שהוא חייב מיתה ולכן עשו מה שעשו לשם שמים, על פי דעתם

מי שבאמת רוצה לדעת ולא להראות שהוא יודע - בית המדרש

האחים רואים שמכל אב( אברהם יצחק) יוצאים מס' ילדים. ילד  אחד ממשיך את השושלת של בניין עם ישראל והשאר "נזרקים" הצידה. פתאום רואים את יעקב מקרב את יוסף, עושה לו כותונת פסים שמסמלת נסיך(רש"י) ויוסף חולם שהם משתחווים לו, ותגובתם היא "המלוך תמלוך עלינו".

וזה מזכיר לאחים את עשיו וישמעאל, שהם נתינים במלכות בית דוד.(עיין בברכות ליעקב ולעשיו).

המלחמה היא מי ממשיך את עמ"י, האחים רוצים להמשיך את עמ"י, ולעומתם נראה שיוסף ימלוך, גם מהיחס של יעקב אליו וגם מחלומותיו. ועקב כך הם שונאים אותו ורוצים להורגו.

ועדיין זה לא לגמרי להורגו (שראובן רוצה להצילו, וגם יהודה לא בדיוק בעד להורגו) וצריך לזכור ששנאה משבשת דעתו של אדם(רש"י על בלעם)

ואחרי כל זה אני מסכים שזה עדיין קשה וצריך עוד עיון... מקווה שעזרתי.(משיעור ששמעתי מהרב משה קליין)

הוא הראשון שהניח את דעתי.

למדתי לפני כן פירושים מדהימים ברוחניות העניינים. על מאבקים רוחניים בין שיטת יהודה ליוסף שהם מדהימים. וברור לי שמהם הכל משתלשל. אבל חיפשתי איך זה יכול להתבטא גם ברגשות אנושיים.

תכלס, אם מישהו מאיתנו היה יודע שאדם מסויים מאיים על כך שכל צאצאיו לדורי דורות יהיו יהודים זה יפריע לו כאן בעולם הזה הגשמי! וקצת יותר מזה...

מלחמה על עבודת השם.

אדם אמיתי יוותר על החלק שלא ראוי לו בעבודת השם, ובודאי לא ילחם עליו עם מי שכן ראוי לו.

זאת הייתה הנפילה של קרח.

להגיד את זה על השבטים הקדושים? קשה לי מאוד לשמוע.

שאלות יותר קשות 

אין בעייה לשאול שאלות וזה רצוי וטוב כל עוד זה נכתב בצורה מכובדת.

מה קרה עם התרפים. גם איני יודע האם ליעקב עצמו נודע בסופו של דבר שרחל גנבה את התרפים.

דוקא הצגתם של כל בני יעקב כצדיקים גדולים היא סוג של רפורמיות והיפך התורה.

לא צריך להתכחש למעשים הקשים של שמעון ולוי, ראובן ובלהה, יהודה ותמר וכמובן הסיפור של יוסף.

לפעמים לימוד ממעשי אבותנו הוא בחיוב ולעיתים הוא בשלילה.

בשום מקום לא מצינו שנענשו שמעון ולוי. לא ראובן ובלהה, ולא יהודה ותמר.

צריך ללמוד את התורה כמו שלומדים תורה, ולקרוא באמת את הפסוקים, ולא בצורה נלעגת

מרבית הדברים שנכתבו לעיל הם קריאה נלעגת של הפסוקים כשהמנצח הוא "התירוץ הידוע הוא שהם ישבו עליו בתור דיינים".

בתורה המילים כתובות בדקדוק ולא ניתן לעוות את פשט הכתובים בצורה לא רצינית ושלא מתיישבת עם הפסוקים.

כמובן שיש מקום לדרשות ולוורטים אבל מטרתם היא אחרת ולא כדי לפרש את התורה.

בעיה הגדולה היא כשהתחילו לערבב בין פרוש לדרוש.

לימוד תורה אמיתי הוא ללמוד מתוך ענווה לכתוב ולא עם הנחות יסוד שגורמות לשיבוש הכתוב רק כדי שלא יסתור לנו הנחת יסוד שמקומה מוטל בספק.

מה שציטטת לעיל היה מדרש.

נא ללמוד איך מחלקים עניינים בתורה.

אם יש לך בעיה עם התושב"ע אני מציע שתפסיק להיות נוצרי/רפורמי/קראי לפני הכל

גם צדיקים עשויים לחטוא (והיו לא מעט כאלה).

אשמח שתראה איך ניתן להבין מפשט הפסוקים שהם היו צדיקים גמורים ללא חטא.

ואם ציינת רפורמיים אז עיין לעיל בתחילת הדיון ותמצא כמה פירושים כאלה.

נראה כמו חז"ל ואיך הבינו זאת, מתוך הבנה שדיבריהם דברי אלוקים חיים!!. ולא בתור "חז"ל מדברים שטיות, וכו'!!!".  הבעיה שאת לומד "תורה בגובה העניים"....  תעיין במושג. אני בטוח שאם תשאל כמו שצריך התשובות יובילו אותך למקומות נפלאים!!! (ולפעמים גם נשארים בקושיה)

א. הנחות יסוד: 1.השבטים היו צדיקי עליון ,אך הם היו בני אדם וכאלה "מותר" להם לטעות.

2. היחס ליוסף היה משו עקרוני ועמוק ולא סתם ענין של קנאה.

3. מכירת יוסף -גם אם נראה מפשט הפסוקים - שידם של האחים לא היתה מעורבת  פיזית במשיכת יוסף מהבור ומכירתו לישמעאלים- בכל זאת נתלתה על צווארינו  ועונש עשרה הרוגי מלכות -יוכיח.

4. כל מה שנסופר בספר בראשית - תנהו למקומו וזמנו וגם  ובעיקר- לעתידו של עם ישראל.

האחים דגלו בתפישה כי "כולנו בני איש אחד אנחנו" כולנו שווים בחובות , בזכויות ובתפקיד שדברי עם ישראל מטילים עלינו.

יעקב חשב אחרת: כולנו תזמורת אחת אך יש כינורות, נבלים, חצוצרות ותופים. יהיה שבט כוהנים, ושבט למדנים, שבטים לוחמים ושבט מנהיגים. עפ"י זה הוא -בהמשך- קבע את סדר השבטים סביב מיטתו , סדר שיהיה זהה לסדר הדגלים סביב המשכן. 

לכולם היה ברור שרחל היא האשה " ...כי שנים ילדה לי אשתי.." וממנה יבוא הבכור השליט. מה שהאחים לא שאלו והדבר רק התברר במצרים שדווקא מבני לאה  תצא המלוכה הנצחית.

יוסף לא רצה ולא תכנן להיות מלך. את החלומות הבלתי אפשריים והלא מציאותיים הוא הביא לאחיו ,שיפתרו הם כרצונם והחלום ילך אחרי פתרונם. הם כשלו בכך לצערנו ולהוותנו.

גם במצרים - בסיפור הגביע - תגובתם לא היתה שקולה. כי מי ששם את כספם בשקיהם ודאי ראה את הגביע 

ואם לא דיווח על כך ממילא הוא הוא האשם. כדי להסביר את תגובתם אצטרך הזדמנות אחרת.

בטח שנענשו,

יעקב בעצמו העניש את שמעון ולוי שיתפזרו בין השבטים, ומראובן שלל כתר מלכות וכתר תורה ונתן לשבטים אחרים למרות שהוא הבכור. והקב"ה הסכים עימו, עובדה שההיסטוריה התפתחה לפי ברכות יעקב אלה.

הפשט מביא שבני יעקב היו 12.

אם אתה הולך עם הדקדוקים בפסוקים על דרך הדרש, לך איתם עד הסוף.

זה שיעקב איחל להם ככה וככה, בפשט, זה לא אומר שה' הסכים איתו.

כל השאר זה תושב"ע, ואם זאת תושב"ע אז עד הסוף.

האבות היו נביאים צדיקי עליון. איך אתה יכול להגיד עליהם שהם יכלו לברך את הבנים בניגוד לרצון ה'?

אז אתה אומר שה' כן הסכים עם יעקב שצריך להפיץ את שמעון ולוי בשבטים ושצריך לנשל את ראובן מהמלכות למרות שהוא הבכור. אם כך, אתה מודה ששמעון, לוי וראובן חטאו גם בעיני ה'.

מאמין ראובן לא חטא.

שמעון ולוי ודאי לא חטאו. זה לא פשט הפסוקים.

הם אולי עשו דבר לא ראוי, אבל חטא לא היה כאן, גם יעקב לא טען שחטאו אלא רק שהבאישו את תדמית עם ישראל בעמים. והוא ברך אותם שיפוצו בשאר ישראל כדי שמידת הגבורה שלהם לא תתגבר להחריב וכו'.

אבל פשט הפסוקים במקרה של שבט לוי הוא שההפצה הייתה כדי לממש את הכישרון המולד של לוי ללימוד תורה ושימוש בעבודת השם.

ולגבי שמעון, אמנם זה המדרש, אבל גם שם הטעם הוא שיהיו מלמדי תינוקות וכו'.

מניעת התגברות מידת הדין בעם ישראל היא פועל יוצא.

אבל היה מצטייר בעינייך ששמעון ולוי היו מחריבים את שאר ישראל? או שאר העולם סתם בשביל הכיף?

אתמהא.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!