מציגים את הצד של המתנגדים באופן לא נכון בעיני.

אתה יותר קרוב, אבל חשוב לי לחדד-

השאלה היא פשוטה-

אתה כותב

"האם אני יונק מהאבות וממילא זה חייב להיות שהם היו צדיקים תמיד או שאני לומד שהאבות טעו לפעמים, אבל יש

מה ללמוד מטעויות."

לא על זו המהומה. בחז"ל לא חוסכים מדמויות התנ"ך גם המעולות שבהן ביקורת.

מה שכן בעייתי בעיני המתנגדים לתנ"ך בגובה העיניים הוא ההפיכה של דמויות של אנשי מעלה קדושים

לאחרוני הפשועים ברחוב על פי ההסתכלות של האדם וגישתו אליהם.

אני יכול להביא פה תיאור של רב מהגישה הזו שכותב על אחד מבני יעקב(מי שמכיר את הפולמוס מבין),

ומציג אותו בתיאור שלא היה ראוי לתאר גם את אחרוני הפרחחים ברחוב.

לכל צד על רצף הדעות בפולמוס הזה יש נקודה של אמת בדבריו ולכל צד יש גישה ותפיסה וקשיים וסכנות.

הסיבה לבחור צד היא אחת ופשוטה-

אנשים מעדיפים סכנה אחת על אחרת.

מי שאוחז בצד שאומר ש"אין אפשרות להבין את האבות"- מסתכן ביצירת חוסר קשר לאבות.

מי שאוחז בצד שאומר ש"אין הבדל בין האבות אלינו כלל"- מסתכן בהפיכת דמויות האבות ללא לגיטימיות(דוד

המלך יצא אנס ורוצח כדוגמא)

כל אחד והסכנה שהוא מעדיף והמקום שהוא שם את עצמו על הרצף.

מי ששומע שיעורים של תנ"ך בהרצוג וזה גורם לו לאהבת תורה, חיבור לתורה ולקב"ה, קיום מצוות ואמונה-

שישמע.

מי שזה מזיק לו לדברים הללו- שישמע את מה שכן מחזק אצלו את זה.

קשה להציג גישה עליה אתה חולק בצורה מדויקת.

לגופו של עניין, הרמב"ם כותב שניתן להיות צדיק כמשה מחד ורשע כירבעם מאידך. בכך הוא מציג את כל הסקאלה, אז לא כל מי שבתנ"ך הוא צדיק.

אבל אני חושב שהמסקנה שלך בסוף, שהעיקר שזה יגדיל אצלו את היראת שמים היא מסקנה נכונה.

וגם אני חושב שהמסקנה נכונה.)

אף אחד לא אומר שכל דמויות התנ"ך הן קדושות.

ברור שיש רשעים בתנ"ך ועל זה אין חולק.

השאלה היא איך נפגשים עם דמויות כמו דוד המלך ואברהם אבינו, לא עם דמויות כמו ירבעם ובלק...

אלא הצגה חד צדדית.

תסלח לי.

אתה לומד בהרצוג?

וזה היה גועל נפש.

אם הייתי באה בגישה אקדמאית ייתכן והייתי מאוד נהנית ללמוד מהם. 

אבל יש הבדלים התפיסה את התו"מ בכלל כנראה

ואני והם עושים את אותם דברים אפילו אבל ממקום אחר לגמרי.

המקום הפנימי שונה בתכלית

זהו עבר

ולשאלתך

לא ניהלתי דיון,

שמעתי אותם בדעותיהם והשקפותיהם ופעם גם כמה שיעורים וזה בהחלט הספיק לי

וכשאני לא מסכימה לשיטת "תנ"ך בגובה העיניים" - אני לא מסכימה לשקר של העולם הזה, בין היתר.

אני לא מסכימה שמנמיכים את התורה שלנו כדי להגביה את עצמם,

לא מסכימה לזה. לנצח לא אסכים, אאבק ואשמיע את דעתי.

לא נכנסתי לקשר שלהם עם הקדוש ברוך הוא. זה לא עינייני

לגבי השיטה, שנושקת עוד להרבה תחומים בחיים - אתנגד תמיד. אשמיץ ואגנה.

בס"ד

את מוח האדם, הבריאה הגדולה ביותר שברא הקב"ה בעולמו, ולקרוא לו "השקר של העולם הזה"- את מוזמנת. ההפסד כולו שלך.

אבל לטעון שזו דרך התורה ואם מרימים את השכל משפילים את התורה- עד כאן.

ואתה מוציא דברים מהקשרם 

כתבתי מגביהם את עצמם. לא את השכל.

השכל הוא כלי ומתנת שמיים גדולה וצריך לנהוג בו בענווה.

לא נהנית להשמיץ ותקוף, מצווה ללכת בדרך האמת. כמוך בדיוק

את אמרת שהמקום הפנימי שונה בתכלית, הוא רק שאל לאיזה כיוון הרוח נוטה.

ברירת המחדל אמורה להיות שאם אני רואה מישהו/י שומר תורה ומצוות (וקל וחומר קבוצה) שמתנהגים בצורה מסוימת, יש לכך הסבר מינימלי (לפעמים טוב ולפעמים פחות), כדאי לשמוע אותו לפני שמגבשים דעה מתנגדת.

אני חש שהפערים בין הגישות בנושא הזה כל כך גדולים שהם לא מאפשרים לעמוד על נקודת המחלוקת האמיתית כך שנוצר דו שיח של חרשים.

השיטה של 'תנ"ך בגובה העיניים' (לאפוקי מביקורת המקרא) היא בעצם לימוד הפשט מתוך הנחה שהדמויות בו הם בני אנוש כמונו ולא ברמה של מלאכים. כלומר שהיה להם יצר הרע והם גם נפלו בו לפעמים, שהיו להם רגשות אנושיים בדיוק כמו שלנו, שהיו להם צדדים שונים באישיות ומניעים שונים (גם אנוכיים) ומתוך כך - שאנחנו גם יכולים לנסות להבין ו/או לבקר את ההתנהלות שלהם.

המבקרים טוענים שהדמויות בתנ"ך, דהיינו האבות הנביאים (ויש שמשום מה מכלילים בהם כמעט את כל בנ"י שחיו בתקופתם), הם מעל לתפיסתנו ושיראת השמים ורוח הקודש שהייתה בהם כל כך רחוקים מהמדרגה שלנו שאין לנו יכולת בכלל להבין את הלכי הרוח שלהם וכל שכן לבקר אותם (וברור שכל מעשיהם נבעו מקדושה, גם אלו שבטעות ע"פ הפשט נראים כחטא).

אגב - המחלוקת הזאת קיימת גם לגבי חז"ל והראשונים (ברמה שונה בגלל 'ירידת הדורות') ולא רק לגבי התנ"ך.

הפער בין הגישות לגבי האבות והנביאים גורם למראית עין של מחלוקת לגבי היחס לתנ"ך עצמו, מחלוקת שקיימת מול הגישה של ביקורת המקרא', ולכן הרבה פעמים הדיון נסוב סביב השאלה מה הוא התנ"ך במקום איך נכון ללמוד אותו.

@יוני

התייחסתי אך ורק לטענותיו של יוני, שהן למיטב הבנתי שתיים (אע"פ שבהמשך הוא טען שהוא בכלל לא טען את הנקודה הראשונה, קשה לי לראות איך אפשר להבין אחרת את דבריו): 

א. בעייתיות בהתייחסות למעשי האבות כבעלי מניעים 'ארציים' (דוגמה: כאילו אהבת אברהם לשרה היא כאהבת כל בשר ודם רגילים ח"ו). 

ב. בעייתיות בניתוח הסיפור כמו שמנתחים מחזות. 

אני טענתי כנגד זאת: 

א. מניעים 'ארציים' המובנים לבני אנוש רגילים כמונו הם דבר נעלה ומשמעותי ביותר, כפי שעולה מהתנ"ך עצמו. 

ב. לא הבנתי את הבעייתיות מלכתחילה. התנ"ך הוא סיפור, וככזה יש לקוראו. שאלת האמת והבדיון (שעלתה במפורש על פני השטח בדבריו של יוני על מעמד הר סיני) איננה רלבנטית כהוא זה לסוגייה הספציפית הזאת. 

כיוון שהתייחסתי לדבריו של יוני, ולא לסוגייה הכללית; והתייחסתי לשתי הנקודות שעלו בדבריו; קשה לי לראות איפה 'פספסתי את הנקודה'. 

התנ"ך הוא אמנם סיפור, אבל לא כזה שמצאת בארכיון, אלא כזה שהועבר אליך כמודל וכמופת; מן הראוי לתת את הדעת בכבוד על אופן הקריאה של אלו שהעבירו לך אותו ככזה.)

התגובה של מתן הייתה מכבדת, כדברי חז"ל: דברי חכמים בנחת נשמעים.

לא אומר שלא יתכן שתהיה בעיה יותר גדולה מזה, אלא שהקב"ה מדקדק איתם הרבה.

אם אתה מפחד מאמירה מסוימת, תאמר מה אתה מפחד בבקשה.

בתור אחת שלמדה תנ"ך באקדמיה במקום דתי (והקיאה על המרצים למרות שבכלל לא הייתה דוסית אז, אבל זה פוצץ אותי מבפנים הגועל נפש הזה)

ממלכתיים? לא קשור.

הנקודה היא גאווה.

אדם שמתיימר להבין תנ"ך ( והכוונה היא לא רק ללימוד, אלא להבין את האנשים, את הסיפורים שהם כולם קודש עצום) - בגובה העיניים, הפשוטות שלו ( לא מזלזלת בחשיבה שלו, אבל הוא שכלי מצוצמם ומוגבל) - הוא גאוותן.

אדם שמתיימר לנתח תנ"ך בצורה אקדמאית, מחקרית, שכלית, כסיפור- כאילו מדובר ביצירה ספרותית,

הוא אדם טיפש וקטן. וגאוותו מובילה אותו בחיים.

 ולא, ממש ממש ממש לא מעניין אותי שקוראים לו רב.

התורה היא תורה של קודש.

האבות והאמהות, וכל גדולי העם היהודי - היו עצומים מבחינה רוחנית.

עצומים.

אנחנו בשאיפה להיות כמוהם, ללמוד מהם,

ממי שהם היו, מהחיבור העצום שלהם לקדוש ברוך הוא,

אבל לבוא ולנתח את הטעויות שלהם או הסיפורים בתנ"ך כאילו הם היו אנשים פשוטים, ואנחנו "המורמים מעם" ה"שכליים יודעי כל" 

יכולים לבוא ולהצביע על טעות ולנתח אותה מכל כיוון

(ולא זוכרת שיעור אחד שלא היה מלווה בנימת זלזול כלשהי!) - זה דוחה.

זו אכן כפירה, זה חוסר הבנה בכלל בכלל את התנ"ך. את הקודש והאלוקות שבו.

שומר נפשו ירחק, ממש.

אני לא אומר את זה בשם עצמי, אלא מפי רבותי בישיבה.

בכל-זאת, ראיתי שיטות כדוגמת ביקורת המקרא ושאר הבלים, ואת הדעות המעוותות היוצאות מפי הדתיים הלומדים בצורה כזו.

או אפילו לכמה וכמה, כי זה לעולם לא ייגמר.

אתן דוגמה, ותגיב כרצונך. אך אני לא מתכוון לפתוח דיון על כך.

דעה הסוברת שניתן להתפלל עם ערבים יחד למטרה משותפת, כי הרי נאמר "וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". יחד איתה באה הסובלנות כלפי המחבלים (הוא רוצח כי יש לו בעיות משפחתיות...).

מה הקשר בין זה לבין מה שמלמדים במכללת הרצוג? 

חוצמזה, שלא שמעתי מעולם נימה סובלנית כלפי מחבלים, או ניסיון להסביר את המניעים שלהם כאמירה פסיכולוגית, מהרבנים שאתה כן מדבר עליהם (ושאינם מלמדים ולעולם לא ילמדו במכללת הרצוג). 

בס"ד

נהיה טיפשים ואם חס ושלום יעלה בנו ניצוץ של חשד שאנחנו מבינים משהו באיזשהו עניין מיד נסקול את עצמנו ונצעק "בושה! גאוותן! חוצפה! איך אתה מעז לחשוב שאתה מבין באלוקות?!"

אני יודעת שאני רק בהתחלה של ההתחלה

ואוצרות התורה הם אינסופיים

והשכל שלי מוגבל. והצדיקים שם הם קדושים ועצומים ברמות שלא ניתנות לתפוס בשכל,

ולהיות בענווה מול זה (כמה שזה קשה, כי תמיד השכל רוצה לתפוס הכל)

ואני לא נוהגת לסקול את עצמי ולצעוק על עצמי,

זה לא חלק מהתפיסה שלנו

נדבקת ממני בקטע שלדבר על עצמי בלשון רבים, אה?

בס"ד

כי כל מי שניסה יודע שלימוד תורה לא עובד ככה.

והנה ציטוט משו"ת הרי"ד, סימן א' (סליחה שבתמונה, זה מה יש לי כאן):

בס"ד

צדיקים הם צדיקים. הם אפילו לפעמים קדושים ועצומים. אבל אם לא קוראים להם משה רבינו אפשר בהחלט לתפוס בשכל את הגודל שלהם.

בס"ד

כבר יצא לי לומר דברים מאוד חריפים לר"מ שלי על סברות שהוא אמר למרות שאני מעריך אותו הכי בעולם ולא מעלה על הדעת שאנחנו באותה הליגה.

אז על אחת כמה וכמה על אנשים שאני לא מכיר.

ואני בקשר טוב עם ראשי ישיבות.

יעויין בהגהת הגר"א לגמרא על מאן דמוקיר רבנן (שבת דף כג עמוד ב), בגמרא כתוב מסר שמי שמעריץ רבנים יהיו בנים כאלו, אבל הגר"א אומר שמי שחבר של חכמים יהיו לו בנים כאלו.

שזה גמרא בחולין (דף קכד עמוד א) :

"אמר עולא אמר רבי יוחנן לא שנו אלא פלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל אמר ליה רב נחמן לעולא אמר רבי יוחנן אפילו כתרטא אמר ליה אין ואפילו כנפיא א"ל אין א"ל האלהים אם אמר לי רבי יוחנן מפומיה לא צייתנא ליה כי סליק רב אושעיא אשכחיה ליה לרבי אמי אמרה לשמעתיה קמיה הכי אמר עולא והכי אהדר ליה רב נחמן א"ל ומשום דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דר' יוחנן זמנין אשכחיה דיתיב וקאמר לה אסיפא היו עליו שני חצאי זיתים מטמאים במשא ולא במגע דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר לא במגע ולא במשא א"ר יוחנן לא שנו אלא פלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל א"ל מר אסיפא מתני לה א"ל אין ואלא עולא ארישא אמרה ניהליכו א"ל אין א"ל האלהים אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה"

ההוספה הזו היא דרשה יפה, אבל היא לא נאמרה במקור...

בס"ד

אף אחד לא ביקש גם שתנסו

@אמת המים
@שוברת גלים

אז אני לא מבין למה אתה מתמם ותוקף את אמת ושוברת.

אם כבר אז אשמח שתסביר את דברי חז"ל להבנתך (האם הם שיקרו במזיד לדעתך?)  

הגמרא:

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה, שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו', אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע - שביקש לעשות ולא עשה. אמר רב: רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד; מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע רבי אומר: משונה רעה זו מכל רעות שבתורה, שכל רעות שבתורה כתיב בהו ויעש וכאן כתיב לעשות - שביקש לעשות ולא עשה. את אוריה החתי הכית בחרב - שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת"

ועוד כי כמויות הציניות המשתמעות מההודעה שלך מאיר

לא ממש עושות חשק להמשיך בדיון

לא עושה חשק.

או שנמשיך לדבר על שימדורות וזהו, הכי טוב

הוא הביא לך סיפור שאתם מתנגדים לצורת לימוד מסוימת, אז הוא רוצה הסבר. תוכלי בבקשה להסביר את דרכך בלימוד הסיפור?

א. האופציות אינן 'דבריהם דברי צדק' או 'הם משקרים במזיד'. יש שלל אפשרויות באמצע, כמו: הם לא הבינו נכון; הם לא באו ללמוד פשט (שתי אופציות שאני מעדיף פחות); או אופציה שיותר מועדפת עליי - התפיסה שלהם כיצד טקסט בנוי וכתוב שונה מהתפיסה שלי (בדוגמה שהבאת - ברור ש'בזית... לעשות' זה רצף אחד, שבו הפועל בצורת המקור משמעותו 'בעשותך', כמו בכל מקום אחר, ולא 'על מנת לעשות' כאשר ניתן לומר שלא עשה בפועל. גם התוכחה לא ברורה לגמרי ברמת הפשט אם מקבלים את ההסבר הזה שהציעו חז"ל; אבל הם היפכו בזכותו של דוד גם במחיר של אבדן הקריאה הרציפה בהתאם למופעים אחרים של הצורות הללו בתנ"ך. פשוט כי התפיסה שלהם כיצד כתוב טקסט שונה משלי; זה לא הופך אותם לשקרנים). 

ב. דווקא לגבי הדוגמה הספציפית הזאת, רב אומר על רבי דברים די מפורשים בהקשר הזה ("רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד" - משמע, יש אינטרס לדרשה באופן הזה, וזו לא הקריאה הפשוטה של הכתובים). 

ג. הדרשה מוציאה את דוד נקי באופן טכני בלבד. גם לדעת רבי דוד ביקש לעשות הרע. כך שהטענה שהוא פעל מתוך יצר הרע וכו' עדיין נשארת; גם אם משמיים סייעו לו שבת שבע במקרה היתה גרושה באותו הרגע (בדיעבד, אם בכלל גט של היוצאים למלחמות בית דוד תקף, ויש על כך דיון נרחב בראשונים - אני בטוח שאתה בקי בזה יותר ממני). וראה על כך בהרחבה בספרו של ר"י מדן, 'דוד ובת שבע: החטא, העונש והתיקון'. 

א. עוד לפני הדיון בהבנת הפסוקים - הנקודה היא שחז"ל יצאו מתוך נקודת הנחה שלא יכול להיות שדוד חטא "שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו', אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו?". זה עיקר הדיון ועל זה הארתי.

לגבי השאלה ששאלתי את מאיר בסוגריים - אתה צודק שיש אפשרויות ביניים, למשל המועדפת עלי בד"כ כשיש אי התאמה בין דרשה לפשט היא שהם לא התכוונו לבאר את הפשט אלא להעביר רעיון (לאו דווקא לגבי דוד) או שהם הבינו שהכתוב התכוון להוסיף הבנה נוספת (בד"כ מייתור אותיות או שוני בניסוח וכדו'), הקצנתי כדי לחדד. מה שהתכוונתי לחדד היא האמירה שאם חז"ל הבינו בפשט דבר אחד והסבירו דבר אחר זהו כן שקר בעיניי ולא רק 'תפיסה שונה של הטקסט' אלא אם תפיסה שונה היא שהמשמעות שלו נזילה ואז זו גישה חמורה אחרת (כבר הרחבנו בזה בעבר באישי, אאל"ט נשארנו בחוסר הסכמה).

ב. 'מהפך בזכותו' לא הכוונה שהוא עיוות את המשמעות בגלל שהוא רצה להוציא אותו טוב אלא שהוא טרח לדרוש ולהבין והשווה למקומות אחרים ("משונה רעה זו מכל רעות שבתורה, שכל רעות שבתורה כתיב בהו ויעש וכאן כתיב לעשות"), במשמעות של "הפוך בה והפוך בה", אחרת כאמור - זהו שקר בעיניי.

גם מה שהערת לגבי התוכחה - שים לב שעיקר התוכחה היא על חוסר הצדק - "כבשת הרש" ולא על עריות (לענ"ד זה הטעם העיקרי באיסור אשת איש ולכן זו לא קושיה עליך כי זה לא שולל חטא, אבל זה עדיין עונה על שאלתך).

ג. על זה יענו כמובן כמו שעונים על החטא עצמו - שמדובר בחטא שבדקויות לפי המדרגה שלו ולא במשמעות שאתה הבנת (למשל אחת התשובות היא מהגמרא שלדוד בכלל לא היה יצר הרע אלא שהחטא נכפה עליו כדי להורות תשובה ליחיד). וזה לא ש'משמים סייעו לו' - הוא זה שהנהיג את נתינת הגט וברור שהיה מודע לה.

אתה זה שאומר שיש פער בין מה שהם חושבים שהוא פשט לבין הרעיון שהם מבקשים להעביר. הווה אומר - לשיטתך-אתה הם שקרנים ("האמירה שאם חז"ל הבינו בפשט דבר אחד והסבירו דבר אחר זהו כן שקר בעיניי"). לדעתי הם באמת חשבו שזו משמעות הכתובים - כי האופן שבו הם קראו פסוקים שונה מהאופן שבו אני קורא פסוקים (כמו הרבה מחלוקות בין פרשנים). אני שם דגש על עקיבות בשימושי הלשון ורציפות הטקסט, חז"ל לא שמו על כך דגש. 

לגבי ב - ממילא אני מסכים שהוא לא עיוות את הכתובים בכוונה, הוא לא שיקר. אבל זו בדיוק משמעות דברי רב: הוא דרש את הפסוקים באופן מסוים כי היתה לו הנחת יסוד מסוימת (שהיתה קודמת לקריאת הסיפור), וכאשר התפיסה שלך היא שהנחת-היסוד התיאולוגית/ההיסטורית חשובה יותר מרציפות הסיפור ומשימושי הלשון וכו' - אז אפשר גם לקרוא את הסיפור באופן אחר. להבנתי, ההבנה הפשוטה בדברי רב היא, שהוא אומר שכך רבי דרש, וליה לא סבירא ליה. 

שוב - זה לא שקר. יש מלא רבנים שקוראים כך את הפסוקים גם היום. אני פשוט לא מסכים עם הגישה הזאת. זה לא אומר שהם שקרנים. וכך, להבנתי, גם יחס רב לדברי רבי. 

לגבי הרישא של ג - זה היה יכול להיות פירוש נחמד מאד, אם זה מה שרבי היה אומר. אבל כיוון שאני קורא את פשט דבריו, כמו שאני קורא את פשט דברי המקרא, איני רואה סיבה להידרש לכך. שוב - מי שיקרא כך את דברי רבי איננו שקרן. פשוט מניח הנחות יסוד שונות משלי לגבי האופן שבו יש לקרוא את הגמרא, וכן רקע שלם ש'נרמז' בדברי רבי, שאיני רואה סיבה להיזקק לו. 

בכל אופן, את דברי חז"ל הסברתי לשיטתי; זה שיהיו אנשים אחרים שיבינו אחרת - זה לא אומר שלדעתי חז"ל הם שקרנים... וזו היתה שאלתך מלכתחילה. 

אמרתי שאם אתה מבין דבר אחד ומסביר דבר אחר זהו שקר, אבל (לפעמים!) חז"ל בהגדרה לא התכוונו לדון בפשוטו של מקרא ולהוציא את המקרא מידי פשטו אלא בדרש - לכן זהו לא שקר.

הקושי שלי עם הגישה שלך זה שהיא מוציאה את חז"ל או טיפשים (שלא יודעים לדייק ולנתח את הטקסט כדבעי) או שקרנים (ולעגל פינות או לגשת ללימוד טקסט עם החלטה מוקדמת מה תהיה התוצאה זה שקר...) או כפי הנראה - שניהם יחד.

שאלת על 'ביקש לעשות' איך ייתכן שביקש אם לא היה לו יצר הרע, על זה עניתי מה שנראה לי שהיו עונים לך בעלי אותה הגישה.

לטעון שאם התפיסה שלי את הטקסט שונה משל חז"ל אז זה אומר שאני חושב שהם טיפשים - זה חוסר הבנה של המושג פרשנות. ראה דבריי למטה ליוני: בבקשה אל תגיד חוסר מחוייבות - צעירים מעל עשרים. תפיסות שונות לגבי איך אמורים לפרש טקסט - לא אומר שהאחד חכם מהשני. כשהרמב"ן חלק על פירוש רש"י במקומות מסוימים, הוא ממש לא חשב שרש"י טיפש. אז אני לא מבין למה כל כך קשה לקבל שכשאני חולק על חז"ל איני חושב שהם טיפשים. הם יודעים לנתח את הטקסט - לא בדרך שבה אני חושב שצריך לעשות את זה. לא מאד מורכב, לא מאד קשה להבנה, ולמעשה זה מה שעומד בבסיס כל מחלוקת שהיא, אם באמת שני הצדדים מכבדים אחד את השני (קיימות, כמובן, מחלוקות שבהן כל צד סבור שהשני פשוט אידיוט, אבל זה לא מחייב שכל מחלוקת תהיה כזו). 

לגבי השקרנות - אתה פשוט תמים, אם אתה חושב שכשאתה ניגש לטקסט אין לך הנחות יסוד פרשניות שמנחות אותך לגבי התוצאה שאליה תגיע. לא אכנס לזה כרגע. אם בא לך להגיד שזה אומר שכולנו שקרנים - לך על זה. מה שעושה לך טוב. 

,

לגבי הסיפא - לא נכון. לא שאלתי. אתה שאלת איך אסביר את דברי חז"ל, והסברתי. שוב - זה שיהיו אנשים שיסבירו את הדברים אחרת - זה לא רלוונטי לגבי השאלה האם ניתן באופן עקרוני לטעון שדוד איננו זך וישר בסיפור הזה, ובכל זאת שחז"ל לא 'שיקרו במזיד'. והתשובה היא: כן, הם אפילו כותבים את זה במפורש. זה שמישהו יוכל לבוא ולטעון שזה לא מה שהם התכוונו לכתוב - שיהיה לו לבריאות. אבל בפועל זה מה שהם כתבו: שהוא ביקש לחטוא. 

לא אמרתי שעצם זה שאתה חולק על חז"ל אומר שאתה חושב שהם טיפשים, הבנות שונות הן לגיטימיות ומבורכות, התייחסתי לתוכן החילוק שלך בין צורת הלימוד של חז"ל (להבנתך) לשלך. לומר שחז"ל התעלמו מהקונטקסט ואפילו בתוך אותו פסוק או שהם התעלמו ממשמעות המילה במקומות אחרים במקרא ובעצם מכוונתו האמיתית של המקרא זה לשוות להם חוסר רצינות (אם המילה 'טיפשות' היא שהפריעה לך, בעיניי הם היינו הך). פשוט כך.

לגבי השקרנות - יש הבדל גדול מאד בין השפעה תת מודעת של תפיסות עולם והנחות קודמות על הבנת הטקסט לבין הכרחת הבנה מסוימת ואניסת הטקסט אליה. הראשונה - גם אם היא טבעית ומובנת היא בסיס לטעויות (שאני מאמין שמי שדובר אמת בלבבו צריך להשתדל להתנקות ממנה ולהשתדל לגשת לטקסט 'נקי' ככל יכלתו, כל שכן שלא 'לעודד' אותה) אבל השנייה היא שקר של ממש. לומר שחז"ל אמרו שדוד לא חטא למרות שברור שהוא כן חטא (ולהסביר שעשו זאת בגלל ש"יש אינטרס לדרשה באופן הזה") זה לומר שהם משקרים.

חבל שנתווכח על זה כי בנקודה הזאת אנחנו דווקא מסכימים אבל טענת שאפילו חז"ל העירו שדוד רצה לחטוא, משמע שהיה לו יצר הרע וכוונה לחטוא. הסברתי שיש שיטענו שלא מדובר ביצר הרע וברצון לחטוא שמוכר לנו אלא ברמתו - דבר שאצלנו לא נקרא בכלל חטא אלא דקויות שבקדושה.

זה לא קיים רק בתורת ישראל, אלא בכל תרבות עם טקסט מקודש באופן זה או אחר - ישנו שלב קריאה המתייחס אליו לא בהכרח כאל טקסט רציף. אם הנחות היסוד היו שאין צורך בעקיבות פנימית בתוך הטקסט בצורות שבהן משתמשים - אז אין מדובר בחוסר רצינות, או בטיפשות, או בכל דבר אחר (אגב, לפעמים אפילו חוקרים כופרים ומרושעים כמוני יגידו שאכן ישנן צורות בשימוש לא-מקובל בתוך הטקסט. זה לא בגלל חוסר רצינות או טיפשות או כל דבר אחר, אלא מפני שהטקסט מז'אנר שונה - שירה, למשל; מי שמתייחס לכל התורה כאל 'שמות הא-ל' או כאל שירה (אם כבר הזכרתי מלבי"ם בהודעה שהפניתי אותך אליה) - אז ברור שהצורות (למשל, 'מדוע בזית... לעשות') - פחות יטרידו אותו). ההגדרות הללו הן אך ורק בגלל ההשלכה שלך את הנורמות הטקסטואליות שלך על תקופות שבהן רווחו נורמות אחרות. 

שוב, אחזור ואומר: לפי המלבי"ם כל צלע בתקבולת מבטאת עוצמה אחרת של אותו העניין, בעוד לפי האבן עזרא תקבולת היא פשוט "כפל העניין במלים שונות". יש פה הנחות יסוד שונות לחלוטין לגבי האופן שבו יש לקרוא תקבולת, ואין פה בהכרח תפיסה של האחד את השני כלא-רציני או כטיפש. 

לגבי הנקודה השניה - כיוון שכל הדברים הללו נעשים בתת-מודע, ומתוך הנחות יסוד פרשניות, ולא מתוך מודעות ויזמה לעוות ולשנות - איני רואה בזה שקרנות. לא רבי אמר על עצמו שכיוון שהוא בא מבית דוד הוא היפך בזכותו; רב, ברטרוספקטיבה, הסביר מדוע ולמה דווקא רבי היה להוט כל כך לדרוש את הפסוקים כך שדוד יצא זכאי (לפחות מבחינה טכנית). זה לא שקרנות, זו הכרה באנושיות שלנו ובמניעים האנושיים שלנו, כולל גם בפרשנות של טקסטים קדומים שאנו חשים מחוייבים אליהם ומתייחסים אליהם במלוא הרצינות (אם כבר מדברים על 'גובה העיניים'). 

בס"ד

קודם כל, אי אפשר לומר "הוא הנהיג את נתינת הגט" כשהראיה לעניין היא מ"ואת ערובתם תיקח". אבל אני חושב שאי אפשר להוציא את דברי רבי מפשוטם "שביקש לעשות ולא עשה" כן כן, לא עשה. בכלל. אז למה כתוב שכן? כדי להורות דרך תשובה ליחיד. אמנם הגמרא מיד מביאה באמת את עניין הגט, אבל אין הכרח להניח שזה אותו התירוץ של רבי, בטח בהתחשב בכך שמוזכרים בו ר' שמואל בר נחמני ורב יוסף.

בכל אופן, גם אם אני באופן אישי מאמין שהוא לא עשה כלום, למה כתוב בספר אחרת? כדי שנתעלם מזה? חייבים ללמוד את זה כפשוטו גם אם בשאלת העובדות ההיסטוריות מבינים אחרת.

ואל תגיד זלזול. אתה לא מכיר אותי, לא יודע מה אני חושב. אתה קורא כמה הודעות בפורום ומפרשן אותן כך שיתאימו לתפיסת עולמך לגבי אנשים החושבים אחרת ממך בנושא זה. במטותא, גם אותי ואת דעותיי ראוי לכבד. 

לצורך העניין - איני מבין את הבעייתיות שבדבר: לדעת המלבי"ם תקבולות במקרא באות ללמד משהו, וכל צלע של תקבולת אמורה לבטא רעיון חדש. לדעת האבן עזרא הכלל הוא שיש לקרוא תקבולות כ"כפל העניין במלים שונות" ותו לא. זאת אומרת - המלבי"ם יראה את פרשנות האבן עזרא כרדודה ומפספסת משהו, ואילו האבן עזרא יראה את פרשנות המלבי"ם כמעמיסה על הכתוב דברים שאינם נמצאים בו. 

מה המסקנה? שיש כאן שתי דרכים אפריוריות לקרוא את הטקסט. האם זה אומר שהאבן עזרא היה מזלזל במלבי"ם או להיפך? האם זה אומר שהוא לא היה מכיר בו כפוסק שלו (הם לא חיו באותה תקופה, אז זו שאלה היפותטית)? לא. זה בסך הכל אומר, שהמוח שלהם עבד בצורה שונה, היו להם הנחות יסוד שונות ביחס לאופן שבו יש לקרוא טקסטים, וממילא - באופן לא-מפתיע - הם הגיעו לאותו הטקסט וראו בו דברים שונים. אין כאן כל קשר לזלזול או לחוסר-מחוייבות. 

יתר על כן - רשב"ם, שאיננו חשוד בחוסר-מחויבות, זלזול, קונסרבטיביות, יציאה מהשתלשלות ההלכה בישראל וכו' - מניח את אותן הנחות יסוד פרשניות שאני נשען עליהן. והרבה כתובים הלכתיים בתורה הוא מבאר אחרת מחז"ל (דוגמה אחת שקפצה לי כעת לראש: שעיר לעזאזל. לדעת רשב"ם משלחים את השעיר אל ארץ גזרה ושם פשוט עוזבים אותו בשקט, כמו שאת הציפור החיה של המצורע משלחים בשדה ועוזבים אותה בשקט, לא דוחים אותה מצוק). 

כי כתבת את זה כתגובה אליי, וכן כתבת זלזול (עריכה: עכשיו ראיתי שלא כתבת. נראה לי שמשגרת הקריאה קראתי 'חזל' כ'זלזול'), וכתבת שכל הדברים הללו קשורים. אם אני כדוגמה יכול להיות מישהו שיש לו תפיסה שונה ואיננו רפורמי - אז מי אמר שהכלל המקשר בכלל נכון? אם טרחת לכתוב את זה (ולא טרחת להוציא אותי ספציפית מן הכלל) - אין לי אלא להסיק שגם אותי אתה רואה כמזלזל וכחסר מחוייבות. 

חוצמזה - ההודעה הזאת כללה יותר מאשר התייחסות לפן האישי, היא כללה גם אמירה עקרונית. אז אם אתה לא רוצה להיכנס לפן האישי, פשוט תתעלם ממנו, ותגיב לעניין העקרוני. 

אם דוד יעמוד בנסיון, ואז דוד עשה "עבירה לשמה" כי שה' כביכול לא יטעה.

וגם העבירה, לא הייתה ח"ו של גילוי עריות, אלא של "התנהלות לא תקינה", או ניצול סמכויות כמלך.

זה לא איזה דבר כפירה, בטח לא על דוד המלך ובטח שלא בהתחשב במקרא עצמו, ובטח שלא כשהגמרא אומרת את זה

דוד מלך ישראל חי וקים

גם את כותבת לפעמים כל מיני דברים 'בקצרה', 'בלי לפרט' וכו'. זה לא אומר שאין מחשבה מאחורי מה שאת אומרת. אז למה את חושדת בה שאצלה היא זורקת דברים בלי ללמוד לעומק את הסוגיה ואת היחס הנכון? 

בס"ד

הדיון פה מאוד מבולגן ונע בין שלושה או ארבעה נושאים שונים, כשאנשים גולשים בין טענה לטענה ולפעמים ברצף דיבור אחד בין שלושתם (ארבעתם?).

אני מתכוון ל:א. האם מותר להשתמש בכלים אקדמיים לא-מסורתיים בלימוד ב. האם יש מקום להבנה הפשטית של חלקים בתורה כשיש התייחסות לא פשטית אליהם בחלקים אחרים ג. עד כמה אנחנו יכולים לראות פגמים באנשים המוזכרים בתנ"ך וד' שכלול במידת מה בכל הקודמים, אבל לא באופן מוחלט- עד כמה אנחנו יכולים לחלוק על הקדמונים.

ובגלל שאף אחד מהנושאים הללו לא פשוט בכלל, אני לא מבין למה אנשים פה כל כך תקיפים בעניין.

זה שדוד ביקש מה' שחכמי הדורות לא יעסקו כ"כ בחטאו, וה' אמר לו שהוא מקבל בקשתו..

וכולם היו נשמעים מאוד הגיוניים..אז אני לא נוקט עמדה.

מה שכן, שהיא לא בגישת תנ"ך בגובה העיניים. זהו, זו התייחסותי

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

כי אצלנו הכל מסודר וקבוע ו...שגור. 

אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר וצריך ליצוק חיות ורעננות לתוך התפילות

המסודרות (והמוסדרות), כדי שהקשר עם הקב"ה יהיה תמיד חי ורענן

וזורם ופתוח.....זו עבודה לא פשוטה, מן הסתם.

"אל תקרא חרות אלא חירות".

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.