מקור הפוך: "'אדני משה כלאם'... מאי כלאם - אמר ליה: הטל עליהן צרכי ציבור, והן כלין מאיליהן" (סנהדרין י"ז ע"א).

אני צריכה את המשמעות החיובית.

וזו תפילה, לא אמירה שזה באמת ככה.

השר משה מונטיפיורי 
מילים: חיים חפר
לחן: דובי זלצר
קיימים 3 ביצועים לשיר זה 



וכשהיה השר מונטיפיורי בן שמונים 
אז באו לביתו המלאכים הלבנים 
עמדו על מיטתו וכך אמרו אליו: 
"הקדוש ברוך הוא רוצה אותך אליו" 

וכך ענה השר מונטיפיורי בדיוק: 
"סלחו לי רבותי, אך באמת אני עסוק 
כי יש הרבה צרות לאחינו בעולם 
הנה פוגרום ברוסיה, איך לא אבוא אצלם? 
כי מי אם לא אני יעזור פה לכולם?" 

והוא עלה למרכבה ו"דיו" לסוסים אמר 
ופה מתן בסתר ושמה נדבה 
פה צביטה בלחי או ליטוף של אהבה 
ולכל היהודים שמחה וגאווה 
וכל הכבוד לשר, וכל הכבוד לשר! 

וכשהיה השר מונטיפיורי בן תשעים 
אמרו לו: "תעלה, כי שם למעלה מבקשים" 
שאל אותם השר: "הגידו איך אוכל? 
איך עלילת הדם בדמשק תבוטל? 

הלא צריך ללכת לפחה הנבזה, 
ל'גיד לו: תתבייש ואיך מרשים דבר כזה 
ואם צריך לשים לו ביד איזה בקשיש 
מן מתנה גדולה, אך שאיש בה לא ירגיש 
אז מי אם לא אני לתורכי את זה יגיש?" 

והוא עלה למרכבה... 

וכשהיה השר מונטיפיורי בן מאה 
אמר: "מספיק לי כבר, הנשמה שלי שבעה 
הלכו מליונים לירות ופרנקים ובישליק 
אבל ליהודים זה אף פעם לא מספיק" 

אמרו לו: "כבודו, רק יבוא ויסתכל 
צריך לבנות עוד חדר לקבר של רחל 
להגביה ת'כותל המערבי 
לנווה שאננים יהודים יש להביא 
ומי אם לא אתה יא מורי, יא לבבי?" 

והוא עלה למרכבה... 

וכשהיה השר בן מאה ועוד שנה 
נִשקוהו מלאכים בנשיקה האחרונה 
וכך את העיניים עצם הוא בבקשו 
רק אבן ירושלמית מתחת לראשו. 

עטוף טלית של משי ונח בתוך ארון 
גמר השר משה את מסעו האחרון 
אך יש עוד אנשים המוכנים להיִשבע 
שלפעמים בלילה כשחושך בסביבה 
ראו את מונטיפיורי על יד המרכבה 

והוא עלה למרכבה... 

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%91_%D7%91

באמת קודם עלה במוחי לחפש בפרוש ר' עובדיה מברטנורא על המשנה הזו,

אך לצערי זה לא מה שאני מחפשת, כי כמו שכתבת, מדובר על זכות אבותם של הציבור...

בבקשה

(האמת היא שזה עקרון רוחני יפה מאד

ואולי זה מסביר את יכולת העמידה בעומס אדיר של צרכי ציבור 24/7 

כמו הרב אליהו זצ"ל )

