בכללי שיא ההייתי מבולבלת על יום העצמאות,
אני באה ממשפחה ממלכתית אבל לא הייתי שלמה עם זה.
קראתי חוברת של תורת החיים למה לא לחגוג והתחבטתי בזה הרבה.
אינלי עדיין דרך סופית,
אבל סתם אני נותנת נק למחשבה לכל אלו שכן חוגגים,
שאם כבר לחגוג- אז לחגוג עם המובן השלם והקדוש שלזה.
יענו,
במקום לבזבז את היום הזה על מנגלים והתלהבות שאפשר לשמוע שירים-
בואו נחגוג באמת כמו שהשם יתברך רוצה.
בוא ננצל את היום הזה לחשבון נפש אמיתי של איך לנתב את המדינה שתהיה במצב שכולנו נוכל לומר עליה הלל עם ברכה, למדינה קדושה, של מלכות השם אמיתית,
שכל אחד יקבל על עצמו עוד תרומה שהוא נותן לעמי/אי/תורת ישראל ומשם גם למדינת יהודית.
יש רב גדול (אוף אנלא זוכרת מה שמו)
שמסופר עליו שהיה ביום העצמאות חוגג עם דגלי ישראל וכו,
ואחכ הולך למאה שערים, קורע בגדיו ומתאבל.
נראלי שזה האידיאל.
(ולכל אלו שיש להם דעה נחרצת בנושא,
רק תזכרו שאין פה נכון ולא נכון.)