לעיתים תכופות אני שם לב שיותר קל לי לנתח ולדון בעומק בדברים כתובים, וכן הרבה יותר קל לי להתנסח בכתיבה מאשר בשיחה. לכן את הדברים החשובים לי יותר בד"כ אני משאיר לשיח כתוב, ולא סוגר בשיחה פנים אל פנים או בטלפון (אא"כ מדובר במשהו שמעורב בו אדם נוסף ויש לי סיבה להניח שהוא מעדיף שלא בהודעות). את סוג התקשורת האחרון אני מנצל בד"כ לדברים יותר טכניים, שלא דורשים הרבה מחשבה ועיון.
זה כך לא רק בתקשורת בין - אישית. אלא גם בהתמודדות עם קטעים כתובים או מושמעים. למשל, כשאשמע שיעור, אני עלול ללכת לאיבוד במהרה, אך כשאקרא סיכום של אותו שיעור אוכל לתפוס מהר מהי נקודת החידוש שלו.
אז רציתי לשאולכם שאלות שתיים במספר:
1. מישהו מזדהה עם הזיהוי הנ"ל?
2. אם ענית כן, למה זה כך? אם ענית לא, תוכל לחשוב למה נוח לך יותר בדיבור מאשר בכתב?
3. האם ניתן להצביע על זה כיתרון או כחיסרון, או שזהו סתם נתון ניטרלי?
השאלון מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד ומיועד לשני המינים.
דרך אגב, תוך כדי כתיבת הדברים התחלתי לפתח תאוריה קטנטונת, נראה אם היא תתאמת.
כולי תקווה שהשרשור נשם מספיק עמוק כדי לא לטבוע במעמקי התהום של הפורום עד הבוקר, יחד עם עוד שרשורים רבים וטובים שלא זכו לתגובה.
(כמובן שנהנתי מאוד להבטיח 2 שאלות, ובפועל לשאול 3. גם לצפות בכם שומרים בראש את ההערה הזאת עד לכאן היה די משעשע)
תודה רבה לכם!
זה כך לא רק בתקשורת בין - אישית. אלא גם בהתמודדות עם קטעים כתובים או מושמעים. למשל, כשאשמע שיעור, אני עלול ללכת לאיבוד במהרה, אך כשאקרא סיכום של אותו שיעור אוכל לתפוס מהר מהי נקודת החידוש שלו.
אז רציתי לשאולכם שאלות שתיים במספר:
1. מישהו מזדהה עם הזיהוי הנ"ל?
2. אם ענית כן, למה זה כך? אם ענית לא, תוכל לחשוב למה נוח לך יותר בדיבור מאשר בכתב?
3. האם ניתן להצביע על זה כיתרון או כחיסרון, או שזהו סתם נתון ניטרלי?
השאלון מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד ומיועד לשני המינים.
דרך אגב, תוך כדי כתיבת הדברים התחלתי לפתח תאוריה קטנטונת, נראה אם היא תתאמת.
כולי תקווה שהשרשור נשם מספיק עמוק כדי לא לטבוע במעמקי התהום של הפורום עד הבוקר, יחד עם עוד שרשורים רבים וטובים שלא זכו לתגובה.
(כמובן שנהנתי מאוד להבטיח 2 שאלות, ובפועל לשאול 3. גם לצפות בכם שומרים בראש את ההערה הזאת עד לכאן היה די משעשע)
תודה רבה לכם!
