לא תומכת בערבים..

אך תומכת בכבוד למבוגרים בכל אדם באשר הוא אדם

שעבדתי בעבודה ציבורית 

שעוזרת לכלל אזרחי ישראל, אם זה יהודים, ערבים ונוצרים

השתדלתי מאוד לעזור ולעשות ככל יכולתי , לכל אדם באשר הוא

גם אם הוא מאוד נוגד את העקרונות שלי.. סתם לדוגמה דיברתי עם גבר בן 40 שרוצה לעזור לבן זוג שלו..

בתחילת השיחה איתו שהוא אמר לי בשיא הפשטות .. "אני רוצה בשביל הבן זוג שלי" הייתי ב ה ל ם 

השתדלתי מאוד להתייחס באופן שווה אע'פ שהדעות שלי הן די "פאנטיות" והשתדלתי כמה שיותר למתן...

כי הדעות האישיות שלנו לפעמים באות במאזניים קצת פחות ממוסריות ודרך ארץ.

בחנות עם 2 הבנות שלה והתינוקת בת השנה וחצי טיפסה בעגלה ועוד שניה נפלה ואמא שלה הייתה ברקיע השמיני..

ולי כזה יצאה צעקה "הילדה" ..והיא לא שמעה כי הייתי רחוקה ממנה..סימנתי לאחותי לאחותי שהייתה לידה,

תגידי לה על הילדה..ושהפילה לה את הרב קו...

ואחותי כאילו כלום.

אמרתי לה למה לא אמרת לה..בגלל שהיא ערביה?

אמרה לי "בדיוק!"

אמרתי טוב והמשכתי.כי ידעתי שזה בגלל הסיבה הזו.

אבל מה אני יגיד,כל עוד זה נוגע לזקנים ותינוקות הלב שלי פשוט לא מתייחס לעובדה שאלה ערבים.

עשית בסדר גמור לדעתי!זה החינוך שקיבלנו.

יש איסור 'לא תחנם' גם בחסד כמו רפואה או הצלה (יש מחלוקת לגבי השבת אבדה לגוי, הרמב''ם כותב שיש איסור להשיב לו אבדה והמחזיר עובר עבירה, אבל אם החזיר כדי לעשות קידוש השם הרי זה משובח).

נ"ב

לא בטוח שאיסור לא תחנם תקף לגבי גויים שאינם עובדי עבודה זרה,

לרוב הדעות הישמעאלים אמנם כופרים אבל אינם עובדי עבודה זרה.

וזה לא סותר - הסיוג הוא כלפי איסור 'לא תחנם' שהוא כלפי עובדי ע''ז.

לשון הרמב''ם: "ואסור לרחם עליהם שנאמר 'ולא תחנם', לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע בנהר לא יעלנו, ראהו נטוי למות לא יצילנו... מכאן אתה למד שאסור לרפאות עע''ז אפילו בשכר".

אתה יוצא מתוך הנחה שהאיסור הוא אכן רק כלפי עע''ז, זה כלל לא בטוח. ובייחוד בארץ, נראה שהוא נאסר כלפי כל גוי שאינו גר תושב (בפרט הדרש של ''לא תתן להם חניה בקרקע''). כל שכן כשמדובר באויב בשעת מלחמה.

אם היינו יודעים שהוא שונא ישראל, משהו אחר.

אבל סתם ככה, זקן. 

היא צד לגיטימי בהתלבטות (כמו שהצגת בתחילת השרשור)

או שנאת חינם (שבטח מייתרת את השרשור הזה כי ברור שאתה צודק)

לטעמי פשוט ששלמה המלך הצעיר בן דוד מלך ישראל, היה קם כחץ מקשת מפני זקן שהיה עולה לכרכרה,

יתרה מזאת אני שואל אותך גם בלא "העניין המוסרי", הרי זה חיוב מדאורייתא של ו"הדרת פני זקן" וכתוב בגמרא אפ"י גוי!! [לא ידוע לי שחיוב זה של תורה אינו שייך אצל מלך]

ושם מבואר שכלפי שמיא לא שייך לומר אין כבודו מחול והוא חייב בכל ציוויי השם גם אם זה פוגע בכבודו, וכאן שמדובר בחיוב מהתורה כפי שכתוב בגמרא  - פשוט שגם המלך וכ"ש בן המלך שיהא חייב בכך!!.

לגבי דבריך "שלא חייבים כלפי אויב" - כאן שייך לומר שאתה מניח הנחה ומקשה קושיה, דמנ"ל שכל זקן ערבי חפץ בפגיעתך?! לדעתי דווקא גישה כשלך באמת גורמת שיהיו יותר זקנים שיחפצו בפגיעתך, אבל עדיין לא שייך לומר זאת על רובם 

"המשיחין" [מב"י מב"ד, בספרות האמונית פנימית ובספרות הנגלית], והנה ראיתי שם בפ"ב שמלך אינו עומד בפני ת"ח וכה"ג כשזה בפהרסיה מול ישראל, מפני כבודו, וחזינן שגם לגבי דברי מצווה [כפי שכותב שם הרמב"ם לפני כן, שבצינעה מצווה עליו לקום בפני כה"ג ות"ח] היות וזה מצווה כלפי בני אדם, היא מתבטלת מדין "כבוד המלך" כפי הסברא שאמרת! ייש"כ 

מ"מ לגבי בן מלך לא נראה שזה שייך!! ובוודאי לא על "ישראל" שמחויב לעמוד בפני זקן אשמאי [גוי], והטענה שלך שעליהם חובת ההוכחה, לי הדל אינה נראית נכונה במציאות [היינו שפשוט שסתם ערבי אינו בחזקת אחד שיפגע בך, מקסימום שונא אותך אבל היכן מצינו שכלפי זקן יהודי ששונא אותך אין לך חיוב לקום לכבודו? ולכאו' אין בזה הבדל בין זקן יהודי לגוי], אומנם אני מבין שיש צד גדול לומר זאת. היה שלום ליל"ט

נתחיל מזה שאכן יש פה קונפליקט:

מצד אחד יש כאן בנאדם זקן שקשה לו לעמוד, המוסר הטבעי והרגש האנושי אומר שהדבר הנכון והראוי זה להקל עליו ולפנות לו את המקום.

מצד שני מדובר בערבי, שלפי השקפתי הוא (כחלק מכלל העם שלו, גם אם לא אישית) נמצא איתי במלחמה. המלחמה אמנם לא תמיד אקטיבית, ואני לא אלך ואפגע בהם כפרטים בלא הבחנה לגופו של אדם, אבל אני גם לא אעשה מאמץ לעשות להם פה נוח (מעין איסור 'לא תחונם' - לא תתן להם חניה בקרקע) - פה עובר הגבול בשבילי.

אחרי שכלול שני הצדדים האלה, ולמרות שקשה לי לראות אדם זקן סובל - אני חושב ששב ואל תעשה עדיף.

לא תמיד מה שמרגיש ונראה במבט ראשון כמעשה הטוב הוא דווקא הדבר הנכון.

מצד הצו המצפוני שבמקרה הזה נתמך היטב בצו התורני (עי' שו"ת יחו"ד ח"ג סי' עב בהערה). כך גם היה מנהגו של אביי, כמבואר בגמ'.

חביב אדם שנברא בצלם הוא כלל גדול בתורה.

ולא שמיע לי כלומר לא סבירא לי כל החילוקים הנקדניים מצד לא תחנם ומצד אויב ומצד לא יודע מה. לדעתי הם שיקולים צרי אופק של מוחין דקטנות המחטיאים את התכלית הנרצה.

חשבונות אפשר לעשות על כל גמילות חסדים שהיא, גם מישראל, ותמיד יימצאו צידוקים למה לא ולמה פחות. צריך להתרגל להיות פחות טרחנים בעניין הזה.

באמת צריך להיות פחות טרחניים בעניין הזה

צריך לדעת להיות "ימני שמאלני". כי המשפטים הגדולים והקדושים כמו "חביב אדם שנברא בצלם" וכו' מתחברים ממש עם עומק עומק הנשמה.

