אבל מצאתי פיתרון הבאתי לו במעטפה יפה גם כסף וגם תו קניה. מקווה שזה מכובד

אם בארזים וכו'

יותר מנורמלי. הכי מתבקש.  גם "ומבשרך אל תתעלם" וגם שהצדקה המעולה היא "לתת ללומדי תורה עניים להחזיקם". ממליץ לך בחום

.Admin@ (לא מצליח לתייג), עם ישראל צריך לומדי תורה. עיין באינספור מקורות בחז"ל ותראה שהגישה שלך קצת לא מדוייקת

אני יודע שיש בעולם החדש יותר דעות אחרות אבל זו נקודת המוצא האישית שלי.

רוצה לתרום? זכותך. אני לא שם.

מקרי קיצון שונים (שריפה קיצונית ששרפה  גבעה ודברים כאלה).

פרוייקטים של שוק חופשי או כאלה שדוחפים מהלכים שישפיעו על רמת החיים של החלשים (שינוי חוקי הבניה יעזור לחלשים יותר ממליוני שקלים לקופת צדקה, למשל).

דברים כאלה, בעיקר.

אבל זאת דרישה כלפי עצמך. כלפי הזולת אתה מחויב לתת צדקה (ובמיוחד אם הוא לומד תורה)

הדוגמא הכי טובה לדעתי היא שמיטת כספים. אם הלוואת לחבר כסף והגיעה שנת שמיטה אין חוב יותר ואסור לך להוציא ממנו את הכסף. החבר יכול להחזיר לך את הכסף (לא יודע אם מדין תורה) (מבלי להיכנס להלכות פרוזבול וכד'...)

כמובן את לא חייבת לתת כסף לאף אחד אבל את לא יכולה "לנהל" לאנשים את היום.

בשם התורה עוברים עליה?!

ב. לא יודע כמה את מכירה על בשרך מסגרת של ישיבה שתמליצי על סדרי לימוד.

ג. גם אברכים ממש לא מלקקים דבש מהמצב הזה, אבל סוחבים.

ד. על איזה איסור בדיוק עוברים פה?

אפילו הרמב"ם שאוסר ללמוד בשביל ללמד תורה (הל' תלמוד תורה),

מחייב את העם לחזק ולפרנס את הלומדים (בהל' שמיטה ויובלים).

לדעת הרמב"ם אסור ללמוד ולהתפרנס מאחרים, אבל כפי שהוא עצמו כותב כל גדולי ישראל שבדורו ושלפניו [וגם שאחריו] ממש כולם חלקו עליו. איזה עוד "מקורות עתיקים" אתה רוצה?

וגם לפי הרמב"ם זה מצידו אבל אתה מצידך חייב לתת כמו שאומרים פסוקים מפורשים. כתוב לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון" ולא כתוב "תאמר לו לך לעבוד". אני חושב שאתה מתבסס בעיקר על "נקודת מוצא האישית שלך"

ולא על דעת הקב"ה בנושא

לא חייב לקבל.

אין בתגובה הזו איזושהיא התמודדות עם הטענות שכתבתי

תעשה חושבים

ואגב בהזדמנות זו אני רוצה להתייחס להודעה שכתבת לאחרונה ביחס לתפילות ראש השנה

בטח אתה יכול לנחש מה אני רוצה לומר לך על זה. לא אכתוב כאן

זה לגיטימי ללמוד תורה אם יש לך איך לפרנס את המשפחה שלך, זה לגיטימי להחליט לתמוך בלומד ספציפי, וזה לגיטימי להחליט שאת כספי הצדקה שלי אני בוחר לתת לגורם אחר.

להזכירך, אפילו כספי תרומה, הם "של" הבעלים, והוא יכול לבחור לאיזה כהן הוא רוצה לתת אותם.

תתרום למי שאתה רוצה. אני דיברתי על הגישה הכללית שלך ביחס לאנשים שמתמסרים לתורה

יש יותר מדי כאלה.

ומה שגרוע יותר - רובם לא ממצים את התקציב שמושקע בהם.

המערכת הנוכחית לא מתגמלת את המצטיינים או את אלו שיש להם עתיד כגדולי הדור הבא. היא סתם תקציב שטוח שמחולק בשווה לכל מי שמייצר עמידה בקריטריונים.

בחוקי הכלכלה יש שיטה פשוטה: כשיש הצע גדול מדי של לומדי תורה, המחיר של לומד תוורה יורד.

זה בתורו מוריד את השכר במקצועות תורניים (מכ"ש, מלמד, רב באופן כללי) עד שכר מינימום ולעיתים פחות מזה.

מפה אגב מגיע חילול ה' המטורלל שנגרם בגלל מאבקים על משרות תורניות עם שכר ראוי, למשל דיינים או רבני עיר.

אני נוטה להאמין שרוב המתמודדים על המשרות האלה ראויים להן, אבל העובדה היא שזה מכוער להחריד.

אתה מתכוון על דעת הרמב"ם וכבר התפלפלנו בזה מלא פה בפורום

אתה חושב שזה לגיטימי.

אני חושב שלא.

לפי ההלכה זה הכסף שלי, ואני יכול לבחור מה אני רוצה לעשות בו.

אפילו אם זה כסף של תרומה או מעשרות של ממש, אני יכול לבחור מה לעשות איתו והוא עדיין סוג של שלי.

אם אתה רוצה לתרום ללומדי תורה שלא עובדים זה זכותך. אני לא רוצה. בעיניי הרבה יותר חשוב לתמוך במטרות של שוק חופשי שיעזרו לעניים פי 100.

שכתבת שלא כתוב בשום מקום

זה שנוהגים היום אחרת בגלל סיבות לגיטימיות, זה לא אומר שגרירת העוון אינה קיימת.

מה שכתוב במסכת אבות הם מידות חסידות, וברמב"ם, כמו שכבר כתבתי כאן, יש לדייק הפוך.

ועוד שהרמב"ם הוא לא פוסק יחיד.

הבעיה היא שבהשפעת התקשורת והשמאלנים הארורים, הפכנו את השיטה.

זה שגדולי עולם נהגו בעצמם מידת חסידות ועבדו למחייתם, לא אומר שאסור לאדם לשבת וללמוד ושיממנו אותו.

הרי זה החובה של עם ישראל כלפי שבט לוי, כתוב שחור על גבי קלף.

אתה יכול להגיד לי שהרמב"ם חולק על תורה שבכתב? ועוד כשהוא כותב את זה בעצמו?

עריכה: דוגמא קלאסית אפשר לראות מהגאון החיי אדם, שכתב על עצמו (היה סוחר ואז ירד מנכסיו והתפרנס מהרבנות):

"והנה ידעתי כי יתלחשו עלי, ויאמרו הגם שאול בנביאים? הלא זה האיש ידענו בו שהיה מסוחרי ארץ, פרנקפורט ולייפסיג יותר מט"ו שנים, ותורתו אימת נעשית? והתורה העידה לא מעבר לים הוא שאינה מצויה לא בתגרנין ולא בסחרנין! דע לך אחי, כי נסיעתי למרחקים לא היה לקבץ עושר חלילה, יעיד עליו אדון הכל, רק לפרנס בני ביתי. וירושה היא בידי מאבותי הקדושים הלא הוא אדוני אבי זקני הרב הגדול המפורסם בדורו לצדיק תמים מורינו הרב שמואל בעל המחבר ספר נחמות ציון ... זה היה דרכו כל ימיו לא נהנה מהתורה והיה לו עשרה בנים וכלכל אותם בכבוד ביגיע כפו, והיה דורש תמיד לרבים בדברי מוסר, ובצע כסף לא לקח. גם אני הלכתי בעקבותיו, ולא זזה הוראה מתוך ביתי זה יותר מעשרים שנה ולא נעשה דבר גדול בקהילתנו בלתי הסכמתי, לא בכסף ולא במחיר. עד זה שנתים שמטה ידי והייתי מוכרח לקבל עלי עול הוראה בקבלת פרס שהתירה התורה לתלמידי חכמים בזקנותם. וברוך אשר עשה לי הנפש הזה מעודי שלא לאהוב ממון."

מהצד של לומד התורה עצמו.

זה סבבה בעיניי לקדם לומד תורה ספציפי שיש לו כוונות ונכונות לגדול. לא מתאים לי אישית.

יש לי בעיה עמוקה יותר עם השיטה כולה שמתעלמת מהתוצאות ועוסקת בחלוקה קומוניסטית של כספי "חלוקה".

גם מהציטוט שלך אתה יכול לראות שה"חיי אדם" העדיף לחיות מיגיע כפיו ורק בהמשך כשנהיה מחוסר ברירה בחר באפשרות הזו.

אנשים בצורה שלא מאפשרת מעילות (בפשטות. תמיד רמאים מתחכמים), וכופים אנשים לתת לה כסף עם כל הציבור ומי שלא נקנס ונענש וכו'.

צריך לזכור שכל הערכים האלה הם יהודיים במהותם.

מבין את הקושי שלך עם החלוקה. אני מסכים איתך שהבעיה היא במי שמחלק, לא בחלוקה עצמה.

לגבי החיי אדם, פשוט שגאון וקדוש כמותו היה נוהג מנהגי חסידות... זה לא אומר שאסור לעשות אחרת

התורה היא מאוד קפיטליסטית - יש רכוש פרטי.

במקביל אחריותו של בעל הרכוש הפרטי היא לתת צדקה.

זו חובתו ההלכתית של בעל הרכוש

זה לא זכות קנויה של העני או האברך. אפילו תרומה שזו חובה הלכתית קדושה - התרומה היא "רכושו" של החקלאי שבוחר לאיזה כהן לתת את התרומה שלו. כמובן שזה בתורו יוצר קשר בינו לבין הכהנים ומחייב גם אותם.

יש תקנות מקומיות למינהן שלפיהן היו גבאי צדקה וכל זה, אבל מדובר היה על הנהגה מקומית ולא על ארגון בירוקרטי מהסוג של ביטוח לאומי.

וגם אז - ההגדרה בהלכה של "עני" שונה לחלוטין מההגדרה היום.

אם העני עומד בתנאים של החיוב לתת לו, הוא יכול לקחת את בעל הממון לבית דין ולתבוע ממנו את הממון בדין.

הנהגה מקומית, קופה של ביהמ"ק, קופת ציבור - הכל נתון לראשים.

לא אמרתי שאין קפיטליזם בתורה, ובטח לא שהיא קומוניסטית.

אבל התורה הרבה יותר סוציאליסטית ממה שהורגלנו לחשוב בתור המדינה ה51 של ארה"ב

אם אדם יכול לפרנס את קרוביו והם נזקקים והוא לא עושה את זה כופין עליו לפרנס אותם.

הדיון פה הוא האם התורה קפיטליסטית או סוציאליסטית או גם וגם ועוד

תראה בשו"ע יו"ד הלכות צדקה.

דוגמא אחת (בשביל למנוע התחכמויות:

שו"ע יו"ד סעיף רנ"א סימן ד'

כופין האב לזון בנו עני. ואפילו הוא גדול -- כופין אותו יותר משאר עשירים שבעיר. (וכן שאר קרובים. וע"ל סי' רנ"ז סעיף י') (מרדכי פ"ק דב"ב)

אם לאדם יש מה לתת ולצד השני יש חיוב לקבל, כופים אותו לפי הסדר.

הרי ציטטתי לך הלכה מפורשת בדין כפיה, ואיך לא הבנת?

"ואפילו הוא גדול -- כופין אותו יותר משאר עשירים שבעיר".

לא ברור שמשמע שגם את עשירי העיר גם כופים?

(למעט קרובים ממש כמו אבא - שחייב מדין כיבוד הורים או בן).

וגם אם נקבל את העמדה שלך ולו חלקית, ההגדרה של "עני" בהלכה זה ממש מי שאין לו מה לאכול. לא מי שמרוויח חצי מהחציון או הבל כזה של ביטוח לאומי.

אין שום מצווה מיוחדת בנתינת צדקה לבנים ובנות בוגרים פרט לקדימותם בחיוב מצוות צדקה.

עיין בהלכות צדקה באחרוני זמנינו, ואז תגיד לי מי בדורנו לא נכנס לגדר עני...

שמעבירים מעשר כספים מאחד לשני

קרוב שצריך עזרה כלכלית.

הקרובים של האדם קודמים לכל השאר (לפי מדרגת הקרבה), ואם אחד מהם בן תורה הוא קודם לשאר הקרובים

אם נורמלי שאני לא מרגיש בנוח

צריך ליישר גם אותן.

ישר כח שאתה מרגיש ביישנות בנתינת צדקה במקום עליונות, מידות טובות ב"ה

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