תראה, אנחנו נכרות לך את היד, ובתמורה נשאיר את שאר האיברים במקומם.
- למה לכרות, היא חולה?
לא.
- היא מסכנת את שאר הגוף?
לא.
- אז למה?
ככה זה. הסכם. זה כמו שמקריבים בן למולך ואז.. נו לא חשוב. זה ההסכם.
- אוקיי. אז אתם תכרתו לי יד ובתמורה תעזבו אותי לנפשי?
כן. לא. לא בדיוק. בהתחלה כן, אחר כך אולי נצטרך לכרות את כיס המרה. אולי טחול.
- אבל למה??
כי צריך.
- גם אם הם יתפקדו טוב?
כן.
- אז בשביל מה??
ככה זה. זה מורכב. מציאות מורכבת.
- אבל זה סתם מסכן את כל הגוף! מה זה ככה להוריד לבנאדם את כיס המרה?! בשביל מה זה טוב?
זה לא בהכרח טוב, אבל יש אילוצים.
- שאני אבין: אתם כורתים איברים, בריאים, לא חולים, גם כשאתם יודעים שהכריתה תהווה הרס ונזק עתידי לגוף, ולשום מטרה, על כלום?
לא אמרנו על כלום.
- אז על מה???
על כיסא. כלומר, לא חשוב. ככה זה, פוליטיקה. אין מה לעשות אחי, אילוצים! צטערים, זה המצב. אבל דברים שרואים מכאן לא רואים משם וכולי. זה מה יש. שכב בקשה על שולחן הניתוחים. בהצלחה מותק.

עמונה
תשעת הבתים
ועוד היד נטויה.
זה לא ייגמר

יהודים לא מגרשים
את ארץ ישראל לא מחלקים.
נקודה.

**(ולא, אל תאיימו עליי שממשלת הימין הגדולה של כל הזמנים תתפרק. אם זה מה שמייצרת הממשלה הכי ימנית, אוי ואבוי לנו)

קרדיט חובה איילת לאש.

אשמח לעזרה