גם בתכונות נפש טובות אפשר להשתמש לרעה - כמו הסיפור שלנו.

עליך ושכמותך (רבים מהמגיבים) נאמר שכול המרחם על אכזריים סופו שיתאכזר לרחמנים. (מן הסתם זה יבוא לידי ביטוי גם בתגובות לזה)

נחמד מאוד לאחיך שבמג"ב שאתמול בלילה נפל לו בלוק חמש סנטימטר מהראש מהחלון בקומה רביעית בשכונת בית חנינה ובמקרה זה היה אותו זקן שאת הבן שלו עצרו אותם מגבניקים שבוע לפני על זריקת אבנים על הרקבת ואתה במקום לתקן את מידותיך זרמת עם נטית ליבך המולדת ופנית לו מקום.

המוסר האמיתי לא נבחן על פי המוסר האנושי הטיבעי והבסיסי שלי אלא על ציווי ה'.

מידת הרחמים כשהיא מגיעה כלפי אויב היא עיוות נוראי שמביא לאכזריות על אחיך.

רוב המגיבים פה נכנעו לריצוי הרגש המצפון האישי שלהם והגיבו שכך נכון לעשות, בהסבירם כי זה הרגש האנושי הטבעי.

להדבק במידות הקב"ה. אומר דוד המלך נכון זה קשה אבל לפעמים צריך להיות העצני!

"אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע" 

וודאי שזה שהוא זקן למשנה את עצם היותו אויב ישראל!

איסור לא תחנם- זה שנעים לגוי להסתובב בכול רחבי ארצנו ולהיכנס לתוך שכונותינו לא רק שנותן לו חנניה ואחיזה בארצנו אלא גם מקדם את ההתבוללות.

והאויב שלי זה מצב שבו אנשים משעממים יחפרו לי באוטובוס / רכבת

על זה שלא קמתי לזקן ההוא

אז כנראה הייתי עומד ואולי מתרחק משם עוד לפני שהשאלה הזאת

היתה עולה בכלל בראשי

לחלק מהשיטות

אומרת הגמ' קידושין לג

תנו רבנן, מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי? ת"ל זקן ואין זקן אלא חכם שנאמר "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל". רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה.

איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום אפילו כל שיבה במשמע. (דהיינו אפילו גוי).

אמר ר' יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה.

הגמ' מביאה דוגמאות של אמוראיים שהיו מכבדים בגופם מבוגרים של זקני העכו"ם.

"ר' יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי, אמר כמה הרפתקי עדו עלייהו".

פירוש: היה עומד כשהיה עובר לידו זקן גוי.

"אביי יהיב ידא לסבי" דהיינו היה מושיט ידו בכדי לתמוך בו ולעזור לו.

וכך פסק הרמב"ם: "ואפילו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו, שנאמר: מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע".

דהיינו לכאורה לפי הרמב"ם יש חיוב דאורייתא לכבד זקן גוי.

א. מניין לך שלאויב לא.

ב. מהו הגדר של אויב.

ג. מניין לך שעכו"ם זה הינו אויב.

שגוי שלא שומר 7 מצוות בני נח חייב מיתה. אין היום בית דין שיהרוג. אז יש דין מורידין ולא מעלין.

אם אתה רואה גוי היום בארץ ישראל מובטח שהוא לא שומר 7 מצוות בני נח ולכן קיים עליו הדיו ש'מורידין ואין מעלם'

ההיתר לעמוד בפני גוי היום בארץ הוא משום איבה, אך כלפי ערבי אין דין איבה כי זה לא מפני היותו לא יהודי אלא מפני היותו אויב.

דין איבה הוא שאומות העולם יגידו שישראל מחשיבים עצמם כגזע שונה ונעלה ולכן הם מתנהגים כך וזה יצור איבה מהגויים לישראל.

תסתכל בכל מהדורת חדשות ממוצעת ותבדוק

כולם יודעים שהערבים אויבים שלנו.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים