככה אמר:
על משכבי בלילות אני שומע קול פעמון גדול מצלצל
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
ובקומי בבוקר אני חוזר ואומר כמו מתפלל
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
והד עונה לי מן הגיאיות והזריחה בהרים יפה להלל
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
וכך בקול ענות וכך בקול ילל וכך יומם וליל
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
והיא שייכת לו –
לא כדי להחזיק בה חיל-כיבוש או חיל-מצב
היא שייכת כדי לבנות בה את בית חלומותיו.
וכך בהקיץ ובחלום וכך מדור דור וכך מתוך הרגל
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
“איש מוזר,” אמרתי, “תתבייש. סיסמה כל כך ישנה!
הרי אתה מחוץ לתחום ומחוץ לקו, ובעיקר מחוץ לאופנה.
אבל האיש המוזר לא ענה לי – הוא לא ענה.
ואז ראיתי מסביב את המאות ואת האלפים
אנשים כל כך מוזרים, אנשים כל כך יפים
וקולם במקהלה גדולה כרעם הרחוק מתגלגל
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
ואז, מיושנת ללא תקנה וסנטימנטלית ללא רחם
אמרתי – “אנשים מוזרים, לו יהי חלקי עמכם.”



