ולא עוד, אלא הצדיק היותר גדול, חלק חשוב של הסייעתא דשמיא שלו באה לו מפני צורך הציבור, מי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה, וכשחטאו ישראל אמר לו הקב"ה "לך רד", ואמרו ז"ל (ברכות ל"ב) "רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו, גדולה למה לך", הרי שאותה סייעתא דשמיא שהיתה צריכה לו להיות מנהיג הכלל, לא באה לו אלא בשביל הכלל... מאותו רגע, בנערותו, שנתן עינו ולבו להיות מיצר בצרת אחיו התחיל מהלך זה שבזכות מה שנתן את עצמו להכלל השפיע לו הקב"ה סייעתא דשמיא שיוכל לתת עוד יותר, וככה היה חוזר חלילה, וכל מה שהיה נותן יותר היה מתגדל יותר, עד שכאשר מסר נפשו על ישראל זכה שיקראו כל ישראל על שמו כאז"ל (שמות רבה ל').

http://www.aspaklaria.info/090_TSADI/%D7%A6%D7%91%D7%95%D7%A8%20%20%20%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99.htm

תגללי עד הסוף למטה ל'מכתב מאליהו' הציטוט מלמעלה הוא משם

הרי כאן שלש עצות לחיצוני שבהן יכול להעזר להתקרב אל הפנימיות בסייעתא דשמיא... ג', יסתייע בזכות הכלל, היינו שיעשה את עצמו נחוץ לכלל, כגון שיעסוק בהרבצת תורה וכדומה, כי אז זכות הציבור תגן עליו, כאמרם ז"ל, "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו" (אבות ה' י"ח), ואפילו אם אינו ראוי מצד עצמו, מכיון שהוא ממציא את עצמו לעבודת הכלל זכות הכלל תגביה אותו למעלה... (חלק ד עמוד רכז)

איך להתאים את זה לצרכי

לא "חיים טובים" וכדו', אם לזה התכוונת אז נראה לי שיש עוד כמה מקורות.

גם לי זה יוכל להתאים תודה

לגבי פרנס: "אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור - מתעשר. מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים ודילמא מדידהו אם כן מאי רבותא דמילתא".

אבל זה לא לגבי כל צורכי ציבור אלא דווקא על פרנס (גם המשמעות של "צרכי ציבור" בלשון חז"ל לא לגמרי מקבילה לזו שלנו).

כשלחצו את הרוגוצ'ובער לעסוק בצרכי ציבור הוא ענה שזה תלוי במחלוקת בין הבבלי לירושלמי.

הוא לא הסביר, אבל ההסבר ממקור אחר:

מי שעוסק בצרכי ציבור מבזבז זמן של לימוד תורה.

בבבלי כתוב שלמרות זאת, תורתו משתמרת. הוא לא שוכח את הלימוד.

אבל בירושלמי כתוב שתורתו מתברכת... הוא משיג יותר...

אם זה עוזר לך, אנסה לחפש מקור. 

ויהיה לו כבר שכר בעוה"ז של לימוד תורה..

בעוהב

טובה שנוצרת.
או חיזוק קשר
שלכאורה הוא ה "שכר בעולם הזה" מעבר לזה שהקרן קיימת לעוה"ב.

יקבל כמו כן שכר מעניין ההוא" למה כשהוא עושה בינו לבין קונו זה לעוהב 

ופתאום כשהוא עוזר לזקנה עם הסלים וכולם לומדים ועושים כמוהו אז קרה נס ונופלים עליו דינרים ירדניים כבדים מהשמיים הכחולים? 

"כשיעשה האדם המצות המיוחדות לנפשו, מה שיש בינו ובין בוראו, תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב"ה עליה לעולם הבא. אבל כשיעשה המצוות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה, תחשב לו לצדקה בעולם הבא לפי שעשה המצווה - אבל ימצא טובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם, כי כשינהג המנהג הזה וינהגו אחרים כמנהגו, יקבל כמו כן שכר מעניין ההוא... ותלמוד תורה כנגד כולם, כי על ידי תלמוד תורה יבוא האדם לכל זה."

מכיון שכשהוא עושה בינו לבין קונו- אין חידוש.
החידוש הוא זה שהוא עושה "הפצה" לגבי המנהג הטוב- ולכן מקבל שכר על זה.
זה קצת כמו- אם אתה סוכן- אתה מקבל אחוזים. כי גרמת למישהו "לקנות" את הדבר.

אבל עדיין יש כאן שאלה.

טוב

אחשוב על זה

תודה

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_50595_154.pdf

כי אין כאן הגיון ישר בין ה'קונו' ל'חבירו'

אולי ימ"ל יתמצת את העניין. 

אתה מקדם את מטרות הבורא בעוהז

אז ניתן לך את האמצעים (מה שאמרת "תוצאה") לקדם יותר מטרות.

זה שאתה מקבל כסף עכשיו בעקבות גמח שעשית זה לא שכר. זה פשוט תוצר לוואי אוטומטי לפעילות שלך למען אחרים. בנית תחנת כוח ע"מ להאיר לאחרים? כל הכבוד ניתן לך דלק בשבילם. ועל הדרך גם הבית שלך יואר

אתה משקה בנדיבות ליבך גם את הערוגות מסביבך ולא רק את שלך

אז  נארגן לך עוד מים.

לא כדי ששלך יצמח. אלא כדי שתצמיח עוד לאחרים. ועל הדרך גם שלך יורטב. (אבל זאת לא המטרה)

נשמע הגיוני מאד.

עדיין נשארת השאלה מה ההבדל העקרוני בין "בינו למקום" לגמ"ח 

הרי שניהם הם "עניין רוחני נעלה" אז למה ההבדל ביניהם? 

אם הוא רק מניח ציצית ("בין אדם למקום") אז ד' לא רוצה לתת לו כסף במיידי שיאפשר לו להמשיך לעשות את זה?! ואם הוא מעביר זקנות את הכביש אז כן נותן לו כסף ?  

אפשר להגיד פה זה אחד. שמה זה רבים. 

אבל עדיין למה יש כזה הבדל בין שניהם??? 

חידוד הנקודה: האם גמח זה פשוט הרחבה של 'ביני למקום'  או שזה משהו אחר לגמרי ? 

כי אם זה רק הרחבה (הרבה 'למקום') זה לא ככ הגיוני שכאן יש שכר עוהז וכאן לא 

טוב 

לדעתי עדיין נשארה כאן השאלה לגבי מהות ההבדל

כי "כדי לאפשר לאדם לעסוק בתיקון העולם" אפשר להגיד את זה גם על בין אדם למקום (אתרוג, צרכי שבת)

או שאין סיבה ופשוט הרמב"ם קבע "כל אותן הדברים אמת וכו'"

ועדיין נשארת השאלה על ההבדל בין המצוות לעניין השכר עוהז אבל זה כבר לשבוע הבא. 

שבעצם העקרון הזה יעבוד גם עם עשרה גויים באוניה אחת (גויי הים..)

כולם נחמדים - כולם נהנים. 

אז בעצם אתה אומר בשני המקרים שכר מצווה זה  לעוה"ב

פשוט בבין אדם לחבירו יש תוספת של העניין הטכני-סוציולוגי של נחמדות שחוזרת אליך. 

אז איפה עניין האמצעים שמאפשרים לך להוסיף ולעשות גמ"ח?

ועדיין נשארת השאלה למה ציצית לא מקבלים אמצעים ובגמ"ח כן.

שורש העניין: האם מצווה אדם-אדם שונה עקרונית ממצווה אדם-הקב"ה?

לפי מה שאתה אומר: הם זהים.  ובגמח יש רק תוספת טכנית. 

עוד צד: זה די מושך את השטיח מתחת להסבר של הרצח כ'נגטיב' לחיובי כי שמה אין עניין של בונוס חברתי. או יותר נכון אי-בונוס חברתי.

אז כנראה שההבנה שלי לא נכונה ומדובר כאן לא על כיף טכני אלא

על בריאה של פלוסים במציאות (שגם אני קוטף את פירותיהם כי דישנתי לחבר'ה את השדה 

[או כדי לאפשר לי לדשן עוד בהמשך]) ורצח זה הכנסת מינוסים למציאות והם עושים פה ברדק (רק למי שברא אותם? לכולם כמו בחיובי? )

אבל על זה עוד צריך לחשוב

להבנת הרמב"ם ה"שכר" הוא תוצאה טכנית נלווית למעשה.

