ניראה לי שהמחשבה הכללית ושתמיד צריכה להיות בראש שלנו זה, שאנחנו יהודים! אנחנו גאים להיות יהודים, ושהקב''ה בחר אותנו מכל העמים.

קשה להיות יהודי? אני לא יודעת, יכול להיות. תסתכלו סביב ותענו לעצמיכם. קשה לכם?. אני אנסה לענות- יכול להיות שקצת קשה, ישנה המון אנטישמיות, והתורה היא עבודה תמידית, וזה לא קל. אבל מה? זה שווה את זה. כי אנחנו העם הנבחר! וכי באמת באמת שכל מה שקורה בסופו של דבר הוא לטובה. ומה לעשות, אנחנו לא כאן כדי להיות בפאנן כל החיים, ככה לפחות למדתי להבין. אנחנו כאן כדי להיות חלק ממעשה בראשית, לקדש את שמו בעולם, לעשות את מנת חלקנו, לתקן כמה שאנחנו יכולים.

מה מאפיין אותנו? זה שאלה שניסיתי להבין קצת בעצמי. אני חושבת שחלק מיזה זה, המצוות, הייעוד, התפקיד, המטרה המסויימת, האהבה הבלתי פוסקת ביננו לקב''ה, והתחושה של הביטחון שאני חושבת שאף בנאדם שחיי בלי הקב''ה יכול להרגיש.

התשובה האופיינית ללמה הגויים שונאים אותנו- כי הם מקנאים! בתכל'ס זה נכון. אנחנו צריכים להיות מוחמאים, זה אומנם לא כיף כששונאים אותך, אבל זה יהיה בכל מקרה- אז צריך לקחת את זה כמחמאה, כי אנחנו באמת העם הנבחר, והמיוחד ביותר! וזה לא גאווה. זאת עובדה. הקב''ה אשכרה בחר אותנו, וצריך להתגאות בזה...

וזאת דעתי.

בס"ד

זה גם מדבר על היותנו יהודים אך יותר מתקרב לזה של הבחירה בה התחייבנו להיות יהודים:
במעמד הר סיני הקב"ה בחר בעמ"י מכל העמים, ולכן הקב"ה העלה והרים את עמ"י מדרגת ה"עם"
לדרגת "עם הסגולה"- העם הנבחר. ובתורה מוגדרת מהות הבחירה בכמה מילים: 'ואתם תהיו לי ממלכת
כהנים וגוי קדוש". כמו שבכל קבוצה ועם יש את האנשים שיותר מרוממים מהעם ואלו הכהנים שהיו בעבודת
הקודש שהם היו יותר קרובים כך גם יש את עם ישראל כולו מול שאר אומות העולם שנתמננו להיות "ממלכת כוהנים"
- עם שלם שכולו קירבה יתרה של קדושה.
הבחירה הזאת בהקב"ה נתנה לנו גם הרבה זכויות אך גם חובות. כל דבר שמובא לאדם בא עם הרבה דברים טובים אך יש גם את המחויביות של אותו דבר. אותו סיפור גם כאן. זה כמו 'עיסקת חבילה'- שאי אפשר להפריד בין שני הדברים.
אי אפשר להנות מהזכות להיות יהודי בלי לעשות את המחויבות שמוטלת עלינו- 'לקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום' ועוד מחויביות אחרות. ~
גם אם אפשר להוסיף שאומות העולם מחויבים רק בשבע מצוות בני נוח: בלהאמין שיש מישהו מלמעלה, לא לנאוף, לא לרצוח
וכו', וזה בעצם סוג של 'תקנון' כזה לעולם הדתי, זה מה שמבקשים בעצם מאומות העולם אך מיהודי מבקשים יותר.
ליהודים יש פה דרישות נוספות.~
וכמו שאמרתי בהתחלה האדם היהודי צריך להיות חלק ממלכת "הכהנים". אך הייחוד האמיתי זה שבעצם בה האדם
היהודי חי את חייו בקדושה ובהתעלות רוחנית. ~
וגם זה, 'הקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו'- אנחנו אומרים את זה כל פעם. לכן אין ביכולתנו להימלט מהתפקיד שלנו. אנחנו יהודים ויש לנו נשמה יהודית טהורה. יש לנו כוחות יהודים, יש לנו שליחות בעולם הזה. 

שנזכה!

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

גם בקללות בכי תבוא כתוב "יככה ה' בשחין מצרים" ולא בצרעת.. 

שהמכות מתחלקות לשלוש קבוצות - מכות שממחישות למצרים את הגרות, מכות שממחישות את העבדות ומכות שממחישות את העינוי (כל הדברים שהיוו את השעבוד של ישראל).

שחין נכללת במכות העינוי - אלה היו פצעים מגרדים וכואבים מאוד, לפי התיאור...

אבל הסטורי ענה תשובה בסגנון מאוד שונה, ואני לא ממש בטוחה למה כיוונת בדבריך.

של הרב אליהו בלומצוייג. רעיונות עמוקים בשפה פשוטה.

"תורה מאירה" התלהבתי על החומש הזה(:

משתדלת לשמוע שיעורים... כל מיני רבנים, מגוון  

הרבה פעמים כשמחפשת משהו קצר- את הרב אליהו עמר על "הזרע שמעון" לפרשת השבוע.

ספרים בעבר יצא לי ללמוד מ"בקרבך קדוש" של הרב יהושוע שפירא

ו "אהבת חיים" חכם מנחם מנשה

ספרים יפים! 

ביוטיוב

הרב אייל ורד, הרב שניאור אשכנזי, הרב יואב אקריש, סיון רהב מאיר, הרבנית רחל בזק, הרב ינון קלזן. (לא את כולם כל שבוע, ולפעמים מגוונת ברבנים נוספים)

קוראת בשבת שיעורים של נשים (הרבנית ימימה מזרחי, הרבנית יעל כורסיה) וגם את מדרש ישראלי של הרב חיים וייסמן. ולאחרונה לומדת גם את פירושו של הרש"ר הירש על הסדר - מומלץ בחום!