מקור הפוך: "'אדני משה כלאם'... מאי כלאם - אמר ליה: הטל עליהן צרכי ציבור, והן כלין מאיליהן" (סנהדרין י"ז ע"א).

אני צריכה את המשמעות החיובית.

וזו תפילה, לא אמירה שזה באמת ככה.

השר משה מונטיפיורי 
מילים: חיים חפר
לחן: דובי זלצר
קיימים 3 ביצועים לשיר זה 



וכשהיה השר מונטיפיורי בן שמונים 
אז באו לביתו המלאכים הלבנים 
עמדו על מיטתו וכך אמרו אליו: 
"הקדוש ברוך הוא רוצה אותך אליו" 

וכך ענה השר מונטיפיורי בדיוק: 
"סלחו לי רבותי, אך באמת אני עסוק 
כי יש הרבה צרות לאחינו בעולם 
הנה פוגרום ברוסיה, איך לא אבוא אצלם? 
כי מי אם לא אני יעזור פה לכולם?" 

והוא עלה למרכבה ו"דיו" לסוסים אמר 
ופה מתן בסתר ושמה נדבה 
פה צביטה בלחי או ליטוף של אהבה 
ולכל היהודים שמחה וגאווה 
וכל הכבוד לשר, וכל הכבוד לשר! 

וכשהיה השר מונטיפיורי בן תשעים 
אמרו לו: "תעלה, כי שם למעלה מבקשים" 
שאל אותם השר: "הגידו איך אוכל? 
איך עלילת הדם בדמשק תבוטל? 

הלא צריך ללכת לפחה הנבזה, 
ל'גיד לו: תתבייש ואיך מרשים דבר כזה 
ואם צריך לשים לו ביד איזה בקשיש 
מן מתנה גדולה, אך שאיש בה לא ירגיש 
אז מי אם לא אני לתורכי את זה יגיש?" 

והוא עלה למרכבה... 

וכשהיה השר מונטיפיורי בן מאה 
אמר: "מספיק לי כבר, הנשמה שלי שבעה 
הלכו מליונים לירות ופרנקים ובישליק 
אבל ליהודים זה אף פעם לא מספיק" 

אמרו לו: "כבודו, רק יבוא ויסתכל 
צריך לבנות עוד חדר לקבר של רחל 
להגביה ת'כותל המערבי 
לנווה שאננים יהודים יש להביא 
ומי אם לא אתה יא מורי, יא לבבי?" 

והוא עלה למרכבה... 

וכשהיה השר בן מאה ועוד שנה 
נִשקוהו מלאכים בנשיקה האחרונה 
וכך את העיניים עצם הוא בבקשו 
רק אבן ירושלמית מתחת לראשו. 

עטוף טלית של משי ונח בתוך ארון 
גמר השר משה את מסעו האחרון 
אך יש עוד אנשים המוכנים להיִשבע 
שלפעמים בלילה כשחושך בסביבה 
ראו את מונטיפיורי על יד המרכבה 

והוא עלה למרכבה... 

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%91_%D7%91

באמת קודם עלה במוחי לחפש בפרוש ר' עובדיה מברטנורא על המשנה הזו,

אך לצערי זה לא מה שאני מחפשת, כי כמו שכתבת, מדובר על זכות אבותם של הציבור...

בבקשה

(האמת היא שזה עקרון רוחני יפה מאד

ואולי זה מסביר את יכולת העמידה בעומס אדיר של צרכי ציבור 24/7 

כמו הרב אליהו זצ"ל )

