מקסים, ומעורר מחשבה.

וחודש טוב ומבורך לכולם, שכחתי לציין

כאלה שכתבו כמו הדברים שכתבת, אבל אלו דברים מחודשים והפשטות היא כמו החולקים, שלא סומכים למעשה על החילוקים האלו

ועונג שבת וסעודות שבת הן מצוות נפרדות. הרי יש סוברים שסעודות מהורה ועונג רק בדברי קבלה.

ולאיד, יש עונג שלא ע"י סעודות

לכן פשוט כדאי לכוון, כמו שכתבתי

אם זו המטרה

אבל הסעודות הן מצווה בפ"ע. אי אפשר למשל לקיים עונג במשהו אחר במקום הסעודות

יש 'חיי אדם' חשוב, שהובא במשנה ברורה,

שאם אדם הגיע לבית הכנסת כדי לשמוע שופר,

הוא ודאי התכוון לקיים את המצווה,

גם אם הוא לא חשב על זה בפועל בשעת השמיעה.

כמו כן, כך ניתן להסביר את הכוונה של 'עומד לפני ה' ',

אותה הצריך ר' חיים לעיכובא במשך כל תפילת העמידה:

אם אדם עומד עם סידור - מעשיו מעידים עליו שהוא מתפלל,

גם אם כרגע הוא סופר אפרוחים או שורות לבנים (ע' ירושלמי ברכות),

וקצת להציל אותו מקושיית החזו"א, איך אפשר לחייב כוונה כזו.

(קצת קפצתי שלבים, וכתבתי כמו לביינישים, אבל אפשר להבין מההקשר)

א. הבאתי את החיי אדם

ב. לא חושב שר' חיים התכוון לכוונה כזו, של הוכחה שהוא מקיים מצווה. אלא כוונה מיוחדת של תפילה, שהמחשבה על כך שהוא עומד לפני ה' היא חלק מהחפצא של תפילה

כאן בפוסט התייחסתי רק לכוונה מהסוג ששייך בכל המצוות

ולגבי ר' חיים,

זה לא הוכחה, אבל זה גם לא חצי נבואה.

זו הכוונה לדבר עם ה', ולא למלמל מילים לסטנדר או הסידור,

לדבר איתו, לפנות אליו.

יש חובה בכל יום בוקר וערב להזכיר את יציאת מצרים.

מצווה זאת מקיימים על ידי שקוראים את פרשת ציצית שמוזכרת בה יציאת מצרים.

ברור שלהלכה צריך לקרוא את פרשת ויאמר כחלק מסדר התפילה, גם אם מזכירים את יציאת מצרים.

אבל

ישנם דיונים רבים בספרות התורנית לגבי שאלות הלכתיות להלכה אבל לא למעשה

אז הנה שאלה נוספת:

אם מישהו קורא בעיתון חדשות, ואומר "עברנו את פרעה נעבור גם את זה" - 

האם הוא יוצא ידי חובת הזכרת יציאת מצרים?

אין פה כוונה לקיים את המצווה, לכן לא יצא

ואפילו למי שסובר שמצוות לא צריכות כוונה, יש אומרים שבמצוות שבדיבור לכולי עלמא צריך כוונה.

וחוצמזה, בפשטות צריך הזכרה מפורשת של היציאה ממצרים

אם כי לדעת המגן אברהם אפשר לצאת י"ח גם באמירת שירת הים, ואם כן מסתבר שאם אדם קרא עיתון חדשות ותוך כדי קריאתו כיוון לקיים מ"ע של זכירת יצי"מ ואז שחרר מפיו אנחה כבדה ואמר את המשפט שאמרת

- אולי הוא קיים את המצווה

אז אולי יש משהו טוב בלקרוא עיתונים

ואולי לא

חלק מהשאלה זה לגבי המטרה של"הזכרת יציאת מצרים".

כי אם המטרה היא שנזכור שה' תמיד גואל אותנו, כמו שבאמת אומרים בתפילה מייד אחרי הזכרת יציאת מצרים: "אמת ואמונה כל זאת... כי הוא ה' אלוקינו ואין זולתו... הגואלנו מכף כל העריצים... ברוך...גאל ישראל"

הרי את המטרה הזאת מקיימים בצורה מסויימת גם באמירה "עברנו את פרעה נעבור גם את זה", זה נכון שאפשר להתפלפל לגבי מה האדם חושב בזמן שהוא אומר את זה, ואם נניח הוא אדם שלא מאמין באלוקים, אז ודאי שהוא לא יצא ידי חובה, פשוט כי הוא ודאי לא התכוון למטרה של המצווה. אבל אם מדובר באדם מאמין, שבאמת חושב על אלוקים כעל זה שמציל אותנו, ומסתמא גם כשהוא חושב "עברנו את פרעה" הוא מודע לזה שבעצם צריך איזה עזרה אלוקית, אז אולי הוא כן יוצא ידי חובה, כי הוא הבין שכמו שאת פרעה לא יכולנו לעבור בלי עזרה אלוקית, ועברנו אותו בזכות העזרה האלוקית - אז הוא אומר במשפט הזה שגם עכשיו הוא מאמין שזה מה שעוזר לנו. ואם כן זה ממש המצווה

ולקורא איתונים זה אולי לא מצווה דאורייתא, אבל זה יכול לפעמים להועיל לבן אדם בחיים. לא צריך למהר לזלזל בכל דבר כזה

אין תחליף לעצם הכוונה לקיים את ציווי ה'

גם אם חושבים על משהו שלדעתך מטרת המצווה היא שנחשוב עליו

זה משהו אחר

אבל אדם צריך לדעת שבסופו של דבר מצוות ה' אינם דבר מנותק מהחיים אלא פשוט איך לחיות יותר נכון ולהתקרב לה', אז גם באמירה של "עברנו את פרעה נעבור גם את זה" - גם בזה אנו מתקרבים לה', 

אבל זה שבקיום המצווה האדם מכוון לקיים בזה את ציווי בוראו זו גם מחשבה שמקרבת אותו אליו ומרוממת את מהלך החיים, ולכן זה הכרחי ואין לזה תחליף

אז הוא קיים בזה את המצווה!

אני מביא את זה פשוט בשביל המשפט של "מעריב" עם "מעריב"...

"תמיהה שעלתה לי במעריב של אתמול - בית המדרש"

וממילא זה יכול להיחשב לאמירה דתית (שוב אם האדם הוא מאמין) ואז יוצא ידי חובה

צריך כוונה לקיים את ציווי ה' על מעשה זה

שגם המצוות שנכתבו בתורה, נכתבו לפי איזה עיקרון מסויים. אז אם אדם מודע לכך שבערב זה הוא מחוייב בהזכרת יציאת מצרים, והוא אכן שמח לזכור את יציאת מצרים - אז זה כמו שאדם מתפלל את סדר התפילה ואינו מכוון בפירוש - וזה נחשב לו כאילו כיוון כי הוא יודע שזה פשוט חלק ממצווה. וגם כאן - אדם חי את חייו,ומודע לכך שכל דבר דתי הוא חלק מעבודת ה', וממילא איזכור יציאת מצרים הוא אוטומטית חלק מעבודת ה'. ואם כן יצא ידי חובה!

עכשיו נראה אותך שואל עוד שאלה...

לצרף אותך לרשימת התיוגים?

כן ירבו

1. לא כתבתי אחרת...

2. זה לא סותר. זה שאני חושב לקיים מצוות גמ"ח זה לא אומר שלא הייתי עושה את זה בלי זה.

  צריך להיות גם "אדם" וגם "ירא שמיים"

נכון שלא מברכים מהטעם שכתבת

אבל זה לא סותר את הצורך לכוון

אין כאן שתי מערכות נפרדות

ה' ציווה על גמ"ח כי הוא רוצה שנהיה אנשים נחמדים

אז הכוונה לקיום מצוות גמ"ח לא סותרת את האופי הטבעי אלא להפך -

היא מחברת ומקשרת את האופי הטבעי שלנו, לקב"ה ולתורתו

מקווה שהרעיון מובן כי  קיצרתי במקום שאמרו להאריך

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.