לגבי השאלה שלך על האמצעים - הרמב"ם כותב בכמה מקומות שאין שכר מצוות בעולם הזה אבל המשמעות של הפסוקים של הברכות בתורה של "אם שמוע" "והיה עקב תשמעון" וכדו' היא המצאת האמצעים לעבודת ה' למי שמקיים את התורה.

[למשל בהלכות תשובה פרק ט: "נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא"]

עדיין

למה רק בין אדם  לחבירו מקבלים אמצעים?

כי אם עבדתי בשמחה אז מגיע לי תוספת טכנית. כסף לציצית כמו כסף לצדקה.

(אם מדובר על הנאה חברתית זה מובן שזה מתאפשר רק בחברה.)

עוד שאלות

מהו ה"שכר" בעוהב? (בטוח שלא: שכר=תוספת טכנית ארצית)

וגם נשארה השאלה על הרצח אבל נניח לזה כרגע.

השכר של המצווה הוא רק בעולם הבא, זו המשמעות של "הקרן קיימת לו לעולם הבא".

במצוות של אדם לחבירו יש גם תוצאה נלווית שגם בה יש רווח לאדם והם יחסי גמול הדדיים, זו המשמעות של "אוכל פירותיהם בעולם הזה".

על קיום התורה (ברמה הלאומית) יש גם סיעתא דשמייא שמאפשרת אמצעים לקיום התורה כמו שהרמב"ם מסביר את הפסוקים של הברכות, זה קיים לגבי כל המצוות, גם בין אדם למקום וגם בן אדם לחברו.

נ"ב

כל זה לשיטת הרמב"ם, זה לא מוסכם ע"י כולם.

אתה אומר

הפירות בעוהז = בין אדם לחבירו = יחסי גמול הדדיים = "ימצא טובה"

ברמב"ם, המילה שכר שווה לנ"ל ?

או שהכוונה לאמצעים?

אם שכר=אמצעים:   מה ההבדל בין ציצית לצדקה לעניין האמצעים/שכר.

פירוש המשניות להרמב"ם ריש פאה: "כשיעשה האדם המצות המיוחדות לנפשו, מה שיש בינו ובין בוראו, תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב"ה עליה לעולם הבא. אבל כשיעשה המצוות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה, תחשב לו לצדקה בעולם הבא לפי שעשה המצווה - אבל ימצא טובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם, כי כשינהג המנהג הזה וינהגו אחרים כמנהגו, יקבל כמו כן שכר מעניין ההוא... ותלמוד תורה כנגד כולם, כי על ידי תלמוד תורה יבוא האדם לכל זה."

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_50595_154.pdf

המילה 'שכר' היא לא מתייחסת לתוצאה הנלווית של המצווה.

שכר מצוות יש רק בעולם הבא, הרמב"ם חוזר על זה הרבה בהרבה מקומות.

גם ביחס לאמצעים הגשמיים שהתורה מבטיחה אין הבדל בין מצוות בין אדם למקום לבין אדם לחברו.

ההבדל היחיד הוא בשיפור יחסי האנוש הדדיים שהאדם מרוויח גם אותם במצוות בין אדם לחברו ואליהם מתייחס הרמב"ם בפירוש המשנה (פירוש המשנה נכתב בערבית והתרגום שציטטת מדוייק, יותר נכון לתרגם במקום "שכר" "תועלת", כך מתרגם הרב קאפח).

אלא אם גם הכוונה שלו ב"שכר" היא בעצם תועלת תוצאתית ולא שכר אלוהי על המצווה.

 לך סתירה פנימית :

ברמבם,

אם "שכר" זה לא ה"ימצא טובה" (תועלת תוצאתית)

+ אין שכר בעוהז

אז אם כן מהו ה"שכר" שאותו הרמב"ם אומר שמקבל בעוהז? 

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן.