אני לתומי חי את חיי.
ולפתע שמתי לב לתופעה מרתקת.
ישנם מאחינו המוגדרים משום מה חילונים,
המקפידים על מנהגים מסויימים באדיקות רבה
ואף למעלה מן החובה ההלכתית.
וכל דיוק שתנסה להסביר לא יזיזם ממנהגם.
"דברים שאחרים נוהגים בהם איסור אי אתה רשאי להראות להם היתר".
(משהו כזה).
זה עלה אצלי השבוע, כששתיים מאחינו בני ספרד שאינם חובשי תרבוש
ציינו באזניי, שהם, או משפחתם אינם אוכלים בשר בשבוע זה.
ואני אומר לו- "הי, אבל אתה ספרדי בכלל, אז אין לך שבוע שחל בו השנה".
והא עונה לי, אחי, זה המנהג, אני בטוח
ואזי, קול ציני בתוכי עולה ואומר, ומה ראית לבחור עניין זה?
ומיד אני משתיקו לאותו קול זדוני, ואומר לו שתוק!!
כך עלה במחשבה לפניו!
ומיד עלה בי זכרון משיעורי הנהיגה בהם כולם דיברו על "עומר".
בהתחלה הייתי בטוח שיש איזה חבר נשכח המשותף לכולנו.
אבל אז אני קולט שזה הולך ככה.
"יואו אחי, אני לא יכול להסתפר בחודש הקרוב, אני שומר עומר!!"
ואני מביט בפדחתו (בשליחות הקול הציני ההוא).
ומתפלא, כיצד השתרש המנהג הזה דייקא.
ובכל מקרה אשריי עמנו הקדוש, המלא מצוות כרימון, וכפסיפלורה סגולה.
אז שאלתי היא, האם אתם מכירים עוד מצוות/מנהגים כאלה,
שבהם יש איזה מנהג ששותפים לו רבים? בלא משים?
שתפו ושתפו
ונרבה זכות על עמנו הקדוש.
בימי אחדות אלו.
ו..... "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך".... (ווקאלי).
ברור שבכך יש איסור חמור