ולא עוד, אלא הצדיק היותר גדול, חלק חשוב של הסייעתא דשמיא שלו באה לו מפני צורך הציבור, מי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה, וכשחטאו ישראל אמר לו הקב"ה "לך רד", ואמרו ז"ל (ברכות ל"ב) "רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו, גדולה למה לך", הרי שאותה סייעתא דשמיא שהיתה צריכה לו להיות מנהיג הכלל, לא באה לו אלא בשביל הכלל... מאותו רגע, בנערותו, שנתן עינו ולבו להיות מיצר בצרת אחיו התחיל מהלך זה שבזכות מה שנתן את עצמו להכלל השפיע לו הקב"ה סייעתא דשמיא שיוכל לתת עוד יותר, וככה היה חוזר חלילה, וכל מה שהיה נותן יותר היה מתגדל יותר, עד שכאשר מסר נפשו על ישראל זכה שיקראו כל ישראל על שמו כאז"ל (שמות רבה ל').

http://www.aspaklaria.info/090_TSADI/%D7%A6%D7%91%D7%95%D7%A8%20%20%20%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99.htm

תגללי עד הסוף למטה ל'מכתב מאליהו' הציטוט מלמעלה הוא משם

הרי כאן שלש עצות לחיצוני שבהן יכול להעזר להתקרב אל הפנימיות בסייעתא דשמיא... ג', יסתייע בזכות הכלל, היינו שיעשה את עצמו נחוץ לכלל, כגון שיעסוק בהרבצת תורה וכדומה, כי אז זכות הציבור תגן עליו, כאמרם ז"ל, "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו" (אבות ה' י"ח), ואפילו אם אינו ראוי מצד עצמו, מכיון שהוא ממציא את עצמו לעבודת הכלל זכות הכלל תגביה אותו למעלה... (חלק ד עמוד רכז)

איך להתאים את זה לצרכי

לא "חיים טובים" וכדו', אם לזה התכוונת אז נראה לי שיש עוד כמה מקורות.

גם לי זה יוכל להתאים תודה

לגבי פרנס: "אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור - מתעשר. מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים ודילמא מדידהו אם כן מאי רבותא דמילתא".

אבל זה לא לגבי כל צורכי ציבור אלא דווקא על פרנס (גם המשמעות של "צרכי ציבור" בלשון חז"ל לא לגמרי מקבילה לזו שלנו).

כשלחצו את הרוגוצ'ובער לעסוק בצרכי ציבור הוא ענה שזה תלוי במחלוקת בין הבבלי לירושלמי.

הוא לא הסביר, אבל ההסבר ממקור אחר:

מי שעוסק בצרכי ציבור מבזבז זמן של לימוד תורה.

בבבלי כתוב שלמרות זאת, תורתו משתמרת. הוא לא שוכח את הלימוד.

אבל בירושלמי כתוב שתורתו מתברכת... הוא משיג יותר...

אם זה עוזר לך, אנסה לחפש מקור. 

ויהיה לו כבר שכר בעוה"ז של לימוד תורה..

בעוהב

טובה שנוצרת.
או חיזוק קשר
שלכאורה הוא ה "שכר בעולם הזה" מעבר לזה שהקרן קיימת לעוה"ב.

יקבל כמו כן שכר מעניין ההוא" למה כשהוא עושה בינו לבין קונו זה לעוהב 

ופתאום כשהוא עוזר לזקנה עם הסלים וכולם לומדים ועושים כמוהו אז קרה נס ונופלים עליו דינרים ירדניים כבדים מהשמיים הכחולים? 

"כשיעשה האדם המצות המיוחדות לנפשו, מה שיש בינו ובין בוראו, תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב"ה עליה לעולם הבא. אבל כשיעשה המצוות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה, תחשב לו לצדקה בעולם הבא לפי שעשה המצווה - אבל ימצא טובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם, כי כשינהג המנהג הזה וינהגו אחרים כמנהגו, יקבל כמו כן שכר מעניין ההוא... ותלמוד תורה כנגד כולם, כי על ידי תלמוד תורה יבוא האדם לכל זה."

מכיון שכשהוא עושה בינו לבין קונו- אין חידוש.
החידוש הוא זה שהוא עושה "הפצה" לגבי המנהג הטוב- ולכן מקבל שכר על זה.
זה קצת כמו- אם אתה סוכן- אתה מקבל אחוזים. כי גרמת למישהו "לקנות" את הדבר.

אבל עדיין יש כאן שאלה.

טוב

אחשוב על זה

תודה

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_50595_154.pdf

כי אין כאן הגיון ישר בין ה'קונו' ל'חבירו'

אולי ימ"ל יתמצת את העניין. 

אתה מקדם את מטרות הבורא בעוהז

אז ניתן לך את האמצעים (מה שאמרת "תוצאה") לקדם יותר מטרות.

זה שאתה מקבל כסף עכשיו בעקבות גמח שעשית זה לא שכר. זה פשוט תוצר לוואי אוטומטי לפעילות שלך למען אחרים. בנית תחנת כוח ע"מ להאיר לאחרים? כל הכבוד ניתן לך דלק בשבילם. ועל הדרך גם הבית שלך יואר

אתה משקה בנדיבות ליבך גם את הערוגות מסביבך ולא רק את שלך

אז  נארגן לך עוד מים.

לא כדי ששלך יצמח. אלא כדי שתצמיח עוד לאחרים. ועל הדרך גם שלך יורטב. (אבל זאת לא המטרה)

נשמע הגיוני מאד.

עדיין נשארת השאלה מה ההבדל העקרוני בין "בינו למקום" לגמ"ח 

הרי שניהם הם "עניין רוחני נעלה" אז למה ההבדל ביניהם? 

אם הוא רק מניח ציצית ("בין אדם למקום") אז ד' לא רוצה לתת לו כסף במיידי שיאפשר לו להמשיך לעשות את זה?! ואם הוא מעביר זקנות את הכביש אז כן נותן לו כסף ?  

אפשר להגיד פה זה אחד. שמה זה רבים. 

אבל עדיין למה יש כזה הבדל בין שניהם??? 

חידוד הנקודה: האם גמח זה פשוט הרחבה של 'ביני למקום'  או שזה משהו אחר לגמרי ? 

כי אם זה רק הרחבה (הרבה 'למקום') זה לא ככ הגיוני שכאן יש שכר עוהז וכאן לא 

טוב 

לדעתי עדיין נשארה כאן השאלה לגבי מהות ההבדל

כי "כדי לאפשר לאדם לעסוק בתיקון העולם" אפשר להגיד את זה גם על בין אדם למקום (אתרוג, צרכי שבת)

או שאין סיבה ופשוט הרמב"ם קבע "כל אותן הדברים אמת וכו'"

ועדיין נשארת השאלה על ההבדל בין המצוות לעניין השכר עוהז אבל זה כבר לשבוע הבא. 

שבעצם העקרון הזה יעבוד גם עם עשרה גויים באוניה אחת (גויי הים..)

כולם נחמדים - כולם נהנים. 

אז בעצם אתה אומר בשני המקרים שכר מצווה זה  לעוה"ב

פשוט בבין אדם לחבירו יש תוספת של העניין הטכני-סוציולוגי של נחמדות שחוזרת אליך. 

אז איפה עניין האמצעים שמאפשרים לך להוסיף ולעשות גמ"ח?

ועדיין נשארת השאלה למה ציצית לא מקבלים אמצעים ובגמ"ח כן.

שורש העניין: האם מצווה אדם-אדם שונה עקרונית ממצווה אדם-הקב"ה?

לפי מה שאתה אומר: הם זהים.  ובגמח יש רק תוספת טכנית. 

עוד צד: זה די מושך את השטיח מתחת להסבר של הרצח כ'נגטיב' לחיובי כי שמה אין עניין של בונוס חברתי. או יותר נכון אי-בונוס חברתי.

אז כנראה שההבנה שלי לא נכונה ומדובר כאן לא על כיף טכני אלא

על בריאה של פלוסים במציאות (שגם אני קוטף את פירותיהם כי דישנתי לחבר'ה את השדה 

[או כדי לאפשר לי לדשן עוד בהמשך]) ורצח זה הכנסת מינוסים למציאות והם עושים פה ברדק (רק למי שברא אותם? לכולם כמו בחיובי? )

אבל על זה עוד צריך לחשוב

להבנת הרמב"ם ה"שכר" הוא תוצאה טכנית נלווית למעשה.

לגבי השאלה שלך על האמצעים - הרמב"ם כותב בכמה מקומות שאין שכר מצוות בעולם הזה אבל המשמעות של הפסוקים של הברכות בתורה של "אם שמוע" "והיה עקב תשמעון" וכדו' היא המצאת האמצעים לעבודת ה' למי שמקיים את התורה.

[למשל בהלכות תשובה פרק ט: "נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא"]

עדיין

למה רק בין אדם  לחבירו מקבלים אמצעים?

כי אם עבדתי בשמחה אז מגיע לי תוספת טכנית. כסף לציצית כמו כסף לצדקה.

(אם מדובר על הנאה חברתית זה מובן שזה מתאפשר רק בחברה.)

עוד שאלות

מהו ה"שכר" בעוהב? (בטוח שלא: שכר=תוספת טכנית ארצית)

וגם נשארה השאלה על הרצח אבל נניח לזה כרגע.

השכר של המצווה הוא רק בעולם הבא, זו המשמעות של "הקרן קיימת לו לעולם הבא".

במצוות של אדם לחבירו יש גם תוצאה נלווית שגם בה יש רווח לאדם והם יחסי גמול הדדיים, זו המשמעות של "אוכל פירותיהם בעולם הזה".

על קיום התורה (ברמה הלאומית) יש גם סיעתא דשמייא שמאפשרת אמצעים לקיום התורה כמו שהרמב"ם מסביר את הפסוקים של הברכות, זה קיים לגבי כל המצוות, גם בין אדם למקום וגם בן אדם לחברו.

נ"ב

כל זה לשיטת הרמב"ם, זה לא מוסכם ע"י כולם.

אתה אומר

הפירות בעוהז = בין אדם לחבירו = יחסי גמול הדדיים = "ימצא טובה"

ברמב"ם, המילה שכר שווה לנ"ל ?

או שהכוונה לאמצעים?

אם שכר=אמצעים:   מה ההבדל בין ציצית לצדקה לעניין האמצעים/שכר.

פירוש המשניות להרמב"ם ריש פאה: "כשיעשה האדם המצות המיוחדות לנפשו, מה שיש בינו ובין בוראו, תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב"ה עליה לעולם הבא. אבל כשיעשה המצוות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה, תחשב לו לצדקה בעולם הבא לפי שעשה המצווה - אבל ימצא טובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם, כי כשינהג המנהג הזה וינהגו אחרים כמנהגו, יקבל כמו כן שכר מעניין ההוא... ותלמוד תורה כנגד כולם, כי על ידי תלמוד תורה יבוא האדם לכל זה."

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_50595_154.pdf

המילה 'שכר' היא לא מתייחסת לתוצאה הנלווית של המצווה.

שכר מצוות יש רק בעולם הבא, הרמב"ם חוזר על זה הרבה בהרבה מקומות.

גם ביחס לאמצעים הגשמיים שהתורה מבטיחה אין הבדל בין מצוות בין אדם למקום לבין אדם לחברו.

ההבדל היחיד הוא בשיפור יחסי האנוש הדדיים שהאדם מרוויח גם אותם במצוות בין אדם לחברו ואליהם מתייחס הרמב"ם בפירוש המשנה (פירוש המשנה נכתב בערבית והתרגום שציטטת מדוייק, יותר נכון לתרגם במקום "שכר" "תועלת", כך מתרגם הרב קאפח).

אלא אם גם הכוונה שלו ב"שכר" היא בעצם תועלת תוצאתית ולא שכר אלוהי על המצווה.

 לך סתירה פנימית :

ברמבם,

אם "שכר" זה לא ה"ימצא טובה" (תועלת תוצאתית)

+ אין שכר בעוהז

אז אם כן מהו ה"שכר" שאותו הרמב"ם אומר שמקבל בעוהז? 

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד