אבל מצאתי פיתרון הבאתי לו במעטפה יפה גם כסף וגם תו קניה. מקווה שזה מכובד

אם בארזים וכו'

יותר מנורמלי. הכי מתבקש.  גם "ומבשרך אל תתעלם" וגם שהצדקה המעולה היא "לתת ללומדי תורה עניים להחזיקם". ממליץ לך בחום

.Admin@ (לא מצליח לתייג), עם ישראל צריך לומדי תורה. עיין באינספור מקורות בחז"ל ותראה שהגישה שלך קצת לא מדוייקת

אני יודע שיש בעולם החדש יותר דעות אחרות אבל זו נקודת המוצא האישית שלי.

רוצה לתרום? זכותך. אני לא שם.

מקרי קיצון שונים (שריפה קיצונית ששרפה  גבעה ודברים כאלה).

פרוייקטים של שוק חופשי או כאלה שדוחפים מהלכים שישפיעו על רמת החיים של החלשים (שינוי חוקי הבניה יעזור לחלשים יותר ממליוני שקלים לקופת צדקה, למשל).

דברים כאלה, בעיקר.

אבל זאת דרישה כלפי עצמך. כלפי הזולת אתה מחויב לתת צדקה (ובמיוחד אם הוא לומד תורה)

הדוגמא הכי טובה לדעתי היא שמיטת כספים. אם הלוואת לחבר כסף והגיעה שנת שמיטה אין חוב יותר ואסור לך להוציא ממנו את הכסף. החבר יכול להחזיר לך את הכסף (לא יודע אם מדין תורה) (מבלי להיכנס להלכות פרוזבול וכד'...)

כמובן את לא חייבת לתת כסף לאף אחד אבל את לא יכולה "לנהל" לאנשים את היום.

בשם התורה עוברים עליה?!

ב. לא יודע כמה את מכירה על בשרך מסגרת של ישיבה שתמליצי על סדרי לימוד.

ג. גם אברכים ממש לא מלקקים דבש מהמצב הזה, אבל סוחבים.

ד. על איזה איסור בדיוק עוברים פה?

אפילו הרמב"ם שאוסר ללמוד בשביל ללמד תורה (הל' תלמוד תורה),

מחייב את העם לחזק ולפרנס את הלומדים (בהל' שמיטה ויובלים).

לדעת הרמב"ם אסור ללמוד ולהתפרנס מאחרים, אבל כפי שהוא עצמו כותב כל גדולי ישראל שבדורו ושלפניו [וגם שאחריו] ממש כולם חלקו עליו. איזה עוד "מקורות עתיקים" אתה רוצה?

וגם לפי הרמב"ם זה מצידו אבל אתה מצידך חייב לתת כמו שאומרים פסוקים מפורשים. כתוב לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון" ולא כתוב "תאמר לו לך לעבוד". אני חושב שאתה מתבסס בעיקר על "נקודת מוצא האישית שלך"

ולא על דעת הקב"ה בנושא

לא חייב לקבל.

אין בתגובה הזו איזושהיא התמודדות עם הטענות שכתבתי

תעשה חושבים

ואגב בהזדמנות זו אני רוצה להתייחס להודעה שכתבת לאחרונה ביחס לתפילות ראש השנה

בטח אתה יכול לנחש מה אני רוצה לומר לך על זה. לא אכתוב כאן

זה לגיטימי ללמוד תורה אם יש לך איך לפרנס את המשפחה שלך, זה לגיטימי להחליט לתמוך בלומד ספציפי, וזה לגיטימי להחליט שאת כספי הצדקה שלי אני בוחר לתת לגורם אחר.

להזכירך, אפילו כספי תרומה, הם "של" הבעלים, והוא יכול לבחור לאיזה כהן הוא רוצה לתת אותם.

תתרום למי שאתה רוצה. אני דיברתי על הגישה הכללית שלך ביחס לאנשים שמתמסרים לתורה

יש יותר מדי כאלה.

ומה שגרוע יותר - רובם לא ממצים את התקציב שמושקע בהם.

המערכת הנוכחית לא מתגמלת את המצטיינים או את אלו שיש להם עתיד כגדולי הדור הבא. היא סתם תקציב שטוח שמחולק בשווה לכל מי שמייצר עמידה בקריטריונים.

בחוקי הכלכלה יש שיטה פשוטה: כשיש הצע גדול מדי של לומדי תורה, המחיר של לומד תוורה יורד.

זה בתורו מוריד את השכר במקצועות תורניים (מכ"ש, מלמד, רב באופן כללי) עד שכר מינימום ולעיתים פחות מזה.

מפה אגב מגיע חילול ה' המטורלל שנגרם בגלל מאבקים על משרות תורניות עם שכר ראוי, למשל דיינים או רבני עיר.

אני נוטה להאמין שרוב המתמודדים על המשרות האלה ראויים להן, אבל העובדה היא שזה מכוער להחריד.

אתה מתכוון על דעת הרמב"ם וכבר התפלפלנו בזה מלא פה בפורום

אתה חושב שזה לגיטימי.

אני חושב שלא.

לפי ההלכה זה הכסף שלי, ואני יכול לבחור מה אני רוצה לעשות בו.

אפילו אם זה כסף של תרומה או מעשרות של ממש, אני יכול לבחור מה לעשות איתו והוא עדיין סוג של שלי.

אם אתה רוצה לתרום ללומדי תורה שלא עובדים זה זכותך. אני לא רוצה. בעיניי הרבה יותר חשוב לתמוך במטרות של שוק חופשי שיעזרו לעניים פי 100.

שכתבת שלא כתוב בשום מקום

זה שנוהגים היום אחרת בגלל סיבות לגיטימיות, זה לא אומר שגרירת העוון אינה קיימת.

מה שכתוב במסכת אבות הם מידות חסידות, וברמב"ם, כמו שכבר כתבתי כאן, יש לדייק הפוך.

ועוד שהרמב"ם הוא לא פוסק יחיד.

הבעיה היא שבהשפעת התקשורת והשמאלנים הארורים, הפכנו את השיטה.

זה שגדולי עולם נהגו בעצמם מידת חסידות ועבדו למחייתם, לא אומר שאסור לאדם לשבת וללמוד ושיממנו אותו.

הרי זה החובה של עם ישראל כלפי שבט לוי, כתוב שחור על גבי קלף.

אתה יכול להגיד לי שהרמב"ם חולק על תורה שבכתב? ועוד כשהוא כותב את זה בעצמו?

עריכה: דוגמא קלאסית אפשר לראות מהגאון החיי אדם, שכתב על עצמו (היה סוחר ואז ירד מנכסיו והתפרנס מהרבנות):

"והנה ידעתי כי יתלחשו עלי, ויאמרו הגם שאול בנביאים? הלא זה האיש ידענו בו שהיה מסוחרי ארץ, פרנקפורט ולייפסיג יותר מט"ו שנים, ותורתו אימת נעשית? והתורה העידה לא מעבר לים הוא שאינה מצויה לא בתגרנין ולא בסחרנין! דע לך אחי, כי נסיעתי למרחקים לא היה לקבץ עושר חלילה, יעיד עליו אדון הכל, רק לפרנס בני ביתי. וירושה היא בידי מאבותי הקדושים הלא הוא אדוני אבי זקני הרב הגדול המפורסם בדורו לצדיק תמים מורינו הרב שמואל בעל המחבר ספר נחמות ציון ... זה היה דרכו כל ימיו לא נהנה מהתורה והיה לו עשרה בנים וכלכל אותם בכבוד ביגיע כפו, והיה דורש תמיד לרבים בדברי מוסר, ובצע כסף לא לקח. גם אני הלכתי בעקבותיו, ולא זזה הוראה מתוך ביתי זה יותר מעשרים שנה ולא נעשה דבר גדול בקהילתנו בלתי הסכמתי, לא בכסף ולא במחיר. עד זה שנתים שמטה ידי והייתי מוכרח לקבל עלי עול הוראה בקבלת פרס שהתירה התורה לתלמידי חכמים בזקנותם. וברוך אשר עשה לי הנפש הזה מעודי שלא לאהוב ממון."

מהצד של לומד התורה עצמו.

זה סבבה בעיניי לקדם לומד תורה ספציפי שיש לו כוונות ונכונות לגדול. לא מתאים לי אישית.

יש לי בעיה עמוקה יותר עם השיטה כולה שמתעלמת מהתוצאות ועוסקת בחלוקה קומוניסטית של כספי "חלוקה".

גם מהציטוט שלך אתה יכול לראות שה"חיי אדם" העדיף לחיות מיגיע כפיו ורק בהמשך כשנהיה מחוסר ברירה בחר באפשרות הזו.

אנשים בצורה שלא מאפשרת מעילות (בפשטות. תמיד רמאים מתחכמים), וכופים אנשים לתת לה כסף עם כל הציבור ומי שלא נקנס ונענש וכו'.

צריך לזכור שכל הערכים האלה הם יהודיים במהותם.

מבין את הקושי שלך עם החלוקה. אני מסכים איתך שהבעיה היא במי שמחלק, לא בחלוקה עצמה.

לגבי החיי אדם, פשוט שגאון וקדוש כמותו היה נוהג מנהגי חסידות... זה לא אומר שאסור לעשות אחרת

התורה היא מאוד קפיטליסטית - יש רכוש פרטי.

במקביל אחריותו של בעל הרכוש הפרטי היא לתת צדקה.

זו חובתו ההלכתית של בעל הרכוש

זה לא זכות קנויה של העני או האברך. אפילו תרומה שזו חובה הלכתית קדושה - התרומה היא "רכושו" של החקלאי שבוחר לאיזה כהן לתת את התרומה שלו. כמובן שזה בתורו יוצר קשר בינו לבין הכהנים ומחייב גם אותם.

יש תקנות מקומיות למינהן שלפיהן היו גבאי צדקה וכל זה, אבל מדובר היה על הנהגה מקומית ולא על ארגון בירוקרטי מהסוג של ביטוח לאומי.

וגם אז - ההגדרה בהלכה של "עני" שונה לחלוטין מההגדרה היום.

אם העני עומד בתנאים של החיוב לתת לו, הוא יכול לקחת את בעל הממון לבית דין ולתבוע ממנו את הממון בדין.

הנהגה מקומית, קופה של ביהמ"ק, קופת ציבור - הכל נתון לראשים.

לא אמרתי שאין קפיטליזם בתורה, ובטח לא שהיא קומוניסטית.

אבל התורה הרבה יותר סוציאליסטית ממה שהורגלנו לחשוב בתור המדינה ה51 של ארה"ב

אם אדם יכול לפרנס את קרוביו והם נזקקים והוא לא עושה את זה כופין עליו לפרנס אותם.

הדיון פה הוא האם התורה קפיטליסטית או סוציאליסטית או גם וגם ועוד

תראה בשו"ע יו"ד הלכות צדקה.

דוגמא אחת (בשביל למנוע התחכמויות:

שו"ע יו"ד סעיף רנ"א סימן ד'

כופין האב לזון בנו עני. ואפילו הוא גדול -- כופין אותו יותר משאר עשירים שבעיר. (וכן שאר קרובים. וע"ל סי' רנ"ז סעיף י') (מרדכי פ"ק דב"ב)

אם לאדם יש מה לתת ולצד השני יש חיוב לקבל, כופים אותו לפי הסדר.

הרי ציטטתי לך הלכה מפורשת בדין כפיה, ואיך לא הבנת?

"ואפילו הוא גדול -- כופין אותו יותר משאר עשירים שבעיר".

לא ברור שמשמע שגם את עשירי העיר גם כופים?

(למעט קרובים ממש כמו אבא - שחייב מדין כיבוד הורים או בן).

וגם אם נקבל את העמדה שלך ולו חלקית, ההגדרה של "עני" בהלכה זה ממש מי שאין לו מה לאכול. לא מי שמרוויח חצי מהחציון או הבל כזה של ביטוח לאומי.

אין שום מצווה מיוחדת בנתינת צדקה לבנים ובנות בוגרים פרט לקדימותם בחיוב מצוות צדקה.

עיין בהלכות צדקה באחרוני זמנינו, ואז תגיד לי מי בדורנו לא נכנס לגדר עני...

שמעבירים מעשר כספים מאחד לשני

קרוב שצריך עזרה כלכלית.

הקרובים של האדם קודמים לכל השאר (לפי מדרגת הקרבה), ואם אחד מהם בן תורה הוא קודם לשאר הקרובים

אם נורמלי שאני לא מרגיש בנוח

צריך ליישר גם אותן.

ישר כח שאתה מרגיש ביישנות בנתינת צדקה במקום עליונות, מידות טובות ב"ה

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים